בבואנו לפרש חוזה ולהתחקות אחר אומד דעת הצדדים, עלינו ליתן את הבכורה ללשונו אם היא ברורה ואינה משתמעת לשתי.בחינת הוראות החוזה, אשר נוסחו בלשון מפורשת, אינה מותירה ספק כי בחוזה בנייה פאושלי עסקינן וכי סכום התמורה שניקב בו, 3,021,948 ₪ ומע"מ, כולל וסופי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה בנייה פאושלי: העובדות והמחלוקת: 1. התובעת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה. נתבעות 2-4 היו שותפות בנתבעת 1 (נספח א לכתב התביעה), שותפות רשומה אשר עסקה בזמנים הנוגעים לתביעה בשדרוג שדות תעופה צבאיים, עד שנתבעת 4 רכשה את זכויותיה וחובותיה (סעיף 4 לתצהיר מוטי שוקרון, מנהל נתבעת 1 בשעתו). כאשר קיבלה נתבעת 1 על עצמה לבצע עבודות רחבות היקף בכמה שדות תעופה צבאיים היא פנתה לתובעת כדי שתבצע חלק מן העבודות בבסיס רמון שבנגב כקבלנית משנה, וביום 15.07.04 חתמו השתיים על חוזה (נספח א לתצהיר אבי בן-ארי, מנהל התובעת; להלן: החוזה). בחודש ינואר 2005, בעוד העבודות בעיצומן, התבקשה התובעת לבצע עבודה נוספת, שהיקפה 1,402,093 ₪, בתוספת מע"מ, בטייסת 119 (הצעת המחיר - נספח 7 לתצהיר שוקרון). החוזה, כמצוין בו, הוא חוזה פאושלי. אף-על-פי שהתובעת הצהירה בו כי בדקה את תכניות המיזם, לטענתה הללו טרם הומצאו לה במועד חתימת החוזה ומחירו נקבע על סמך כתב הכמויות אשר צורף אליו, שאותו חיברה נתבעת 1. לאחר שהחלה בביצוע העבודה, התובעת מוסיפה, התברר לה כי קיים פער ניכר בין כמויות החומרים והיקף העבודה שצוינו בכתב הכמויות המטעה שהציגה לה נתבעת 1 ובין אלו שנדרשה להן הלכה למעשה. עם תום העבודה, כאשר הגישה לנתבעת 1 חשבון סופי שלשיטתה שיקף את העבודות שבוצעו בפועל, השיבה נתבעת 1 את פניה ריקם. מכאן התביעה. 2. הנתבעות גורסות כי לפי החוזה, התובעת אינה אמורה לקבל תשלום נוסף על מה שהוסכם אם לא קיבלה אישור כתוב לבצע עבודות נוספות. כמו-כן הציגו כתבי ויתור בחתימת התובעת (נספח 2 לתצהיר שוקרון) שלפיהם אין לה טענות בגין התשלומים שאושר לשלם לה על-פי החשבונות החלקיים. לכך התובעת משיבה כי נתבעת 1 ניצלה את העובדה שבכל עיכוב בתשלום היה גלום הסיכון שהיא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, וכתנאי לקבלת התשלום במהלך העבודה אילצה את מנהלהּ לחתום על אותם מסמכים. על כל פנים התובעת מבהירה כי בשום כתב ויתור לא ויתרה על טענותיה באשר לחשבון הסופי. 3. הנתבעות הגישו תביעה-שכנגד על סך 2,723,250 ₪, שבה טענו כי נאלצו לשכור עובדים ולרכוש חומרים וציוד בשביל התובעת, כדי שהיא תוכל לבצע את העבודות שנזכרו בחוזה והן תוכלנה לעמוד בהתחייבויות שהתחייבו לפני מזמין העבודה. לגרסתן, התובעת ביקשה זאת מנתבעת 1 זמן מה לאחר תחילת העבודות, כשהודיעה כי אין לאל-ידה לעמוד בחובותיה על-פי החוזה. את הסכומים שבהם יש לחייב תמורת החומרים והעובדים הסכימו הצדדים להפחית מהסכום הפאושלי המגיע לתובעת לפי החוזה. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה החוזה 4. בפרק יד לחוזה, שכותרתו ,,התמורה והתשלומים'', נקבע: ,,1. המחירים והתמורה המוסכמים בחוזה זה יהיו קבועים ומוסכמים מראש, ללא שינוי, וכמפורט בנספח ג'. 2. המחירים הקבועים בנספח ג' (לוח התשלומים) הינם התמורה המלאה והסופית המגיעה לקבלן [התובעת - ש' א'] בגין העבודה לרבות שכר עבודה, חומרים, כלי עבודה, הוצאות הובלה, שירותי עזר שונים, מסים ואגרות וכל הוצאה אחרת מכל סוג שהוא, והם לא ישתנו בשל כל גורם וסיבה.'' (ההדגשה האחרונה אינה במקור) בנספח ג, שעניינו שלבי התשלום, הוסכם: ,,תמורת ביצוע מלוא התחייבויות הקבלן על פי ההסכם תשלם השותפות לקבלן סכום קבוע ומוסכם של 3,021,948 ₪. מודגש בזה שהעבודה היא פאושלית ולא תשולם לקבלן שום תוספת מחיר לסכום הנ"ל אלה אם כן [כך במקור - ש' א'] המזמין יאשר עבודות נוספות שדינן יהיה ככל עבודה נוספת על פי חוזה זה.'' (סעיף א; ההדגשה אינה במקור) גם בנספח א לחוזה, לאחר שהופיעה הצהרה כמעט זהה, הוטעם ברחל-בתך-הקטנה: ,,למען הסר כל ספק מובהר ומודגש בזאת, כי כתב הכמויות שהועבר לקבלן הוא למטרת היכרות ראשונית בלבד של הקבלן עם העבודות נשוא חוזה זה, וכי לא תהיה לכתב הכמויות השפעה כלשהי על המחיר לו יהיה זכאי הקבלן. כל הסתמכות של הקבלן על כתב הכמויות היא על אחריותו הבלעדית בלבד, והשותפות אינה ולא תהיה אחראית לכל הסתמכות מכל סוג שהוא של הקבלן על כתב הכמויות.'' (עמ' 14, סעיף א; ההדגשה אינה במקור) וכן: ,,המחירים מתייחסים לעבודה מושלמת ולפרטים מושלמים מקבלת השטח לביצוע העבודה ועד לסיום העבודה ומסירת המבנה (לפי העניין) וסיום תקופת הבדק (הכל לשביעות רצון המזמין). [...]'' (שם, סעיף ב) בפרק התנאים הכלליים של החוזה הצהירה התובעת כי בדקה, בין היתר, את התכניות במיזם, את המפרטים, את הכמויות ואת המחירים (פרק א, ,,ביצוע העבודה'', סעיף 1). בסעיף ח לנספח א הופיעה הצהרה דומה: ,,הקבלן מצהיר בזה כי למד, הכיר והבין את התוכניות, המפרטים וכתבי הכמויות ואת לוחות הזמנים וכי יבצע את עבודתו על פי דרישותיהם.'' (עמ' 15) גם בפרק התנאים הכלליים בחוזה הצהירה התובעת כי ביכולתה לבצע את העבודה לפי כל אלה, לאחר שבדקה גם את אתר הבנייה, את תנאי הקרקע, את המבנים ואת תנאי העבודה (סעיף א1). פרק ו לחוזה, אשר דן ב,,הגדלת או הקטנת היקף העבודה או ביצוע עבודה נוספת'', קבע: ,,1. השותפות תהא רשאית מפעם לפעם להגדיל ו/או להקטין ו/או לפצל את העבודות שעל הקבלן לבצע, בין באופן חלקי ובין באופן מלא[...]. 2. שכר החוזה בשל הגדלה או הקטנה (לפי הענין) ישונה יחסית ובהתאם למחירים הנקובים בחוזה זה והוא יוגדל או יוקטן, לפי הענין. [...]'' ,,עבודה נוספת'' הוגדרה באותו פרק ,,עבודה שמחוץ להיקף שנקבע מלכתחילה בחוזה זה, מחוץ להגדלה או הקטנת העבודה ובלבד שאותה עבודה נוספת הוזמנה ואושרה ע"י השותפות והיא איננה עבודה שהשכר בגינה נקבע באופן פאושלי'' (סעיף 5ג; ההדגשה אינה במקור). 5. בבואנו לפרש חוזה ולהתחקות אחר אומד דעת הצדדים, עלינו ליתן את הבכורה ללשונו אם היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; כן ראו ע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, פסקה 3 לפסק-דינו של כבוד השופט יורם דנציגר [פורסם באתר הרשות השופטת, 06.07.2011]; ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, פסקה 27 [פורסם באתר הרשות השופטת, 28.01.2008]; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 23 [פורסם באתר הרשות השופטת, 12.10.09]). בחינת הוראות החוזה, אשר נוסחו בלשון מפורשת, אינה מותירה ספק כי בחוזה פאושלי עסקינן וכי סכום התמורה שניקב בו, 3,021,948 ₪ ומע"מ, כולל וסופי (למעט עבודות נוספות, כהגדרתן שם). במקרה דנן גם הוכח שלזאת נתכוונו הצדדים כאשר כרתו את החוזה. אופיו זה של המיזם נדון במהלך המשא-ומתן עם התובעת, כפי שהעיד יורי מוסקוביץ', האחראי מטעם נתבעת 1 להתקשרויות עם קבלני משנה, אשר ניהל אותו בשמה (עמ' 74 לפרוטוקול הדיון, שורה 6). גם מנהל התובעת אבי בן-ארי הבין שהוא חותם על חוזה פאושלי ללא מדידת כמויות (עמ' 43, שורות 3-6). בחוזה הצהירה התובעת שבדקה את התכניות, אך עיון בו מעלה כי מסמכים כאלה לא צורפו אליו. כפי שהבהיר לפניי בן-ארי, זאת הייתה הסיבה שלא בדק את התכניות למרות אותה הצהרה, שהיה מודע לה עוד במעמד החתימה (עמ' 47, שורות 17-22). התובעת טוענת שהתכניות נמסרו לה רק לאחר החתימה, ושכתב הכמויות אשר צורף לחוזה הטעה אותה הואיל ולא פורטו בו כל הכמויות הדרושות לביצוע העבודה. על סמך אותם נתונים ובאין תכניות חישבה את המחיר שהציעה לנתבעת 1, ולכן היא גם מבקשת לקבל כי זו אינה יכולה להתעלם מכתב הכמויות ולטעון שההצעה הייתה פאושלית. יורי מוסקוביץ' הצהיר (סעיף 5 לתצהירו) שככל הידוע לו, בן-ארי קיבל את תכניות המיזם מחַשב הכמויות של נתבעת 1, אלי בלולו. בבית המשפט, כשנשאל אם היה זה הוא, מוסקוביץ', שנתן את התכניות לבן-ארי, הוא השיב: ,,כשישבנו פעם ראשונה נתתי לו את ההסכם, כתב כמויות שהכנו למכרז על סמך אינפורמציה שהיתה לי וסיכמנו שהוא יצא לאתר, יראה תוכניות ויראה על מה מדובר. אני לא מסרתי לו תוכניות.'' (עמ' 74 לפרוטוקול, שורות 2-4; ההדגשה אינה במקור; ראו גם עדותו בעמ' 75, שורות 30-31) לפי בלולו (סעיף 4 לתצהירו), הוא עשה זאת בתחילת חודש אוגוסט 2004, והעבודה החלה רק ביום 10.09.04 (ראו עוד עדותו בעמ' 89 לפרוטוקול, שורות 31-32). החוזה, כזכור, נחתם באמצע יולי אותה שנה. אליבא דבן-ארי, התובעת החלה בעבודה ביום 15.09.04, כלומר כחודש לאחר שקיבלה את התכניות (סעיף 8 לתצהירו; כן ראו עדותו בעמ' 44 לפרוטוקול, שורות 24-33). ההבדלים בין הנתונים שבכתב הכמויות ובין הנתונים בשטח התחוורו לו רק כמה חודשים אחרי תחילת העבודות (סעיף 9ב לתצהירו). הנתבעות אינן חולקות על כך שהכמויות שהופיעו בכתב הכמויות לא הספיקו לביצוע העבודות. בלולו, כשערך בדיקה משלו, מצא שהפער נע בין 500 ו-600 אלף ש"ח. לדבריו, הוא מסר את חישוביו למנהל ההקמה של המיזם, פטר מנדלוביץ' (עמ' 90 לפרוטוקול, שורות 27-32), אך הם לא הוצגו לעיוני. מנדלוביץ' העיד (עמ' 80, שורות 15-21) כי מצא הבדל בין הכמויות במסמכים שביקש מבן-ארי, אבל בתגובה הודיע לו - ,,[...] שזה לא מענייני, לי יש הסכם פאושאלי ואני מבצע על פי אותו הסכם. אמרתי לו שאם הוא חושב שמגיע לו, עליו להגיש את הבקשה להנהלת החברה שעשתה איתו הסכם והם ידונו[.]'' (שם, שורות 28-29) גם המומחה מטעם הנתבעות, אינג' חיים אלוש, אישר קיומו של פער בין העבודות שפורטו בכתב הכמויות לבין אלו שבוצעו בפועל (עמ' 85, שורות 28-29; עמ' 86, שורות 1-3). לפי חישוביו של בן-ארי (נספח ב לתצהירו), ההפרש מגיע כדי 638,164 ₪ (ראו גם מכתב מאת בא-כוח התובעת, נספח 8 לתצהיר שוקרון, סעיף 3ב). המהנדסת אלה מרקוביץ', המומחית מטעם התביעה (חוות דעתה - נספח ה לתצהיר בן-ארי), חישבה את הפער הגדול ביותר: מיליון ש"ח לערך. את מסקנותיה של מרקוביץ' אין בידי לקבל. כפי שעלה מחקירתה הנגדית, בחוות דעתה נפלו טעויות. רק לאחר שעלתה על דוכן העדים ציינה כי לשֵם הכנת חוות הדעת נעזרה במחירונים כדי לקבוע את מחיריהן של עבודות שלא תומחרו בחוזה (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 8-23). אותם מחירונים לא היו רלוונטיים לתקופת החוזה: הגם שבשנים האחרונות התייקר הברזל, והיא אישרה זאת, המחירים שחישבה מקורם במחירון מן העת האחרונה ולא בזה שפורסם כאשר בוצעו העבודות, שנים קודם לכן (עמ' 25, שורה 29-עמ' 26, שורה 16). זאת ועוד: בחוות הדעת ציינה המומחית כי באחד המבנים בוצעו עבודות עפר ששוויין 103,851 ₪. עבודות אלו לא נכללו בכתב הכמויות שצורף לחוזה וגם לא בחישוב שערך בן-ארי. עבודה כזו החשיבה מרקוביץ' אחת מה,,חריגים'' שלא תוכננו מראש (עמ' 15, שורות 21-26), ובהמשך הסבירה: ,,[...] בכתב כמויות לא מופיע, סתם לדוגמה, עבודות עפר. כשהוא בא לשטח והוא צריך לעשות קורות יסוד, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות, צריך לעשות חפירה. אז אפילו שלא מופיע בכתב הכמויות או בחוזה, איך שתקרא לזה - הוא חייב לעשות את זה.'' (עמ' 15, שורה 31-עמ' 16, שורה 2) על השאלה אם ייתכן שעבודה זו בוצעה בידי קבלן אחר השיבה, לאחר השתהות, שאם התובעת קיבלה על עצמה לבצע את העבודה בשלמותה, גם עבודה זו היא אחת מהמטלות שעליה להשלים. אז אישרה שאינה יכולה לעמוד מאחורי השערתה כי כך היה גם במקרה זה, מאחר שלא ביקרה בשטח, וגם אינה מסוגלת לדעת אם התובעת קיבלה תשלום רב מזה שעליו הוסכם בחוזה (עמ' 16, שורות 3-13). המקור לסברת המומחית כי בוצעו במיזם עבודות עפר היה, למעשה, בן-ארי (עמ' 14, שורות 25-26). הוא הדין ב,,תוספת החלקה בהליקופטר'' בשני מבנים, שעלותה 23,675 ₪ ו-9,708 ₪, בהתאמה, ושגם היא הופיעה בחוות הדעת, אף שבכתב הכמויות כבר הייתה כלולה במחיר (עמ' 18-19 לפרוטוקול; על כך הודתה בחצי פה: ,,יכול להיות שפספסתי את זה''). מרקוביץ' אישרה כי לא יכלה ללמוד על ביצועה בפועל מתוך התכניות (עמ' 20, שורות 24-30). אם התוספות שהוסיפה בסעיף זה לא חרגו מהמחירים שבכתב הכמויות, הסכימה, יש להפחית אותן מהסכום שהוסיפה (עמ' 19, שורות 9-10, 30). נוסף על כך כלל מחירו החוזי של הבטון גם את מחיר הברזל, והמומחית לא הצליחה להסביר מדוע הוסיפה ,,הפרש פלדת זיון'' של 72,500 ₪ (עמ' 23, שורה 20-עמ' 24, שורה 9). תוספת כללית שהוסיפה המהנדסת מרקוביץ' לִזכוּת התובעת, שעבדה במיזם כקבלן משנה, הייתה תוספת למחירים כאילו הייתה קבלן ראשי (עמ' 26, שורה 18-עמ' 27, שורה 3). לדברי המומחה אלוש (סעיף 9.3 לחוות דעתו; עמ' 85 לפרוטוקול, שורות 23-24), יש להפחית מהמחיר הפאושלי 70 אלף ש"ח - שווי העבודות שפורטו בפרקים 51 ו-57 במבנה 03, כבישים וניקוז - כיוון שלא בוצעו בסופו של דבר. הואיל וגם המהנדסת מרקוביץ' לא כללה אותם בחישוביה, משום שבן-ארי לא ביקש ממנה לתת דעתה עליהם (עמ' 27, שורות 21-33), הסכום הכולל יורד מ-3,021,948 ₪ ל-2,951,948 ₪. בן-ארי, כשנשאל מדוע יש הפרש בין הסכום שחישבה מרקוביץ' ובין הפיצוי שנתבע בראש נזק זה בכתב התביעה, שהיה צנוע ממנו בהרבה, השיב: ,,אינני יודע, צריך לבדוק אחד-לאחד'', והתברר שלא בדק בעצמו את חישובי המומחית (עמ' 53, שורות 17-20). כשהוצע למרקוביץ' -שפעמיים אמרה בחקירתה כי לא קראה את חוות הדעת של אינג' אלוש (עמ' 25, שורות 1-4; עמ' 28, שורות 6-7) - כי התוספות שהוסיפה בטעות עולות כדי 400 אלף שקלים, שהם ההפרש בין הסכום שחישבה לבין הסכום שתבעה התובעת בראש הנזק דנן, היא העירה כי ההפרשים בין הסכומים שחישבו היא ואלוש אינם גדולים - וכך התגלה כי בעצם עיינה בחוות דעתו. משעומתה עם הסתירה ביקשה ליישבה בכך שלא קראה את חוות דעת ההגנה במלואה (עמ' 28, שורות 20-30). אם לא די בכל אלה, מרקוביץ' גם הודתה שבן-ארי ורעייתו מיודדים עמה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 10-15). לאור הטעמים האלה, איני מאמצת את דעתה של המומחית כי בין הכמויות שבכתב הכמויות שצורף לחוזה לבין כמות העבודה שבוצעה מפרידים כמיליון ש"ח. ניתן לקבוע כי ההפרש אינו גבוה מסך 641,985 השקלים שנתבעו בכתב התביעה, אך היות שהחוזה פאושלי אין הכרֵח בקביעת הסכום המדויק. על כך עוד יפורט. 6. חוזה פאושלי, כפי שנפסק מפי כבוד השופטת (כתוארה אז) מרים נאור וכפי שבחרה גם התובעת לצטט - ,,[...] הוא חוזה המכתיב מערכת הקצאת סיכונים מסוימת. הקבלן, הנהנה מידע עודף בדבר המשאבים העומדים לרשותו ובדבר עלות הרכיבים הספציפיים המרכיבים את חבילת המוצר הכוללת, משקלל ידע זה עם פוטנציאל הסיכון הגלום בכך שלא מתבצעת מדידה פרטנית של כל בית ובית. מזמין העבודה, במקרה זה העמותה [מערערת 1 באותה פרשה - ש' א'], הוא בעל האינטרס לחסוך בעלויות הכרוכות בבדיקה פרטנית של כל בית ובית ומעוניין לדעת מה ,השורה התחתונה' לפני הכניסה להתקשרות. לפיכך הוא מקבל על עצמו את הסיכון לכך שלו היה מנהל משא ומתן לגבי כל רכיב בנפרד או קובע מחיר לפי מדידה, יתכן והיה מקבל מחיר חוזי נמוך יותר פר רכיב או פר מטר. מערך סיכונים זה מבוטא במחיר החוזי הכולל הנקבע, ומשקף את הערכת הצדדים בדבר פוטנציאל התממשות הסיכון. דעתי היא כי מקום בו קיים חוזה שבבסיסו הסכמה על מערך הקצאת סיכונים מעין זה, אין לומר, על דרך העיקרון, שקבלת בתים בעלי שטח גדול מהמוסכם מהווה קבלת הטבה ללא זכות בדין. התשלום העודף הינו תשלום רצוני במסגרת היחסים בין הצדדים (ראו: ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (ניתן ב-20.2.2006), פסקה 29 לפסק דינו של כבוד השופט חשין). החיוב החוזי של הקבלן היה לבנות את הבתים בהתאם לשטח שנקבע. אולם כאשר נקבע כי המחיר יקבע ללא מדידת שטח לאחר הביצוע, חזקה כי במחיר החוזי שיקלל הקבלן גם את הסיכון שהשטח בפועל יהיה גדול יותר. הערכת סיכונים זו לא בוצעה לכאורה באפילה. היא הערכה מחושבת ומושכלת. אם התרשל או טעה הקבלן בהערכת סיכוניו, עדיין אין המשמעות שנפגם החוזה וניתנה זכות שלא בדין. זהו פוטנציאל סיכון אינהרנטי לסוג זה של חוזה, ואין בכך משום התעשרות שלא כדין של מקבל ההטבה. מעבר לנדרש, יתכן וניתן להגיע למסקנה זו גם דרך סעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, המורה: (א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים. בחוזה פאושלי גלומה הסכמה לפיה במידה וקיים פער בין השטח עליו סוכם לבין השטח בפועל לא תהיה למשלם עילת תביעה בגין התעשרות שלא כדין. ואולם: ניתוח זה מתבסס על ההנחה שהצדדים היו תמי לב בעת המשא ומתן לקראת ההתקשרות, ושהעמותה לא הסתירה מידע לגבי שטחם האמיתי של הבתים. שונה הדבר אם יוכח כי היתה הטעייה מכוונת מצד עורכי החוזה, או שלקבלן לא היתה דרך לבדוק או להעריך את נכונות הנתונים בדבר שטח הדירות, שאז הקבלן זכאי לכאורה להשבה. [...]'' (ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד - עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ, פסקה 22 [פורסם באתר הרשות השופטת, 13.12.2006; להלן: פרשת עמותת המורים]; ההדגשה בקו אינה במקור) בענייננו ידע בן-ארי שהחוזה פאושלי ושפירושו של דבר הוא שהתובעת מתחייבת לעבוד תמורת מחיר מוסכם וגלובלי שנקבע ללא מדידת כמות העבודה שתבוצע בשטח. לפי הוראות החוזה הבהירות, כתב הכמויות נועד אך ,,למטרת היכרות ראשונית''. בן-ארי העיד שקיבל את הנתונים ממוסקוביץ', ובנקודה זו הקשה עליו בא-כוח הנתבעת: ,,ש: ולכן, כשאתה ראית בחוזה שחתמת עליו שכתוב באופן מפורש ההפך הגמור, אמרת: לא חשוב, זה סתם חוזה. יורי אמר לי. נכון? ת: כן. ש: כלומר הגם שכתוב ההפך, לא ביקשת לתקן את זה. ת: לא ראיתי, כי אני האמנתי בכמויות שהוא... שיורי נתן לי. [...]'' (עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 31-עמ' 44, שורה 1) כבר בחוזה הובהר כי הנתבעת אינה כבולה בנתונים שהציגה, ואם על-אף הוראותיו המפורשות בחרה התובעת להסתמך על כתב הכמויות שצורף אליו, אין לה להלין אלא על עצמה. גם לטענה כי נתבעת 1 הטעתה אותה, וכי הייתה מעירה על ההבדל בכמויות ומציעה לה הצעה גבוהה יותר אילו היו בידיה התכניות בעוד מועד - אין על מה שתסמוך. אף אם התכניות עדיין לא נמסרו לה כשנכרת החוזה, היא מסכימה שקיבלה אותן כחודש לפני תחילת העבודות. לית מאן דפליג שאז הייתה לה שהות מספקת לבדוק אותן, ואם סברה כי כתב הכמויות שצורף לחוזה הטעה אותה היה עליה להודיע על כך לנתבעת בתוך פרק זמן סביר. כזאת לא עשתה התובעת, כפי שהוכיחה עדותו של בן-ארי: ,,ש: נצא מהנחה שקרתה תקלה, ואתה נתת הצעת מחיר לא-נכונה כי התכניות לא היו מולך. אילו הן היו לך אחרי שבוע, תשעה ימים, כשנתת הצעת מחיר, היית נותן הצעה אחרת. עכשיו אנחנו רואים שאותן תכניות היו בידך חודש שלם. אתה בחודש הזה מתכנן את העבודה, אתה הולך להתחיל לעבוד, ואינך מגלה את הדבר הזה, שיכולת לגלות אותו בשבוע, רק לצורך הצעה - לצורך תכנון העבודה כולה, חודש עבודה על התכניות? לא הקפיץ לך? ת: קודם כול, הייתי עסוק בפרויקט אחר, באותו מקום. הייתי עסוק בלמסור פרויקט, שנמשך שם שנתיים, והייתי לקראת מסירה שלו - הייתי עסוק עד השמים. זה אחד. דבר שני, אני כבר אמרתי. אני הלכתי מתוך הנחה שהאמנתי בכמויות. זה, יש תכניות עבודה. תכניות עבודה, אינני בודק מיד. זה לקח לי, אמנם לקח לי חודש, חודשיים, שלושה תוך כדי ביצוע, שגיליתי שהכמויות, מה שאני מבצע - הן פי כמה מכתב הכמויות. ורק אז ניגשתי לבדוק את האמִתּות שלהן. [...] ש: אי-אפשר להתחיל לעבוד סתם. חייבים לעשות עבודת תכנון, איך אני מתחיל לעבוד. אני לא יום אחד נופל באתר עם את, מתחיל לחפור. אתה צריך לראות כמה כלים אתה מזמין, כמה בטון אתה מזמין - אני לא צריך להסביר לך עבודה של קבלן. אם התחלת לעבוד ב-15 בספטמבר אין מצב, עם כל הלחץ שהיה לך, שלא עבדת חודש שלם על התכניות. עבודה יסודית הרבה יותר מאשר העבודה שעבדת על הצעת המחיר. ואני אומר לך שלא יכול להיות שאם היה הפרש כזה, לא היית קופץ אז. לא יכול להיות. ת: מה הקשר בין תכנון העבודה לבין הכמויות? למה, אני עושה שלבי עבודה, אני בודק אם זה עשרה קוב או 12 קוב בזמן שאני מתכנן עבודה? מה הקשר? ש: בשלב מסוים, אתה אומר, הרגשת - הרגשת פתאום בהבדל, בין התכניות לבין כתב הכמויות. איך מרגישים? ת: איך מרגישים? אני אגיד לך איך מרגישים. שבסוף החודש אני צריך לשלם לספקים ואת שכר העבודה, וזה לא מכסה לי אפילו חצי, אז פתאום נדלקת לך המנורה. לי, לקח לי שלושה חודשים כדי שתידלק לי המנורה. [...]'' (עמ' 45, שורה 8-עמ' 46, שורה 3) במיוחד נוכח לשון החוזה, היה על התובעת לבדוק את התכניות ולא להסתמך על כתב הכמויות הבלתי מחייב. אכן תמוהה העובדה שבן-ארי, אשר ידע זאת, לא פעל כך מיד כשנמסרו לו התכניות. אף שכנזכר לעיל, בן-ארי היה מודע להצהרה בחוזה שלפיה התובעת בדקה את התכניות, בלולו העיד כי העלה באוזניו את טענותיו רק בחודש אפריל או מאי 2005, כאשר העבודה הייתה קרובה לסופה. הוא שלל את הטענה כי החישובים שחישב מנהל התובעת נמסרו לו כבר בתחילת אותה שנה (עמ' 90, שורות 20-26). גם שוקרון סיפר (עמ' 94, שורות 29-30) כי לקראת סוף העבודה - בתאריך המדויק לא ידע לנקוב - פנו אליו מנדלוביץ' ובלולו והביאו לידיעתו כי לתובעת טענה על הכמויות, והוא ביקש מבלולו לבדוק אם קיים פער. לכך יש להוסיף כי בן-ארי, מן הסתם, הכיר את אתר העבודה מעבודתו סמוך לשם במיזם הנוסף שהזכיר בעדותו דלעיל, אשר בוצעה בשירות נתבעת 3 והחלה לפני החתימה על החוזה (סעיף 3 לתצהירו; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 21-22). אשר למחירים, בחקירתו (עמ' 38, שורות 5-7; עמ' 39, שורות 9-10) הציג את עצמו כקבלן ותיק שלצורך התמחור נסמך על ניסיונו העשיר ולא על מחירון כזה או אחר, על-פי רוב. כמו הקבלן בפרשת עמותת המורים, חזקה גם על התובעת שבמחיר הפאושלי שִקללה את הסיכון שכמות העבודה אשר תידרש כשתגיע העת לבצעה תעלה על זו שפורטה בכתב הכמויות שנספח לחוזה. 7. הנתבעות טוענות כי עוד במשא-ומתן שניהלה נתבעת 1 עם התובעת בא בן-ארי בטרוניה שהכמויות אשר פורטו בכתב הכמויות הראשוני אינן משקפות את כמות העבודה שיש לבצע, ומשום כך נוספה בכתב הכמויות שצורף לחוזה תוספת (באחוזים) לכמויות בסוף כל פרק. התובעת, לעומת זאת, גורסת כי בנוסח כתב הכמויות הראשון שקיבלה מנתבעת 1, אשר שימש אותה להכנת הצעת המחיר לקראת כריתת החוזה, הופיעו מחירים שהיו מקובלים על הנתבעת, והתוספת שהוסכם עליה מקץ המשא-ומתן עם מוסקוביץ' הייתה למחיר דווקא. היא מבקשת להסב את תשומת הלב לכך שגרסת ההגנה בעניין זה הופיעה בראשונה בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעות וטוענת כי אלה הרחיבו את החזית הרחבה אסורה. אלא שהנתבעות, כפי שהצביעו, טענו עוד בכתב ההגנה: ,,לאחר קבלת התוכניות וכתב הכמויות, הציעה ירדן הצעת מחיר פאושלית לביצוע העבודות. אם.פי.אס סברה כי הצעת ירדן גבוהה מדי. ירדן מצידה, הסבירה את גובה הצעת המחיר בטענה שעפ"י בדיקותיה הכמויות שתידרשנה לביצוע העבודות גדולות מהכמויות שנכללו בהערכת הכמויות שנמסרה ע"י אם.פי.אס. לאחר ניהול משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים הסכימה אם.פי.אס להצעת המחיר הפאושלית של ירדן. יודגש שהצדדים הסכימו במפורש כי ירדן תהיה זכאית למחיר הפאושלי עבור ביצוע מושלם של העבודות ללא קשר לכמויות שתבצע בפועל. [...]'' (סעיף 4, פסקה שנייה; ההדגשה אינה במקור; נוסח זהה ראו בסעיף 4 לכתב התביעה-שכנגד) אשר-על-כן אין ממש בטענה להרחבת החזית והיא נדחית בזאת. לגופו של עניין, מוסקוביץ' העיד כי מנהל התובעת סייר בשטח, ואז - ,,ת. [...] הוא חזר ואמר שיש בפרקים מסויימים שהערכות שלנו לגבי הכמויות אינן נכונות ולפי זה נתנו תוספות לפרקים. נתנו תוספת לפרקים עבור הכמויות כי הכמויות שהוערכו לטענת בן ארי לא היו נכונות. ש. אני אומר לך שאתם דיברתם אך ורק על תוספת למחירים ולא לכמויות כי לבן ארי לא היו תוכניות עם כמויות באותו זמן והוא לא יכל לדעת מה הכמויות? ת. זה לא נכון. ש. אתה רוצה להגיד לי שמבלי לבדוק את התוכניות הסכמת לתוספות של 30-40 אחוז בכמויות ולא במחירים? ת. אחרי הישיבה הראשונה, הוא יצא לשטח, ישב שם עם מנהל הפרוייקט, ראה את היקף העבודה ולפי מה שאני זוכר הוא חזר ואמר שמהבדיקה שעשו בשטח הכמויות הן יותר גדולות בפרקים מסויימים ועל סמך זה קבענו תוספת מחיר בפרקים האלה.'' (עמ' 74 לפרוטוקול, שורות 9-19; ההדגשה אינה במקור) בהמשך (שם, שורות 24-25) העיד כי היה ברשותו כתב כמויות ראשוני לצורך ניהול המשא-ומתן, שהוכן כשהוגשה הצעתה של הנתבעת למכרז שפרסם מזמין העבודה. הנוסח החדש, שבו התוספות בכל פרק, נערך אחרי שסיכם עם בן-ארי על תוספות. לדבריו: ,,[...] התוספת לא היתה רק בכסף. התוכנה מאפשרת במקום לתקן סעיף סעיף לתקן רק בסוף הפרק את הסך הכל. מה שעניין אותי זה סך כל המחיר. לא תיקנו את הכמויות כי עשינו את זה יותר מהיר.'' (שם, שורות 28-30) באותו טעם - חשיבותו העליונה של סך-כל התקציב במיזם פאושלי - נימק מוסקוביץ' את הסכמתו להגדלת הכמויות מבלי שחישב אותן (עמ' 75, שורות 11-12). החשיבות נבעה מכך שהנתבעת אף היא סיכמה עם המזמין על מחיר כולל (פאושלי) לשדרוג שדות התעופה כולם (סעיף 7 לתצהיר שוקרון). בלולו העיד בחקירתו הנגדית כי חפץ לסייע בידי התובעת כשהבחין בפער בכמויות. הוא פנה למנכ"ל הנתבעת - ,,[...] ואז המנכ"ל מוטי שוקרון ביקש לבדוק את העניין עם מי שחתם את החוזה. המנכ"ל התקשר בנוכחותי ליורי ושאל אותו אם יש טעות בכלל או אין טעות. יורי אמר לשוקרון שיסתכל בכל פרק שהוא יראה שהוא קיבל תוספת של אחוזים לכמויות בכל פרק.'' (עמ' 91 לפרוטוקול, שורות 2-4; כן ראו סעיף 16 לתצהירו) ואכן שוקרון העיד (סעיף 37 לתצהירו; עמ' 97, שורות 20-23) שבאותה שיחה הודיע לו מוסקוביץ' כי הכמויות הוגדלו בחוזה מפני שהטענות נשמעו עוד לפני שנקבע המחיר ונכרת החוזה (השוו גם לסעיף 16 לתצהיר מנדלוביץ'). מנגד טען בן-ארי (עמ' 37, שורות 2-3) כי נציגי נתבעת 1 לא אמרו לו אי-פעם שמדובר בתוספות לכמויות. עם זאת לא זכר לפי מה חושב שיעור התוספת למחיר בכל פרק (עמ' 39, שורות 18-20), שכלשונו ביקש וגם קיבל (עמ' 41, שורה 3), אך הסביר שהגורמים הקובעים הם אופי העבודה ומיקומה (עמ' 39, שורות 24-25). בא-כוח הנתבעות אמר לו אפוא: ,,ש: אופי העבודה ומיקום העבודה ידועים. מיקום ואופי העבודה הוא זהה. ת: כן. ש: אז מה שחשוב הוא חומרי הגלם? ת: לא. זה המכלול.'' (שם, שורות 26-29) כאן המקום לציין כי בשאלון שנשלח אל התובעת (המוצג נ/2) נשאלה השאלה (מס' 3.9.1) מתי שוחחו נציגיה עם נציגי נתבעת 1 על הפער בכמויות, ולכך השיב בן-ארי (נ/3) כי הכול קרה לפני שנחתם ההסכם והתאריכים המדויקים אינם זכורים לו. בחקירתו (עמ' 55, שורות 1-3) חזר בו וטען שלא הבין את השאלה. אינג' אלוש ציין בחוות דעתו (סעיף 9.9) כי קבלת הטענה שהתוספת היא למחיר ולא לכמויות תוביל לתוצאה בלתי סבירה: המחיר שנקבע בחוזה יהיה גבוה בכ-22 אחוזים מהקבוע במחירון דקל, אשר נחשב יקר (כן ראו עדותו בעמ' 87 לפרוטוקול, שורות 5-7). כשהוצג לו כי בהסכם שנגע לעבודה בטייסת 119 סוכם על 187 ₪ תמורת מטר רצפת בטון בעובי 15 סנטימטרים, כלומר המחיר החוזי (144 ₪) ועוד תוספת בשיעור שלושים אחוז, ענה שאינו מכיר את התכניות הנוגעות לטייסת או את הכמויות הרלוונטיות ומשכך אינו יכול להשוות. הוא הסתפק בהשערה שהעבודה בטייסת הייתה מורכבת ונעשתה בתנאים קשים יחסית (שם, שורות 17-23). ובכל-זאת, השאלה אם התוספת בכל פרק של כתב הכמויות הייתה בכמות או שמא במחיר היא סוגיה שאינה דרושה הכרעה. החשוב הוא כי בשל העובדה שהחוזה פאושלי דאגה התובעת להעלות בעשרות אחוזים את מחירהּ החוזי של העבודה. בהקשר זה מקובלת עליי עמדת הנתבעות שלפיה הפער הנטען אינו חורג מתחום הסביר, ואחרי שהבאנו בחשבון את הסיכון המובנה שקבלן נוטל על עצמו בכָרתו חוזה פאושלי, אין נפקא מִנה אם נאמר שהתובעת נאלצה לבצע כמות עבודה מרובה יותר שסכומה עולה בכ-638,169 שקלים - עשרים אחוז לערך - על מחירי החוזה. ניתן לסכם ולומר כי מאחר שבין התובעת ובין הנתבעת נשתכלל חוזה פאושלי, אין התובעת זכאית לתמורה נוספת על זו שנקבעה שם בעבור העבודות שהוגדרו בחוזה, ובלבד שהעבודה אינה עבודה נוספת, כהגדרתה בחוזה. העבודה בטייסת 119, ועל כך אין עוררין, היא עבודה נוספת, והוסכם כי תמורתה ישולם לתובעת סך נוסף של 1,402,093 ₪, בצירוף מע"מ. 8. בהתבסס על נספח לחשבון סופי 10 שהגישה (נספח ד לתצהיר בן-ארי) ועל עדותו של בן-ארי (ראו גם סעיף 19 לתצהירו), התובעת תובעת סך של 334,774.7 ₪. לטענתה, אף כי ביצעה את העבודות שהוסכם בחוזה כי תבצע: בניית בונקר תחמושת, גף תחמושת ותחנת כוח, טרם שולמה לה כל תמורתן. מנדלוביץ' הצהיר (סעיפים 18-19 לתצהירו) כי התובעת עזבה את המיזם לפני שהשלימה את כל העבודות. כאשר עשתה זאת הציב לפניה, ביום 15.06.05, אולטימטום בן יממה שאחריה תגמור נתבעת 1 את העבודות במקומה, על חשבון התובעת (נספח 3 לתצהירו; כן ראו סעיף 51 לתצהיר שוקרון). במכתב ששיגר כעבור 11 יום (נספח 4 לתצהיר מנדלוביץ'), הוא עדכן את בן-ארי אילו עבודות ביצעה נתבעת 1 תחת התובעת, בתחנת הכוח ובגף התחמושת. בנספח לחשבון 10, שהציגה התובעת, נכתב שהיא זכאית לתשלום בסך 128,136 ₪ בגין גף התחמושת ולסך 206,638.7 ₪ - בגין תחנת הכוח, אך היתרה לתשלום בעבור שני המבנים הנוספים מאופסת. בן-ארי הסכים בחקירתו הנגדית (עמ' 67 לפרוטוקול, שורות 5-8) כי בסעיפים אלו קיבלה התובעת את מלוא הסכום הקבוע בחוזה. כשנשאל לפשר ההבדל בין המבנים, הוא היסס ולא השיב. אז נאמר לו: ,,ש: אני בטוח שאתה יודע. ת: סיימתי את העבודה שם. ש: בדיוק. ובשני האחרים לא סיימת את העבודה. ת: כן סיימתי, אבל לא משנה... ש: ולכן לא קיבלת. ת: לא סיימתי, לא הספקתי להגיש חשבון. ש: אתה חוזר בך? תחזור בך. ת: מה? ש: בשני המבנים האחרים לא סיימת. ת: באחד, גף תחמושת - רצפה של 300-200 מטר שלא יצקתי. זה מה שנשאר שם. ש: ובשני? ת: תחנת הכוח - סיימתי את כל העבודות. ש: אז למה הרגע אמרת שאת שני המבנים האלה לא סיימת? ת: אמרתי ,סביר להניח', ולא הגשתי חשבון. לא הספקתי להגיש חשבון.'' (שם, שורות 12-27; ההדגשה אינה במקור) לאחר מכן עומת עם מכתבו דלעיל של מנדלוביץ', ואישר כי הנתבעת היא שהשלימה את אחת העבודות שפורטו שם, בניית חדרי מאווררים בגף התחמושת (שם, שורות 28-33). על שאר הסעיפים חָלק, אך הודה שלא השיב במכתב משלו כדי להעמיד דברים על דיוקם (עמ' 68, שורות 1-12). בלולו, לעומתו, העיד על היקף נרחב של עבודה אשר נאלצה הנתבעת להשלים: ,,[...] רצפת הבטון ועוד המון דברים'' (עמ' 92, שורות 1-2). כבר ראינו כי אינג' אלוש סבר שאת 70,000 השקלים שנקבעו כתמורת עבודות הניקוז והכבישים באחד המבנים, עבודות שלא ביצעה התובעת, יש לחסר מהמחיר הפאושלי, וכי גם המומחית מטעם התביעה פסחה עליהן בחוות דעתה. התובעת לא עמדה בנטל הוכחת הטענה שהיא זכאית לסך של 334,744 ₪. המהנדסת מרקוביץ' לא הגיעה לאתר הבנייה, כך שאינה יכולה לדעת מכלי ראשון אם בוצעה עבודה כזו או אחרת. העדות היחידה שניסתה לתמוך בטענה הייתה זו של בן-ארי, שהוא עד בעל עניין אשר הודה בעצמו כי לא ביצע את העבודה כולה ושעדותו הותירה רושם מגמתי ככלל. כך, למשל, כשנשאל אם הוא מעיד בבית משפט בפעם הראשונה השיב בחיוב, אך מיד אחר-כך התברר שכבר העיד כמה שנים קודם לכן (עמ' 55 לפרוטוקול; נ/4); בתשובותיו לשאלון הצהיר כי מצבה הפיננסי של התובעת בתקופת ביצוע הפרויקט היה איתן (נ/2, נ/3, תשובה לשאלה 2.7), ואולם כפי שניתן להיווכח (על כך ראו להלן), לא כך היה. 9. התובעת, אשר אישרה כי הנתבעת שילמה לה סך 324,784 ₪ תמורת עבודות נוספות, לא השכילה לשכנעני כי היא זכאית לתשלום סך 454,453 ₪ בגין עבודות כאלה. גם פה אין בעדותה של המומחית מטעמה, שלא הייתה בשטח, כדי לסייע לה. ראש נזק זה גם לא פורט כדבעי, והתובעת הסתפקה בו באזכור החשבון הסופי, שכאשר הדגישו הנתבעות - לא אושר. עוד הצביעו על כך שגם באותו חשבון ניקבו סכומים אשר אין לדעת אם נתבקשו כתמורה לעבודות שעליהן הוסכם מראש או לכאלה שנתבקשו מאוחר יותר, ועל עדותו הסתמית של בן-ארי בנושא, שלא חיזקה בדבר את חלקה זה של התביעה: ,,ש: אילו עבודות נוספות ביצעתם? אתה יודע? ת: כל מיני עבודות. ש: אינך יודע. ת: יש עבודות בטון שעשינו, נוספות, עבודות... אה... לא יודע-- ש: איפה החשבוניות? איפה האסמכתאות? ת: מה הקשר לחשבוניות? למה צריך חשבוניות? ש: מספיק שאתה תגיד שעשית? ת: לא מספיק, יש עבודה בשטח. מה הקשר לחשבוניות--? ת: יש חשבונות שאושרו קודם-- יש לי אישור על 324 אלף שקל שאישרו לי. על סמך מה אישרו לי? על סמך חשבוניות שהגשתי? על כלום.'' (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 16-25) ואחר-כך: ,,ש: אני שואל אותך: איפה ההוכחות שלך שקיבלת רק 300? ת: יש כמויות, ויש הגוף, של החשבון. אפשר להוכיח את זה. ש: אפשר להוכיח. ת: כן. ש: אבל חוץ מהחשבון הסופי שלך אין לפנינו כלום. ת: מה אתה אומר? המספר מופיע על כלום?'' (עמ' 68, שורה 32-עמ' 69, שורה 4) 10. בחוזה התחייבה התובעת לספק על חשבונה ועל אחריותה ,,[...] את כל הכלים, המכונות, המתקנים והחומרים [...] לשם ביצוע העבודה בשלמותה'' (סעיף ג1). כן נקבע: ,,הקבלן מתחייב להעסיק בביצוע העבודה עובדים במספר הדרוש לשם התקדמות העבודה וסיומה במועדים המוסכמים, לרבות סיום שלביה השונים. על הקבלן להוסיף עובדים, על חשבונו, במקרה ולדעת המהנדס יש צורך בכך על מנת לעמוד בקצב ההתקדמות לפי לוח הזמנים הנספח לחוזה.'' (סעיף ב3; ראו עוד נספח א, עמ' 14, סעיף ב) מחומר הראיות עולה כי נתבעת 1 סיפקה לתובעת עובדים וחומרים (בטון, ברזל וכיוצא באלה), ואת ההוצאות שנשאה בהן קיזזה מהסכומים שהגיעו לתובעת. מה שנותרה התובעת חייבת, לגרסת הנתבעות, נתבע בתביעה-שכנגד, ובנושא זה אדון בהמשך. לטענת התובעת (סעיף 7 לתצהיר בן-ארי), כאשר נחתם החוזה התחייבה נתבעת 1 לרכוש את הברזל ואת הבטון וגם על מחיריהם הוסכם. המחירים שבהם חויבה, לשיטתה, היו גבוהים מאלה שעליהם סיכמה עם הנתבעת, אשר נרשמו על-גבי אחד העמודים בכתב הכמויות שעליו הסתמכה (נספח ג לתצהיר בן-ארי) בפני בן-ארי: 2,425 ₪, בתוספת מע"מ, לטוֹנה ברזל ו-217 ₪, בצירוף מע"מ, בעבור 1 מ"ק בטון (סעיף 16ב-ג לתצהיר בן-ארי). הנתבעות מכחישות זאת. מוסקוביץ' לא זכר בחקירתו הנגדית אם סיכם עם בן-ארי את מחירי הברזל והבטון, אך חרף עדותו הנחרצת של בן-ארי כי רשם אותם בפניו (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 26-27; עמ' 35, שורות 2, 5-7, 30) שלל את הטענה כי כתב היד על-גבי נספח ג לתצהיר בן-ארי שלו (עמ' 75, שורות 14-17; ראו גם סעיף 11 לתצהירו). גם בא-כוח התובעת, לאחר שביקש מהעד לרשום על פיסת נייר שלוש מילים במהלך חקירתו הנגדית, העיר כי הכתב אינו דומה (עמ' 75 לפרוטוקול, שורה 21). טענת התובעת כי הסיכום הושג עוד בטרם נכרת החוזה נשענת על אדנים רעועים, לפי שזכרה לא בא בחוזה או בכתב הכמויות שצורף אליו. בנספח א לחוזה נקבע: ,,מוסכם בין הצדדים שהשותפות תרכוש עבור הקבלן על פי בקשתו בכתב ובאישור המהנדס בטון וברזל על פי הסכמים עם ספקים [...] ותחייב את חשבונו של הקבלן על פי חשבוניות הספקים מאושרות על ידי המהנדס בתוספת 1.0% עבור טיפול בחשבונות. החיוב יעשה על פי שלבים שישולמו לקבלן. מודגש בזה שאיחורים בהספקת החומרים אינם באחריות השותפות ואינם מהווים עילה לתביעה מצידו של הקבלן.'' (עמ' 15, סעיף יד) בפי בן-ארי לא נמצא הסבר מספק לשאלה מדוע הסיכום שטען לו לא מצא ביטוי בחוזה ולא בכתב הכמויות: ,,נשמט, ו... קודם כול, היות שאני מכיר את יורי לפחות עשרים שנה לפני, לפני העבודה הזו, האמנתי - זאת אומרת, אני מאמין בו שיעמוד בזה. זאת אומרת, אם זה מושמט בחוזה - יכול להיות.'' (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 14-16) וכשהעיד כי בדק את החוזה ולא מצא שם את שחיפש (עמ' 35, שורה 32-עמ' 36, שורה 1) שאל אותו בא-כוח הנתבעת: ,,ש: אז אם אתה מקבל חוזה ואתה רואה שעובדה כל-כך חשובה - כשאתה דרשת הנחה מסוימת על מחירים מסוימים - לא מופיעה, למה לא פנית ,תתקנו את זה', בזמן אמת? ת: אז אני עניתי לך שאני מכיר אותו מספיק שנים. ש: לפחות אמרת לו: ,שים לב לטעות, שכחתם את זה בחוזה'? ת: לא זוכר.'' (עמ' 36, שורות 2-6) אף לא הוצג מטעם התביעה מסמך כתוב כלשהו אשר יעיד שכבר בשעה שהתובעת חויבה במחירי החומרים, היו לה השגות עליהם. יָתר-על-כן, יצוין כי בתעודת משלוח מס' 30149 שצורפה לתצהיר שוקרון (נספח 9ב, עמוד שלישי) נכתב כי מחיר טון ברזל הוא 3,200 ₪, והחתימה שבתחתית המסמך נראית כחתימתו של בן-ארי. אֵי-לכך טענת התובעת בדבר מחירי הברזל והבטון שסוכמו לא הוכחה. 11. בחשבון הסופי הודתה התובעת בחיובים מוצדקים בסך כ-1.7 מיליון ש"ח שחייבה אותה נתבעת 1 ואשר קוזזו מהסכומים שהגיעו לה. בתובענה קבלה על חיובים בלתי מוצדקים שלטענתה חויבה מתוך החשבונות שהגישה: חיוב לפי תעריף גבוה מן המקובל בעלות שכר עבודתם של פועלים מטעם קבלני משנה שהועסקו אצל הנתבעת וסייעו לתובעת, ואף בעלות שכר עובדים שלא העסיקה כלל; חיוב בעלות פינוי פסולת במועדים או במקומות שלא עבדה בהם (סעיף 17 לתצהיר בן-ארי). בן-ארי אישר כי נתבעת 1 שכרה עובדים לצורך עבודות הטיח שלפי החוזה, היו באחריות התובעת, וכי עבודה זו מצאה ביטוי בכתב הכמויות (עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 26-34). בתחילת חודש מרס 2005 (נספח 1 לתצהיר מנדלוביץ') התיר לנתבעת לחייב את חשבון התובעת בסכום של 350 ₪ נטו, בצירוף עמלת השמה, תמורת יום עבודה בן תשע שעות של כל טייח, ובסך 280 ₪ - ליום עבודה של עוזר לטייח. כן הסכים שגדי מורדוך, מנהל העבודה מטעם התובעת, יהיה אחראי לכרטיסי העובדים ויאשר אותם. נציגי התובעת חתמו מפעם לפעם על תעודות חיוב (דוגמאות - בנספח 6 לתצהיר שוקרון). מנדלוביץ' לא ידע לאשר או לשלול (עמ' 81 לפרוטוקול, שורות 28-29) את הסיכום שלטענת בן-ארי סוכם בעל-פה עמו (עמ' 62, שורות 22-23; ראו עוד סעיף 17 לתצהירו), שלפיו התובעת לא תחויב בשכר עבודתם של עובדים אלא-אם-כן חתם מנהל העבודה או בן-ארי עצמו על כרטיס העבודה שלהם. למעשה לא נוכחתי היכן מחתה התובעת על הסכומים שחויבה בהם, פרט לארבע הוראות התשלום מחודש מרס ומראשית אפריל 2005 שצורפו לתצהיר בלולו (כנספח 1). בנספח 2 לתצהיר מנדלוביץ', מכתב מיום 14.04.05, אישר בן-ארי בחתימתו כדלקמן: ,,1. כל החיובים שביצעה M.P.S לחשבון ירדן בגין העבודות עד 31.3.05 בהפחתה של - 140,000 ש"ח. 2. סך ערך לעבודות הנוספות שביצע ירדן (הוספה) - 86,710 ש"ח. 3. יתר עבודות הפאושליות הינן מוסכמות מלבד תחנת הכֹח שידון בנפרד.'' 12. על כתבי הוויתור שצורפו לתצהירו של שוקרון חתם בן-ארי במהלך ביצוע החוזה, שעה שהתקבלו התשלומים לפי החשבונות החלקיים. נוסח של כתב הוויתור צורף כנספח ו לחוזה, ובו הצהירה התובעת: ,,הרינו לאשר בזאת - ביחס לתשלום הביניים בגין חשבונית מס מס' כתב הוויתור החתום האחרון נושא את התאריך 10.05.05. לטענת התובעת, באותה עת היא הגיעה עד עברי פי-פחת ולבן-ארי לא היה מנוס מחתימה על כתבי הוויתור (ראו עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 22-23; עמ' 58, שורות 9-10), אשר בלעדיה לא הייתה מקבלת את התשלומים החלקיים. אליבא דבן-ארי, הוא מיחה על כל אחד מהמסמכים שעה שחתם עליהם (סעיף 14 לתצהירו; עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 7-14). אך בחקירתו הנגדית, כשהוצג לו חשבון לדוגמה מחודש אוקטובר 2004 (מתוך נספח 2 לתצהיר שוקרון) והוא נשאל אם אז מחה, טען שאינו זוכר והוסיף: ,,ת: [...] כשאני אומר ,כל אחד ואחד', ויש עשרה חשבונות-- ש: איפה עשרה? ת: למה לא? כשיש עשרה חשבונות, ואני לא התקוממתי על אחד או שניים או על הראשונים, אז זה לא כולם? או רובם?'' (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 25-28) עדי ההגנה גרסו מצדם כי התובעת לא הסתייגה מכתבי הוויתור כשנתבקשה לחתום עליהם (סעיף 11 לתצהיר מנדלוביץ'; סעיף 12 לתצהיר בלולו; סעיף 23 לתצהיר שוקרון). בן-ארי העיד (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 12-13) שנאלץ למכור את כל רכושו בשביל שיוכל לשלם לפועלים ולספקים, וחיזוק לרושם אשר ניסה להותיר התקבל מעדות שוקרון, שלפיה הלה היה אומר לו לעתים כי אינו יכול להגיע לאתר הבנייה מפני שאינו יכול להרשות לעצמו את הדלק (עמ' 96, שורה 33-עמ' 97, שורה 1). בתצהירו (סעיף 14) ובחקירתו הנגדית (עמ' 58 לפרוטוקול, שורה 32-עמ' 59, שורה 5) הסביר שלא דאג לשמור בכתבי הוויתור על טענתו בעניין הכמויות על שום חששוֹ כי אז לא יזכה בתשלום כלל. גם את החשבונות החלקיים, לגרסתו (סעיף 12 לתצהירו; כן ראו עדותו בעמ' 57 לפרוטוקול, שורות 26-31), אילצו אותו הנתבעות לחשב לפי כתב הכמויות שצורף לחוזה. בתשובה לשאלה מדוע לא התעקש שהתמורה תשולם מיד הסביר: ,,[...] מבטיחים לך משהו... עכשיו, אני נמצא לפני שוקת שבורה. אם אני מפסיק את העבודה יכולים לתבוע אותי. אני בטח לא אקבל מה שאני דורש. אם אני אסיים את העבודה יש סיכוי שאני אקבל את התביעה שלי. אני צריך לשלם לעובדים? לספקים? והזמן הולך. ,אנחנו נדון', ,זה בבדיקה' ו,אנחנו נדון' - והזמן, שלושה חודשים, מתמסמס.'' (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 12-15) ובהמשך: ,,[...] אני הייתי מגיש חשבון, בפורמט שלי, למטה. היו תופסים את החשבון, זורקים אותו, מכינים חשבון בפורמט שלהם. איך ש... זאת אומרת, כמויות לא עניין אותם, מה שאמרתי... רק מחירי חוזה. כל התוספות שהייתי זה - היו זורקים לזבל. כל כמות שהייתי אומר להם: זה חל - ,אין מצב. זה פאושלי - אתה תקבל רק על הפאושלי'. וזאת המחאה שלי. על כל החשבונות.'' (עמ' 58, שורות 4-8) כתב ויתור הוא חוזה לכל דבר ועניין, וככזה אפשר לבטלו אם נפל פגם בכריתתו. אם נכפה על בן-ארי לחתום על כתבי הוויתור אם לאו - גם פה אין טעם להיכנס בעובי הקורה, שכן מאז החתימה על האחרון שבהם, בחודש מאי 2005, ועד הגשת התובענה ביולי 2006 לא הודיעה התובעת לנתבעת על ביטולם. כך או אחרת, את זכותה לתבוע את הכספים המגיעים לה על-פי החשבון הסופי התובעת מעגנת, כאמור, בעובדה שכתבי הוויתור שחתמה עליהם לא נגעו לו, ואמנם הם נגעו רק לחשבונות החלקיים. נוכח כל האמור לעיל התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נתבעת 1 חייבה אותה חיובים עודפים. 13. בן-ארי העיד (סעיף 22ג לתצהירו; עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 13-14) שכאשר נועד עם שוקרון ועם נציג נוסף של נתבעת 1 הובטח לתובעת על-פֶּה בונוס בסך 250,000 ₪, בתוספת מע"מ, אם תצליח לסיים בתוך שלושה חודשים את העבודה בטייסת 119, שכללה שני מבנים: A וB-. שוקרון, אשר העיד (סעיף 34 לתצהירו) כי התובעת לא השלימה את העבודות בטייסת, הכחיש הסכמה כזאת. התובעת טוענת שבחודש מרס 2005, כאשר סיימה את העבודות במבנה הראשון, לא הייתה יכולה לפתוח בעבודות במבנה השני מאחר שזה עדיין לא התפנה. על-כן הסתפקה בעבודה שהושלמה, והיה זה 51 יום לאחר שהחלה (סעיף 22ה, ז לתצהיר בן-ארי). אף-על-פי-כן ניכתה נתבעת 1 את סכום הבונוס מהחשבון הסופי לאחר שאישרה אותו (סעיף 22ו). מנהל התובעת טען בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר שהבונוס לא נכלל בחשבון הסופי, לפני שהוצג לו החשבון (נספח ד לתצהירו) והוא נוכח כי באמת אין שם סעיף כזה (עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 20-30). הנה-כי-כן התובעת לא הרימה את הנטל, המוטל על כתפיה-היא, להוכיח כי הובטח לה תשלום בונוס וכי התקיימו התנאים לקבלתו. די בכך שנזכיר כי היא עצמה אישרה שלא השלימה את העבודות במבנה B, גם אם העבודה בו הייתה פחותה בהרבה מזו שנדרשה במבנה A. התביעה-שכנגד 14. נתבעת 1 טוענת כי הוציאה סך של 4,225,404 ₪, בתוספת מע"מ, במקום התובעת וכי הסכום כולל את השלמת העבודות שהותירה לפני סיום, תשלום לקבלני משנה, שכר עובדים, ציוד וחומרי בניין כדלהלן: רכישת בטון - 513,493 ₪; רכישת ברזל - 658,995 ₪; רכישת חומרים נוספים - 710,145 ₪; הוצאות על משאבת בטון - 20,266 ₪; ביצוע עבודות צבע - 101,230 ₪; ביצוע ציפוי אפוקסי - 24,055 ₪; שכירת עובדים - 2,038,079 ₪; פינוי פסולת - 159,141 ₪ (המחירים אינם כוללים מע"מ; העתקי קבלות צורפו לתצהיר שוקרון כנספחים 9א-ח). לסכום זה היא מבקשת להוסיף אחוז אחד בגין הטיפול בחשבונות, מכוח סעיף יד לנספח א לחוזה, והסך המתקבל הוא 4,267,658 ₪, בצירוף מע"מ. התובעת מסכימה (ראו עמ' 70 לפרוטוקול, שורות 1-3) כי היה עליה לשלם לנתבעת 1 סך של 1,773,580 ₪ תמורת החומרים והמשכורות. כמבואר לעיל, את טענתה כי הוסכם על מחירי הבטון והברזל מראש לא קיבלתי. לתביעה-שכנגד אין שחר, בעיניה, ומטרתה אחת ויחידה: להלך עליה אימים. בהקשר זה היא מפנה לעדותו של שוקרון כי התובעת חייבת כסף רב, אך מה שהכריע את הכף לטובת הגשת תביעה נגדה הייתה התובענה שהגישה בעצמה (עמ' 97 לפרוטוקול, שורות 30-32). אני מקבלת את עמדתה של התובעת. עדותו של מנדלוביץ' הראתה כי בתביעה-שכנגד אין ממש: ,,ש. אתם ניכיתם למה שמגיע לתובעת עבור בטון, ברזל ועובדים שאתם סיפקתם. נכון? ת. נכון. ש. ואחרי כל זה אישרת 1,874,000 לתשלום. נכון? ת. כנראה. ש. זאת אומרת שהסכום הזה הוא אחרי כל הניכויים שפירטתי. נכון? ת. נכון. ש. איך יכול להיות שאחרי שאישרת את הכספים פתאום נולדו חיובים במיליוני שקלים? ת. אחרי שהוא יצא מהשטח אנחנו [...] עבדנו כמה חודשים על הפרוייקט. בשלב כל עבודה חייבנו על מה שהוצאנו.'' (עמ' 83, שורה 26-עמ' 84, שורה 2; ההדגשה אינה במקור) לא זו אף זו: בהמשך העיד שהיו עבודות נוספות שהשלימה הנתבעת, אבל לא זכר כמה (עמ' 84, שורה 5-6). על השאלה מה היה היקף העבודות שנאלצה הנתבעת להשלים, מפני שהתובעת הותירה אותן לא-גמורות, טען שאינו יכול לענות מבלי לעיין במסמכים (שם, שורות 8-9). מאוחר יותר, כשנשאל העד אם התובעת עודנה חבה כסף לנתבעת 1 בגמר החשבון ואם פנה אליה בכתב בעניין, מילא פיו מים. לבסוף הודה שלדעתו התובעת חויבה בכול (עמ' 84, שורות 19-23). מעדותו של מוסקוביץ' עלה כי הגם שהוסיף לעבוד בשירות הנתבעת כשנה לאחר שנסתיימו העבודות, ואף שהעיר הערותיו על החשבון שהגישה התובעת, הוא לא ערך חשבון סופי (עמ' 83, שורות 21-23). גם כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת אצל נתבעת 1, אשר צורפה לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת (כנספח 1), לא סייעה להוכחת טענתה: ,,ש. הגשת כרטסת שמתיחסת גם לחיובים וגם לתשלומים לתובעת מתחילת העבודה ועד סופה. נכון. ת. נכון. ש. נכון שהכרטסת הזו מאוזנת? הוא לא חייב כסף? ת. אני רואה שמה שמופיע בה זה אפס. ש. זאת אומרת שהוא לא נשאר חייב כספים? ת. לא חייב ללקוחות שלנו אבל זה לא נכון לגבי אחרים.'' (עמ' 94 לפרוטוקול, שורות 19-24; ההדגשה אינה במקור) וכשנתבקש שוקרון להסכים, לסיכום, אם נכון שהתובעת אינה חייבת לנתבעת 1 דבר על-פי הכרטסת, הוא שתק (שם, שורות 25-26). בסיכומי הנתבעות (סעיף 95) נטען כי אין רשומים בכרטסת חובות של התובעת כלפי הנתבעת, כי אם חובות של הנתבעת כלפי התובעת (שיתרתם מאופסת) ותו לא, וטענה זו אינה מקובלת עליי. בכלל, התובעת ביקשה להסב את תשומת-הלב לכך שהקבלות, החשבוניות וכיוצא באלה מסמכים הממלאים ארגז שלם צורפו לתצהיר שוקרון (כנספח 9) אף-על-פי שלא הוא ערך אותם ושלא בדק בעצמו עד כמה הם נוגעים לתובעת (עדותו בעמ' 84 לפרוטוקול, שורות 7-13; לדברי מנדלוביץ', נושא זה לא היה באחריותו של המנכ"ל בעמ' 82, שורות 4-5). אפילו חשב הכמויות של הנתבעת לא ניסה להגיה אור על החיובים או התשלומים, ועדי ההגנה הודו כאמור שהתובעת חויבה בכל הסכומים. התוצאה היא שהתובעת-שכנגד לא הוכיחה את תביעתה, ודינה - להידחות. 15. התביעה והתביעה-שכנגד נדחות בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.עורך דיןחוזהחוזה פאושליבניהחוזה בניה