מה העונש על שימוש במידע פנים ? בע"פ (מחוזי ת"א) 331/94 משה קרן נ' מדינת ישראל (14.7.97) אמר השופט קלינג ביחס לשימוש במידע פנים שלא על-ידי איש פנים (עבירה על-פי סעיף 52ד שהוזכר לעיל) את הדברים הבאים: "שימוש במידע פנים יוצק בלב הנהנים ממנו ובלב השומעים על השימוש בו ספק בתקינות הליכי המסחר ובמהימנות האחרים הנוטלים חלק בהליכי המסחר. שימוש לרעה במידע פנים הינו כרקבון החודר בסדר ופושה ומכלה את הפרי". ענין קרן מוכר יותר מהדיון ברע"פ שהוגשה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (רע"פ 5174/97 קרן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 197 (להלן: "פרשת קרן"). בפרשת קרן אמר כב' השופט חשין דברים ברוח דומה: "איסור על שימוש במידע פנים מביא ליעילותו של השוק, כך אומרים לנו, שכן הכל יודעים כי כל המידע שלענין (למצער - רוב המידע) פרוש כשולחן ערוך לפני כל המשתתפים במשחק השוק, כי המשחק הוא "פתוח". ההנחה היא, כי שוק יהא שוק יעיל, רק אם מחיריהם של ניירות הערך ייקבעו כשקלול כלל המידע ...". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עונש על שימוש במידע פנים: 1. ערעורים על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' הש' שריזלי), בת"פ 33927-11-09, בו הוטלו על המשיבה (להלן: "אסתר" או "המשיבה") העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 6 חודשים, אותו תוכל לרצות בעבודות שירות; מאסר על תנאי בן 16 חודש; קנס כספי בסך 220,000 ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתו. האישום 2. אלה עיקרי העובדות העולות מכתב האישום: המשיבה עבדה בחברת מי-עדן (להלן: "מי-עדן" או "החברה") החל משנת 1991 בתפקידים שונים. משנת 1995 ועד שנת 2003 (ועד בכלל) שימשה כמנהלת פרסום של החברה. בסוף שנת 2002 החלה החברה במו"מ עם חברת דנונה (להלן: "דנונה") לצורך שיתוף פעולה בינלאומי באירופה. במהלך שנת 2003 נוהלו מגעים אינטנסיביים בין מי-עדן לדנונה באשר לאפשרות למיזם משותף בין שתי החברות. בפברואר - אפריל אותה שנה חלה התקדמות ממשית לקראת סגירתה של עיסקה באשר לאותו מיזם משותף (להלן: "העיסקה"). מדובר בעיסקה מהותית עבור מי-עדן. על-פי הערכות, הסתכם שווייה בכ- 720 מיליון דולר. ביום 10.4.03 פרסמה מי-עדן דיווח מיידי אודות עיסקה חתומה בין מי-עדן לבין דנונה. עד לאותו תאריך היה המידע אודות העיסקה וההתקדמות במגעים מידע שלא דווח לציבור וממילא לא היה בידיעתו. מי שידע על המו"מ היו המעורבים במו"מ ועובדי החברה. לא היתה מחלוקת על-כך, כי מדובר במידע אשר אילו נודע לציבור, היה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה, ובמילים אחרות, מידע פנים. כפי שניתן לצפות, לאחר פרסום הדיווח המיידי גדל נפח המסחר במניות מי-עדן ושערי המנייה עלו באופן ניכר. 3. המשיבה, מכוח תפקידה ומעמדה בחברה, היתה איש פנים, כהגדרתו של מונח זה בחוק. תפקידה ומעמדה בחברה גרמו לה להיות בקשר עם אנשים המעורבים במו"מ, וכך נחשפה להתרחשויות בקשר לעיסקה, קרי - מידע הפנים לפני פרסום הדיווח המיידי. את מידע הפנים שהגיע אליה בדרך זו העבירה המשיבה מעת לעת לבעלה (להלן: "X"). המידע הועבר לX על-מנת שיעשה בו שימוש. השניים, המשיבה ובעלה, סיכמו כי הוא ירכוש מניות מי-עדן בסכומים משמעותיים. בהמשך, לאחר פרסום הדו"ח המיידי ועליית שער המנייה, מכר X מניות שרכש על בסיס מידע הפנים שהגיע לאוזניו. בכתב האישום נטען, כי המשיבה היתה ערה לכך שכך עתיד בעלה לנהוג וכי הם יפיקו ממהלך זה רווח משמעותי. בין יום 3.3.03 ועד יום 10.4.03, כשמידע הפנים בידו, העביר X הוראות רבות לרכישת מניות מי-עדן, כשהוא מסתייע בשלושה חשבונות שונים לצורך זה, בין היתר חשבון משותף לו ולמשיבה. הרכישות הסתכמו בלמעלה מ- 3 מיליון ₪. לאחר יום 10.4, דהיינו - לאחר פרסום הדו"ח המיידי, הוזרמו הוראות מכירה. X מכר חלק מהמניות שרכש בתקופה הרלוונטית. כתוצאה מעליית השער עלה ערך המניות שנרכשו בסכום של כ- 700,000 ₪. הרווח שהופק מהמהלכים שפורטו לעיל, הופק כתוצאה מהשימוש במידע פנים. בכתב האישום נטען, כי המשיבה פעלה כפי שפעלה בכוונה להפיק רווח, ובפועל הפיקה את הרווח בסכום הנקוב לעיל. ההליך בבית-משפט קמא 4. העובדות שפורטו לעיל משקפות את כתב האישום המתוקן בהבדל מכתב האישום המקורי. כתב האישום המקורי הוגש בתאריך 16.11.09 וכלל גם שני נאשמים נוספים, פרט למשיבה: X וחברה בבעלותו. לכל השלושה יוחסו עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). כל הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, שעל-כן נשמעו הראיות. במסגרת ההוכחות בתיק התקיים גם משפט זוטא באשר לקבילות הודאתה של המשיבה. בתאריך 18.6.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. מכוח הסדר הטיעון הוגש כתב האישום המתוקן. תיקונו של כתב האישום התבטא במחיקתם של שני הנאשמים הנוספים והותיר את המשיבה כנאשמת יחידה. המשיבה הודתה בכתב האישום המתוקן והורשעה. אנו רואים להדגיש, כי המשיבה הורשעה ב- 37 פרטי אישום שעניינם שימוש במידע פנים בידי איש פנים. יש חשיבות להרשעה ב- 37 פרטי אישום ונחזור לנושא זה בהמשך. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה כלשהי בנושא העונש, ושני הצדדים טענו איש איש לשיטתו. בתאריך 15.7.12 ניתן גזר הדין ובתאריך 10.10.12 הושלם כאשר בית-משפט קמא קיבל לידיו את חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות והורה על עבודות שירות בהתאם לאמור בה. על גזר הדין מונחים בפנינו שני ערעורים. המדינה מערערת על קולת העונש, הן באשר לרכיב המאסר והן באשר לרכיב הקנס. המשיבה מערערת על מה שהיא מגדירה כחומרת העונש. עתירתה של הסניגוריה היא, לבטל כליל את המאסר בפועל. עיקר קביעותיו של בית-משפט קמא 5. בפתיח לגזר הדין ציין בית-משפט קמא, כי הגם שתיקון 113 לחוק העונשין איננו חל במקרה הנוכחי, "רוחו תרחף" מעל גזר הדין והענישה תתחשב בקריטריונים שהותוו בתיקון. לגופו של ענין: העבירות שביצעה המשיבה, כך אליבא דבית-משפט קמא, הן חמורות מבחינת השלכותיהן וחמורות גם בהתחשב בנסיבות ביצוען. האיסור שקבע המחוקק על שימוש במידע פנים, נועד להגן על ההגינות והשוויון במסחר בשוק ניירות הערך. המשיבה ניצלה את מעמדה, ספגה מידע פנים חשוב ומהותי ולאחר-מכן עשתה בו שימוש בלתי-הוגן על-מנת להפיק רווחים קלים ומהירים. בפועל אכן הפיקה ביחד עם בעלה רווחים ניכרים לאחר מכירת המניות. מעשיה של המשיבה פגעו באמינותו של שוק ההון, וכפועל יוצא מכך באמון הציבור בשוק זה. בנוסף, המשיבה פעלה מתוך ניגוד עניינים ומעלה באמון שניתן בה במקום עבודתה. יחד עם זאת, לענין מעמדה של המשיבה בהיררכיה הפנימית במי-עדן, קבע בית-משפט קמא כי היא לא היתה במעמד בכיר: "לא הרי מעמדה של הנאשמת לנהל את הפרסום בחברה כמעמדו של מנכ"ל החברה, למשל ...". ובאותו הקשר: המידע לא הגיע אל המשיבה עקב מעורבות כלשהי בעיסקה עצמה. המשיבה נחשפה למידע בשיחות מסדרון. לשיטתו של בית-משפט קמא, עובדה זו מפחיתה "במידה לא מעטה מחומרת נסיבות ביצוען של העבירות". באשר למדיניות הענישה הנוהגת - בשנים האחרונות חלה החמרה בהתייחסות בתי המשפט לעבירות על-פי חוק ניירות ערך. לאחרונה בת"פ (מחוזי ת"א) 8256-95-11 מדינת ישראל נ' אפרים קדץ ואח' (6.9.12), (להלן: "פרשת קדץ"), סבר כב' השופט כבוב כי מתחם הענישה בעבירות אלה נע בין שנה ל- 3 שנות מאסר בפועל, בתוספת קנס שיהיה בו כדי לאיין רווח כלכלי שקיווה הנאשם להפיק מהעבירה. יחד עם זאת, הדגיש בית-משפט קמא, מה שנאמר גם באותו פסק-דין, כי מן הראוי שההחמרה תתבצע בהדרגה. גם בפרשת קדץ הענישה שהוטלה בסופו של יום חרגה מתחת למתחם הנ"ל. מתחם הענישה דלעיל היה מקובל על בית-משפט קמא, כאשר, לשיטתו של בית-משפט קמא, העונש שייגזר על המשיבה צריך להימצא בתחום התחתון באותו טווח, בהינתן נסיבותיה האישיות. לענין הנסיבות האישיות - ניתן משקל מירבי לכך, שהמשיבה, שהיא כבת 42, לא עברה כל עבירה נוספת, לא לפני ולא אחרי העבירות נושא כתב-אישום זה. בית-משפט קמא התרשם כי "היא הפנימה את חומרת האיסור שעברה וחשה חרטה עמוקה". עוד התרשם בית-משפט קמא, כי המשיבה אינה צפוייה לחזור על המעשים אי-פעם. שיקול נוסף שתפס משקל רב, עניינו חלוף הזמן. כפי שצויין לעיל, העבירות נעברו בשנת 2003, הן נחקרו בשנת 2006, כתב האישום הוגש בשנת 2009 וגזר הדין ניתן בשלהי 2012. בשורה התחתונה סבר בית-משפט קמא, כי זה המקרה לחרוג מן הגבול התחתון של מתחם הענישה שהותווה לעיל, שעל-כן הורה, כאמור, על מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. הערעורים ערעור המדינה 6. לטענת המדינה, "העונש הקל שהשית בית-משפט קמא אינו הולם את חומרת העבירות שביצעה המשיבה, חורג ממדיניות הענישה הראוייה בתיקי מידע פנים וסוטה מרף הענישה הקיים בעבירות בניירות ערך". בדרך לקביעה זו, תקפה המדינה את כל רכיבי החלטתו של בית-משפט קמא. אין לך כמעט אמירה בפסק הדין שלא זכתה להתייחסות מבקרת של המדינה. 7. להלן יובאו עיקרי הדברים. לענין מהותה של העבירה שמדובר בה - עבירת השימוש במידע פנים היא אחת משלוש עבירות הליבה של חוק ניירות ערך. על הפסול שבשימוש במידע פנים נכתב כבר רבות. מדובר בעבירה שהמניע מאחוריה הוא בצע כסף, כאשר איש הפנים שמידע הפנים מגיע לידיו מנצל אותו לטובתו ופוגע בכך במשקיע הפוטנציאלי. ככל שמדובר בניירות ערך, היסוד המרכזי עליו יש להקפיד הוא יסוד ההגינות ויסוד זה נפגע פגיעה רבתי. לאיש פנים יש גם חובת אמון כלפי התאגיד שבו הוא עובד. למותר לציין, כי חובת אמון זו נפגעת אף היא פגיעה מהותית. בית-משפט קמא קבע במפורש כי המשיבה היתה מודעת למשמעות החיונית של המידע. עדיין נהגה כפי שנהגה, תוך פגיעה בערכים המוגנים של החוק. בכך נפגע אינטרס הציבור ולא ניתן משקל מספיק לחשיבות השמירה על נורמות ההתנהגות בשוק ההון. בהקשר זה מזכירה המדינה גם את היקפן של העבירות שמדובר בהן, 37 עיסקאות-רכישות בסך של למעלה מ- 3 מיליון שקל. זהו היקף תקדימי ביחס לתיקי מידע פנים שנדונו בעבר, ומן הראוי שיהיה לכך משקל בענישה. גם השימוש שעשתה המשיבה בבעלה לצורך מימוש היתרון שהיה לה כאיש פנים באשר למידע פנים, צריך להיזקף לחובתה ולהוות נסיבה לחומרה. באשר לשיקולי הענישה הרלוונטיים, לטענת המדינה בית-משפט קמא לא התייחס לשיקול הרתעת הרבים. בית המשפט אכן הזכיר את הפגיעה באמון הציבור בשוק ההון. יחד עם זאת, לא נתן משקל מספיק לכך כי דווקא בעבירות כלכליות "יש לענישה השפעה מכרעת ויכולת להרתיע את העבריין". 8. באשר למתחם הענישה שקבע בית-משפט קמא - לטענת המדינה, גם בנושא זה שגה בית-משפט קמא. גזר הדין "תואם את רף הענישה שהיה בטרם שונה החוק, שעה שעונש המאסר המקסימלי עמד על שנה אחת". העבירות בוצעו 5 שנים לאחר החמרת הענישה, ובית-משפט קמא לא נתן לכך משקל. המדינה מפנה לפסקי-דין שונים שעמדו על הצורך בהחמרה בענישה. כך, למשל, נאמר בפסיקה כי "התיקון בחוק לענין הענישה היווה קפיצת מדרגה ... לצד האמירה המספרית יש בכך אמירה ברורה של המחוקק, כי מה שהיה אינו מה שיהיה ויש להתרגל למציאות נורמטיבית חדשה ..." (ע"פ (ת"א) 704-03-03 מדינת ישראל נ' אייל, פ"מ תשס"ד (1) 49). מתחם הענישה שנקבע - אינו נותן ביטוי לאותה קפיצת מדרגה. שגוייה גם החלטתו של בית-משפט קמא, כאשר חרג ממתחם הענישה שקבע הוא עצמו לקולא. לא התקיימו בתיק זה שיקולים לחריגה מהמתחם, שעל-כן היה על בית המשפט לקבוע את העונש בתחום המתחם. החריג המאפשר סטייה מהמתחם עניינו תהליך שיקום משמעותי. בתיק הנוכחי לא דובר על תהליך שכזה, ומשכך הענישה, כאמור, צריכה היתה להיות בתוך המתחם. באשר למעמדה של המשיבה כנסיבה לקולא - כפי שניתן להבין, גם בנושא זה חלוקה המדינה על מסקנתו של בית-משפט קמא. בית-משפט קמא הגדיר את המשיבה כבעלת מעמד בכיר בחברת מי-עדן (פיסקה 18 לגזר הדין) וציין, כי המשיבה ניצלה מעמד בכיר זה לצורך ספיגת מידע פנים חשוב ומהותי. משכך, לא היה מקום להקל עימה, על בסיס קביעה הפוכה ולפיה שלא שימשה בתפקיד בכיר בחברה. 9. משקל מופרז נתן בית-משפט קמא לנסיבותיה האישיות של המשיבה. בגדר נסיבות אישיות מנה בית-משפט קמא את העובדה שמדובר באם לילדים קטינים, עברה נקי ואין חשש כי תסתבך בעבירות נוספות. אלא, שבית המשפט העליון כבר ציין לא אחת, כי בעבירות כלכליות יידחו נסיבותיו האישיות של העבריין לפני האינטרס הציבורי. זוהי המדיניות שהיה על בית-משפט קמא לאמץ. בכך שלא אימץ אותה - שגה. שגגה נוספת (לטענת המדינה) עניינה מתן משקל עודף לחלוף הזמן. "חקירות כלכליות מטיבן הן חקירות מורכבות". נחוץ זמן רב כדי לחקור פרשה מסוג זה עד תומה. בפרשה הנוכחית נחקרו חשודים רבים. היה צורך באיסוף מסמכים, שעל-כן אין לזקוף את השיהוי לחובת המדינה ולא היה מקום להקל עם המשיבה בשל השיהוי שחל בהגשת כתב האישום, ובאופן כללי בשל חלוף הזמן. בשולי הדברים מזכירה המדינה גם, כי לא היה מקום לבוא לקראת המשיבה במקרה הנוכחי משום שהודתה. ההודייה ניתנה רק לאחר סיום פרשת התביעה. המשיבה ניהלה גם משפט זוטא לענין קבילות הודייתה. במסגרת משפט הזוטא נדחו טענותיה באופן מוחלט, ורק אז הודתה. ההודייה ניתנה כחלק מהסדר טיעון, שבו הוחמר כתב האישום נגדה ובוטל כתב האישום נגד בעלה, וגם נושא זה צריך היה לבוא לכלל ביטוי בגזר הדין. 10. באשר לקנס - לטענת המדינה, גם בנושא זה שגה בית-משפט קמא שגיאה מהותית. ניתן להטיל קנס כספי בערך של פי 4 משווי הנזק או טובת ההנאה שהתקבלה על-ידי המשיבה. כזכור, נרכשו מניות בסך של למעלה מ- 3 מיליון ₪ והרווח עמד על 700,000 ₪. קנס של 220,000 ₪ רחוק מאד מהסכומים דלעיל, ואין בו כדי לשקף את חומרת המעשה. כאשר מדובר בעבירות כלכליות, קנס משמעותי ואפקטיבי נדרש כדי להגשים את מטרות הענישה. הקנס שהוטל במקרה הנוכחי פועל בניגוד לעקרון זה. ערעורה של המשיבה 11. כפי שניתן לצפות, ערעורה של המשיבה הוא מעין תמונת ראי הפוכה של ערעור המדינה, כאשר לשיטתה החמיר בית-משפט קמא בראיית הדברים בכל אחד מהפרמטרים שנבחנו. לענין המעשה עצמו - המשיבה אכן הודתה בכך שעשתה שימוש במידע פנים, אולם מדובר בביצוע העבירה ברמה הנמוכה ביותר, זאת הן בהתחשב בטיבו של מידע הפנים שמדובר בו והן בשל מעמדה של המשיבה בחברה. לענין טיבו של מידע פנים - ההגנה הדגישה כי עצם קיומו של המו"מ באשר לעיסקה בין מי-עדן לדנונה, היה ידוע בציבור. לראייה, הפנתה המשיבה לאסופת כתבות שהוגשה לבית-משפט קמא במסגרת הטיעון לעונש. מאסופת כתבות זו עולה, כי החל מהמחצית השנייה של דצמבר 2002 ואילך, דווח בעיתונות על מו"מ בין דנונה למי-עדן. צויין גם כי מדובר בעיסקת ענק, בעלת היקף של מאות מיליוני שקלים. מכאן, שהידע העודף שהיה ברשות המשיבה עניינו ההתקדמות במו"מ ולא מעבר לכך. גם בנושא זה לא היתה למשיבה כל וודאות כי אכן תיחתם עיסקה בין מי-עדן לדנונה, ואם כן - מתי תיחתם. המידע שהיה ברשות המשיבה הוא על-סמך שיחות מסדרון ורכילות משרדית. המידע לא כלל שום פרט קונקרטי מתוך המו"מ, תנאיה המסחריים של העיסקה, מבנה העיסקה וכיו"ב. לטענת ההגנה, אלו הם הפרטים החשובים והמשמעותיים באשר לעיסקה, ומידע זה לא היה ברשות המשיבה. כדי שמידע יוכר כמידע פנים, עליו להיות "ברור ומוצק. מידע מגובש ובעל תכנית פעולה ברורה, הבוחנת את העיסקה, את השיקולים שביסודה ואת האפשרות לקיומה" (ראה לענין זה ע"פ (ת"א) 70226/08 מדינת ישראל נ' גרינפלד ואח' (21.12.08). המידע שהיה ברשות המשיבה, אינו עומד בקריטריונים אלה. משום שסברה כי המידע אכן אינו עומד בקריטריונים, עמדה המשיבה מלכתחילה על שמיעת הראיות בתיק. בסופו של יום ויתרה על הטיעון לענין הרשעתה בעבירות שיוחסו לה. יחד עם זאת, לענין הענישה (בהבדל מההרשעה) יש משמעות לאופיו של המידע שהיה ברשותה, כמפורט לעיל. באשר למעמדה של המשיבה כאיש פנים - המשיבה עבדה בתפקיד שהיה מנותק לחלוטין מקבלת ההחלטות באשר לעיסקה. היא לא נמנתה על בעלי התפקידים הבכירים בחברה. במידה רבה ניתן היה לראות בה כמי שעשתה שימוש במידע פנים שהתקבל מאיש פנים, בהבדל מאיש פנים שעשה שימוש במידע פנים. גם בנושא זה סברה המשיבה, כי יש בידה טיעון משפטי, וגם עליו ויתרה לענין הרשעתה. יחד עם זאת, גם בנושא זה יש משמעות למעמדה לענין הענישה. המשיבה גם לא יזמה חיפוש אחרי מידע לצורך רכישת המניות והמידע התגלגל לאוזניה. 12. נושא נוסף שלו ייחסה המשיבה חשיבות רבה, עניינו היקף הרכישות. לטענת הסניגוריה, מכתב האישום המתוקן, שבו הודתה המשיבה, עולה כי היא לא ידעה מהו היקף הכספים בו עשה בעלה שימוש לצורך רכישת המניות ומהו הרווח שצמח כתוצאה מהרכישות. המשיבה הודתה בכך, שהיא ובעלה סיכמו כי הוא ירכוש מניות מי-עדן בסכומים משמעותיים וכן ידעה, כי לאחר פרסום הדיווח המיידי, מוכר בעלה חלק מהמניות שרכש, וכתוצאה מכך הם מפיקים רווח משמעותי (סעיף 6 לעובדות כתב האישום המתוקן). נעיר כבר בשלב זה, כי הטיעון לא מקובל עלינו, וזאת בלשון המעטה. נתייחס לכך בהמשך. 13. בהתייחס לתיקון 113: לטענת המשיבה, על-פי התיקון על בית המשפט לשקלל את נסיבות ביצוע העבירה, ואלה "קלות יחסית בענייננו". בגדר הנסיבות, מצוייה עוצמת מידע הפנים שהיה בידי המשיבה, כפי שהוסבר לעיל, מעמדה כאיש פנים. נסיבות אלה צריכות היו להילקח בחשבון לענין קביעת מתחם הענישה ההולם. בית-משפט קמא נתן להן משקל רק בהיבט של סטייה ממתחם הענישה החמור מידי שקבע, ובכך שגה. ועוד בהקשר למתחם הענישה - בית-משפט קמא צריך היה לתת משקל למדיניות הענישה הנהוגה. אכן, בפסיקה מצויות אמירות רבות שעניינן הצורך להחמיר בענישה. אולם, בפועל סקירת פסקי הדין של בתי-משפט שעסקו בעבירה של שימוש במידע פנים על-ידי איש פנים מצביעה על-כך, שרמת הענישה הנהוגה בפסיקה, נכון ליום מתן גזר הדין, נעה בין הימנעות מהרשעה ושל"צ, עובר למאסר על תנאי וכלה במאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות לתקופות שונות. הענישה שהוטלה בפועל בתיק הנוכחי, מצוייה על-כן ברף העליון של הענישה הנוהגת, ולכך לא היה מקום. ועדיין בנושא תיקון 113 - היה מקום בתיק זה להתייחס גם לשיקולי שיקום. שיקולי שיקום יש לפרש בהרחבה כשיקולים הצופים פני עתיד, המתמקדים בנאשם לאחר שהורשע. בית-משפט קמא התרשם כי המשיבה הפנימה את חומרת האיסור שעברה וחשה חרטה עמוקה. התרשמות זו צריכה היתה להביא לכלל מסקנה, כי יש מקום לסטות ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום. נציין בהקשר זה, כי הסניגוריה הגישה לעיוננו חוות-דעת פסיכולוגית שניתנה לאחרונה בעניינה של המשיבה. נתייחס לחוות-דעת זו בפרק הדיון. דיון 14. נקדים מסקנה להנמקה ונאמר, כי בסופו של יום החלטתנו היא לקבל חלקית בלבד את ערעור המדינה. ההחלטה לקבל את הערעור רק בחלקו לא היתה קלה. ערעור המדינה אינו מופרך ומקובל עלינו חלק לא מבוטל מטיעוניה של המדינה. עדיין, בסופו של יום, מן הנימוקים שיובהרו בהמשך, ראינו לנכון לקבל אותו רק בחלקו. בכך ממילא אמרנו, כי לא מצאנו ממש בערעור המשיבה. בניגוד לערעור המדינה, ערעורה של המשיבה לא עורר התלבטות של ממש. על-פי כל אמת מידה, העונש הכולל שהוטל על המשיבה איננו מחמיר, בוודאי לא באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. 15. להלן נתייחס לנימוקים שעלו בפנינו, והכל במידה ובהיקף הנראים לנו ראויים. כהערה מקדימה נזכיר שוב את מה שנאמר כבר לעיל גם על-ידינו וגם על-ידי בית-משפט קמא, דהיינו - כי תיקון 113 אינו חל על תיק זה. כפי שציינו, בית-משפט קמא ראה לנגד עיניו את הקריטריונים שהותוו בתיקון. נלך אף אנו בדרכו ונזכיר קריטריונים אלה, אולם תוך מתן דגש לכך שהם אינם מחייבים בתיק הנוכחי והם בבחינת הנחייה בלבד. מקובלת עלינו עמדת המדינה באשר לחומרת העבירה שמדובר בה, קרי - עשיית שימוש במידע פנים על-ידי איש פנים. כל אחד משני האדנים שמדובר בהם, קרי - מידע פנים ושימוש בו על-ידי איש פנים, יש בו חומרה בפני עצמו, וצירופם יחד יוצר, מטבע הדברים, חומרה כפולה. כך סבר גם המחוקק, שהרי לצד העבירה על-פי סעיף 52ג לחוק, שבה הורשעה המשיבה, קיים גם סעיף 52ד, האוסר על עשיית שימוש במידע פנים על-ידי כל אדם אשר המידע הגיע אליו במישרין או בעקיפין מאיש פנים בחברה. העונש שקצב המחוקק לעבירה על-פי סעיף 52ד הוא שנתיים מאסר, זאת בניגוד לענישה על-פי סעיף 52ג הרלבנטי לענייננו, שלה קצב המחוקק 5 שנים מאסר. 16. בע"פ (מחוזי ת"א) 331/94 משה קרן נ' מדינת ישראל (14.7.97) אמר השופט קלינג ביחס לשימוש במידע פנים שלא על-ידי איש פנים (עבירה על-פי סעיף 52ד שהוזכר לעיל) את הדברים הבאים: "שימוש במידע פנים יוצק בלב הנהנים ממנו ובלב השומעים על השימוש בו ספק בתקינות הליכי המסחר ובמהימנות האחרים הנוטלים חלק בהליכי המסחר. שימוש לרעה במידע פנים הינו כרקבון החודר בסדר ופושה ומכלה את הפרי". ענין קרן מוכר יותר מהדיון ברע"פ שהוגשה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (רע"פ 5174/97 קרן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 197 (להלן: "פרשת קרן"). בפרשת קרן אמר כב' השופט חשין דברים ברוח דומה: "איסור על שימוש במידע פנים מביא ליעילותו של השוק, כך אומרים לנו, שכן הכל יודעים כי כל המידע שלענין (למצער - רוב המידע) פרוש כשולחן ערוך לפני כל המשתתפים במשחק השוק, כי המשחק הוא "פתוח". ההנחה היא, כי שוק יהא שוק יעיל, רק אם מחיריהם של ניירות הערך ייקבעו כשקלול כלל המידע ...". בהמשך הדברים ובהתייחסו לניצול מידע פנים, שלא על-ידי איש פנים אלא, כאמור, על-ידי מי שמידע הפנים הגיע אליו מאיש פנים בחברה, אומר כב' השופט חשין: "... אם יותר למקורבים לנצל מידע פנים לטובתם, יגבר החשש כי ידירו רגליהם מן השוק, או לחילופין, יעלו את "מחיר" כניסתם לשוק". 17. אם כך הדברים באשר לניצול שלא על-ידי איש פנים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בניצול ישיר של איש הפנים את המידע שהגיע לידו. אין לך כמעט פסק-דין הקשור בניירות ערך, שאיננו עומד על הצורך בהגנה על הערכים הבסיסיים הגלומים במסחר בניירות ערך לצד ההגנה על העקרונות הכלכליים שעליהם מבוסס המסחר בשוק זה. בית-משפט קמא, תוך הסתמכות על הפסיקה, ציין כי הערכים שמדובר בהם הינם "... הגינות, שוויוניות ושקיפות. אלה בונים את אמון הציבור שהוא חיוני לקיומו של מסחר הוגן במניות". ואין לנו אלא להצטרף לדברים. מקובלת עלינו גם האמירה, כי הפגיעה באמון הציבור, בשל פגיעה באחד הערכים הללו בשוק ניירות הערך, עלולה להביא לפגיעה במשק כולו. 18. לצד הפגיעה בציבור המשקיעים, ודרכו בציבור כולו, אין לשכוח כי המשיבה פגעה באמון שניתן בה על-ידי החברה שבה עבדה, דהיינו - מי-עדן. בנוסף להגינות הנדרשת במסחר בניירות ערך, ישנה גם הגינות בסיסית במישור היחסים שבין עובד לגוף המעסיק אותו. באנלוגיה לעבירה מתחום דיני העונשין, מעשיה של המשיבה דומים באופיים לגניבה ממעביד. המעביד, לענייננו החברה, זכאי לצפות כי גם כאשר מגיע מידע כלשהו בדרך כזו או אחרת לידי מי מעובדיו, הוא לא יסגיר מידע זה, לא יעביר אותו החוצה בשום דרך שהיא, בוודאי שלא "יעשה לביתו" באמצעות המידע שהגיע לידיו. 19. כנגד האמור לעיל, העמידה הסניגוריה את טיבו ואופיו של המידע שבו עשתה המשיבה שימוש. הסניגוריה טענה, כזכור, כי המידע הבסיסי היה מצוי ברשות הציבור, שהרי בעיתונות דווח על מו"מ בין דנונה למי-עדן. הוזכרה גם העובדה שמדובר בעיסקת ענק, בעלת היקף של מאות מיליוני שקלים, ומכאן, שהמידע העודף שהיה בידי המשיבה, הינו ההתקדמות במו"מ ולא מעבר לכך. המשיבה גם לא ידעה כל פרט קונקרטי מתוך המו"מ, זמנים, מבנה העיסקה וכיו"ב, ומכאן שאין לייחס משקל רב לאותו מידע עודף שהיה בידיה. הנתונים עליהם הצביעה הסניגוריה - מקובלים עלינו בפן העובדתי. אלא, שספק אם יש בכך כדי לשנות את התמונה בפן המהותי. העובדה היא כי המשיבה העבירה את המידע החלקי והחסר, כהגדרת הסניגור, לידיעת בעלה. לא פעם אחת העבירה את המידע, אלא על-פי הודייתה, היא מסרה אותו מעת לעת לבעלה. בכתב האישום נאמר, כי "בהמשך סיכמו הנאשמת ובעלה כי הוא ירכוש מניות מי-עדן בסכומים משמעותיים, על בסיס מידע הפנים שמסרה לו". על-סמך אותו מידע פנים, העביר בעלה לא פחות מ- 36 הוראות לרכישת מניות, רכישות שהסתכמו בסך של למעלה מ- 3 מיליון ₪. הנה-כי-כן, אותו מידע שלטענת הסניגוריה לא היה "ברור ומוצק" דיו, הספיק למשיבה ולבעלה כדי להשקיע 3 מיליון ₪. לא יכולה להיות מחלוקת על-כך, שגם באופן אבסולוטי, ובמיוחד כשמדובר בהשקעה על-ידי משקיע פרטי, מדובר בסכום עתק. המשיבה ובעלה לקחו על עצמם את הסיכון הזה, משום שהמידע היה מוצק וברור דיו, לשיטתם, בזמן אמת. בדיעבד "מוצקותו" של המידע הוכיחה את עצמה, שהרי על-פי האמור בכתב האישום, עלה ערך המניות בסך של כ- 700,000 ₪. לכל הדעות, סכום מרשים שהצדיק את ההשקעה. 20. באשר למעמדה של המשיבה בחברה לענין היותה איש פנים - כזכור, הסניגוריה טענה כי המשיבה עבדה כמנהלת פרסום. היא לא נמנתה על בעלי התפקידים הבכירים. מדובר במי שעבדה שנים רבות בתפקיד דרג ביניים. מקובל עלינו, כי ככל שמעמדו של איש הפנים בהיררכיה בתוך החברה גבוה יותר, אשמו המוסרי גדול יותר, ומכאן החומרה היתירה שבמעשיו. מטבע הדברים, באדם המצוי במעמד בכיר ניתן אמון רב יותר. הכח והמידע שהוא מרכז בידיו גדולים יותר, וכגודל הסמכויות המסורות לו והאמון שניתן בו - גודל המעילה באמון. לפיכך, הטיעון ענייני ורלוונטי והחלטתנו, בסופו של יום, תשקלל גם אותו. יחד עם זאת, אין להקל ראש במעמדה של המשיבה, גם אם לא נמנתה עם מקבלי ההחלטות לענין ביצוע עיסקאות מסוג העיסקה. המשיבה, כאמור, עבדה שנים רבות בחברה. ניתן בה אמון ואמון זה הופר. ובאותו הקשר: הסניגור הדגיש, כי כי המשיבה נחשפה למידע במסגרת "שיחות מסדרון" ולא עמלה כדי להשיג אותו. גם בנושא זה, כנתון עובדתי, מקובלת עלינו הטענה. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי ההזדמנות נוצרה משום שאיש לא חשש לדבר בנוכחות המשיבה, איש לא חשב כי מנהלת, ולו גם מנהלת אגף פרסום, תעביר הלאה את שקלטה במגעיה עם החברה, לרבות שיחות מסדרון. איננו מקבלים את הטיעון, כי הגדרתה של המשיבה כאיש פנים בנסיבות אלה, דהיינו - כאשר לא עבדה במחלקה הרלבנטית שבה התקבלו ההחלטות ולא יזמה את איסוף המידע, יש בה משום הרחבת המושג איש פנים (סעיף 32 להודעת הערעור). הסניגור טען, כי משום שיש בהן משום הרחבה, הן באשר למידע פנים והן באשר לאיש פנים, יש לראות את ההרשעה במקרה זה כהרשעה חדשנית, וככזו יש לאזן את החדשנות בשלב הענישה באופן שהענישה שתוטל על המשיבה תהיה קלה יותר מזו שהוטלה. כאמור, איננו מקבלים טיעון זה. אין בעובדות בתיק זה משום הרחבת היקף הפריסה של מידע פנים או של איש פנים, ועל-כן ככל שהקלה בענישה היא פונקציה של "החדשנות", אין לטענה על מה שתסמוך. אנו מוכנים, עם זאת, לקבל כי לו היה מדובר בכך שהמשיבה יזמה את השגת המידע, עשתה מאמצים בכיוון וזה וכיו"ב, היה בכך כדי להחמיר את מצבה וכפי שאמרנו לעיל, מקובל עלינו גם כי ככל שמעמדה בהיררכיה הפנימית גבוה יותר, יש בכך נופך נוסף של חומרה. כל זאת בהבדל מקביעה, ולפיה מדובר בהרחבה משפטית של מושגי הליבה, דהיינו - מידע פנים ואיש פנים, שבפני עצמה צריכה להביא להקלה בענישה. 21. טיעון נוסף שאנו רואים להתייחס אליו ולדחותו, עניינו פרשנות האמור בכתב האישום המתוקן לענין היקף ידיעתה של המשיבה על ביצוע הפעילות במניות על-ידי בעלה. הסניגור היפנה לענין זה לסעיף 6 לעובדות. בסעיף 6 נאמר, כי המשיבה מסרה לבעלה את מידע הפנים וסוכם ביניהם כי הוא ירכוש מניות מי-עדן ב"סכומים משמעותיים". לאחר-מכן ידעה כי כתוצאה מכך הם מפיקים "רווח משמעותי". סכומים משמעותיים ורווח משמעותי - בהבדל מידיעה מדוייקת כי מדובר ב- 37 עיסקאות ובהיקף של כ- 3 מיליון ₪, כפי שנאמר בהמשך כתב האישום. במספר העיסקאות ובסכום לא הודתה המשיבה, לא הודתה המשיבה: "בשום אופן ובשום מקום לא הודתה הנאשמת ולא יכולה להודות שהיא יודעת שהוא קונה 36 או 35 פעמים ושהיא יודעת שהסכומים המשמעותיים הם 3 מיליון, 2 או חצי מיליון" (ראה פרוטוקול הדיון בפנינו עמ' 4). גם בנושא זה איננו רואים עין בעין עם הסניגור. המשיבה הורשעה בשימוש במידע פנים על-ידי איש פנים, ב- 37 עבירות. אין משמעות להודייה ב- 37 עבירות אם לא המשמעות העולה מהעובדות הרלבנטיות לאותן 37 עבירות, קרי - העובדה שמדובר ב- 37 עיסקאות. גם ידיעת הסכום היא חלק מאותן 37 עבירות. בסעיף 11 לכתב האישום, שבו הודתה המשיבה, נאמר: "בעשותה את המעשים המתוארים לעיל, עשתה הנאשמת שימוש במידע פנים ... והן בעשיית עיסקאות לרכישת מניית מי-עדן, כמפורט לעיל". כמפורט לעיל כולל את הסעיפים 7 - 10, שבהם פורטו מספר העיסקאות, היקף הרכישות והסכום שבו עלה ערך המניות. 22. האמור עד כה צריך היה להוליך אותנו לכאורה למסקנה, כי יש לקבל את ערעור המדינה במלואו. כפי שציינו, אנו מסכימים עם המדינה באשר לחומרה הכפולה שבעבירה הנובעת מכך שמדובר באיש פנים העושה שימוש במידע פנים. אנו מסכימים עם המדינה גם באשר למשמעות העונשית שיש לריבוי העבירות ולהיקפים הכספיים שמדובר בהם. כפי שציינו, גם בטיעונים נוספים שהעלה הסניגור, לענין החדשנות, לא מצאנו ממש. אם בכל זאת מצאנו עצמנו מתלבטים, ובסופו של יום מגיעים למסקנה, כי תקופת המאסר בפועל בתיק זה תישאר בעינה, הרי זה בעיקר (ולא רק) בשל הזמן שחלף ובתוך זמן זה השיהוי שחל בהגשת כתב האישום, ולצד אלה, נורמת הענישה הרווחת בזמן ביצוע העבירות. 23. נפרט: באשר לחלוף הזמן - העבירות בוצעו כולן לאורך כחודש בשנת 2003. כתב האישום נוקב בתאריכים מדוייקים של ביצוע העבירות, בתקופה שבין 3.3.03 ועד 10.4.03. בהתחשב בכך שפסק-דין זה ניתן בפברואר 2013, אנו מצויים 10 שנים לאחר ביצוע העבירות. כתב האישום הוגש בשנת 2009, למרות שהמשיבה נחקרה והודתה בעובדות (ללא קשר למשמעותן המשפטית) כבר בשנת 2006. סוגיית חלוף הזמן כשיקול ענישה ואיזונו מול שיקולי ענישה אחרים, הוא נושא המעסיק בתי-משפט מימים ימימה. ברע"פ 8009/10 זכאי נ' מדינת ישראל, אמר כב' השופט רובינשטיין: "בית-משפט זה מתלבט לא אחת בשאלת בדרך (צ"ל הדרך, אבל זה כך במקור) שיבור לו במקרים שבהם מחד גיסא - נעברו עבירות בעלות משמעות חמורה, הראויות לענישה בהתאם, ומאידך גיסא - חלף זמן רב שאין לזוקפו, למצער את רובו, לחובת הנאשם בתיק ...". תשובה מדוייקת לשאלה מעולם לא ניתנה והדעת נותנת כי לא תינתן, לעולם כל תיק ונסיבותיו. גם תיקון 113 לא ביטל את עקרון הענישה האינדיוודיאולית, וממילא לא ביטל את הצורך לאזן בין חומרת העבירה לבין חלוף הזמן, כמו גם שיקולים נוספים. 24. העבירות הכלכליות הוכרו זה מכבר כעבירות קשות לגילוי וחשיפה. החקירה בדרך כלל מורכבת, מסועפת ובמילים אחרות, דורשת זמן לא מבוטל. בע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (שצוטט בהרחבה בפרשת זכאי, שהוכרה לעיל), נאמר בהקשר זה: "... במיוחד יפים הם הדברים בתיקים כלכליים ומורכבים כבענייננו, שאז לעיתים חולף זמן מאז ביצוע העבירות ועד לחשיפתן. חקירתן של העבירות, כמו גם בירור המשפט, עשויים לארוך זמן, ואפילו זמן רב, משום מורכבותן של העבירות". אין לנו אלא להצטרף לדברים בהסכמה. זהו אכן אופיין של העבירות הכלכליות. בענייננו ועל דרך הסבר ציינה באת-כוח המדינה בפנינו, כי בתיק הנוכחי היו עוד מעורבים: "באיזשהו שלב יש מידעים שמגיעים לעולם. מכיוון שהתיק היה פרשה הרבה יותר גדולה, עם עוד חשודים בענפים אחרים, ולכן הזמן שלקח גם לחקירה וגם לכתב האישום". איננו מפקפקים באמור לעיל והדברים עולים בקנה אחד עם מה שצוטט באשר לאופיים של תיקים כלכליים. מקובל עלינו, כי השיהוי בתיק זה נגזר, בחלקו לפחות, מהמורכבות שבפרשה. עדיין, פרק זמן של כ- 3 שנים עד להגשת כתב האישום, לאחר שהמשיבה כבר הודתה בחקירתה, הוא פרק זמן ארוך במיוחד. ואף זאת מתוך פרשת הורוביץ: "... כמובן גם עלינו מקובל, כי ככל שאין התמשכות ההליכים רובצת לפתחו של הנאשם, נחלש המשקל שראוי לתת לאינטרס ההרתעתי בגזירת הדין, ויש להביא בחשבון את הפגיעה בנאשם, שנאלץ להתגונן בפני האישומים נגדו משך שנים, כעונש אותו נשא כבר וצריך על-כן להביא להקל בעונשו". המדינה עותרת לכך, שבתי המשפט יאמרו את דברם ויתרמו את תרומתם למלחמה בעבירות הכלכליות, ויבטיחו בכך את "שלומו" של שוק ההון, העתירה מקובלת עלינו ואכן בתי המשפט צריכים להיחלץ למלחמה זאת. יחד עם זאת, צידה השני של המטבע עניינו בכך, שגם רשויות התביעה יתרמו את תרומתם וידאגו לכך שפרקי הזמן עד להגשת כתבי האישום לפחות, יצומצמו במידת האפשר. 25. ועדיין בנושא חלוף הזמן, המדינה הזכירה בענין זה כי המשיבה לא הודתה מיד, היא ניהלה את התיק והסדר הטיעון שמכוחו תוקן כתב האישום והמשיבה הודתה, הושג לאחר שנשמעו כבר מרבית הראיות. אליבא דבית-משפט קמא "... לא ניתן לומר כי הנאשמת גרמה אי-פעם מאז נפתח משפטה לעיכוב או לדחיית הדיונים". אין כל סיבה לחלוק על ממצא זה של בית-משפט קמא ונראה, כי ההליכים בבית-משפט קמא התנהלו בקצב סביר. כיוון שכך, יש משקל יתר לתקופה הכוללת שחלפה בין ביצוע העבירה ועד לשלב מתן גזר הדין בבית-משפט קמא, וכפועל יוצא מכך הדיון בפנינו. ולענין התקופה הכוללת - ציינו כבר שמדובר בתקופה של כ- 10 שנים, תקופה שהיא כנצח נצחים עבור מי שחי אותה, כשאינו יודע כיצד יסתיים הדיון בעניינו. גם בענין זה נפנה לפרשת הורוביץ, "עוד יש להביא בחשבון את הנזק שנגרם לנאשם מעצם היותו עומד למשפט משך תקופה כה ארוכה, נזקים רגשיים, משפחתיים וממוניים שהביא עימו ההליך ...". 26. שיקול נוסף לו אנו מייחסים חשיבות, גם אם מוגבלת בהיקפה, עניינו נורמת הענישה בעבירה על-פי הסעיף שבו הורשעה המשיבה, עובר למתן גזר הדין בבית-משפט קמא. כפי שציינו לעיל, בית-משפט קמא ראה עצמו מונחה על-ידי העקרונות שנקבעו בתיקון 113, הגם שהתיקון אינו חל על תיק זה. קונקרטית, אימץ בית-משפט קמא את מתחם הענישה שנקבע על-ידי כב' השופט כבוב בפסק-דין שניתן חלקית זמן לא רב לפני מתן גזר הדין בתיק הנוכחי, בפרשת קדץ. כדי להבהיר, בפרשת קדץ ניתנו שני גזרי-דין. האחד - מוקדם לגזר הדין בענייננו, והשני - מאוחר יותר. בשני גזרי הדין נקבע מתחם ענישה ההולם את העבירות של שימוש במידע פנים בטווח של שנה עד 3 שנים מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי וקנס משמעותי. בסופו של יום, כפי שציין בית-משפט קמא, חרג כב' השופט כבוב אל מתחת למתחם שקבע. על אחד הנאשמים שם - אייל עדן (שלגזר-דינו התייחס בית-משפט קמא, שכן ניתן לפני מתן גזר הדין בענייננו) הוטל עונש של 6 חודשי עבודות שירות, לצד ענישה נוספת. בית-משפט קמא בענייננו, הלך באותה דרך, אימץ את מתחם הענישה שהותווה שם וקבע, כי גם המקרה הנוכחי הוא מקרה שבו ניתן לחרוג ממתחם הענישה מתוך שיקולים שעיקרם שיקום העבריין או הגנה על שלום הציבור ועוד. בהתחשב בכך שתיקון 113 אינו חל, איננו רואים להיכנס לדיון קונקרטי ומדוייק בשאלת מתחם הענישה. עדיין, כיוון שהנושא עמד על הפרק נזכיר, כי מתחם הענישה נקבע, בין היתר, בהתחשב במדיניות "הענישה הנהוגה" (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין). ולענין מדיניות הענישה הנהוגה, חשובה בעינינו העובדה, כי המדינה לא הצביעה, ולו על מקרה אחד,שבו בגין העבירה שבה הורשעה המשיבה (עבירה על סעיף 52ג) הוטל עונש מאסר בפועל, העולה על 6 חודשים. פסקי הדין אליהם הופנינו כוללים אמנם ענישה חמורה יותר (לא בהיקף ניכר), אולם אף אחד מפסקי הדין אינו מתייחס ספציפית לעבירה על סעיף 52ג, ויש לכך לשיטתנו משקל, ולו גם משקל מוגבל. אותה קפיצת מדרגה בענישה, שאותה הזכירה המדינה, ככל הנראה לא באה לידי ביטוי, לפחות לא באשר לעבירה הספציפית שמדובר בה, בהתחשב במכלול הנסיבות. איננו משוכנעים כי תיק זה הוא התיק הראוי לבצע אותה בפעם הראשונה. 27. לכל האמור לעיל, מצטרפות גם מושכלות יסוד באשר לדרך בה פועלת ערכאת הערעור. כידוע, זו האחרונה נוהגת באיפוק בהתערבות בענישה שהוטלה בבית-משפט קמא. בע"פ 70931/07 (ת"א) מדינת ישראל נ' להולה (22.11.01), שגם אליו הפנתה המדינה, ציטטנו בהסכמה מדבריו של כב' השופט קדמי בנושא זה, ולפיהם, "לא די בעצם המסקנה כי אילו ישבה ערכאת הערעור כערכאה ראשונה היתה גוזרת עונש שונה במידת מה מזה שנגזר למעשה. רק סטייה מהותית מן העונש ההולם לקולא או לחומרא, יכולה להצדיק התערבות של ערכאת הערעור". כל האמור לעיל הביא אותנו לכלל מסקנה, כי לפחות לענין המאסר בפועל, גם אם שגה בית-משפט קמא, אין מדובר בשגיאה מהותית המחייבת את התערבותה של ערכאה הערעור. אמירה זו משקללת בתוכה את כל הנימוקים שנמנו על-ידינו לעיל, ואשר גם אם לא קיבלנו אותם במלואם, יש להם השלכה מסויימת לענין העונש. כך העובדה שהמשיבה נמצאה בדרג הביניים של החברה, כך העובדה שחלק מהמידע היה ידוע לציבור וכך העובדה שהמשיבה לא נקטה פעולות עצמאיות ומכוונות כדי לחשוף את המידע. 28. נתון נוסף שנתנו לו משקל מסויים, עניינו מצבה הנפשי של המשיבה. לענין זה הוגשה לנו בהסכמה חוות-דעת פסיכולוגית עדכנית מיום 29.1.13. מחוות הדעת עולה, כי המשיבה נמצאת במצב קשה: "היא איננה מסוגלת עוד לאסוף כוחות נפש כדי להמשיך להתמודד עם המצב ... מצב המוכר לנו מבחינה פסיכולוגית כחוסר אונים נלמד שמוביל לתגובות שמדכאות את הנפש, עד כדי קפאון מחשבתי ויאוש ... האיום הנוסף בהגבלת השליטה והחופש ... מציבים אותה בעמדה של סיכון טראומטי". באת-כוח המדינה טענה בהקשר זה, כי דווקא חוות הדעת מחזקת את ערעור המדינה. עולה ממנה כי המשיבה לא התחרטה על מעשיה ולא קיבלה אחריות עליהם, והיא הודתה רק משום שחששה מן המעצר בזמנו ומן המאסר. יש ממש בדברי המדינה. מחוות הדעת אכן ניתן ללמוד, כי המשיבה אינה מכירה בחטאה ויש לכך, כמובן, משקל. בשל כך גם לא מנינו בין הנימוקים לקולא בתיק זה, את הודאתה. יחד עם זאת, מחוות הדעת אכן מצטיירת התמונה, כי המשיבה נמצאת במצב נפשי קשה במיוחד, ועל-כך למעשה גם המדינה אינה חולקת. 29. סוף דבר באשר לתקופת המאסר - החלטתנו היא, כאמור, להשאיר בעינה את תקופת המאסר שקצב בית-משפט קמא, דהיינו - 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. 30. לא כך באשר לנושא הקנס. בנושא זה דעתנו היא, כי שגה בית-משפט קמא. הקנס שהוטל איננו משקף, לא את היקף ההשקעות בעקבות מידע הפנים ולא את היקף עליית ערך המניות, כמפורט בכתב האישום שבו, בסופו של יום, הודתה המשיבה. בעבירות כלכליות, שמבצעיהן מבקשים להפיק רווח מהיר וקל, תוך פגיעה בעקרונות יושר והגינות, ההיבט הכספי הוא חשוב ומרכזי. במקרה הנוכחי מדובר ב- 37 הוראות שניתנו. סכום ההשקעה עמד על כ- 3 מיליון שקל והמניות עלו בכ- 700,000 שקל. קנס של 220,000 ₪ איננו משקלל נתונים אלה. כל הגורמים שנימנו לעיל לקולא אינם רלבנטיים לענין הקנס. רק משום שמקובל עלינו כי גם בנושא זה ערכאת ערעור איננה ממצה את הדין עם משיבים, אנו מעמידים את הקנס על 450,000 ₪ במקום 220,000 ₪, כפי שפסק בית-משפט קמא או 30 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים. תאריך תחילת התשלומים, כפי שנקבע על-ידי בית-משפט קמא. יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם.שימוש במידע פנים