מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על בדיקת אבהות: לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, ר' למלשטריך-לטר וע' זרנקין) שקיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת א' מירז) והורה על בדיקת אבהות לפי ראיות נסיבתיות בשיטת "מדרג הראיות". המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 1995. בשנת 2001 הגישה המשיבה תובענה לגירושין. בשנת 2003 קבע בית הדין הרבני כי על הצדדים להתגרש, אולם רק כשנתיים לאחר מכן (ביום 7.11.2005) ניתן פסק דין שחייב את המבקש ליתן למשיבה גט. המבקש סירב לעשות כן ובית הדין הרבני שלח אותו ל-14 חודשי מאסר ונקט נגדו סנקציות נוספות. ביום 23.2.2005 נולד למשיבה בן (להלן: הקטין). הקטין נרשם כבנו של המבקש בתעודת הזהות. ביום 22.8.2008 נולדה למשיבה בת (להלן: הקטינה). תחת שמה לא נרשם שם האב. המבקש והמשיבה התגרשו ביום 28.10.2008. מאז שנולדו, מתגוררים הקטינים עם המשיבה והמשיב 2 (להלן: המשיב) כמשפחה אחת ואינם נפגשים עם המבקש. המבקש מנוע מלהיפגש עם הקטין מכוח צו של בית המשפט. המשיבים 2-1 הגישו תביעה לבית משפט לענייני משפחה לפסק דין שיצהיר כי המשיב הוא אבי הקטינים, לאחר שתבוצע בדיקת רקמות להוכחת אבהות. המשיב טען שהקטינים הם ילדיו ממערכת יחסים זוגית שבינו לבין המשיבה, לאחר שהקשר שלה עם המבקש נותק מספר שנים עובר לזוגיות ביניהם. בית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומים בשאלה אם יש לסלק את התובענה על הסף הואיל והסעד שנתבקש במסגרתה הוא הצהרה דה-פקטו על ממזור הקטינים. המשיבים טענו בסיכומיהם כי הסעד שביקשו לא יפגע במעמדם של הקטינים משום שלטענתם אין זיקה בין החלטות בית הדין הרבני לבין קביעות בתי המשפט האזרחיים, נוכח הסתייגותם של הראשונים מקבלת תוצאות בדיקות רקמות כראיה, וכן הימנעותם מלקבוע ממזרות. נוכח טענות אלו של המשיבים, ביום 18.1.2010 החליט בית המשפט על קבלת חוות דעת של נשיא בית הדין הרבני הגדול בהתאם לסעיף 28ה(א)(1) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן: החוק), הן לעניין ביצוע בדיקת רקמות הן לעניין האפשרות להמשיך את בדיקת האבהות באמצעות ראיות נסיבתיות. חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול הייתה שאין לבצע בנסיבות העניין בדיקת רקמות ואף לא בדיקה בראיות נסיבתיות, מחשש לפגיעה בכשרותם של הקטינים לנישואין. מחוות הדעת עלה שטענות המשיבים האמורות ביחס לנפקות הבדיקות על פסיקת בתי הדין הרבניים חסרות בסיס. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה אף היא שאין להמשיך בביצוע הבדיקות מחשש למימזור. זו גם הייתה מסקנתו של תסקיר פקידת הסעד. בית המשפט פירש את סעיף 28ה(א)(4) לחוק כשולל את שיקול דעתו מלהמשיך בביצוע הבדיקות מקום שקיים חשש לפגיעה בכשרות נישואין של קטין, ומטעם זה הורה על דחיית התובענה על הסף. בשולי פסק דינו הוסיף בית המשפט שתי הערות: האחת, שהעמדת הממזרות כשיקול-על כפי שנקבע בחוק מידע גנטי עלולה לעמוד במקרים מסוימים בסתירה לזכויות יסוד, כמו הזכות לכבוד, הכוללת את זכותו של אדם לדעת מיהו אביו מולידו; והשנייה, שניתן יהיה לבדוק את טובת הקטין הספציפי במסגרת תביעות אחרות, כמו תביעה למשמורת ולהסדרי ראייה. המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר עמד על המחלוקת המשפטית: האם ניתן לקבוע אבהות על פי ראיות נסיבתיות שלא במסלול של חוק מידע גנטי על אף שניתנה חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול שממנה עולה חשש ממזרות? בית המשפט עמד על כך שחוק מידע גנטי עוסק אך ורק בבדיקות גנטיות ולא בראיות נסיבתיות, כך שהוראותיו אינן חולשות על בקשה לבדיקת אבהות שלא בהתאם לחוק. לשיטת בית המשפט המחוזי, ניתן לאשר בדיקת אבהות בראיות נסיבתיות אם טובתו של הקטין מצדיקה זאת, ובדרך שכונתה בפסיקה כ"שיטת מדרג הראיות". לפי שיטה זו, על בית המשפט להתקדם בשלבים בבדיקת שאלת האבהות כשטובת הקטין משמשת שיקול-על העומד לנגד עיני בית המשפט בכל שלב ושלב. בשלב הראשון יובאו ראיות בדבר מצבו של הילד מכל בחינה שהיא, כולל קשריו עם מי מהמעורבים בעניינו. בחינה זו תתייחס למצב הילד ולנסיבותיו בעת הדיון, בשלב זה מבלי שיובאו ראיות בדבר הורתו של הילד. בכלל הראיות יכול שיידרש בית המשפט לחוות דעת מומחים, כולל תסקיר פקיד סעד, וכן ראיות אחרות שיתרמו לבירור השאלה האם טובת הקטין מטה את הכף לכיוון ביצוע הבדיקה. בשלב השני יבדוק בית המשפט, ככל שיימצא צורך לכך, גם את נסיבות הורתו של הילד, אולם מבלי לערוך בדיקה גנטית. רק בשלב השלישי, וגם כאן עומדת במרכז טובתו של הילד, יחליט בית המשפט אם יש מקום לערוך גם בדיקה רפואית (ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1364/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פסקה 79 ( 5.7.2006)). יצוין כי פסק הדין בפרשה זו ניתן לפני שנחקק חוק מידע גנטי (תיקון מס' 3), התשס"ח-2008. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט לענייני משפחה כדי שיסיים את פרשת הראיות במדרג הראשון, יערוך את האיזון הראוי ויחליט אם יש מקום להמשיך למדרג השני אם לאו. בבקשה שלפניי טוען המבקש כי הוא אביו הביולוגי של הקטין, כפי שנקבע בבית הדין הרבני האזורי ובבית הדין הרבני הגדול. לשיטתו, המשיבה עושה ככל שלאל ידה כדי למנוע ממנו לפגוש בבנו ולהיות לו לאב. המבקש טוען שחוק מידע גנטי אינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת לערוך בדיקת רקמות בנסיבות כגון דא, וכך היה על בית המשפט המחוזי לקבוע. ומה שנכון לגבי בדיקת רקמות - נכון גם, לשיטת המבקש, לגבי בדיקת אבהות לפי ראיות נסיבתיות. בשני המקרים קיים חשש לפגיעה בכשרות הקטין לנישואין, ומטעם זה לא היה מקום לאשר בדיקה כזו. המשיבים 2-1 טוענים כי המבקש מונע ממטרה לפגוע במשיבה. בתוך כך אף גרם להכרזת הקטינה - שלגביה אין הוא טוען לאבהות - ממזרה. לגופו של עניין תומכים המשיבים 2-1 בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מהנימוקים המנויים בו. לדבריהם, טובת הקטין ככלל מחייבת ביצוע בדיקת אבהות שתאפשר לקטין לדעת את זהות אביו. טובת הקטין בנסיבות הקונקרטיות תומכת באותה מסקנה, משום שהיא תגן עליו מניסיונות של המבקש לעתור להסדרי ראיה עמו, המשמשים אך ככלי לניגוח המשיבה ופוגעים בקטין. היועץ המשפטי לממשלה טוען כי הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית הורגת מעניינם של הצדדים וראויה להידון ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). ואולם, היועץ המשפטי סבור שהואיל ובית המשפט המחוזי החזיר את העניין להמשך בירור בבית משפט לענייני משפחה, אין מקום לדון בשאלה בשלב הנוכחי, והצדדים יהיו רשאים לשוב ולהעלותה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי שיינתן, ככל שיהיה בכך צורך. לאחר עיון בבקשה ובתשובות שהוגשו, החלטתי לדחות את הבקשה. אכן, הבקשה לכאורה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית שעומדת באמות המידה לדיון בערעור שני בבית משפט זה: האם סעיף 28ה לחוק מידע גנטי משתרע אך ורק על בדיקת רקמות או שמא הגיונו של הסעיף חל גם על הוכחת אבהות בדרך של ראיות אחרות, שאינן בדיקת רקמות, ואשר יש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בכשרותו של הקטין לנישואין? ואולם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו סוגר למבקש את הדלת, ובהחלטות המורות על המשך בירורה של תובענה מידת התערבותו של בית משפט זה מצומצמת (רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב, פסקה 33 ( 3.10.2011)). יתרה מזו, המבקש יוכל לשוב ולהעלות את טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי לכשיינתן (רע"א 3581/01 ב.ג. עמירים (1991) בע"מ נ' יעד דגני בע"מ ( 11.9.2001)). מאחר ש"יכול ובשלב האמור הנושא כבר יחדל מכל סיבה שהיא להיות אקטואלי ואין בית המשפט העליון נוהג להשחית את הלכתו לשווא" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 214-213 (מהדורה שנייה, 2008)), אני סבור כי הכף נוטה לכיוון דחיית הבקשה לעת הזו. מובן כי אין בכך כדי להביע דעה ביחס לשאלה האמורה לגופה. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך של 4,000 ש"ח.ערעוראבהות / בדיקת רקמות