התחשבנות בין קבלן ראשי וקבלן משנה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחשבנות בין קבלן ראשי וקבלן משנה: בפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מהתחשבנות בין קבלן ראשי(הנתבעת) וקבלן המשנה(התובע) בקשר עם ביצוע עבודתו במספר אתרי עבודה. העובדות וטענות הצדדים בתמצית: הנתבעת (התובעת שכנגד) (להלן תיקרא גם: "רשף קבלנים") הזמינה מהתובע (הנתבעת שכנגד) (להלן ייקרא גם: "איציק"), כקבלן משנה מטעמה. היחסים בין הצדדים, הם יחסים של קבלן ראשי וקבלן משנה. התובע ביצע - כקבלן משנה, שני פרויקטים. האחד; פרויקט הרצליה, עבודות שבוצעו עבור עיריית הרצליה. השני; פרויקט שיקום גג חניה בראשון לציון . המחלוקת בין הצדדים ע"פ כתב התביעה בינה בגין שני פרויקטים האחד פרויקט שיקום של גג חניה ברחוב הקישון בראשון לציון (להלן: "פרויקט ראשל"צ") והשני ביצוע עבודות שיקום במגדל המים בהרצליה (להלן: "פרויקט הרצליה"). בנוסף, לטענות של הנתבעת לגבי שני הפרויקטים הנ"ל. בגין שני הפרויקטים הנ"ל התובע טוען, כי הנתבעת שילמה לו תמורה חלקית וכי נותרה חייבת לו בגינם סכום התביעה על סך 343,266 ₪, הכולל גם פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו וכמפורט בכתב התביעה. הנתבעת מצידה הגישה כתב תביעה שכנגד וטענה כי התובע לא ביצע את המוטל עליו ע"פ ההסכמות, הוא גרם לה נזקים כמפורט בכתב התביעה שכנגד ועל כן, התובע חייב לה סכום התביעה בסך של 134,886.60 ₪. עוד טוענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, כי יש לקזז ו/או לפסוק לה סך של 51,898 ₪ בגין חוב בפרויקט הדסה נעורים ע"פ נספח ו' לכתב התביעה שכנגד., בנוסף טוענת התובעת שכנגד כי מגיעים לה כספים בסכום של 119,927.25 ₪ בגין פרויקט ראשל"צ וסך של 59,865.35 ₪ כמפורט בכתב התביעה שכנגד. הכל בניכוי סך של 96,804 ₪ אשר מגיע לתובע בפרויקט הרצליה. א. מחלוקת ראשונה - פרויקט הרצליה: בגין פרויקט זה נחתם חוזה בין הצדדים, ביום 11.2.07. לפי החוזה, העבודה צריכה להתחיל ביום 18.2.07 ולהסתיים ב- 10.4.07. מההסכם לא ברור האם מדובר במאגר המים יבנה או בפרויקט מגדלי הרצליה. התובע (להלן ייקרא גם: "איציק") טוען, כי לאחר שהשקיע בפרויקט זה והחל לעבוד, הופסקה עבודתו בשל מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת, כאשר הנתבעת הודיעה לו על כך שהעבודות יחודשו לאחר זמן מה, אולם הפרויקט בסופו של יום הושלם ע"י צד ג' ונגרמו לתובע, לטענתו, הפסדים המוערכים ב- 153,910 ₪ בתוספת מע"מ. ההפסד מורכב : מימי עבודה ועלויות עובדים, כיסוי מגדל המים ביריעת ברזנט, היעלמות עצים מהשטח, שתי מכולות לפינוי אשפה, חומרים מתכלים שהובאו לאתר לצורך הדגמה), וכי הנתבעת חייבת לפצותו בגינם בשל הפרה יסודית של ההסכם מצידה. בנוסף התובע טוען, כי בשל סיום העבודות בידי צד ג', גרמה לו הנתבעת הפסד רווח לו היה צפוי בפרויקט והוא מעריך הפסד הרווח הישיר והעקיף בסכום של 50,000 ₪. כאמור, הנתבעת טוענת בכתב התביעה שכנגד כי בפרויקט זה יש לחייב את התובע (הנתבע שכנגד) בסכום של 59,865.35 ₪ כמפורט בסעיפים 10-12 לכתב התביעה שכנגד. א.1. סיבת הפסקת העבודה: התובע הצהיר (סעיף 8) כי סיבת הפסקת העבודה הינה סכסוך בין הנתבעת לקבלן הפיגומים נחאש שבגינו פורקו הפיגומים ממגדל המים מה שגרם להפסקת ביצוע העבודה. הנתבעת (התובעת שכנגד) טוענת מפי מנהלה רשף בסעיף 20 לתצהירו, כי הפרויקט הופסק ע"פ דרישה של המהנדס האחראי על הפרויקט מטעם עיריית הרצליה מאחר ועבודות התובע נעשו בצורה רשלנית ולא מקצועית וכן היו מריבות עם בעלי סמכות ומכאן ההפסקה היתה באשמת התובעת ואין לו להלין אלא על עצמו. מכתב מיום 8.10.07 (נספח ו לתצהיר רפי רשף) חתום בידי משה סלע ומופנה לגב' פאני אשר טיפלה בפרויקט התובע מטעם הנתבעת (התובעת שכנגד) מציין משה סלע , כי הוחלט לא לאשר המשך עבודת התובע בפרויקט לאור הוויכוח הקולני שהיה בין התובע למפקחי העירייה , בנושא טיב העבודה במאגר יבנה. משה סלע הצהיר (נ/4), כי בהתאם להוראות הממונים בעירייה התובע לא יכל לחזור לעבודה זאת בשל "התנהלותו של איציק כלפי נציגי עיריית הרצליה, במהלך ביצוע העבודה בבריכת המים יבנה". התובע העיד, כי הנתבעת הסתכסכה עם קבלן הפיגומים נחאש מנצרת ומשלא שילמה לו את התמורה המגיעה לו, האחרון פירק את הפיגומים וזה מה שאילץ אותו להפסיק את העבודה באתר מגדל צפון (עמ' 19).רפי רשף אישר את גרסת התובע לפיה העבודה הופסקה בגלל שקבלן הפיגומים נטש (עמ' 29, שורות 16-17). חיזוק נוסף לגרסת התובע נמצא באותו נספח ו' לתצהיר של רפי רשף, אשר בו מצוין, כי הוחלט לא לאשר המשך העבודה של התובע בשל הויכוח הקולני שהיה במאגר יבנה. כאשר העבודה במאגר יבנה החלה לאחר הפסקת העבודה במגדל המים. מכאן שהפסקת העבודה במגדל צפון לא היתה קשורה לוויכוח עם הנציגים. הוויכוח התרחש מאוחר יותר כאשר התובע עבד במאגר המים יבנה. אם כך, גרסת התובע לסיבת הפסקת עבודתו קיבלה חיזוק בעדות של רשף רפי וכן מהמייל של משה סלע (נספח ו'), והנני מקבלה כעילה להפסקת ביצוע העבודות. אין הדבר שולל קיומו של סכסוך בין התובע לבין נציגי עיריית הרצליה - כגרסתו של משה סלע, אך זו אינה העילה להפסקת העבודה, כיוון שהפסקת העבודות נעוצה בכך שהיה סכסוך עם קבלן הפיגומים. זאת ועוד, המומחה מטעם בית המשפט מצא תימוכין לטענת התובע, ביומני העבודה וכך הוא מציין: "ביום 26.3.03 פירק קבלן הפיגומים את הפיגומים סביב המאגר, כנראה כנאמר ביומני העבודה, עקב סכסוך בין הנתבעת לקבלן הפיגומים" (ראה עמ' 9 לחוות הדעת). יתרה מכך; סעיף 14 קובע כי, במידה והתקדמות הקבלן לא תהיה לשביעות רצון "החברה" רשאית החברה להכניס קבלן נוסף על חשבון הקבלן ו/או פועלי החברה ולהוציא את הקבלן מן השטח, וכל ההוצאות הכרוכות בכך ינוכו ויקוזזו מחשבון הקבלן. סעיף 14 להסכם מאפשר לחברה להפסיק עבודת קבלן אם היא לא מרוצה מהתקדמותו בעבודה ולא מכל סיבה אחרת כגון אי הסכמת המזמין להמשך עבודתו של הקבלן. מכתבי הפניה לאיציק בכל הקשור להתקדמות העבודה בחתימתה של פאני (עובדת של הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה) אינם יכולים להוות סיבה מספקת לאי חידוש עבודתו של איציק. ראשית, פאני לא הובאה להעיד מטעם הנתבעת, והדבר נזקף לחובתה של הנתבעת, פאני היתה מעורה בפרטי התקדמות הפרויקט ועל כן יכלה ללבן ולחדד את הטיעון לפיו היתה סיבה מוצדקת לאי חידוש עבודת התובע. שנית, עיון בחלופת המכתבים מראה כי בנוגע לפרויקט מגדל צפון ישנו מכתב אחד המדבר על אי הופעה לשטח, ואילו בנוגע למאגר יבנה קיימות שתי פניות בנוגע להתקדמות העבודה. אין עדויות אחרות כי פרויקט יבנה הסתיים באיחור רב, וכי נגרם נזק לנתבעת ו/או למזמין, כך גם בנוגע לליקויים, אין הוכחה כי ליקויים אלו לא תוקנו בידי התובע . מכאן, הנתבעת אינה יכולה להישען על מכתבים אלו על מנת להצדיק אי חידוש עבודת התובע. זאת ועוד, כעולה מחוות דעת המומחה, לנתבעת לא היו טענות ביחס לפרויקט זה, בכל הקשור לטיב הביצוע, וכי ביומני העבודה לא נרשמו הערות מסוג. עצם אי רישום הערות אלו שמקומם ביומן העבודה מחזק את המסקנה שהפסקת העבודה לא הייתה קשורה בהתנהלות התובע כלל ועיקר. מהאמור עולה כי, למזמין היו טענות בקשר לעבודת התובע במאגר יבנה שהתובע החל בביצועו לאחר הפסקת העבודה במגדל המים בהרצליה ועל כן לא אישר חידוש עבודת התובע המגדל המים, אולם הטענות לגבי טיב העבודה ו/או איחורים במסירת הפרויקט לא הוכחו במידה הדרושה והנתבעת לא הוכיחה, כי היתה לה זכות לא לחדש את עבודתו של התובע. א.2. דרישות התובע כפי הנטען בסעיף 8 לכתב התביעה: 1. 40 ימי עבודה של 8 עובדים ולרבות עלות הסעתם בשני כלי רכב מדי יום מחיפה להרצליה - 140,000 ₪. 2. כיסוי כל מגדל המים ביריעת ברזנט בגודל 1,000 מ"ר (לפי 1 מ"ר = 9 ₪) - 9000 ₪. 3. 1.5 קוב עצים לבניה שנעלמו משטח הפרויקט - 2,250 ₪. 4. שתי מכולות לפינוי פסולת - 1200 ₪. 5. חומרים מתכלים שהובאו לאתר הפרויקט לצורך הדגמה - 1460 ₪. 6. פיצויים בשל אובדן רווח בשל סיום העבודה בפרויקט מוערכים בסכום של 50,000 ₪. א.3. חוות דעת מומחה בית המשפט: ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתו תשמש כנקודת מוצא למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה. אדון בטיעוני הצדדים שהועלו ביחס לחוות הדעת; על אף הבלבול שלכאורה נוצר בעניין בדיקת המומחה, שוכנעתי לאחר שמיעת העדויות, כי המומחה ביקר במגדל המים וחוות דעתו התייחסה אליו ולא לבריכת המים יבנה. יחד עם זאת וכפי שינומק בהמשך, המומחה השתמש בחשבון חלקי 1 שאישר עבודות בבריכת יבנה לצורך חישוב עבודת התובע במגדל המים ולא חילץ מתוכו את העבודות הרלבנטיות. המומחה נדרש להעריך שווי עבודת התובע בפרויקט מגדל המים. יש לזכור, כי בדיקת המתקן באה לאחר מס שנים לאחר שהעבודה הושלמה בידי צד ג' מטעם הנתבעת. על כן, אין כל דרך למדוד את עבודת התובע בפועל עד ליום סיום העבודה שלו באתר, אלא על יסוד יומני עבודה ועדויות הצדדים. יש לזקוף לחובת הנתבעת אי הבאת מומחה לבדיקה מיד עם סיום ביצוע העבודות. משכך, טעות זו מקשה עד מאוד קבלת תחשיב מס' 2 שהוכן על ידי המומחה ואת עצם ההצדקה לבחור בו מכוח הוראות ההסכם. המומחה בחר להעריך את המגיע לתובע בשתי דרכים חלופיות וערך שני תחשיבים, הראשון התבסס על עלות עובדים ומספר ימי עבודה, נתונים ששאב מיומני העבודה, לזה הוסיף עלות כיסוי פיגומים בברזנט ומכולת רמסה אחת לפינוי אשפה והגיע לסכום של 57,600 ₪; אילו בחלופה השנייה קבע כי יש לנכות מהסכום שאושר לתשלום רווח קבלני וחומרים שהנתבעת רכשה עבור התובע והגיע לסכום של 71,867 ₪. אם כך, החלופה השנייה המוצעת בחוות הדעת, היא תחשיב המבוסס על חשבון מאושר לגבי בריכת יבנה (נספח "ח" ל- נ/3). חשבון זה אישר עבודות בבריכת יבנה ודחה אישור עבודה במגדל המים עד לסיום עבודות השיקום. הדברים ברורים ועולים מעיון בנספח ח'. (ראה גם סעיף 9 ל- נ/4 תצהיר של משה סלע). נראה, כי המומחה לא דק פורתא בדרך עריכת חישוב זה. התובע דרש ותבע כספים המגיעים לו בגין פרויקט מגדל המים ולא בריכת יבנה, ובדרך המומחה מערב לתוך חישוביו חשבון בגין פרויקט בריכת יבנה. ערבוב זה מקשה על בחינת נכונותו של התחשיב ועל כן, אין מקום לסמוך על חלופה זו ובשל טעות זו, איני מאמץ חלופה זו. החלופה הראשונה; המומחה ערך תחשיב בהתבסס על ימי עבודה של פועל והוסיף עלות כיסוי ברזנט ומכולה לפינוי אשפה ולאחר ניכוי 20% רווח קבלני הגיע לסך של 57,600 ₪. כבר עתה יש לציין, כי חלופה זו עולה עם הסעדים שעתר התובע בתביעתו. ימי העבודה: הערכת המומחה מקובלת עליי, בהעדר כל סתירה, הוא בדק את הנתונים והעריכם והנמקתו לא נסתרה. כיסויי הברזנט: המומחה קבע בחוות דעתו כי כיסויי הברזנט עלו 9000 ₪ וכי התובע כיסה פיגומים בברזנט בכמות של 1000 מ"ר (עמ' 10 לחוות הדעת). בעדותו הסביר כי את הנתון של הברזנט לקח מיומני העבודה, אך לא הצליח להראות איפה בדיוק רשום ביומנים עניין רכישת הברזנט וכך הוא ענה (עמ' 11): "ש. האם הוכח לך שהוא רכש וביצע פיגומי ברזנט? ת. את זה לקחתי מיומני העבודה. ש. אני מציג לך את יומני העבודה - איפה כתוב ברזנט? ת. אני לא רואה את זה פה כרגע". משה סלע הצהיר בסעיף 8 לתצהיר כי הוא התבקש לבדוק עניין הברזנט כפי האמור ביומן העבודה, ולאחר שבדק מצא כי לא בוצע כיסוי ברזנט. אולם באופן תמוהה, בעדותו מר סלע לא זכר כלל פרטים אלו והעיד (עמ' 31) כי : ש. נכון שחליוה הרכיב ברזנט על המגדל? ת. אני לא זוכר פרטים כאלה. מי הרכיב מה הרכיב אני לא זוכר". עדותו (ביום 24.5.12) באה רק כ- 10 ימים לאחר שהגיש את תצהירו (14.5.12), והיא ברורה וחד משמעית: הוא אינו יכול לזכור פרטים אלו! מכל האמור, העובדה כי התובע ביצע כיסויי ברזנט לא נסתרה בידי הנתבעת ועל כן קביעת המומחה מתקבלת. עגלת רמסע: התובע לא הוכיח כי שם במקום שתי מכולות, המומחה אישר עגלת רמסה אחת לפינוי אשפה עלות של 600 ₪ והעיד כי הסכום נקבע ע"פ הערכתו. בהעדר סתירה לדברי המומחה אני מאשר את הסכום. עצים שנעלמו: עיון בהוראות החוזה מעלה כי מי שהיה אמור לשמור על החפצים בשטח הינו התובע וכי הנתבעת אינה אחראית בגין נזק ו/או גניבה של הציוד ( סעיפים 2 ו- 3 להסכם קובעים לקבלן ידוע כי הנתבעת אינה אחראית לכל נזק ו/או גניבה של הציוד וכל החומרים שהוא מביא או שהנתבעת מספקת וכי הוא האחראי הבלעדי על הציוד והחומרים). מכאן הדרישה נדחית. חומרים מתכלים: אין בידי לקבל טיעון התובע מאחר ובהסכם נקבע כי הקבלן יספק את כל הכלים ואת כל החומרים ואמצעי העזר לביצוע העבודה. פיצויים בשל אובדן רווח צפוי- הפסקת העבודה בפרוייקט: המומחה גפני קבע בנקודה זו, כי: " באשר לדרישת התובע לקבלת פיצוי בגין אובדן רווח עתידי הרי אני סבור לפי הוראות ההסכם בין הצדדים, ובייחוד ס' 13-14, המאפשרים לנתבעת להפסיק את עבודת התובע בפרויקט, אין לפצות את התובע מעבר לתשלום המגיע לו עבור ביצוע העבודות בשטח". התובע לא הוכיח היקף אובדן הרווח וגם אם ביהמ"ש יכול להעריך זאת על דרך האומדנא, אין זה המקרה הראוי לעשות זאת, כאשר התובע יכל להציג תמונה מדויקת לגבי רווחיו הצפויים אם הפרויקט היה מושלם עד תום, ועל כן לא מצאתי לפסוק לתובע ברכיב זה, בהעדר הצגת ראיות מצדו. זאת ועוד, התובע זכאי לתשלום בגין העבודות שבוצעו בפועל, כפי שנפסק על ידי לעיל. א.4. קיזוז: הנתבעת בסעיפים 10-12 לכתב הגנתה טוענת כי עבור כל פרויקט הרצליה אושר לה סכום של 121,1005 ₪. (109,530 ₪ לפי חשבון חלקי 1 - נספח ח' ל-נ/3 - בנוסף לעבודות שמגיעות לתובע בגין פרויקט מגדל מים צופן בהרצליה בסכום של 11,475 ₪ ) לתובע מגיע סך של 96,804 ₪ שהם 80% מהסכום הנ"ל. במאמר מוסגר יוסבר כי, הנתבעת (התובעת שכנגד) טוענת כי לגבי מגדל צפון מגיע לתובע סך של 11,475 ₪ שהם: מחצית הסך 27,000 ₪ שאושרו בחשבון חלקי 3. מאחר והתובע ביצע רק חלק מעבודות השיקום דהיינו רק חציבה. ובניכוי סך של 2,025 ₪ המהווים 15% בגין הספקת פיגומים ע"י הנתבעת. לטענת רשף קבלנים, יש לקזז מהסכומים הנ"ל: תשלומים לספקים (נספחים 1-14 לכתב התביעה שכנגד) 30,031.84 ₪. תשלומים לחברת גילאר (נספחים 15-22 ) 7,002 ₪ תשלומים עבור אובדן ציוד (נספחים 23-24) 1,881.51 ₪ תשלומים עבור חומרים (נספחים 25-30) 13,450 ₪ תשלום עבור חודש וחצי שכר של מפקח מוסמך 7,500 ₪ ובסך הכל יש לקזז: 59,865,35 ₪. משהגענו למסקנה לפיה הנתבעת היא זו שגרמה לאי ביצוע ההסכם בשלמותו, קמה הזכות של התובע לדרוש החזר השקעותיו בפרויקט. אין מקום לקבל גישת הנתבעת לפיה, יש לאשר לתובע לפי החשבון החלקי שאושר ושמתייחס לעבודות התובע (חציבה ושיקום) בסך של 27,000 ₪ + מע"מ ואף לקזז לפי ראות עיניה. מאחר וזכותו של התובע, כעת, הינה לקבל את מלוא השקעתו והפסדיו ולא רק הערכת מה שנעשה על ידו עד לשלב הפסקתו. ההשקעה הראשונית בהבאת החומרים, הרכבת הכלים ועבודות ההכנה, היו מתאזנים ונבלעים ברווחים הסופיים אם הפרויקט, לו היה מושלם, אך משלא הושלם הפרויקט השקעה זו הינה בבחינת הפסד שיש לכמתו ולהחזירו לתובע. איציק העיד כי עשה שיקום בטונים קרוב ל- 90 % מסך העבודה. העסיק 6-8 פועלים כל יום למשך 40 יום ובסך הכל מעריך כי מגיע לו 150,000 ₪ (עמ' 22). והוסיף כי, עבודות החציבה עולות יותר מעבודות השיקום מכיוון שהכנה בד"כ גרועה משיקום. אבל יכול להיות מצב הפוך (עמ' 19-20). התביעה שכנגד - קיזוז עבור הפיגומים: הנתבעת העריכה, כי התובע ביצע חצי עבודה ולכן אישרה לו חצי סכום. (ראה עדות רפי רשף עמ' 29) וניכתה 15% עלות פיגומים שהיא סיפקה. איציק העיד כי אומנם כתוב בהסכם כי היה עליו לעשות פיגומים אך כשנכנס לאתר הבניה רוב הפיגומים (80-90%) היו כבר מבוצעים. (עמ' 19 לפרוטוקול). משה סלע (המפקח מטעם עיריית הרצליה) העיד בפניי וחיזק את דבריו של התובע כי כאשר התובע נכנס לאתר, הפיגומים כבר הוקמו ע"י קבלן מנצרת בשם נחאש (ראה עדותו בעמ' 30-31). בנוסף, עיון בחוזה שנחתם בין הצדדים מעלה כי בסוף העמוד הראשון לחוזה נכתב בכתב יד משפט כדלקמן: "פיגומים, ניקוי חול וכו' הכל מושלם". משפט זה מחזק את דבריו של התובע כי הוא לא היה אמור לבצע פיגומים באתר וכי כשנכנס הפיגומים היו בשלבי הקמה אחרונים בידי קבלן אחר. מכל האמור, אין מקום לקזז 15% בגין פיגומים. קיזוז עבור עלות החומרים: תחילה יש לומר כי טענת הקיזוז עלתה כטענה נפרדת בכתב התביעה שכנגד ועל כן יש לדון בה על אף שאימצנו את שיטת החישוב הראשונה של המומחה. התובעת שכנגד טוענת כי ריכוז אותן חשבוניות שצורפו לנ/3 (נ/2 ו- נ/1) בנוסף לחשבוניות 22-30, מהווה עלות החומרים שסופקו לפרויקט הרצליה הכולל בריכת יבנה ומגדל המים (ראה סעיף 12 לסיכומי הנתבעת) ועל כן, יש לקזז את הסכומים מכל סכום אשר מגיע לתובע בגין פרויקט הרצליה בכללותו. המומחה בחן את החשבוניות וחילץ את אלו שמבחינת תאריכים שייכים לתקופה בה עבד התובע במגדל המים והגיע למסקנה כי בתקופה זו סופקו חומרים בסכום של 8,257 ₪. כשעומת המומחה עם דרך חילוץ הסכומים הוא ענה כי: "ציינתי בחוות דעתי שהצורה שזה הוגש לא מאפשרת , לא לשייך את זה לפרויקט מסוים, לא לשייך את זה לחליווה ולא ברור לאן סופק לכן כל חבילת החשבוניות, אי אפשר ממנה בעצם לבוא ולהגיד מה נרכש לפרויקט מסוים ומה ניתן ביד לחליווה". הכרעה: עיינתי בעדויות הצדדים ובחומר בתיק והגעתי למסקנה כי יש מקום לקזז חלקית, בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט בלבד. אין מקום לקזז את הסכומים הנטענים ע"י הנתבעת, כאמור ב-נ/1 ו- נ/2, במלואם. המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, הכיר בהוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת, בדמות ליקוי הספקת חומרים וכן ניקוי בגין עלות מפקח. המומחה, לאחר שעבר על חשבוניות שהוצגו בפניו על ידי הנתבעת, אישר חשבוניות 1-14, שמצא שהן קשורות לפרויקט בהרצליה, בסך של 8,257 ₪ והכיר בניכוי חודש וחצי בגין עלות מפקח, בסך 7,500 ₪. הנתבעות הציגו, בנספחים נ/1 ו-נ/2, שבית המשפט התיר את הגשתם, למרות ששני מוצגים אלה לא הוצגו בפני המומחה מטעם בית המשפט במהלך הביקור, אלא לאחריו. על פי נ/1 ונ/2, מדובר באישור חשבוניות שהתובע חתום עליהן וכך גם הודה בפני במהלך חקירתו, כי נ/1 ונ/2, חתומים על ידו. בהמשך ובחקירה חוזרת הסביר, כי חשבוניות אלו לא קשורות למגדל המים, אלא לשני פרויקטים אחרים, הדסה נעורים והרצליה - בריכת מים. התובע אישר, כי קיבל לידיו את החומרים, אך לטעמו ולשיטתו, אין הדבר קשור כלל ועיקר בפרויקט נשוא המחלוקת, מגדל המים בהרצליה, כי באותו מתחם לא היה צורך בחומרים, אלא עבודות שיקום בלבד. הנתבעת טוענת, כי יש לקזז את כל החשבוניות המפורטות ב-נ/1 ו-נ/2. אם כך, התובע (הנתבע שכנגד) בחשבוניות המפורטות במוצגים נ/1 נ/2, מודה בחתימתו, אך אין בכך כדי לזקוף את כל החשבוניות המפורטות במוצגים נ/1 ו-נ/2, כברות קיזוז, שכן התובע ממשיך וטוען כי אלה לא קשורים כלל ועיקר בפרויקט של מגדל המים. לא רק זאת, המומחה מטעם בית המשפט בחן את החשבוניות במלואן ומצא, כלשונו, כי רק חשבוניות בעלות של 8,257 ₪, קשורות הן לפרויקט נשוא המחלוקת וכל יתר החשבוניות לא מצא בהן כל קשר. המומחה לא מצא קשר בין חלק נכבד מהחשבוניות לבין הפרויקט שבמחלוקת והנתבעות לא סיפקו את הראיות הקושרות את חשבוניות אלה, לפרויקט שבמחלוקת, גם בפני, מלבד ליצור את הרושם כי התובע חתום על ריכוז חשבוניות אלה, חתימה שלא הוכחשה, לא הוצגו בפני ראיות הקושרות את החשבוניות לפרויקט נשוא המחלוקת. זאת ועוד, מעיון בחלק מהחשבוניות, רואים בבירור, למשל חשבונית המופיעה בנ/1 של אפעל תיקונים שמספרה 81672, היא חשבונית מיום 23.3.07, בעלות כוללת של 11,881 ₪, לא ברור מדוע נזקף, רק חלק ממנה בסך 3,700 ₪ לפרויקט שנתון במחלוקת, אין כל הסבר בפי הנתבעת, מה שמחזק את גרסת התובע, כי החשבוניות קשורות בפרויקטים אחרים. זאת ועוד, ביחס לחשבונית 3197 מס' 2 במוצג נ/1, מצוין מפורשות בגוף החשבונית שמיועדת לאספקה בפרויקט הדסה נעורים. אם כך, מדוע היא קשורה בפרויקט נשוא המחלוקת!! הסברים אצל הנתבעת בלבד, אך לא הוכיחה כלל ועיקר שחשבונית זו קשורה בפרויקט שבמחלוקת. כך גם לגבי חשבונית 3 ב-נ/1, חשבונית 3192, גם היא עבור פרויקט הדסה נעורים. בשלב יותר מאוחר, אדם כלשהו מחק את המילים הדסה נעורים והוסיף בכתב יד, הרצליה, מבלי להוכיח שהדבר נעשה על דעת הוד זמיר, מי שסיפקה את הציוד, שהדבר נעשה ברשות ובסמכות והודאת התובע בחשבונית זו או אחרת, אין בה כדי ליצור את הקשר הסיבתי או את עצם היות חשבונית זו קשורה לפרויקט מגדל המים, כל מה שיש בהודעה, שאכן החומר סופק, מבלי להוכיח בגין איזה פרויקט. ההוכחה בגין איזה פרויקט עדיין מוטלת על שכמה של הנתבעת והיא לא הצליחה להרים נטל זה. זאת ועוד, חשבונית מס' 3195, מס' 5 נ/1, גם מופיע בגוף החשבונית שזה מיועד לאתר הדסה נעורים, אך מאן דהוא, תיקן בכתב יד לאתר הרצליה מבלי לפרט אם הדבר קשור לפרויקט בהרצליה, נשוא המחלוקת, או לפרויקט אחר, מבלי להוכיח שהתיקון בוצע ברשות ובסמכות. משכך, אני מקבל את קביעתו העקרונית של המומחה, כי הוא בחן את כל החשבוניות שהנתבעת הציגה בפניו, בחן ומצא שרק חשבוניות חלקיות קשורות לפרויקט נשוא המחלוקת כקביעתו בחוות הדעת. מאחר וקביעה זו מבוססת דיה בחומר הראיות שהוצג בפני והוצג בפני המומחה, ובשים לב שהמידע והמסמכים מצויים בשליטת הנתבעת והיא יכולה לפזר את הערפל סביב הקיזוזים בגין כל פרויקט ופרויקט ומשהעדיפה הנתבעת להותיר ערפל ביחס לסכומי הקיזוז ובגין איזה פרויקט, יש לזקוף את הערפל הזה לחובתה של הנתבעת. על כן, גם כאן אני מאמץ את קביעת המומחה ביחס לאישור החשבוניות והוצאות הנתבעת בגין פרויקט זה, בעלות כוללת של 15,757 ₪. סיכום פרויקט: לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש לאמץ מהנימוקים שהובאו לעיל את חלופה א', תוך הוספת קיזוז סכומים נוספים בגין ניכוי ההוצאות בסך 15,757 ₪. המומחה קבע את חלופה א' ומשום מה, הוא לא כלל את אותם חומרים אשר סופקו לתובע על ידי הנתבעת, בהתאם לסיכום ביניהם וגם לא בגין הפיקוח. אני סבור, כי יש לאמצם ויש להוריד סכומים אלה. על כן, מגיע לתובע מהנתבעת בגין פרויקט זה סך של 57,600 ₪, בניכוי סך של 15,757 ₪ ובסה"כ 41,843 ₪. ב. פרויקט ראשל"צ: לא נחתם בין הצדדים הסכם לגבי ביצוע פרויקט זה. התובע (להלן ייקרא גם "איציק") טען, כי הוא מילא את התחייבויותיו ע"פ ההסכם, והגיש חשבון פרופורמה על סך של 540,000 ₪ ולאחר מו"מ בין הצדדים סוכם כי ישולם לו סך של 500,000 ₪. בפועל שולם סך של 400,000 ₪ והנתבעת נותרה חייבת סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 6 לתצהיר התובע). רפי רשף, מנהל הנתבעת (להלן: "רשף") הצהיר בסעיף 7, כי לגבי העבודות סוכם עם איציק כי הוא יקבל סך של 80% מהתשלומים אותם תקבל מאת המזמינים בנוסף ל- 5000 ₪ לחודש שכר מנהל עבודה, וכי סיכום זה שבא לידי ביטוי בכתב בהסכם הרצליה תקף גם לגבי פרויקט ראשל"צ ויתר הפרויקטים (ראה גם סעיף 29 לתצהיר). בנוסף, ע"פ תחשיב הנתבעת (התובעת שכנגד) שצורף לכתב התביעה שכנגד וסומן ב', הסכום לתשלום לנתבע שכנגד הינו 425,157.75 ₪ שמהווים 80% מהסכום שאושר לה ע"י המזמין של הפרויקט בסך של 531,447.18 ₪. ולאחר ניכוי הסכום שקיבל כמקדמה - 400,000 ₪ +מע"מ יוצא כי איציק נותר חייב לנתבעת 40,842 ₪. הסכום שאושר לתשלום בידי המזמינים הינו בהתאם לאישור מהנדס הפרויקט ובהעדר כתבי כמויות ותחשיבים מדויקים מטעם התובע (סעיף 35 לתצהיר רפי רשף). בנוסף, איציק נדרש לשלם לתובעת שכנגד עבור שכירת מהנדסת אשר ערכה תחשיבים מדויקים לאחר שהוא לא שש לעשות זאת, וכן עבור איחור בביצוע העבודות, ועלות פינוי פסולת וסלוק בטקל, גרימת נזק לשתי מכוניות, הוצאות אשפה, תיקון סדקים בקטקל ועבודות ניקיון ובסך הכל הסכום לתשלום הינו 119,927 ₪ (סעיף 8-9 לכתב התביעה שכנגד). רשף הצהיר בסעיף 8 כי, לגבי פרויקט ראשל"צ איציק קיבל מפרט טכני וכתבי כמויות נדרשים אשר לפיהם היה אמור לבצע את העבודה, אולם הוא הגיש חשבון פרופורמה בלבד ללא דוח ביצוע סופי וללא בדיקת כתבי כמויות ועל כן הסכום ששולם 400,000 ₪ בצירוף מע"מ מבוסס על הערכה בלבד והותנה באישור סופי של המזמין, הנתבעת ערכה חשבון סופי (נספח ב' לתצהיר) ולפיו התובע קיבל 40,842.25 ₪ יותר ממה שמגיע לו. בנוסף התובע איחר במסירת העבודה מה שגרם לתביעה נגד הנתבעת ע"י צד ג' ומימוש ערבות צד ג' בסכום של 125,000 ש"ח, בנוסף התגלו ליקויים בעבודתו וכן גרם נזק לרכבים הכל כפי שפורט בכתב התביעה. ב.1. קביעות מומחה ביהמ"ש ביחס לפרויקט ראשל"צ:: המומחה, שלא מצא התקשרות כתובה בין הצדדים בעניין פרויקט זה, קבע כי יש לנכות רווח קבלני בשיעור של 15%. אחוז אשר לפי שיקול דעת המומחה ראוי בנסיבות העניין. כך קבע: "יש לשלם לתובע לפי סעיפי כתב הכמויות החוזי בין הנתבעת לועדי הבית ובהתאם לכמויות שהוגשו ואושרו בחשבון הסופי והתואמים ברובם את הסעיפים בחשבון הפרופורמה שהגיש התובע. ממחירים אלה יש לנכות 15% לתקורות ורווח הנתבעת (אחוזי קבלן ראשי) בסעיפים אלה". לגבי יתר טענות הנתבעת שכנגד כגון תשלום עבור שכירת מהנדסת אשר ערכה תחשיבים מדויקים לאחר שהוא לא שש לעשות זאת, וכן עבור איחור בביצוע העבודות, ועלות פינוי פסולת וסלוק בטקל, גרימת נזק לשתי מכוניות, הוצאות אשפה, תיקון סדקים בקטקל ועבודות ניקיון, המומחה לא התייחס וקבע כאמרה כללית כי : " לא מצאתי בחומר שהוגש לי כל אסמכתאות להנחות נוספות על כתב הכמויות. כמו כן באחוזי הקבלן הראשי שהפחתתי ממחירי היחידה גלומים גם הוצאות התקורה של הנתבעת כולל סיכונים בדבר קנסות ופיגורים וכו'". ב.2. מסקנה: אני מקבל את הכרעת המומחה בפרויקט זה, ואוסיף לנימוקיו את הדברים הבאים: ראשית, יש לציין כי פרויקט ראשל"צ (2006) קדם לפרויקט הרצליה (2007) אשר לגביו היה הסכם חתום. על כן, ההשלכה בדיעבד לעניין הדמיון בין תנאי שני הפרויקטים, לא בהכרח נכונה ועל הטוען לה רובץ עליו נטל ההוכחה. הנתבעת (התובעת שכנגד), אשר טוענת לצורך בניכוי רווח קבלני בשיעור 20% לא הוכיחה כי כך סוכם עם איציק, וכי יש להחיל ניכוי אחיד של רווח קבלני לגבי כל הפרויקטים, בנקודה זו אני מאמץ דעת המומחה בעל המקצוע המנוסה והאובייקטיבי אשר קבע על סמך ניסיונו כי מגיע לנתבעת אחוז רווח קבלני בשיעור של 15% אחוז, שיעור רווח סביר ומקובל בענף זה. שנית, הטענה לפיה הנתבעת נתנה למזמינים הנחה בשיעור 5% על הרשום בכתב הכמויות, אינה מתקבלת כהוכחה כי המומחה טעה בחישוב הסכום המגיע לתובע משלא הוריד את ההנחה שהנתבעת נתנה למזמינים, זאת מאחר ומדובר בשני הסכמים נפרדים אחד בין איציק לבין רשף קבלנים והשני בין רשף קבלנים לבין למזמינים ומשקבענו כי מגיע לרשף קבלנים אחוזי רווח קבלני, הדבר מגלם בתוכו דברים רבים ביניהם אחוזי הנחה שרשף החליטה לתת למזמינים. שלישית, הנתבעת שכנגד אשר טוענת בכתב ההגנה לקיזוז וטוענת לחובת התשלום בכתב התביעה שכנגד, עליה רובץ הנטל להוכיח כי התובע לא פינה אשפה, איחר במסירת הפרויקט, לא תיקן סדקים וליקויים שהתגלו, וכי גרם נזק לשתי מכוניות. והנתבעת (התובעת שנגד) לא הוכיחה נכונות טענותיה, וגם לא את הסכומים שהיא טוענת להם. לעניין האיחור במסירת העבודה, המומחה קבע כי ברגע שאין הסכם כתוב לא ניתן לקנוס בגין איחור. אני מקבל עמדת המומחה בנקודה זו. היה ורשף קבלנים רצו לקבוע פיצוי ו/או קנס בשל איחור במסירת העבודה היה עליהם להעלות הסכמה זו על הכתב ו/או להביא ראיות כי היתה הסכמה בע"פ בין הצדדים. לא ניתן להעריך קנס. מה גם שלא הובאו ראיות מה סיבת האיחור במסירה. וכמה זמן היה איחור. הרי אין הסכם כתוב ולכן לא ברור מה היתה ההסכמה לגבי מועד מסירת העבודה. בנוסף לכל, הנתבעת אשר טענה כי האיחור גרם לתביעה מצד ג' ומימוש הערבות ונזקים כספיים, לא הסבירה מדוע באותם הליכים משפטיים לא נשלחה הודעת צד ג' לתובע. מה גם שאותם הליכים משפטיים לא צורפו לתיק ומכאן לא ניתן לעמוד על מהות הסכסוך הנטען בין הנתבעת לצד ג' ומהי אחריותו של התובע. מכאן, שטיעון המתבעת נדחה. לעניין הליקויים בעבודה, רשף קבלנים מצרפת אסופה של מכתבי פניות לאיציק ובהתבסס עליהם מבקשת כי יוחלט שהיו ליקויים ושהיא נשאה בתיקונם, איני יכול לקבל טיעון זה, שאלת הליקויים ועלותם והאחריות בגינם הינה שאלה מקצועית שלא הוכחה. רביעית, התובעת שכנגד דרשה עלות שכר מהנדסת, אולם לא הציגה ראיות המוכיחות את הטענה כי אכן הועסקה מהנדסת וכי היה צורך כזה במיוחד לאור הערת מומחה ביהמ"ש כי העבודה בפרויקט תאמה את העבודה בשטח, מה גם שלא ברור האם המהנדסת היא למשל עובדת אצל התובעת שכנגד והעבודה שהיא עשתה היתה במסגרת תפקידה ותו לא! חמישית, התובעת שכנגד דרשה תשלום עבור נזקים לרכבים של צד ג' שהנתבע גרם לטענתה אולם היא לא הציגה ראיות המוכיחות כי היה נזק, מהו היקפו ומיהו האחראי בגינו ומכאן אין לקבל טענתה. שישית, התובעת שכנגד דרשה תשלום עבור שכרו של מפקח על העבודה, בדומה להסכמות בפרויקט הרצליה שבאו לידי ביטוי על הכתב, אולם וכפי שנאמר לעיל, משלא הועלו ההסכמות על הכתב, לא ניתן להסיק עלויות מפרויקט אחר, והנתבעת לא הוכיחה רכיב זה. מכל האמור, אני מקבל את תחשיבי המומחה לעניין חוב הנתבעת כלפי התובע כאמור בעמוד 13 לחוות הדעת וקובע כי יש לשלם לתובע עבור פרויקט זה סך של : 82,188 ₪. ג. פרויקט הדסה נעורים: התובעת שכנגד טוענת כי בינה לבין התובע היה פרויקט נוסף בהדסה נעורים בגינו שילמה לו כספים ביתרה והיא זכאית להחזר של 51,898 ₪. נספח ו' לכתב התביעה שכנגד הנושא חתימת הנתבע שכנגד מראה כי יש לו יתרת חובה בסכום הנטען. כותרת המסמך היא "הדסה נעורים". הנתבעת טוענת בכתב התביעה שכנגד כי התובע חייב להחזיר לה כספים ששילמה ביתרה בפרויקט הדסה נעורים אשר קדם לשני הפרויקטים הרצליה וראשל"צ מאחר ופרטי הסכם הרצליה לפיהם זכאית היא לקיזוז חלים לגבי יתר הפרויקטים עם התובע ולפיכך, מגיע לה קיזוז הסכום הנ"ל מכל מה שהתובע זכאי לו בגין יתרת הפרויקטים. איציק העיד ואישר את חתימתו על נספח י לתצהיר רשף נ/3. שהינו מסמך של פרויקט הדסה נעורים בו נותר איציק חייב סך של 51,898 ₪ (עמ' 20). רפי רשף העיד כי הסכום עבור פרויקט הדסה נעורים קוזז מבריכת המים יבנה. ובמלים אחרות אין עוד זכות לנתבעת (התובעת שכנגד) לדרוש קיזוז נוסף בגין סכומים שכבר קוזזו בפרויקט אחר וזאת ע"פ אמרה מפורשת של מנהל הנתבעת. כך הוא העיד בעמ' 26: " .... וזו הסיבה שהוא נשאר חייב כסף בהדס הנעורים ונאלצנו אחר כך לקזז זאת מבריכת המים...". ובעמ' 27 הוא מעיד: " ש. זה לא מפריע לך פעם נוספת לתבוע פעם נוספת את הסכום שקיזזת? ת. אנחנו לא רוצים לקזז עוד פעם. קיזזנו זאת בהתחשבנות בבריכת יבנה". העד ממשיך ומסביר - ללא תימוכין בכתב כי, "יש התחשבנות סופית על הדברים האלה ונשאר תשלום של כ- 12,000 או 14,000 ₪ ששילמנו." הדברים ברורים הם, בכתב התביעה שכנגד נתבע סכום לפי נספח י לתצהיר רפי רשף ואילו בעדותו הוא ממציא סכומים חדשים לקיזוז ללא תימוכין וללא הוכחה. איני יכול לקבל טיעון זה של הנתבעת (התובעת שכנגד) לעניין יתרת החוב שיש לקזז מאחר ויש הודאה כי הסכום קוזז בבריכת יבנה וגם אם קוזז רק חלק ממנו, אין הוכחה מהו הסכום שנותר לקיזוז. ד. סוף דבר: אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה וקובע כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של: 41,843 ₪ בגין פרויקט הרצליה, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.06. 82,188 ₪ בגין פרויקט ראשל"צ, הסכום יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.07. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 9,160 ₪ ( החזר אגרות)וכן הוצאות ששולמו למומחה בסכום 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 14,512 ₪ כולל מע"מ . הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.קבלןהתחשבנותקבלן משנה