א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 88 מתייחס להרחבת חזית ומציין כך: " האיסור 'להרחבת חזית' עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא. משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט, שלא נכללו באותה רשימה, אלא אם כן הביע בעל הדין שכנגד, במפורש או מכללא, את הסכמתו לנהל את המשפט בחריגה ממה שהוגדר ברשימה. משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות שלא נכללו בה. רשימת הפלוגתות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות של בעלי הדין. משכך, טענה שמעלה בעל- דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה שינוי חזית, ויש לדחותה" (ר' כמו כן רע"א 5127/06 נעאגה עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה (טרם פורסם, 30.8.2006); ע"א 618/83 ירדנה גינזבורג נ' מנחם גולדפרב, פ"ד מב (1) 305(1988)). לעניין הטענה לסעיפים המהווים הרחבת חזית- ההלכה הפסוקה הינה כי צד אינו רשאי להרחיב את הדיון לשאלות שלא הוגדרו בכתב הטענות, אלא באישורו של בית המשפט. הטעם לאיסור הוא מניעת עיוות דין העלול להיגרם לצד שכנגד הערוך לטעון אך בסוגיות שפורטו בכתב הטענות והוא אינו צופה את האפשרות שיועלו טענות חדשות שכלפיהן לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. פירוט עובדות בתצהיר אינו מהווה הרחבת חזית,אלא אם אותן עובדות מעלות עילת תביעה או פלוגתא חדשה. ראו ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ; בכל הנוגע לכללים הנסבים על טיעון בדבר הרחבת חזית - בברע"א 8600/12 - שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה, נסקרו על ידי כבוד השופט זילברטל ההלכות החלות על הרחבת חזית , תוך שנקבע כדלקמן: "כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות ... ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית"). אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא - כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית. אין מדובר בכלל טכני גרידא: "הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון" (ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (20.8.2009), פסקה 18 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור). ועוד נאמר, כי הגם שהתנגדות להרחבת חזית היא "דיונית באופייה", יש לה "משקל רב", זאת "נוכח השיטה האדוורסרית הנהוגה במשפט הישראלי, וביתר שאת - בהליך האזרחי. באחרון, הצדדים הם-הם אשר מגדירים את הפלוגתות. במיוחד הדבר נכון לגבי התובע שלא רק פותח את ההליך, אלא למעשה יוצר אותו על-פי הגבולות שבכתב תביעתו. ... הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו" (ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.7.2011), פסקה 5 לפסק דינו של השופט נ' הנדל; ראו עוד: ע"א 8871/07 יודפת מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' נגוהות בע"מ (12.7.2011))." יחד עם זאת, בכל הנוגע לטענות משפטיות, בהבדל מטענות עובדתיות, נקבע לאורך השנים כלל מרוכך יותר ובכלל זה נקבע כי יש להבדיל בין עילת תביעה חדשה המהווה הרחבת חזית אל מול מסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות שלא תחשב כהרחבת חזית(ראו - עא 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ (15.04.2007)). עוד נקבע כי מקום בו לא מדובר בעילת תביעה חדשה אלא רק בטענה משפטית חדשה , הרי שאין בכך כל פסול , באשר אין חובה לטעון במסגרת כתב תביעה מסקנה משפטית (ראו רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן זקס, פ"ד נב(2) 214 והאסמכתאות המובאות שם וכן רעא 3446/14 יצחק שלום נ' ליעד שטרצר (11.08.2014)) . יתרה מכך, ברעא 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ (15.05.2008) , הוסיף בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת גנות וקבע, בהתבסס על תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, הקובעת כי כתב טענות יכיל את העובדות המהותיות שכל זמן שכתב הטענות מפרט את העובדות המהותיות, הרי שעצם הזכרתן של עובדות נוספות אין בו, כשלעצמו, בכדי ליצור הרחבת דברים וכדברי השופטת גנות כלשונם: "אכן, הכלל הוא, כפי שציין בית משפט זה מפי השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151: "שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא" (ראו גם האסמכתאות דשם). הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. כדברי המלומד קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, מה' 15 תשס"ז-2007, כרך א' 526: "כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן – אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'" (ראו גם האסמכתאות דשם)" זאת ועוד, בכל הנוגע לקבלת טענה בדבר הרחבת חזית מקום בו מדובר בשלב מקדמי של הדיון , הוסיף בית המשפט העליון מפי כבוד השופט דנציגר ברעא 8500/15 ד"ר שי ירקוני נ' עו"ד אבישי אליאש (07.02.2016), וקבע, כי: "כשהטענה החשודה כהרחבת חזית אסורה מועלית בשלב מוקדם, נחלש במידה מסוימת הרציונאל של הכלל האוסר על הרחבת החזית, אשר כידוע נועד למנוע מצב שבו בעל דין "יופתע" על ידי הצד שכנגד וכן לאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד [ראו: רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ' יהלומי מזל נ.א בע"מ, פסקה 8 (21.12.2015) והאסמכתאות שם]." באופן דומה, בנסיבות שבהן הטענה החשודה כהרחבת חזית מועלית בשלב מוקדם, פוחת גם החשש שמא העיכוב בהעלאת הטענה הוביל לניהול הליכי סרק ולבזבוז משאבים שיפוטיים. אמנם לא די בעיתוי המוקדם כלשעצמו כדי לקבוע כי טענה פלונית אינה מהווה הרחבת חזית, אך בנסיבות העניין יש בו, כשהוא מצטרף לטעם הראשון עליו עמדתי לעיל, כדי להצדיק התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית." דהיינו – נקבע כי שומה על בית המשפט להתחשב גם בשלב בו הועלתה הטענה וככל שמדובר בשלב מקדמי, הרי שהנטייה תהיה שלא למחוק הסעיף בגדרו מגולמת לכאורה הרחבת חזית. הרחבת חזית אסורה