חברת כרמל הגישה תובענה זו נגד חברת ר.פ.א ונגד חברת פריניר ישראל לתשלום חוב דמי השהייה ושווי המכולות בסך 131,456 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. סכום זה שווה ערך במטבע ישראלי לסך של 32,864 דולר של ארה"ב. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי השהיה מכולות: 1. התובעת (להלן גם: חברת כרמל) חברת ספנות העוסקת בין היתר בהובלת מטענים ימיים ומשמשת סוכנת של מובילים ימיים או של בעלי מכולות. במועד הרלוונטי לתובענה שמשה סוכנת כללית של חברת Admiral Container Lines Inc (להלן: חברת אדמירל) שמקום מושבה בטורקיה. באותה עת עסקה הנתבעת 1 (להלן: חברת ר.פ.א) בשילוח בין-לאומי, בעמילות מכס ובארגון הפעולות הדרושות ביבוא וביצוא של מטענים ובהובלתם ממקום למקום. הנתבעת 2 (להלן: חברת פריניר ישראל) עסקה בין היתר בייצור וביבוא של שימורי רסק עגבניות ובשיווקם. במועד הרלוונטי לתובענה היתה שנת שמיטה וחברת פריניר ישראל ייבאה מקזחסטאן רסק עגבניות כשר לפסח בעבור הקהילה החרדית בארץ. 2. במהלך חודש ינואר 2008 יובאו לארץ מקזחסטאן 13 מכולות אשר הכילו רסק עגבניות. המכולות הובלו בהובלה ימית מנמל נובורוסיק שבאוקראינה לנמל חיפה בישראל. חמש מכולות נשאו סימן זיהוי ADMU והיתר נשאו סימן זיהוי אחר. 3. המכולות הובלו בשלושה משלוחים ימים. לענייננו רלוונטיים המשלוחים שבוצעו באניות ADELE ו-CATANIA, ואשר פרטיהם פורטו בשני שטרי מטען: שטר מטען מיום 16.1.08 (בנוגע למכולות שהובלו באנייה ADELE) מספר ADNVSO80032 אשר כלל (בין היתר) מכולה מספר ADMU2101231 בגודל 20 רגל ושטר מטען מיום 26.1.08 (בנוגע למכולות שהובלו באנייה CATANIA) מספר ADNVS80032 אשר כלל שש מכולות בגודל 20 רגל שמספרם ADMU2100019, ADMU2100699, ADMU2101571, GSTU3630858, ADMU2101503 ו-) TGHU317328שבע מכולות אלה תקראנה להלן: המכולות). 5. שטרי המטען הונפקו על ידי המוביל הימי - חברת אדמירל. הנשגר, קרי, מקבל המכולות ותכולתן - חברת ר.פ.א. חברת כרמל הנפיקה ביום 30.1.08 שני חשבונות מטענים ופקודות מסירה בנוגע למכולות (וכן מכולות נוספות) שבהם נרשם בזו הלשון: "המכולה הינה רכושו של המוביל הימי ואי החזרתה בתוך 7 הימים החופשיים תגרור חיוב בדמי השהייה..". בהמשך גם צוין כי "המכולה ודמי השהייה באחריות מקבל פקודת המסירה". 6. בענייננו, חברת ר.פ.א היא מקבלת פקודת המסירה. כעולה מתעודת המסירה, ביום 21.2.08 פרעה חברת ר.פ.א את חשבונות המטענים הללו. ביום 10.2.08 הנפיקה חברת כרמל תעודת שער בעבור חברת ר.פ.א ובהצגתן שחררה זו את המכולות מנמל חיפה. בתעודות השער צוין כי את המכולות יש להחזיר במסוף מכולות של חברת אמקו ים בע"מ בחיפה ("נא לאחסן באמקו ים חיפה"). 7. חברת ר.פ.א מצדה הנפיקה שטר מטען בגין הובלת המכולות מנקודת המוצא בקזחסטאן ועד לנקודת היעד בנמל חיפה (הובלה יבשתית וימית). לפי שטר מטען זה, המשגר - PRINIR 2004 RK LTD. הוא חברה זרה שמקום מושבה בקזחסטאן (להלן: פריניר קזחסטאן) והנשגר - חברת פריניר ישראל. 8. בשלב זה דרשה חברת ר.פ.א מאת פריניר קזחסטאן (באמצעות חברת פריניר ישראל) תשלום בסך כ- 12,400 דולר בעבור דמי השהייה והוצאות שנוספו עקב עיכוב בהובלה היבשתית מקזחסטאן לנמל נובורוסיק באוקראינה. לגרסת חברת פריניר ישראל נאלצה לשלם סכום זה במקומה של פריניר קזחסטאן, וכך לאפשר שחרור המכולות. 9. כן התברר כי חברת פריניר ישראל הפקידה בידי חברת ר.פ.א ולפי דרישתה פיקדון בסך 2,500 דולר להבטחת תשלום דמי השהייה לבעלים של המכולות, אם אלה לא תוחזרנה במועד. 10. לאחר ביצוע התשלומים הועברו שטר המטען ותעודת שער לחברת פריניר ישראל באמצעות עמיל המכס שפעל מטעמה. 11. אין חולק, כי לאחר שחרורן היה עיכוב בהחזר 13 מכולות. חברת ר.פ.א פנתה לחברת פריניר ישראל והתריעה לבל יתעכב החזר המכולות שכן אי-החזרתן במועד יגרור אחריו חיוב בדמי השהייה. בעקבות פניות אלה הוחזרו חמש מכולות. שבע המכולות הנותרות (נשוא תובענה זו) לא הוחזרו. 12. מחילופי המכתבים בדואר אלקטרוני בין חברת פריניר ישראל לבין חברת ר.פ.א עולה כי הראשונה ידעה על חובתה להחזיר את המכולות ואף התחייבה לעשות-כן במהרה (ראה נספח ד' לתצהיר נ/4 הנושא תאריך מיום 13.2.08). 13. ביום 31.3.08 פנה מנהלה המנוח של חברת פריניר ישראל מר יעקב צ'סקלה ז"ל בדואר אלקטרוני למנהל חברת ר.פ.א ומכתב בזו הלשון "נדהמתי לקבל מכתבך מיום 30.3.08 [ובו דרישה להשיב את המכולות שנותרו בידי חברת פריניר ישראל שכן אלה צוברים דמי השהייה] לא ברור לי על איזה מכולות הינך מדבר, הרי במפורש שילמנו את סכום המכולות טבין ותקילין ואף ביקשת כי נוסיף 2,500$ ואכן שילמנו סכום זה, כך שלא ברור לי איזה מכולות אתה רוצה בחזרה". 14. לנוכח עמדתה של חברת פריניר ישראל הגישה חברת ר.פ.א תובענה כספית נגדה בת"א 5058-07-08 של בית משפט זה, במסגרתה גם ביקשה צו זמני אשר יורה על חברת פריניר ישראל להשיב את המכולות למסוף המכולות של חברת אמקו-ים בע"מ בחיפה (להלן: ההליך הקודם). הסעד לא ניתן, וההליך נמחק בהסכמה שכן התברר כי לפי הצהרת חברת פריניר ישראל הועברו המכולות לפריניר קזחסטאן. 15. לבקשת חברת פריניר ישראל בדקה חברת גל מרין בע"מ (להלן: חברת גל מרין) המתמחה בתיקון מכולות, את המכולות נשוא הדיון ואישרה את תקינותן. כאן המקום להזכיר כי לכל מכולה סימן זיהוי הכולל קידומת באותיות לועזיות ומספר (להלן: סימן זיהוי). סימן הזיהוי מעיד על הבעלות על המכולות. סימן זיהוי ADMU (בצירוף מספר) מעיד כי הבעלים של המכולה היא חברת אדמירל, אם כי קיומו של סימן זיהוי (באותיות) שונה אינו שולל זכויות של המוביל, שכן יתכן שהמכולות מוחכרות. במקרה דנן, הגם שהמכולות שבדקה חברת גל מרין הן המכולות נשוא הדיון, אין חולק כי במועד הבדיקה ובמועד הוצאתן מהארץ נשאו סימן זיהוי שונה. משמעות הדבר, כי נעשה בהן שינוי (ראה אישורים שהנפיקה חברת גל מרין ושטרי המטען המצורפים לתצהיר נ/6). 16. ביום 10.7.08 הוציאה חברת אדמירל חשבון בגין דמי השהייה עקב אי-השבת המכולות במועד. כעבור ארבעה חודשים שבהם אלה לא הוחזרו, הכריזה חברת כרמל על אבדן גמור (Total loss) של המכולות. עם ההכרזה חדל החיוב בדמי השהייה וקמה הדרישה לשלם את שווי המכולות (לפי ערכן כמשומשות) נכון ליום 30.6.08. ההליך דנן 17. חברת כרמל הגישה תובענה זו נגד חברת ר.פ.א ונגד חברת פריניר ישראל לתשלום חוב דמי השהייה ושווי המכולות בסך 131,456 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. סכום זה שווה ערך במטבע ישראלי לסך של 32,864 דולר של ארה"ב. כתב התביעה מושתת על עילות שונות, חוזיות ונזיקיות. הבקשה לתיקון כתב התביעה 18. בכותרת כתב התביעה נקבה התובעת בשם "כרמל שרותי ספנות בע"מ" אף כי שמה הנכון של התובעת הוא "כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ" ומספר רישומה ברשם החברות 51-1656233 (כפי שתוקן בכותרת כתב התביעה). לנוכח טענות הנתבעות, לאחר סיכומי טענות הצדדים הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שבמקום השם אשר צוין בכותרת כתב התביעה יבוא שמה הנכון. התובעת גם עתרה בבקשה לצרף את חברת אדמירל כתובעת נוספת. 19. יש להיענות לבקשת תיקון שמה של התובעת. מלבד כותרת כתב התביעה, בנספחיו מופיע שמה של התובעת כפי שרשום ברשם החברות. ברי אפוא כי זהות התובעת ידועה לנתבעות וכי הרשום בכותרת כתב התביעה בטעות יסודו. טעות זו לא גרמה נזק, שכן כאמור הנתבעות ידעו מי בעל-הפלוגתא ולכן הגנתן לא נפגעה. 20. כידוע, תיקון כתבי טענות נועד לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין (ראה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: התקנות) ובית המשפט מוסמך להתירו בכל שלב של הדיון, אפילו בשלב הערעור. 21. בנסיבות המקרה דנן ניתן לראות בתיקון עניין טכני גרידא, שניתן היה לתקנו אף לאחר מתן פסק דין. לפיכך מן הראוי להתיר את התיקון המבוקש. אני מורה אפוא על תיקון כתב התביעה כך שבמקום שם התובעת כפי שנרשם מלכתחילה יבוא "כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ ח"פ 51-1656233". כאמור, בפועל תוקנה הכותרת בפסק הדין. למען הסר ספק, מובהר כי כל האמור לעיל ולהלן מתייחס לתובעת הנכונה. 22. עוד בִקשה חברת כרמל לתקן את כתב התביעה על ידי צירופה של חברת אדמירל כתובעת נוספת. בקשה זו הוגשה לנוכח טענת הנתבעות, ולפיה חברת כרמל במעמדה כסוכנת של חברת אדמירל, אינה רשאית להגיש את התובענה במקומה של האחרונה. לבקשתה צירפה חברת כרמל ייפוי כוח שנתנה לכאורה חברת אדמירל, ולפיו מאשרת זו את הגשת התובענה. 23. הנתבעות התנגדו לבקשה הן מהטעם הדיוני שהוגשה בתום הדיון בתובענה, ולכן בשיהוי *ניכר, והן משום שייפוי הכוח שצורף לא נערך בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות, תשל"א-1970 (להלן: פקודת הראיות). דין הבקשה לצירוף חברת אדמירל להידחות מכמה טעמים. האחד, בהתאם לתקנה 149(ב) לתקנות "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין." חברת כרמל לא הניחה תשתית עובדתית לקיומם של טעמים מיוחדים או לכך שהתיקון דרוש למניעת עיוות דין. שנית, התרת התיקון בשלב זה אך יסרבל את הדיון ויאריכו שלא לצורך, שהרי עם צירוף תובעת נוספת תהינה הנתבעות רשאיות להגיש כתב הגנה מתוקן ללא צורך בנטילת רשות, כך שהלכה למעשה יחל הדיון מבראשית. שלישית, צודקות הנתבעות כי ייפוי הכוח המצורף לבקשה אינו עונה על דרישות סעיף 30 לפקודת הראיות, הקובע כי יפוי-כוח שנערך מחוץ לשטח מדינת ישראל ואשר חל עליו משפט מדינת ישראל "...מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקוימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; (2) נוטריון ציבורי, וקוימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו." אף כי מקום מושבה של חברת אדמירל הוא בטורקיה, ייפוי הכוח לא נערך לפי הוראות סעיף 30 הנ"ל, ולכן אין להסתמך עליו. 24. לפיכך הבקשה לתיקון כתב התביעה על ידי צירוף חברת אדמירל נדחית בזאת. סמכות בית המשפט בישראל 25. לטענת חברת ר.פ.א, שטרי המטען שהנפיקה חברת אדמירל כוללים תניית שיפוט זר ייחודית, שלפיה הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט שבו מצוי המשרד הראשי של המוביל הימי. אותו בית משפט ידון בהליך לפי דין המקום. לפיכך במקרה דנן מסורה הסמכות לדון בתובענה לבית המשפט בטורקיה, מדינה שבה נמצא המשרד הראשי של חברת אדמירל. 26. בסעיף 5 לשטר המטען מצויה תניה בזו הלשון: "Disputes arising under this Bill of Lading shall be determinated by the courts and in accordance with the law at the place where the Carrier has his principal place of business." נושא החזרת מכולות הוא חלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים לשטר מטען (ראה סעיף 19 לשטר המטען), ולכן סבורה חברת ר.פ.א כי מחלוקת סביב עניין זה מצויה בגדר תניית השיפוט הזר. 27. דין טענת חברת ר.פ.א להידחות מכמה טעמים: האחד, לפי לשון החוזה מדובר בתניית שיפוט זר מקבילה, ולא ייחודית. מלשון הסעיף עולה כי לא כל הסכסוכים אמורים להתברר בבית המשפט שבו מצוי משרדו הראשי של המוביל ולא צוין כי רק בית המשפט האמור מוסמך לדון בהליך, כך שאין שלילה מפורשת של סמכותם של בתי משפט אחרים לדון בתובענה. השני, התובע בהליך דנן הוא סוכנה של חברת אדמירל, המוביל הימי, ולא חברת אדמירל עצמה. השלישי, חברת ר.פ.א העלתה אמנם בכתב הגנתה טענה בדבר היעדר סמכות בין-לאומית לדון בתובענה ברם לא עתרה בבקשה לעיכוב ההליכים בשל פורום לא נאות. לאחר שהתנהל הדיון לפני בית משפט זה לא יהיה ראוי לקבוע כי מדובר בדיון שווא וכי על בעלי הדין לשוב ולהתדיין לפני בית המשפט בטורקיה. הרביעי, כפי שיפורט להלן, עילת התביעה נגד חברת ר.פ.א אינה מושתתת על שטרי המטען שהנפיקה חברת אדמירל (אם כי ניתן לראותם כחלק מההתקשרות החוזית). החמישי, חברת פריניר ישראל אינה צד לשטר המטען ועילת התביעה נגדה אינה מושתתת ממילא עליו. קבלת הטענה מחייבת פיצול דיון שלא לצורך. השישי, כל הראיות - לרבות אלה של חברת ר.פ.א - מצויות בישראל. ניהול ההליך בטורקיה אך יסרבל את הדיון וייקרו שלא לצורך. ראה בסוגיה ע"א 8835/99 אינטרדקו חברה למסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd. פ"ד נה (2) 378 [2001]; מנו קווי נוסעים בע"מ נ' דמרי ו-63 אח' ואח' [10.8.88]. 28. אני קובעת אפוא כי מדינת ישראל היא פורום נאות לבירור התובענה נגד חברת ר.פ.א וכי בדין התקיים הדיון לפי חוקיה. מעמדה של חברת כרמל 29. לטענת חברת כרמל, היא משמשת סוכנת כללית של חברת אדמירל בארץ. הנתבעות סבורות כי מעמדה לא הוכח כדבעי. יתרה מכך, אף אם ייקבע שחברת כרמל סוכנת כללית של חברת אדמירל, בהיות שלוחה של האחרונה אין לה זכות תביעה עצמאית. זכות זו נתונה לבעלים של המכולות, קרי, לחברת אדמירל. דין טענות אלה להידחות. 30. על יסוד חומר הראיות שהונח לפניי ניתן לקבוע כי חברת כרמל משמשת סוכנת כללית של חברת אדמירל בישראל. ראשית, העד מטעם חברת כרמל יחיאל מדר העיד כי חברה זו משמשת סוכנת כללית של חברת אדמירל בארץ. אמנם נכון, העד לא ראה את המסמכים הרלוונטיים ולא היה צד לחוזה בין חברת אדמירל לבין חברת כרמל. עם זאת הוא עובד שנים רבות בחברת כרמל ומטפל בשמה של חברת אדמירל בנושאים השונים הקשורים לתפקידו. לכן ידיעתו על אודות מערכת היחסים בין שתי החברות נובע מקשרי העבודה היום-יומיים בין השתיים. שנית, בהליך הקודם - בכתב התביעה ובתצהיר מנהל חברת ר.פ.א דורון רפפורט (להלן: רפפורט) - נאמר בזו הלשון: "את אדמירל מייצגת בישראל חב' כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ (להלן: "כרמל"), שהיא הסוכנת הכללית של אדמירל בישראל." (סעיף 4(ב) לכתב התביעה בהליך הקודם, נספח ד' לתצהיר ת/1, וסעיף 3(ב) לתצהיר ת/2). אמירה זו היא בגדר הודאת-חוץ מצד אורגן של חברת ר.פ.א. הודאת-חוץ היא ראיה ככל הראיות, ודי בה להוכחת קיומה של זכות. אמנם נכון, בעל-דין שמסר הודאת-חוץ רשאי להביא ראיות לסתור, וככל ראיה אחרת תבחן בהתאם לנסיבות מסירתה וליכולת השתלבותה ביתר הראיות במשפט. בהתאם לכך ייקבע גם משקלה. ראה בסוגיה ע"א 8251/04 דולב חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד ביטוח רכב בע"מ נ' אייש [9.6.06] והפסיקה המוזכרת שם. כן ראה בספרו של המלומד י' קדמי "על הראיות", חלק שלישי, הוצאת דיונון, תש"ע-2009, בעמוד 1385 ואילך והפסיקה המוזכרת שם. במקרה דנן הסתפק רפפורט באמירה סתמית, ולפיה "כל מה שכתוב בת/2 [התצהיר שנתן בהליך הקודם] הוא נכון בזמן כתיבת התצהיר לפי המידע שהיה ברשותי" (עמוד 15 שורה 7) הא ותו לא. שלישית, חברת כרמל הנפיקה את פקודת המסירה בעבור חברת ר.פ.א, ובה מצוין כי חברת כרמל "סוכני אוניות.." ובמקום המיועד לציון המוביל הימי (קו/Line) רשום: ADMIR, קרי, חברת אדמירל. ואמנם, חברת ר.פ.א נשאה ונתנה עם חברת כרמל לצורך שחרור המכולות ובהמשך פנתה לחברת פריניר ישראל בדרישה להשיבן למסוף שעליו הוסכם עם חברת כרמל (אמקו-ים). התנהגות זו מעידה כי חברת ר.פ.א ידעה שחברת כרמל משמשת סוכנת כללית של חברת אדמירל בישראל ומטפלת בארץ לכל ענייניה. 31. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי במועד הרלוונטי לתובענה שימשה חברת כרמל סוכנת כללית של חברת אדמירל בישראל. הבעלות על המכולות 32. לגרסת חברת כרמל, המכולות נשוא המחלוקת היו בבעלותה של חברת אדמירל או מוחכרות לה. לכן זכאית לתבוע דמי השהייה בגין כל יום של איחור בהחזרתן עד להכרזתן כאבדן כללי, ובעקבות הכרזה זו - שוויין (כמשומשות). 33. גרסה זו נתמכת בגרסה הראשונה של חברת ר.פ.א, ולפיה בינה לבין פריניר קזחסטאן נכרת חוזה ולפיו התחייבה לטפל ביצוא רסק עגבניות מקזחסטאן לארץ, החל מאיתור מכולות והמכלתן וכלה בשחרורן בארץ. כעולה מעדותו של רפפורט, היקף היצוא מקזחסטאן קטן בהרבה מהיקף היבוא. לפיכך מכולות רבות נטושות במסופי המכולות בקזחסטאן ועומדות שם כאבן שאין לה הופכין. היא פעלה אפוא לאיתור מכולות בקזחסטאן. ואמנם, שליחיה של חברת ר.פ.א איתרו מספר מכולות השייכות לחברת אדמירל. לפיכך פנה נציגה של הראשונה לחברת אדמירל בהצעה שתשמש מוביל ימי. זו הסכימה להצעה והובילה את המכולות מנמל נובוריסק לנמל חיפה (לאחר הובלה יבשתית מקזחסטאן לנמל נובוריסק). בהגיען ארצה שוחררו המכולות לידי חברת פריניר ישראל, ולפי המוסכם עמה היה עליה להשיבן למוסף המכולות של חברת אמקו ים בע"מ, וממנו אמורות היו להגיע לבעליה - חברת אדמירל. 34. לפי גרסתה המאוחרת של חברת ר.פ.א, לא הוכח שכל המכולות בבעלות חברת אדמירל, שכן מתוכן חמש מכולות נושאות את הכיתוב ADMU, סימן הרישום המעיד כי הבעלות של חברת אדמירל, ושתי המכולות הנוספות נושאות סימן רישום שונה. מכאן, אינן בבעלותה של האחרונה. חברת פריניר ישראל הצטרפה לטענותיה אלה של חברת ר.פ.א. 35. על יסוד חומר הראיות אשר הונח לפניי הוכח כדבעי שכלל המכולות נשוא הדיון היו בבעלות חברת אדמירל. ראשית, לפי עדותו של העד מדר חברת אדמירל נוהגת לחכור מכולות מחברות המתמחות בכך. שתי המכולות נשוא המחלוקת דנן (וכן חמש נוספות) הוחכרו על ידי חברת אדמירל, ולכן זכאית להחזיק בהן ולתבוע דמי השהייה או שוויין. שנית, לגרסת חברת ר.פ.א איתרה בקזחסטאן מכולות של חברת אדמירל, ולכן פנתה אליה בהצעה לשמש מוביל ימי. גם בעניין זה מדובר בהודאת-חוץ שלא נסתרה. נהפוך הוא. לפני ההליך דנן לא כפרה חברת ר.פ.א בזכויותיה של חברת אדמירל על המכולות. שלישית, בפקודות המסירה אישרה חברת ר.פ.א כי כל המכולות בבעלות המוביל הימי - חברת אדמירל. רביעית, חברת ר.פ.א דאגה להחזיר חמש מכולות לחברת כרמל בעבור חברת אדמירל, אף כי חלקן לא נשוא את הכיתוב ADMU. עובדה זו תומכת במסקנה כי חרף הסימון השונה לא חלקה חברת ר.פ.א על זכויותיה של חברת אדמירל. 36. אני קובעת אפוא כי המכולות נשוא הדיון היו בבעלות חברת אדמירל או מוחכרות לה. דמי השהייה ושווי המכולות 37. לטענת חברת ר.פ.א, אליה הצטרפה חברת פריניר ישראל, דמי השהייה ושווי המכולות הנתבעים לא הוכחו כדבעי. אין לקבל טענה זו. ראשית, בהתאם לפקודת המסירה (נספח ה' לתצהיר ת/1), שהוא חוזה שנכרת בין חברת כרמל לבין חברת ר.פ.א, הוסכם כי "מכולה בתנאי HH שלא תוחזר תוך 7 ימים תחויב בדמי השהייה לפי תקנון הקונפרנס הימי". עולה אפוא כי התעריף של המוביל הימי מחייב את הצדדים. חברת כרמל צירפה לתצהירה מסמך שהנפיק "ארגון הגג של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים" בעבור חבריו ובו התעריף המעודכן של דמי השהייה. שנית, בכתב התביעה שהוגש בהליך הקודם הודתה חברת ר.פ.א כי ארגון הגג האמור קובע את תעריף דמי השהייה. היא גם מציינת כי במועד הרלוונטי דמי השהייה הסתכמו בסך 20 דולר ליום, ובסך הכול 18,080 דולר בגין שבע המכולות שלא הוחזרו. כאמור לעיל, מדובר בהודאת בעל-דין שלא נסתרה. שלישית, לאחר הכרזתן כאבדן כללי העריכה חברת אדמירל את ערך המכולות והפנתה את דרישתה לחברת ר.פ.א (ראה נספח ה' לתצהיר ת/1). לא זו בלבד שהאחרונה לא חלקה על הערכה זו, אלא שבהליך הקודם נקבה בערך המכולות וציינה כי במועד הגשת ההליך היה ערכן 14,784 דולר. גם בעניין זה מדובר בהודאת בעל-דין, שלא נסתרה. 38. על יסוד הראיות הללו אני קובעת כי דמי השהייה וערך המכולות לאחר הכרזתן כאבדן כללי הוכחו כדבעי. 39. כאן המקום לציין, כי לא תישמע טענת חברת פריניר ישראל ולפיה ערך המכולות לא הוכח כדבעי שהרי כפי שיפורט להלן, בהתנהגותה מנעה את בדיקת המכולות. כן ראוי לציין כי לולא הוכרזו המכולות אבדן גמור רשאי היה הבעלים של המכולות לתבוע דמי השהייה ללא הגבלה של זמן. לפיכך הכרזת המכולות אבדן גמור מיטיבה דווקא עם החייב בתשלום, שכן ממועד ההכרזה ואילך אינו מחויב יותר בדמי השהייה. זכות תביעה של חברת כרמל ספנות נגד חברת ר.פ.א. 40. חברת ר.פ.א סבורה כי אין יריבות בינה לבין חברת כרמל ספנות, וכי זכות תביעה זו ככל שקיימת, נתונה זו לחברת אדמירל, המוביל הימי. דין טענה זו להידחות. 41. בין חברת כרמל לבין חברת ר.פ.א נכרת חוזה שנועד לאפשר שחרור המכולות. תנאי החוזה מוצאים ביטוי בין היתר בפקודת המסירה שהנפיקה חברת כרמל בעבור חברת ר.פ.א, שם נאמר בזו הלשון: "המכולה ודמי השהייה באחריות מקבל פקודת המסירה". ובהמשך "הערה:...דמי השהייה וחיובים אחרים אם יהיו החזרים, ישולמו לבעל המטען או לסוכן לפי בחירת חברת הספנות". חברת כרמל התחייבה אפוא לדרוש בעבור חברת הספנות (חברת אדמירל) את תשלום החובות בגין דמי השהייה או אחרים. כאמור, חברת ר.פ.א מצדה הסכימה, ללא הסתייגות מצדה, כי אם ייווצר חיוב כספי דוגמת דמי השהייה, תשלם - לפי בחירת חברת הספנות - לחברת הספנות (חברת אדמירל) או לסוכן (חברת כרמל). 42. ניתן לבחון את מקור החבות של חברת ר.פ.א בשני מבנים משפטיים חלופיים. האחד, מדובר בחוזה שנכרת בין שתי החברות הללו ישירות. לפי מבנה משפטי זה התחייבה חברת ר.פ.א כלפי חברת כרמל להשיב את המכולות תוך מועד נקוב, וֳלא תישא היא בתשלום דמי השהייה או בשווי המכולות. לפיכך נוצרה עילת תביעה חוזית, עצמאית לחברת כרמל, היכולה לתבוע אישית את חברת ר.פ.א. השני, חוזה לטובת אדם שלישי. בהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן- המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות כזו". ניתן לראות בחוזה בין חברת כרמל לבין חברת ר.פ.א חוזה לטובת אדם שלישי - חברת אדמירל. בהתאם לכך קמה עילת תביעה לחברת אדמירל - המוטב - לתבוע מחברת ר.פ.א - החייב - את קיומו של החיוב. אין בזכותו של המוטב כדי לגרוע מזכותו של צד לחוזה כלפי החייב. לפי סעיף 38 לחוק החוזים "זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב". זכותה של חברת אדמירל - המוטב - אינה גורעת אפוא מזכותה של חברת כרמל - הצד לחוזה - לתבוע מחברת ר.פ.א - החייב - קיומו של החיוב. 43. למותר לציין כי חברת ר.פ.א לא התכחשה לחיובה כלפי חברת כרמל (ראה עמדתה בהליך הקודם) ואף גבתה כאמור מחברת פריניר ישראל פיקדון בסך 2,500 דולר להבטחת חיוב אפשרי בדמי השהייה. 44. אני קובעת אפוא כי לחברת כרמל עילת תביעה חוזית עצמאית נגד חברת ר.פ.א. עילת תביעה נגד פריניר ישראל 45. התובענה נגד חברת פריניר ישראל אינה מכוח עילה חוזית או מעין-חוזית, אלא מדובר בעילה נזיקית - חברת פריניר ישראל העבירה שלא כדין את המכולות לשימושה או לשימושו של אדם שלישי (פריניר קזחסטאן). 46. טענתה של חברת פריניר ישראל, ולפיה אין לה כל חלק בעסקת היבוא וכי לא התקשרה עם מי מהצדדים לחוזה ההובלה וכי מי שעשתה כן זו פריניר קזחסטאן כמו גם טענתה, ולפיה רכשה את המכולות מחברת ר.פ.א אינן יכולות לסייע לה. 47. לגרסת חברת פריניר ישראל, לאחר הגעת המכולות ארצה וטרם שחרורן הפעילה עליה חברת ר.פ.א לחץ וכפייה בעטיים נאלצה לשלם חוב שחבה לה (לחברת ר.פ.א) כביכול פריניר קזחסטאן. בשל דחיפות העניין, שכן כאמור רסק העגבניות נועד לספק את צרכיה של העדה החרדית בחג הפסח הקרב, שילמה את דרישת חברת ר.פ.א . לאחר התשלום הושגה הסכמה, ולפיה התשלום יהווה תמורה בעד המכולות, שיועברו לבעלותה של פריניר קזחסטאן. בעקבות סיכום זה העבירה את המכולות לקזחסטאן. 48. לא זו בלבד שגרסה זו לא הוכחה כדבעי, אלא שאינה יכולה לשמש הגנה. כאמור, לראשונה העלתה חברת פריניר ישראל גרסה זו במכתב מיום 31.3.08 של מנכ"ל חברת פריניר ישראל דאז (להלן: מכתב המנכ"ל). קודם לכן השיבה בעקביות כי המכולות תוחזרנה, וביקשה ארכה לקיים את חיובה. 49. לא זו אף זו, מכתב המנכ"ל כללי וסתמי. כך, אינו מפרט מי הצדדים להסכמה האמורה או מתי הושגה זו. כמו-כן לנוכח טענתה של חברת פריניר ישראל כי היא ופריניר קזחסטאן ישויות נפרדות היה על הראשונה להוכיח מי מטעם פריניר קזחסטאן נתן לה הרשאה לפעול בשמה ובמקומה וכיצד ניתנה ההרשאה - בכתב או בעל פה. די בכך כדי לדחות את הטענה, ולפיה רכשה פריניר קזחסטאן את הבעלות על המכולות. 50. יתרה מכך, מחומר הראיות מצטיירת תמונה המתיישבת עם עשיית דין עצמית יותר מאשר עם עסקת מכר (הוכח כי טרם הוצאת המכולות מהארץ שינתה חברת פריניר ישראל את הסימנים המזהים של המכולות לרבות מספר הרישוי וקוד זיהוי). 51. ואפילו היה ממש בגרסתה של חברת פריניר ישראל, ואכן הגיעה לידי הסכמה עם חברת ר.פ.א בדבר רכישת המכולות בעבור פריניר קזחסטאן, הרי שעסקה מעין זו שבה המוכר (חברת ר.פ.א) אינו הבעלים של המכולות אינה יכולה להקנות לקונה (חברת פריניר) את הבעלות עליהן. זכות הבעלות מקנה לבעלים של מיטלטלין את ".. הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה.." (ראה סעיף 2 לחוק המיטלטלין תשל"א-1971). פשיטא כי נבצר מחברת ר.פ.א, שלא היתה הבעלים של המכולות, לעשות עסקה בהן וממילא לא יכולה היתה להעביר את זכות הבעלות לאחר. 52. סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע לאמור: "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת." חברת פריניר ישראל שללה את זכותה של חברת כרמל (בשמה ובמקומה של חברת אדמירל) להחזיק במכולות ולהשתמש בהן לפי רצונה בכך לקחה אותן והעבירן לפריניר קזחסטאן ללא זכות שבדין. היא גזלה אפוא את המכולות ומכיוון שכך, עליה לשאת בנזק שנגרם לבעליהן. 53. ראוי להדגיש כי חברת פריניר ישראל ידעה שהמכולות אינן בבעלות חברת ר.פ.א (ראה חילופי המכתבים בין השתיים) ולמצער היה עליה לדעת זאת, לו נקטה אמצעי פשוט ובדקה את המסמכים הרלוונטיים כדי לוודא כי המוכרת (חברת ר.פ.א) אכן הבעלים של המכולות ויכולה למכרן. למותר לציין כי חברת פריניר ישראל ידעה שחברת ר.פ.א עמילת מכס, ואינה סוחרת במכולות. מטעם זה, לא תישמע הגנה אפשרית ולפיה רכשה את המכולות בתנאי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (ראה סעיף 53 לפקודת הנזיקין). 54. על יסוד האמור לעיל מן הראוי לחייב את חברת פריניר ישראל בסכום התביעה. הערות כלליות 55. חיובי חברת ר.פ.א וחברת פריניר ישראל כלפי חברת כרמל ביחד ולחוד. לא הובהר כדבעי אם חברת ר.פ.א העבירה את הפיקדון בסך 2,500 דולר לידי חברת כרמל. סוגיה זו חורגת מהמחלוקת דנן ואין מקום לדון בה. 56. בכתב התביעה תבעה חברת כרמל את סכום החוב במטבע ישראלי או את הסכום הדולרי הנקוב בחשבון בצירוף ריבית לייבור ולפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום בפועל, לפי הגבוה בין השניים. חברת כרמל לא הוכיחה את הריבית הדולרית הנתבעת, ודי בכך כדי לדחות חלופה זו. מה גם שהאגרה ששולמה מבוססת על סכום התביעה במטבע ישראלי, כך שממילא אין לפסוק מעל סכום זה. 57. בהתאם לשער היציג של הדולר של ארה"ב במועד הדרישה של חברת אדמירל (10.7.08) מסתכם סכום החוב בסך 108,911 ₪ (32,864 דולר X 3.3140 ₪). סכום זה ייפסק לטובת חברת כרמל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: החוק). סוף דבר 58. על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת 108,911 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.7.08 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪. שירותי הובלה / שילוח מטעניםדמי השהיה