מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא החלטה בבקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה: 1. בפנינו בקשת התובעת מ- 16.1.11 להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הבאות: א. האם הנך מסכים שתלונות התובעת על כאבים בחזה מתועדות לראשונה בחייה ממש לאחר האירוע (באותו יום, 24.10.2006, מיד בסיום העבודה, בשעה 12:00), וגם האשפוז ב"השרון" ב- 30.6.2006 היה לאחר המשכיות רצופה של הכאבים שהחלו, כאמור, ממש צמוד לאירוע? ב. אם הנך מסכים לאמור לעיל, האם הנך סבור שרק מקריות היתה כאן, והכאבים היו מופיעים באותו מועד גם אלמלא האירוע, או שהופעת הכאבים בחזה קשורה לאירוע (גם אם ברקע הכאבים היתה מחלה שלא קשורה לאירוע)? ג. בהנחה שתשיב כי הופעת הכאבים מן הסתם קשורה לאירוע, אף אם הם נובעים מהותית מבעיה לבבית שקדמה לאירוע, האם תוכל להרחיב בענין הסיבות הפיזיות הפנימיות לכאבים, כלומר אם המחלה שברקע היתה קיימת גם קודם לכן, אך כאבים לא היו, מה בדיוק גרם להופעת הכאבים סמוך לאירוע? מה התחולל אז בגופה של התובעת? ד. אני מבין מחוות דעתך, שמחלת התובעת היתה במהלך טבעי של התקדמות, אשר האירוע לא שינה אותה מהותית. למרות זאת, לאור האירוע שחוותה התובעת, בהנחה שתסכים גם שהכאבים שהחלה לחוש בחזה בצמוד לאחריו מעידים שהיתה לו השפעה פיזית כלשהי, האם תוכל להסכים כי האירוע החיש, ולו במקצת, את "עליית המדרגה" של המחלה, למשל מ"סוב קלינית" למחלה פעילה הדורשת התערבות, או בכל דרך אחרת? ה. האם תסכים, כללית, כי היצרות העורקים, כמו זו שאובחנה אצל התובעת, ואשר לדעתך התפתחה משך שנים, יכולה להתקדם משך שנים באיטיות, ולהחמיר או להתגלות עקב אירוע פתאומי? ו. בהנחה שתשובתך הכללית תהיה חיובית, האם האירוע שחוותה התובעת יתכן שהחמיר או החיש, ולו במקצת, את החמרת מצבה, ואלמלא האירוע היתה ההחמרה מתרחשת מעט מאוחר יותר? ז. האם נתת דעתך על המצב הפסיכיאטרי של התובעת, כפי שמתבטא למשל בחוות דעתו של ד"ר שאול סטיר, מומחה לפסיכיאטריה, המאבחן הפרעה פוסט-טראומטית של דחק ודיכאון שמלווה בחרדה? ח. בהנחה שנתת דעתך על כך, האם הנך סבור שגם הוא אינו קשור לאירוע? מנמקת התובעת בקשתה כי הצורך בשאלות מוסבר מניסוחן ומן הדין להעתר לבקשה. 2. הנתבע בתגובתו מ- 19.1.11 התנגד לבקשה בהנמקות דלהלן: לשאלה א' - המומחה הניח שבעקבות הארוע חשה התובעת לחץ בחזה (ס' 1 לחווה"ד). לשאלה ב' - המומחה קבע כי לא ניתן לשלול על הסף שהכאבים ואי הכושר ב- 10.06 קשורים לארוע החריג, אך סבר שהשפעתם פחותה בהרבה מגורמי הסכון (סעיף ד' לחווה"ד). לשאלה ג' - המומחה קבע בחווה"ד שהכאבים בחזה בביה"ח ב- 10.06 אובחנו ככאב סקלטלי (שלד) ולא ממקור לבבי. לשאלה ד' - המומחה קבע כי הארוע קרוב לודאי לא שינה את מהלך המחלה הלבבית. מבחן מאמץ שבוצע ב- 30.10.06 לא הראה עדות לאיסכמיה; תעוקה ואיסכמיה אובחנו רק ב-8.07. לשאלה ה' - מענה לא יקדם הדיון. לאחר הארוע לא התגלתה כל מחלה לבבית בתובעת. לשאלה ו' - הארוע לא החמיר כלל את מצבה הרפואי. המומחה אינו יכול לדעת מתי היתה מופיעה התעוקה שאובחנה ב- 8.07, אם קודם או אח"כ כאבים שב- 10.06 לא אובחנו ממקור לבבי, ולא חזרו משך 10 חודשים - אינם החמרת מצב, פרט לאי הכושר הסמוך לארוע, שלגביו נקבע שהשפעת הארוע פחותה בהרבה. לשאלות ז'-ח' - אין כל אבחנה בתעודות אי הכושר להפרעה פוסטראומטית - מחלה שאינה מושא הדיון. 3. ולהכרעתנו - א. ראשית, התנצלותנו לצדדים על כי לא ניתנה החלטה זה מכבר. כך ארע משנעדרה האב"ד מביה"ד (ינואר עד מאי 2011 כולל) ומשלא הובא בפניה אלא "נמצא" על ידה בבדיקה אקראית במחשב. בהתאם - ניתנת מיד החלטתנו. צר לנו כי לא מצאו הצדדים לתזכרנו בכך כי לא הוכרעה. ב. המומחה מונה בהסכמה במעמד הצדדים וכך הועברו אליו העובדות והפלוגתאות שהוסכמו. בחוות דעתו מ- 25.11.10 התייחס המומחה לנתוני העובדה שנקבעו ולמסמכים הרפואיים שבפניו. ג. אין מקום לשאלה א' שהרי מיותרת היא. המומחה התייחס לכאבים הן ביום הארוע והן ב- 30.10.06 (בבקשה נכתב בטעות 30.6.06; כך גם בחווה"ד נפלה טעות סופר בסעיף 1 המתייחס ל- 2010; ראה ס' 1 לחווה"ד). המומחה אינו מציין תלונה על כאבים במועד אחר. "המשכיות רצופה" היא עובדה שאין לה ביטוי בעובדות שבפנינו ונבהיר, "למצער" - אף לא בחומר הרפואי. ראוי לציין כי ב- 24.10.06 לא נרשמה תלונה על "כאב בחזה" (אלא "מאוד נסערת") ומנגד, ב- 30.10.06 נרשם כאב בחזה, לאחר התרגזות לפני מספר ימים". לשאלה ב' - אין מקום משהמומחה אינו עוסק בשאלות פילוסופיות. המומחה נתן חוות דעתו על בסיס החומר העובדתי והרפואי שהונח בפניו. לשאלה ג' - המומחה השיב על הכאבים והקשר שלהם לארוע. לשאלה ד' - בפועל השיב עליה המומחה, תוך הנמקת תשובתו. לשאלה ה' - צודק הנתבע אף בהתנגדותו זו. השאלה בלתי רלוונטית בהנתן המענה שניתן ע"י המומחה בחוות דעתו, בהתייחסו ספציפית לנתוני התובעת (ולא, כללית). לשאלה ו' - לאור האמור לעיל בשאלה ה' ומשקבע המומחה כי הארוע לא שינה את המהלך הטבעי של המחלה ולאור הנמקת הנתבע - אין מקום לשאלה. לשאלות ז'-ח' - השאלות אינן רלוונטיות להליך. עסקינן בתעודות אי כושר ובתביעה בתחום הקרדיולוגי ובו בלבד עוסק ההליך שבפנינו. ד. לאור כל האמור - נדחית הבקשה. אין צו ל הוצאות.שאלות הבהרה למומחהמומחה