זכאות למענק הסתגלות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכאות למענק הסתגלות: מבוא: 1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע") בחודש אוגוסט 2009, לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין "חופית" החברה לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ובה התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע מענק הסתגלות השווה לשכר של שישה חודשי עבודה, בסכום של 190,416 ₪ ובפיצויים על הפרת חוזה בסכום נוסף של 50,000 ₪. במוקד הדיון בפסק הדין, טענת הנתבעת ומדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 2"), כי אין התובע זכאי למענק הסתגלות ולפיצויים על הפרת חוזה, שעה שהתביעה נסמכת לטענתן, על הסכם חורג - כמפורט להלן. בפרקים העוקבים של פסק דין זה, נבחן את תביעת התובע למענק ההסתגלות ולפיצויים על הפרת חוזה; ואת הדיון נפתח בהצגת הצדדים. הצדדים: 2. התובע, מר אבינועם סרי, יליד פברואר 39' תושב אשדוד, שירת במהלך השנים בתפקידים שונים בשירות הציבורי בעירו. בין היתר, כיהן התובע לאורך שלוש קדנציות, כסגן ראש עיריית אשדוד ובתפקיד מנכ"ל הנתבעת מחודש דצמבר 98' ועד לסוף חודש פברואר 2009. 3. הנתבעת "חופית" החברה לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ, היא חברה עירונית המופקדת על פיתוח התיירות באשדוד. 4. מדינת ישראל, הנתבעת 2, באמצעות הממונה על השכר במשרד האוצר ואגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, ממונה על יישום הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"), האוסר על "חברה עירונית" לשלם לעובדיה "שכר חריג". הנתבעת 2 צורפה לבקשת המעבידה, הנתבעת, כנתבעת נוספת. זאת על רקע הנחיה שהוציא הממונה על השכר במנהל לשלטון מקומי במשרד הפנים, מר בן יקיר (להלן: "הממונה"), האוסרת על הנתבעת "חופית", לשלם את מענק ההסתגלות לתובע. הרקע לתביעה: 5. בסוף פברואר 2009 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת, בתום קרוב ל - 12 שנים בהן שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת. בעקבות סיום עבודתו בנתבעת, בא התובע בדרישה לתשלום מענק הסתגלות, השווה לשכר של שישה חודשי עבודה; זכות העומדת לו לטענתו, מכוח חוזה העבודה בינו לנתבעת. 6. דרישת התובע לתשלום מענק הסתגלות נדחתה בהסתמך על הנחיית הממונה מיום 1.3.09, האוסרת על הנתבעת לשלם לתובע את מענק ההסתגלות הקבוע בחוזה העבודה אליו הפנה התובע. 7. כאמור בפתיח לפסק דין זה, בסוף אוגוסט 2009 הגיש התובע את התביעה נשוא פסק הדין. טענות התובע: 8. בתביעתו בפנינו טען התובע לקיומו של חוזה העסקה "אשר נכרת עמו כדין" בחודש דצמבר 98' (להלן: "הסכם דצמבר 98") המסדיר את מכלול תנאי העסקתו בנתבעת, ובכלל זה זכויות להן הוא זכאי בפיטוריו (ראה: סעיפים 2 ו-4 לכתב התביעה). 9. על פי כתב התביעה, יחסי עובד מעביד בין הצדדים באו לסיומם ב"פיטוריו לאלתר", בתחילת פברואר 2009 (ראה: סעיף 2 לכתב התביעה). 10. בנסיבות אלו טוען התובע כי הוא זכאי לזכויות שנקבעו בהסכם דצמבר 98', במציאות של פיטורים ואלה כוללות את הזכות לשלושה חודשי הודעה מוקדמת בשכר (ששילמו לו) ול"שישה חודשי הסתגלות בשכר מלא" (ראה: סעיף 4 לכתב התביעה המפנה לסעיף 7 להסכם דצמבר 98'). 11. בכתב התביעה טען התובע עוד, כי דרש את תשלום מענק ההסתגלות מכוח הסכם 98' ונתקל בהתעלמות. לעניין זה נפנה לסעיף 7 לכתב התביעה ולפיו: "הנתבעת התעלמה כליל מפניותיו ולא מסרה כל נימוק להחלטה שלא להשלים את חיובה בהתאם להסכם". 12. מכאן התביעה שלפנינו לתשלום מענק הסתגלות (ופיצויי הלנה) ופיצויים על הפרת חוזה. 13. בטרם נסיים פרק זה אשר עניינו טענות התובע, נוסיף בקצרה: כתב התביעה מתעלם מהנחיית הממונה מחודש מרץ 2009, האוסרת על הנתבעת לשלם לתובע מענק הסתגלות בעקבות פיטוריו. כן מתעלם כתב התביעה מההליך המשפטי בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, אשר הסתיים בפסק דין הקובע כי "במצב שנוצר אין אלא לאפשר למנכ"ל לסיים את תפקידו לאחר הבחירות ולאחר שיתקיים מכרז למינויו של מנכ"ל חדש. לפיכך יסיים העותר 2 (התובע כאן, הוספה שלי-ט.מ.) את תפקידו, לא יאוחר מיום 1.2.09" בג"ץ 6815/08, חופית החברה העירונית לפיתוח תיירות באשדוד בע"מ, ואבינועם סרי נ' משרד הפנים ואח'. נספח נ/5 לכתב ההגנה. לאחר שהוגש כתב ההגנה וצורפה מדינת ישראל כנתבעת נוספת ובעקבות כך נחשף בית הדין לטענת אי החוקיות שדבקה בהסכם דצמבר 98', לא ביקש התובע לתקן את כתב התביעה. לפיכך בכתב התביעה שלפנינו אין ביטוי לטענות שהועלו לראשונה בתצהיר התובע ובסיכומיו על פגם בהתנהלות הנתבעת, בכך שלא דאגה להסדיר כחוק את הזכויות להן זכאי התובע מכוח הסכם דצמבר 98', להתנהלות פגומה של הנתבעת אשר לא דאגה לתשלום מענק ההסתגלות מיד עם סיום עבודתו של התובע עוד בטרם ניתנה הנחיית הממונה האוסרת את תשלום המענק, וטענות על אישור שנתן הממונה לשלם לתובע מענק הסתגלות ממנו חזר הממונה שלא כדין, בהנחיה מתוקנת מחודש מרץ 2009. טענות שמן הדין להידחות על אתר, משאין הן מקבלות ביטוי בכתב התביעה ולפנים משורת הדין נדרש להלן. טענות הנתבעת: 14. בשלב זה של פסק הדין, אין בדעתנו להתעכב על טענות ההגנה של הנתבעת. די לומר, כי לשיטתה של הנתבעת דין התביעה להידחות בשל כל אחד מהנימוקים שיובאו להלן, לחילופין ובמצטבר. 15. לטענת הנתבעת הסכם דצמבר 98' הוא הסכם בטל מכוח הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. אשר על כן טוענת הנתבעת, כי משהחוזה עליו נסמך התובע הוא חוזה בטל, תביעה המבוססת על זכויות הקבועות בחוזה שכזה- דינה להידחות. 16. הנתבעת הוסיפה, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הגיעו לסיום עם פרישתו של התובע לגמלאות בהסכמה, בהתאם להסדר שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. לטענת הנתבעת אין לראות בפרישה לגמלאות בהסכמה, כפי שהיה בעניינו של התובע כאן, כפיטורים. לפיכך גם אם הסכם דצמבר 98' שריר וקיים, תביעה המבוססת על זכויות שמעניק הסכם דצמבר 98' במציאות של פיטורים (שלא התקיימה בענייננו) - יש לדחות בהעדר עילה. 17. הנתבעת הוסיפה שאין בית הדין רשאי להזדקק לטענות שהועלו לאחר הגשת התביעה ולא קיבלו ביטוי בכתב התביעה שלפנינו, שהן בגדר הרחבת חזית אסורה. לגוף אותן טענות הוסיפה הנתבעת כי אין בהם ממש, משהיה על התובע מכוח מעמדו כמנכ"ל הנתבעת להסדיר ולקבל את אישור הממונה לתנאי העסקתו בנתבעת. הנתבעת הוסיפה כי אישור הממונה לתשלום מענק הסתגלות לתובע מעולם לא התקבל והנחיית הממונה לנתבעת מחודש מרץ 2008, האוסר על תשלום מענק ההסתגלות לתובע - היא החלטה מידתית המשקפת את תקנת הציבור אשר ניתנה בדין ובסמכות. עמדת הנתבעת 2, מדינת ישראל: 18. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2, מדינת ישראל, נטען כי התובע מושתק מכוח כללי השתק העילה להעלות את תביעתו נשוא פסק דין זה, בשל פסק הדין שניתן בבג"ץ בעניינו, הקובע מועד לסיום עבודתו בנתבעת, על פי בקשתו. 19. הנתבעת 2 הצטרפה לטענת הנתבעת האומרת כי משהגיעו הצדדים להסדר על מועד סיום עבודתו של התובע בנתבעת, אין התובע בחזקת מפוטר; ומכאן שאין הוא זכאי לזכויות שנקבעו בהסכם דצמבר 98' למציאות של פיטורים. עוד ציינה הנתבעת 2, כי משנקבע מועד סיום עבודתו של התובע בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תשעה חודשים ויותר, לפני שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בפועל, מיצה התובע את זכותו להודעה מוקדמת ולמענק הסתגלות הקבועים בהסכם דצמבר 98'. 20. לטענת הנתבעת 2 התנאים הקבועים בהסכם דצמבר 98' הם תנאים חורגים; ועל רקע זה והעובדה כי הסכם דצמבר 98' לא קיבל את אישור הממונה על השכר - ההסכם הסכם בטל ואין בכוחו להעניק לתובע זכויות ובפרט את הזכות למענק הסתגלות הנתבע במסגרת תביעה זו. העובדות: 21. על רקע טענות הצדדים נפנה כעת לבירור העובדות אשר ישמשו להכרעה בתביעה שלפנינו והן כדלקמן. 22. כפי שצוין לעיל, התובע הוא יליד פברואר 39', כיהן בתפקיד סגן ראש עיריית אשדוד במשך שלוש קדנציות ומילא את תפקיד מנכ"ל הנתבעת החל מחודש דצמבר 98' ועד לסוף חודש פברואר 2009 (ראה: עדות התובע עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 4-6; סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית). 23. הנתבעת היא חברה עירונית הכפופה להוראות חוק יסודות התקציב (ראה: עדות התובע עמ' 7 לפרוטוקול מיום 11.12.2011 שורות 24-25, שם נשאל התובע והשיב: "ש. האם חופית היא חברה עירונית היא כפופה לחוק יסודות התקציב? ת. כן"). 24. תנאי העסקתו של התובע כמנכ"ל הנתבעת, עוגנו בהסכם מדצמבר 98'. ההסכם העניק לתובע שכר של סגן ראש העיר באשדוד ואת הזכות לשלושה חודשי הודעה מוקדמת ושישה חודשי הסתגלות היה ומועצת המנהלים תחליט על סיום העסקתו (ראה: סעיף 7(ד) להסכם נספח א' לכתב התביעה). 25. הסכם 98' מעולם לא הוגש לאישור הממונה על השכר; ומשנודע לממונה דבר קיומו של ההסכם, סמוך לינואר 2005, נפתח הליך בירור מול התובע. כאן מבקשים אנו להפנות למכתבו של מר נחמני (סגן בכיר(אכיפה) לממונה על השכר, כתוארו דאז) לתובע מיום 24.1.05 ולפיו: "1. א. על פי הנתונים שבידי משרד הפנים ומבדיקת תנאי העסקתך עולה, כי החברה הכלכלית לפיתוח תיירות באשדוד, שילמה לך תשלומים חריגים לכאורה... ב. ... ג. ... 2. לאור האמור בסעיף 1 למכתבי זה ועל פי סמכותו של הממונה על השכר... אני נותן לך הזדמנות להביא את טענותיך בכתב, וכן כל מידע כתוב שתמצא לנכון, כל זאת בהתייחס לדברים הבאים: א. הנך מועסק כמנכ"ל - ללא אישור משרד הפנים. חוזה העסקתך (הסכם דצמבר 98', הוספה שלי-ט.מ.) איננו תואם את חוזה הבכירים המאושר על ידי משרד האוצר ומשרד הפנים ולא קיבל את אישור משרד הפנים...(הדגשה שלי-ט.מ.)" 26. בעקבות הליך הבירור שנפתח בינואר 2005 הורה מר רכילבסקי (מי שהיה דאז הממונה על השכר) למר צבי ציקלר, יו"ר דירקטוריון הנתבעת, ביוני 2005 לפעול באופן הבא: "... לתבוע ממר סרי כל סכום ששולם מעבר למאושר בסעיף 3 לעיל, הן בשכר בסיס, הן בהחזרי הוצאות... מקום שהעובד איננו מסכים להשבה, על החברה להעביר אלינו העתק מכתב התביעה כפי שיוגש בתוך 90 יום". 27. לאחר פניה של מר ציקלר הממונה, ביקש מר נחמני באוגוסט 2005, להעביר אליו תחשיב מפורט של סכומי ההשבה בהם חייב התובע, בהתאם להחלטת הממונה מיוני 2005. במכתב מאוגוסט 2005 העמיד מר מנחמני את חובת ההשבה על 50%, סכום אשר יושב לנתבעת ב-24 תשלומים. כן נדרשה הנתבעת להחתים את התובע "על נוסח חוזה בכירים כפי שמופיע בחוזר מיוחד המשותף לממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים מחודש 3/03..." מכתבו של מר נחמני למר ציקלר מיום 18.8.05. 28. הסכם הבכירים המצורף לחוזר משרד הפנים ממרץ 2003 מעניק לעובד זכות להודעה מוקדמת במקרה של פיטורים וכך נקבע שם: "החליט הדירקטוריון בדבר פיטורי העובד, תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים, ואז יבוא הסכם זה לידי סיום. אם העובד כיהן בתפקידו מעל לשנה, יהיה זכאי בעת הפסקת עבודתו לתקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים". ודוק. הסכם הבכירים המצורף לחוזר משרד הפנים מחודש מרץ 2003, איננו מעניק לעובד המועסק על פי הסכם זה, את הזכות למענק הסתגלות הקבועה בהסכם דצמבר 98'. 29. בפועל גרר התובע רגליים ולא חתם על הסכם הבכירים בנוסח הקובע הנדרש במכתבו של מר נחמני מאוגוסט 2005. 30. באוגוסט 2004 פורסם חוזר מנכ"ל הקובע כי יש להפסיק את העסקתם של עובדים בחברות עירוניות בהגיעם לגיל פרישה. לצד הכלל האמור נקבע בחוזר כי: "רשאי מנהל אגף כ"א ושכר ברשות המקומית להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל פרישה, לתקופה של לא יותר משנה אחת, בכל פעם ולא מעבר לגיל 70". 31. ביוני 2008 פנה מר בן יקיר, הממונה על השכר ותנאי שירות בגופים נלווים ברשות המקומית, לראש עיריית אשדוד בדרישה להביא לסיום העסקתו של התובע בנימוק כי האחרון עבר את גיל הפרישה, מבלי שהעסקתו מוסדרת על פי האמור בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מאוגוסט 2004. 32. בתגובה לדרישה מיוני 2008 הגישו הנתבעת והתובע עתירה לבית הדין הגבוה לצדק להמשך עסקת התובע עד הגיעו לגיל 70. לעניין זה נפנה לסעיף הסעדים בעתירה ובה ביקשו העותרים - הנתבעת והתובע כאן - כדלקמן: "צו המורה... להתיר למבקשת 1 (הנתבעת כאן, הוספה שלי-ט.מ.) להמשיך את העסקתו של המבקש 2 (התובע כאן, הוספה שלי-ט.מ.) אצלה עד ליום 31.3.09 (מועד הגיעו לגיל 70; הטעות במקור, הוספה שלי-ט.מ.) וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 8/2004". ולסעיפים 8 ו-9 לעתירה אשר צורפה כנספח נ/3 לכתב ההגנה ושם נטען והתבקש: "8. מבקש 2 (התובע כאן הוספה שלי-ט.מ) הוא יליד שנת 1939 ובחודש פברואר 2009 ימלאו לו 70 שנה 9. בחודש אוגוסט 2004 פורסם חוזר מנכ"ל 8/2004... אשר התייחס בין היתר להמשך העסקתם של עובדים לאחר גיל פרישה ... על פי החוזר ניתן להעסיק עובד בחברה העירונית.. וזאת עד הגיע העובד לגיל 70". מכאן ברור כי בעתירה ביקש התובע את המשך העסקתו עד לגיל 70, דהיינו עד לחודש פברואר 2009. 33. בספטמבר 2008 ניתן פסק דין בהסכמה בעתירת הנתבעת והתובע ולפיו: "משרד הפנים אכן הודיע לראש עיריית אשדוד כי מנכ"ל חופית צריך לסיים את תפקידו עקב גילוי שהוא מעבר לגיל פרישה. אולם משום מה לא ראה להעביר את פנייתו לדירקטוריון החברה המעסיקה את העותר 2. מכל מקום, כיום משלא הופסקה כהונתו של העותר 2 בעוד מועד, אין אפשרות מעשית למנות מנכ"ל תחתיו עקב הבחירות לרשות המקומית שתתקיימנה בקרוב ב-11.11.2008. במצב שנוצר אין אלא לאפשר למנכ"ל לסיים את תפקידו לאחר הבחירות ולאחר שיתקיים מכרז למינויו של מנכ"ל חדש. לפיכך יסיים העותר 2 את תפקידו לא יאוחר מיום 01.02.2009. בכפיפות לאמור העתירה נדחית." 34. בינואר 2009 קיבל דירקטוריון הנתבעת החלטה ולפיה תימסר לתובע הודעה על סיום כהונתו כמנכ"ל. לעניין זה מבקשים אנו להפנות לפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מינואר 2009 כדלקמן: "1) סיום כהונת מנכ"ל החברה ד"ר לסרי: עפ"י החלטת בג"ץ עלינו להפסיק את העסקתו של מר אבינועם סרי בחברה החל מיום 1.2.09. מר גבאי: אני חושב שאין להשאיר את החברה ללא מנהל המטפל בענייניה השוטפים בתקופת הביניים שעד לבחירת מנכ"ל חדש. ד"ר לסרי: אני ממליץ שהדירקטוריון יודיע למר סרי על הפסקת העסקתו בחברה החל מיום 1.2.09, זאת לאור החלטת בג"ץ בעניין. לגבי תקופת הביניים, אני מניח שאם נבקש ממר סרי לייעץ לחברה או לחפוף את המנכ"ל שימונה, מר סרי ייענה בחיוב לבקשות. החלטה מס' 1: דירקטוריון החברה יודיע למר סרי על הפסקת העסקתו בחברה החל מיום 1.2.09.". 35. ב-1.3.2009 הוציא מר בן יקר את ההנחיה הבאה: "בהמשך לסיום עבודתו של מר אבינועם סרי ולאחר בחינה מעמיקה של תנאי פרישתו, ברצוני להודיעך כי על פי המסמכים המצויים במשרדנו, המשרד לא נתן את אישורו לחוזה העסקתו של מר אבינועם סרי וכפועל יוצא מכך, לא אושרו על ידינו תנאי פרישתו. כמו כן העובד מסיים את עבודתו עקב היותו בגיל פרישה. לאור זאת ולפנים משורת הדין, מאשר המשרד מתן שלושה חודשי הודעה מוקדמת בלבד לעובד. מכתב זה מבטל כל הוראה אחרת שנתנה בעבר." 36. עם סיום עבודתו בנתבעת, שילמה הנתבעת לתובע שלושה חודשי הודעה מוקדמת וכן משולמת לו גמלה מכוח זכויות שצבר, בין היתר, מתקופת כהונתו כסגן ראש עיריית אשדוד. 37. את הדיון בפרק העובדות נסיים בהתייחסות קצרה לשתי סוגיות עובדתיות שהעלה התובע. הסוגיה האחת, הטענה לפיה צורף התובע לעתירה כ"עותר פורמלי" להליך בבג"ץ והוא עצמו לא היה מודע לטענות שנטענו בשמו באותו הליך המתייחסות בין היתר לסיום העסקתו בנתבעת עם הגיעו לגיל 70 ב-1.2.09. הסוגיה השניה, הטענה לפיה קדמה להנחיית הממונה ממרץ 2009, החלטה המאשרת את תשלום מענק ההסתגלות לתובע. 38. נקצר ונאמר, כי אין לשמוע את התובע אשר היה צד ממש לעתירה לבג"ץ (ולא כטענתו "עותר פורמלי"), כי לא היה מודע לטענות שהועלו בשמו במסגרת אותה עתירה, ובפרט כאשר העתירה נתמכת בתצהיר החתום על ידי התובע עצמו. 39. טענת התובע לקיומה של הנחיה מלפני מרץ 2009 המאשרת את תשלום מענק ההסתגלות, נשענת על פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בדירקטוריון הנתבעת ב-5.3.09 וב-17.3.09. דיונים בהם מקצת מהמשתתפים טענו לאישור שניתן בהודעת דואר אלקטרוני לתשלום מענק ההסתגלות. הודעת דואר אלקטרוני כאמור, לא הוגשה. אף לא אחד מהאנשים אשר בישיבת הדירקטוריון טען כי התקבל אישור בדואר אלקטרוני לתשלום מענק ההסתגלות, התבקש להעיד מטעם התובע והעיד לעניין זה. בנסיבות הללו ובשעה שהעמדה העקבית של הרשות הממונה היא שאין התובע זכאי למענק הסתגלות - אין לקבל את הטענה העובדתית לקיומה של הנחיה שהועברה בדואר אלקטרוני, לאישור תשלום מענק ההסתגלות לתובע. 40. על רקע האמור לעיל, נפנה לבחינת זכאותו של התובע לתשלום מענק ההסתגלות ולפיצוי על הפרת חוזה. דיון והכרעה: 41. על רקע הסכם 98' המעניק לתובע את הזכות למענק הסתגלות במציאות של פיטורים, פרק זה של פסק הדין יתמקד בבחינת טענות הנתבעות ולפיהן אין התובע זכאי לתשלום מענק ההסתגלות מכל אחד מהנימוקים הבאים במצטבר ולחילופין. הנימוק הראשון, הטענה האומרת כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים לא הסתיימו בהחלטה על פיטורי התובע בפברואר 2009. הנימוק השני, הטענה האומרת כי הזכות למענק הסתגלות מבוססת על הסכם בטל מכוח הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. ונפנה לראשון ראשון. 42. סעיף 7(א) להסכם דצמבר 98' קובע כי תקופת העבודה היא ללא הגבלת זמן. סעיף 7(ד) להסכם מדצמבר 98' מתייחס למציאות שבה "החליטה החברה על הפסקת העסקתו של העובד.." והוא מעניק לעובד, בענייננו התובע, את הזכות לשלושה חודשי הודעה מוקדמת ושישה חודש הסתגלות; בשכר מלא. סעיף 7(ה) לאותו הסכם קובע כי אם העובד, התובע בענייננו, הוא שיוזם את הפסקת הקשר, הוא זכאי לקבל מהנתבעת הודעה מוקדמת של חודש ושלושה חודשי הסתגלות. 43. מתוך כך שהסכם דצמבר 98' הוא לתקופת עבודה בלתי קצובה וההסדרים שנקבעו באותו הסכם למציאות של פיטורים ולמציאות של התפטרות, אינם זהים - כפי שעולה מהשוואת סעיפים 7(ד) ו-7(ה) - יש ללמוד כי הכוונה והתכלית שמאחורי הזכות למענק הסתגלות ולהודעה מוקדמת הקבועה בסעיף 7(ד) להסכם דצמבר 98', היא לאפשר לתובע להיערך למציאות בה מסתיימת עבודתו בנתבעת שלא מרצונו, בהחלטת דירקטוריון. 44. במקרה שלפנינו מצאנו כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו במועד שנקבע בסיכום עם התובע, סיכום המקבל ביטוי בעתירה לבג"ץ ובפסק הדין שניתן באותו הליך - חמש שנים לאחר שהגיע התובע לגיל פרישה. לפיכך החלטת הדירקטוריון אשר נותנת תוקף לסיכום זה ואוכפת את הסיכום על התובע, איננה החלטה של "החברה על הפסקת העסקתו של התובע", כאמור בסעיף 7(ד) להסכם המעניק לתובע את הזכות לשישה חודשי הסתגלות בשכר. 45. עם זאת אין בדעתנו לקבוע מסמרות לעניין זה, משדעתנו היא כי לאור העובדות שפורטו בהרחבה לעיל - הסכם דצמבר 98' הוא הסכם בטל, אשר שאין בכוחו להעניק זכויות לתובע ועל כך להלן. 46. את הדיון בשאלת הכוח המחייב של הסכם דצמבר 98' - נפתח בהפניה לסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב הקובע כי: "גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינוי בשכר, בתנאי פרישה... או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה... אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר..." סעיף 29(ב) קובע: "על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן(א)". 47. יוצא מכאן כי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב מחייב את בית הדין להשוות בין זכויותיו של עובד שנקבעו בהסכם בינו לבין גוף מתוקצב כהגדרתו בחוק, לבין ההסדרים הנהוגים לגבי כלל עובדי המדינה. באותם מקרים בהם ההשוואה מלמדת כי זכויותיו של העובד שנקבעו בהסכם חורגות מהנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ההסכם בטל ואין בכוחו להעניק את הזכות לעובד; אלא אם התקבל אישור שר האוצר להסדר. 48. בענייננו, בסיס ההשוואה לבחינת תוקפו המחייב של הסכם דצמבר 98' הוא הסכם הבכירים המצורף לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מחודש מרץ 2003; ומשהסכם זה איננו מעניק לתובע את הזכות למענק הסתגלות, הרי שהזכות למענק הסתגלות הקבועה בהסכם 98' היא הטבה חריגה המחייבת את אישור הממונה, כתנאי להיותה בתוקף. 49. כבר נפסק כי אישור ממונה להסדר חורג "הינו קונסטיטוטיבי הוא אשר נותן תוקף לחוקיות השינוי. על כן חייב להיות האישור מפורש, ולא זה ב"חזקה" שהאישור ניתן". דב"ע נו/278-3 קייזמן ואח' נ' עיריית גבעתיים פד"ע לא' 116. בענייננו, לא זו בלבד שלא ניתן אישור להסדר החורג הקבוע בהסכם דצמבר 98', אלא שנקבע במפורש שמדובר בהסכם בטל ולפיכך נדרש התובע בהחלטה מחודש אוגוסט 2005, אליה התייחסנו בפרק העובדות, לחתום על הסכם העסקה המצורף לחוזר משרד הפנים ממרץ 2003. 50. יוצא מכאן כי הזכות למענק הסתגלות הקבועה בהסכם דצמבר 98', איננה עומדת בתנאי סעיף 29(א); ולפיכך ובהתאם להוראה שבסעיף 29(ב), הסכם דצמבר 98' בטל ואין התובע יכול להיבנות ממנו. 51. בטרם נסיים, מבקשים אנו להתייחס בקצרה לטענות שהעלה התובע בתצהירו ובסיכומיו כדלקמן. 52. בסעיף 15 לתצהיר התובע טען האחרון כי גם אם יימצא כי לא התקבל אישור הממונה להסכם מדצמבר 98', יש לחייב את הנתבעת לכבדו "הואיל וכריתתו נעשתה על ידה ואם רכיביו לא אושרו, הרי שמדובר במחדלים של הנתבעת". נקצר ונאמר, כי בטענה זו אין ממש. שהרי במסגרת הליך הבירור שקיים הממונה בשנת 2005, ניתנה לנתבעת ולתובע הבמה לטעון את טענותיהם לעניין תוקפו של הסכם דצמבר 98' וטענות אלה עלו ונדחו על ידי הממונה. מכאן שהעובדה שלא ניתן אישור הממונה להסכם דצמבר 98', איננה תוצאה של מחדל של הנתבעת. נוסיף, כי בשים לב לעובדה שהתובע הוא שעמד בראש ההיררכיה הניהולית של הנתבעת מתוקף תפקידו כמנכ"ל, "המחדל" באי אישור הסכם דצמבר 98', רובץ לפתחו. 53. כפי שציינו בפרק העובדות, הטענה לקיומו של אישור הממונה לתשלום מענק ההסתגלות לתובע, לפני הוצאת ההנחיה ממרץ 2009 - היא טענה עובדתית שאין לקבל. לפיכך כל אותן הטענות לפיהן היה על הנתבעת להקדים ולשלם לתובע את מענק ההסתגלות קודם שיצאה הנחיית הממונה מחודש מרץ 2009, דינן להידחות. סוף דבר: 54. לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות. 55. משנדחתה התביעה, עומדת לדיון שאלת ההוצאות. ערים אנו לעובדה כי התביעה היא תביעה של גמלאי. יחד עם זאת, יש לתת ביטוי לכך שענייננו במי שכיהן בתפקיד ציבורי בכיר אשר במפגיע דורש זכויות מכוח הסכם חורג שלגביו נקבע כי הוא חייב בחובת השבה על כספים שקיבל שלא כדין. תביעה שהוגשה תוך העלמה והכחשה של עובדות (העתירה שהוגשה לבג"ץ שלא הוזכרה בתביעת התובע והטענה בתצהיר, סעיף 13 לתצהיר התובע, שאינה אמת לפיה ניתן אישור לממונה להסכם דצמבר 98'). בהתאם, ישלם התובע הוצאות הנתבעות, "חופית" החברה לפיתוח תיירות באשדוד בע"מ, ומדינת ישראל - בסך של 10,000 ₪ לכל נתבעת. הסכום האמור ישולם בתוך 21 יום מיום המצאת פסק דין זה לתובע ויישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהמועד האמור. 56. הערעור על פסק הדין הוא בזכות בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. פסק הדין ניתן במותב חסר בהתאם להחלטה בפתח דיון ההוכחות מיום 11.12.2011. מענק הסתגלותדמי הסתגלותמענק