רופא שיניים עצמאי - יחסי עובד מעביד

עצם היותו של התובע במעמד של עצמאי בעבודתו במרפאתו הפרטית אינה שוללת את מעמדו כעובד של הנתבעת. לעניין זה נקבע כי אין מניעה שאדם יוכר כ"עובד" של פלוני ובאותה עת ביחסיו עם אחרים יהיה במעמד של "עצמאי" (דיון (ארצי) 3-1/לב "גלוב" שירות נסיעות בע"מ נ' אליהו לוי, ג (1) 246). עם זאת, עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המורים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו הפרטי כעצמאי (עע 30064/96 פלאי קרני נ' איתן אביבי והאיגוד הארצי למסחר בישראל; פד"ע לו 241). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רופא שיניים עצמאי - יחסי עובד מעביד: הנתבעת, העמותה לטיפול למען בריאות הפה, מפעילה בישראל ארבע ניידות למתן שירותי רפואת הפה והשיניים לאוכלוסיה בעלות צרכים מיוחדים במחירים מסובסדים. התובע, ד"ר X, הינו רופא שיניים במקצועו. בין התובע לנתבעת הייתה התקשרות במסגרתה העניק התובע ללקוחות הנתבעת טיפולי שיניים באמצעות ניידת שירות של הנתבעת. לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התקיימו ביניהם יחסי עובד- מעביד, אם לאו. התובע טען כי הנתבעת העסיקה אותו כעובד ואילו הנתבעת טענה כי התקשרה עם התובע כקבלן עצמאי. לחילופין, העלתה הנתבעת טענת קיזוז בגין נזקים שהסב לה התובע לטענתה. העובדות הנתבעת, עמותה רשומה, הוקמה בשנת 2000 על ידי ד"ר חיים דורון ופרופ' אדי גרפונקל, המשמשים כמנהליה. הנתבעת פועלת ללא מטרות רווח בפיקוח ובקרה של ועדת היגוי ציבורית בה חברים: אש"ל (אגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל שנוסדה ונתמכת על ידי הג'וינט וממשלת ישראל), משרד העבודה והרווחה, העמותה למען הקשיש, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות. עם לקוחות הנתבעת נמנים בעיקר קשישים המוגבלים בניידות, קשישים סיעודיים וקשישים שאין ידם משגת לממן את עלות טיפולי השיניים. חלק מעלויות הטיפול ממומנות על ידי משרד הבריאות, שירותי הרווחה, קרנות ו/או תוכניות קהילה שונות (כגון: פרוייקט קרן חסויים, פרוייקט שיבה טובה ופרוייקט ניצולי שואה). הנתבעת מפעילה ארבע ניידות שירות הפועלות בכל חלקי הארץ. בניידות השירות קיים כל הציוד הרפואי הנדרש לצורך מתן טיפול רפואי בפה ובשיניים. מדובר במכשור רפואי מתקדם ונייד המותאם לאופי פעילותה של הנתבעת והטיפול מבוצע בסמוך למקומות מגורי הלקוחות, אשר במקרים רבים הינם מוסדות כגון בתי אבות, בתי חולים, מוסדות ציבוריים ופרטיים, מרכזי יום וכן בבתים פרטיים. תקופת ההתקשרות שבין הצדדים הייתה בין חודשים 11/04 -12/06. ההתקשרות בין הצדדים החלה לאחר שהתובע פנה אל הנתבעת בעקבות מודעת "דרושים" אותה פרסמה הנתבעת בעיתון יומי. הנתבעת הציעה לתובע שתי מתכונות התקשרות חלופיות: אחת לפיה יועסק התובע כ"עובד" והשניה לפיה יועסק כ"עצמאי". התובע בחר להיות מועסק כ"עצמאי". בהתאם להתקשרות שבין הצדדים היה על התובע להעניק ללקוחות הנתבעת טיפולי שיניים, ולצורך כך הוא נדרש לנהוג בניידת השירות של הנתבעת אל מענם. בתום כל יום עבודה השיב התובע למשרדי הנתבעת את הסייעת שהתלוותה אליו ואת ניידת השירות, לאחר שביצע תדלוק של הניידת. הנתבעת העמידה לרשות התובע ציוד ומכשור רפואי לצורך ביצוע עבודותיו וכן שירותי מעבדה (טכנאות שיניים). כמו כן התלוותה לתובע סייעת קבועה ומוסמכת, שהייתה עובדת הנתבעת. תפקידיה של הסייעת כללו, מעבר לסיוע בביצוע טיפולי השיניים, גם סיוע בארגון של התיעוד הרפואי בתיקים הרפואיים ורישום תוכנית הטיפול בהתאם לקביעת התובע, גביית כספים והנפקת חשבוניות וכן ביצוע סטריליזציה בציוד הרפואי בתום כל יום עבודה. בין הצדדים הוסכם כי לתובע תשולם תמורה חודשית בשיעור של 30% מכל סכום שנגבה בפועל עבור הטיפולים שביצע התובע ללקוחות הנתבעת, בניכוי 30% +מע"מ מעלות שירותי המעבדה להן נזקק התובע. אין מחלוקת שהתמורה ששולמה לתובע בגין הטיפולים שביצע התבססה על מחירון טיפולים ותשלומים של משרד הבריאות לנזקקים (המאושר על ידי ועדת ההיגוי של הנתבעת) בו נעשתה הבחנה בין תעריפים המשולמים על ידי לקוחות שהוגדרו כלקוחות "משרד הבריאות" (הנהנים מסבסוד גבוה יותר) לבין לקוחות פרטיים, וכי לתובע לא הייתה כל אפשרות לגבות ו/או לקבוע תעריפים שונים. התובע רשום כעוסק מורשה משנת 1992, מועד הסמכתו כרופא שיניים בישראל. הנתבעת שילמה לתובע תשלומים חודשיים, באמצעות צ'קים, כנגד חשבוניות מס שהנפיק לה מידי חודש התובע. תשלומים אלה לא כללו תוספת מע"מ היות והנתבעת הינה עמותה הפועלת ללא מטרות רווח. לתובע נמסר מידי חודש "דוח תפוקות" בגין טיפולים שביצע בלקוחות הנתבעת. הנתבעת הכינה לתובע תוכנית עבודה שבועית ולפיה שובץ התובע לעבודות באזורים שונים בארץ, מהצפון ועד הדרום. כל יום התובע עבד באזור שונה. אין מחלוקת שביום 8.12.06 התקיימה בין התובע לבין ד"ר חיים דורון, המשמש בפועל כמנכ"ל הנתבעת, שיחה במהלכה הוחלפו בין השניים דברים הנוגעים לתנאי ההתקשרות שבין הצדדים. אין מחלוקת ששיחה זו הובילה לסיום ההתקשרות בין הצדדים, כאשר כל צד טוען כי הצד השני הוא שביקש לסיים את ההתקשרות. ביום 11.12.06 הודיעה מזכירת הנתבעת לתובע כי החל מיום 12.12.06 יתלווה אליו רופא לצורך ביצוע חפיפה. אין מחלוקת כי התובע סירב לביצוע החפיפה האמורה. ביום 12.12.06 לאחר שהתובע התייצב במשרדי הנתבעת, המתין לו רופא חדש שהיה אמור להתלוות אליו לחפיפה. התובע סרב לביצוע חפיפה כאמור וטען שאינו חש בטוב ולאחר מכן עזב את המקום לאחר שנטל את מכשיר ה"יוניט" שהותקן בניידת השירות של הנתבעת, באמצעותו בוצעו רוב טיפולי השיניים. בו ביום הגישה הנתבעת כנגד התובע תלונה למשטרת ישראל בגין עבירה של גניבה. אין מחלוקת כי מכשיר היוניט הוחזר לנתבעת על ידי התובע ביום 17.12.06. בתום תקופת ההתקשרות התקיימה חליפת מכתבים בין התובע ובא כוחו לבין ב"כ הנתבעת בעניין נסיבות סיום ההתקשרות בין הצדדים. העדים מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו ד"ר דורון חיים, מנכ"ל הנתבעת, גב' דורית לוי, מנהלת אדמיניסטרטיבית בנתבעת וגב' דורית גמרי, סייעת בנתבעת. המחלוקות להלן פירוט הפלוגתאות הדורשות הכרעתנו: האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים? כפוף לכך, האם התובע זכאי להפרשי שכר ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי הבראה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לפדיון חופשה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי נסיעות או "דמי ניידות" ובאיזה שיעור? מהן נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם הן מזכות את התובע בדמי הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים ובאיזה שיעור? האם עומדת לנתבעת טענת קיזוז בגין נזקים שהסב לה התובע, לטענתה, בגין עבודות חוזרות שנאלצה לבצע במטופלי התובע, ובאיזה שיעור? האם עומדת לנתבעת טענת קיזוז בשל נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל "השבתת" ניידת השירות משך שבוע ימים עקב נטילת היוניט על ידי התובע, ובאיזה שיעור? יחסי עובד- מעביד להלן עיקרי טענות התובע במחלוקת לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים: תנאי עבודת התובע עונים למבחני הפסיקה בדבר קביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד. כך, התובע היווה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת, ביצע את עבודתו עבור הנתבעת ובשמה. הנתבעת נשאה בסיכון הכלכלי הנובע מעבודת התובע. הנתבעת קבעה את שעת תחילת עבודתו בכל יום עבודה (בשעה 8:45) והתובע קיבל מהנתבעת את סידורי העבודה היומיים בהם הוא נדרש לעמוד. כלי עבודתו של התובע (ניידת השירות והציוד הרפואי שבה) היו בבעלות הנתבעת. הנתבעת באמצעות מנהליה פיקחה על עבודתו של התובע. התובע נדרש ליתן דין וחשבון על עבודתו למנהלי הנתבעת וקיבל הוראות מפרופ' גרפונקל וד"ר דורון. על ההמחאות החודשיות שמסרה הנתבעת לתובע בגין עבודתו נרשם "עבור משכורת חודש...". התובע נדרש לעבוד עם מעבדת שירות השייכת לנתבעת בלבד. התובע נדרש לדווח על היעדרויותיו למנהלי הנתבעת ו/או למזכירות הנתבעת. ההתקשרות שבין הצדדים הייתה בהתאם לאמור בנספחים א'- ב' לכתב התביעה מהם עולה כי כוונת הצדדים הייתה לקיים מערכת יחסי עבודה חוזית ולא התקשרות של מזמין- קבלן עצמאי. התובע הועסק במתכונת עבודה קבועה, תוך שמירת בלעדיות הפעולה באותו קטע זמן. התובע נדרש להעניק טיפולי שיניים ללקוחות הנתבעת באופן אישי. עיקרי טענות הנתבעת במחלוקת לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הינם אלה: לאחר שהנתבעת העמידה לבחירת התובע את אחת משתי דרכי ההתקשרות כעובד או כקבלן עצמאי, בחר התובע באפשרות השנייה, בין היתר, לאור העובדה שהתובע מתנהל כעוסק מורשה ובבעלותו מרפאת שיניים. ההתקשרות בין הצדדים הייתה התקשרות של מזמין- קבלן עצמאי במסגרתה סיפק התובע שירותי רפואת שיניים ללקוחות הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובע מידי חודש תמורה כנגד הצגת חשבונית מס התואמת את "דמי הטיפולים נשוא דו"ח התפוקות" של התובע. לוח הזמנים שבמסגרתו העניק התובע את טיפולי השיניים ללקוחות הנתבעת היה שבועי ולא יומי והוא בדרך כלל חזר על עצמו מידי שבוע. לתובע הייתה אוטונומיה מלאה בכל הנוגע לאבחון בעיותיהם הרפואיות של המטופלים, אופן הטיפול בהם וקביעת תוכנית הטיפול בהם. פרופ' גרפונקל וד"ר דורון כלל לא התערבו בעבודתו המקצועית של התובע, למעט במקרים בהם ביקש התובע להתייעץ עימם בנושאים רפואיים ובמקרים בהם התקבלו תלונות ממטופלים אודות הטיפול שניתן להם על ידי התובע. על מנת להיעדר מיום טיפולים התובע לא היה מבקש רשות מפרופ' גרפונקל או ד"ר דורון, אלא הסתפק בהודעה טלפונית למנהלת האדמיניסטרטיבית של הנתבעת. בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה התובע הוסיף לנהל ולהפעיל קליניקה פרטית במושב בני עייש במסגרתה העניק שירותי רפואת שיניים לגורמים נוספים מלבד לקוחות הנתבעת. דיון והכרעה כידוע, שאלת סיווגם של יחסים בין צדדים כיחסי עובד- מעביד נעשית על פי מכלול העובדות שביסוד ההתקשרות בין הצדדים, ולעניין זה להסכמת הצדדים משמעות מוגבלת. היות אדם עובד הנו דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן (ע"ע 283/99 ברק נ' כל הקריות בע"מ, פד"ע לה תש"ס-2000, 642, שם בעמוד 652). התשובה לשאלה אם פלוני הנו במעמד של "עובד" או "קבלן עצמאי" היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת של עובדות מסוימות (דב"ע לא/3-27 עירית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177). בשאלה אם התקיימו יחסי עובד-מעביד עלינו לבחון את ההתקשרות האמיתית ולא את המסווה שנתנו לו הצדדים (ע"ע 300245/97 משה אסולין אח' נ' רשות השידור, פד"ע לו 689). בהתאם לכך עלינו לבחון מהי ההתקשרות האמיתית שבין הצדדים על פי מכלול העובדות והראיות שהובאו בפנינו, על פי הכללים העולים מן הפסיקה, כמפורט להלן. כידוע, המבחן המעורב שהמרכיב הדומיננטי בו הנו מבחן ההשתלבות הוא המבחן המועדף על פיו נבחנים יחסי עובד- מעביד. שני פנים למבחן ההשתלבות. האחד- הפן החיובי הקובע כי תנאי ל"השתלבות" במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת על ידי פלוני נדרשת לפעילות הרגילה והשוטפת של המפעל, ושפלוני מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ולכן אינו "גורם חיצוני". התנאי השני (הפן השלילי) להשתלבותו של פלוני במפעל הוא שפלוני "אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" (דב"ע לא/3-27 הנ"ל; דב"ע לב/3-30 יוסף פרידמן נ' תלפרי בע"מ, פד"ע ד 232; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4)628, 646-650; בג"ץ 1163/98 שדות נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד נה(4) 817, 831 (2001)). בנוסף, יש ליתן את הדעת לסימני ההיכר של מבחן ההשתלבות כגון: מבחן הפיקוח, מבחן התלות הכלכלית וחובת השירות האישי (דב"ע לו/3-55 אברהם אולו נ' הייליג את אייזקס בע"מ ואח', פד"ע ח 85). "מבחן הזכות לפקח ומבחן החובה לבצע אישית את העבודה הם סימני היכר לכך שמתקיים הדרוש למבחן ההשתלבות" (דב"ע לב/ 3-43 יגאל הלפרין נ' "הדסה", פד"ע ד 281). עצם היותו של התובע במעמד של עצמאי בעבודתו במרפאתו הפרטית אינה שוללת את מעמדו כעובד של הנתבעת. לעניין זה נקבע כי אין מניעה שאדם יוכר כ"עובד" של פלוני ובאותה עת ביחסיו עם אחרים יהיה במעמד של "עצמאי" (דיון (ארצי) 3-1/לב "גלוב" שירות נסיעות בע"מ נ' אליהו לוי, ג (1) 246). עם זאת, עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המורים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו הפרטי כעצמאי (עע 30064/96 פלאי קרני נ' איתן אביבי והאיגוד הארצי למסחר בישראל; פד"ע לו 241). לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים אנו סבורים שמכלול העובדות שביסוד ההתקשרות בין הצדדים מביא למסקנה המשפטית שהתובע היה עובד של הנתבעת, כפי שיפורט להלן. מהראיות והעדויות עולה כי התובע ביצע תפקיד מרכזי וחיוני לפעילות הליבה של הנתבעת שהינה מתן טיפולי שיניים לאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים. כאמור, הנתבעת סיפקה שירותי רפואת שיניים באמצעות ארבע ניידות שירות הפרוסות ברחבי הארץ, כאשר כל ניידת כללה ציוד רפואי נייד ואויישה על ידי רופא שיניים מוסמך וסייעת מוסמכת. מדובר ב"מפעל" למתן טיפולי שיניים, בו השתלב התובע כחלק אינטגראלי במערך הארגוני של הנתבעת. בהתאם לכך אנו קובעים כי בתובע התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. אמנם, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי נרשם ברשויות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי כעצמאי החל משנת 1992. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ניהל עסק עצמאי למתן טיפולי שיניים במרפאה הממוקמת במושב בני עייש. התובע העיד כי הוא שכר את הנכס ואת הציוד הרפואי המצוי במרפאת השיניים מטכנאי (מבלי שנקב בשמו), בדרך של תשלום חודשי באחוזים שנגזר מהסכומים אותם גבה מהמטופלים בפועל (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 18.4.10, שורות 15- 29, עמוד 7, שורות 1-18 ,עמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 1-2, עמוד 21 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 15-22). איננו סבורים שיש בעדות זו של התובע כדי לשלול את מעמדו של התובע כעובד של הנתבעת, שכן טיפולי השיניים שניתנו על ידי התובע ללקוחות הנתבעת לא ניתנו במסגרת אותה מרפאת שיניים במושב בני עייש, כי אם במסגרת "המפעל" של הנתבעת בו השתלב התובע כחלק מן המערך הארגוני שלה. התובע היווה "צלע" במשולש הגורמים החיוניים הדרושים להפעלת ניידת השירות וחלק מהמערך הארגוני הדרוש לנתבעת בכלל לצורך מתן השירות. התובע ביצע את עבודתו עבור הנתבעת ובשמה בהתאם ליעדים קבועים מראש וללוח זמנים שנקבע על ידי הנתבעת וכן באמצעות הציוד הרפואי והכלים של הנתבעת בלבד. למעשה, מלבד הנפקת החשבוניות לנתבעת במסגרת העוסק מורשה של התובע לא היה כל "עירוב" בין עיסוק התובע כרופא שיניים במרפאתו הפרטית לעיסוקו כרופא שיניים אצל הנתבעת ולפיכך אנו סבורים כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי העסקתו באמצעות הנתבעת הייתה נפרדת ובלתי תלויה בעסקו הפרטי כעצמאי (עניין פלאי קרני לעיל). העובדה שהרחקת התובע מעבודתו הייתה למעשה "משביתה" כרבע מעבודת הנתבעת (בשים לב למספר המצומצם של ניידות השירות המופעלות על ידה), מחזקת את מסקנתו כי התובע השתלב במפעל היצרני של הנתבעת ולא העניק לה שירות כגורם חיצוני. גם העובדה שד"ר דורון אישר בחקירתו הנגדית כי ביקש מהתובע לבצע חפיפה מסודרת לרופא שהחליף אותו בתפקידו וליתן לנתבעת חודש "להתארגן", מחזקת את מסקנתנו בעניין זה. גם מבחן השירות האישי מתקיים בתובע, שכן אין מחלוקת כי התובע נדרש לבצע את טיפולי השיניים בעצמו ולא הייתה לו רשות להעבירם לרופאי שיניים אחרים. עם זאת, יובהר כי איננו מייחסים למבחן זה משקל מכריע בשים לב לעיסוקו של התובע. בהתאם למבואר לעיל, אנו קובעים כי הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מתקיים אף הוא בתובע. מבחן נוסף המהווה אחד מסימני ההיכר החשובים, אם לא העיקרי ל"עסק עצמאי" הוא שמייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות ייהנה "בעל העסק" ולא המזמין (דב"ע לג/3-64 פירר הנהלת רכוש בע"מ נ' אברהם שטסלר, פד"ע ה 108). בענייננו, העובדה שהנתבעת סיפקה לתובע את אמצעי הייצור וכן נשאה בסיכוני הרווח וההפסד הנובעים מעבודת התובע (תוך התאמת מושג זה לעובדת היותה של הנתבעת עמותה) לרבות "הפסדים" הנובעים מהצורך לבצע עבודות חוזרות ונשנות במטופלים שלא היו שבעי רצון מהטיפול של התובע (כפי שטענה הנתבעת), מהווה סממן המחזק את סיווגו של התובע כעובד של הנתבעת. אמנם, התובע השתתף בתשלום בשיעור של 30% מעלות חשבון המעבדה עבור עבודות שביצע ולהן נזקק לשירותי מעבדה. עם זאת, איננו סבורים שיש בכך על מנת לשלול את מעמדו של התובע כעובד של הנתבעת. לעניין זה העיד ד"ר דורון, מנכ"ל הנתבעת, כי בתחילת פעילותה, הנתבעת שכרה שירותי מעבדה חיצונית וההתחשבנות עם הרופאים הייתה באופן של ניכוי 30% משירותי המעבדה +מע"מ, מהתמורה ששולמה להם. בהמשך, הקימה הנתבעת מעבדה פנימית (על מנת לספק ללקוחותיה שירות מהיר ויעיל) שעלויותיה גבוהות מעלויות מעבדה חיצונית, בשל היותה מלכ"ר. חרף זאת, הסכימה הנתבעת להיענות לדרישת הרופאים כי החיוב בגין שירותי המעבדה יוותר על כנו, כבעבר. ד"ר דורון העיד כי בהתייחס לרופאים שבחרו להיות במעמד של עובדי הנתבעת (כשליש מהרופאים), גילמה הנתבעת את עלות המעבדה כעלות שכר כך שהם נשאו בעלויות המס בגין גילום זה (עמוד 29 לפרוטוקול מיום 19.12.10, שורות 15-23, 30-32, עמוד 30, שורות 1-2, 14-16). עדותה של דורית לוי מטעם הנתבעת תומכת בעדותו של ד"ר דורון (עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 10-12) בעניין זה. כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אחד הנתונים שיש לייחס למשקל בסיווג יחסי עובד- מעביד הוא בלעדיות הפעילות בקטע הזמן שבו מדובר (עניין פרסום מלניק לעיל; עע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל- גלי צה"ל, פד"ע לו 625). בענייננו, אין מחלוקת שלא הייתה חפיפה בין שעות עבודתו של התובע עבור הנתבעת לשעות עבודתו במרפאת השיניים בבני עייש במסגרתה פעל כ"עצמאי" ונשמרה בלעדיות פעולה בקטע הזמן שבו היה על התובע להעניק טיפולי שיניים עבור הנתבעת. התובע העיד כי עבודתו במרפאה במושב בני עייש נעשתה רק לאחר שעות העבודה אצל הנתבעת (עמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 29-30), והנתבעת לא חלקה על כך. התובע העיד כי כשהחל לעבוד אצל הנתבעת עבודתו כעצמאי במרפאה בבני עייש הצטמצמה ולמעשה היא התמצתה בהשלמת טיפול במטופלים. עדותו של התובע בעניין זה הייתה עקבית (עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 18.4.10, שורות 21-25, עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורה 1). גם העובדה שהתובע הנפיק לנתבעת חשבוניות מס אינה שוללת את מעמדו כעובד של הנתבעת, שכן אין בעובדה שאדם נרשם כ"עצמאי" ברשויות מס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי כדי לשלול את מעמדו כ"עובד", שכן "באלה יכול ויהיה כדי לבסס מעמד, אך אין בהם כדי לקובעו או לשוללו" (דיון (ארצי) 3-137/ מח תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, כ(1) 60). למרות שניתנה לתובע זכות בחירה בין שתי דרכי ההתקשרות - כעובד או כקבלן עצמאי - והתובע בחר באפשרות של קבלן עצמאי, הרי שהנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי בפועל היה לתובע ערך כלכלי גבוה יותר בדרך התקשרותו עימה כקבלן עצמאי באופן שבא לידי ביטוי בגובה התמורה ששולמה לו בפועל. הנתבעת גם לא העלתה טענת קיזוז או השבה בגין סכומים ששולמו ביתר בגין סיווג ההתקשרות עם התובע כהתקשרות של מזמין- קבלן עצמאי. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי "לא היה לי משמעותי באיזה צורה אקבל כסף. הכי חשוב שאני עובד ומרוויח" (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 18.4.10, שורות 14-15). עדות זו מבססת הצדקה לסיווגו של התובע כעובד בהתאם לתכלית קביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד, שהיא כפיית דיני העבודה על מי שמעמיד את כוח עבודתו לטובת הזולת תמורת שכר, כפוף לו ותלוי בו למחייתו (כאמור בחוות דעתו של כב' השופט פליטמן בעניין פלאי קרני). לעניין ההבחנה בין מעמד של רופאים שכירים בנתבעת לבין רופאים המתקשרים עימה כקבלנים עצמאיים, העידה גב' לוי מטעם הנתבעת (עמוד 48 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 2-7): "ש. מה ההבדל בין עובד שכיר לפרילנסר. ת. עובד שכיר עובד עם תלוש שכר עם כל העלויות. ופרילנסר עובד כנגד חשבונית. ש. למה, איזה הגיון יש בכך שהתובע יעבוד כפרילנסר ויורידו לו גם עבור מעבדה + מע"מ, כשהוא יכול לעבוד שכיר שבתלוש מגולם ה-30%. ת. בשניהם הוא מחויב במעבדה 30%. ההבדל הוא שהוא מקבל ונותן חשבונית, ומי ששכיר מקבל פחות מ-30% כי יורדות עלויות שכר. יש לי כאלה ויש לי כאלה." מעדותה של גב' לוי עולה שאין הבחנה מהותית בין רופא שיניים שכיר אצל הנתבעת לבין רופא שיניים עצמאי שמתקשר עם הנתבעת. ההבחנה הנה טכנית והיא נוגעת רק לצורת הדיווח לרשויות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, בה אין כדי לשלול או לקבוע מעמד של אדם כעובד כאמור. מהעדויות והראיות עולה כי למעשה התובע ביצע עבודה זהה לעבודה של הרופאים המועסקים ישירות על ידי הנתבעת, וההבחנה ביניהם הייתה בדרך הדיווח לרשויות מס הכנסה וביטוח לאומי ודרך תשלום התמורה באמצעות תלוש שכר או כנגד חשבוניות מס. איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה היא כלל לא פיקחה על עבודת התובע. העובדה שהתובע קבע באופן עצמאי את תוכנית הטיפולים הנה אך מתבקשת לאור מקצועו. ד"ר דורון העיד כי לרופאים, בכללם התובע, הייתה "זכות" להיפגש עם פרופ' גרפונקל אחת לחודש לצורך קבלת ייעוץ בנוגע לתיקים של מטופלים. העובדה שהתובע לא החתים כרטיס נוכחות אינה מעלה או מורידה לעניין זה. לנתבעת הייתה אפשרות לפקח על שעות עבודתו של התובע מרגע שהופיע במשרדיה על מנת לקחת את ניידת השירות ואת הסייעת ועד למועד השבתם בחזרה. טענת הנתבעת לפיה במקרים של תלונות מוצדקות של מטופלים על איכות או דרך הטיפול של התובע בהם, היא נדרשה לבצע עבודה חוזרת ללא חיוב נוסף, אינה מתיישבת עם טענתה בדבר היעדר פיקוח על עבודת התובע. הפסיקה אליה מפנה הנתבעת בסיכומיה (ע"ע (ארצי) ד"ר שמואל פרידלנד נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 3.8.06; ע"ע (ארצי) 1392/02 ד"ר מנצור טורבטי נ' שירותי בריאות כללית, פד"ע מ, 49) אינה רלוונטית לענייננו, שכן הנסיבות שפורטו שם שונות מנסיבות ענייננו. באותם מקרים נדונה סוגיית מעמדו של "רופא עצמאי" המטפל במסגרת מרפאתו הפרטית במבוטחי קופת חולים. בית הדין הארצי לעבודה קבע שהרופאים היו במעמד של עצמאיים ולא עובדי קופת החולים. באותם מקרים טיפלו הרופאים במבוטחי קופת חולים כללית שהופנו אליהם על ידי הקופה במסגרת המרפאה הפרטית שלהם (בנוסף ללקוחות פרטיים שהגיעו למרפאתם באופן עצמאי) והם שנשאו בהוצאות שבהפעלת מרפאותיהם הפרטיות, בשונה מענייננו. השוני בנסיבות שהתקיימו בשני המקרים האמורים היה בכך שד"ר מנצור טיפל בו זמנית במספר מבוטחי קופות חולים מבלי שנדרש לקבל אישור הקופה לצורך כך, לעומת ד"ר פרידלנד שהתחייב לטפל במבוטחי הקופה בלבד ולא לעבוד בקופת חולים אחרת בזמן ההתקשרות עם המשיבה- התחייבות שפגעה ביכולת הגדלת הכנסותיו ועל אף האמור בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור קופת החולים על קביעת בית הדין האזורי לעבודה לפיה חוייבה קופת החולים לשלם לד"ר פרידלנד פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי לעבודה קבע (מפי כב' השופטת נילי ארד, כתוארה דאז) כי ד"ר פרידלנד לא השתלב בעבודתו בקופת החולים: "אשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות: ככלל, ההתקשרות החוזית בין ד"ר פרידלנד לקופה והתנהלותו לפיה, בדומה לאלה של ד"ר טורבטי ואחרים כמותם, התקיימו ב"מעגל החיצוני" של פעילות הקופה. הפעלת המרפאה על ידי ד"ר פרידלנדר באה בגדר המעטפת שמציעה הקופה למבוטחיה, כהשלמה לגרעין הטיפול הניתן להם בסניפי הקופה ובבתי החולים. דרישת הבלעדיות הינה חלק אינטגרלי מן ההתקשרות החוזית בין הצדדים, כפי שנתקיימה הלכה ולמעשה, ומכלל הסיכויים והסיכונים שנטל ד"ר פרידלנד על עצמו בהפעלת מרפאה עצמאית, שלא במסגרת סניפי הקופה ובתי החולים שלה. אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים. ההתחייבות לבלעדיות אינה משנה מהעובדה שד"ר פרידלנד ניהל מרפאה עצמאית, שלט בהוצאותיו, וכפועל יוצא מכך היה אדון לעצמו אף בשיעור הכנסתו." בענייננו, התובע סיפק שירות המהווה את סיבת קיומה וליבת פעילותה של הנתבעת, קרי פעילות של ה"מעגל הפנימי" של הנתבעת, בשונה מהמקרים שפורטו לעיל, שם סיפקו הרופאים, במסגרת מרפאתם הפרטית, שירות "משלים" לגרעין הטיפול הניתן למבוטחים בסניפי הקופה. גם העובדה שהתובע היה "כבול" למחירון שנקבע על ידי הנתבעת וכן לכך שהתובע לא היה רשאי להתחיל טיפול ללא קבלת אישור הנתבעת ולכך שהתובע לא היה רשאי לטפל בלקוחותיו הפרטיים באמצעות ניידת השירות של הנתבעת, מחזקת את מסקנתנו כי התובע היה עובד הנתבעת. התובע העיד כי במסגרת עבודתו אצל הנתבעת הוא היה רשאי לטפל באוכלוסייה העונה על דרישות הנתבעת בלבד, וזאת באמצעות פניה למזכירות העמותה ולאחר קבלת אישור הנתבעת (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 18.4.10, שורות 1-3). העובדה שהנתבעת לא אסרה על התובע לעבוד במרפאתו במושב בני עייש "לאחר שעות העבודה" ובכך, לכאורה, לא פגעה ביכולת הגדלת הכנסתו לאחר שעות עבודתו אצלה, אינה מהווה משקל מכריע בענייננו, בשים לב לעדותו של ד"ר דורון לפיה, התובע קיבל תמורה נמוכה יחסית למה שמקובל בשוק (30%-60%) ובפרט לאור העובדה שתמורה זו נגזרה ממחירון קבוע מראש שגילם "מחירי עלות" (תעריפים מסובסדים) של הטיפולים שניתנו. מעבר לכך, הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע הייתה יכולת לשלוט בשיעור הכנסותיו במסגרת עבודתו עבור הנתבעת. אנו ערים לאופי הייחודי של עיסוק הנתבעת, לסוג לקוחותיה שהנם בעלי צרכים מיוחדים ולמגבלה שבמתן שירות באמצעות מרפאה פרטית נייחת. אנו סבורים כי דווקא האופי הייחודי שבעיסוק הנתבעת וסוג לקוחותיה הם שמחזקים את המסקנה המשפטית בשילובו של התובע במפעלה של הנתבעת. העולה מן המקובץ: אנו קובעים כי התובע היה עובד של הנתבעת. התביעה להפרשי שכר כאמור, בין הצדדים הוסכם כי לתובע תשולם תמורה חודשית בשיעור 30% מהתשלומים שנגבו בפועל עבור הטיפולים שביצע התובע ללקוחות הנתבעת, בניכוי 30% +מע"מ מעלות שירותי המעבדה להן נזקק התובע. הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת התבססו על מחירון טיפולים ותשלומים של משרד הבריאות לנזקקים (המאושר על ידי ועדת ההיגוי של הנתבעת) בו נעשתה הבחנה בין תעריפים המשולמים על ידי לקוחות שהוגדרו כלקוחות "משרד הבריאות" (הנהנים מסבסוד גבוה יותר) לבין לקוחות פרטיים. לטענת התובע, "סמוך לחודש 10/06 נוכח התובע באי סדרים ובאי התאמות בתשלום שכרו, אשר נגלו לו לאחר ביקורת אקראית שערך בדוחות תפוקת טיפולים, ומהצלבתן עם רשימת הלקוחות בהם טיפל". לטענתו, הוא גילה שהנתבעת גבתה ממטופליו מחירים העולים על התעריפים המפורטים במחירון הטיפולים שנמסר לו (נספח ב' לכתב התביעה) ואולם בפועל שילמה את שכרו על בסיס תעריפים נמוכים יותר, לא מעודכנים. כן גילה התובע, לטענתו, כי "בגין מטופלים מסוימים כלל לא קיבל את שכרו שכן אלו הגם ששולם בעבורם לנתבעת לא הוכנסו לדו"ח שלו ולא שולם בגינם תשלום כלשהו, או ששמם הוכנס לדו"ח אך לא נרשמו לגביהם סוג הטיפולים ולא המחיר ולפיכך לא שולם בגינם הגם שהתובע ביצע בהם טיפולים בפועל ו/או שנגבה ממטופלים פרטיים (החייבים במחיר תעריף מלא ולא מסובסד כמטופלי משרד הבריאות) מחיר מלא, אך אלה הוגדרו בדו"ח של התובע כמטופלי משרד הבריאות ובכך חושב שכרו של התובע בחסר ניכר...". לביסוס תביעתו צירף התובע לכתב התביעה "דו"ח חוסרים לפי דו"ח תפוקות טיפולים של התובע וכן קבלות שכר, וטבלה המרכזת התשלומים ששולמו לתובע והפרשי שכר חסרים לכל חודש בנפרד לחודשים 11/2004- ועד לחודש 11/2006" כנספחים ג'1- 25. כן צירף התובע "דו"ח טיפולים מרוכז של הנתבעת מיום 2.1.08 בנוגע לתקופת עבודה של התובע 01/12/2004 - 31/12/2007" כנספח ד'1. לטענת התובע "לפי דו"ח הנתבעת הנ"ל [נספח ד'1] סה"כ טיפולי התובע - 3,715. הסה"כ כללי לפי כרטיסי טיפולים 842,042 ₪. 30% לחישוב שכר התובע 252,612 ₪ + השתתפות מעבדה - 49,236 ₪. סה"כ קיבל התובע בפועל סך: 203,376 ₪. "כפי שניתן לראות בנקל מדו"ח הנתבעת [נספח ד' 1] חושבו הסכומים בניגוד גמור למחירון העמותה ונקבעו למצער בניגוד למתחייב. לנוחיות בית הדין מצרף התובע לתביעתו טבלה מעודכנת הנתמכת באותם הנתונים (כמות טיפולים כוללת 3,715 לצד מחיר נקוב במחירון העמותה- [ראה צורף כנספח ב' לכתב התביעה] וכפי שניתן להיווכח הסה"כ הכללי לפי כרטיסי הטיפולים היה צריך לעמוד על 1,108,627 ₪ במקום 842,042 ₪, מכאן נגזר פער בסך כולל של 79,997 ₪. הטבלה המרוכזת לפי דו"ח הנתבעת לעיל, המסביר היטב את הפער בתשלום שכר התובע ברכיב הפרשי השכר הנ"ל- מצ"ב ומסומן כנספח [ד' 2]. לעניין הפרשי שכר בגין טיפולים שלא הסתיימו ולא שולמו מצורפת טבלה המפרטת הפרשי השכר בגין טיפולים אותם החל התובע שלא הסתיימו ולא שולמו כלל ע"י הנתבעת. הנתונים מרוכזים לפי דוחות העמותה, קבלות העמותה, (שלפי יומני רופא חלקיים שהומצאו)- לכך מתייחסת מס' קבלה, ודוחות תפוקות -מצ"ב לכתב התביעה ומסומן כנספח "ה". לעניין הפרשי שכר בגין טיפולים שלא שולמו כלל- אשר החלו והסתיימו שלא שולמו, מצורפת טבלה המפרטת הטיפולים. הנתונים המרוכזים מקורם בדוחות מעשיים; יומני רופא; כרטיסי טיפול- מצ"ב ומסומן כנספח "ו". בהתייחס לתביעת התובע להפרשי שכר, טענה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן, בין היתר, כי טענותיו של התובע הנן כלליות וסתמיות ואינן מבוססות על כל ראיה מלבד "רישומים" בלתי ברורים ומפוקפקים שניהל התובע עצמו; הנתבעת אינה יכולה, אף לא מבחינה טכנית, "להעלים" הכנסות מהתובע או מכל רופא אחר, בין השאר, לאור כך שהנתבעת נתונה לביקורת ופיקוח שוטפים של משרד הבריאות; התובע לא נתקל, אף לא פעם אחת, ב"אי סדרים ובאי התאמות בתשלום שכרו" וכל שאלה ו/או פניה שהפנה התובע למנהלת האדמיניסטרטיבית של הנתבעת בעניין שכרו נענתה על ידה בסבלנות ובאריכות. ביום 18.4.10 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקר התובע. ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול הדיון כי לתביעה צורפו כ-300 עמודים שהנם תחשיב של התובע לביסוס תביעתו להפרשי שכר (נספח ג'1-25 שסומן כת/3 בתצהיר התובע) וכי בכוונתו לחקור את התובע עליהם על מנת להימנע ממצב שבו אי חקירה עליהם יהווה בסיס לטענה לפיה מסמכים אלה לא נסתרו. ביום 30.10.10 הוגשה "הודעה ובקשה דחופה" מטעם התובע בה נרשם בין היתר: "לאחר שגילתה הנתבעת לתובע, בין היתר, את נספח ד'1 שצורף לכתב התביעה המתוקן, ולאחר שגילתה הנתבעת לתובע חלק מהמסמכים שנתבקשה לגלות, הגיש התובע תביעה מתוקנת לתיקון אותם רכיבי תביעה שצוינו לעיל והמתייחסים לאותם נספחים א' ו-ב', וכן בהתבסס גם על נספח ד'1, תחשיביו של התובע לסכומים המגיעים לו, צורפו כנספחים ד'2, ה', ו' ו-ז' בהתאמה. מכאן, כי הרכיבים והסכומים שצוינו בנספחים ג'1-25 לכתב התביעה המקורי, כבר באו על תיקונם בתביעה המתוקנת (נספחים ד'1, ד'2, ה', ו ו-ז') וממילא מיותר יהיה לחקור את התובע על נספחים ג' 1-25 שצורפו לתביעה המקורית ושתוקנו בינתיים." ביום 19.9.10 הגישה הנתבעת בקשה דחופה למחיקת נספחים ג'1- 25 לכתב התביעה המתוקן ולתצהיר עדותו הראשית של המשיב" (סומנו כת/3). הבקשה התקבלה בהחלטת בית הדין מיום 17.10.10. לאחר סיום שמיעת עדויות התובע ובמהלך שמיעת עדויות ההגנה הגיש התובע בקשה להגשת ראיות הזמה במסגרתה ניסה להגיש את נספח ג'1- 25 שהוצא מהתיק בעקבות הודעתו מיום 30.10.10. הבקשה נדחתה. אם כן, לצורך ביסוס תביעתו של התובע נותרו נספחים ד'1, ד'2, ה, ו' ו-ז' לכתב התביעה המתוקן. תביעת התובע להפרשי שכר מתחלקת לארבע קטגוריות. למען הנוחות נדון בהן לפי הסדר המפורט להלן. הפרשי שכר הנובעים מהפרשים המגיעים לתובע בשל עדכון מחירון הנתבעת. לביסוס תביעתו צירף התובע את נספחים ד'1, ד'2 ו-ב'. הפרשי שכר בגין טיפולים שהחל בהם התובע אך לא הסתיימו ולא שולמו לו בשל נסיבות סיום יחסי העבודה. לביסוס תביעתו צירף התובע את נספח ה'. הפרשי שכר בגין טיפולים שהושלמו על ידי התובע ולא שולמו כלל. לביסוס תביעתו צירף התובע את נספח ו'. הפרשי שכר בגין הפרשי מע"מ שנוכו משכרו של התובע בגין השתתפותו בעלות מעבדה. לביסוס תביעתו צירף התובע את נספח ז'. התביעה להפרשי שכר הנובעים מעדכון מחירון הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת חייבת לו הפרשי שכר בסך 79,997 ₪ הנובעים מפערים שבין הסכומים המפורטים במחירון של הנתבעת לבין הסכומים ששלומו לו בפועל, הנמוכים יותר. לאחר שעיינו בנספחים ד'1, ד'2 ו-ב' לכתב התביעה הגענו למסקנה שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולא פירט את תחשיבו, כנדרש. מעיון בטבלה שערך התובע (בנספח ד'2) המבוססת על הנתונים שהנתבעת הציגה והופיעו בטבלה שבנספח ד'1 (שצורף גם כנספח א' לתצהיר גב' לוי) עולה כי חלק מהתעריפים שפירט התובע בעמודה השלישית של הטבלה שבנספח ד'2 בכותרת ""מחיר במחירון העמותה/נספח ב' לכתב התביעה" כלל אינם מפורטים בנספח ב' לכתב התביעה (שהנו מחירון פנימי של הנתבעת) או נספח א' שהנו מסמך שהתובע ביקש מהמנהלת האדמיניסטרטיבית בנתבעת להדפיס עבורו. כך למשל, התובע לא ביסס כי בגין "המשך טיפולים של רופאים אחרים שעזבו (שכולל מינימום בדיקה + תוכנית) מגיע לו 44 ₪ במכפלת 1,066 הטיפולים שהופיעו בנספח ד'1. כמו כן, על אף שאין מחלוקת שהנתבעת גבתה תעריפים שונים מלקוחות משרד הבריאות לעומת לקוחות פרטיים, הרי שלא מצאנו בתחשיב התובע בנספח ד'2 כל הבחנה שכזו והתובע תבע באופן גורף תעריף נקוב וקבוע במכפלת מספר הטיפולים שביצע. גב' לוי מטעם הנתבעת העידה בחקירתה הנגדית כשנחקרה על נספח א' שצורף לתצהירה (שהנו נספח ד'1 לתביעה) לעניין הנתון 153 ביקורי הבית שהופיע בדו"ח כי "... אולי היו 153 ביקורי בית בסך הכל, שחלקם אנו לא גובים תשלום. כל מטופלי משרד הבריאות, כל ניצולי השואה, כל המטופלים מהרווחה, שזה אחוז מאוד גבוה מהמטופלים שלנו, אנו לא גובים על ביקורי בית. התובע ידע את זה..." (עמוד 48 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 32-33, עמוד 49, שורה 1). התובע העיד בחקירתו הנגדית כי קיבל את המחירון שצירף כנספח ב' לכתב תביעתו לאחר שנת עבודה בניגוד לטענתו בתצהיר עדותו הראשית לפיה קיבל את המחירון במועד "הראיון". בהמשך חקירתו הנגדית הודה התובע כי למעשה אין לו תביעה בגין חוסרים שנובעים משינויים במחירונים אלא תביעתו מבוססת על טענתו לפיה הנתבעת לא שילמה לו את התשלומים המגיעים לו בגין כל הטיפולים שביצע בפועל (עמוד 13 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 17-32, עמוד 18, שורות 1-7): "ש. נספח ב', מתי אתה מקבל אותו. ת. אני לא זוכר. ש. תקופה קצרה או ארוכה. ת. אני חושב שאחרי שנה לעבודתי בעמותה. בסוף 2005 או תחילת 2006. ש. זאת אומרת שאחרי שנה אתה מודע שלשיטתך יש בעיה אדירה בהתחשבנות איתך. ישנם 2 מחירונים. ת. כן. ש. תראה לי מכתב ששלחת לעמותה, אתם לא משלמים לי לפי המחירון. אתה מסכים שאין מכתב. ת. אין מכתב. ש. עבדת בסה"כ שנתיים. אחרי שנה אתה מגלה שיש מחירון נוסף, למה לא הלכת לדורון חיים לשאול אותו למה הוא לא מזכה אותך בגין המחירון הזה. ת. באותו רגע התחלתי לקבל לפי המחירון החדש. פשוט הם לא שילמו על כל העבודות שעשיתי ולא קיבלתי את כל הכסף אבל זה היה לפי המחירון החדש. לא היתה לי על זה תלונה. ש. אין לך תלונה בגין ההבדלים במחירונים, למעט בגין השנה הראשונה. ת. יש תלונות אחרות. ש. בענין המחירונים. ת. בתקופה הראשונה, ששינו את המחירון בפעם הראשונה, אני לא מתלונן על זה. הם יכולים לשלם לפי המחירון הזה. אבל לא שילמו על כל הפעילות שעשיתי. ש. בדו"ח התפוקות, אם חסרים טיפולים לטענתך, כי אתה טוען שאין לך בעיה עם החיובים אלא אתה טוען שחסרים טיפולים. ת. נכון." בהתאם לכך, אנו דוחים את תביעתו של התובע להפרשי שכר המבוססת על טענתו לפיה הנתבעת שילמה לו סכומים שאינם מתיישבים עם המחירונים שעודכנו במהלך עבודתו. התביעה להפרשי שכר בגין טיפולים בהם החל התובע וטרם הסתיימו ולא שולמו התובע תבע הפרשי שכר בסך 27,404 ₪ בגין טיפולים בהם החל וטרם הסתיימו בשל נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולא שולמו לו, לטענתו, על ידי הנתבעת. כאמור, לביסוס טענתו צירף התובע את נספח ה' לכתב התביעה. נספח ה' לכתב התביעה כולל פירוט של ארבעים לקוחות (לצד חלק מהשמות מופיע מספר תעודת זהות) בהם החל התובע, לטענתו, בטיפול שלא הסתיים עקב נסיבות סיום יחסי העבודה. בעמודה החמישית של הטבלה מופיעים הסכומים שלטענת התובע מגיעים לו בגין הטיפולים, כאשר לצד חלק מהסכומים מופיע סימן "+?". בסוף המסמך נרשם על ידי התובע "* במקומות בהם מופיע "?", מדובר במידע חלקי שנמסר ע"י עמותה". כן נרשם כי "* יומן רופא= יומן עמותה, והקבלות הן של העמותה." סכומים אלו הובאו בחשבון בתחשיב התובע כסכומים המגיעים לו בגין עבודות שבוצעו. יצוין כי בתצהיר התובע נרשם כי צורף "דו"ח טיפולים לפי שם מטופל, סוג הטיפול ועלותו שביצעתי ולא סיימתי עקב פיטוריי ואשר לפיכך לא קיבלתי עליהם שכר כלל- מצ"ב "כת' 5". נספח זה נמחק בדיון מיום 17.10.10 בהסכמת הצדדים בהתאם לבקשת הנתבעת (עמוד 2, שורות 9-13, עמוד 3, שורות 6-7). לא מצאנו בתצהירי הנתבעת התייחסות לתביעת התובע האמורה או לנספח ה' שצורף לתביעתו. כמו כן התובע לא נחקר על כך בעדותו בחקירתו הנגדית. ד"ר דורון, מנהל הנתבעת, אישר בחקירתו הנגדית כי לתובע לא שולם בגין הטיפולים שביצע בחודש 12/06, מכיוון שהנתבעת רצתה לאמוד את "הנזקים" שנגרמו לה בשל נסיבות סיום עבודת התובע (עמוד 41 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.10, שורות 30-31, עמוד 42, שורות 1-5): "ש. אתה טוען שסוכם איתו שהוא יהיה עצמאי, שביקשת ממנו להאריך אבל הוא יכול להפסיק כיוון שלא סוכם על הודעה מוקדמת. למה לא שילמתם לו עבור עבודותיו בדצמבר 2006. ת. מגיע לו עבור דצמבר 2006. ב. לא שולם לו כיוון שביקשתי לעצור את התשלום האחרון כדי לראות מה הנזקים של העמותה. הוא השאיר אנשים באמצע, היינו צריכים לשלוח רופא במקומו. אתה לא מצפה מהלקוח שהוא ישלם פעמיים. ב"כ הנתבעת: התביעה היא עד נובמבר 2006. אני מתנגד להרחבת חזית. ב"כ התובעת: נספח ה' לכתב התביעה הוא על עבודות שנעשו בדצמבר." עדותו של ד"ר דורון מהווה "הודאת בעל דין" בכך שהנתבעת חייבת לתובע שכר בגין עבודות שביצע סמוך לסיום עבודתו. עם זאת, איננו מקבלים את מלוא סכום התביעה של התובע בעניין זה, כמפורט להלן. המסמך שצירף התובע (נספח ה' לכתב התביעה) כולל פירוט של עבודות שבוצעו ופורטו ב"יומן רופא" בין התאריכים 16.10.06 -27.12.06, והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ביצע את העבודות שפורטו ב"יומן רופא" לאחר התאריך 11.12.06. כמבואר לעיל, השיחה שהתקיימה בין התובע לד"ר דורון שהובילה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים התקיימה ביום 8.12.06 (לפי לוח השנה חל ביום שישי בשבוע). ביום 11.12.06 נמסר לתובע על ידי מזכירות הנתבעת כי יום למחרת (12.12.06 -חל ביום שלישי בשבוע) יצטרף אליו רופא חדש לחפיפה (גב' לוי מטעם הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי ביום 11.12.06 התובע עבד- שם בעמוד 45 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 21-24). ביום 12.12.06, לאחר שהתובע הופיע לעבודה ונוכח כי ממתין לו רופא חדש שאמור להתלוות אליו לחפיפה, הודיע כי אינו חש בטוב, נטל את היוניט ועזב את המקום, כך שיום העבודה האחרון של התובע בפועל היה יום 11.12.06 (יום שני בשבוע), על כן התובע לא הוכיח את הזכות לקבל את התשלומים שפורטו בנספח ה' בגין עבודות שבוצעו לאחר יום 11.12.06, שכן אין מחלוקת כי הוא לא ביצע אותם. באשר לעבודות שבוצעו בין התאריכים 16.10.06- 11.12.06 הנתבעת לא סתרה את טענת התובע כי מדובר בעבודות שבוצעו על ידו ולא שולמו לו בשל נסיבות סיום יחסי העבודה. בשים לב להסכמת הצדדים כי לתובע ישולם שכר בשיעור 30% מסכום התשלומים שהנתבעת קיבלה בפועל בגין הטיפולים שביצע, ולכך שחלק מהתשלומים ששולמו עבור לקוחות הנתבעת מומנו על ידי משרד הבריאות או מוסדות ציבוריים אחרים, והתשלום שולם לעיתים לאחר שהחל הטיפול, הרי שיש בסיס לטענת התובע כי עבודות אלה לא שולמו לו על ידי הנתבעת. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי "... אני התחלתי טיפול לפני שהסייעת קיבלה את התשלום המלא" (עמוד 14 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורה 16). גב' לוי מטעם הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי "יש משרדי ממשלה שלא משלמים לי על המקום את העקירה שהוא עשה, אלא רק לאחר חודש חודשיים. אם המטופל שילם על המקום, אני מזכה אותו באותו חודש. אם התשלום לאחר חודשיים, הוא מקבל את זה באותו חודש שאני קיבלתי את הכסף" (עמוד 49 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 12-14). בהתאם לכך, קיזזנו מתביעת התובע את הסכומים של העבודות שבוצעו לאחר יום 11.12.06 ופורטו בנספח ה'. בהתאם לחישוב האמור לתובע מגיע הפרשי שכר בסך של 26,029.5 ₪ בגין עבודות שביצע ולא שולמו לו בשל נסיבות סיום יחסי העבודה. הפרשי שכר בגין טיפולים שהושלמו ולא שולמו התובע תבע סך של 20,064 ₪ בגין טיפולים שהושלמו ולא שולמו לו כלל על ידי הנתבעת, לטענתו. לביסוס תביעתו צירף התובע מסמך הכולל פירוט שמות של שלושים וחמישה מטופלים לגביהם טוען התובע כי לא שולם לו כלל שכר בגין הטיפולים שביצע עבורם (נספח ו' לכתב התביעה). מדובר במסמך שנערך על ידי התובע ובו נרשם כי חלק מהטיפולים בוצעו במהלך שנת 2005. כאמור, הנתבעת טענה כי לא נותרה חייבת לתובע כל סכום בגין עבודתו ולביסוס טענתה צירפה את נספח א' לתצהיר עדותה הראשית של גב' לוי (שהנו כאמור נספח ד'1 לכתב התביעה). לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו בעניין זה. התובע לא הוכיח כי טיפל בכל רשימת המטופלים שפורטו על ידו בנספח ו'. לא סבירה בעיננו טענת התובע לפיה מגיעים לו הפרשי שכר בסך 20,064 ₪ בגין טיפולים שביצע. זאת, בשים לב לעדותו של התובע ולעדות גב' לוי מטעם הנתבעת לפיה התובע קיבל מידי חודש דו"ח תפוקות ו"ישב" איתה מידי חודש "חצי שעה" בכל שאלה ועניין בקשר לתשלומים ששולמו לו על ידי הנתבעת (עדות התובע בעמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 8-22, עמוד 16, שורות 26-27, ועדות גב' לוי בעמוד 49 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורה 7). מדובר בהפרשי שכר בגין חלק מעבודות שבוצעו לטענת התובע עוד במהלך שנת 2005. על פי התרשמותנו, התובע הנו אדם שיודע לעמוד על זכויותיו. בשים לב לכך שעדותו של התובע לא הייתה מהימנה עלינו לעומת עדיי הנתבעת, ולכך שהתובע לא ביסס את תביעתו בעניין זה (לא צירף העתק מהקבלות ששולמו בגין הטיפולים האמורים או יומני רופא או כל מסמך אחר היכול לתמוך בגרסתו), איננו יכולים לאמץ את גרסתו בעניין זה ואנו דוחים אותה. התביעה להפרשי שכר בגין הפרשי מע"מ שנוכו משכרו של התובע בגין השתתפותו בעלות מעבדה אין מחלוקת שהנתבעת ניכתה משכרו של התובע השתתפות בשיעור של 30% מעלות מעבדה בצירוף מע"מ ושלא הונפקה לתובע חשבונית בגין עלות המעבדה. לטענת התובע לאור מצב דברים זה, נמנעה ממנו האפשרות להזדכות מול רשויות מס הכנסה בהשתתפותו בעלות המעבדה. התובע צירף לתביעתו תחשיב לפיו מגיעים לו הפרשים בסך של 9,232 ₪ בגין הפרשי מע"מ המגיעים לו מהנתבעת. כמבואר לעיל, בהתאם לעדותו של ד"ר דורון וגב' לוי מטעם הנתבעת, עלות המעבדה הייתה מגולמת לעובדי הנתבעת כ"עלות שכר" ולפיכך התובע היה אמור לשלם עליה מס הכנסה ולא לקבל אותה כתשלום "נטו". גב' לוי העידה בחקירתה הנגדית כי בשתי דרכי ההתקשרות (כקבלן עצמאי או כעובד) היה על התובע לשלם בגין עלות המעבדה (עמוד 48 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.11, שורות 6-7): "בשניהם הוא מחויב במעבדה 30%. ההבדל הוא שהוא מקבל ונותן חשבונית, ומי ששכיר מקבל פחות מ-30% כי יורדות עלויות שכר". גב' לוי וד"ר דורון העידו כי הנתבעת אינה מחויבת בתשלום מע"מ בשל היותה מלכ"ר. מעבר לכך, תביעתו של התובע בעניין זה אינה מתיישבת עם טענתו לפיה היה עובד הנתבעת. משהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו להפרשי מע"מ אנו דוחים אותה. התביעה לדמי הבראה התובע עתר לתשלום בסך של 2,528 ₪ בגין דמי הבראה (לפי חישוב 7.95 ימים X 318 ₪). אין מחלוקת שלא שולמו לתובע דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו. תחשיבו של התובע אינו מקובל עלינו מכיוון שהוא אינו לוקח בחשבון את חלקיות משרתו של התובע. התובע טען כי בשנת העבודה הראשונה עבד שלושה ימים בשבוע בין 8:45 -17:00, ובשנת עבודתו השנייה עבד חמישה ימים בשבוע באותן שעות ולעיתים עד השעה 19:00. הנתבעת לא חלקה על טענת התובע לעניין מתכונת שעות עבודתו למעט לעניין שעת סיום העבודה ב-16:00. גב' דורית גמרי מטעם הנתבעת (הסייעת שהתלוותה לתובע בתקופת עבודתו) העידה בחקירתה הנגדית כי נעדרה מעבודתה בשל חופשת לידה תקופה של ארבעה חודשים בלבד בניגוד לעדות התובע בחקירתו הנגדית לפיה גב' גמרי נעדרה שנה מעבודתה בשל חופשת לידה (עדותה בעמוד 58 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.11, שורות 22-23). כן העידה גב' גמרי שהיא הייתה מגיעה למשרדי הנתבעת יחד עם התובע עד השעה 16:00 בשל אילוציה האישיים והצורך להוציא את ילדיה מהמסגרות החינוכיות עד השעה 17:00 (עמוד 59 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.11, שורות 2-4). גב' גמרי הכחישה את טענת התובע בעדותו בחקירתו הנגדית לפיה הוא נהג להוריד אותה במשרדי הנתבעת ולאחר מכן היה נוסע למעבדה על מנת למסור עבודות. היא העידה כי התובע היה עושה כן "במקרים בודדים" וכי "בד"כ היינו עושים את זה ביחד". כן העידה גב' גמרי כי מדובר במרחק של "5 דקות נסיעה" (עמוד 58 לפרוטוקול הדיון, שורות 20-21, עמוד 59, שורות 5-8). עדותה של גב' גמרי בעניין זה הייתה מהימנה עלינו ואנו מעדיפים אותה על פני עדות התובע שלא הייתה מהימנה עלינו. בהתאם לכך אנו קובעים שעבודתו של התובע הסתיימה בשעה 16:00 ולא ב-17:00 או 19:00. בהתאם לקביעה זו היקף עבודתו של התובע בשנת העבודה הראשונה עמד 50.2% (לפי חישוב 3 ימים כפול 7.25 שעות כפול 4.3 שבועות בחודש= 93.52 שעות חודשיות המהוות 50.2 היקף משרה) ובשנת העבודה השנייה (7.25 שעות כפול 5 ימים כפול 4.3 שבועות בחודש= 155.87 המהוות 83.8% היקף משרה). בהתאם לחלקיות משרתו של התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 2,370 ₪ (771 בגין שנת העבודה הראשונה לפי חישוב תעריף של 307 ₪ ליום כפול 5 ימים כפול 50.2% משרה + 1,599 ₪ בגין שנת העבודה השנייה לפי חישוב של 318 ₪ ליום כפול 6 ימים כפול 83.8% היקף משרה). התביעה לפדיון חופשה התובע תבע סך של 14,432 ₪ בגין 21 ימי חופשה לפי שכר חודשי בסך 15,120 ₪. חישוב שכרו החודשי של התובע נעשה (כפי שנרשם בתביעתו לפיצויי פיטורים) "לפי שכר מקובל לרופא שיניים במעמדו של התובע- 90 ₪ לשעה כפול 8 שעות עבודה ליום כפול 21 ימים בממוצע לחודש". כידוע, הנטל להוכחת גובה שכר מוטל על העובד- התובע (דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ - נתי גפן, פד"ע כו, 547). התובע לא ביסס את טענתו לפיה שכרו השעתי של רופא שיניים במעמדו עומד על 90 ₪ לשעה. בענייננו היה על התובע להוכיח את שיעור שכרו בהתאם לשכר ששולם לו בפועל על ידי הנתבעת, אך התובע לא עשה כן. בהתאם לכך, אנו פוסקים לו פדיון חופשה לפי שיעור שכר המינימום הרלוונטי לתקופת עבודתו של התובע, בהתאם להיקף משרתו החלקית, בסך של 2,661 ₪ (שכר מינימום יומי 165.47 כפול 12 ימים כפול 50.2% משרה + שכר מינימום יומי 165.47 כפול 12 ימים כפול 83.8% משרה). התביעה לדמי נסיעות או "דמי ניידות" התובע תבע סך של 5,469 בגין החזר הוצאות נסיעה או "דמי ניידות". התובע טען בתצהירו: "לתובע הוברר באקראי, במהלך עבודתו בנתבעת כי הנתבעת לא גובה לפי המחירונים, אלא החלה לגבות גם דמי ביקור ודמי ניידות בגין כל גיחה שלו ובגין כל טיפול ונסיעה שביצע. דמי נסיעה ודמי ניידות בסך 135 ₪ אשר נגבו בפועל אך לא שולם בגינן כלל לתובע לא כדמי נסיעות על פי הדין הכללי, ולא כשכר בשווי 30% מסכומים שנגבו בפועל. התובע אשר שימש בפועל כרופא שיניים ולמעשה גם כנהג, לא קיבל מן הנתבעת שכר כלשהו בגין נסיעות וניידות הגם שהגיע בפועל מידי יום ברכבו הוא למקום העבודה וממנו הגם שנגבו בפועל תשלומים ע"י הנתבעת בגינם, שלא הועברו לתובע כפי חלקו." לטענת התובע, בפגישה שהתקיימה בינו לבין ד"ר דורון ביום 8.12.06, הועלתה, בין היתר, דרישתו לתשלום דמי ניידות, ובתגובה לכך הוא פוטר מעבודתו. הנתבעת טענה שדרישת התובע מד"ר דורון לקבלת דמי ניידות הועלתה לאחר תקופה של שנתיים בשיחה שקוימה בתחילת חודש 12/06. לטענתה, במענה לדרישתו הובהר לתובע על ידי ד"ר דורון כי ידוע לתובע כפי שהובהר לו בתחילת ההתקשרות וכפי שנהגו הצדדים בפועל משך שנתיים, שדמי הטיפולים כוללים תשלום בגין הנהיגה בניידת השירות של הנתבעת, ושכל רופאי הנתבעת, בין אלה המועסקים ישירות על ידי הנתבעת ובין אלה המספקים לה שירותים, הם הנוהגים בניידת השירות ואין בילתם. כמבואר לעיל, אין מחלוקת שבין הצדדים הוסכם כי לתובע ישולם 30% מהתשלומים שהנתבעת גבתה בפועל בגין טיפולים שביצע התובע ודמי הניידות אינם נגבים עבור "טיפול". התובע העיד בחקירתו הנגדית לעניין זה (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10, שורות 30-32, עמוד 12, שורות 1-10): "ש. בנספח א' סעיף 7 אישרת שחלק מעבודתך זה גם נהיגה ברכב. ת. כן. ש. למה אתה דורש כספים בגין הנהגות. ת. מאוגוסט 2006 העמותה העלתה את המחירים. הם התחילו לקחת 135 ₪ ביקור בית, במקום 100 ₪. עשיתי כמה פעמים ביקור למטופל. בהתחלה נלקח 100 ₪ חד פעמי עבור ביקור בית. לאחר מכן נלקח 135 ₪ עבור כל ביקור. הסייעת תמיד שאלה אותי לפני כל טיפול שהייתי אמור לבצע, כמה טיפולים יידרשו. בד"כ זה היה 7-10 ביקורים. היא הכפילה את הסכום הזה ב-135 ₪. הם לא רשמו את זה בשום דו"ח וגם אני לא קיבלתי אף שקל מהפעולות האלה. ש. לשיטתך, עד אוגוסט 2006 לא היו לך דרישות בגין הנהגות. ת. אז לא היה שינוי במחירון. ש. מתי סיימת עבודתך בעמותה. ת. בדצמבר 2006. ש. המחירון החדש היה 4 חודשים. ת. 5-6 חודשים. מאוגוסט 2006. ש. במשך 4 חודשים היית 10 פעמים אצל מטופל. ת. יכול להיות." מעדות התובע עולה שדרישתו לקבלת תשלום דמי ניידות נבעה משינוי המחירון של הנתבעת החל מחודש אוגוסט 2006. עד למועד השינוי הנתבעת גבתה תשלום חד פעמי בסך 100 ש"ח עבור ביקור בית. החל ממועד השינוי הנתבעת החלה לגבות 135 ₪ בגין כל ביקור. התובע לא הוכיח כל מקור נורמטיבי המזכה אותו בתשלום דמי ניידות. ד"ר דורון טען לעניין זה בחקירתו הנגדית כי לתובע לא מגיע תשלום נפרד בגין דמי ניידות וגם לא שיעור של 30% מדמי הניידות, הן לאור הסיכום עם התובע לפיו יקבל 30% מהתשלומים המתקבלים בגין טיפולים שביצע והן לאור העובדה שתוספת הניידות מגולמת במחירון של הנתבעת המבוסס על מחירון משרד הבריאות לנזקקים (עמוד 39 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.10, שורות 23-33, עמוד 40, שורות 1-26): "ש. כמה חייבו בגין הגעת ניידת, כשהתובע התחיל לעבוד. ת. אני לא זוכר כרונולוגיה של תאריכים. אני לא זוכר אם סיכמתי איתו לעניין הניידות. אני יודע שרופאים לא מקבלים ניידות. ש. בהתחלה הוסף על המחירון 10% בגין הגעת ניידת. ת. נכון. ש. האם נכון שאחרי שנה ומשהו שהתובע עובד, שאתם החלטתם לגבות עבור הגעת ניידת 135 ₪. ת. לא. מי שהחליט על הוספת ניידות זה לא אנחנו. יש וועדת היגוי ציבורית לפרוייקט. אוכל להמציא סיכום לפגישה. מה שהוחלט באותה פגישה, בגלל רצף של דברים, אחד מהם הייתה התייקרות גדולה במחירי הדלק, והדבר השני זה שטרטרו את הרופאים הרבה פעמים לבתים של מטופלים בגלל הרצון לקבל יחס ולאו דווקא בגלל סיבה רפואית. אז הוחלט בוועדת ההיגוי להוריד את המחיר עבור ניידות בבתים פרטיים ולגבות עבור כל הגעה של ניידת, לא קשור לרופאים, את אותם 135 ₪. מה שהוחלט לגבי הרופאים, אינני יודע אם זה בוצע, זה שהרופאים לא ייפגעו מזה. ההתחשבנות עם הרופאים תהיה אותה התחשבנות עם אותה תוספת 10% שהיתה קודם. לא הורידו להם את ה-10% בהתחשבנות אלא הוחלט להשאיר אותם. ש. אם אני רואה ששיניים תותבות זה 1900 ₪ ותחתונות זה 2800 הוא היה צריך לקבל על זה עוד 10%. מציג לך מחירון (ת/2). ת. לא. זה כבר בתוספת 10%. זה מחירון העמותה. אני לא רואה תאריך על המחירון הזה. ש. לפני רגע אמרת שהוספת להם 10%. ת. כן הוספנו להם 10% על מחירון מדרש הבריאות הפורמלי לאוכלוסיה נזקקת. זה מחירון שהעמותה נשענת עליו תמיד. אם משרד הבריאות מחליט להעלות את המחירון, העמותה מעלה את המחיר שהיא גובה. אם משרד הבריאות מוריד את המחירון, העמותה מורידה. המחירון משתנה. ש. אני מחזיק את המחירון שלכם המודפס. זה מחירון משרד הבריאות. ת. זה מ-1.3.01. ש. על כל סכום פה הוא צריך לקבל עוד 10%. ת. כן. כתוב. אני צריך לבדוק. אולי המחירון הזה כבר עם התוספת. צריך לשאול את דורית. אני לא עוסק בזה ביום יום. אמרתי לו בצורה מאוד ברורה שהעמותה כעמותה נתמכת על מחירון משרד הבריאות לאוכלוסיה נזקקת, כאשר אם אנו נמצאים במקומות של ריכוז קהל כמו בתי אבות אנו גובים את מחירון העמותה בתוספת 10% ניידות. אם אנו מגיעים לבתים פרטיים אנו גובים מחירון משרד הבריאות ועליו אנו מוסיפים 130 וכמה שקלים עבור הניידות. אלו שני הפורמטים שאותם אני מסביר לרופא. זה גלוי לכולם. יש באינטרנט. ש. אתה אומר שלא מגיע לו עבור זה מכיוון ש-10% כבר נמצאים בפנים. ת. מה שמגיע לו זה 30% עבור הטיפולים שהוא נתן. זה מה שמגיע לו. ש. אמרת שבשלב מסוים נתנו 135 ₪. ת. לא נתנו. העמותה גבתה. זה של העמותה. העמותה היתה גרעונית. בוועדת היגוי הוחלט לגבות 135 ₪. זה לא קשור לפעילות של הרופא בכלל. אין אף רופא כולל התובע שקיבל את זה מעולם או שהובטח לו דבר כזה, גם לא 30% מזה." עדותו של ד"ר דורון בעניין זה מקובלת עלינו ולפיכך אנו דוחים את תביעתו של התובע בעניין זה. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו החלופית לדמי נסיעות. לעניין הזכות לדמי נסיעות נקבע כי עובד זכאי על פי צו ההרחבה להחזר הוצאות הנסיעה, כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי, גם שעה שהוא משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/3-46 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ, פד"ע ל, 65). עוד נפסק כי עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר של הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל (דב"ע נא/3-134 סולוצקי נ' י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ, פד"ע כג, 293). בענייננו, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עלות תחבורה ציבורית מביתו למקום עבודתו ובחזרה עמדה על סך של 216 ₪ לחודש, בהתחשב בהיקף עבודתו החלקי. התובע תבע סך של 216 ₪ כפול מספר חודשי העבודה, מבלי שלקח בחשבון את היקף משרתו החלקי. משהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו לדמי נסיעות, אנו דוחים אותה. נסיבות סיום יחסי העבודה טענות התובע לטענת התובע, בהתאם לבקשתו הוא נפגש ביום 8.12.06 עם ד"ר דורון ובמסגרת אותה פגישה הוא העלה את שלוש הסוגיות הבאות: התובע ביקש לקבל את שכרו בהתאם להסכם העבודה עם הנתבעת, וציין כי התאריכים, הנתונים והתעריפים המפורטים בדו"חות שלו על ביצוע טיפולים אינם משקפים את המצב לאשורו. התובע ביקש לקבל דמי ניידות או דמי נסיעות, בשל עבודתו הנוספת כנהג ובשים לב לעדכון המחירון בעניין תוספת ניידות. התובע ביקש לקבל תגמול עבור עבודות חוזרות שביצע עקב עבודת מעבדה לא תקינה או לקויה. לטענת התובע "מששמע הד"ר דורון את דבריו של התובע, הודיע הלה לתובע נחרצות כי הוא מפוטר וכי יקבל את כל אשר מגיע לו בימים הקרובים." לטענת התובע, ביום 10.12.06 עת הגיע לעבודתו ביקש מגב' דורית לוי מכתב פיטורים ברוח הודעתו של ד"ר דורון וכי בתגובה השיבה לו גב' לוי כי המכתב יהיה מוכן תוך מספר ימים. למחרת היום (11.12.06) הודיעה לו מזכירת הנתבעת "שממחר יוצא לעבודה רופא אחר במקומו אשר יעבוד במקומו וכי על התובע ללוותו ולערוך לו חפיפה בטרם יעזוב". התובע סירב לביצוע החפיפה. ביום 12.12.06 לאחר שהתובע נוכח כי ממתין לו רופא חדש שאמור להתלוות אליו סירב לביצוע החפיפה ו"משלא חש בטוב אותו היום גם ביקש ושוחרר לביתו". טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, בפגישה שהתקיימה ביום 8.12.06 העלה התובע לראשונה את דרישתו לתשלום דמי ניידות ומשהובהר לו על ידי ד"ר דורון שהוא אינו זכאי לקבלתם ואף לא אחד מהרופאים המועסקים על ידי הנתבעת, או המספקים לה שירותים, מקבל דמי ניידות וכי הובהר לו היטב בתחילת ההתקשרות כי הנהיגה היא חלק מתפקידו, "נתקף התובע בחמת זעם והודיע לדורון כי אין בכוונתו להוסיף בהתקשרות העיסקית עם הנתבעת והנתבעת תדגיש כי לנוכח הודעתו זו של התובע נתבקש האחרון להוסיף ולהעניק למטופלי הנתבעת טיפולים במשך 3 שבועות נוספים וכן להעביר חפיפה מסודרת לרופא חלופי." דיון והכרעה לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו הגענה למסקנה שהתובע לא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. מהראיות עולה כי לאחר שד"ר דורון דחה את דרישותיו הכספיות של התובע בדבר תשלום דמי ניידות איים התובע שיפסיק לעבוד עבור הנתבעת ולאחר מכן מימש את "איומו". עדותו של ד"ר דורון הייתה מהימנה עלינו על פני עדותו של התובע. ד"ר דורון העיד בחקירתו הנגדית (עמוד 31 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.10, שורות 25-33, עמוד 32, שורות 14-20, עמוד 34, שורות 24- 33, עמוד 35, שורות 1-6): "ש. ז"א שנתיים הוא עובד, הוא לא פונה אלייך, אתה זוכר שזה היה ביום ה' או ו' שהוא פנה אלייך. ת. כן ואסביר מדוע... ש. ואתה זוכר את תוכן השיחה. איך זה באמת באותו יום כדי שלא יהיו בעיות אם זה יום ה' או ו', לא כתבת פרוטוקול. ת. השיחה לא היתה פורמלית במרפאה הפרטית שלי. הוא ביקש בדחיפות להפגש איתי ולכן הסכמתי לפגוש אותו במרפאתי הפרטית. אני זוכר שזה היה ביום ה' או ו', אלא (צ.ל. אלה) הימים בהם אני עובד במרפאתי הפרטית. אחה"צ יום ה' או יום ו'. אני זוכר את תוכן השיחה כי השיחה חריגה, הן מבחינת הטונים שלה, והן מבחינת אופי הדרישה והן בגלל המעשה החריג שקרה מיד לאחריה. ... ש. סעיף 20. היית נוכח במה שאתה מתאר. ת. לא. ש. אז איך אתה כותב בסעיף 2 לתצהירך שהתובע באמצעות עיוות המציאות והעובדות, ואתה מתכוון גם להעלות את המסכת העובדתית. איך אתה כותב דבר כזה אם לא היית נוכח. ת. מיד כשזה קרה פנו אלי, סיפרו לי טלפונית, אחרי זה הגעתי למקום ותחקרתי, ובבית האבות בחניון יש מצלמות. המצלמות לא מקליטות ולכן לא יכולתי להביא גם את הקלטת ולהראות. זה בענין היוניט. בבית אבות סיפרו לי. ... ש. דורית גמרי כותבת 'לצורך ביצוען של משימות אותו יום א' בשבוע של תחילת דצמבר צוות לניידת רופא חלופי'. אתה זוכר במי מדובר. ת. אני לא זוכר. ש. אין לכם שום מסמך לגבי זה. ת. הוא לא החליף. הוא צוות כיוון שהיתה שיחה בינינו אצלי במרפאתי והתובע בא ואמר 'אם לא תשלמו לי עבור זה שאני נוהג ברכב, אני לא מעוניין לתת שירות לעמותה'. כיוון שבהרבה מקומות כמו בתי אבות, זה מקומות מובנים וכל רופא יש לו את המקומות שהוא מגיע אליהם, צוות לרכב של ד"ר X רופא נוסף שאמור להחליף אותו בעתיד, כדי שהוא יכיר את המקומות ואת המטופלים ושיוכל לתת רצף טיפולי למטופלים שד"ר X עוזב, וזה דבר שהוא לא יכל לסבול, ולכן הוא בא, נטל את היוניט, ואיים. ש. אמרת שאולי טעית וזה יום ג'. זאת אומרת שלא ביום א' כמו שתיארתם. ת. נכון. ש. ביום א' הוא חזר לעבודה רגיל. ת. לא. אחרי שהוא סיים אצלי את השיחה, כשלא היה רופא חלופי, ביקשתי ממנו בסיום השיחה שיתן לנו חודש להתארגן. שיגמור את כל המטופלים. זו היתה בקשה אישית. כשהוא הגיע, אני לא זוכר אם ביום א' או ג' בשבוע, והוא ראה רופא חלופי, התפרץ הכל, עם נטילת היוניט וכדומה." עדותו של ד"ר דורון מתיישבת עם עובדת נטילת היוניט על ידי התובע. עדותו של התובע לפיה הוא נטל את היוניט "לצורך כוונונו" לא היתה מהימנה עלינו. לעניין זה מקובלת עלינו עדותה של גב' גמרי מטעם הנתבעת לפיה היוניט נשאר באופן קבוע בניידת: "היוניט זה מכשיר כבד מאוד, הוא אחראי לבצע את רוב טיפולי השיניים, וקשה להרים אותו כל יום. הוא היה נשאר קבוע בניידת. אך ורק אם הוא מתקלקל אני מבקשת מהרופא שיעלה לי אותו למשרד וכו'" (עמוד 61 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.11, שורות 17-19). בהתאם לראיות ולעדויות שהובאו בפנינו, דרישת התובע לקבלת תשלום דמי ניידות או הפרשי שכר אינן מבוססת משפטית ולא הוכחו בהליך זה. יתר על כן, דרישתו של התובע לקבל מהנתבעת דמי ניידות מהווה דרישה או בקשה לשנות את תנאי חוזה העבודה הקיימים ולפיכך אי- היענותו של ד"ר דורון לדרישתו של התובע, מהווה החלטה של המעסיק הדוחה בקשת עובד לשנות את תנאי העבודה הקיימים, החלטה לגיטימית המצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. במצב דברים זה, הייתה לתובע האפשרות לפעול באחת משתי הדרכים: הראשונה, להתפטר ללא זכאות לפיצויי פיטורים. השנייה, להמשיך בעבודתו בתנאי העבודה הקיימים. התובע בחר באפשרות הראשונה ולפיכך הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ניסיון התובע להציג את אקט התפטרותו כאקט של פיטורים אינו מקובל עלינו. אפילו היינו מקבלים את טענת התובע לפיה בשיחה מיום 8.12.06 נמסר לו על ידי ד"ר דורון שהנו מפוטר (ולא כך הוא הדבר) לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתנו המפשטית, שכן בהתאם להלכה שנפסקה לעניין נסיבות בהן "מתמרן" העובד את "פיטוריו" ומאלץ את המעביד לפטרו, נקבע כי משמעות סיטואציה משפטית זו הנה כי העובד שם קץ לחוזה העבודה המקורי, והוא מציע מעתה למעביד חוזה עבודה חדש, שתנאיו שונים מתנאי קודמו, ואז "פיטורים" כביכול, על פי מצב דברים זה, משמעם סירוב המעביד לתנאי החוזה החדש (דב"ע נד/02-289 המוסד לביטוח לאומי נ' שריף גאנם, פד"ע כח 117). בהתאם לאמור, אנו דוחים את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. נוסיף כי הגם שהנתבעת לא העלתה טענה להפחתה או לשלילת פיצויי פיטורים, האקט של נטילת היוניט על ידי התובע היווה הפרת משמעת חמורה אשר הייתה מזכה את הנתבעת בהפחתה משמעותית של פיצויי הפיטורים, לו סברנו שהנתבעת אכן פיטרה את התובע. טענות הקיזוז הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, ככל שייפסק, סך של 52,518.75 ₪ (לפי חישוב 42,015 ₪ +10,503.75 המהווים 30% מהסכומים ששולמו לתובע בניכוי כ-5% בגין שירותי מעבדה שנוכו מאותם 30%) בגין הצורך לבצע עבודות חוזרות "לתיקון עבודותיו הכושלות של התובע". כן טענה הנתבעת כי יש לקזז מתביעתו של התובע סך הנאמד ב-20,000 ₪ "בגין השבתת את מניידותיה במשך שבוע ימים ומפאת נטילת התובע את היוניט". לביסוס טענותיה צירפה הנתבעת "דוח עבודה חוזרת" כנספח ז' לכתב ההגנה. המסמך שצירפה הנתבעת (נספח ז') כולל פירוט 17 שמות מטופלים המפורטים ב"דו"ח תפוקות טיפולים 1.6.06-30.6.06 חישוב שכר לפי טיפולים" עליו נרשם בכתב יד "ד"ר X ". כן נרשם בכתב יד "אובדן ימי עבודה (שבוע ניידת) = 20,000 ₪" ההוספות הידניות נרשמו על ידי דורית לוי החתומה על המסמך. הנתבעת לא הוכיחה את הנזקים הנטענים בגין העבודות החוזרות שבוצעו לטענתה בשל הצורך לתקן את עבודותיו של התובע. לא הוכח כי התובע ביצע "עבודה לקויה" או לא "תקינה" בכל רשימת המטופלים שפורטו בנספח ז' הנ"ל. כן לא הוכח שנגרם לנתבעת נזק בסך של 20,000 ₪ בגין "השבתת" ניידת שירות בשל נטילת יוניט למשך שבוע ימים. גב' גמרי העידה בחקירתה הנגדית "...שאנחנו נסענו לשטח. אני לא אגיד ללקוח, אין טיפול כי ד"ר X החליט לגנוב את הניידת. הגעתי למטופלים המסכנים האלה וניסינו לעשות מה שאפשר ללא יוניט כמו טיפולים טכניים, עקירה קטנה שלא צריך יוניט. אבל הרבה טיפולים לא עשינו בגלל שהוא גנב את היוניט" (עמוד 64 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.11, שורות 2-5). הנתבעת לא הוכיחה את מספר הטיפולים שנמנעה מלבצע בשל נטילת היוניט ואת שווים הכספי. חרף היעדר הוכחה של נזקיה הממשיים של נטילת היוניט, אנו סבורים כי אך סביר לקבוע כי נגרם לנתבעת נזק לשמה ולמוניטין שלה כתוצאה מהיעדר היכולת לתת את שירותיה ללקוחותיה במשך שבוע. ניתן לכך ביטוי באי פסיקת הוצאות ושכ"ט לתובע חרף זכייתו החלקית בתיק. בהתאם לכך, אנו דוחים את טענות הקיזוז של הנתבעת. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 26,029.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 12.12.06 ועד למועד התשלום בפועל. דמי הבראה בסך 2,370 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 12.12.06 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה בסך 2,661 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 12.12.06 ועד למועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות ושכ"ט עו"ד. הערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. עצמאיםשינייםיחסי עובד מעבידרפואה