נפילה ממשאית זבל

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה ממשאית זבל: 1. מבוא התובע יליד 1/12/1951 היה מעורב בשתי תאונות דרכים. תאונה מיום 5/11/1997, עת נהג ברכבו הפרטי [להלן: "התאונה הראשונה"]. תאונה מיום 19/3/1998, עת במהלך עבודתו בעיריית חולון נפל ממשאית לפינוי אשפה [להלן: "התאונה השנייה"]. התאונה השנייה, הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי. לטענת התובע: תאונות הדרכים גרמו לו נזק גופני וכספי כבד, מכאן תביעתו. בעת אירוע התאונה הראשונה, היה מבוטח הרכב הפרטי בו נהג התובע ע"י הנתבעות 1 ו- 3. הנתבעות 1 ו-3, מודות באירוע הנטען ובכיסוי הביטוחי; וחולקות על הנזק הנטען. לטענתן, התאונה הראשונה הייתה תאונה קלה ביותר, אשר לא הותירה כל נזק רפואי ובעטיה לא נגרם לתובע כל נזק. בעת אירוע התאונה השנייה, הייתה מבוטחת משאית האשפה ע"י הנתבעות 2, 3. הנתבעות 2,3 הודו בכיסוי הביטוחי, אך כפרו באירוע התאונה, בגרם הנזק ובשיעורו. ביום 3/1/2012 הגיעו התובע והנתבעות 2, 3 להסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש והגישו בקשה בהסכמה: "לפיה התובענה נגד הנתבעים 2-3 תידחה ללא צו להוצאות בכל הנוגע לתאונה השניה מיום 19/3/98 נשוא התביעה". ביום 3/1/2012 ניתן פסק דין הנותן תוקף של פסק דין להסדר בין הצדדים. מכאן, שפסק דין זה יתמקד בתאונה הראשונה מיום 5.11.97. 2. נסיבות התרחשות התאונה הראשונה בעדותו מספר התובע: "באנו משכונת התקווה אני ואשתי לכיוון חולון... עצרנו ברמזור של צומת חולון... היה רמזור אדום עצרנו וחיכינו. מצד שני מכיוון יפו בא רכב מהר ולא הספיק לעצור, שם ברקס החליק נכנס באנו והעיף אותנו" [עמ' 5]. בפני ד"ר עמרמי - המומחה הרפואי שמונה ע"י ביהמ"ש - הוסיף התובע פרטים נוספים על התאונה: "לדברי הנבדק הנעזר באשתו לסיפור האירוע, נהג חגור ברכב פרטי ב- 5/11/97 כשאשתו לידו ובנסיעה איטית כאשר רכב פגע בדלת הרכב מימין.. הנבדק מוסר שמדובר היה מבחינתו בתאונה קלה מאוד שלא הותירה כל שריד". (הדגשה שלי - י.פ.) 3. המצב הרפואי שני מומחים רפואיים מונו ע"י ביהמ"ש. בתחום האורטופדי - ד"ר ברוך עמרמי. בתחום השיקומי - פרופ' אברהם עורי. בסיכום חוות דעתו מיום 1.5.06, כתב ד"ר עמרמי: "אשר על כן הנני בדעה שכתוצאה משתי התאונות ב- 5.11.97 וב 19.3.98 נגרמו לנבדק נכויות לצמיתות כלהלן: 1. בגין הגבלה קלה בטווח ע"ש צווארי 10% לפי סעיף 37(5) א'. 2. בגין החולשה ביד ימין 20% לפי סעיף 31(1) א' I 3. בגין החולשה ביד שמאל 10% לפי סעיף 31(1) א' I אין אני תמים דעים עם ד"ר עמרמי במסקנתו, כי התאונה הראשונה הותירה נכות כלשהי אצל התובע ו/או החמירה את מצבו הרפואי, כפי שהיה קיים עוד טרם תאונה זו. מן הראיות אשר הובאו בפני, לרבות המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של דר'עמרמי עולה, כי מצבו הרפואי של התובע, נכון להיום, אינו תוצאת תאונות הדרכים נשוא הדיון, אלא תוצאות חולי/עבר רפואי עשיר, אשר החמיר עם השנים. למותר לציין, כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בנושאים הרפואיים במחלוקת, לרבות בנושאים הרפואיים בהם דן המומחה הרפואי. דינה של חוות דעת רפואית, כדין כל חוות דעת אחרת המוגשת לבית המשפט; והיא ראייה ככלל הראיות המובאות בפני בית המשפט. בית המשפט אינו קשור ואינו חייב לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי; והוא סוברני וחופשי להכריע, גם בנושאים הרפואיים, על פי כלל הראיות שהוצגו בבית המשפט. (ראה בנדון: ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5) עמ' 170). תיק המוצגים, מכיל מסמכים רפואיים רבים, לרבות מסמכים המתייחסים לעברו הרפואי של התובע. ממסמכים אלו, ניתן ללמוד, כי עוד טרם תאונות הדרכים נשוא תיק זה, מצבו הרפואי של התובע - בתחום האורטופדי - לא היה שפיר. בחוות דעתו, מפנה ד"ר עמרמי למסמכים רפואיים שתחילתם עוד בשנת 1982. בחוות הדעת, מפורטת רשימה ארוכה של ביקורים אצל רופאים, וצילומי T.C ו- MRI אותם עבר התובע, אשר מדגימים שינויים ניווניים רבים לכל אורך עמוד השדרה, מצב תחלואתי אשר היה קיים אצל התובע, עוד טרם תאונות הדרכים נשוא התביעה. בחוות דעתו כותב ד"ר עמרמי: "...למרות שהנבדק שולל בתקיפות כל עבר רפואי רלוונטי בכל הנוגע לע"ש הצווארי והמותני, הרי שעיון בתיקו הרפואי מעלה עבר עשיר ביותר בכל הנוגע במיוחד לע"ש מותני". בהתייחסו למצב רפואי קודם זה, בהתייחס נקודתית לעמוד השדרה הצווארי, כותב ד"ר עמרמי: "נושא ע"ש הצווארי עלה רק ב- 10.9.98 עת בוצע C.T ע"ש צווארי, כלומר ששה חודשים לאחר התאונה השניה ו 10 חודשים לאחר התאונה הראשונה. בצילומי T.C אלו לא הודגם להערכתי כל נזק פוסט טראומתי שכן הודגמו שינויים ניווניים בצורת זיזים אחוריים גרמיים בגובה 4-5 C וכן 5-6 C המצרים התעלה. ... נושא הצוואר עלה שוב ב- 15.3.99 עת בוצעו צילומי I.R.M ע"ש צווארי ונמצאו בקעי דיסק מרובים ביותר, בכל הקומות החל מ 3 C וכלה ב 7 C עם הצרות קשה ולחץ על הקורד. אין ספק שמדובר בממצא תחלואתי שכן הדגמה דיסקופטיה מפושטת לכל אורך ע"ש הצווארי כאשר ידוע מצילומי ה- T.C שב 4-5-6 C הלחץ נגרם ע"י זיזים אחוריים על רקע שינוי ניווני". ... ...צילומי T.C שבוצעו בסמוך לתאונות הדגימו שממצא תחלואתי לחלוטין ולא טראומטי בצורת אוסטאופיטים אחוריים בלבד ולמרות שקיים תעוד של החמרת המצב כאשר צילומי I.R.M מאוחרים הדגימו בלטי דיסק מרובים 3-7 C הרי שמדובר בממצא של מולטיפל דיסק, בלטי דיסק מרובים לכל האורך המתאימים לתמונה תחלואתית מפושטת וכלל לא פוסט טראומטית. (הדגשה שלי - י.פ.) ומוסיף: "גם תלונותיו המתייחסות לנושא הריאות וקוצר הנשימה אין להן כל קשר סיבתי לתאונה שכן בעברו הרפואי קיים תיעוד עשיר של ברונכופנומוניה וכן ברונכואקטזיה (נפחת הריאות ועישון כבד). מצב תחלואתי מפושט זה, השייך כולו, לעבר הרפואי טרם התאונות, הוא גם אחד הגורמים לחולשה בידיו, כשגורמים נוספים הם תאונות נוספות אותן עבר התובע במהלך השנים - תאונות עבודה, תאונות דרכים ותאונות אחרות, המתועדות בחומר הרפואי ובתיקו האישי המתנהל בעירית חולון, לרבות תאונת הדרכים מיום 19.3.98, שהוכרה כתאונת עבודה, תאונה אותה סיימו התובע והנתבעות 2 ו-3 מחוץ לכותלי בית המשפט. דא עקא, שלמרות מצב תחלואתי זה - טרם התאונות - סבור ד"ר עמרמי, כי תאונות הדרכים נשוא הדיון, גרמו (התאונה הראשונה) והחמירו (התאונה השניה) את מצבו הרפואי של התובע. בחוות דעתו כותב ד"ר עמרמי: "אין ספק שקיים קשר לתאונה הראשונה שכן מהבחינה הביומכנית מדובר בחבלת אחור-פנים ותועדה חבלה צווארית... כלומר, ניתן לדבר במקרה הזה על החמרה של מצב תחלואתי קודם שהיה אסיפטומטי שכן עד לתאונה הראשונה אין כל עדות לתלונות בע"ש הצווארי. ..... בבדיקה הקלינית התרשמתי מהגבלה קלה בטווח ע"ש צווארי וכן חולשה בשתי הגפיים העליונות. אני בדעה שהבעיה הצווארית החלה עקב התאונה הראשונה, החמירה לאחר התאונה השניה. השאלה הנשאלת הינה באם ההחמרה הינה עקב התאונה השניה או ללא כל קשר. אני נוטה להערכה שלמרות שההחמרה תועדה כששה חודשים לאחר התאונה השניה ו 10 חודשים לאחר התאונה הראשונה, הרי שאין כל אפשרות להתעלם שהבעייה החלה לאחר התאונה הראשונה בה קיימת חבלה ברורה בע"ש הצווארי, והחמירה לאחר התאונה השניה ולכן הנכות הצווארית מתחלקת בשווה בין שתי התאונות". לסיכום: אני בדעה שמכלול הבעיות הצוואריות החלו בעקבות התאונה הראשונה, החמירה לאחר מכן כאשר לתאונה השניה יש רק חלק בהחמרה. חולק אני על דעתו של דר' עמרמי, על פיה יש קשר כלשהו בין תאונות הדרכים נשוא תיק זה, לבין מצבו הרפואי של התובע; בוודאי בהתייחס לתאונה הראשונה מיום 5.11.97. לא נהירה לי מסקנתו זו של דר' עמרמי, אשר אינה מתיישבת עם החומר הרפואי שעמד בפניו; עם תחלואיו של התובע עוד טרם תאונה זו; ועם הדברים אותם כותב דר' עמרמי בעצמו בחוות דעתו. בעדותו מספר התובע, כי בעת שנהג ברכבו הפרטי ונעצר/עמד ברמזור באור אדום, רכב שבא מימין פגע בדלת ימין של הרכב, בסמוך למקום ישיבת אשתו; וכי מדובר היה בתאונה קלה מאוד. אשת התובע אשר ישבה בסמוך לדלת הימנית שהייתה מוקד הפגיעה, לא נפגעה כלל. מתיאור זה של התרחשות התאונה, עולה, כי בתאונה הראשונה, לא התקיים המנגנון "הביומכני... חבלת אחור-פנים" כפי שד"ר עמרמי סבר שהיה; וכי אין מדובר בפגיעת "whiplash" אופיינית, של תנועת הראש אחור ולפנים. אמנם בחדר המיון נרשמה האבחנה של " whiplash ", אולם, בתעודת חדר המיון לא מצויין אופן התרחשות התאונה. כל שכתוב בה: "היום היה מעורב בתאונת דרכים". אין להוציא מכלל אפשרות, כי זו הייתה התרשמותו של הרופא הבודק, נוכח הרגישות בצוואר עם הגבלה בתנועות אותן הוא איבחן, היות ותלונות אלו אופייניות ל " whiplash". אין באמור כדי לשלול, כי בעקבות התאונה, עקב מנגנון תנועתי כלשהו, סבל התובע מרגישות והגבלה קלה בתנועות הצוואר, אשר חלפו במהרה, ולא שיבשו את אורח חייו ועבודתו של התובע. בחוות הדעת כותב ד"ר עמרמי: "...הנבדק מוסר שמדובר היה מבחינתו בתאונה קלה מאוד שלא הותירה כל שריד. ..... ...הנבדק מוסר שמתאונה זו החלים לחלוטין למרות שלאחר התאונה דווח על כאבי צוואר". אמנם התובע קיבל אישורי מחלה עד ליום 30/11/1997, ואלו נמצאים בתיקו האישי במקום עבודתו בעיריית חולון; אולם, בפועל, והיות והפגיעה הייתה קלה ביותר, לא ניצל התובע ימי מחלה אלו וחזר מייד לעבודתו כנהג משאית אשפה , ללא כל היעדרות. בתיקו האישי, יש פירוט מדויק של ימי ההיעדרות של התובע מהעבודה ורשימת ימי מחלה, לאורך כל שנות עבודתו. אלו רוכזו ברשימות מפורטות, עם פרישתו לגימלאות ולבקשת עורך דינו, לצורך התביעה הנדונה. מרשימות אלו ניתן ללמוד, כי לאחר התאונה הראשונה, לא נעדר כלל התובע מעבודתו. ימי המחלה אותם קיבל התובע בעקבות תאונה זו, על אף התיעוד עליהם המצוי בתיקו האישי, לא נוצלו על ידו ואינם רשומים כימי היעדרות, או ימים ששולמה עבורם משכורת ע"ח ימי מחלה. ניתן ללמוד זאת גם מתלושי המשכורת לחודשים 11/97 ו- 12/97, בהם עבד התובע חודש מלא ללא כל היעדרות. עקב כך, גם קיבל התובע את מלוא המשכורת לרבות התוספות הנובעות מעבודה מלאה ללא היעדרות: "תוספת מאמץ" "שעות פחים מעל הנורמה" "שעות דחס מעל הנורמה". בעדותו בבית המשפט, אישר התובע את הדברים: "ש. אחרי התאונה הראשונה חזרת לעבודה? ת. כן. אני אוהב לעבוד ש. אחרי כמה זמן חזרת ת. לא זוכר ש. המשכת בעבודה מלאה לפחות עד התאונה השניה ת. כן. עד הגיהנום" (עמ' 2) ה"גיהנום" הכוונה לתאונה השנייה; תאונה אשר לגביה, הגיע להסדר עם הנתבעים 2 ו-3, מחוץ לכותלי בית המשפט; והיא אינה נושא לדיון עתה. המסקנה העולה מן האמור: כי התאונה הראשונה, שהייתה קלה ביותר, לא הייתה הגורם למצבו הרפואי של התובע; וגם לא החמירה מצב רפואי זה. מסקנה זו בדבר היעדר כל קשר בין תאונת הדרכים הראשונה, לבין מצבו הרפואי של התובע, מוצאת תימוכין בחומר הרפואי; ובהתייחסותו של דר' עמרמי לחומר רפואי זה. בהתייחס לצילומי הרנטגן שנעשו לתובע, ביום אירוע התאונה הראשונה, כותב ד"ר עמרמי: "צילומי ע"ש הדגימו אז שינויים ספונדולוטיים". "שינויים ספונדולוטיים", הם שינויים חולניים שאינם תוצאת התאונה הראשונה. על כן, ולא בכדי, מאז סוף נובמבר 1997 - מועד התאונה הראשונה - ועד התאונה השנייה שהתרחשה ביום- 19/3/1998, אין כל תיעוד רפואי ותלונות של התובע בנדון. בהתייחס לתקופה זו, כותב דר' עמרמי בחוות דעתו: "בכל התקופה הנ"ל אין כל אזכור של כאבים במקומות אחרים בשלד ואין אזכור נושא ע"ש צווארי או מתני. נושא ע"ש הצווארי עלה רק ב- 10.9.98 עת בוצע T.C ע"ש צווארי. כלומר ששה חודשים לאחר התאונה השניה - 10 חודשים לאחר התאונה הראשונה. בצילומי T.C אילו לא הודגם להערכתי כל נזק פוסט טראומטי שכן הודגמו שינויים ניווניים בצורת זיזים אחוריים גרמיים בגובה 4-5 C וכן 5-6 C המצרים התעלה". (הדגשה שלי י.פ.) וכן: "צילומי T.C שבוצעו בסמוך לתאונות הדגימו ממצא תחלואתי לחלוטין ולא טראומטי בצורת אוסטאופיטים אחוריים בלבד ולמרות שקיים תיעוד של החמרת המצב כאשר צילומי I.R.M מאוחרים הדגימו בלטי דיסק מרובים 3-7 C הרי שמדובר בממצא של מולטיפל דיסק, בלטי דיסק מרובים לכל האורך המתאימים לתמונה תחלואתית מפושטת וכלל לא פוסט טראומטית". (הדגשה שלי י.פ.) ללמדך, שפעמיים !! ד"ר עמרמי בעצמו כותב : כי מדובר ב"תחלואה מפושטת וכלל לא פוסט טראומטית" וכי "לא הודגם... כל נזק פוסט טראומטי". אם כך הדבר, כיצד הגיע דר' עמרמי למסקנה המסיימת את חוות הדעת, הקושרת בין התאונות למצבו הרפואי של התובע ?? בחוות הדעת אין כל הסבר לכך; כך גם אין תימוכין למסקנה זו במסמכים הרפואיים ובראיות האחרות, בוודאי בכל הקשור לתאונה הראשונה. ביום 20.6.2006 נשלחו לדר' עמרמי שאלות הבהרה בנדון. ביום 10.7.2006, במענה לשאלות ההבהרה, ניסה ד"ר עמרמי להסביר מאין שאב את הקשר הסיבתי בין התאונות לבין מצבו הרפואי של התובע: שאלה 7: לפי דבריך, "מדובר בממצא של מולטיפל דיסק, בלטי סידק מרובים לכל האורך המתאימים לתמונה תחלואתית מפושטת וכלל לא פוסט טראומטית". האם נכון שמצב של פגיעה בחוט השדרה מסוג מיאלומלציה, מתפתחת במצבים כגון אלה (של פגיעה רב דיסקלית) בהדרגה ואין בינה ובין החבלה קשר סיבתי? תשובה לשאלה 7: כאמור, במקרה זה, כפי שציינתי קודם מדובר בממצא תחלואתי קשה ללא פגיעה בקורד. ממצא כזה ללא פגיעה בקורד יכול להמשך שנים הרבה ללא פגיעה נוירולוגית שכן במצב של שינויים המתפתחים לאיטם הלחץ על התעלה הינו הדרגתי מאוד והרקמות הרכות יכולות ל"התאים" עצמן לחץ האיטי מאוד והממושך ונוצר מעין "שיווי משקל" בין הלחץ האיטי לכושר הרקמות הרכות להסתגל אליו לאורך השנים. ברם, במקרה של חבלה פתאומית שווי המשקל העדין יופר. הרקמות הרכות לא יכולות להסתגל ללחץ פתאומי ונוצר לחץ קשה על הקורד עם סמנים נוירולוגיים שלא היו קודם לכן. (בלשון הפרקליטים "תסמונת הגולגולת הדקה"). הבהרה זו של דר' עמרמי, לא שכנעה אותי. בוודאי ככל שהיא מתייחסת לתאונה הראשונה מיום 5.11.97. אם תאונה זו, הייתה גורמת "ללחץ קשה על הקורד", היו לכך תוצאות מיידיות. הדבר היה גורם לכאבים ותלונות מפי התובע. המציאות היא אחרת. לדברי התובע מדובר היה "בתאונה קלה מאוד שלא הותירה כל שריד" וכי "מתאונה זו החלים לחלוטין". תאונה זו גם לא שיבשה ולא פגעה באורח חייו ועבודתו. זאת ועוד; בחוות דעתו כותב דר' עמרמי: "נושא ע"ש הצווארי עלה רק ב- 10.9.98 עת בוצע T.C ע"ש צווארי, כלומר ששה חודשים לאחר התאונה השניה ו 10 חודשים לאחר התאונה הראשונה. בצילומי T.C אלו לא הודגם להערכתי כל נזק פוסט טראומתי שכן הודגמו שינויים ניווניים בצורת זיזים אחוריים גרמיים בגובה 4-5 C המצרים התעלה. ללמדך, כי ביום 10/9/98 - 10 חודשים ! לאחר התאונה הראשונה ו- 6 חודשים ! לאחר התאונה השנייה - אין עדיין ממצא של "לחץ על הקורד" . לחץ זה התגלה רק ב- MRI שבוצע ב- 15/3/99, קרי שנה וארבעה חודשים ! לאחר התאונה הראשונה ושנה לאחר התאונה השנייה. את "הלחץ על הקורד", שהתגלה רק ביום 15.3.99, מסביר דר' עמרמי בחוות דעתו כך: "אין ספק שמדובר בממצא תחלואתי שכן הדגמה דיסקופטיה מפושטת לכל אורך ע"ש הצווארי כאשר ידוע מצלומי ה- T.C שב 4-5-6 C נגרם ע"י זיזים אחוריים על רקע שינוי ניווני". (הדגשה שלי - י.פ.) ללמדך, שדר' עמרמי בעצמו מסביר את "הלחץ על הקורד", כ"ממצא תחלואתי" ולא טראומטי, ה"נגרם על ידי זיזים אחוריים על רקע שינוי ניווני" מכל שנאמר במצטבר עולה, שההסבר של דר' עמרמי, כפי שמוצא את ביטויו בתשובה 7 לשאלות ההבהרה, אינו מתיישב עם כלל הראיות, המסמכים הרפואיים וחוות דעתו מיום 1.5.2006. גם אם הייתי מקבל, בדוחק רב, כי יש קשר כלשהו של החמרת המצב הרפואי עקב אירוע טראומטי תאונתי הנדון עתה בפני, ברי, כי הגורם לכך יכול היה להיות רק התאונה השניה מיום 19.3.1998. בתאונה השנייה, נפל התובע ממשאית. התובע נפגע בחלקי גוף שונים, לרבות במרפק שמאל ובצוואר. בעדותו בביהמ"ש סיפר כי מתאונה זו, ועקב תאונה זו, החל "הגיהנום". "ש. המשכת בעבודה מלאה לפחות עד התאונה השנייה ת. כן. עד הגיהנום. ש. אחרי התאונה השנייה המשכת לעבוד מלא ת. ניסיתי לעבוד, לא יכולתי להמשיך הייתי מבולבל והיו לי כאבים בצוואר ובידיים" (עמ' 7) מאז התאונה השנייה, שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, יש החמרה במצבו הרפואי של התובע אשר נזקק לניתוחים וטיפולים רפואיים שונים. מאז התאונה השנייה התובע לא שב לאיתנו, נעדר מן העבודה לתקופות ממושכות ונאלץ לפרוש לגמלאות. ללמדך, שאם נגרמה החמרה כלשהי במצבו הרפואי של התובע בעקבות אירוע טראומטי - הגם שאיני סבור כך - הרי שהגורם לכך היא התאונה השנייה, אשר הוכרה כתאונת עבודה, ולא התאונה הראשונה. התאונה השנייה, אינה עוד נושא לדיון, באשר לגבי תאונה זו, הגיעו הצדדים - התובע והנתבעות 2 ו-3 - להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. נוכח כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי אין קשר סיבתי בין התאונה הראשונה ובין מצבו הרפואי של התובע. תאונה זו לא גרמה ולא החמירה את מצבו הרפואי של התובע. נוכח העדר הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע ובין התאונה הראשונה, אין כל צורך לדון בחוות דעתו של פרופ' אברהם עורי, שעניינה דרכי שיקומו של התובע בעקבות מצבו הרפואי. 4. הנזק פרט לכאב וסבל מועט ולתקופה קצרה ביותר, לא גרמה התאונה הראשונה, כל נזק רפואי או אחר לתובע. אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי כספי בסך של 7,500 ₪, בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. אני דוחה את התביעה בשאר רכיבי הנזק הנטענים. אין הם קשורים לתאונה הראשונה. 5. סוף דבר אני מחייב את הנתבעות 1 + 3 "עילית חברה לביטוח בע"מ, ו"אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ", לשלם לתובע אברהם שלמה, את הסכומים הבאים: סך של 7,500 ₪ (כאב וסבל) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאות כוללות , לרבות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. אגרת בית משפט. בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה בגין פגיעה נטענת בשתי תאונות דרכים, כאשר התאונה הראשונה היא הקלה שבין השתיים; ובכך שלגבי התאונה השנייה, התובע והנתבעות 2 ו-3 הגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט; אני מחליט: כי למרות האמור בסעיף 5(ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, האגרה שתשולם על ידי הנתבעות, תהייה כפי האגרה שיש לשלמה, אילו הייתה התביעה - בהתייחס לתאונה הראשונה - מוגשת לבית משפט שלום. אני פוטר את התובע מהשלמת האגרה החלה בבית המשפט המחוזי. נפילהמשאיתזבלתאונות נפילהנפילה מרכב עומד