מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה: לפני תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה. המסגרת העובדתית ואלו העובדות העולות מחומר הראיות ומהעדים שהעידו לפני: הנתבעת הינה חברה ישראלית פרטית בבעלותו ובניהולו של מר רגב. מר רגב הינו גם אחד משלושת בעלי המניות בחברה רומנית בשם"Hakama International Srl" (להלן: "החברה הרומנית"). שני בעלי המניות האחרים בחברה הרומנית הינם מר ערן דוד והגב' אדלינה שמינוב. התובע הועסק בחברת עמיגור ניהול נכסים בע"מ (להלן: "עמיגור") משנת 1983. בשנת 2008, המועד הרלוונטי לתובענה, היה תפקידו סגן מנהל אגף ההנדסה בעמיגור. בחודש 3/2008 לערך החלו התובע, אשר עדיין הועסק בחברת עמיגור, ומר רגב לנהל משא ומתן, בנוגע להעסקתו של התובע כמנהל פרויקטים בתחום הבנייה ברומניה. לשם כך נפגשו השניים פעמים מספר במשרדי הנתבעת . ביום 22.5.08 שלח התובע למר רגב דואר אלקטרוני (להלן - דוא"ל), עם טיוטת הסכם, כדלהלן: "מצ"ב טיוטת הסכם העסקה המתאים לרומניה. השלמתי מספר סעיפים רלוונטיים. מכיוון שההסכם כולל גם סעיפים אשר לא דיברנו אליהם [כך במקור - א.א.], אני מציע שנפגש בהקדם האפשרי על מנת שנוכל להתקדם." בתחילת חודש 6/2008, ככל הנראה בעקבות פגישה נוספת ומאוחרת לדוא"ל הנ"ל, ניסח התובע 'סיכום דברים' שאותו העביר למר רגב. ביום 3.6.2008 הוסיף מר רגב את הערותיו, בכתב ידו על גבי הטיוטה שהעביר לידיו התובע, תוך שהוא כותב בחלק העליון של הטיוטה כך: "1. הוספתי מעט תיקונים כדי שהמסמך יהיה אוטנטי ונכון. 2. ראה את המסמך כחתום. 3. אנא שלח במייל מסמך מתוקן בבקשה." מר רגב אף הוסיף את חתימתו בתחתית העמוד. להלן הנוסח המקורי והתיקונים של מר רגב. "בין: רגב - ט.י.ר.ן הנדסה (המעסיק) בין: אגון יעקובוביץ’ (העובד) סוכם כדלקמן: חברת ט.י.ר.ן הנדסה תעסיק את אגון יעקובוביץ’ לצורך ניהול פרויקטים בתחום הבניה בבוקרסט - רומניה החל מתאריך 1.07.08 1.8.08 (או 15/8/08 לפי העדפתך). א. יעקובוביץ’ יחתום על הסכם פרישה מחברת עמיגור וחברת ט.י.ר.ן. הנדסה הקמה אינטרנשיונל בע"מ - רומניה תכין הסכם העסקה שיכלול את התנאים הבאים: החברה תעסיק את העובד במשכורת חודשית ברוטו בסך: 8,000 EU עם אופציה לבונוסים בהתאם להחלטת מנהלי החברה. השכר ישולם תמורת חשבונית מס של חברת יחיד שיקים אגון ברומניה בסיוע רו"ח של החברה. החברה תעמיד על חשבונה לשימוש העובד דירה בת 3 חדרים בבוקרסט באזור המרכזי והוצאות האחזקה יחולו על החברה (ייעשה מאמץ כי הדירה תהיה בת 3 חדרים). לצורך מילוי תפקידו תעמיד החברה לרשות העובד רכב צמוד מתאים, מחשב נייד ומכשיר טלפון נייד והוצאות אחזקתם יחולו על החברה וישולמו על ידה. העובד מתחייב להשתמש בטלפון וברכב באופן סביר. העובד זכאי פעם בשבועיים לחופשת סוף שבוע בישראל שתמשך מיום ה' בערב ועד יום ב' בבוקר (או ביום ראשון בלילה) שלאחריו (כך שתופיע לעבודה ביום ב' ברומניה). לצורך חופשת סוף שבוע זו תעמיד החברה לרשות העובד 26 כרטיסי טיסה בשנה על חשבונה מרומניה לישראל וחזרה מתאים ללו"ז כאמור לעיל. רגב אגון יעקובוביץ" עוד באותו יום החזיר התובע למר רגב נוסח מתוקן בהתאם להערותיו של האחרון. וכך נכתב בדוא"ל מיום 3.6.08 ששלח התובע למר רגב "שלום ערכתי את השינויים בברכה אגון" ואליה צורף סיכום הדברים המתוקן. מר רגב השיב לתובע גם באותו היום כך: "תודה. אדבר איתך כשאחזור מרומניה בסוף השבוע". יצויין כי בנוסח המתוקן יש מספר הבדלים לא מהותיים. כך או כך, לא הועלתה כל טענה בנוגע לאותם הבדלים. במהלך חודש יוני 2008 ניסה התובע לקדם את הענינים. להלן חלופת הדוא"ל בין התובע לבין מר רגב. ביום 11.6.2008 כתב התובע כדלקמן: "שלום הבנתי שהינך עסוק מאד, אבל חייבים לסגור מספר נושאים ( ה - 1.08 מתקרב): דירה בבוקרסט לתפוס מקומות לפי לו"ז הנדרש בטיסות חוזה אמרת שתארגן לי פגישה עם יועץ מס שמתמחה ברומניה להזכירת רצית להציג לי שיטת בניה חדשה שאמורים להפעיל אותה ברומניה. בתודה, אגון." באותו יום השיב מר רגב כך: "מתנצל, עוד מס' ימים יגמר הבלגן שנפלי עלי ואז נפגש ונסגור הכל לשביעות רצוננו המשותף. אני מודע ללו"ז. אהיה עמך בקשר ביום ראשון, שני לתאם. תודה ויום יפה, ." ביום 16.6.2008 כתב התובע כך: "עדיין לא יצרת אתי קשר והזמן רץ. אני מבין כי הנך מאד עסוק אך עלינו לסגור ולקדם מספר נושאים חשובים על מנת שנוכל לעמוד בלו"ז שקבענו. מקווה לשמוע ממך בקרוב." ביום 16.6.2008 חתם התובע עם חברת עמיגור על הסכם 'התרת עבודה'. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי מועד פרישתו של התובע מחברת עמיגור יהיה בתאריך 30.7.2008 וכן תנאי פרישה מיטיבים שכללו גם קידום לדרגה 46+ מיום 1.7.2008. רעייתו של התובע, מורה במקצועה, הודיעה למעסיקיה על יציאתה לשנת שבתון. הרעיה חיפשה עבודה ברומניה, ומצאה שם עבודה כמורה בבית הספר היהודי בבוקרשט במהלך שנת הלימודים 2008 -2009. ביום 24.6.08 נפגשו התובע ומר רגב. פרטי הפגישה לא הובהרו לנו, אך ניתן ללמוד עליה מחילופי התכתובת בין ב"כ הצדדים. ביום 22.7.2008 כתב התובע למר רגב דוא"ל כדלקמן: "טלי הודיעה לי כי חל עיכוב נוסף בהפעלת הפרוייקט החדש. להזכירך, בעקבות סיכומנו פרשתי מתפקידי כמ"מ מנהל אגף הנדסה בחברת עמיגור. בפגישתנו האחרונה אשר התקיימה בתאריך 24.6.2008 סוכם כי אתחיל את עבודתי בבוקרשט בתאריך 15.8.208. בפגישותינו הקודמות ציינתי בפנייך שעקב ההתקשרות בינינו אשתי יצאה לשנת שבתון, חיפשה ומצאה עבודה בבוקרשט והיא מחויבת להתחיל ללמד בתחילת שנת הלימודים הנוכחית 2009 -2008. בנוסף, הודעת לי שעובדת ממשרדך בבוקרשט (אדלינה) תיצור עמי קשר על מנת להסדיר מספר נושאים וביניהם השכרת דירה בבוקרשט ופרטי שהייה נוספים, אך עד לרגע זה לא נוצר עמי קשר. לפיכך, אבקשך לקיים את ההסכם ולזרז את הסידורים הנדרשים מוקדם ככל שניתן. ..." ביום 24.7.2008 השיב מר רגב לתובע בדוא"ל כדלקמן: "איגון - העיכוב בפרוייקט אינו תלוי בנו. הוא נובע מקשיים בלתי צפויים שמרימים הבנקים מול היזם, שלא בצדק וכנראה שבחלק מן המקרים מהסיבות הידועות. עד להסדרת הנושא מול הבנק, מעכב היזם את כל ההתקדמות כולל ההפעלה שלנו ושל גורמים אחרים, כגון שווק וכד'. היזם חוזר ביום ראשון בערב מרומניה וזימן אותי לפגישה למחרת. אני מקווה שאהיה יותר חכם אחרי הפגישה ואעדכן אותך. אין מי שרוצה יותר מאתנו להתחיל כבר בעבודה." בסוף השבוע שתחילתו ביום 31.7.2008 הצטרף התובע אל מר רגב לביקור ברומניה, שם נפגש עם יזם מקומי בקשר להעסקתו של התובע כמנהל פרויקט בנייה. ביום 12.8.2008 כתב התובע למר רגב דוא"ל כדלקמן: "שלום , לאחר נסיעתינו לבוקרשט בסוף השבוע שעבר, ולאור שיחתנו בטלפון ביום חמישי האחרון אשר במהלכה הודעת לי כי אדלינה תטפל בסידורי הדירה בבוקרשט, חיכיתי לפתרונות אך לצערי לא חלה עדיין התקדמות בנושא. אתמול ביקשתי ממזכירתך את הטלפון של אדלינה בבוקרשט כדי שאוכל לתאם מולה ישירות את הדברים הקשורים לנסיעתי. מזכירתך טלי מסרה לי לאחר התייעצות אתך היא התבקשה לא למסור לי את טלפון של אדלינה, והודיעה לי כי במידה ויהיה צורך אדלינה תיצור עמי קשר. , הרי סיכמנו כי בחודש אוגוסט אהיה בבוקרשט ועם זאת נושא השכרת הדירה, הרכב, כרטיסי הטיסה וכל מה שנידרש לתחילת עבודתי בבוקרשט איננו עדיין סגור. כבר יותר מחודש אני מסביר לך את המצב בו אני נמצא כתוצאה מההסכם בינינו אך אינך מקדם את הדבר הנ"ל. בנוסף, בכל התקופה האחרונה אינך עונה או חוזר לטלפונים ולהודעות אשר אני משאיר לך. מכיוון שהזמן אוזל אני דורש לקבל תשובה מידית לגבי הגעתי הקרובה לבוקרשט ולגבי כל הסידורים הנדרשים." (הדגשות במקור - א.א.) למחרת שלח התובע דוא"ל נוסף למר רגב ובו נכתב כך: "מאחר שלא החזרת לי עדיין תשובה למייל המצ"ב, אני שולח את המייל שנית, בתקווה שהפעם תהיה התייחסות." ביום 19.8.2008 פנה ב"כ התובע אל מר רגב במכתב כדלקמן: "1. בפגישה שהתקיימה ביום 13.6.06 בין מרשי לבינך, הוסכם כי מרשי יועסק על ידי חברתכם - ט.י.ר.ן הנדסה בע"מ בניהול פרויקטים בתחום הבניה בבוקרשט, רומניה. סיכום הדברים הועלה על הכתב על ידי מרשי ואושר על ידך. 2. מועד התחלת העבודה נקבע בתחילה ליום 1.8.08 ולאחר מכן שונה, לבקשתך, ליום 15.8.08. 3. בהתאם להזמנתכם, הצטרף מרשי כבר ביום 31.7.08 לפגישות ברומניה כמנהל הפרויקט ונפגש עמך ועם היזם שם. 4. מאז חזרתכם מאותו הביקור ברומניה וכדי לקדם את תהליך מעברו לרומניה לשם המשך עבודתו שם, מנסה מרשי להשיגך, אם באמצעות הטלפון, אם באמצעות השארת הודעות אצל מזכירתך ואם בפנייה באמצעות הדואר האלקטרוני, אולם לא עונה. מעבר לפן המקצועי ולעובדה כי מרשי נותר בחוסר ודאות כלכלית ותעסוקתית בנוגע לעתידו, גם ברמה האישית מרשי פגוע מאד מהיעדר התייחסותך לפניותיו ומהתחמקותך ממנו. 5. בהתאם לאמור בסיכום עמך ובהסתמכו על הצהרותיך והתחייבויותיך כי יועסק על ידכם פרש מרשי מתפקידו כמ"מ מנהל אגף ההנדסה בחברת עמיגור, לאחר 24 שנות עבודה. פרישתו של מרשי מחברת עמיגור נעשתה על דעתך ותוך יידועך עובר למתן הודעת הפרישה ולאחריה. 6. עקב הצורך בהעתקת מרכז החיים של מרשי מישראל לרומניה, יצאה אשתו - מורה בבית ספר, לשנת שבתון מההוראה, חיפשה ואיתרה עבודה בבית ספר בבוקרשט, בו התחייבה ללמד בשנת הלימודים הקרובה, לפיכך עליה להיות בבוקרשט החל מ - 1 בספטמבר 2008. גם יציאתה של הגב' יעקובוביץ’ לשנת שבתון והתחייבותה למקום העבודה החדש ברומניה נעשתה תוך יידועך ותוך וידוא עמך כי חברתכם תעמוד בהסכם בינה לבין מר יעקובוביץ'. הגב' יעקובוביץ' מחויבת כעת לעבודתה החדשה ותיאלץ לצאת, יחד עם בעלה כמלווה, ללמד בשנת הלימודים הקרובה בבוקרשט שברומניה. מעברם של בני הזוג יעקובוביץ' לרומניה יהא כרוך בהואצות רבות דוגמת נשיאה בעלות של אחזקת דירה שכורה שם, שכירת רכב, טיסות סדירות והוצאות שונות הנלוות להעתקת מרכז החיים. 7. כתוצאה מההתנהלות המתוארת לעיל מצדך, במידה ומרשי אכן לא יידרש לעבודה כאמור בסיכום ביניכם על ידי חברתכם, ייגרמו למרשי נזקים כבדים וחמורים. .... 8. הנך נדרש להודיעני בחוזר, בכתב ובתוך 48 שעות, האם בכוונתך לקיים את ההסכם עם מר יעקובוביץ’ והחל מאיזה תאריך במדויק. אם לא תעשה כן, יפעלו מרשי ורעייתו למיצוי זכויותיהם על פי כל דין. ........" ביום 3.9.2008 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע במכתב כדלקמן: "1. כפי שנמסר לי על ידי מר רגב, מרשך אכן היה מועמד להעסקה בתפקיד של ניהול פרויקטים ברומניה, וזאת ע"י חברת "Hakama International Srl" . 2. מעולם לא נוהל משא ומתן מכל סוג שהוא בין מרשך לבין חב' ט.י.ר.ן הנדסה בע"מ מישראל. 3. חב' "Hakama International Srl" היא חברה רומנית, שפועלת ברומניה בלבד. אין ולא היה לה קשר עסקי, כזה או אחר, בעבר או בהווה, עם חב' ט.י.ר.ן הנדסה בע"מ, שהיא כאמור, חברה ישראלית, נפרדת ונבדלת מחב' "Hakama International Srl" . לפיכך, וככל שיש למרשך טענה או דרישה כלשהי, כעולה ממכתבך הנ"ל, אני מציע כי תפנה להנהלת חברת "Hakama International Srl" בבוקרשט, רומניה, ולשם בלבד." ביום 18.9.2008 השיב ב"כ התובע לב"כ הנתבעת, כי התובע ניהל משא ומתן ישירות עם מר רגב כבעלים של הנתבעת וכי הוסכם כי הנתבעת היא שתעסיק את התובע. ביום 18.9.2008 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע וביקש לקבל לעיונו את ההסכם אליו מתייחס התובע. ב"כ התובע השיב לב"כ הנתבעת וצירף, ככל הנראה, את 'סיכום הדברים' (המסמך שצורף לאותו מכתב לא צורף להעתק המכתב שהוגש לתיק). ביום 2.10.2008 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע בכתב כדלקמן: "1. המסמך אותו שיגרת אלי במצורף למכתבך ושמתיימר להיות הסכם תקף בין מרשתי לבין מרשך, מעולם לא נחתם על ידי מרשך, ולא אושר על ידו. 2. למען הזהירות ומבלי להודות בחבות כלשהי, הריני להודיע בזה, בשם ט.יר.ן הנדסה בע"מ כי ככל שהמסמך הנ"ל מהווה הצעה מטעם מרשתי, שלא היה לה קיבול ע"י מרשך, כאמור, הרי שמרשתי מבטלת אותה בזה. 3. בנוסף, יובהר, כפי שנמסר לי, כי פרטי ההתקשרות שלא צלחה, בין מרשך לבין חב' Hakama ברומניה, הועלו על הכתב, במועד מאוחר יותר, בלא לאזכר בכל צורה את מרשתי, שבכל מקרה אינה ולא היתה צד למו"מ. 4. עצתי למרשך, כי יניח לעניין, ובכל מקרה שיניח למרשתי מחוסר כל יריבות ביניהם." באותו יום השיב ב"כ התובע לב"כ הנתבעת ודחה טענותיו. משהעסקתו של התובע כמנהל פרוייקט ברומניה לא יצאה אל הפועל - הוא פנה לעמיגור והסדיר עימה את חזרתו לעבודתו בה. רעיית התובע, אשר כבר הודיעה על יציאתה לשנת שבתון, פנתה לבית הספר היהודי והוסכם על ביטול עבודתה שם. תחת זו הוסכם כי הגב' יעקובוביץ' תלמד בבית הספר שבוע אחד בכל חודש ובגין כל שבוע עבודה ישולם לה סך של כ - 1,200 יורו לכיסוי הוצאותיה, לרבות עלויות טיסתה לרומניה באותו שבוע. ההליכים בתיק כתב התביעה (המקורי) הוגש ביום 7.10.2008. במקור הוגשה התביעה גם על ידי הרעיה. ביום 29.1.2009 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף (בש"א 2639/09). ביום 8.3.2009 ניתנה החלטתה של כב' השופטת הדס יהלום לפיה הבקשה נדחית ככל שהיא נוגעת לתובע אולם מתקבלת בכל הנוגע לאשתו של התובע ונקבע כי על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן שבו יפרט רק את העילות הקשורות בו עצמו. ביום 30.4.2009 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, שבו רעייתו לא הופיעה כתובעת נוספת. ביום 30.6.2009 ביקשה הנתבעת בקשות שונות ובכלל זה בקשה לצירוף החברה הרומנית כנתבעת ולחלופין לשלוח לה 'הודעה לצד שלישי' (בש"א 5373/09). התובע התנגד לבקשה וביום 29.9.2009 דחתה כב' השופטת הדס יהלום את הבקשה. תביעתו של התובע הינה בעיקרה לקבלת 'פיצויי קיום' בגין התמורה שהוא היה אמור לקבל עבור עבודתו ברומניה (בניכוי המשכורת שהשתכר כשהמשיך לעבוד בעמיגור) ובגין דמי השכירות שהיה אמור לקבל בגין השכרת דירת מגוריו בישראל; פיצויים בגין עוגמת נפש; והחזר עלויות 6 טיסות הלוך חזור לרומניה. במקור תבע התובע פיצויים גם בגין העובדה שרעייתו 'פתחה' את קרן ההשתלמות וגם בגין אובדן חלק יחסי מפיצויי הפיטורים המוגדלים מעמיגור אולם בהמשך חזר בו התובע מרכיבים אלו. לגבי הפיצויים המוגדלים חזר בו התובע מתביעתו, נוכח העובדה כי ביום 31.3.2011, סיים התובע את עבודתו בעמיגור ושולמו לו הפיצויים המוגדלים. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הראיות ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את עיקר טענותיו. וזה יהיה הילוכנו בפסק הדין: תחילה נבחן אם נכרת הסכם אם לאו, ואם כן - בין התובע לבין מי. אז נפנה לדון בטענה על העדר סמכות ענינית ולבסוף נדון בשאלת ההפרה והסעדים. האם השתכלל חוזה עבודה בין הצדדים מר רגב מסר בתצהירו כי לכל אורך הדרך הבהיר לתובע כי העסקתו מותנית בשני תנאים מצטברים: האחד, שהחברה בעלת הפרוייקט ברומניה - "הלקוח" - תאשר את מועמדותו של התובע כמנהל הפרויקט מטעם החברה הרומנית; השני, שלאחר אישור מועמדותו כאמור, ייחתם בין הלקוח לבין החברה הרומנית הסכם מסחרי לניהול ולביצוע הפרויקט. בתצהירו טען מר רגב כי הבהיר לתובע פעם אחר פעם כי כל עוד לא יאושר הפרוייקט על ידי הגורמים הרלוונטיים וכל עוד לא יאושר התובע כמנהל הפרוייקט - לא תהא כל התקשרות חוזית עמו. התובע מצידו הכחיש את הטענה. איננו מקבלים את טענת הנתבעת ואני סבור כי בין הצדדים השתכלל הסכם מחייב - כמשתקף בסיכום הדברים המתוקן. ואלה טעמיי בתמצית: אין חולק כי התובע הוא שניסח את טיוטת סיכום הדברים בין הצדדים אולם גם אין חולק כי מר רגב חתם על הטיוטה שניסח התובע, לאחר שהוסיף הערותיו ואף הוסיף בכתב ידו, בחלק העליון של הטיוטא, את המילים "ראה את המסמך כחתום" ו"אנא שלח במייל מסמך מתוקן בבקשה". בתצהירו הבהיר התובע כי הוא שהתעקש כי הנתבעת תחתום על המסמך "מפני שרציתי להיות בטוח שיש לי מקום עבודה חדש בטרם אפרוש מעמיגור" ואכן בהמשך אותו יום שלח התובע למר רגב את המסמך המתוקן במצורף לדוא"ל. טענות הנתבעת לגבי התניות כלשהן לא הוכחו כלל ועיקר. בסיכום הדברים לא מוזכר דבר וחצי דבר בקשר לתניה מקדמית כזו או אחרת, הגם שאותו סיכום דברים כלל פרטים מהותיים כגון שיעור השכר, מועד תחילת ההעסקה ותנאים נוספים. שני התנאים להם טוענת הנתבעת אף לא באו לידי ביטוי בכל תכתובת הדוא"ל שבין הצדדים. אכן בסיכום דברים נכתב כי החברה הרומנית "תכין הסכם העסקה" אולם אין בכך כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי ההסכם בינה לבין התובע היה מותנה בחתימה על הסכם העסקה עם החברה הרומנית. אכן לא מן הנמנע כי התקשרות לביצוע עבודה בחו"ל תהיה כרוכה בהסכם העסקה עם 'מעסיק' מקומי. אולם, לא הוכח כי ההתקשרות עם הנתבעת היתה מותנת בהסכם שכזה. מעבר לכך, הנתבעת אף לא טענה ולא הביאה ראיות למחלוקות כלשהן שמנענו את חתימת אותו הסכם ברומניה. באשר לתנאי הנוסף לו טענה הנתבעת - כי העסקת התובע היתה מותנית באישורו של הלקוח ברומניה: לטענת מר רגב, לאחר ש'הלקוח' בחן את קורות החיים של התובע, הוא הודיע לנתבעת כי התובע נמצא בלתי מתאים לניהול הפרוייקט. לתצהירו צירף מר רגב מסמך הנושא תאריך 15.7.2008 שבו נכתב כדלקמן: "בחנו את קורות החיים של המהנדס מר אגון יעקובוביץ’ אותו הצעתם כמועמד לניהול הפרוייקט מטעם חברתכם " "Hakama International srl. החלטתנו היא שמר אגון יעקובוביץ’ איננו מאושר מבחינתנו לניהול ביצוע והקמת הפרויקט שבנדון ולפיכך איננו מאשרים את מועמדותו כמנהל הפרויקט מטעמכם. אין בהחלטתנו זו להביע את דעתנו המקצועית או האישית על מר יעקובוביץ’ וזו החלטה פנימית סובייקטיבית של חברתנו. בכבוד רב, SC TEHNOGRUP SRL" התובע הכחיש כי מכתב זה הועבר לעיונו. מאחר שהמכתב שצורף לתצהירו של מר רגב אינו חתום, משאין כל ראיה לכך כי העתק ממנו הועבר לתובע ואף לא לכך כי מר רגב מסר על תוכנו לתובע - לא שוכנעתי באמיתותו. גרסתו של מר רגב בתצהירו, לפיה "בסמוך למועד קבלת ההודעה האמורה לעיל עדכנתי את התובע, כי החברה המזמינה אינה מאשרת את מועמדותו לתפקיד, וכי לא ניתן יהיה להעסיקו בפרוייקט האמור על ידי החברה הרומנית" - לא הוכחה. בתצהירו לא ציין מר רגב כיצד עדכן את התובע כאמור - האם בשיחת טלפון או בדוא"ל כפי שנהגו השניים לתקשר, ולא הביא כל ראיה לכך שאכן מסר על כך לתובע. רק בחקירתו הנגדית העיד "בטלפון זה היה זה בטוח." ויוזכר, במענה לפניות התובע, כתב מר רגב לתובע ביום 24.7.2008, לאחר מועד מכתב הלקוח מיום 15.7.2008, כי (ומטעמי נוחות אביא את הדברים בשנית): "העיכוב בפרוייקט אינו תלוי בנו. הוא נובע מקשיים בלתי צפויים שמרימים הבנקים מול היזם, שלא בצדק וכנראה שבחלק מן המקרים מהסיבות הידועות. עד להסדרת הנושא מול הבנק, מעכב היזם את כל ההתקדמות כולל ההפעלה שלנו ושל גורמים אחרים, כגון שווק וכד'. היזם חוזר ביום ראשון בערב מרומניה וזימן אותי לפגישה למחרת. אני מקווה שאהיה יותר חכם אחרי הפגישה ואעדכן אותך. אין מי שרוצה יותר מאתנו להתחיל כבר בעבודה." (הדגשה הוספה - א.א.) מר רגב לא הודיע לתובע דבר וחצי דבר על התנגדותו של הלקוח להעסקת התובע, אלא רק עדכן אותו אודות קשיים כלכליים וזאת בסתירה לגרסתו בהליך שלפני, לפיה עדכן את התובע על כך שהלקוח אינו מאשר העסקתו. בנוסף, מר רגב לא הכחיש או סייג בתשובתו הנ"ל לתובע, את הדברים שנכתבו על ידי התובע אך יומיים קודם לכן (סעיף 2 יג' לעיל). מר רגב לא הביע כל פליאה על כך שהתובע פרש מעבודתו ועל כך שאשתו הודיעה על יציאה לשנת שבתון. עוד נציין כי גרסת מר רגב בתצהירו לפיה "לא היתה כל משמעות לעיכוב כלשהו של הבנקים" לא מתיישבת עם האמור ב'זמן אמת' - בדוא"ל מיום 24.7.08. ולבסוף וזה העיקר, אפילו לא אישרה החברה המזמינה ברומניה את העסקתו של התובע, כגרסת הנתבעת - אין בכך כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי העסקתו של התובע היתה מותנית באישור זה. כאמור לעיל, לא מצאנו בנוסח סיכום הדברים או בראיות אחיזה לקיומו של תנאי מקדמי כאמור. לטענת מר רגב, לאחר סירובה של החברה המזמינה ברומניה להעביר את ניהול הפרוייקט לידי התובע, ניהלה החברה הרומנית משא ומתן לניהול פרוייקט בנייה נוסף עם חברה אחרת ברומניה - Red Sea"" ולשם כך התלווה התובע למר רגב לביקור ברומניה. לטענת הנתבעת, גם החברה הנוספת ברומניה - Red Sea"" - סירבה, להפקיד את ענייניה בידיו של התובע - מה שהוביל לסיומו של המשא ומתן. לעומתו טען התובע כי הפגישה בחברת Red Sea"" התקיימה לאחר שהנתבעת יידעה אותו כי הפרוייקט הראשון שאותו היה אמור לנהל מתעכב עקב כך שהבנקים אינם מאשרים אותו ובחקירתו הנגדית העיד: "הבנתי שזה פרוייקט חדש, אבל היה לי ברור שזה לא הפרוייקט שדובר בסיכום.". לטענת מר רגב, התובע הכשיל את המפגש עם הלקוח החדש: התובע הפגין חוסר בטחון בפני מנכ"ל ומהנדס החברה Red Sea"" ופעל בניגוד לאופן שבו תדרכו אותו לפעול. לגרסתם של מר רגב ושל מר דוד, התובע עצמו היה מודע לרושם השלילי שהשאיר על מנכ"ל אותה חברה ושיתף אותם בתחושתו זו. מר רגב צירף לתצהירו מכתב אשר לגרסתו כתב לו מנהל חברת Red Sea"" ושבו נכתב בין היתר כך: "… Despite our intentions to nominate you as the project manager Mr. Egon Jacobovits, who had been presented by your company as the future manager from your side, unfortunately, did not impress me as the suitable person for the job. We would like to inform you that the management of the project has been handed over to another company having a more appropriate team for such a complicated project." לטענת התובע גם מכתב זה לא הועבר לעיונו ומר רגב לא מסר בתצהירו כי אכן העביר מכתב זה לעיון התובע. כאמור אין חולק כי התובע אכן התלווה אל מר רגב לפגישה האמורה, אך ללא כל צורך להכריע האם התובע 'הכשיל' אם לאו את הפגישה. שכן אפילו היו פני הדברים כגרסת הנתבעת, לא היה בכך כדי לשנות, שכן לא הוכח כי הסכם העבודה עם התובע היה מותנה באישור מצד לקוח רומני זה או אחר. יתר על כן, בקשתה של הנתבעת כי התובע יתלווה אל מר רגב לרומניה וייפגש עם לקוח פוטנציאלי נוסף יש בה אף כדי לחזק את המסקנה כי ההסכם בין הצדדים לא היה מותנה בכך שהנתבעת תתקשר בחוזה עם לקוח רומני וכדי להצביע על כך כי ניסיונה של הנתבעת למצוא לקוח רומני אחר יכול שנבע מכך שהנתבעת ידעה כי עליה לעשות כל מאמץ על מנת למצוא לקוח אחר ברומניה אשר שם יועסק התובע, משכבר ידעה כי היא מחוייבת להעסיקו בהתאם להסכם שנחתם ביניהם וכעולה מגרסתו של התובע בחקירתו הנגדית כי "כשסיכמנו נאמר לי במפורש שיש פרוייקט סגור." לחיזוק טענתה כי לא נחתם הסכם בין הצדדים, הפנתה הנתבעת לדוא"ל ששלח התובע אל מר רגב ביום 22.5.2008 ושאליה צירף טיוטת הסכם העסקה מודפס ומפורט הכולל בין היתר "סעיפים רבים אשר לא דיברנו עליהם". אני סבור כי אין בטיוטת הסכם זה כדי להעלות או להוריד לענייננו, שכן סיכום הדברים שעליו חתם מר רגב לאחר שהעיר הערותיו היה מאוחר יותר. בניסיון לשכנע כי ההתקשרות עם התבע היתה מותנת, טען מר רגב בחקירתו הנגדית כי עם עוד שני מועמדים נוספים לתפקיד החליף מסמך 'סיכום דברים' וכי "זה לא סיכום זה טיוטה כמו שעושים בכל ראיון עבודה." כמובן שאין לקבל טענתו זו של מר רגב. אפילו נהג כך לגבי האחרים הקובע הוא מה ארע עם התובע. במקרה של התובע מר רגב חתם על אותו סיכום דברים, לאחר שהעיר את הערותיו בכתב ידו על גבי המסמך ואף הוסיף וכתב על המסמך, הכולל גם מועד תחילת העבודה, סיום העסקתו של העובד במקום עבודתו הקודם, וכו', כי התובע יכול "לראותו כחתום". מעבר לזאת, מר רגב העיד בחקירתו הנגדית כי יוכל למצוא חלק מאותם מסמכים שהוחלפו עם מועמדים נוספים לתפקיד, אולם "הפלא ופלא" - אלו לא הוצגו בפני בית הדין והנתבעת אף לא זימנה לעדות מטעמה מועמדים נוספים לתפקיד כדי לתמוך בגרסתה. נוסיף ונציין כי העובדה שהתובע עצמו אינו חתום על אותו סיכום דברים - אין בה לדעתי כדי לאיין מתוקפו של אותו הסכם שכן אין חולק כי המסמך נוסח והודפס על ידי התובע, תוקן על ידו בהתאם להערותיו של מר רגב והוחזר לו. דהיינו גמירות הדעת לקיבול ולהתקשרות בהסכם (סיכום הדברים) נלמדת מהנסיבות האובייקטיביות. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא כי עולה מהדוא"ל של התובע מיום 11.6.2008 כי בין היתר ביקש 'חוזה' - מה שמעיד על כך כי באותו מועד טרם נחתם הסכם בין הצדדים. איני מקבל טענה זו. בקשה זו ל'חוזה' היא בהמשך לאמור בסיכום הדברים לגבי חתימה על חוזה עם החברה הרומנית, ואין בעובדה שהתובע ביקש בקשה כאמור כדי לפגוע בתוקף ההסכם אשר כבר נסגר בין הצדדים. מעבר לכך, יודגש שוב מפאת החשיבות שבדבר, כי ב"סיכום הדברים' מחודש 6/2008 שעליו חתם מר רגב סוכם בין היתר כי התובע יסיים עבודתו בחברת עמיגור. בדוא"ל שכתב התובע למר רגב ביום 22.7.2008 ציין התובע כי "בעקבות סיכומנו פרשתי מתפקידי כמ"מ מנהל אגף הנדסה בחברת עמיגור" וכי "בפגישות הקודמות ציינתי בפניך שעקב ההתקשרות ביננו אשתי יצאה לשנת שבתון". מר רגב השיב לתובע בדוא"ל וכאמור הסביר את העיכוב ולא הביע כל תמיהה על כך שהתובע עזב את עבודתו ושרעייתו יצאה לשנת שבתון. מן המקובץ שוכנעתי כי נקשר עם התובע הסכם (סיכום הדברים) להעסקה ברומניה. הראיה הטובה ביותר לכך, שזה מה שגם מר רגב סבר ב'זמן אמת', היא תכתובת הדוא"ל מהימים 22 ו- 24 לחודש 7/2008, במסגרתה ביקש התובע "לקיים את ההסכם", ואילו מר רגב כלל לא טוען שאין הסכם, אלא רק מסביר את סיבת העיכוב. הוא הדין לגבי מכתב ב"כ הנתבעת מיום 2.10.08, בתגובה למכתב ב"כ התובע שהעביר אליו את סיכום הדברים - כל שנטען שם הוא הסיכום הדברים לא קובל' ע"י התובע. משמע, אם הוכח 'קיבול' (כפי שהוכח), הרי שבפנינו הסכם לכל דבר. טענת הנתבעת להיעדר יריבות טענה נוספת של הנתבעת הינה להיעדר יריבות בין התובע לבינה. לטענת הנתבעת היא חברה ישראלית פרטית שעיסוקה בתחומי ישראל בלבד. לטענתה המשא ומתן שניהל התובע לקראת העסקה אפשרית ברומניה היתה בינו לבין מר רגב מתוקף תפקידו כבעל מניות בחברה הרומנית ולא מתוקף תפקידו כמנהלה וכבעליה של הנתבעת כשלנתבעת אין ומעולם לא היה כל קשר לחברה הרומנית, אשר בה היה אמור התובע להתחיל לעבוד, והתובע מעולם לא היה מועמד לעבודה בנתבעת. מאחר שהפגישות בין התובע לבין מר רגב נערכו במשרדי הנתבעת ומאחר שב'סיכום הדברים' שהכין התובע מופיע שמה של הנתבעת כצד להסכם ("בין: רגב - ט.י.ר.ן הנדסה (המעסיק)") ושמה של הנתבעת כמעסיק ("חברת ט.י.ר.ן הנדסה תעסיק את X’ ..."), הרי שהנטל על הנתבעת להוכיח כי לא היא שהתקשרה עם התובע בהסכם. הנתבעת לא עמדה בנטל כאמור, הכל כמפורט להלן: איני מקבל את טענתו של מר רגב לפיה "התובע הוא שאחראי לשרבוב שמה של הנתבעת אל מסמכים אלו, וזאת ללא ידיעתה וללא אישורה ו/או רצונה של הנתבעת" וכי "העמיד את התובע על טעותו ותיקן בכתב ידו את הטעות שנפלה בשם המעביד לחברה הרומנית". אמנם מר רגב תיקן את הטיוטה כך שבמקום המילים "חברת ט.י.ר.ן הנדסה תכין הסכם העסקה שיכלול את התנאים הבאים..." נכתב "חברת הקמה אינטרנשיונל בע"מ - רומניה תכין הסכם העסקה שיכלול את התנאים הבאים" אולם בכותרת סיכום הדברים לא תיקן את השם - רגב - ט.י.ר.ן הנדסה (המעסיק)" ואף בתחילת המסמך לא תיקן מר רגב את המילים "חברת ט.י.ר.ן הנדסה תעסיק את אגון יעקובוביץ’ לצורך ניהול פרויקטים בתחום הבניה בבוקרשט...". לטענת הנתבעת טיוטות אלו נכתבו על ידי התובע ועל דעת עצמו ולטענתו של מר רגב, בחר התובע "בחוסר תום לב משווע להסתיר מבית הדין הנכבד את הטיוטה המתוקנת של סיכום הדברים" בין התובע לבין החברה הרומנית - מסמך אותו צירף מר רגב לתצהירו, ובה נכתב במפורש שההסכם הינו בין התובע לבין החברה הרומנית. אני סבור כי קיומו של מסמך זה לא הוכח. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע לא הכחיש בתצהירו קיומו של מסמך זה אולם כבר בתצהיר שצירף התובע לתגובתו לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף (בש"א 2639/09), טען כי מעולם לא קיבל את המסמך ובחקירתו הנגדית לא נשאל על כך. מעבר לכך, אותה "טיוטה מתוקנת של סיכום הדברים" לא צורפה לאף לא אחד ממכתבי ב"כ הנתבעת ואף לא הוזכרה כקיימת באותם מכתבים. כן הפנתה הנתבעת לטיוטה שנשלחה ע"י התובע ביום 22.5.2008 ושאינה נושאת את שם הנתבעת אולם כאמור מסמך סיכום הדברים, אשר כן נושא את שם הנתבעת והחתום על ידי מר רגב, הינו מאוחר למסמך זה. מר רגב טען באשר לדוא"ל כי כל פנייה מטעמו היתה ב'כובעו' כנציג החברה הרומנית וללא קשר לנתבעת וכי מטעמי נוחות בלבד עשה שימוש בתיבת הדואר האלקטרוני של הנתבעת. לא שוכנענו לקבל את הטענה. הדוא"ל ששלח מר רגב נחתם במילים "מנכ"ל טירן הנדסה" כשהיה באפשרותו של מר רגב למחוק 'חתימה אוטומטית' זו, ולחלופין להבהיר את 'הכובע' בו הוא פועל. אין חולק כי ראיון העבודה בין התובע לבין מר רגב התקיים במשרדי הנתבעת, כשלגרסתו של מר רגב הפגישה נערכה במשרדו בנתבעת מטעמי נוחות בלבד ומכיוון שלחברה הרומנית אין משרדים בישראל כשלגרסתו "מלכתחילה הבהרתי לתובע כי עצם עריכת הראיון במשרדי אצל הנתבעת הינו חסר משמעות וכי לנתבעת אין כל קשר להצעת העבודה ו/או להעסקתו." ובחקירתו הנגדית העיד כי: "כנציג של חברה רומנית כאן בארץ שאינה חברה ישראלית לפי בקשת השותפים שלי נתבקשתי לראיין עובדים ישראלים לעבודה בחברה הרומנית ברומניה, זה היה מקובל בשוק ככה" ובהמשך חזר מר רגב על כך שהבהיר לתובע כי הוא מראיין אותו כנציג החברה הרומנית: "ש: לגבי השניים האחרים אתה הבהרת להם שאתה נציג של חברת הקמה? ת: לכולם, גם לתובע." וכן : "לאורך כל הזמן היה ברור שאני מנהל את המו"מ כמנכ"ל טירן." מר דוד חיזק את גרסתו של מר רגב ומסר בתצהירו: "נוכח העובדה שבמועדים הרלוונטיים לתובענה, התגוררתי ברומניה עם משפחתי, התבקש מר רגב לאתר ולראיין עבור החברה הרומנית מועמד דובר רומנית לניהול פרוייקט בתחום הבניה, שיועסק ע"י החברה הרומנית ברומניה" והגב' רונית בוקובזה, שהועסקה בתפקיד מנהלת משרד בנתבעת חיזקה אף היא את גרסתו של מר רגב ומסרה בתצהירה כי מטעמי נוחות, קיים מר רגב במשרדי הנתבעת פגישות שאינן קשורות לנתבעת. אני סבור כי אין די בעובדה שהראיון התקיים במשרדי הנתבעת - כשלעצמה - כדי לתמוך בטענת התובע כי המשא ומתן וההסכם נעשה בינו לבין הנתבעת. עם זאת, העובדה שהראיון עמו התקיים במשרדי הנתבעת מצטרפת לראיות נוספות אשר יש בהן כדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת היתה צד להסכם העבודה עם התובע. לא נעלם מעיני כי בסיכום הדברים נקבע שהחברה הרומנית "תכין הסכם העסקה" אולם עדיין סיכום הדברים המהווה את החוזה הבסיסי והכולל את הפרטים המהותיים להתקשרות בין הצדדים נעשה בין התובע לבין הנתבעת, כפי שעולה מאותו סיכום דברים עצמו. לא אחת קורה, והדבר מקובל, כי משלוח עובד ישראלי לעבוד בחו"ל מלווה בעריכת חוזה עם חברה מקומית. אולם בהעדר התנאה מפורשת, אין בכך כדי להוציא את המעסיק 'השולח' מהתמונה. הנתבעת לא הציגה את המודעה שבעקבותיה פנה התובע אל מר רגב, כך לגרסת מר רגב, ואף לא הציגה כל קבלה או ראיה אחרת אשר יש בה כדי ללמד מי נשא בתשלום עבור פרסום ההודעה. מכאן שהנתבעת, אשר עליה כאמור נטל ההוכחה, לא הוכיחה כי המודעה פורסמה מטעם החברה הרומנית ולא מטעם הנתבעת. לאור המקובץ הגענו למסקנה כי ההסכם שנקשר, נקשר בין התובע לבין הנתבעת. טענת הנתבעת להיעדר סמכות עניינית בסיכומיה העלתה הנתבעת טענה חדשה, לפיה מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית עולה כי היה אמור להתקשר עם החברה הרומנית כנותן שירותים עצמאי - וכי די בכך כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית הדין. הנתבעת הסבירה את הטענה החדשה בכך שהעובדה לפיה התובע התכוון ליתן לנתבעת שירותים כעצמאי התבררה לראשונה רק בחקירתו הנגדית. טענה זו אינה נכונה עובדתית. עיון בסיכום הדברים כפי שתוקן על ידי מר רגב מעלה שכבר שם צויין כי "השכר ישולם תמורת חשבונית מס של חברת יחיד שיקים אגון בסיוע רו"ח של החברה". העלאת טענה זו בסיכומים פגעה ביכולתו של התובע להתגונן מפניה ובכלל זה להציג תשתית עובדתית להתמודד עם הטענה. כך או כך, אני סבור כי דין הטענה להדחות. אכן בחקירתו הנגדית העיד התובע כי כוונתו היתה לפתוח תיק עצמאי ברומניה: "ש: האם ידוע לך שכדי לקבל כסף ברומניה אתה צריך להיות שכיר בחברה ברומניה? ת: לא דיברנו על נושא להיות שכיר. ש: שאני אפתח תיק עצמאי ברומניה." ובהמשך עדותו: "ת: חשבתי שאני לא אהיה שכיר ואני אגיש חשבונית מס ל. ש: לאיזה חברה? ת: לט.י.ר.ן הנדסה." על אף דברים אלו של התובע, עולה מסיכום הדברים בין הצדדים, כי התובע מוגדר כ'עובד'. בחקירתו הנגדית אף התייחס מר רגב לכך שראיין 'עובדים ישראלים'. כך או כך, אין בפתיחת תיק עוסק מורשה די כדי לקבוע לפי המבחנים המקובלים במשפט העבודה כי התובע אכן אמור היה להיות במעמד של 'עצמאי'. לנוכח האמור - נדחית טענת הנתבעת להיעדר סמכות עניינת. ההפרה והסעדים משעולה כאמור מהראיות כי השתכלל הסכם עבודה מחייב בין הצדדים, הרי שיש לבחון האם הנתבעת הפרה הסכם זה. לא היתה מחלוקת על כך שאי העסקתו של התובע ברומניה מהווה הפרה של ההסכם, אם כי הצדדים לא 'דקדקו' לגבי טיב ההפרה. לפי הטענה של התובע, ההפרה היתה בכך שבפועל הנתבעת לא העסיקה את התובע כמנהל פרויקטים ברומניה. דהיינו, הגם שהחובה לא היה לתקופה קצובה - אי ההעסקה מהווה הפרתו. משהחוזה אינו לתקופה קצובה לכאורה ניתן היה לסיימו בכל עת מעילה כדין ובתום לב. בנסיבות בהן אין חולק כי הפרוייקט לא יצא אל הפועל ולנתבעת לא היתה עבודה חליפית לכאורה עמדה לה עילה כדין לפיטורים. בענייננו חתמה הנתבעת על הסכם עבודה עם התובע לאחר שהטעתה אותו להבין כי עבודתו כמנהל פרוייקט בניה ברומניה היא "עניין סגור" - מה שהוביל את התובע להודיע על פרישתו ממקום עבודתו ואת אשתו להודיע על יציאתה לשנת שבתון. בדיעבד התברר כי העניין לא היה "סגור", וכי באותה עת לא ניתן לה האישור הדרוש מהבנק לצורך הפרוייקט. בכך שהסתירה הנתבעת מהתובע פרט מהותי בדבר הצורך באישור הבנק ובכך שהפרויקט עדיין אינו בידיה, נהגה הנתבעת בחוסר תום לב כלפי התובע. שכן, מצופה ממעביד השוכר עובד לעבודה פלונית כי יגלה לו מראש אם ישנה סימני שאלה לגבי מימושה של המשרה. קל וחומר כאשר עסקינן במשרה המחייבת העתקת מקום מגורים לחו"ל. התובע תבע את נזקיו. בסיכומיה חזרה הנתבעת על הטענה לפיה שהעלתה גם בבקשתה לסילוק התביעה על הסף, ואשר נדחתה, ולפיה מדובר בסעדים נזיקיים שאינם בסמכות בית הדין. דין הטענה להדחות. סמכותו של בית דין זה אינה נבחנת לפי הסעד המבוקש אלא לפי עילת התביעה. עילת התביעה עניינה נזקים כתוצאה מהפרת חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד (ולחילופין - חוסר תום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה). מכאן שעילת התביעה אינה לפי פקודת הנזיקין, אלא חוזית - ולכן מצויה בסמכות בית הדין. הסעדים להם עותר התובע בשלב זה הם שניים - אובדן הרווחים להם ציפה כתוצאה משכר העבודה המוסכם וכתוצאה מהשכרת דירתו בישראל בעת השהות ברומניה (אינטרס הציפייה/פיצויי קיום) וכן נזקים ממוניים (כרטיסי טיסה) ולא ממוניים (עגמת נפש). פיצויים בגין אינטרס הציפייה לטענת התובע, מאחר שסוכם בין הצדדים על שכר חודשי בסך 8,000 יורו ומאחר והוא צפוי לניכוי מס בשיעור של 16%, היה אמור להרוויח שכר נטו בסך של 33,600 ₪, בעוד שבעמיגור השתכר התובע שכר ממוצע בסך 14,220 ₪ נטו בלבד. התובע תבע פיצוי השווה לתמורה שאותה היה אמור לקבל, בניכוי השכר שקיבל בפועל כאשר המשיך לעבוד בעמיגור, למשך שנה - בסה"כ 232,560 ₪ (19,380 ₪ לחודש X 12 חודשים). לטענת התובע, הוא תבע את ציפייתו למשך שנה בלבד הגם שמר רגב הבטיח לו פרוייקט שיימשך 5 שנים. מר רגב הכחיש כי הבטיח שהעבודה ברומניה תמשך 5 שנים והפנה לכך שבכל מקרה וכי הצדדים לא סיכמו דבר בנוגע למשך תקופת ההעסקה. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי יש לדחות את התחשיב של התובע לענין הנזק 'החודשי', בראש ובראשונה מן הטעם שבסיס ההשוואה שגוי. התובע משווה את שכרו 'נטו' מעמיגור לשכרו 'נטו' מהעבודה ברומניה. השוואה זו מתעלמת מכך שלשכר מעמיגור יש להוסיף עלויות מעביד, בעוד שהתמורה מהעבודה ברומניה אמורה היתה להיות כנגד 'חשבונית' ובכך לשקף את מכלול 'עלות המעביד', לרבות חלקו של העובד במימון זכויות פנסיוניות, השתלמות ועוד. יתרה מזאת התובע טען לשיעור ניכוי מס של 16%, אולם לא הובאו הוכחות בענין זה. לא נטען כי התובע 'מומחה' למיסוי ברומניה וגם לא הובאה ראיה לגבי הדין החל בענין זה. הפניה של ב"כ התובע לאתר אינטרנט אינה מספקת. כך או כך, כפי שכבר ציינו השוואה 'נטו' ל'נטו' מתעלמת מהתמורה שהתובע קיבל מעמיגור במסגרת התנאים הסוציאליים או מעלות שהיתה מושתת על התובע לו רכש את אותם תנאים סוציאליים. מתלושי השכר שהתובע המציא לחודשים 8/08 - 7/09 עולה כי השכר הממוצע ברוטו היה כ- 27,000 ₪, אם נוסיף עלויות מעביד של 40% לכל הפחות, נגיע להכנסה של כ- 38,000 ₪, בעוד שההכנסה מהעבודה ברומניה אמורה היתה להגיע לכדי 42,000 ₪ ברוטו לערך (לפי שער יורו ממוצע של 5.2867 ₪ ליורו בשנה שתחילתה בחודש 8/08). בנסיבות אלה אני סבור כי יש לפסוק לתובע נזק ממנוי בסך של 48,000 ₪ המשקף את הפער בתמורה למשך לפחות שנה - תקופה שהיא בגדרה של ציפיה סבירה למי שנשלח לעבודה בחו"ל ולשם כך צריך להעתיק את מקום מושבו. בכך שונה המקרה שלפני מהמקרים אליהם הפנתה הנתבעת. כאמור, התובע טען כי היתה לו ציפיה גם להרוויח מהשכרת דירתו בישראל. לטענתו הוא התכוון להשכיר את דירת מגוריו בישראל בדמי שכירות של 4,000 ₪ לחודש, לפיכך בגין שנת עבודה תבע פיצויי ציפייה לשכר דירה בסך 48,000 ₪. לא שוכנעתי כי התובע אכן התכוון להשכיר את דירת מגוריו בישראל. אין חולק כי לעומת הפעולה שנקט התובע על מנת לסיים את עבודתו בעמיגור - חתימה על הסכם פרישה, הרי שלגבי השכרת הדירה - לא נקט התובע בפעולות כלשהן, ומכאן שהתובע לא הוכיח כי התכוון להשכיר את דירת מגוריו בישראל. יתרה מזאת, אין חולק כי על פי סיכום הדברים בין התובע לבין הנתבעת, היה התובע אמור להגיע לישראל פעם בשבועיים והתובע לא מסר היכן התכוון להשתכן באותם סופי שבוע שבהם היה אמור להגיע לישראל. לפיכך, רכיב תביעה זה נדחה. החזר עלות כרטיסי הטיסה התובע תבע החזר כספי בסך 14,040 ₪, בגין 6 כרטיסי טיסה הלוך ושוב לרומניה במהלך השנה שבה התנדבה אשתו ברומניה. בחקירתה הנגדית העידה אשתו של התובע, כי בחרה להתנדב ברומניה באותה שנה ללא שהיתה מחוייבת לכך. התובע לא היה מחוייב להתלוות אליה לאותן טיסות. משכך, אין לראות באותן טיסות נזק מההפרה של הנתבעת. מכאן, שרכיב תביעה זה נדחה. עוגמת נפש בנוסף תבע התובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, זאת מאחר שלטענתו, הנתבעת הוליכה אותו שולל למשך תקופה, נתנה לו להבין כי העסקתו ברומניה היא עניין סגור, הובילה אותו לחתום על הסכם פרישה מחברת עמיגור ובהמשך נאלץ לשוב לעבודתו בחברת עמיגור. לטענתו של מר רגב, התובע ואשתו כלכלו את צעדיהם ללא כל קשר לנתבעת וללא שקיבלו כל הנחיה על ידי מי מטעם הנתבעת לפעול כאמור. בתצהירו טען מר רגב, כי התובע סיפר לו כי חיפש עבודה ברומניה במשך שנה ובשל רצונו העז לעבור לרומניה, פעלו הוא ואשתו כפי שפעלו, אף בטרם נחתם כל הסכם עבודה עמו וללא קשר להסכם העבודה. לגרסת מר רגב, מעולם לא ייעץ לתובע לחתום על הסכם פרישה מחברת עמיגור ואף לא ידע כי התובע חתם על הסכם כאמור. מעבר לכך טענה הנתבעת כי לא נגרם לתובע כל הפסד כספי מאחר ששב לעבודתו בעמיגור. ראשית יצויין כי בסיכום הדברים בין הצדדים שעליו חתם מר רגב וציין לגביו כי התובע יכול לראותו כחתום, נקבע מפורשות כי התובע "יחתום על הסכם פרישה מחברת עמיגור" וכאמור בהודעות הדואר האלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים לאחר מכן, כאשר ציין התובע את העובדה כי פרש מעבודתו בעמיגור, לא הביע מר רגב פליאה ממעשהו זה של התובע. אמנם התובע העיד בחקירתו הנגדית כי אכן היה מעוניין לסיים את עבודתו בחברת עמיגור בשל תנאי פרישה טובים שהוצעו לו באותה תקופה ותשלום פיצויים מוגדלים אולם הדעת נותנת שכוונתו של התובע היתה להתפטר רק כאשר ימצא מקום עבודה חדש והראיה לכך - רק לאחר סיכום הדברים חתם התובע על התרת עבודה בעמיגור ובהמשך, לאחר שהבין כי לא יחל עבודתו בנתבעת ברומניה, שב לעבודתו בעמיגור. מכאן שהתובע לא התכוון לסיים עבודתו בעמיגור באותה תקופה, ללא עבודה חלופית. באשר לטענת הנתבעת, כי בפועל המשיך התובע לעבוד בעמיגור כך שלא נגרמו לו נזקים כספיים (לעומת המצב בו היה ממשיך לעבור בעמיגור ללא ההפסקה עקב ההסכם עם הנתבעת) - אכן לא הוכח כי התובע לא עבד בתקופה מסויימת או כי הורעו תנאיו בעמיגור בעקבות כוונתו לפרוש. אולם התובע גם לא תבע פיצויים בגין כך. תביעתו של התובע בכל הנוגע לכך שפרש מעמיגור וחזר לעבודתו שם היא לפיצויים בגין עוגמת נפש. אני סבור כי הנסיבות שהוכחו לפני גרמו לתובע עוגמת נפש ומצדיקות פיצוי בגין כך. מצב בו עובד נאלץ לפרוש בשל 'דרך חדשה' ולאחר מכן צריך לבקש ממעסיקו הקודם לחזור ולהעסיקו אינו מצב פשוט. הוא הדין באשר לעגמת הנפש שארעה לתובע בשל הסערה אליה טלטל את משפחתו ואשר הביאה את רעייתו לצאת לשבתון, להתחייב למסגרת העסקה מסויימת ואחר כך לחזור בה. בשים לב לנסיבות הענין אני סבור שיש להסתפק בפיצוי בעד עוגמת הנפש בסך של 30,000 ₪. סוף דבר לאור האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (7.10.08) ועד למועד התשלום בפועל: פיצוי בגין נזקי ממון עקב הפרת ההסכם בסך של 48,000 ₪. פיצוי בגין עגמת נפש עקב הפרת ההסכם בסך של 30,000 ₪. בנוסף, ולאחר שאני מביא בחשבון גם את הליכי הביניים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.חוזה עבודההפרת חוזהחוזהפיצויים