##(1) מה הדין בסוגיית אחריות שילוחית של קבלן ?## גישת בית המשפט היא כי הקבלן הינו "מבצע הבנייה" באתר העבודה, וככזה הוא נושא בכל החובות של מבצע הבניה, הקבועות בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות מכוחה. ועוד, הקבלן מינה מנהל עבודה מטעמו, והוא אחראי אחריות שילוחית לכל מעשיו ומחדליו בקיום ההוראות של פקודת הבטיחות והתקנות מכוחה, המוטלות על מנהל העבודה. ##(2) אחריות שילוחית קבלן משנה:## פסק הדין המנחה בעניין ניתן בעניין סולל בונה (ע"א 119/90 סולל בונה בע"מ נ' י. שרף עבודות צנרת בע"מ (3.1.1994)). בית המשפט דחה שם את טענה הקבלן הראשי לחבות חוזית של קבלן המשנה, והעדיף פרשנות לפיה העברת האחריות החוזית משמעה רק העברה של אחריות שילוחית של הקבלן הראשי, ואיננה נוגעת למקום בו מדובר באחריות ישירה של המזמין. ##(3) אחריות שילוחית של קבלן - מה אומר החוק ?## ייחוס אחריות נזיקית לאדם בגין פעולותיו של אחר אפשרית בכמה מצבים. לעניין קביעת אחריות מעסיק והיקפה, מקובלת ההבחנה בין מעשיו של עובד (סעיף 13 בפקודת הנזיקין), שלוח (סעיף 14 בפקודה), או קבלן עצמאי (סעיף 15 בפקודה). סעיף 14 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כי "המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם". על פי סעיף זה, נדרש קיומם של שלושה יסודות מצטברים על מנת שתקום אחריות שילוחית: הראשון - העסקת שלוח שאיננו עובד, השני - ביצוע עוולה על ידי השלוח, השלישי - עשיית העוולה במסגרת המעשים אשר השלוח הועסק לבצעם למען השולח (ע"א 6871/99 משה רינת נ' משה רום (לא פורסם, 21/04/2002)). ##(4) אחריות שילוחית קבלן - מיהו שלוח בנזיקין ?## הפסיקה אימצה שני מבחנים משלימים לשם בחינת היותו של אדם שלוח או קבלן עצמאי (ע"א 404/54 גורדין נ' פילרסקי פד"י ט 1429 (1955)). בית המשפט בוחן את מערכת היחסים באמצעות מבחן "השליטה הגמורה" מזה, ומבחן "מילוי המקום" מזה. כך, "המורשה פועל עבור למען ובמקום המרשה. הוא "יד ארוכה" של המרשה. הקבלן העצמאי פועל עבור עצמו. בין מורשה לבין קבלן עצמאי מבדילים, איפוא, לפי מבחן "מילוי המקום". המורשה ממלא את מקומו של המרשה. הקבלן העצמאי אינו ממלא את מקומו של איש" (אהרון ברק "אחריות שילוחית של מורשה בפקודת הנזיקין" הפרקליט כ"א 206, 207 (1965)). את שני המבחנים יש לבחון בפריזמה של מערכת היחסים שבין המרשה, ובין הנהנה מהשרות, היא התובעת. יפים לעניין זה דבריו של השופט זוסמן בפרשת כוז'הינוף: "אין ליתן תשובה ממצה ומקיפה, שתהא הולמת כל מקרה ומקרה, על השאלה מה הם סימני היכר של שליח, ולמתוח קו גבול בינו ובין הקבלן העצמאי. המנוח קנה מן החברה כרטיס נסיעה לירושלים: לא נאמר לו 'אין לנו מקום במכונית ממכוניותינו, אבל רצונך – נדאג לך ונזמין לך מקום אצל נהג אחר'. בהסיעו את המנוח לירושלים ביצע הנהג חובה אשר החברה קיבלה על עצמה, ומכאן שבעני נה עסק, ולמענה, כשליחה, נסע." (ע"א 262/60 כוז'הינוף נ' מירום, פד"י טו 144, 151 (1961)). ##(5) אחריות שילוחית - ההבדל בין מורשה לבין קבלן עצמאי:## פקודת הנזיקין אינה מגדירה מיהו שלוח בנזיקין והפסיקה נדרשה לפיתוח מבחני עזר לאבחנה בין שלוח לבין קבלן עצמאי. חשיבות האבחנה בין השניים נובעת מהוראות סעיף 15 בפקודה אשר ככלל פוטר את מעסיקו של קבלן עצמאי מאחריות נזיקית למעשיו של הקבלן וקובע כי "העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה". לכלל זה נקבעו חריגים בהם, בין היתר, החריג הקבוע בסעיף 15(1) בפקודה, לפיו יכולה לקום אחריות נזיקית מקום בו היתה התרשלות מצד המעסיק בבחירת הקבלן. פרופ' א' ברק עמד על ההבדל בין מורשה לבין קבלן עצמאי במאמרו "אחריות שילוחית של מורשה בפקודת הנזיקין" [אהרון ברק מבחר כתבים כרך ב' 1141, 1142 (תש"ס) (להלן: "ברק")]. במאמר זה מזכיר פרופסור ברק את פסק הדין המנחה בעניין זה ע"א 404/54 גורדין נ' פילרסקי, פ"ד ט 1429, אשר קבע את מבחן מילוי המקום כמבחן להבחנה בין שלוח לבין קבלן עצמאי, וכותב לעניין זה כך: "המורשה פועל עבור, למען ובמקום המרשה. הוא "יד ארוכה" של המרשה. הקבלן העצמאי פועל עבור עצמו. בין מורשה לבין קבלן עצמאי מבדילים, איפוא, לפי מבחן "מילוי המקום". המורשה ממלא את מקומו של המרשה. הקבלן העצמאי אינו ממלא את מקומו של איש". ##(6) אחריות שילוחית קבלן - סיכום:## על פי מבחן מילוי המקום, פלוני ממלא את מקומו של אלמוני אם הוא הוסמך לבצע פעולה משפטית עבורו. מבחן זה יוצר הבחנה בין מי שהוסמך לבצע פעולה משפטית עבור המעסיק, שאז יחשב הוא "מורשה" של המעסיק, לבין מי שלא הוסמך לבצע פעולה כזו ועל כן הוא "אינו מורשה" (ברק, 1144). אולם, מבחן זה לבדו אינו מספק, שכן נוכחנו, כי יש שאדם לא הורשה לבצע פעולה משפטית עבור מעסיקו, אלא פעולה פיסית בלבד, ובכל זאת יראו בו שלוח לעניין פקודת הנזיקין. בע"א 505/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לה(4) 748, 755 (1981), נקבע לעניין זה כך: "עיקרון זה של "יד ארוכה" או "מילוי מקום" נוח הוא להפעלה, כאשר המשימה, המוטלת על השלוח, היא ביצוע פעולה משפטית בשם השולח. במקרה זה, "מילוי המקום" נובע, כנורמה משפטית, מדיני השליחות עצמם, הקובעים, כי "שלוחו של אדם כמותו". כאשר המשימה, המוטלת על השולח, היא ביצוע פעולה פיסית, אין בנמצא נורמה משפטית, שהיא חיצונית לדיני הנזיקין, הקובעת, כי פלוני הוא ידו הארוכה וממלא מקומו של אלמוני. בהעדר נורמה שכזו, כיצד נקבע, אם פלוני הוא ידו הארוכה של אלמוני?" (שם, בעמ' 756) בהמשך הדברים קבע בית המשפט כי זיהויו של אדם כשלוח מותנה ב"מעמדו" "ובמידת העצמאות שלו" (כפי שקבע השופט זוסמן בע"א 413/67 קשאני נ' רסקו, פ"ד כב(2) 455 (1968)). כמן כן, נקבע מבחן עזר נוסף היוצק תוכן ממשי לעקרון היד הארוכה ולפיו: "פלוני ייחשב כידו הארוכה של אלמוני - ועל כן כשלוחו לעניין האחריות השילוחית בנזיקין - אם פעולתו של פלוני אינה נעשית באופן עצמאי משלו, אלא אם היא נעשית במסגרת הפעולות העסקיות של אלמוני, באופן שאין היא בחינת שירות חיצוני, הניתן לאלמוני, אלא פעילות, המהווה חלק פנימי ואינטגראלי לפעולתו העסקית של אלמוני. במצב דברים זה פעולתו של פלוני היא חלק פנימי ממערך הפעילות הכוללת של אלמוני, וניתן לראות בה כאחד האיברים, המהווים את גוף הפעילות כולה. בנסיבות אלה ניתן לראות בפלוני יד ארוכה, שכן הוא איבר חי מהמערך הכולל של אלמוני" (שם, בעמ' 756-757). קבלןאחריות שילוחית