19 אחוז נכות מתאונת דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא 19 אחוז נכות תאונת דרכים: מבוא ענייננו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק). התובע, יליד 5.5.1986, נפגע ביום 1.2.06 בתאונת דרכים שאירעה בעת שנהג על קטנוע בשירותה של נתבעת 1 כנהג משלוחים. נתבעת 2 היא מבטחת הקטנוע השייך לנתבעת 1. במהלך התאונה נמחצה רגלו הימנית של התובע בין הקטנוע לבין הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה ולתובע נגרמו נזקי גוף. התאונה אירעה כשלושה חודשים בטרם שמלאו לתובע 20 שנה. כיום התובע כבן 26. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה. משזנחו הנתבעות בסיכומיהן את טענות לעניין חבותן, אזי ממוקדת המחלוקת בשאלת גובה הנזק. שיעור נכותו הרפואית של התובע ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "שיבא" ואושפז במחלקה האורטופדית למשך 14 ימים שם עבר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת, שחזור באמצעות שתל עצם, תפירת מיניסקוס לטראלי ותפירה של רצועה לטרלית. בעקבות התאונה שהה התובע בתקופת אי כושר לעבודה במשך 89 ימים עד יום 30.4.06 (נספח ה למוצגי התובע) וחופשת מחלתו הוארכה עד לחודש אוקטובר 2006 (נספחים ו'-ט', יב' למוצגי התובע). בהחלטת הועדה הרפואית במל"ל נקצבו לתובע נכויות זמניות על פי הפירוט הבא: 100% מיום 1.5.06 עד ליום 31.12.06; 50% מיום 1.1.07 עד ליום 31.7.07; 30% מיום 1.8.07 עד ליום 30.11.07 (נספח ב לסיכומי הנתבעים). בתחילה הועמד שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 28% ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשי"ט-1956 (להלן: תקנות המל"ל) על 42%. בעקבות ערר שהגיש המל"ל וערר נגדי מצד התובע העמידה ועדת העררים את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 19%, החל מיום 1.12.07, לפי הפירוט הבא: 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל בגין נכות אורתופדית בעקבות מצב שלאחר שבר תוך מפרקי בברך ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי; 5% לפי סעיף 32(4)(א)I-II לתקנות המל"ל בגין נכות נוירולוגית בעקבות נזק אקסונלי בעצב סורלי ופרונאלי מימין- שיתוק חלקי קל עד בינוני; 4.5% תוספת מכוח הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל. שיעור נכותו התפקודית של התובע ושיעור הגריעה מיכולת השתכרותו תכליתה של הנכות התפקודית לאמוד את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע, בשים לב כי מידה זו לא זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית שנקצב לנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792, אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (להלן: ריבלין) בעמ' 633 (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012)). הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בכישוריו ובסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו כמו גם בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו (ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מה' 3 485 (תשס"ה)). בבואי לאמוד את נכותו התפקודית של התובע וכפועל יוצא מכך את שיעור הגריעה מיכולת השתכרותו נדרשתי למכלול הנתונים הבאים: שיעור נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מן התאונה בגין הגבלה קלה בלבד על כושר הפעולה הכללי של ברך ימין ופגיעה עצבית קלה עד בינונית; ממצאי ועדת העררים לפיהם כל המדדים שנבדקו על ידיה נמצאו תקינים למעט ירידה בהיקף ירך ושוק ימין בס"מ אחד והבדלי טווחי תנועה קלים בלבד בין הברכיים; היזקקותו של התובע לשימוש בקב לעתים; נתוניו האישיים של התובע, כיום צעיר כבן 26 בתחילת דרכו המקצועית, הלומד במגמת הלחנה בבית הספר המקצועי "רימון". כן עלה מעדות התובע ומדו"ח רציפות הביטוח מן המל"ל שהגישה הנתבעת (נ/1) כי עובר לתאונה לא צבר התובע רצף תעסוקתי במקום עבודה העולה על חודשים ספורים. זאת בשים לב כי בעת התאונה טרם מלאו לתובע 20 ותקופות הדיווח בנ/1 כוללות את התקופות שבהן עבד כקטין. באשר לשיעור הנכות שנקצב לתובע בגין מצב שלאחר שבר תוך מפרקי בברך ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי- 10% - שיעור זה ייזקף במלואו לעניין נכותו התפקודית. זאת, על אף שהמגבלה התפקודית המצטיירת מממצאי וועדת העררים היא בגין הבדלי תנועה קלים בלבד בין הברכיים וללא השפעה על יציבות הברך. באשר לחמשת האחוזים שנקצבו לתובע בתחום הנוירולוגי, עליי לומר כי לא השתכנעתי שאלו נושאים משמעות תפקודית נפרדת מן הנכות שנקצבה בתחום האורתופדי. על פי קביעת וועדת המל"ל הפגיעה העצבית היא בעצבי כף הרגל הסוראלי והפרונאלי. לטעמי, היות שמדובר בפגיעה בעצבים תחושתיים בלבד המשפיעים לכאורה על אותו איבר, מבלי שממצאי הוועדה הלאקוניים לעניין זה מלמדים על השפעה כלשהי על כושר התנועה, כמו גם לנוכח התרשמותי מעדות התובע על אודות תפקודו העצמאי לא ראיתי לזקוף לנכות זו משמעות תפקודית אלא בחופף לנכות שנקצבה לתובע בתחום האורתופדי. באשר ל-4.5 אחוזי הנכות שהוספו לתובע מכוח תקנה 15 לתקנות המל"ל, סבורני כי יישום הפרמטרים שבתקנה 15 על נסיבות העניין אינו מצדיק גזירה שווה לעניין נכותו התפקודית. תקנה 15 מעניקה סמכות לוועדה הרפואית מטעם המל"ל להגדיל את אחוזי הנכות הרפואית של הנפגע לאור גילו ומקצועו כאשר הוא אינו מסוגל לחזור לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת לצמיתות בהכנסותיו. קביעה זו היא למעשה הסקת מסקנות של המל"ל לגבי ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית ועל כן היא איננה מחייבת את בית המשפט מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ראו לעניין זה בספרו של ריבלין, בעמ' 768). בנסיבות העניין התובע הוא צעיר בן 26, שכוחו במותניו, ונמצא בשלהי הכשרה מקצועית הסוללת את דרכו המקצועית הודות לתכנית השיקום מטעם המל"ל. במצב הדברים האמור אין בגילו של התובע או בשלב המקצועי בו הוא נתון להוות לו לרועץ בהשוואה למצבו אלמלא התאונה ועל כן אין בהם להוסיף על הנכות התפקודית בתחום האורתופדי. מכל האמור יוצא כי שיעור נכותו התפקודית של התובע יועמד בנסיבות העניין על 10%. היות שהתובע טרם שב למעגל העבודה ואין לדעת בוודאות באיזו עבודה יעסוק וכמה ישתכר ראיתי להשוות בין שיעור נכותו התפקודית לבין שיעור הגריעה מיכולת השתכרותו הפוטנציאלית. הפסדי השתכרות בסיס השכר של התובע עובר לתאונה ב"כ התובע טען כי יש לחשב את הפסדי שכרו לתקופה שמן התאונה ועד למועד קביעת נכותו הצמיתה, ביום 1.12.07, על פי הכנסתו הרבע שנתית במל"ל: 3,997 ש"ח (11,993:3) ובתוצאה סופית לאחר תוספת ריבית והצמדה: 5,535 ₪. מנקודה זו ואילך טען ב"כ התובע כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על השכר הממוצע במשק וזאת מכוח ההלכה הפסוקה בנוגע לנפגעים צעירים בתחילת דרכם המקצועית. מנגד, הפנתה הנתבעת לנתונים העובדתיים שעלו מעדותו של התובע ומן המסכת הראייתית שהוצגה לפני בית המשפט ולפיהם: התובע למד בכיתה לילדים מתקשים; לא התקבל ללימודים בתיכון שביקש ללמוד בו; לא השלים את לימודיו התיכוניים ואינו זכאי לתעודת בגרות; לא גויס לצה"ל מחמת אי התאמה; לא התמיד באף עבודה או משלח יד עובר לתאונה ולאחריה; לאחר התאונה הורשע בעבירה לפי פקודת הסמים; מתיקו בשב"ס עולה כי נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות ללא מגבלה רפואית, וכי במהלך עבודות השירות זומן לבירור והוזהר על רקע היעדרויות חוזרות ללא הודעה למפקחת וקבלת אישור. מפאת כל אלה ביקשה הנתבעת להעמיד את בסיס השכר של התובע לעבר על פי שכרו החודשי הממוצע בשנה וחצי שקדמה לתאונה: 1,300 ₪, ולעתיד על פי שכר המינימום במשק. לאחר עיון בדברים ראיתי להעמיד את בסיס שכרו של התובע על שכרו הרבע שנתי במל"ל: 11,993:3=3,997 ₪ וזאת עד ליום, 1.11.2010, שבו החל התובע תכנית שיקום מקצועית. תוצאה זו משקפת את נתוני הכנסתו של התובע בפועל בשנת 2005, עובר לתאונה (ראו נ/1- דו"ח רציפות הביטוח במל"ל) והולמת את נתוניו האישיים של התובע כפי שהובאו לעיל. בהצמדה למדד המחירים לצרכן, בסיס השכר לעבר הוא: 4,740 ₪ במעוגל. לעניין בסיס השכר מנקודה זו ואילך, סבורני כי בנסיבות העניין יש להחיל את החזקה שנקבעה בפסיקה לפיה ניזוק, קטין או צעיר, אשר נפגע בטרם נתגבש מסלול חייו המקצועי אזי בסיס שכרו, אילולא מעשה הנזיקין, יועמד על שיעור השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה בין היתר ב: ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא פ"ד ס(3) 13(2005), ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים ( 26.1.09) עא 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006) ע"א 1972/03 בוני שרון נ' נטליה רקובה ( 11.10.05) ראו גם בספרו של ריבלין בעמ' 914). בענייננו, אינני סבורה כי הוכחו נתונים עובדתיים חריגים המוציאים את התובע מגדר הנחת העבודה הרגילה שלפיה יכול ועתיד היה להשתכר כשיעור השכר הממוצע במשק. זאת שכן, תאונת הדרכים מושא התובענה אירעה בטרם מלאו לתובע 20 שנים; על פי עדותו של התובע, כפי שעולה גם מדו"ח רציפות הביטוח (נ/1), במהלך השנים 2001-2006 עבד התובע ב-4 מקומות עבודה, בין היתר כמחסנאי, שליח ומכונאי, לפרקי זמן הנעים בין חודשיים לחמישה חודשים. ואולם, בהתחשב בארעיותם של מקומות העבודה וזמניותם על רקע גילו הצעיר של התובע באותה עת, אינני סבורה כי יש לראות בהם אינדיקציה ממשית לבחירה עצמאית באפיק תעסוקתי החורג מהנחת השכר הממוצע במשק לעתיד. כמו כן ראיתי להתחשב בסיכום האבחון שנערך לתובע באפריל 2010 ב"מכון רום" לפסיכולוגיה יישומית וחינוכית ולפיו במהלך האבחון התובע: "עבד בשיתוף פעולה, באורח עצמאי ויעיל.... הרשים כבעל יכולת תקינה להבנת הוראות וניכר כי גם כשהתקשה מעט במטלות הצליח להתמיד בהן... בדיון הקבוצתי גילה מעורבות רבה, הציג את טיעוניו באופן רהוט וברור ונראה כי חש בנוח בסיטואציה החברתית.... ". באמור יש להוסיף על התרשמותי החיובית מן התובע בעדותו לפניי, בו הנני נותנת אמון. באשר להסתבכותו של התובע בפלילים לאחר התאונה, אציין כי עובדה זו לא נעלמה מעיניי. מעדותו של התובע עולה כי חייו עובר לתאונת הדרכים היו רצופים משברים אישיים ומשפחתיים על רקע גירושי הוריו, קשיי הסתגלות למסגרות חינוכיות, מחלת אלכוהוליזם של אביו שלימים אף עבר אירוע מוחי, תאונת הדרכים שעבר התובע והליך של התהדקות דתית שחווה בעקבותיה (ראו עמ' 7, ש' 10 ואילך, עמ' 8, ש' 7-12, עמ' 10, ש' 4-8). משברים אלה תוארו על ידי התובע כרקע להסתבכותו בפלילים: "זה היה תקופה שמעדתי בה" (עמ' 12, ש' 1-2) בעוד שכיום מצוי התובע בנקודת זמן שבה סיים לרצות את עונשו, פרע את חובו לחברה, התחתן עם בחירת ליבו ונמצא בשנה האחרונה ללימודיו במסגרת תכנית השיקום המקצועית שנבנתה עבורו במל"ל. בשים לב לחלקו של התובע בביצוע העבירה בה הורשע, בהתחשב בעובדה כי מדובר בעבירה יחידה שבוצעה לאחר תאונת הדרכים ובהתחשב בכך שהתובע נמצא בשלהי תכנית שיקום מקצועית, סבורני כי לא נכון יהא להיתלות בהרשעתו בפלילים לצורך סטייה מן החזקה לעניין בסיס השכר הממוצע במשק. מכל האמור לעיל יוצא כי בסיס השכר של התובע מיום שהחל בתכנית השיקום המקצועית ואילך יועמד על גובה השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה על פי החישוב הבא: 8,732 ₪ (לפי לוח 4.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כולל משרות של עובדים זרים, נכון לחודש ספטמבר 2012) בניכוי 531 ₪ על פי מדרגות המס לשנת 2012, ובתוצאה סופית: 8,201 ₪. הפסדי שכר העבר משקבעתי את בסיס השכר אפנה לכימות הפסדי שכר העבר של התובע. למען הסדר יוסבר כי החישוב עבור כל תקופה ייערך בערכי קרן עם הצמדה ובסיכום ההפסדים הכולל לעבר יצורפו גם הפרשי ריבית מאמצע תקופה. תקופה ראשונה- ממועד התאונה, 1.2.06 ועד למועד קביעת נכותו הצמיתה, 1.12.07 ממועד התאונה עד ליום 31.12.06 היה התובע באי כושר מלא לעבודה, ועל כן זכאי לפיצוי בסך: 52,140 ש"ח (11 חודשיםX 4,740 ₪). מיום 1.1.07 עד ליום 31.7.07 הועמד שיעור נכותו הזמנית של התובע על 50%. ואולם, לטענת הנתבעת יש להפחית מחישוב זה את ההפסדים עבור חודש יוני 2007 שכן ע"פ דו"ח רציפות הביטוח (נ/1) באותו חודש שהה התובע במאסר/מעצר. טענה זו מקובלת עליי ועל כן הפסדי שכרו של התובע לתקופה זו ייעשה עבור חודשים ינואר עד יולי 2007, להוציא את חודש יוני, על פי החישוב הבא: 6 חודשים (ינו' עד יול' 07', להוציא את יונ') X4,740 ש"ח X 50%= 14,220 ₪. מיום 1.8.07 עד ליום 30.11.07 הועמד שיעור נכותו הזמנית של התובע על 30%. היות שעל פי נ/1 התובע שהה בחודש אוגוסט 2007 במאסר/מעצר אזי חישוב הפסדי שכרו לתקופה זו ייעשה באופן הבא: 3 חודשים (ספט'- נוב' 2007) X 4,740X 30%= 4,266 ₪. תקופה שנייה- מיום 1.12.07 ועד לתחילת השיקום המקצועי ביום 1.11.10 מיום 1.12.07 נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הועמדה על 19% ונכותו התפקודית התקבעה על 10% כפי שקבעתי לעיל. ואולם, בחישוב הפסדי השכר לתקופה זו יש ליתן את הדעת לכך שהתובע ריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בין התאריכים: 25.6.09-29.11.09 (ראו אישור על סיום ריצוי עבודות שירות מיום 3.1.10 - הוגש באמצעות הנתבעת). אשר על כן, התובע יפוצה עבור תקופה זו, להוציא החודשים בהם ריצה את עונש המאסר, על פי הכפלת שיעור נכותו התפקודית (10%) בבסיס השכר הרבע שנתי במל"ל (4,740 ₪), ולפי החישוב הבא: 31 חודשים (1.12.07-1.11.10 ולהוציא 25.6.09-29.11.09) X 474= 14,694 ₪. תקופה שלישית- מתחילת השיקום המקצועי ביום 1.11.10 ועד היום החל מחודש נובמבר 2010 הופנה התובע לשיקום מקצועי בדרך של הכשרה מקצועית בתחום ההלחנה והעיבוד בבית הספר למוסיקה "רימון" (תעודת עובד ציבור חתומה בידי עוזרת השיקום במל"ל הגב' אורינה קרמר). ההוראות הרלבנטיות ביחס לתנאי מתן שיקום מקצועי מצויות בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956 (להלן:"תקנות השיקום") וסעיפים 3 ו-9 שבהן מורים כדלקמן: "3. מידת השיקום המקצועי ואופן נתינתו (א) שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה: (1) דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל- 10% לפחות או- אם דרגת הנכות טרם נקבעה- עלולה דרגת הנכות, לדעת רופא מוסמך, להגיע ל- 10% לפחות; (2) עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת; (3) הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי." "9. תשלומים לנפגע (א) לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו - (1) הוצאות כלכלה, לינה ונסיעה שנגרמו לו בקשר לשיקום במקצועו בשיעור ובאופן שנקבעו בתקנות 43 ו-44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (2) ההפרש שבין קצבת הנכות המשתלמת לו ובין קצבת הנכות שהייתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו הייתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע, או אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית; אם אין משתלמת לו קצבת נכות ונתמלאו התנאים כאמור - ישולם לו סכום השווה לקצבה שהייתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו הייתה 100% (להלן - דמי שיקום). ישנה לנפגע הכנסה ממשלח-ידו בתקופת מתן השיקום המקצועי, רשאי פקיד השיקום, בשים לב למצבו הסוציאלי, להפחית דמי השיקום, במלואם או מקצתם, ובלבד שההפחתה לא תעלה על ההכנסה כאמור; (3) לא נתמלאו התנאים כאמור בפסקה (2) והנפגע עובד בעת מתן השיקום המקצועי גם כעובד שכיר ונגרע משכרו עקב העדרו מהעבודה לרגל השיקום - ישולם לו סכום השווה רק לאותו חלק מהשכר שנגרע כאמור ובלבד שהסכום ששולם לא יעלה על דמי-שיקום." התובע העיד לפניי כי הלימודים נערכים 4 פעמים בשבוע ומצריכים אימון מעבר לשעות הלימוד. עוד העיד התובע כי כיום אינו עובד אך בזמנו החופשי מחפש עבודה (ראו עמ' 14, ש' 26 ואילך). לעניין זה טענה הנתבעת כי התובע יכול וצריך למצות כושר השתכרות במגבלת שעות לימודיו, וכי יש לזקוף לחובתו שאינו עושה כך. מנגד הפנה ב"כ התובע בסיכומיו לפסיקה לפיה בתקופת שיקומו של נפגע יש לזכותו בהפסד השתכרות מלא שממנו ינוכו אך דמי הפגיעה ודמי השיקום. לחלופין נטען כי לו יקבע בית המשפט הפסד השתכרות חלקי בלבד בתקופת השיקום המקצועי, עליו להימנע מלהורות על ניכוי דמי השיקום ששוויים החודשי עומד על סך 6,230 ש"ח. לאחר עיון בדברים, מקובלת עליי הנחת העבודה כי במהלך תקופת השיקום המקצועי מחויב התובע בראש ובראשונה לתכנית ההכשרה, בשים לב כי זו הותאמה למידותיו על ידי פקיד השיקום כפועל יוצא מפגיעתו בתאונה ותכליתה להיטיב את השתלבותו חזרה במעגל העבודה. עיון בפסיקה, לרבות זו שאליה הפנה התובע, מעיד כי תוצאה זו הולמת את נסיבות העניין ומאזנת נכונה בין שיעור הפיצוי לבין שיעור ניכויים המלא של דמי השיקום וגמלאות המל"ל (ראו בין היתר ב: ת"א 2785/06 דרור לב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ גבעתיים ( 19.2.12). מן הטעמים שמניתי בפרק המתייחס לבסיס השכר אינני רואה להידרש בשנית לטענות הנתבעת בניסיון לגרוע מן החזקה הנהוגה לעניין שכרם של ניזוקים צעירים שנפגעו בטרם שגיבשו את דרכם המקצועית. על כן אני קובעת כי מנקודת הזמן שבה החל התובע בשיקום מקצועי, בסיס השכר לפיו ייערך החישוב יהא על פי השכר הממוצע במשק. מכאן שחישוב הפיצוי למשך תקופת השיקום המקצועית ייעשה באופן הבא: 27 חוד' X 8,201=221,427 ₪. מכל האמור יוצא כי סך הפיצוי עבור הפסדי שכר העבר בתקופות שנמנו לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה הוא: 311,900 ₪ (במעוגל). הפסדי שכר לעתיד על פי עדותו של התובע מסלול לימודיו בבית הספר "רימון" אורך "בדרך כלל 3 שנים" (ראו עמ' 6, ש' 4 לעדותו). על כן, בהמשך לאופן חישוב שיעור הפיצוי לעבר בתקופת השיקום המקצועי, ובהיעדר אישור המעיד אחרת, אני קובעת כי התובע יפוצה עד לתום השנה האקדמית תשע"ג 2012-2013 (ביום 13.6.13) על פי אובדן כושר השתכרות מלא מבסיס השכר הממוצע במשק: 8,201 X4.9627177 = 40,699 ₪. ממועד תום שנת הלימודים האקדמית, ביום 13.6.13, יחושב הפסד שכרו של התובע לעתיד על פי השכר הממוצע במשק ועל פי הנכות התפקודית ששיעורה 10% באופן הבא: 8,201 X 10%X 0.9876543 X 278.7377189 = 225,770 ₪. מכל האמור יוצא כי סך הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעתיד יעמוד על: 266,470 ש"ח. הפסד הטבות סוציאליות ואובדן פנסיה אשר להפסד הטבות סוציאליות ופנסיה הרי שהפרשות אלה הן חובה שבחוק ומכאן יש לפסוק פיצוי בגינן (לעניין הפסד הטבות סוציאליות בעניינים של צעירים וקטינים שטרם השתלבו במעגל העבודה ראו ב: ע"א 9079/04 אלון נ' לאופר (לא פורסם, 15.4.07); ע"א 7157/07 אי.אי.ג'י. ביטוח זהב הע"מ נ' עיזבון המנוח מוריס אברהם ז"ל (לא פורסם, 17.3.08)). בנסיבות העניין, בקיזוז החיסכון בהפרשות התובע מהפסד הפרשות המעביד, ובהתחשב בכך כי פסיקת הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק מגלמת בתוכה ממילא התחשבות בתנאים סוציאליים הנלווים לשכר, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. עזרת הזולת לעבר ולעתיד ב"כ התובע טען בסיכומיו כי לאחר התאונה גובסה רגלו של התובע למשך שלושה חודשים, לאחר מכן קובעה למשך חצי שנה במכשיר מיוחד ובמשך תקופה ממושכת התובע התהלך עם קביים ונעזר בבני משפחתו. את הפיצוי לעבר כימת התובע בסך של: 20,000 ₪. לעתיד טען ב"כ התובע לפיצוי בסך: 103,366 ₪ עבור 8 שעות סיוע חודשיות. הנתבעת טענה מנגד כי נזקיו של התובע תחת ראש הנזק של עזרת הזולת לא הוכחו, בני משפחתו לא הובאו למתן עדות ולגופו של עניין נכויותיו לא הצדיקו סיוע. עוד הפנתה הנתבעת לעדות התובע ממנה עלה כי הוא מסייע לאביו בניהול משק הבית כמו גם לתיקו בשב"ס לפיו התובע נמצא כשיר לבצע עבודות שירות ללא מגבלה. לצרכי פשרה העמידה הנתבעת את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 2,000 ₪. עזרת הזולת היא בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחות בראיות. בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא הביא את בני משפחתו למתן עדות. כן, התרשמתי מעדות התובע כי איננו נדרש לסיוע ואף נמצא במצב ההפוך שבו הוא המסייע לבן משפחה. כך העיד לפניי כי במהלך עבודות השירות שביצע בשנת 2009 סעד את אביו, ובמילותיו: "הייתי תולה לו כביסה מתי שהייתי יכול, הייתי משתדל להביא לו מנקה, עוזר לו במטבח מכין לו ארוחה.... אותה תקופה חזר לי הרישיון, אני תמכתי בו יותר, לקחתי אותו לבית חולים אסף הרופא...." (עמ' 13, ש' 28-32). תימוכין נוסף למידת עצמאותו של התובע נובע מבדיקה רפואית לכשירות בעבודות שירות שנערכה לתובע בשב"ס ולפי ממצאיה: "מצבו הכללי משביע רצון..." והוא "כשיר לבצע עבודות שירות ללא מגבלה". בנסיבות העניין סבורני כי לא הונחה התשתית הראייתית להצדקת עזרת צד ג בהיקפים הנטענים על ידי התובע. בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לפניי אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בדרך של אומדנא ולהעמידו על סך של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התובע כימת בסיכומיו את ראש הנזק האמור בסכום הגלובאלי: 50,000 ₪ על סמך קבלות חלקיות עבור השכרת ציוד רפואי, רכישת תרופות והוצאות נסיעה. כן נטען לתלות במשככי כאבים והזדקקות לטיפולים רפואיים נלווים בעתיד. הנתבעת טענה מצידה כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה שכן כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי המל"ל וההסדר עם קופות החולים. עיון בקבלות החלקיות עליהן הסתמך התובע מעלה כי סכומן הכולל לא עולה על כמה מאות שקלים (נספח יט למוצגי התובע). עוד עולה כי בין הקבלות צורפו גם קבלה עבור אגרת מיון בסך 570 ₪ מיום התאונה וקבלות עבור השתתפות בקבלת טיפול רפואי כאשר על פניו סכומים אלה מכוסים באופן מובהק בהסדר עם קופות החולים. לאחר עיון בקבלות החלקיות בלבד שהוצגו, ובהיעדר הוכחה להוצאות עתידיות אשר אינן חוסות תחת הכיסוי של המל"ל, ייפסק לתובע סך גלובאלי של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד. כאב וסבל הצדדים הסכימו לחישוב ראש נזק זה על סמך 14.5% נכות רפואית ו-14 ימי אשפוז. מכאן שגובה הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על סך של 35,600 ₪ נכון לכתיבת שורות אלה. סוף דבר התובע זכאי לקבל מן הנתבעת פיצוי בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 311,900 ₪ פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 266,470 ₪ הפסד הטבות סוציאליות ופנסיה 20,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות 5,000 ₪ כאב וסבל 35,600 ₪ ובסה"כ: 648,970 ₪ ניכויים במסגרת תוכנית השיקום המקצועי שנבנתה לתובע, שילמה מחלקת השיקום את שכר הלימודים של התובע בבית הספר "רימון" ומימנה את הוצאות נסיעותיו ללימודים. הצדדים חלוקים בשאלת ניכוי הסכומים האמורים, שערכם הנומינאלי על פי סיכומי הנתבעות עומד על 39,357 ₪, משיעור הפיצוי הכולל. מחד גיסא, התובע שולל מקום לניכוי של שכר לימוד והוצאות הנסיעה משיעור הפיצוי בהסתמך על פסיקה המצדדת בעמדתו. מאידך גיסא, עומדת הנתבעת על ניכוי הסכום האמור שכן לשיטתה התובע, כמי שהיה חסר הכשרה מקצועית, היה נדרש ללא קשר לתאונה להוציא סכומים אלה לשם השלמת הכשרה מקצועית, ומששולמו סכומים אלה על ידי מחלקת השיקום, יש לנכותם מן הפיצוי. יצוין כי פסק הדין הבודד אליו הפנתה הנתבעת אינו נוקב באופן חישוב הניכויים ובהיעדר הנמקה אין בידי להיבנות ממנו. לעומת זאת, סקירת הפסיקה הנגדית מלמדת על הבחנה שביצעו בתי המשפט בין דמי השיקום ששולמו לתובע במהלך תקופת השיקום המקצועי לבין תשלומי שכר הלימוד ומימון הנסיעות. אם מן הנימוק שהאחרונים נועדו למזער את נזקיו של הנפגע ולאפשר לו להשתלב במעגל התעסוקה ועל כן אינם ראויים לניכוי, ואם מן הנימוק כי אין מקום לנכות סכום זה מן הפיצויים אלא אם אותו סכום נכלל בראשי הנזק שנתבעו על ידי הנפגע (ראו בין היתר ב: ת"א 57530/07 אאו מקוריה נ' דניאל ניאזוב ( 20.12.12) ת"א 3240/98 ניניו ניסים נ' נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ ( 23.7.06), ת"א 1701/00 שומלי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' ( 29.6.06)). אשר על כן, מסכום הפיצויים שקבעתי לעיל יש לנכות את גמלאות המל"ל, לרבות דמי השיקום ששולמו לתובע עד כה, ולמעט תשלומי שכר הלימוד והנסיעות ללימודים. כמו כן יש לנכות מסך הפיצויים את התשלום התכוף שקיבל התובע. סכומים אלה ינוכו כשהם משוערכים ונושאים ריבית ממועד תשלומם ועד למועד מתן פסק הדין. באשר לדמי השיקום העתידים להשתלם לתובע עד לתום שנת הלימודים הנוכחית אלו ינוכו רעיונית על פי חוות דעת אקטוארית שתגיש הנתבעת, אלא אם הצדדים יגיעו להסכמה מבלי להידרש לכך. כאמור, ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים על סכום הניכויים תוגש חוות דעת אקטוארית עדכנית. על סכום פסק הדין לאחר הניכויים יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה, ושכר טרחת עו"ד על פי התקנות. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל. פסיקתה מוסכמת תוגש תוך 30 יום. בהיעדר הסכמה יגיש כל צד פסיקתה מטעמו. אחוזי נכותנכותתאונת דרכים