שיפוץ דירה - פסק דין

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שיפוץ דירה - פסק דין: הרקע לתביעה: 1. עניינן של שתי התביעות שנשמעו במאוחד לפניי נסוב סביב עבודות שיפוץ שביצע הנתבע בדירתם של התובעים ברחוב הדגן 15 ראשון לציון (להלן: "הדירה"). התובעים בת.א. 4260-10-10 עתרו לחייב את הנתבע לפצותם בסך 52,267 ₪ בגין ליקויים שהתגלו בעבודות השיפוץ שערך בדירתה ובגין אי השלמת עבודות שיפוץ שהתחייב לעשותן. עוד עתרו התובעים לפצותם בגין נזק לא ממוני בסך 12,000 ₪. התובע בת.א. 52374-08-10 הוא הנתבע דנן, עתר לחייב את התובעים לפצותו בסך 25,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה) עבור עבודות השיפוץ שביצע בדירתם. עוד עתר הנתבע לחייב את התובעים להשיב לו את טבעת הנישואין המוחזקת על ידם. עיקר טענות התובעים: 2. ביום 22.6.10 העביר הנתבע לבני הזוג (להלן: "התובעים") "הצעת מחיר" מפורטת לביצוע עבודות שיפוץ בדירה. הצעת המחיר כללה פירוט באשר לסוג השיפוץ המבוקש ועלותו. עלות עבודות השיפוץ בהתאם להצעת המחיר הסתכמה ב- 42,000 ₪ כולל מע"מ. 3. ביום 12.7.10 החל הנתבע בעבודות השיפוץ בדירה. במהלך עבודתו, שילמו התובעים לנתבע סכומים שונים, מעת לעת, על פי דרישתו. סך התשלומים שהעבירו התובעים לידי הנתבע הנו 31,440 ₪. בקשות התובעים להמציא להם חשבונית עבור כל תשלום ותשלום, לא נענתה על ידי הנתבע. 4. עבודות השיפוץ בוצעו על ידי הנתבע בחוסר מקצועיות תוך כדי פגיעה בחומרי גלם שנרכשו על ידי התובעים. הנתבע נהג ברשלנות וגרם נזקים כבדים לדירה. בנוסף, הנתבע הרבה להיעדר מהעבודה באמתלות שונות ועבודות השיפוץ ארכו זמן רב מהמצופה. 5. ביום 15.8.10 דרש הנתבע מהתובעים שיעבירו לידיו סך 5,000 ₪ לצורך תשלום מע"מ אולם התובעים סרבו להעביר כל סכום כסף עד אשר תתחיל התקדמות בעבודות השיפוץ. בתגובה החל הנתבע "להשתולל, לאיים ולקלל". לכן ביקשו התובעים לסיים את התקשרותם מולו. 6. במועד סיום ההתקשרות בין הצדדים נותרו עבודות שיפוץ רבות שהנתבע לא השלים. ביום 18.8.10 שכרו התובעים קבלן שיפוצים חלופי שתיקן את הליקויים שנוצרו מעבודה רשלנית של הנתבע והשלים את עבודות השיפוץ שלא בוצעו על ידו. לקבלן שיפוצים זה שילמו התובעים סך 26,500 ₪. 7. התובעים פנו לקבלת חוות דעת מאת השמאי שבתאי בלילי שהעריך את עלויות תיקון כלל הליקויים בסך 35,800 ₪. בנסיבות אלה עתרו התובעים לפצותם בסך 64,267 ₪, הכולל גם שכ"ט השמאי בלילי, תיקון ליקויים שלא נכללו בחוות הדעת ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 12,000 ₪. עיקר טענות הנתבע: 8. בין הצדדים סוכם שהנתבע יבצע עבודות שיפוץ בדירה בעלות 42,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר תחילת השיפוץ, ביצע הנתבע עבודות שיפוץ נוספות בסך 2,500 ₪ שלא נלקחו בחשבון בעת כתיבת "הצעת מחיר". עוד הוסכם בין הצדדים שהתשלום עבור העבודה ישולם בהדרגה ובהתאם לאופן התקדמות עבודות השיפוץ. 9. עבודות השיפוץ שביצע הנתבע נעשו בצורה מקצועית, מיומנת ובאיכות גבוהה. חרף האמור, ביקשו ממנו התובעים להפסיק את העבודה לאלתר. התובעים שילמו לנתבע סך 33,000 ₪ אולם סרבו לשלם לו סך 15,700 ₪ עבור עבודה נוספת שנעשתה בדירתם. סכום זה נכון להגשת התביעה עומד על סך 25,000 ₪. מאחר שהתובעים סרבו לשלם לו את שכר עבודתו, לא הנפיק להם הנתבע חשבונית מס. 10. במהלך ביצוע העבודות, דרשה התובעת לבצע עבודות שיפוץ נוספות מעבר למה שהסכימו עליהם ב"הצעת מחיר". דרישות התובעת לוו בהפרעות, הצקות, זלזול ולעג כלפי הנתבע ועובדיו. התנהגות זו גרמה לעיכוב בביצוע עבודות השיפוץ. 11. חוות דעת השמאי מטעם התובעים חסרת ערך מאחר שהוגשה לאחר שבוצעה עבודה במקום על ידי מר מוטי מזרחי, קבלן השיפוצים החלופי ששכרו התובעים. חוות דעת זו נשענת, בין היתר, על הצעת המחיר של מר מזרחי. הצעת מחיר זו אינה מפורטת וכוללת עבודות נוספות שביקשו התובעים לבצע בדירה. 12. התובעים מחזיקים בטבעת הנישואין של הנתבע ומסרבים להשיבה. נוכח האמור, עתר הנתבע להורות לתובעים להשיב לו את טבעת הנישואין, לשלם לו סך 25,000 ₪ עבור העבודה שביצע בדירה וכן לפצותו בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש. 13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובעים: התובעים ומר שבתאי בלילי, שמאי רכוש, שערך חוות דעת עבור התובעים (להלן: "השמאי בלילי"). מטעם הנתבע: גברת אידית בכר - רעייתו של הנתבע ומי שעוזרת לו בניהול העסק בפן הכלכלי (להלן: "גב' בכר"), מר כפיר טייב - עבד כראש צוות תחת הנתבע במהלך עבודות השיפוץ בדירה (להלן: "מר טייב") והנתבע. דיון והכרעה: המחיר החוזי ב"הצעת המחיר": 14. הצדדים לא חלקו על כך שעל פי הצעת המחיר מיום 22.6.10 [ת/2] התחייבו התובעים לשלם לנתבע סך 42,000 ₪ בגין עבודות השיפוץ. המחלוקת התמקדה בשאלה האם סכום התמורה כלל מע"מ אם לאו. 15. לטענת התובעים, סיכמו עם הנתבע בעל פה שהסכום שהוצע בהצעת המחיר יכלול מע"מ. התובעת הסבירה בעדותה כדלקמן: "...סיכם איתי כך לא דיבר על מע"מ הוא וויתר על מע"מ לא רצה מע"מ, הוא רצה בלי מע"מ" [פר' עמ', 15, ש' 12-13]. בהמשך העיד התובע כדלקמן: "לא יודע, זה סגרנו בעל פה" [פר' עמ' 24, ש' 26]. 16. התובעים טענו ש"הצעת מחיר" שצירף הנתבע לתביעתו [נספח א' לכתב התביעה] ובה כתוב הסכום 42,000 ₪ "לפני מע"מ" היא הצעת מחיר בלתי אותנטית שהוכנה לצורך הגשת התביעה בלבד. 17. מנגד, הנתבע טען שהצעת המחיר לא כללה מע"מ וכך עולה אף מהכתוב ב - ת/2. 18. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו, את גרסת הנתבע. מעיון בת/2 עולה שלצד סיכום המחיר הסופי נכתב באופן מפורש "לפני מע"מ". חתימת הצדדים על הצעת מחיר זו מהווה ראייה להסכמתם שהתמורה החוזית אינה כוללת את רכיב המע"מ. על כן אני קובע שהסכום הנקוב בהצעת המחיר מיום 22.6.10 אינו כולל מע"מ. עבודות הבניה והגמר: 19. לטענת התובעים, הנתבע התרשל בביצוע עבודות השיפוץ בדירה וגרם לנזקים. לכן ביקשו ממנו לסיים את עבודתו. מיד עם סיום עבודת הנתבע בדירה הזמינו התובעים את השמאי בלילי על מנת שיערוך חוות דעת עבורם. 20. לאחר ביקורו של השמאי בלילי בדירה, שכרו התובעים את שירותיו של קבלן השיפוצים מר מוטי מזרחי (להלן: "מר מזרחי"). מר מזרחי תיקן את הנזקים שנגרמו לדירה על ידי הנתבע והשלים את עבודות השיפוץ בדירה. בסיום עבודתו שילמו התובעים למר מזרחי 26,500 ₪. 21. השמאי בלילי ביקר בדירה ביום 17.8.10 וערך את חוות דעתו ביום 31.8.10 (להלן: "חוות הדעת" - סומנה ת/7). על פי חוות הדעת התגלו בדירה נזקי רכוש כדלקמן: א. עבודות שיפוץ שונות לתיקון הפגמים על פי פירוט והצעת מחיר של מר מזרחי: השמאי בלילי הסביר בעדותו שהצעת המחיר של מר מזרחי מיום 18.8.10 [נספח ט' ל-ת/1] ניתנה על פי בקשתו. לאחר מכן, ערך בדיקה במחירון "דקל". לדבריו: הצעת המחיר של מר מזרחי הקבלן ניתנה כבקשה שלי להצעת מחיר, אני ביקשתי לתת לי הצעת מחיר מסודרת כדי לשקם את הנזקים, לפי המידות שכתובה בחוות הדעת שלי, לאחר מכן נעשתה בדיקה במחירוני דקל" [פר' עמ' 48, ש' 3-5]. ובהמשך הסביר: הצעת מחיר זו "מקובלת עלי כשמאי" [פר' עמ' 49, ש' 6]. לטענת הנתבע, מדובר בהצעת מחיר כללית ביותר. הצעה זו לא כללה את עלותו של כל רכיב הדרוש תיקון. כך גם לא כללה הסבר מפורט באשר לסיבת התיקון של כל רכיב. בהצעת המחיר התייחס מר מזרחי לביצוע עבודות נוספות - מעבר למה שהוסכם בין התובעים לנתבע. לכן סבר הנתבע שאין להסתמך על הצעת מחיר זו. יחד עם זאת, הנתבע התייחס למספר ליקויים שהועלו בחוות הדעת תחת סעיף זה כדלקמן: "דוד מים חמים הועתק מחוץ לדירה באופן לא מקצועי ובטיחותי": התובעים טענו בכתבי הטענות באופן כללי שדוד המים לא קובע במקום ולא אובטח בחבק מתאים. פרט לכך, לא הרחיבו בעניין זה. הנתבע טען בתצהירו שליקוי זה אינו מופיע בפירוט והצעת מחיר שנמסרו על ידי מר מזרחי. כמו כן, חוות הדעת של השמאי בלילי אינה מפורטת דיה לעניין ליקוי זה. לכן ביקש הנתבע שלא להשית עליו פיצוי בגין ליקוי זה. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את הצדדים אני מעדיף את גרסת הנתבע. בחוות דעתו ציין השמאי בלילי קיומו של ליקוי זה תחת הכותרת: "הנזק". פרט לכך לא תיאר השמאי בלילי מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהעתקת דוד המים ומדוע לדעתו העתקתו נעשתה בצורה בלתי מקצועית ובלתי בטיחותית. כך גם לא התייחס השמאי בלילי בחוות דעתו לעלות תיקונו של ליקוי זה. ליקוי זה גם לא הופיע ברשימת תיקון הליקויים שנערכה על ידי מר מזרחי. מטעמים אלה אני קובע שאין לחייב את הנתבע בגין רכיב זה. "ריצוף חדר הורים": בהצעת המחיר של מר מזרחי נכתב שיש לבצע "עבודות קרמיקה בחדר הורים עקב מרצפות מתנדנדות...שבורות ולא תואמות". בתצהירו הסביר הנתבע שבמהלך ביצוע עבודות השיפוץ ביקשה התובעת שיבצע פירוק והרכבת אמבטיה בחדר השינה. עבודה זו כללה החלפת אינסטלציה. לצורך כך, נדרש הנתבע להעביר צנרת חדשה מתחת לריצוף חדר השינה. הנתבע הסביר לתובעת שבשל כך יש להחליף את כל הריצוף בחדר השינה, אולם היא סירבה וביקשה להעביר את הצנרת על ידי החלפת מספר רצפות בלבד. על אף שהנתבע הסביר לתובעת שדבר זה יגרום לסטיות מזעריות של 1 מ"מ, דבקה התובעת בפיתרון זה. לאחר מכן, מר מזרחי ריצף את כל חדר השינה. עבודה זו שונה במהותה מהעבודה שנדרשה מהנתבע ולכן אין לחייבו לשאת בעלותה. לטענת הנתבע אין לחייבו גם בעלות אריחי הקרמיקה מאחר שעל התובעים לשאת בעלותה. התובעת אישרה בעדותה שהנתבע הסביר לה שיש לרצף את כל חדר השינה. אולם לדבריה :"...לא היתה לי אפשרות כספית..." [פר' עמ' 22, ש' 23]. התובעת אשרה שבסופו של דבר ריצף מר מזרחי את כל חדר השינה. בהקשר זה יצויין שבכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבע בסך 4,800 ₪ בגין ריצוף פגום ונזקים כלליים על אף שליקויי זה נכלל בתוך חוות דעתו של השמאי בלילי. כשנשאלו התובעים מדוע עתרו לחייב את הנתבע בגין ריצוף החדר בכפל השיבו כדלקמן: "ריצוף שהוא הרס לי את כל החדר, הוא עשה לי את ריצוף כל אחד הולך בכיוון אחר לא היתה לי ברירה הייתי חייבת לזמן ריצוף לעשות קרמיקה חדשה. לא ערכתי את חישובים אלה" [פר' עמ' 20, ש' 21-23]. וכן: "כי הוא קובי היה צריך לסדר את ריצוף חזרה כמו שהיה ...שם אותם בצורה כזו אתה דורך והכל מתנדנד הייתי צריך לדרוש החלפה, קובי אמר אתן לך 500 ₪ לפיצוי על זה" [פר' עמ' 26, ש' 28-30]. התובעת העידה לפניי שטרם ביצוע העבודה הסביר לה הנתבע שיש לרצף את כל החדר. חרף האמור, מטעמים כלכליים, ביקשה התובעת להחליף מספר רצפות בלבד. משכך, אין להשית על הנתבע את החלפת הריצוף בחדר כולו, כפי שמבקשים התובעים - מדובר בעבודה שונה מהותית מזו שהתחייב לה הנתבע. עם זאת, אני מקבל את טענת התובעים לכך שמספר מרצפות הותקנו על ידי הנתבע באופן לקוי [ראו תמונה מס' 21 במוצג ת/6]. על כן אני מחייב את הנתבע על דרך האומדנא בסך 1,500 ₪ בגין עלות עבודת הריצוף בשטח המצומצם תחתיו הונחה הצנרת החדשה. "צביעה כללית של הדירה וצביעת משקופים": לטענת הנתבע הסלון והמטבח נצבעו מספר פעמים לאור דרישות התובעת. החדרים והמשקופים לא נצבעו כלל בשל "הסכסוך" שפרץ בין הצדדים והפסקת עבודת הנתבע בעקבותיו. ב-ת/2 סוכם בין הצדדים שבגין צביעת המשקופים ישלמו התובעים לנתבע סך 1,260 ₪. סכום זה לא שולם לנתבע. הנתבע אף לא תבע סכום זה בתביעה שהגיש כנגד התובעים [ת.א. 52374-08-10]. לכן, דרישת התובעים לקבלת פיצוי בגין רכיב זה חסרת תום לב ומיותרת. בתצהיריהם טענו התובעים שהסלון והמטבח נצבעו צביעה חלקית בלבד על גבי תיקונים. לצורך תמיכה בגרסתם צירפו התובעים קובץ תמונות המתעד את קירות הבית [ת/5]. לטענתם מקובץ זה עולה שקירות הסלון המבטח והחדרים לא נצבעו. אולם בעדותה הסבירה התובעת כדלקמן: "...אני שאלתי אם הוא מתכוון לגמור את פאנלים או תיקונים לפני צבע או דברים אחרים עד שהסלון יתייבש..." [פר' עמ' 17, ש' 2 - 3]. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מעדיף במחלוקת זו את גרסת הנתבע. ראשית, גרסת הנתבע לעניין ליקוי זה מהימנה בעיני. הנתבע לא ניסה לחמוק מאחריות ואישר שצבע את הסלון והמטבח בלבד. שנית, חיזוק לגרסת הנתבע ניתן למצוא בעדות התובעת. מעדותה עולה שלנתבע היה מספיק זמן לבצע עבודות שיפוץ נוספות בבית "עד שהסלון יתייבש". שלישית, מעיון בקובץ התמונות [ת/5] עולה שחלקים ספציפיים לאורך הקיר לא נצבעו כראוי. יחד עם זאת, לאור אופן צילום התמונות שהינו נקודתי, לא ניתן לקבוע שמדובר דווקא בקיר הסלון או המטבח. מטעמים אלה אני קובע שאין לחייב את הנתבע בגין צביעת חדר האירוח והמטבח. יתר עבודות השיפוץ והגמר, לרבות: תיקוני טיח ושפכטל, תיקוני פאנלים, שליכט צבעוני, התזת זכוכית, תיקון חשמל בין ארונות מטבח, חיתוך דלת פלדלת: עבודות השיפוץ שביצע הנתבע בדירה נעשו בין התאריכים 12.7.10-15.8.10. במהלך תקופה זו שילמו התובעים לנתבע סך 33,000 ₪. לטענת התובעים ביום 15.8.10 הגיע אליהם הנתבע וביקש שישלמו לו 5,000 ₪ נוספים. אולם לנוכח ליקויים שהתגלו בדירה ומשך הזמן הרב שבו התנהלו עבודות השיפוץ, הסבירו לו התובעים שאת יתרת התשלום יעבירו בסיום עבודות השיפוץ. כאמור, עבודות אלה לא הושלמו על ידי הנתבע והוא נתבקש על ידי התובעים לעזוב את הדירה. הנתבע טען שהוא ועובדיו סבלו מיחס מחפיר ומזלזל מצד התובעת. התנהגות זו של התובעת היא שגרמה לעיכובים בעבודות השיפוץ. עיכובים אלה הניבו הוצאות נלוות שלא נלקחו בחשבון בעת החתימה על הצעת המחיר. התובעים סרבו לשלם לנתבע את "הכספים המגיעים" לו. לכן הודיע להם הנתבע שלא יהיה מוכן להמשיך בביצוע עבודות השיפוץ עד אשר ישולם לו כספו. כפי שקבעתי לעיל שכרו של הנתבע הוסכם ועמד על סך 42,000 ₪ לא כלל מע"מ. שכר זה בתוספת 16% מע"מ (נכון לשנת 2010) הנו 48,720 ₪. ת/2 אינו מכיל תנאי תשלום ולכאורה היו זכאים התובעים לשלם לתובע את שכרו זמן סביר לאחר גמר אספקת השירות [סעיף 6(א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974]. למרות זאת, התובעים שילמו לנתבע עד למועד עזיבתו סך 33,000 ₪, שמהווים למעלה ממחצית הסכום עליו סוכם. בנסיבות אלה היה על הנתבע להשלים את כל עבודות השיפוץ ולקבל את יתרת התמורה רק לאחר סיום ביצוע עבודות הגמר. מעיון בסרט הווידאו שצורף לתצהיר הנתבע, עולה שבשלב זה העבודות בדירת התובעים טרם נסתיימו. כן ניכר מסרט הווידאו ייאושה של התובעת, מהמצב אליו נקלעה: התארכות משך ביצוע העבודות לצד דרישות כספיות מצד הנתבע. כאמור, הנתבע דרש סכום כסף נוסף, והתנה את השלמת עבודות השיפוץ בתשלום תמורה זו [ס' 25 לנ/1]. התניית המשך עבודות הגמר בתשלום נוסף, הגם שלא הייתה חובה כזו על התובעים, מהווה פעולה שלא על פי זכות שבדין. מכאן, שהפסקת ביצוע העבודות על ידי הנתבע הינה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים לנוכח הפרה זו, נאלצו התובעים לשכור את שירותיו של מר מזרחי. מר מזרחי ביצע תיקונים בדירה והשלים את עבודות השיפוץ שהתחיל הנתבע. עבור עבודות אלה שילמו לו התובעים סך 26,500 ₪. אליבא התובעים, סכום זה, בסך 26,500 ₪, משקף את עלות "עבודות השיפוץ לתיקון הפגמים" [ראו עמ' 2 לת/7 חוות דעתו של השמאי בלילי; עדותו של השמאי בלילי פר' עמ' 48 ש' 3-4]. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, אני סבור שאין מקום לחייב את הנתבע בסך 26,500 ₪ בגין "עבודות שיפוץ לתיקון הפגמים". כפי שכבר קבעתי, הנתבע הפסיק את ביצוע העבודות בטרם השלים את אותן. בשלב זה הנתבעים כבר נשאו ב - 68% משכר החוזה. עיון בהצעת המחיר של מר מזרחי, עליה הסתמך גם השמאי בלילי, מלמדת שהיא כללה עבודות נוספות מעבר לעבודות להן התחייב הנתבע (אספקת קרמיקה לחדר הורים והתקנתה לרבות פאנלים). הלכה למעשה, הסכום ששולם על ידי התובעים לנתבע (סך 33,000 ₪) בצירוף הסכום ששולם למר מזרחי (26,500 ₪) מסתכם בסך 59,500 ₪. יוצא אם כן, שהתובעים שילמו סך 10,780 ₪ ביתר בהשוואה להסכם עם הנתבע (48,720 ₪ - 59,500 ₪). לפיכך, בהתחשב בכך שמר מזרחי ביצע עבודות שיפוץ נוספות שלא היו כלולות הסכם עם הנתבע [ת/2], אין מקום לפסוק לזכות התובעים פיצוי בגין עבודתו של מר מזרחי. תרופתם של התובעים תימצא בקיזוז יתרת התמורה מההסכם עם הנתבע, היינו דחיית דרישתו להשלמת השכר החוזי. ב. החלפת ארון אמבטיה: בחוות דעתו כתב השמאי בלילי שיש להחליף את ארון האמבטיה מבלי לתאר מה הנזק שנגרם לו ומדוע נדרשת החלפתו. יחד עם זאת בדיון לפניי הגיש ב"כ התובעים תמונה של ארון האמבטיה על מנת לשקף את הנזק שנגרם לו [ת/17]. על סמך מחירון "דקל" העריך השמאי בלילי את עלות החלפת הארון בסך 3,500 ₪. בעדותו הסביר השמאי בלילי שלא הביא איתו את מחירון "דקל" לדיון משום ש"לא מביאים מחירוני דקל לדיונים. אני 25 שנים שמאי ולא הבאתי מעולם מחירון דקל לבית המשפט" [פר' עמ' 48, ש' 19-20]. הנתבע אישר שהרכיב את ארון האמבטיה. אולם לדבריו, לא נגרם לארון כל נזק ולכן אין צורך להחליפו. לאחר שעיין בת/17 הסביר הנתבע: "יש הבדל בין חיתוך לא יפה לבין נזק" [פר' עמ' 38, ש' 1]. לדבריו, בארון נוצר חור כתוצאה משבירת הכוס במקדחה באמצע העבודה. הנתבע התכוון לתקן זאת באמצעות משייפת, אולם לא הספיק משום שכאמור "סולק" על ידי התובעים מהדירה. עיון בת/17 מעלה שהארון הורכב בשלמותו. מאחר שדרך הדופן האחורית של הארון עובר ברז קצר ("ניפל") שמתחבר לצנרת גמישה, בוצע חיתוך בדופן האחורית של הארון. החיתוך בוצע בצורה גסה וללא שימוש באמצעי מתאים. יחד עם זאת, קביעת השמאי בלילי לפיצוי בסך 3,500 ₪ אינה מקובלת עליי. ראשית, מדובר בדופן אחורית של ארון האמבטיה, במקום שאינו גלוי לעין. שנית, לא הוגשה קבלה בגין רכישת הארון באופן שיעיד על סכום רכישתו. שלישית, נראה כי אף אם נגרם נזק לדופן האחורית של הארון ניתן לתקן את הפגם באמצעות פירוק הארון והחלפת הדופן האחורית, שאינה אלא כיסוי מלוח דק. מטעמים אלה ועל דרך האומדנא אני קובע שעל הנתבע לפצות את התובעים בסך 800 ₪ בגין נזק זה. ג. פינוי פסולת בנין: השמאי בלילי העריך בחוות הדעת את עלות פינוי פסולת הבניין שהותיר אחריו הנתבע בסך 1,800 ₪. לטענת התובעים, הנתבע הותיר בחדר המדרגות עגלה מלאה בפסולת בנין. לדברי התובעת: "...השכנה התלוננה שלא יכלה לצאת עם התינוק שלה, זה היה מחובתו לפנות אשפה והוא חסם את מדרגות, מוטי פינה אשפה" [פר' עמ' 20, ש' 8-9]. לצורך חיזוק טענתם צירפו התובעים קובץ תמונות מהפסולת שהותיר הנתבע בחדר המדרגות [ת/8]. לטענת הנתבע, נותרה עגלת סופרמרקט אחת בלבד ובה רוכזה הפסולת האחרונה שהייתה בדירה. לדבריו, הפסולת המתוארת בת/8 היא פסולת ש"התובעת הוציאה החוצה" וכן: "...כל מה שאתה רואה פה היא סחבה בידיה. חד משמעית וזה ציוד שלי הוא היה בדירתה סיימתי ביום רביעי ביום שישי היא לקחה דברים מהדירה" [פר' עמ' 33, ש' 4, 6-7]. הנתבע הסביר שכל שנדרש הוא להוריד את העגלה במעלית ולזרוק את הפסולת למכולה שעמדה למטה. הנתבע הגיע לבית התובעים על מנת להוריד את עגלת הפסולת למטה ולאסוף את טבעת הנישואין ששכח בדירה. אולם התובע התנה את קבלת הטבעת בזריקת הפסולת. בין הצדדים פרץ ויכוח והנתבע עזב את המקום בכעס רב ומבלי לפנות את הפסולת. הנתבע הסביר שבין הצדדים סוכם שפינוי כל פסולת הדירה יעמוד על סך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. לכן, קביעת המומחה לפיה עלות פינוי הפסולת שנותרה הנה 1,800 ₪ אינה מידתית. זאת ועוד, במהלך העבודה ביקשה התובעת מהנתבע לבצע עבודות נוספות, מה שגרם לייצור פסולת נוספת. הנתבע לא קיבל שכר עבור ביצוע העבודות הנוספות. לכן לא ניתן לחייבו בגין פינוי פסולת הנובע מאותן עבודות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני רואה לנכון לחייב את הנתבע ברכיב זה. ראשית, הנתבע אישר שהותיר פסולת בדירה ואף הגיע על למנת לפנותה אולם בסופו של דבר לא עשה כן. שנית, עיון בת/8 מחזק את גרסת התובעים. הפסולת הונחה מול דלת הכניסה לדירה באופן שמהווה מטרד. שלישית, גם אם לשיטת הנתבע, הוציאה התובעת פסולת וכלי עבודה לחדר המדרגות, אין בכך כדי לשלול את אחריותו לפינוי הפסולת כפי שסוכם. יחד עם זאת, הנני סבור שהסכום שהוצע על ידי השמאי בלילי לצורך פינוי הפסולת הוא סכום גבוה. לכן, ואף בהתחשב בתמונות שהוצגו לפניי, על דרך האומדנא אני קובע שעל הנתבע לפצות את התובעים בגין רכיב זה בסך 1,000 ₪. ד. החלפת מתגים לחשמל בדירה: השמאי בלילי העריך בחוות הדעת את עלות החלפת המתגים בדירה בסך 1,200 ₪. מעיון בחוות דעתו של השמאי בלילי לא ברור מה הנזק שנגרם למתגים אלה ומדוע נדרשת החלפתם. בנוסף, ת/2 אינו כולל החלפת רכיב זה. מטעמים אלה אני קובע שאין לחייב את הנתבע בגין החלפת מתגים לחשמל. ה. תיקון כורסת עור ושולחן: בעדותה הסבירה התובעת שהנתבע גרם נזק לכורסת העור כדלקמן: "הוא שפך מים והרגלים התנפחו והכורסת עור היתה חודש ימים בשמש והכלים שלו בסלון, הוא הוציא את כורסה החוצה כי לא היה מקום אחר להוציא" [פר' עמ' 23, ש' 16-17]. את הנזק שנגרם לשולחן הסביר התובע בעדותו כדלקמן: "...הוציא החוצה שולחן נפתח הרגלים הוא הוציא כי רצה להכניס את קרמיקה הביתה" וכן: "הוא אמר לנו להוציא, הסכמנו לא היתה ברירה איפה להכניס את זה" [פר' עמ' 27, ש' 13, 16]. הנתבע לא התייחס לראש נזק זה בכתב טענותיו. בחוות דעתו העריך השמאי בלילי את תיקון כורסת העור של התובעים בסך 1,500 ₪ ואת תיקון השולחן בסך 1,300 ₪. אלא שחוות הדעת אינה כוללת תיאור באשר לנזק שנגרם לרהיטים אלה וכיצד נגרם. כך, גם לא צורפו תמונות המעידות על נזק לרהיטים. חסרים אלה מפחיתים מאוד את משקל הערכת הנזק של השמאי בלילי. יתר על כן, התובעים אישרו בעדותם לפניי שהם אלה שהוציאו את הרהיטים אל מחוץ לדירה. בנסיבות אלה, אני סבור שלא ניתן לייחס לנתבע אחריות לרכיב זה, מה גם שראש הנזק עצמו לא הוכח לפניי. מטעמים אלה, אני סבור שאין לחייב את הנתבע בפיצוי התובעים בגין רכיב זה. 22. בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבע בשכר טרחת השמאי בלילי בסך 927 ₪. חוות דעתו של השמאי בלילי מונה שלושה עמודים בלבד. מדובר בחוות דעת כללית ביותר שכוללת את סוג הנזק ועלותו בלבד. חוות הדעת אינה כוללת פירוט מדויק של רכיבי הנזק והגורם לו. יתרה מזאת, מרבית עלויות הנזקים כלל לא הוערכו על ידי השמאי בלילי אלא נשענו על הצעת המחיר שהכין מר מזרחי. מטעמים אלה, ולאחר ששקלתי את טענת התובעים, אני קובע שאין לחייב את הנתבע בשכר טרחת השמאי בלילי. 23. התובעים עתרו בכתב התביעה לחייב את הנתבע לפצותם בסך 300 ₪ עבור מילוי גז במזגן המצוי בדירה. לטענתם, גילו שבמזגן קיימת דליפת גז. לכן הזמינו טכנאי שמילא גז במזגן וגבה עבור פעולה זו 300 ₪. אולם הבעיה לא נפתרה והתובעים הזמינו טכנאי נוסף. טכנאי זה מצא שמדחס המזגן נסדק. לטענת התובעים סדק זה נוצר בעת שהנתבע עמד על המזגן כשהעתיק את מקומו של דוד המים. 24. הנתבע לא התייחס בכתבי טענותיו לרכיב זה. אולם הוא אינו מכחיש שביצע את העתקת דוד המים. 25. בנסיבות המתוארות, גרסת התובעים מהימנה עליי. אני קובע שעל הנתבע לשאת בעלות מילוי גז במזגן בסך 300 ₪. 26. התובעים ביקשו לחייב את הנתבע לפצותם בגין עגמת נפש בסך 12,000 ₪. לאחר שהבאתי בחשבון את התמשכות עבודות השיפוץ בגין נטישתו של הנתבע ובהתחשב בכך שמדובר בדירת המגורים של התובעים שהינה בני זוג בגיל מבוגר יחסית, אני רואה לנכון לקבוע לזכותם פיצויי בגין נזק לא ממוני בסך 5,000 ₪ ליום הגשת התביעה. 27. הנתבע בתביעתו עתר לחייב את התובעים לשלם לו את יתרת התמורה בגין עבודות שביצע בדירה בסך 25,000 ₪. בהקשר זה אציין שעדויותיהם של מר טייב וגברת בכר לא הועילו לבירור התביעה, בעיקר מאחר שלא היוו עדות ישירה לאירועים שבמחלוקת. התובעים טענו מנגד ששילמו לנתבע סך 33,000 ₪. מאחר שהנתבע נטש את הדירה מבלי להשלים את עבודות השיפוץ, הוא אינו זכאי לקבלת תמורה נוספת. 28. הנתבע החל לעבוד בדירה ביום 12.7.10 וסיים לעבוד בה ביום 15.8.10. בתקופה זו שילמו לו התובעים סך 33,000 ₪. כפי שקבעתי, סכום זה המהווה למעלה ממחצית הסכום שסוכם בין הצדדים ב - ת/2. הנתבע לא השלים את עבודות השיפוץ וגרם לתובעים לשכור את שירותיו של מר מזרחי. שכרו של מר מזרחי שנשכר על ידי התובעים להשלים את העבודות להן התחייב התובע, עולה על יתרת שכר החוזה בין התובעים לנתבע. 29. הואיל והנתבע הוא שהפר את ההסכם לביצוע עבודות הבנייה והגמר ומאחר שממילא התובעים נאלצו לשכור קבלן חלופי במחיר שעולה על יתרת התמורה, הרי שהנתבע אינו זכאי ליתרת השכר החוזי. 30. הנתבע עתר לחייב את התובעים להשיב לו את טבעת הנישואין שנשכחה על ידו בדירה. בתצהירו [נ/1] טען שטבעת הנישואין שלו נגנבה על ידי התובעים. אולם בעדותו לפניי שינה הנתבע מגרסתו והסביר שבעת שעבד בדירה, הוריד את טבעת הנישואין מידו, הניח אותה על השיש במטבח ושכח להחזירה [פר' עמ' 40, ש' 27]. כשהגיע לדירה ביום 18.8.10, ביקש מהתובעים להשיב לו את הטבעת אולם התובע התנה את קבלת הטבעת בפינוי הפסולת שנותרה בדירה. 31. לחיזוק דבריו, צירף הנתבע תמלול שתי שיחות שנערכו בינו לבין התובע ביום 18.8.10 [נספחים ד'-ה ל - נ/1]. מתמלול השיחות עולה כדלקמן: "... קובי: בסדר, תביא לי את הטבעת...תן לי את הטבעת. ... איציק: תוריד את הזבל, תקבל את הטבעת". [נספח ד' ל - נ/1] "... קובי: עכשיו תביא לי את הטבעת ואז אני אפנה את זה. איציק: לא. ... קובי: זה טבעת נישואים, אל תאבד את זה. איציק: טבעת נישואים - תפנה לי את הזבל". [נספח ה ל - נ/1] 32. מנגד טענו התובעים שלאחר ניקיון יסודי שערכו בתום עבודות השיפוץ, לא נמצאה טבעת הנישואין בדירה. בעדותו הסביר התובע שבשיחה מיום 18.8.10 התנה את השבת הטבעת בפינוי הפסולת שנותרה בדירה אולם לא ידע כלל על איזו טבעת מדובר. לדבריו: "אני עובד בלילה בתור נהג מונית, הלכתי לישון בבוקר דפק על הדלת בפראות והעיר אותי, קמתי המום...והוא צעק לי תחזיר לי את הטבעת, על איזה טבעת מדובר אני לא יודע אמרתי תפנה את האשפה ואחזיר את הטבעת". [פר' עמ' 23, ש' 24-26] ובהמשך: "הייתי לאחר לילה עבודה והוא דפק בפראות ולא ידעתי מה מדבר, אמרתי תפנה אתן את הטבעת לא יודע איזה טבעת". [פר' עמ' 24, ש' 3-4] 33. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, במחלוקת זו, אני מעדיף את גרסת התובעים. ראשית, התרשמתי לחיוב מגרסת התובע ואני רואה בה גרסה מהימנה. אני מקבל את טענתו שאכן לא ידע באיזו טבעת מדובר, אולם מתוך רצון עז לגרום לנתבע לפנות את הפסולת שהונחה מול הדירה ואשר היוותה מכשול ומתוך הבנה שבדרך זו יגרום לנתבע לפנותה, אישר שהטבעת בידו. שנית, הנתבע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת שהתובעים מחזיקים בטבעת הנישואין שלו. הנתבע אף לא הוכיח את ערכה את הטבעת. 34. מטעמים אלה, אני קובע שהטבעת לא הייתה בחזקת התובעים ועל כן לא ניתן לחייבם להשיב לנתבע את טבעת הנישואין. 35. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. 36. סוף דבר: התביעה בת.א. 4260-10-10 מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 8,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. התביעה בת.א. 52374-08-10 נדחית. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט על הצד הנמוך: מחצית אגרת בית המשפט בת.א. 4260-10-10 ובשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 2,500 ₪. שיפוציםשיפוצניקמקרקעין