פיטורי מורה במהלך שנת הלימודים

התובע טען כי לא ניתן לפטרו במהלך שנת הלימודים שכן נוצרה אצלו הציפייה להשתכרות למשך תקופה בת 12 חודשים לפחות ומשכך בקש פיצוי בגובה של 12 חודשי עבודה. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי מורה במהלך שנת הלימודים: 1. לפנינו תביעה בה עותר התובע לתשלום שכר עבודה בעבור שנה וכן זכויות נלוות בגין פיטוריו אשר נטען שנעשו שלא כדין, מעבודתו בשירות הנתבעת בשנת הלימודים תשס"ח (2007-2008); בנוסף, עותר התובע למתן צו עשה, המחייב את הנתבעת לשבצו כעובד הוראה במשרד החינוך במחוז צפון. 2. נפרט להלן העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שרובן ככולן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים - א. התובע, מורה בהכשרתו המקצועית, הועסק בשירות הנתבעת החל משנת הלימודים תשס"א ועד לשנת הלימודים תשס"ז, כאשר החל מיום 01.09.01 ועד ליום 31.08.04 הועסק במחוז הדרום, והחל מיום 01.9.04 ועד לתום שנה"ל תשס"ז (2006/2007) עת פוטר מכוח פסק דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: "בית הדין למשמעת") הועסק במחוז הצפון. ב. פיטוריו של התובע בתום שנת הלימודים תשס"ז מכוח פסק הדין של בית הדין למשמעת באו בעקבות הרשעתו בבית המשפט השלום בעכו, בחודש דצמבר 2006 בעבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שנקבע שהתובע תקף אדם וגרם לו חבלה - עבירה שיש עמה קלון, בית המשפט השלום גזר על התובע 4 חודשי עבודות שירות, אשר החלו ביום 21.03.07 והסתיימו ב- 21.07.07, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. ג. בעקבות ההרשעה כאמור, הוגש כנגד התובע כתב אישום משמעתי לבית הדין למשמעת, והוא הורשע בעבירות על פי סעיף 17(2),(3)ו- (6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. ד. לאחר הכרעת הדין, ולאחר שהוצגו בפני בית הדין למשמעת תימוכין וסימוכין של פסקי דין אשר קובעים כי עבירה כה חמורה מהווה קלון, גזר בית הדין למשמעת עונש של : "א. נזיפה חמורה. ב. פיטורים לאלתר תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים וכל הזכויות המגיעות לו על פי הסכמי העבודה החלים עליו". יוער כי נרשם בהכרעת הדין כי "לא מבוקש לפסול את התובע משירות המדינה בעתיד, לרבות מהוראה". כמו כן נרשם כי "יצוין במפורשות שהנאשם יוכל בעתיד לעסוק בהוראה במשרד החינוך אם יחפוץ לעשות כן". ה. ביום 20.09.07 (כחודשיים לאחר מתן גזר הדין) התובע פנה ובקש לעבוד כעובד הוראה במחוז הדרום בשנה"ל תשס"ח; הצדדים חלוקים אודות נסיבות קבלתו לעבודה, בעוד הנתבעת טוענת כי התובע הטעה את המפקח עימו שוחח ולא ציין נסיבות פיטוריו במחוז הצפון ומנגד התובע טען כי הוא הסביר למפקח את נסיבות פיטוריו לרבות עובדת הרשעתו בבית הדין למשמעת כולל אפשרות העסקתו בהוראה בכל עת. מכל מקום, אין חולק כי התובע התקבל לעבודה ושובץ כמורה בבית ספר במחוז הדרום. ו. ביום 17.10.07 במהלך יום הלימודים נדרש התובע להגיע באופן מידי לחדרו של מנהל בית הספר שם הודע לו אודות פיטוריו בשל פסק הדין של בית הדין למשמעת ובשל כך שהסתיר את קיומו. ז. התובע הגיש ערעור על ההחלטה לפטרו אך הערעור נדחה. ח. התובע הגיש בקשה לשיבוצו במשרד החינוך מחוז צפון לשנה"ל תשע"א (2010-2011) ובקש מבית הדין ליתן צו המחייב את הנתבעת לבטל את פיטוריו הקודמים מושא התובענה וכן ליתן צו המחייב את הנתבעת לקבל את בקשתו לשיבוץ בעבודה. 3. להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע - א. כאשר שובץ במחוז הדרום, יידע את הנתבעת באמצעות המפקח אשר קיבל אותו לעבודה, אודות פסק הדין של בית הדין למשמעת, והממונים מטעם הנתבעת במחוז הדרום בדקו את בקשת השיבוץ שלו והוחלט לשבצו לאחר שנמצא מתאים לעבודה במערכת החינוך. ב. לחלופין, התובע טען כי לא ניתן לצפות הימנו לעדכן את מחוזות משרד החינוך בדבר החלטת בית הדין למשמעת וכי קיימת חזקה לפיה משרד החינוך מודע להחלטה בדבר פיטוריו בפני בית הדין למשמעת, ודי בכך כדי להשמיט את טענתו של משרד החינוך בדבר אי ידיעת הגורמים במחוז הדרום. ג. במסגרת ההליך המשמעתי הנתבעת לא דרשה את פסילתו של התובע מלשמש בתפקיד הוראה במערכת החינוך ו/או מעולם לא דרשה פסילתו מעבודה בשירות המדינה לתקופה קצובה או לצמיתות ובכך הביעה הנתבעת הלכה למעשה את דעתה לפיה הינו כשיר לשמש בתפקיד הוראה או לכל הפחות אינו פסול מלשמש בתפקיד עובד הוראה במערכת החינוך. ד. התובע הדגיש כי העתיק את מקום מגוריו לדרום על מנת לסייע בידיו להיות קרוב למקום העבודה אליו שובץ בכפר טראבין, ואף חתם על הסכם שכירות של דירה למגוריו כשתקופת החוזה נקבעה לשנים עשר חודשים. ה. לטענתו, הודעת הפיטורין בטלה מדעיקרא ו/או ניתנת לביטול משניתנה בעל פה, ומשניתנה ללא מתן זכות טיעון בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לחובה המוטלת על הנתבעת לעריכת שימוע כדין. ו. הוסיף התובע וטען כי לא ניתן לפטרו במהלך שנת הלימודים שכן נוצרה אצלו הציפייה להשתכרות למשך תקופה בת 12 חודשים לפחות ומשכך בקש פיצוי בגובה של 12 חודשי עבודה. ז. התובע ביקש לקבוע כי ההחלטה לפטרו פגעה בחופשה העיסוק, איננה מידתית, איננה סבירה והיא עולה על הנדרש במיוחד שעה שלא נפסל ע"י בית הדין לשמש בעתיד כעובד הוראה, ומדובר בהחלטה שרירותית נתקבלה באופן חד צדדי ומהווה הפרה קשה של חוזה ההעסקה שלו ודינה להתבטל. ח. אשר לעניין שיבוצו במשרד החינוך במחוז צפון בשנת הלימודים תשע"א (2010-2011), ציין התובע כי הינו זכאי לניקוד גבוה יותר בגין וותק משקבעה הנתבעת בהחלטת השיבוץ, וזאת משלא לקחה בחשבון את שנות הוותק שצבר עובר לפיטוריו במחוז צפון. 4. להלן תמצית טענותיה העיקריות של הנתבעת - א. לטענת הנתבעת, התובע נהג בחוסר תום לב משווע, בהציגו מצג שווא לפיו הוא כשיר לעבודה אצל הנתבעת במחוז דרום בשנה"ל תשס"ח, חרף העובדה שפוטר מהנתבעת פיטורי משמעת כאמור בגזר דינו של בית הדין למשמעת, לטענתה התובע לא יכול היה להיות מועסק אצל הנתבעת והנתבעת לא הייתה מוסמכת להעסיקו, למצער בשנת הלימודים תשס"ח ועל כן בדין הופסקה העסקתו. ב. הנתבעת טענה, כי רק לאחר שהתקבל תיקו האישי של התובע ממשרד החינוך במחוז הצפון, נודע לאגף כוח-אדם בהוראה במחוז הדרום דבר פיטוריו של התובע בפיטורי משמעת, ובעקבות זאת הודע לו על הפסקת עבודתו, וזו הופסקה ביום 17.10.07. ג. עוד נטען, כי התנהלותה של הנתבעת הייתה סבירה וראויה בנסיבות המקרה, וכי המלצת בית הדין למשמעת לפי התובע יוכל בעתיד לעסוק בהוראה בנתבעת הינה בגדר המלצה בלבד ואין לה תוקף מחייב. ד. באשר לדרישות התובע לסעד הכספי בגין הפסקת עבודתו בשנה"ל תשס"ח - נטען כי המדינה שלמה לתובע את שכרו לרבות הזכויות הנלוות להן היה זכאי בגין תקופת העסקתו מיום 20.09.10 ועד 17.10.07. ה. באשר לטענת התובע לעניין אי שיבוצו בשנת הלימודים תשע"א - הנתבעת טענה כי בהתאם לשיטת הניקוד התקפה לשנה המדוברת עולה כי התובע לא היה זכאי להיות משובץ . הנתבעת הבהירה כי כבר בהודעה מטעמה מיום 03.11.10 ציינה כי שאלת שיבוצו בשנת תשע"ב תידון עפ"י הנוהל הקיים באותה עת והדגישה כי התובע שובץ בנתבעת בשנת תשע"ב אך הושעה לתקופה של 30 יום בשל חשד לתקיפת קטין ולאחר שהסתיימה השעייתו שב לעבודתו בשנה"ל תשע"ב ובשנת תשע"ג שוב לא שובץ לעבודה בנתבעת. 5. האם מחויבת הייתה הנתבעת להשיב את התובע לעבודה בשירותה? חוק שירות המדינה (משמעת) (להלן: "החוק") מכיר באמצעי של פיטורים משירות (סעיף 34(8) לחוק) ולצדו באמצעי של פסילה, לתקופה קצובה או לצמיתות, לאחר פיטורין, ממילוי תפקידים מסוימים בשירות המדינה (סעיף 34(9) לחוק) או משירות המדינה בכלל (סעיף 34(10) לחוק). כאשר עובד מפר במעשיו את הנורמות המחייבות בשירות המדינה ומועל באמון שניתן בו, "יש מקום לקבוע - בנסיבות המתאימות, ועל פי חומרת העניין - כי עובד זה יפוטר ואף כי יהיה פסול מלשוב ולשרת בשירות המדינה" [עש"מ 3789/04 ציפורי - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, פ"ד נט(1) 721, 725]. מאחר ועונש הפיטורים הינו בין אמצעי המשמעת החמורים ביותר שבית הדין למשמעת יכול להטיל, ברי כי מקום בו אמצעי זה נמצא מתאים והולם בנסיבות העניין, אין לעקרו מתוכן בדרך של הפיכת הפיטורים למעין השעיה זמנית, ומובן כי אין מקום לקבוע חזקה בדבר חיוב המדינה להשיב לעבודתו עובד שהורשע בביצוע עבירות משמעת ובגין כך פוטר ונפסל מלעבוד בשירות הציבורי, ולו למשך תקופה קצובה. כבר נקבע בהלכה הפסוקה כי "....ברור גם כי יש להבחין בין מצב בו בית הדין ממליץ למדינה להשיב עובד לעבודה בתום תקופת הפסילה שהושתה עליו, לבין חיובה של המדינה לעשות כן. אכן, להמלצות בית הדין למשמעת, כמי שאמון על-פי חוק על שיפוט עבירות המשמעת הנעברות על-ידי עובדי המדינה, ראוי שיינתן משקל נכבד ומשמעותי. יחד עם זאת, כפי שהסברתי, אין לשלול מן המדינה באופן גורף ומוחלט את שיקול-הדעת באשר להשבה לעבודה של עובד שפוטר ונפסל לתקופה קצובה ואת אפשרותה לשקול במסגרת זאת גם את יתר השיקולים הצריכים לעניין על רקע הנתונים העדכניים הקיימים בידיה, לצד המלצתו של בית הדין בנושא".  (וראו, עשם 9433/07 מדינת ישראל - מרינה אבשלומוב, מיום 21.05.08). לצד זאת ובנסיבות העניין, משמדובר בתובע שהוא איש חינוך אשר חלות ביחס אליו אמות מידה מחמירות בשל טיב התפקיד אותו הוא נדרש למלא והדוגמה האישית שהוא נדרש ליתן, מקבל שיקול הדעת מימד אחר, על כך כבר נאמר: "איש חינוך המועסק במערכת החינוך של המדינה חייב בחובת אמון והגינות מוגברת. במעמדו כאיש הוראה, הוא מהווה דוגמא ומופת אישי לבני הנוער אותם הוא מלמד ומחנך. ממוריו ומחנכיו שואב הדור הצעיר את מערכת הערכים, הבונה ומגבשת את דמותה של החברה הישראלית לימים יבואו (עש"מ 8180/05 מדינת ישראל נ' ולידי (לא פורסם, 7.5.06)). איש חינוך הנכשל במעשים של זיוף מסמכים והצגתם לרשות הציבורית לצורך קבלת כספי ציבור בטענות שווא פוגע פגיעה עמוקה וחמורה בחובת האמון שהוא חב למדינה ולציבור. במעשים אלה נפגע מעמדו כעובד ציבור האמור לשמש מופת לתלמידיו, אשר ממנו הם אמורים לשאוב דעת וערכי מידות." (ראו, עש"מ 9741/06 בסמה נעאמנה -מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, מיום 10.10.07). משכך, אין בקביעת בית הדין למשמעת, לפיה אין מניעה להשיב את התובע לעבודה בתום תקופת הפסילה לעולם ההוראה כדי להקים חובה, ולכל היותר הינה בגדר המלצה שאינה מחייבת. המסקנה המתחייבת הינה כי המדינה לא הייתה מחויבת להשיב את התובע לעבודה בשירותה לאחר פיטוריו. חרף האמור לעיל, מוצאים אנו כי יש מקום לבחון האם נפלו פגמים בהליך הפסקת העסקתו של התובע בשנה"ל תשס"ח, במחוז הדרום. 6. נסיבות קבלת התובע לעבודה במחוז הדרום לאחר פיטוריו, האם התובע הטעה את הנתבעת? כפי שצוין לעיל, הצדדים נחלקו לעניין נסיבות קבלתו של התובע לעבודה במחוז הדרום כאשר התובע טען כי יידע את המפקח דבר פיטוריו במחוז הצפון ודבר הרשעתו בעבירה שיש עימה קלון ומנגד הנתבעת טענה כי התובע לא ציין בפני המפקח במועד ראיון הקבלה למחוז הדרום דבר פיטוריו כאמור והמפקח למד במה מדובר רק לאחר שנתקבל תיקו של התובע ממחוז הצפון. נקדים ונאמר כי העדפנו את הגרסה העובדתית שהובאה ע"י עדי הנתבעת. עדותו של המפקח עשתה עלינו רושם מהימן, הייתה עקבית ולא נסתרה, בעוד שעדותו של התובע נסתרה מניה וביה, ולא הייתה סבירה, ונבהיר: א. בתצהיר העדות הראשית של התובע, נאמר כי שובץ לעבודה במחוז הדרום ורק לאחר מכן שוחח עם המפקח, וזאת ללא ציון מועד קבלתו לעבודה ומועד קיום הישיבה עם המפקח. בחקירתו בפנינו, טען התובע כי שובץ לעבודה במחוז הדרום לאחר השיחה עם המפקח, וכי השיחה התקיימה ביום 17.09.07 ומיד בסיומה קיבל שיבוץ בעבודה. מנגד העיד המפקח ועדותו לא נסתרה, כי מעולם לא ראה את התובע לפני שראיין אותו ביום 20.09.07 וכי לפי הנהלים של משרד החינוך במחוז הדרום "היה נוהל שניגשים ישירות למפקח הכולל בלי התערבות של כוח אדם, זה בשונה ממחוזות אחרים ששם מגישים בקשות שיבוץ לכוח אדם ואז מעבירים את זה למפקח הכולל, במחוז דרום זה לא כך בגלל מחסור במורים. מזה שנתיים אנו עובדים בשיטה הזו, כלומר שכן מגישים, אבל עדיין יש זכות לפנות במישרין לפיקוח". המפקח סיפר, כי התובע פנה אליו לראשונה יום לאחר פתיחת שנת הלימודים, ונכנס לחדרו, ולפי דבריו - "הוא ביקש להשתבץ, שאלתי אותו מה ההתמחות שלו והוא אמר לי ערבית ודת איסלאם, שאלתי אותו למה נכון לעכשיו לא השתבץ כי בתחום שלו יש מחסור במורים, הוא ענה לי שבמחוז צפון הבטיחו לו מקום עבודה, כשלא עמדו בהבטחה שלהם הוא נאלץ לפנות למחוז דרום". המפקח נשאל מהם הקריטריונים לשיבוץ מורה במחוז הדרום וענה כי הנחיצות היא הקריטריון המכריע באותה תקופה והסביר "היה מחסור של מורים ואותנו מעניין ההשכלה הפדגוגית יותר מאשר הניקוד שזה רלבנטי במחוזות אחרים שיש הרבה מורים, במחוז דרום אין עודף מורים". עוד ציין, כי בזמנו לא הייתה לו נגישות במחשב לנתונים אודות עברו של התובע, ורק לגף כוח אדם בהוראה הייתה נגישות למידע כזה, וכי בחלוף שבוע מיום שיבוצו של התובע פנתה אליו טלפונית מנהלת גף כוח אדם בהוראה והביעה תמיהה על שיבוצו של התובע על אף עברו, ורק אז נודע לו דבר הרשעתו. כאמור, העדפנו גרסה זו על פני גרסת התובע, שטען באופן סתמי כי המפקח ידע "דרך המחשב" על עברו כבר מפגש הראשון שלהם. ב. נעיר, כי התובע נמנע מלגלות בכתבי הטענות ובתצהיר שהוגש בפנינו, כי שובץ לעבודה אצל הנתבעת בשנה"ל תשע"ב וכי הושעה מעבודתו ביום 06.10.11 למשך שלושים יום בחשד לתקיפת קטין שלומד בבית הספר היסודי ורק במענה לשאלת ב"כ הנתבעת טרח התובע להודות כי אכן שובץ לעבודה בשנה"ל תשע"ב במחוז הצפון, וכי מתנהלת נגדו חקירה בחשד לתקיפת קטין. מצאנו טעם לפגם בהסתרת נתונים אלה. ג. עוד נעיר, כי הוברר שהתובע מסר מידע כוזב בבקשה למענק למורים צפוניים המלמדים בישובים הבדואים שהוגשה לאחר יותר משנה מפיטוריו ממחוז הדרום ביום 12.10.08, ובה ציין כי הינו עובד בבית ספר יסודי וחט"ב אלתראבין אלסאנע על אף שפוטר יותר משנה עובר להגשת הבקשה. ד. משקבענו כי התובע הטעה את הנתבעת בבקשתו להשתבץ במחוז הדרום, הסתיר מידע רלבנטי ומסר מידע כוזב, הרי שבדין הופסקה עבודתו מיד עם גילוי הנתונים הרלבנטיים. 7. האם מוצתה זכות הטיעון של התובע?   לטענת התובע פוטר הוא מעבודתו בנתבעת לאלתר וללא מתן זכות שימוע וכי משפנה למפקח על מנת להשמיע את דבריו הלה הבהיר בפניו כי הפיטורים נעשו "מלמעלה" וכי אינו יכול לעשות דבר בנדון, ומשלא שעו לבקשותיו להימנע מפיטוריו, הגיש ערעור על ההחלטה לפטרו אך הערעור נדחה. לטענתו משנפגמה זכות הטיעון שלו, ההחלטה לפטרו הנה בטלה מדעיקרא משניתנה בניגוד לכללי הצדק הטבעי. הוברר בפנינו, כי משנודע למפקח ממחלקת כוח אדם בהוראה במחוז דרום כי התובע הסתיר עובדות מהותיות לעניין נסיבות פיטוריו במחוז צפון יצר קשר עם מנהל בית הספר תראבין בו שובץ התובע והודיע לו שיש להפסיק את עבודתו של התובע לאלתר. משכך נעשה, פנה התובע לגף כוח אדם בהוראה במחוז הדרום, ושם הנחו אותו להגיש ערעור על ההחלטה להפסיק את עבודתו, וכך העיד: "... אחרי הפסקת העבודה שלי התקשרה אלי מישהי ממחלקת כוח אדם אולי אתי או רותי ואמרה לי שאני לא צריך לעבוד שם כי יש לי תיק פלילי, אמרה לי שאגיש ערעור וכך עשיתי וצירפתי את החלטת בית הדין למשמעת. ש. אז מה היה. ת. שמחוז דרום לא יכול להעסיק אותי בגלל שיש לי תיק פלילי ויש להם מדיניות לא להעסיק בן אדם שיש לו תיק פלילי. אמרתי להם שיש להם הרבה אנשים עם תיקים פליליים והם ענו שזה לא אכפת לי והם לא רוצים אותי." נאמר כי משברור כי הודע לתובע על ההחלטה להפסיק מידית העסקתו מבלי שדבריו נשקלו קודם לקבלת החלטה זו, מוצאים אנו כי נפל טעם לפגם בהתנהלותה של הנתבעת. חובתה של הנתבעת לשמוע את מי שעומדים להחליט בעניינו - מוטלת עליה מכוח עיקרי הצדק הטבעי. הדבר מעוגן ומושרש בהלכה הפסוקה זה מכבר. בהתנהלותה זו של הנתבעת נפגמה זכות הטיעון של התובע, והיה מקום, חרף החומרה שבהטעיית המפקח ובהסתרת העובדות המהותיות הנוגעות לעברו, להודיע לו מראש כי בכוונת הנתבעת להפסיק העסקתו מהסיבות האמורות. אין ספק, אם כן, שלתובע לא קוים שימוע כדין. ברם - כלל הוא שאי קיום חובת השימוע - כשלעצמו - אינו מביא לבטלות ההחלטה הפוגעת בעובד ויש צורך לבחון בכל מקרה, על פי נסיבותיו, מה התוצאה המאוזנת והראויה (ע"ע 85/98 חדאד - עיריית מעלות תרשיחא, ניתן ביום 02/01/00). כך, למשל, נפסק כדלקמן - "כלל הוא שאין לשלול מן העובד את זכות הטיעון קודם פיטוריו. מוסד השימוע נועד לאפשר לעובד למסור את גירסתו ולאפשר למעביד לקבל החלטה מושכלת המבוססת על מירב הנתונים הנוגעים לדבר. עם זאת, הימנעות ממתן זכות שימוע אינה מחייבת, בהכרח, ביטול החלטת הפיטורים. הדבר תלוי בנסיבות כל עניין ובבחינת השאלה האם, לאמיתו של דבר, התקבלה החלטה לא מבוססת או שנגרם לעובד עוול. בענייננו, סבר בית הדין האזורי כי אין באי מתן זכות שימוע כדי לפגוע בהחלטת הפיטורים. אנו מאמצים עמדה זו של בית הדין ואף אנו לא שמענו על כל טענה שהיתה יכולה להשמיע המערערת שהיה בה כדי לשנות את החלטת הפיטורים (ראו, עע 04 / 1334 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע, מיום 29.12.04). מוצאים אנו כי בנסיבות העניין אין מקום לקביעה בדבר בטלות ההחלטה להפסיק לאלתר את עבודת התובע משום כך בלבד שלא מוצתה זכות הטיעון שלו. זאת, בשים לב לעובדה שמצאנו שהתובע הטעה את הנתבעת והסתיר עובדות מהותיות לעניין נסיבות פיטוריו, והפגמים שבקליטת התובע כעובד במחוז הדרום בנתבעת, מצדיקים הפסקת עבודתו. נוסיף, כי התובע קיבל הזדמנות לטעון טענותיו ולנסות לשכנע את הנתבעת לבטל את רוע הגזירה בהגשת הערעור, ויש בכך כדי לתקן במשהו את הפגם שבאי קיומו של השימוע. 8. נוכח האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה או זכויות נלוות בגין שנת הלימודים במחוז הדרום, תוך שנעיר כי הוברר שהנתבעת שילמה לתובע עבור שכר עבודה, לרבות הזכויות הנלוות להן היה זכאי, בגין תקופת ההעסקה מיום 20.09.07 ועד ליום 17.10.07 ואף שולם בנוסף שכר יחסי עבור חודשי הקיץ בהתאם לעבודתו בפועל בתקופה האמורה (ראו, נספחים ד1 ד2 לכתב ההגנה וכן תע"צ של גב' חוה דניאל, חשבת מחוז דרום במשרד החינוך). 9. שיבוצו מחדש של התובע לעבודה בנתבעת - במחוז הצפון - התובע טען כי הגיש בקשה במועד הקבוע בחוק לשיבוצו במשרד החינוך - מחוז הצפון לשנת הלימודים תשע"א אך בקשתו נדחתה שכן הנתבעת לא שיקללה את שנות הוותק שצבר עובר לפיטוריו במסגרת נקודות הזיכוי בהתאם לחוזרי המנכ"ל לגבי שיבוץ מורים במגזר הערבי ובכך הוענק לו ניקוד מופחת, ובקשתו לשיבוץ נדחתה שלא כדין בעוד שאחרים שצברו מספר נקודות הנופל משלו זכו לשיבוץ אצל הנתבעת. התובע ביקש לקבוע כי בפעולתה כאמור לעיל, הפעילה הנתבעת שיקולים זרים בשיבוץ מורים אחרים והעדפתם על פניו. משכך, בקש התובע לחייב את הנתבעת לשבץ אותו בשנת הלימודים האמורה. הנתבעת, מצידה, הבהירה כי "בקשתו של התובע לשיבוץ נדונה ונבחנה בהתאם לנוהל "העברות שיבוצים והשלמות משרה" של עובדי הוראה במגזר הערבי שמפרסמת הנתבעת ובהתאם לניקוד אותו צבר התובע-לא שובץ, משכך לא קמה לתובע זכות לשיבוצו בשנה"ל תשע"א". עוד צוין כי "שאלת שיבוצו בשנה"ל תשע"ב תבחן לקראת שנת הלימודים הבאה, במידה ויגיש בקשה לשיבוץ עפ"י הנוהל שיהיה תקף באותה עת". (ראו, הודעה מיום 03.11.10 מטעם הנתבעת, וכן הודעה מיום 02.02.11 בה פורטו מרכיבי הניקוד שנקבע לתובע ביחס לשנה"ל תשע"א וכן לגבי השיבוצים שנעשו). נאמר כי מצאנו שהחלטתה של הנתבעת סבירה והתקבלה כדין, ונבהיר: נוהל העברות, שיבוצים והשלמות משרה - כאמור, במערכת החינוך במגזר הערבי, נהוגה שיטת ניקוד לצורך העברה, שיבוץ והשלמות משרה של עובדי הוראה. שיטת הניקוד נקבעת בהתאם למספר פרמטרים המתפרסמים מעת לעת בחוזר משרד החינוך - האגף לחינוך במגזר הערבי, בו מפורטות ההנחיות למילוי טפסי בקשות להעברה, שיבוץ והשלמת משרה (ראו נוהל העברות, שיבוצים והשלמות משרה לקראת שנת תשע"א - נספח ב' לתצהיר מר ג'מאל כבישי). נביא להלן את הגדרת המונחים 'העברה', 'שיבוץ' ו'השלמת משרה', כפי שהם מנוסחים בנוהל "העברות, שיבוצים והשלמות משרה" לקראת תשע"א 2010-2011" של משרד החינוך, אגף החינוך במגזר הערבי (להלן גם: "נוהל השיבוצים"): העברה - העברת עו"ה מתייחסת אך ורק לעו"ה קבועים במערכת משרד החינוך, המועברים מבית ספר אחד לבית ספר אחר, לשעות תקניות, דהיינו שעות הקבועות בתקן בית הספר. .......... שיבוץ - שיבוץ עו"ה מתייחס לעו"ה חדשים ו/או לעו"ה שאינם קבועים במערכת משרד החינוך, והמשובצים למשרות תקניות או זמניות. השלמת משרה - מתייחסת לעובדי הוראה קבועים במערכת ולתוספת ש"ש תקניות ופנויות שאינן מוגבלות לשנת לימודים אחת.... אין חולק, כי בקשת התובע מתייחסת ל'שיבוץ' בלבד כך גם התובע ציין בטופס הבקשה. אין מדובר בענייננו, בהעברה או בהשלמת משרה. כאמור, העברה וגם השלמת משרה רלוונטיות אך ורק לעובד קבוע במשרד החינוך. התובע פוטר מהנתבעת ביום 17.10.07 שאז הסתיימו יחסי עובד ומעביד בניהם. הקריטריונים לניקוד : הקריטריונים לניקוד לבקשות שיבוץ הינם: וותק/המתנה, דרגת השכלה, הצטיינות, מקום מגורים, מבחן בשפה הערבית. בכל הנוגע למרכיב ה"הוותק" נקבע בנוהל השיבוצים לגבי ניקוד כדלקמן: "1. 4 נקודות בגין כל שנת וותק בהוראה במוסדות החינוך הרשמיים הכוונה לעובדי מדינה המקבלים שכרם ישירות ממשרד החינוך. 2. נקודה אחת בגין כל שנת המתנה ממועד ההסמכה. 3. עובד הוראה אשר הופסקה עבודתו בשל סיבות מנהליות (צמצום) יקבל ניקוד בגין תקופת עבודתו במשרד החינוך. כל הפסקת עבודה מסיבה אחרת לא תזכה את עו"ה בגין תקופת עבודתו בעבר." (ההדגשה לא במקור) כאמור מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר ג'מאל כבישי (להלן: "מר כבישי") מנהל גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך. על פי תצהיר מר כבישי, התובע הגיש בקשה להשתבץ לעבודה בנתבעת בשנה"ל תשע"א, כמורה לחינוך מיוחד ערבית ודת, ביישובים: כאבול,שעב, סח'נין, שפרעם וטמרה ובהתאם לנוהל השיבוצים הוא צבר 34 נקודות זיכוי לצורך מועמדותו לשיבוץ בשעב (יישוב מגוריו של התובע), ו-28 נקודות לצורך מועמדותו לשיבוץ ב- 4 היישובים האחרים הנזכרים לעיל וזאת לפי הפירוט הבא: א. 9 נקודות בגין וותק. ב. 4 נקודות בגין דרגת השכלה (תואר בהוראה). ג. 6 נק' בגין תוספת ליעד בישוב מגורים(ביישוב שעב). ד. 15 נק' בגין הצלחה במבחן בתחום השפה הערבית. כאמור לעיל, בסעיף 3 לעניין "ניקוד בגין וותק" נקבע במפורש שעו"ה אשר הופסקה עבודתו בשל סיבות שאינן מנהליות לא יזכה לניקוד בגין עבודתו עובר להפסקה. אין חולק כי בענייננו עבודתו של התובע הופסקה בתום שנה"ל תשס"ח בשל עבירות משמעת ולא בשל סיבות מנהליות ומשכך אין ספק שהתובע אינו זכאי כיום לניקוד בגין תקופת עבודתו בעבר, והוא נחשב כעובד חדש המבקש שיבוצו בנתבעת, מה גם שבעקבות פיטוריו שולמו מלוא הזכויות המגיעות לו בגין תקופת העסקתו כולל פיצויי פיטורים. נציין כי מר כבישי הדגיש בתצהירו כי לאור העובדה שלתובע זכאות לתעודת הוראה החל משנת 2001, הוחלט כי התובע זכאי ל- 9 נק' בגין וותק כאילו שמדובר בשנות המתנה. כאן המקום להזכיר כי כפי שצוין לעיל, הרי שבשנת הלימודים תשע"ב שובץ התובע לעבודה בבית הספר היסודי אל בורג' בשפרעם, אך הושעה למשך 30 יום בשל חשד לתקיפת קטין, ולאחר שהסתיימה השעייתו שב לעבודה עד תום השנה, ובכל הנוגע לשנת הלימודים תשע"ג התובע לא שובץ לעבודה. נוסיף כי אשר לטענתו של התובע לפיה עובדי הוראה אחרים שקבלו מס' נקודות שנפל מזה שנקבע לו - זכו לשיבוץ אצל הנתבעת - גם טענה זו דינה להידחות משום שנטענה בעלמא ללא שום ביסוס או תימוכין כנדרש. נסכם ונאמר כי מצאנו שלא נפל פגם בהחלטותיה של הנתבעת בכל הנוגע לשיבוצו של התובע במחוז הצפון משנת הלימודים תשע"א ואילך, והיא פעלה באופן ענייני ובהתאם לנהלים הנהוגים אצלה בכללם נוהל השיבוצים. 9. סיכומו של דבר: מצאנו כי לא נפלו פגם מהותי או חוסר סבירות קיצונית המצדיקים ביטול החלטת הנתבעת לעניין הפסקת עבודתו בשנה"ל תשס"ח במחוז הדרום או בנוגע לשיבוצו מחדש במחוז הצפון. משכך, דין תביעתו של התובע, על כל רכיביה, להידחות. 10. על התובע לשלם למדינה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. 11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. מוריםפיטוריםדיני חינוך