דוגמא להסכם סיום עבודה

להלן נוסח ההסכם, עליו חתמו התובע, בא כוחו ונציג הנתבעת (להלן: הסכם סיום העבודה): "1. מוסכם בין הצדדים כי בכפוף לתשלום מלוא זכויותיו של X עפ"י דין מוותר X על טענותיו לזכויות כלשהן מעבר למוסכם בהסכם זה, תעביר חב' "קלע" בע"מ לX באמצעות ב"כ הח"מ מכתב פיטורין, ישולמו לו פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי עפ"י דין, ולרבות יתרת תנאיו הסוציאליים ויתרת זכויותיו, וייערך חישוב גמר חשבון בהתאם לכל דין, כולל מכתב שחרור לקרן הפנסיה "מבטחים" מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה ואשר חל על יחסי הצדדים. 2. הצדדים יערכו חישובים בהתאם לכל דין באשר לסכומים להם זכאי X, והמחאה תונפק לפקודת ב"כ העובד דלעיל; כאשר עם ביצוע התשלום דלעיל בפועל, לא תהא לסבירדוב X ו/או לחב' "קלע" בע"מ כל תביעה ו/או טרוניה ו/או טענה האחד נגד משנהו בגין יחסי ע/מ שהתקיימו בין הצדדים מחודש 11/06 ועד לחודש 3/09; ויראו בכך משום ויתור הדדי וסילוק מלא, סופי ומוחלט של מלוא דרישות/ תביעות/ בקשות מי מהצדדים כלפי רעהו. 3. עם חתימת חב' "קלע" בע"מ על ההסכם והחזרתו למשרד ב"כ העובד כשהוא חתום בהתאם, יחתמו העובד וב"כ על הסכם זה במקום המיועד, ועותק מההסכם יועבר למשרדי חב' "קלע" בע"מ, אשר תבצע את התשלום המוסכם כדלעיל בתוך 30 ימים מיום חתימת הצדדים על הסכם זה". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דוגמא להסכם סיום עבודה: פתיח עניינו של תיק זה במחלוקת, חישובית בעיקרה, על זכויותיו הסוציאליות של התובע. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידה מנכ"לית החברה בתקופה הרלוונטית וכיום חשבת השכר בה, גב' לוי. להלן עובדות הרקע: הנתבעת - קלע אבטחה מיוחדת יעוץ בטחוני בע"מ - הינה חברה לביצוע עבודות שמירה ואבטחה, אשר חל עליה (לטענת התובע - אשר הנתבעת לא כפרה בה) ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. התובע, עבד בנתבעת כשומר החל מיום 17.11.06 ועד ליום 1.4.09. התובע השתכר שכר שעתי, שעמד - בסיום עבודתו - על סך של 20.7 ₪ לשעה. החל מתחילת עבודתו, ועד ליום 9.2.09, הוצב התובע כשומר מטעם הנתבעת במפעל "מצות אביב" (להלן: המפעל). במועד זה הופסקה עבודתו במפעל בהתאם לדרישת המפעל, ולאחר מכן שובץ לסירוגין באתרים נוספים בימים 23.2-3.3.09 ו - 6-30.3.09. לטענת התובע, עבודתו באה לידי סיום ביום 30.3.09, לאחר שנדרש על ידי מפקח מטעם הנתבעת שלא להגיע עוד לעבודה. לטענת הנתבעת, עבודתו של התובע באתרים החלופיים בהם שובץ הופסקה פעם אחר פעם בשל התנהגותו, וכאשר זומן למשרדיה ביום 1.4.09 או בסמוך לכך לצורך בדיקת המשך שיבוצו - הודיע כי אינו מעוניין כלל להמשיך ולעבוד. לאחר סיום עבודתו של התובע שלח בא כוחו מכתב דרישה בשמו, אשר לא הוגש לתיק בית הדין (לכתב התביעה צורף רק מכתב המשך, שנשלח על ידו ביום 9.5.09). בהמשך להתכתבות זו נחתם בין הצדדים הסכם, אשר נוסח על ידי ב"כ התובע, במסגרתו הסכימה הנתבעת - טרם שהייתה מיוצגת ומבחינתה לפנים משורת הדין - לשלם לתובע פיצויי פיטורים וכן את הפרשי הזכויות הסוציאליות שנותרו לזכותו. להלן נוסח ההסכם, עליו חתמו התובע, בא כוחו ונציג הנתבעת (להלן: הסכם סיום העבודה): "1. מוסכם בין הצדדים כי בכפוף לתשלום מלוא זכויותיו של X עפ"י דין מוותר X על טענותיו לזכויות כלשהן מעבר למוסכם בהסכם זה, תעביר חב' "קלע" בע"מ לX באמצעות ב"כ הח"מ מכתב פיטורין, ישולמו לו פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי עפ"י דין, ולרבות יתרת תנאיו הסוציאליים ויתרת זכויותיו, וייערך חישוב גמר חשבון בהתאם לכל דין, כולל מכתב שחרור לקרן הפנסיה "מבטחים" מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה ואשר חל על יחסי הצדדים. 2. הצדדים יערכו חישובים בהתאם לכל דין באשר לסכומים להם זכאי X, והמחאה תונפק לפקודת ב"כ העובד דלעיל; כאשר עם ביצוע התשלום דלעיל בפועל, לא תהא לסבירדוב X ו/או לחב' "קלע" בע"מ כל תביעה ו/או טרוניה ו/או טענה האחד נגד משנהו בגין יחסי ע/מ שהתקיימו בין הצדדים מחודש 11/06 ועד לחודש 3/09; ויראו בכך משום ויתור הדדי וסילוק מלא, סופי ומוחלט של מלוא דרישות/ תביעות/ בקשות מי מהצדדים כלפי רעהו. 3. עם חתימת חב' "קלע" בע"מ על ההסכם והחזרתו למשרד ב"כ העובד כשהוא חתום בהתאם, יחתמו העובד וב"כ על הסכם זה במקום המיועד, ועותק מההסכם יועבר למשרדי חב' "קלע" בע"מ, אשר תבצע את התשלום המוסכם כדלעיל בתוך 30 ימים מיום חתימת הצדדים על הסכם זה". נוסח הסכם סיום העבודה נשלח על ידי ב"כ התובע בדואר ביום 11.5.09, והוחזר חתום על ידי הנתבעת במהלך חודש פברואר 2010. ביום 11.3.10 הגיש התובע באמצעות בא כוחו את התביעה שבפנינו, במסגרתה טען כי "הנתבעת לא שילמה לתובע המגיע לו" וזאת על אף שהתחייבה לכך במסגרת הסכם סיום העבודה. הנתבעת הבהירה מיידית, בכתב הגנתה, כי קיימה את הוראות הסכם סיום העבודה, ובמסגרת זו אף שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים כמוסכם. גם בדיון המוקדם טענה כאמור, כאשר ב"כ התובע השיב במענה לכך כי "הסכום של 9,140 ₪ לא הועבר לחשבונו של התובע" (פרוטוקול מיום 26.1.11). עוד טענה הנתבעת, החל מכתב ההגנה, כי שילמה לתובע גם את הפרשי הזכויות הסוציאליות בהתאם למוסכם. הנתבעת צירפה, לכתב ההגנה ולתצהיר מטעמה, את תלוש השכר לחודש אפריל 2009, המעיד על תשלום לתובע עבור דמי חגים בסך של 745.2 ₪ (עבור 4.5 ימים), דמי הבראה בסך של 2,317 ₪ (עבור 7 ימים) ופדיון חופשה בסך של 662.4 ₪ (בגין 4 ימים). כן צירפה לכתב הגנתה - וכן במהלך דיון ההוכחות - תלוש שכר לחודש פברואר 2010 (נ/2), במסגרתו שולמו לתובע דמי חגים בסך של 1,664 ₪ (בגין 10 ימים, לפי תעריף של 166.4 ₪ ליום). בתום דיון ההוכחות, ולאחר שנציגת הנתבעת נשאלה במהלכו פעם אחר פעם לאיזה חשבון בנק העבירה את סכום פיצויי הפיטורים ומדוע והאם לא נפלה טעות במספר החשבון, ביקש ב"כ הנתבעת שהות על מנת לבדוק מול הבנק לאיזה מספר חשבון בוצע התשלום. בדיקתו העלתה כי סכום פיצויי הפיטורים בסך של 9,140 ₪ הועבר עוד ביום 25.11.09 לחשבון הבנק אשר צוין על ידי נציגת הנתבעת בחקירתה, וכי החשבון הינו על שמו של ב"כ התובע עו"ד פואד חיר (ראו מכתב סניף עכו של בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 9.4.12). ב"כ התובע השיב לאמור לעיל כי "הנתבעת נהגה בחוסר תום לב עת הפקידה כספים בחשבון סגור של ב"כ התובע שאיננו פעיל, והחמור מכל מבלי לדווח לח"מ אודות כך...". עם זאת אישר כי הסך של 9,140 ₪ הופקד בחשבונו, אך טען כי כל סכום נוסף לא הופקד בו וככל שהנתבעת טוענת אחרת - עליה נטל ההוכחה בקשר לכך. ראוי לציין כי בסיכומיו, שהוגשו טרם עריכת הבירור האמור על ידי הנתבעת, הדגיש ב"כ התובע פעם אחר פעם - תוך ציון מספר חשבון הבנק אשר הסתבר בדיעבד כי הינו שלו עצמו - כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את העברת כספי פיצויי הפיטורים, וכי העבירה את הסכום "לחשבון לא ידוע". זכאות התובע להפרשי שכר, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים התשתית העובדתית התובע אישר כי שיבוצו במפעל "מצות אביב" הופסק ביום 9.2.09 בשל דרישה של המפעל, לאחר סכסוך בינו לבין "הבן של בעל הבית" אשר "התחיל לנהל את המקום", ובשל טענות שהיו נגדו על התנהגות לא נאותה (עמ' 5 לפרוטוקול). לדבריו, רק ביום 23.2.09 שובץ מחדש, במכללת רמת גן, אך עבודתו באתר זה הופסקה כבר ביום 3.3.09. התובע אישר כי גם הפסקה זו נבעה מדרישה של מקום העבודה; בלשונו - "הקב"ט אמר לי שאני לא עובד שם כי זה הגיע לסקנדלים עם כולם... הייתי מוכרח לריב איתו"(עמ' 5) - לדבריו שכן לא קיבל מספיק שעות עבודה. התובע הוסיף והעיד כי בין התאריכים 3-6.3.09 שוב לא שובץ, והחל מיום 6.3.09 נשלח לעבוד בחניון "גן לונדון". לדבריו, עבודתו הופסקה כליל ביום 30.3.09, בו "התקשר המפקח מטעם הנתבעת, מר דב... וביקש ממני שלא להגיע לעבודה יותר, וזאת בשעה 16.00 עת התייצבתי למשמרת עבודה אחר הצהריים" (סעיף 9 לתצהירו). בחקירתו הנגדית אישר כי לאחר מכן הוזמן לשיחה במשרדי הנתבעת; לדבריו - "היתה שיחה עם המפקח ועם גב' לוי. אני הייתי בשיחה ואמרתי שאני לא רוצה להתפטר. גב' לוי אומרת שזה לא נכון והיא מוכנה לשלם לי חצי ממה שמגיע לי לפי החוק, אם אחתום שאני מתפטר. אמרתי שאני לא מסכים..." (עמ' 5). התובע טוען כי לא ניתנה לו האפשרות לעבוד באופן מלא בחודשים פברואר ומרץ 2009, ודורש לאור זאת השלמה של שכרו בחודשים אלה לשכר הממוצע ששולם לו בחודשים שקדמו לכך. התובע הוסיף והעיד כי במהלך שנות עבודתו לא קיבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו, לרבות "גמול שעות נוספות, דמי חופשה מלאים, דמי הבראה, מבטחים עבור תקופת העסקתי, ומשכרי נוכו מדי חודש בחודשו כספים בלתי חוקיים בלי הסכמתי" (סעיף 1 לתצהירו). התובע הבהיר כי בהתחשב בכך שלא שובץ לעבודה כלשהי, וכן נוכח אי תשלום זכויותיו הסוציאליות, "יש לראות בכך משום הרעה מוחשית בתנאי העסקתי כפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין" (סעיף 2 לתצהירו). במקביל, טען כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים גם כיוון ש"הנתבעת פיטרה אותי מבלי כל הודעה מוקדמת ובחוסר תום לב" (סעיף 10(ו) לתצהירו). התובע הוסיף כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים גם מכוח הסכם סיום העבודה (סעיפים 3 ו - 9 לתצהירו), והדגיש כי הנתבעת "הפרה... את ההסכם" (סעיף 9). עוד דרש חלף הודעה מוקדמת (סעיף 10(ח) לתצהירו); התובע סבור כי אין ללמוד מהסכם סיום העבודה כי ויתר על זכאותו לכך, שכן הובהר בהסכם שיהא זכאי לכל זכויותיו הסוציאליות. יצוין כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה, התובע לא ויתר על דרישתו לחלף הודעה מוקדמת במסגרת סיכומיו (סעיף 5 סיפא). גב' מלי לוי העידה כי במהלך חודש פברואר 2009 התקבלה בחברה הוראה מטעם הנהלת "מצות אביב", להפסיק לאלתר את עבודת התובע "מאחר ורב עם אחד מהבעלים שם" (סעיף 4 לתצהירה). לדבריה, בעקבות הנחיה זו נקרא התובע למשרדי הנתבעת, נמסר לו על השינוי בשיבוץ והוצעו לו מקומות עבודה חלופיים במתכונת עבודה זהה. עם זאת, "התובע מסר שהוא מעוניין לחשוב על כך ולחזור עם תשובה" (סעיף 5 לתצהירה) - ולכן לקח זמן עד ששובץ מחדש. גב' לוי הוסיפה כי מיד כאשר חזר התובע עם תשובה חיובית שובץ כשומר במכללת רמת גן, החל מיום 23.2.09, אך כבר ביום 3.3.09 ביקש קב"ט המכללה להפסיק את עבודתו, "משום שלא מילא את תפקידו כנדרש" (סעיף 7 לתצהירה). לאור זאת, שוב נאלצה לאתר לתובע מקום עבודה חלופי וביום 6.3.09 שובץ בחניון "גן לונדון" - אך גם שם דרשו, לאחר זמן קצר, "להפסיק מיידית את עבודתו אצלם ושוב לאור תלונות על תפקודו" (סעיף 8). לאור כל האמור, זומן התובע לשיחה במשרדי החברה בתחילת חודש אפריל 2009, כאשר "במהלכה הודיע לנו התובע עצמו, כי אין הוא מעוניין להמשיך לעבוד עבור קלע" (סעיף 9 לתצהירה). בלשונה של גב' לוי בחקירתה: "ניסינו לשבץ אותו במכללת רמת גן... פעם התובע הסכים ופעם לא הסכים, הוא לא כל כך שיתף פעולה ואז הגיעה התלונה, לא זוכרת מה בדיוק היה. קיבלנו איזושהי תלונה... שאנחנו לא יכולים להעסיק אותו שם כי הוא עושה המון בעיות. זימנתי אותו למשרד ושיבצנו אותו לחניון. הסיבה שהוא לא עבד יותר היא שהוא לא רצה לעשות יותר משמרות... התובע אמר לו שיחשוב, והיה בבית שבוע עד שהוא הגיע למשרד לשיבוץ מחדש. ושיבצנו אותו מחדש. לאחר כמה ימים קיבלנו טלפון מהחניון בגן לונדון שלא מעוניינים שהוא ימשיך שם. אני הבנתי שהוא עשה הכל כדי שישלחו אותו הביתה. איפה שלא ניסינו הוא עשה בעיות. הוא הגיע אלי ואז אמר לי מילה שלא אשכח אותה, "יש שם נאצים ואני לא עובד עם נאצים". ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לעבוד והוא אמר שלא ופשוט נעלם" (עמ' 6-7 לפרוטוקול). גב' לוי הדגישה כי בהתחשב בהתנהלותו - התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. על אף זאת, לפנים משורת הדין, הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים במסגרת הסכם סיום העבודה, כאשר ברור היה כחלק מההסכמה הכוללת כי לא יקבל כל תמורה בגין חלף הודעה מוקדמת. גב' לוי טענה בתוקף בתצהירה כי שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים, בהתאם להסכם סיום העבודה, ביום 8.11.09, לפי חישוב שנערך על ידה ולפיו סך פיצויי הפיטורים המגיע לו עומד על 9,140 ₪ (לפי שכר קובע של 3,850 ₪). גב' לוי הדגישה כי התשלום בוצע רק במועד זה שכן נאלצה לפנות שוב ושוב לב"כ התובע לצורך קבלת טופס 161 א' חתום על ידי התובע וכן לצורך קבלת מספר חשבון הבנק לצורך העברת התשלום (שתי פניות בכתב מטעמה בקשר לכך, מיום 5.7.09 ומיום 23.9.09, צורפו לכתב התביעה). גב' לוי צירפה לתצהירה מכתב שחרור ל"מבטחים" מיום 8.11.09, וכן הוראה בכתב שהפנתה באותו מועד לבנק אוצר החייל, להעברת סך של 9,140 ₪ מקופת החברה לחשבון 045-181942 בבנק מזרחי, סניף עכו (445). עוד הגישה מכתב ששלחה לב"כ התובע ביום 16.2.10 (נ/1), בו כתבה כדלקמן: "רצ"ב הסכם חתום. רצ"ב מכתב אשר הועבר לחשבונו של הנ"ל פיצויים ע"ס 9,140 ₪ ומכתב לשחרור כספים למבטחים. רצ"ב תלושי השכר שקיבל את התנאים הסוציאליים שמגיעים לנ"ל. מבדיקה נוספת שנעשתה לגבי תנאים הסוציאליים אכן התגלו הפרשים המגיעים למרשך. הפרשי חופשה אשר מגיעים לו 6 ימים. הבראה קיבל את כל המגיע לו. חגים מגיע עבור 10 ימים. את סכום ההפרשים יקבל בתלוש המשכורת ב - 9.3.10 יועבר לחשבונו בבנק המזרחי ח-ן 045-1819421". גב' לוי הדגישה כי מספר חשבון הבנק אליו בוצעו התשלומים - הן תשלום פיצויי הפיטורים והן תשלום הסכומים מכוח תלוש השכר של חודש פברואר 2010 - הינו מספר חשבון הבנק כפי שנמסר לה על ידי ב"כ התובע (עמ' 7). לדבריה, את הסכומים מכוח תלוש השכר של חודש אפריל 2009 העבירה למספר חשבון הבנק הרגיל של התובע, אליו הועבר שכרו תוך תקופת עבודתו מדי חודש וחודשו (עמ' 10). הכרעה כפי שעולה מהפירוט לעיל, עבודתו של התובע במפעל "מצות אביב" - בו הוצב משך למעלה משנתיים ברציפות - הופסקה על כורחה של הנתבעת, בשל התנהגותו של התובע, ובשל דרישה חד משמעית שהגיעה מהמפעל. הנתבעת עשתה מאמץ לאתר לתובע שיבוץ חלופי והציבה אותו תוך פרקי זמן קצרים בשני אתרים נוספים - מכללת רמת גן וחניון "גן לונדון" - אך גם בשני האתרים הללו דרשו המשתמשים להפסיק את הצבתו נוכח התנהגותו, ימים ספורים לאחר שהחל עבודתו בהם. לא נשמט מעינינו כי הנתבעת לא העידה את המפקח מטעמה על מנת לחזק את האמור לעיל, ואף לא צירפה מסמכים כלשהם מטעם המשתמשים להוכחת טענותיה; על אף זאת, האמור לעיל עלה לא רק מעדותה של גב' מלי לוי מטעם החברה, אלא גם מעדותו של התובע עצמו. לאחר שהופסקה עבודתו של התובע בחניון "גן לונדון" ביום 30.3.09, זומן התובע למשרדי הנתבעת והתקיימה שיחה בינו לבין גב' לוי לגבי המשך עבודתו. לאחר שקילת העדויות, אנו נותנים אמון בגרסת הנתבעת ולפיה התובע לא פוטר במהלך הפגישה האמורה. להלן השיקולים שהובילו להכרעתנו: התובע לא סיפק, בכתב התביעה או בתצהירו, גרסה עובדתית ברורה לגבי נסיבות סיום עבודתו. כך, ולמשל, טען במקביל הן לפיטורים והן לתחולת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים - היינו להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים - כאשר שתי הטענות מנוגדות זו לזו מבחינה עובדתית ואינן יכולות להישמע יחד. התובע טען בתצהירו כי פוטר בהודעת המפקח מיום 30.3.09, אך בחקירתו הנגדית אישר כי לאחר מכן זומן למשרדי הנתבעת לשיחה עם גב' לוי. היינו, נובע מכך כי הודעת המפקח מיום 30.3.09 היוותה הודעה על הפסקת שיבוצו בחניון "גן לונדון" בלבד, כאשר לא ניתן היה להסיק מכך הודעת פיטורים מהנתבעת. נהפוך הוא - הנתבעת זימנה אותו למשרדיה לאחר מכן, לצורך שיחה על המשך עבודתו בחברה. במהלך השיחה במשרדי הנתבעת ניסתה גב' לוי להבין אם התובע מעוניין להמשיך ולעבוד, שכן התנהגותו במהלך החודשים פברואר-מרץ 2009 לימדה אחרת. גב' לוי אף ציינה בפניו, כפי שהעיד בעצמו, כי ככל שאינו מעוניין להמשיך ולעבוד אלא להתפטר - תהא מוכנה לשלם לו 50% מפיצויי הפיטורים. ככל הנראה התובע ביקש לחשוב על הצעתה לאחר השיחה, ובמקום לשוב עם תשובה - הלך להתייעץ עם עו"ד, והלה החל בתכתובות מטעמו עם הנתבעת (כאשר משום מה הן מכתבו הראשון, והן מכתב התשובה של הנתבעת, כלל לא הוגשו לתיק בית הדין על ידי מי מהצדדים). אנו ממשיכים וקובעים כי במהלך המו"מ שהתנהל בין ב"כ התובע לנציגת הנתבעת הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, כי עבודת התובע תבוא לידי סיום מוסכם, תוך קבלת פיצויי פיטורים מלאים והפרשי זכויות סוציאליות שהגיעו לו במהלך עבודתו, אך ללא חלף הודעה מוקדמת. הגענו למסקנה זו על בסיס עדותה המהימנה של גב' לוי מטעם הנתבעת, כאשר הדברים עולים גם מדרך ניסוחו של הסכם סיום העבודה ומעצם כך שלא הוזכר בו תשלום כלשהו של חלף הודעה מוקדמת. מסקנה זו תואמת גם את השתלשלות העניינים העובדתית, שהרי לא היה טעם - מבחינת שני הצדדים - בשיבוצו של התובע באתר חלופי כלשהו למשך חודש ההודעה המוקדמת בלבד. נזכיר בהקשר זה, כי התנהגות התובע היא שגרמה לכך שהנתבעת נאלצה להפסיק את שיבוצו בחניון "גן לונדון", כמו גם בשני האתרים שקדמו לכך, לאלתר. מהאמור לעיל עולה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, בהתאם להסכמה שהושגה בין הצדדים, אך לא לחלף הודעה מוקדמת. אף לא שוכנענו כי התובע זכאי להפרשי שכר כלשהם בגין החודשים פברואר ומרץ 2009; שוכנענו כי הנתבעת עשתה מבחינתה את כל הדרוש לצורך שיבוצו של התובע באתרים חלופיים תוך פרקי זמן קצרים, כאשר התובע הוא שהתמהמה בתשובותיו וגרם בהתנהגותו להפסקת שיבוצו בכל אחד מהאתרים תוך פרק זמן קצר. התובע אינו זכאי לפיכך לשכר נוסף, או לפיצוי כלשהו, מעבר לשכר שקיבל בגין שעות העבודה שביצע בפועל בחודשים אלה. נותר לדון במחלוקת על שיעור פיצויי הפיטורים. התובע טען לפיצויי פיטורים בסך של 15,480 ₪, אך לא טרח לפרט כיצד הגיע לסכום זה. כיוון שהתובע השתכר על בסיס שעות, יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו על בסיס ממוצע של 12 חודשי עבודתו האחרונים; כיוון שבמהלך החודשים פברואר ומרץ 2009 היו תקופות בהן לא שובץ כלל, מקובל עלינו שאין לקחתם בחשבון בעת חישוב שכרו הקובע. עוד אין לקחת בחשבון החזרי נסיעות, דמי הבראה, שעות העולות על היקף של משרה מלאה (נוכח הוראת סעיף 1א' לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964) וגמול עבודה בשבת (אם כי יש לקחת בחשבון שכר רגיל עבור שעות העבודה בשבת). חישוב שכרו הקובע של התובע לפי תלושי שכרו ובהתחשב באמור לעיל מוביל לסך של 3,850 ₪. בהתחשב בכך, ותוך לקיחה בחשבון של תקופת עבודתו, סך פיצויי הפיטורים המגיעים לו הינם 9,140 ₪. כיוון שסכום זה שולם לתובע, באמצעות בא כוחו, עוד בחודש נובמבר 2009 - לא נותרה יתרה כלשהי לזכותו. זכאות התובע לזכויות סוציאליות, חישובן והאם שולמו בפועל דמי חגים התובע טען כי לא קיבל דמי חגים כמתחייב, "ובמיוחד בשנה האחרונה לעבודתי" (סעיף 10(א) לתצהירו). התובע חישב את דרישתו לפי 10 ימי חג בשנה, ולפי שכר יומי נטען של 281 ₪. התובע אינו מפחית מדרישתו את דמי החגים שקיבל בתלושי השכר של החודשים יולי 2008, אפריל 2009 ופברואר 2010, בהעדר הוכחה כי הסכומים הגיעו לחשבונו. עם זאת התובע אישר, בחקירתו הנגדית, כי קיבל את כל הסכומים כפי שצוינו בתלושי שכרו - לפחות עד חודש מרץ 2009. גב' לוי טענה כי במהלך תקופת עבודתו של התובע בחברה חלו 20 ימי חג, ותמורתם שולמה לתובע במלואה במשכורות החודשים יולי 2008 (סך של 877.8 ₪ בגין 5.5 ימי חג - לפי תלוש השכר כפי שהוצג על ידה), אפריל 2009 ופברואר 2010. ראשית נציין, כי אנו נותנים אמון בטענתה העובדתית של הנתבעת, לפיה הסכומים המצוינים בתלושי השכר של אפריל 2009 ופברואר 2010 שולמו לתובע בפועל - תלוש אפריל 2009 ישירות לחשבון הבנק שלו, בהתאם לדרך בה הועבר אליו שכרו מדי חודש בחודשו, ותלוש פברואר 2010 לחשבון הבנק של ב"כ התובע בעכו בהתאם לדרישתו. גם אם הוצגו אסמכתאות חלקיות בלבד לכך - לא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את הצהרת הנתבעת בקשר לכך, בפרט לאחר שהסתבר כי טענת התובע בדבר אי קבלת פיצויי הפיטורים התבררה כשקרית ומטעה. עוד לקחנו בחשבון כי ככל שהסכומים לא היו מופקדים - ניתן להניח כי התובע היה מציג את תדפיסי חשבון הבנק המעידים על כך. משלא עשה זאת, יש בכך תמיכה של ממש לגרסת הנתבעת. התובע לא טרח לפרט את דרישתו ל - 25 ימי חג, ואף לא פירט כיצד הגיע לסך של 281 ₪ ליום. כיוון שעבודתו של התובע באה לידי סיום בחודש אפריל 2009 - וההסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה נכנס לתוקף ביום 14.7.09 או סמוך לכך - חל על העסקתו של התובע ההסכם הקיבוצי הישן בענף השמירה, ומכוחו - ימי החג הרלוונטיים הינם 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, שבועות, יום העצמאות וה - 1 במאי. בהתחשב בלוח השנה ובתקופת העבודה, צודקת הנתבעת כי בתקופת עבודתו של התובע חלו 20 ימי חג, כאשר שילמה לו עבור 5.5 ימים בחודש יולי 2008, עבור 4.5 ימי חג בחודש אפריל 2009 ועבור 10 ימי חג בחודש פברואר 2010, כל זאת בהתאם לתעריף היומי לפיו עבד (8 שעות רגילות). משכך, לא נותרה יתרה כלשהי לזכות התובע בגין דמי חגים. גמול שעות נוספות התובע טען כי נהג לעבוד שעות נוספות באופן קבוע, אך לא קיבל את המגיע לו כדין. התובע צירף לתצהירו רישומי שעות שערך וכן את תלושי השכר הרלוונטיים, וטען כי ההפרש המגיע לו הינו 445 ₪. גב' לוי טענה כי רישומי השעות שצורפו לתצהיר התובע נערכו על ידו, אינם משקפים את שעות עבודתו ולא אושרו על ידי גורם כלשהו בחברה. עוד ציינה כי התובע לא הפחית את שעת ההפסקה, שניתנה לו במהלך המשמרת. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי התובע הוכיח את דרישתו לגמול שעות נוספות - וכי הנתבעת לא עשתה די על מנת לסתור את טענותיו בקשר לכך. התובע צירף רישום מפורט של ימי ושעות עבודתו בכל אחד מחודשי עבודתו, מבלי שנשאל על כך בחקירתו הנגדית ומבלי שהוצג על ידי הנתבעת כל רישום אחר. הנתבעת אף לא סתרה את החישוב שנערך על ידי התובע, ולפיו הינו זכאי לגמול שעות נוספות בסך הנטען על ידו. הנתבעת טענה בסיכומיה כי "במרבית תקופת עבודתו לא מילא התובע מכסה של 43 שעות שבועיות", אך הזכאות לגמול שעות נוספות נבחנת גם על בסיס יומי, ולא רק שבועי. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה כי הינה זכאית לנכות חצי שעת הפסקה מדי יום - אך לא הוכיחה טענתה בקשר לכך והתובע כלל לא נשאל על כך. אנו מקבלים לפיכך את דרישת התובע לגמול שעות נוספות, בסך של 445 ₪ (לנטל ההוכחה בקשר לכך ראו את ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון בע"מ - אלי אפרים, מיום 12.11.08, וביחס לתקופה שהחל מיום 1.2.09 - את תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958). עם זאת, ובהתחשב בכלל הנסיבות, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה. פדיון חופשה התובע טען כי היה זכאי סך הכול ל - 30 ימי חופשה שנתית במהלך תקופת עבודתו, כאשר קיבל תמורה בגין 12 ימי חופשה בחודש פברואר 2008 (לפי תלוש השכר) ובגין 12 ימים נוספים בחודש פברואר 2009 (גם זאת לפי התלוש). היתרה העומדת לזכותו לטענתו, בהתאם לשכר היומי הנטען על ידו בסך 281 ₪ ולאחר הפחתת הימים האמורים, הינה 4,528 ₪. גב' לוי טענה כי התובע היה זכאי ל - 28.5 ימי חופשה בכל תקופת עבודתו, ותמורה בהתאם שולמה לו בחודשים פברואר 2008, פברואר 2009 ואפריל 2009. בהתאם להסכם הקיבוצי הישן בענף השמירה, ובהתחשב בתקופת עבודתו - זכאי היה התובע ל - 28.5 ימי עבודה כימי חופשה במהלך תקופת עבודתו. הצדדים לא התייחסו לשאלה אם התובע ניצל בפועל ימי חופשה כאשר קיבל תמורת חופשה בחודשים פברואר 2008 ואפריל 2009, אך יש להניח כי התשובה לכך חיובית שכן התובע עצמו הפחית את התמורה שקיבל בחודשים אלו מדרישתו, ובתלושי השכר אף נרשם "ניצול חופשה" תוך ציון מספר הימים. כיוון שהתובע ניצל 24 ימי חופשה תוך כדי תקופת עבודתו, וקיבל פדיון של 4 ימים נוספים בתלוש האחרון של חודש אפריל 2009 (אשר קבענו לעיל כי שולם לו בפועל) - היתרה העומדת לזכותו הינה בגין חצי יום חופשה, סך של 83 ₪. הבראה התובע טען כי קיבל דמי הבראה חלקיים בלבד במהלך עבודתו, בסך של 1,590 ₪, וטען כי היתרה עומדת על 4,045 ₪. גב' לוי טענה כי יתרת דמי ההבראה שולמה בחודש אפריל 2009 (סך של 2,317 ₪), כאשר חישובי התובע בקשר לכך מופרזים ואינם מתבססים על צו ההרחבה בענף השמירה. בסיכומיה ביצעה הנתבעת תחשיב מחודש של הזכאות לדמי הבראה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, ולפיו - בהתחשב בסכומים שקיבל התובע בפועל בחודשים מאי 2008 ואפריל 2009 - קיימת יתרה לזכותו בסך של 306.5 ₪. אנו מקבלים את החישוב האמור שביצעה הנתבעת, ובהתאם תיפסק היתרה לזכות התובע. הפרשות לפנסיה התובע טען כי לא בוצעו בגינו הפרשות כדין לקרן פנסיה, וחישב את זכאותו לפיצוי בגין כך בסך של 10,774 ₪ (לפי שכר חודשי של 6,192 ₪ אשר לא ברור כיצד חושב). גב' לוי טענה בתצהירה כי בוצעו בגין התובע הפרשות לפנסיה בשיעור 5% החל מחודש ינואר 2008 (צורפו אישורים המלמדים על כך, תוך ציון מספר הפוליסה ב"מנורה מבטחים פנסיה" בע"מ וסכומי ההפרשות המדויקים), ונותרה יתרה לזכותו בסך של 3,100 ₪ בגין התקופה שקדמה לכך. בסיכומיה מודה הנתבעת כי היה עליה להעביר הפרשות בשיעור 6% - ולא 5% - משכרו של התובע, כאשר ההפרש בגין כך לגבי התקופה מחודש ינואר 2008 ואילך הינו 500 ₪ (לפי חישוביה שלא נסתרו). עוד מודה הנתבעת בסך של 3,100 ₪ בגין התקופה 11/06 - 12/07 (כאשר גם תחשיב זה לא נסתר על ידי התובע). לאחר שקילת טענות הצדדים, החלטנו לקבל את תחשיבי הנתבעת, ולפיהם התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לפנסיה בסך כולל של 3,600 ₪. כפי שעולה מהפירוט לעיל, מכתב שחרור כבר הועבר לב"כ התובע בזמן אמת. ניכויים מהשכר התובע טען לניכויים משכרו, שנעשו ללא הסכמתו ולפיכך שלא כדין, בסך כולל של 2,353 ₪. סכום זה כולל דמי טיפול ארגוני, בסכומים שנעו בין 23 ₪ ל - 61 ₪ לחודש; פיקדון ביגוד בסך של 219 ₪ (הגם שהתובע אישר בחקירתו כי לא החזיר את החולצות שקיבל - עמ' 6 לפרוטוקול); פיקדון "מטווחים" בסך של 240 ₪; ו"הפרשי שכר" בסך של 597 ₪. גב' לוי טענה בתצהירה כי דמי טיפול ארגוני נוכו בהתאם להוראות הדין, וכי הפיקדון בגין ביגוד לא הוחזר לתובע שכן לא החזיר את המדים שקיבל. גב' לוי לא התייחסה בתצהירה ל"פקדון מטווחים" ו"הפרשי שכר"; בסיכומיה הסבירה הנתבעת כי פיקדון "מטווחים" נוכה מהתובע בחודש 2/07 והוחזר לו בחודש 3/07, וכי "הפרשי השכר" בסך של 597 ₪ נוכו ממנו בחודש 4/07 שכן שולמו לו בטעות (שכר של עובד אחר שהוסף בשגגה לשכרו של התובע). לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו קובעים כדלקמן: באשר לדמי טיפול ארגוני - סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 מאפשר לנכות משכר העבודה "דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים... שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים...". מקסימום דמי הטיפול קבוע בתקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח - 1988, ועומד על 0.8% או 1% מהשכר (לפי גובה השכר). סעיף כ"ו להסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 12.7.72 קבע חובת ניכוי דמי טיפול מהעובדים עליהם חל ההסכם. סעיף 34 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, שנכנס לתוקף כבר במועד חתימת ההסכם ביום 2.11.08, קובע כי "הצדדים ינהגו על פי ההסכמים הקיבוציים שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות מיום 9.1.95 ומיום 22.2.05 והתיקון מיום 17.5.05 בעניין גביית דמי חבר ודמי טיפול ארגוני, וכפי שהסכמים אלה יתעדכנו מעת לעת" - כאשר ההסכמים הקיבוציים מושא ההפניה קובעים חובת ניכוי בשיעור 0.8% מהשכר, המוגדר כ"רכיבי השכר שמהם משלמים דמי ביטוח לאומי". התובע עצמו טען כי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל עליו, וממילא מחויבת הייתה הנתבעת לנכות ממנו דמי טיפול בהתאם לאמור לעיל. התובע לא טען כי הסכומים שנוכו ממנו עולים על המקסימום המותר, ועל פני הדברים - הסכומים שנוכו תואמים את התקרה. התובע לא טען כי דמי הטיפול לא הועברו ליעדם (ההסתדרות הכללית), וממילא לא נדרשה הנתבעת להוכיח זאת. נוכח כל האמור לעיל, לא הוכח כי הניכוי חורג מהוראות הדין. באשר לפקדון "מטווחים" - עיון בתלושי השכר שצורפו על ידי התובע מעיד כי צודקת הנתבעת בטענתה, וכי מדובר בסכום שנוכה מהתובע אך הוחזר לו בחודש שלאחר מכן. באשר לפיקדון בגין ביגוד - אנו קובעים כי התובע יהא זכאי להחזרו ככל שיחזיר את שתי החולצות שקיבל מהנתבעת. באשר ל"הפרשי שכר" - משהתובע העלה את הטענה בקשר לכך כבר בכתב התביעה, ועד לסיכומיה לא הובאה כל התייחסות לכך מצד הנתבעת ולא הוכח כי מדובר בשכר ששולם לתובע בטעות - התובע זכאי להחזר הסכום האמור בסך של 597 ₪. עם זאת בהתחשב בכלל הנסיבות, לא יתווספו לסכום זה פיצויי הלנה אלא ריבית והפרשי הצמדה בלבד. סיכום טרם סיום מחויבים אנו להתייחס להתנהלותו של ב"כ התובע, אשר ניהל תיק הוכחות מלא בטענה חוזרת ונשנית כי סך פיצויי הפיטורים המוסכם לא הגיע לידי התובע, ולבסוף הוברר כי הסך האמור הופקד במלואו בחשבונו שלו- וזאת עוד טרם הגשת התביעה. ניסיונו של ב"כ התובע - לאחר שהתגלתה עובדה זו - להלין על הנתבעת, כי הפקידה את הסכום על דעת עצמה בחשבון "לא פעיל" שלו - אינו סביר על פניו, ואף מנוגד לעדותה המהימנה של גב' לוי לפיה קיבלה את מספר החשבון מב"כ התובע עצמו. נראה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת הדברים; פסק הדין יועבר לפיכך למנהל בתי המשפט, על מנת שישקול כיצד לנהוג בקשר לכך. נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: גמול שעות נוספות בסך של 445 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך של 83 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך של 306.5 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 500 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 3,100 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 31.12.07 ועד התשלום בפועל; החזר ניכוי מהשכר בסך של 597 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.5.07 ועד התשלום בפועל. בנוסף, ככל שהתובע יחזיר - תוך 30 יום מהיום - את החולצות שניתנו לו, תחזיר לו הנתבעת גם את הפיקדון שנוכה ממנו בגין ביגוד. בהתחשב בתוצאה, וכן בהתנהלות ב"כ התובע כמפורט לעיל, אין צו להוצאות. הסכם סיום עבודהחוזה