שכר טרחת עורך דין הוצאה לפועל

לטענת התובעת, הנתבע התחייב לשלם לה שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך חוב הפיגורים בתיק ההוצל"פ וכן שילם סך של 3,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו בגין בקשה צפויה בטענת פרעתי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך שכר טרחת עורך דין הוצאה לפועל: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. בפניי תביעה כספית בעילה חוזית לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 118,362 ש"ח ליום הגשת התביעה, 28.12.10. 2. התובעת הינה עו"ד במקצועה ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היא ייצגה את הנתבע במסגרת הליכים משפטיים כמפורט בהמשך. 3. בין הנתבע לבין אחיו, (להלן: "החייב"), התגלע סכסוך אשר הגיע לפתחו של בית משפט המחוזי בחיפה ונדון במסגרת תיק אזרחי 1054/90. באותו הליך הגיעו הצדדים בעלי הדין להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 13.6.93 ולפיו חברה בשם "ל. א. זיטלבך בע"מ" (להלן: "חב' זיטלבך") תעסיק את הנתבע ותשלם את משכורתו, שאם לא כן ישלם לו החייב עד הגיעו לגיל 65 סך של 2,000 ש"ח לחודש בערכי קרן (להלן: "פסק הדין"). 4. בפועל, חב' זיטלבך לא העסיקה את הנתבע ואף החייב לא שילם לו את הסכומים להם התחייב בהתאם לפסק הדין כסדרם. בנסיבות העניין, פנה הנתבע לעו"ד ציון מועלם אשר ייצג אותו בהליך בו ניתן פסק הדין לצורך גביית החוב. הואיל ועו"ד מועלם לא עסק בביצוע פסקי דין בהוצל"פ, הוא הפנה את הנתבע לתובעת אשר עסקה בתחום הנ"ל. 5. בסוף שנת 2007 לערך התקיימו שתי פגישות בין התובעת לבין הנתבע ואשתו ובמהלכן סוכם בעל פה כי התובעת תפעל למימוש חוב הפיגורים בהתאם לפסק הדין כנגד תשלום שכר טרחתה (להלן: "חוב הפיגורים" ו-''הסכם שכר הטרחה'' בהתאם). בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת ביחס לתוכן הסכם שכר הטרחה, ועל כך בהמשך. 6. התובעת פתחה נגד החייב תיק הוצל"פ מס' 0208532088 בלשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ") לגביית חוב הפיגורים על סך של 167,903 ש"ח ונקטה במסגרתו הליכים לגביית החוב. החייב הגיש בקשה בטענת פרעתי ועיכוב הליכי הוצל"פ ובהחלטת ראש ההוצל''פ נקבע כי עיכוב ההליכים מותנה בהפקדת ערבות בנקאית על מלוא סכום החוב. החייב לא שבע נחת מהתוצאה הנ"ל ולפיכך הוא הגיש לבית משפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור בתיק בר"ע 3212/08 (להלן: "הערעור הראשון"). בהליך הנ''ל הנתבע היה מיוצג על ידי התובעת. ביום 30.4.08 התקיים דיון בערעור הראשון ובמהלכו הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה"), כדלקמן: א. ההליכים בתיק ההוצל"פ יעוכבו עד להכרעה בבקשה בטענת פרעתי, וזאת בתנאי והחייב יפקיד ערבות בנקאית בגובה מחצית סכום החוב. החייב אכן הפקיד ערבות בנקאית על סך של 97,662 ש"ח ובהתאם לכך עוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ (להלן: "הערבות הבנקאית"). ב. החל מיום 1.6.08 ישלם החייב לנתבע, באמצעות בא כוחו דאז, התובעת כיום, סך של 2,000 ש"ח לחודש בצירוף הפרשים כפי שנקבע בפסק הדין (להלן: "התשלומים השוטפים"). 7. ביום 11.5.09 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה נדחתה בקשת החייב בטענת פרעתי. החייב ערער על ההחלטה הנ"ל לבית משפט השלום (להלן: "הערעור השני") אשר החזיר את הדיון בבקשה בטענת פרעתי ללשכת ההוצל"פ על מנת להמשיך ולדון בטענות אשר העלו הצדדים. יצוין כי גם בערעור השני הנתבע היה מיוצג באמצעות התובעת. 8. בין לבין החייב הגיש נגד הנתבע תביעה כספית לבית משפט לענייני משפחה בחיפה בתיק תמ"ש 22231/09/08 (להלן: "תביעת החייב") ובמסגרתה הוא ביקש לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ ובקשתו התקבלה בהחלטה מיום 19.5.10 (להלן: "החלטת העיכוב"). משנודע הדבר לתובעת היא פנתה לנתבע ולב''כ דאז, עו"ד גב' טלי רונן, בבקשה לשתף עימה פעולה לביטול ההחלטה, אם בהגשת בקשה לעיון חוזר ואם בהליך של ערעור, ללא קבלת שכר עבור כך. פניותיה הנ"ל של התובעת לא זכו למענה כלשהו ולפיכך היא הגישה על דעתה בקשה לביטול החלטת העיכוב ולהצטרפות להליך, אולם בקשתה נדחתה. 9. בשולי הדברים יצוין כי הנתבע שילם לתובעת 3 סכומים, כמפורט להלן: סך של 2,500 ש"ח מיום 23.1.08 עבור הוצאות ואגרה לצורך פתיחת תיק ההוצל"פ. סך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו מיום 9.3.08 עבור שכ"ט עו"ד בבקשה בטענת פרעתי. סך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו מיום 18.8.08 עבור שכ"ט עו"ד. טענות הצדדים בתמצית: 10. לטענת התובעת, הנתבע התחייב לשלם לה שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך חוב הפיגורים בתיק ההוצל"פ וכן שילם סך של 3,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו בגין בקשה צפויה בטענת פרעתי. התובעת ייצגה את הנתבע בכל ההליכים בתיק ההוצל"פ כמו גם בערעור הראשון. התובעת הופיעה לדיון שהתקיים בערעור הראשון יחד עם הנתבע ואשתו ובאותו מעמד, טרם הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, היא הסבירה לו כי הסכם שכר הטרחה חל גם כן על התשלומים השוטפים והנתבע הסכים לכך. על אף ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ולאחר דין ודברים, סוכם בין התובעת לבין הנתבע כי שכר טרחתה יישאר על כנו בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו וזאת מתוך החוב בתיק ההוצל"פ והוא ישולם מיד עם סיום ההליכים בתיק. כן סוכם כי הנתבע ישלם על חשבון שכר הטרחה סך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו והוא אכן שילם סכום זה. ביום 4.5.10 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ ולפיה נדחתה בקשת החייב בטענת פרעתי. בהתאם לכך ניתן היה להמשיך בהליכי ההוצל"פ ולממש את הערבות הבנקאית, אולם החלטת העיכוב והעדר שיתוף פעולה מצד הנתבע בניסיון לבטלה, מנעו זאת. על אף כי הנתבע קיבל וממשיך לקבל מהחייב את התשלומים השוטפים מידי חודש בחודשו בזכות הייצוג והטיפול של התובעת, ובניגוד למוסכם בין הצדדים, הנתבע ממאן לשלם לתובעת את השכר המוסכם עבור אותם תשלומים בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו. 11. לאור הנטען לעיל, התובעת מבקשת בסיכומיה לחייב את הנתבע בכל הסכומים כמפורט להלן: א. 20% בתוספת מע"מ עליו מחוב הפיגורים בתיק ההוצל"פ נכון ליום 30.11.10 והמגיע לסך של 337,189 ש"ח, בניכוי 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו אשר שילם הנתבע על חשבון שכר הטרחה, ובסה"כ 64,438 ש"ח בתוספת מע"מ. ב. 20% בתוספת מע"מ עליו מהתשלומים השוטפים אשר קיבל הנתבע בעבר ויקבל בעתיד עד הגיעו לגיל 65 והמגיעים לסך של 257,796 ש"ח, בניכוי 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ ששולם על חשבון השכר, ובסה"כ 48,559 ש"ח בתוספת מע"מ. ג. סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו כשכר ראוי בגין ייצוג הנתבע בערעור השני, ובסה"כ 117,997 ש"ח בתוספת מע"מ עליו (סכום העולה על הסכום הנדרש בכתב התביעה). 12. לטענת הנתבע, הסכם שכר הטרחה נערך אך ורק ביחס לחוב הפיגורים שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ, ובשום אופן ופנים הוא אינו חל על התשלומים השוטפים שממילא החייב שילם אותם שלא במסגרת תיק ההוצל"פ וללא כל קשר אליו. הסכם שכר הטרחה ביחס לחוב הפיגורים נערך בעקבות ההסברים אשר מסרה התובעת לנתבע, לפיהם עליו לשלם לה שכ"ט ראשוני ואגרות ובתוספת אחוז מהגבייה שתהיה בפועל וכי לפי הנהוג בהוצאה לפועל "השופט קובע את האחוז שמגיע לה (לתובעת - ר.ח.) מתוך הסכום שהחייב ישלם לי - וכי אחוז זה יתווסף על חשבון החייב. ואם יתברר כי השופט קבע אחוז נמוך מאוד עבורה, אולי אצטרך להוסיף משהו, אם תעבוד קשה" (שם, סעיף 11 לתצהיר הנתבע, מוצג נ/1). הואיל ובפועל חוב הפיגורים לא נגבה, כולו או בחלקו, הרי בהתאם להסכם שכר הטרחה, התובעת אינה זכאית לשכר כלשהו מעבר לסכומים ששולמו בפועל בסך של 10,000 ש"ח. הנתבע הוסיף וטען כי הוא אדם דיסלקטי והדבר סיבך אותו עם אחיו החייב וכן עם בא-כוחו הקודמת, עו"ד גב' טלי רונן. ד י ו ן: הדין הנורמטיבי: 13. בהעדר דרישה בדין כי הסכם שכ"ט עו"ד יערך בכתב, הרי בהתאם לסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הוא יכול להיות בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. על אף זאת, בית המשפט חזר והדגיש חזור והדגש את נחיצות העלאת הסכם שכ"ט עו"ד על הכתב. כך לדוגמא, ב-רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש נפסק כדלקמן: "ובאשר לפן המהותי ולעיצומם של דברים: שורש הקושי, שעליו הצביעו בתי המשפט הקודמים, היה העדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא, לקח שלמד בתיק זה גם המבקש. הצורך בהסכם זה נובע בראש ובראשונה מן השכל הישר, ומנסיון החיים שלפיו כשהמדובר בכסף, לפתח חילוקי דעות רובצים" (שם, סעיף 4 לפסק הדין). הדברים הינם מקל וחומר כאשר עסקינן בשכר טרחה מותנה, כבמקרה דנן וכמפורט בהמשך, ובנדון נפסק "כאשר מדובר בשכר טרחה מותנה - יש לתת לכך ביטוי מפורש מראש, בהסכם שבין הצדדים" (ר' ע"א 136/92 בניש עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114, 122-123). לא בכדי אפוא נקבע בערכאות הדיוניות כי העדר הסכם שכ"ט כתוב נזקף לחובתו של עורך הדין (ר' לדוגמא ע"א (ת"א) 3379/01 בן בכור נ' עורך דין רון אורי וכן ת"א (חיפה) 17470/05 שלופי נ' מן טחנות קמח 1994 בע"מ ואח'). 14. דומה כי במיוחד במקרה דנן היה על התובעת לפעול בהתאם להלכה הפסוקה ולהעלות על הכתב את הסכם שכר הטרחה עם הנתבע. כזכור, הנתבע טען כי הוא אדם דיסלקטי והתובעת ידעה על הטענה הנ''ל כבר בתחילת הקשר בין הצדדים (הטענה עלתה בסעיף 3 לתצהיר הנתבע מיום 11.3.08 התומך בתגובתו לבקשה בטענת פרעתי, תצהיר המאושר על ידי התובעת עצמה, נספח י' 2 לתצהיר התובעת). בנסיבות העניין, היה על התובעת להיזהר שבעתיים בקשר שלה עם הנתבע ולדאוג להעלות על הכתב את הסכם שכר הטרחה אליו הגיעו הצדדים. העובדה שלא כך פעלה התובעת במקרה דנן תמוהה בעיניי, בלשון המעטה, ומכל מקום מחדלה זה ייזקף לחובתה בבוא בית המשפט להתחקות אחר תוכן הסכם שכר הטרחה. ודוק, אין נפקא מינא באם הנתבע הוכיח את טענתו במשפט כי הוא אדם דיסלקטי, אם לאו, אלא די בכך כי התובעת היתה מודעת מלכתחילה לקיום הטענה בכדי שהדבר ידליק אצלה נורה אדומה ויחייב אותה לפעול כמצופה מכל עו"ד סביר במקומה באמצעות העלאת הסכם שכר הטרחה על הכתב. אדון כעת בטענות הצדדים ביחס לתוכן הסכם שכר הטרחה תוך הבחנה בין חוב הפיגורים לבין התשלומים השוטפים. הסכם שכר הטרחה ביחס לחוב הפיגורים: 15. בסעיף 6 לכתב התביעה טענה התובעת באומרה: "בין הצדדים סוכם שכ"ט של 20% + מע"מ מסכום החוב בתיק ההוצל"פ כפי שיהיה ביום תשלום שכ"ט. כמו כן, סוכם כי ישולם ע"ח סך של 3,000 ש"ח + מע"מ בגין הטיפול ב'טענת פרעתי', סכום ששולם על ידי הנתבע" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג ת/2, חזרה התובעת על גרסתה לעיל, לפיה, סוכם כי הנתבע ישלם לה שכר בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מסכום החוב בתיק ההוצל"פ, וזאת ללא כל קשר לגבייה בפועל. להלן ציטוט: "ביני ובין מר זייטלבך סוכם על תשלום שכ"ט בשיעור של 20% + מע"מ מסכום החוב בתיק ההוצל"פ כפי שיהיה ביום תשלום שכר הטרחה..." (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). אולם, התובעת לא נותרה עקבית בגרסתה לעיל, שכן בחקירתה בבית המשפט היא העלתה גרסה שונה בתכלית הדומה לגרסת הנתבע, באומרה: "לשאלת בית המשפט מה היה הסיכום שלי עם הנתבע בגין תיק ההוצל"פ היה שהנתבע ישלם 20 אחוז מכל סכום שיקבלו בגין פסק הדין שהוגש בתיק ההוצל"פ ... הסברתי שיש שכ"ט א' ושכ"ט ב', הסכום הזה נבלע בתוך החוב, הם יצטרכו לשלם לי עשרים אחוז פלוס מע"מ מהסכום שהם יקבלו על פי פסק הדין שהוגש לתיק ההוצל"פ."(שם, עמ' 33 שורה 13 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). ודוק, בהמשך חקירתה הופנתה התובעת לנטען בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית, כמצוטט לעיל, אולם היא שוב חזרה על גרסתה המאוחרת, לפיה, סוכם עם הנתבע כי שכרה יעמוד על 20% בתוספת מע''מ עליו מתוך הגבייה בפועל ולא מיתרת החוב בתיק ההוצל''פ (שם, עמ' 33 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). 16. גרסת התובעת בסיכומי טענותיה לעניין תוכן ההסכמה אליה הגיעה עם הנתבע, הינה יותר מאשר תמוהה, שכן, מחד גיסא, בסעיף 47 לסיכומים היא מודה כי סוכם שהנתבע ישלם לה שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו "מכל תקבול אותו יקבל", ומאידך גיסא, בסעיף 69 לסיכומים היא מבקשת לחייב את הנתבע לשלם שכ"ט בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מתוך חוב הפיגורים, וזאת מבלי שהיא מוטרדת מהשאלה אם החוב הנ''ל נגבה או ניתן היה לגבייה, במלואו או בחלקו. העדר העקביות והאחידות בגרסת התובעת ביחס לתוכן הסכם שכר הטרחה אומר דרשני וזאת לא רק ביחס לשכר המגיע עבור חוב הפיגורים, אלא בכלל ביחס לכל רכיבי התביעה. 17. לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי בהתאם להסכם שכר הטרחה אליו הגיעו הצדדים, ולמעשה כפי שטען הנתבע בנדון, התובעת זכאית לקבל שכר עבור חוב הפיגורים מתוך סכום הגבייה בפועל ולא מתוך יתרת החוב שבתיק ההוצל"פ. 18. כאמור, הנתבע מכחיש את טענת התובעת ביחס לשיעור שכר הטרחה אשר סוכם ביניהם עבור גביית חוב הפיגורים - 20% בתוספת מע''מ עליו - אולם טיעון זה אינו מחזיק מים, שכן בסעיף 5 לתצהירו התומך בבקשה לביטול עיקול זמני, מוצג ת/3, הוא טען באומרו: "התובעת, הודיעה לי במסגרת הפגישה שהתקיימה במשרדי כי היא מסכימה לייצג אותי בהליך ההוצאה לפועל, וכי שכר הטרחה שלה ישולם באמצעות גביית סכומים מהחייב ויכלול את סכום שכר הטרחה הפסוק בפתיחת התיק וכן שכ"ט ב' ככל שייפסק, וכן במידה וכב' יו"ר ההוצל"פ יחייב את החייב בשכר הטרחה בהליכים שיתנהלו, אם יתנהלו ובסך הכל דרשה בעבור שכר טרחתה סך העולה כדי 20% מהסכום שהיא תגבה בתיק" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). בחקירתו הנגדית בהליך העיקרי הופנה הנתבע לגרסתו לעיל והוא אישר את הדברים ללא כל הסתייגות, באומרו: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהירך בבקשה לערעור (צ"ל בבקשה לביטול עיקול - ר.ח.), נכון שאתה אומר בו שבסך הכל עו"ד ביקשה שכ"ט 20 אחוז מהסכום שהיא תגבה מהתיק, האם נכון? ת. זאת החתימה שלי" (שם, עמ' 38 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). יודגש כי התובע אינו טוען כי הוא הסתייג מדרישת התובעת לתשלום שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע''מ עליו מתוך הגבייה בפועל כפי שלא טען כי הוא העלה הצעה נגדית כלשהי. 19. לאור האמור לעיל, אני קובע כי בהתאם להסכם שכר הטרחה אליו הגיעו הצדדים, על הנתבע לשלם לתובעת שכר בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך הגבייה בפועל מחוב הפיגורים. 20. נשאלת כעת השאלה, האם לאור העובדה כי בפועל חוב הפיגורים לא נגבה, כולו או בחלקו, התובעת זכאית לשכר כלשהו בגין עמלה. סבור אני כי התשובה לשאלה לעיל הינה בחיוב אולם זאת רק בהתייחס לסכום הערבות הבנקאית. אבהיר להלן דבריי. 21. בסעיף 27 (א) לחוק החוזים הכללי נקבע כי "חוזה יכול שיהא תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק)". תנאי מתלה הוא תנאי שבהתקיימותו תלוי החוזה ותנאי מפסיק הוא תנאי שבהתקיימותו חדל החוזה. בספרה של פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים - חלק כללי" נאמר לעניין מהותו של חוזה על תנאי, כדלקמן: "חוזה על תנאי הוא חוזה שקיומו תלוי באירוע חיצוני. המוסד המשפטי של חוזה על תנאי מאפשר לצדדים לחוזה להתאים את היחס החוזי שביניהם למאורעות עתידיים, בלתי ודאיים. באמצעות התניית החוזה שביניהם בתנאי חיצוני, יכולים צדדים לחוזה להתנות נפקות משפטית למאורעות עתידיים, בעלי חשיבות לגבי החוזה" (שם, עמ' 470). והנה, משנקבע במקרה דנן כי בהתאם להסכם שכר הטרחה, התובעת זכאית לקבל שכר בתנאי והיא תגבה את חוב הפיגורים, אזי עסקינן בחוזה על תנאי המותנה בתנאי מתלה שרק בהתקיימו התובעת זכאית לקבל את שכרה בשיעור המוסכם, 20% ומע"מ עליו. 22. סעיף 28(א) לחוק החוזים הכללי קובע כי "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו". בהקשר לסעיף הנ"ל מציינת פרופ' שלו בספרה לעיל תוך הפנייה להלכה הפסוקה, כדלקמן: "סעיף 28 מבטא את נפקות החוזה בתקופת הביניים מאז כריתתו כחוזה על תנאי ועד להתרחשות (או אי התרחשות) התנאי... הסעיף מטיל על הצדדים לחוזה על תנאי חובת נאמנות והתנהגות לפי רוח החוזה. מניעת קיום התנאי המתלה או גרימת קיום התנאי המפסיק מהווים הפרת חובה זו. לפיכך, כאשר אחד הצדדים לחוזה על תנאי פועל - לקיום או לאי קיום התנאי - בניגוד לחובת תום הלב, מתייחס הדין לתנאי כאילו התקיים, או כאילו לא התקיים, לפי העניין. תוצאת הפרתה של החובה האמורה היא קיום רעיוני: מניעת הקיום של התנאי המתלה שקולה בעיני החוק לקיום.....ואילו גרימת הקיום של התנאי המפסיק שקולה בעיני החוק לאי קיום.....ניתן גם לומר כי סעיף 28 יוצר השתק סטטוטורי. צד המונע את קיום התנאי המתלה אינו זכאי להסתמך על אי קיומו; צד הגורם לקיום התנאי המפסיק אינו זכאי להסתמך על קיומו"(ר' עמ' 488 והפסיקה אליה מפנה המחברת). מן הכלל אל הפרט. 23. החלטת העיכוב ניתנה מבלי שנשמעה עמדת התובעת בנדון, אף כי אין ספק כי אותה החלטה פוגעת באינטרס הלגיטימי שלה להמשך ההליכים בתיק ההוצל"פ לצורך גביית חוב הפיגורים, ואשר בלעדיה היא אינה זכאית לקבל את שכר טרחתה. לאחר מתן החלטת העיכוב פנתה התובעת תחילה לנתבע ובהמשך לבא כוחו, עו"ד גב' טלי רונן, בכתב בניסיון לשכנעם לשתף עימה פעולה על מנת לבטל את אותה החלטה (נספחים ח'1, ח'2 לתצהיר התובעת). זאת ועוד, התובעת טרחה והמציאה לב"כ הנתבע דאז טיוטת בקשה אותה ביקשה להגיש בשיתוף פעולה עם הנתבע לצורך ביטול החלטת העיכוב, נספחים ט' 2-3 לתצהיר התובעת, אולם כל פניותיה לא זכו למענה כלשהו מצד הנתבע או בא כוחו. בחקירתו בבית המשפט נשאל הנתבע לעניין זה, אולם הוא נתן תשובה בלתי משכנעת, באומרו: "ש. נכון שלמרות שעו"ד ביקשה ממך להצטרף לבקשתה בפני השופטת מירז לעיכוב הליכים אתה סירבת? ת. בהחלט. היא ביקשה להכניס לה 10 אלף ש"ח, היא יודעת שאין לי כסף, חלק ילך לבקשה וחלק אני אשמור בשבילי, אמרתי אין לי כסף. ש. אבל היא לא ביקשה ממך כסף. ת. היא כן ביקשה כסף. ש. נכון שמה שאתה אומר שהיא ביקשה כסף היה על הערעור ולא על הגשת תגובה לעיכוב הליכים אצל השופטת מירז שלה לא צריך כסף? ת. אני לא יודע מה שעורך דין צריך לעשות בשביל להוציא את הלקוח שלו במצב טוב. ז"א, איך שהוא מוציא אותו, אם היא צריכה לבצע משהו היא לא צריכה לשאול אותי, היא צריכה לומר לי לבוא, תראה, אני סומך עליה לקחתי אותה כי אני סומך עליה כמו שסמכתי על טלי רונן ואכלתי אותה" (שם, עמ' 42 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). בהמשך חקירתו הנגדית תלה הנתבע את האשמה בהעדר שיתוף פעולה עם התובעת לביטול החלטת העיכוב בבא כוחו דאז, עו"ד רונן, וטען כי היא לא העבירה לידיו את פניות התובעת בנדון (שם, עמ' 43 שורה 3 לפרוטוקול הדיון), אולם טענה זו אינה אמינה בעיניי, שכן מדובר בטענה כבושה שלא עלתה בעבר, ומכל מקום, היא אינה נותנת מענה לשאלה מדוע לא השיב הנתבע לפניית התובעת אליו באופן אישי. 24. כזכור, משלא זכתה התובעת לשיתוף פעולה מצד הנתבע ובא כוחו לביטול החלטת העיכוב, היא הגישה על דעת עצמה בקשה לעיון חוזר בהחלטה וכן להצטרפות להליך. ביום 7.11.10 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה הבקשה הנ"ל נדחתה ממספר נימוקים שאינם לגוף העניין ולפיהם, העדר מעמד של התובעת בהליך, הנתבע לא טרח להגיש ערעור על החלטת העיכוב וכי בבקשה מועלות טענות שהנתבע עצמו לא מצא לנכון להעלותן. למעשה, אין בהחלטה הכרעה לגופא בטענות אשר העלתה התובעת כנגד החלטת הערעור ויש להניח כי התוצאה היתה שונה לו רק טרח הנתבע להצטרף לאותה בקשה, כפי שהציעה לו התובעת מבעוד מועד. מאחר והחייב הפקיד בתיק ההוצל"פ ערבות בנקאית בסך של 97,682 ש"ח, הרי העדר שיתוף פעולה של הנתבע עם התובעת לביטול החלטת העיכוב, מנע את מימוש הערבות הבנקאית ובהתאם נמנע מהתובעת לקבל את שכר טרחתה עבור הסכום הנ"ל בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו. לאור האמור לעיל, התובעת זכאית לקבל מהנתבע שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך סכום הערבות הבנקאית. 25. שונה המצב ביחס ליתרת חוב הפיגורים שאינה מכוסה בערבות הבנקאית. על אף כי אין חולק שלא נגבו כספים כלשהם מחוב הפיגורים, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בשכר טרחה על מלוא חוב הפיגורים, הכל בנימוק כי הוא נמנע לשתף עימה פעולה לביטול החלטת העיכוב. אין כל מקום לקבל עמדת הנתבעת לעיל. משהוכח כי על פי הסכם שכר הטרחה התובעת זכאית לקבל מהנתבע שכר רק עבור גבייה בפועל, היה על התובעת להוכיח כי לולא החלטת העיכוב, ניתן היה לגבות את יתרת חוב הפיגורים שאינה מובטחת בערבות הבנקאית. דא עקא, התובעת לא העלתה, מקל וחומר לא הוכיחה, טענה זו ולפיכך מן הדין לדחות את דרישתה בנדון וכך אני מורה. שכר הטרחה עבור התשלומים השוטפים: 26. בסעיף 10 לתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את השתלשלות הדברים אשר הובילו להסכם הפשרה שבעקבותיו שילם החייב, וממשיך לשלם, לנתבע את התשלומים השוטפים שנקבעו בפסק הדין, ודרישתה לקבלת שכר בגינם, באומרה: "כב' השופטת נתנאל מבימ"ש המחוזי בחיפה הציעה הצעת פשרה ובאותו מעמד הסברתי לנתבע כי ההסדר שהיה ביניהם לגבי שכר הטרחה בתיק ההוצל"פ יחול גם על הסדר הפשרה, והנתבע הסכים לכך. הנתבע ואשתו היו נוכחים בדיון שהתקיים בבימ"ש בפני השופטת נתנאל והשיחה נוהלה עמם מחוץ לאולם, לפני קבלת הצעת הפשרה, ומשהנתבע ואשתו הסכימו לשכר הטרחה, וכפוף להסכמתם, הגיעו הצדדים להסכם הפשרה ..." (ההדגשה הראשונה הוספה וההדגשה השנייה במקור - ר.ח.). גרסת התובעת לעיל אינה אמינה כלל ועיקר בעיניי, ומסתבר כי היא תלושה מהמציאות ורחוקה מרחק מזרח ממערב מהאמת, ולפיכך אני דוחה אותה בשתי ידיים. אבהיר להלן את הטעמים למסקנה הנ"ל. 27. ביום 11.8.08 פנתה התובעת לנתבע ואשתו בכתב בו תיארה, בין היתר, את השתלשלות הדברים שהובילו להסכם הפשרה, נספח ג' לתצהיר התובעת, ובסעיף 3 למכתב נאמר כדלקמן: "בדיון שהתקיים בערעור, ולאחר שהוגשה תגובה מפורטת מטעמי, הגעתי להסדר פשרה במסגרת הערעור, וזאת לאחר שביקשתי הפסקה, והסברתי לכם, שניתן להופיע בערעור שככל הנראה ידחה וייפסקו לי הוצאות ע"י ביהמ"ש. אולם לטובת העניין נראה לי כי רצוי לקבל את הצעת הפשרה, והבהרתי שבנסיבות אלה יהיה עליכם לשלם שכ"ט, בגין ההסדר" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). הנה אם כן, אין במכתב התובעת לעיל כל טענה כאילו הובהר לנתבע כי עליו לשלם לתובעת שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו עבור התשלומים השוטפים, אלא רק טענה כי נאמר לו שעליו לשלם שכ"ט בגין ההסדר, זאת ותו לא. חמור מכך, במסגרת תביעה דנן הטילה התובעת עיקולים זמניים על הנתבע ובעקבות זאת עתר האחרון לבטלם. ביום 17.2.11 הגישה התובעת תגובתה לבקשה לביטול העיקולים ובסעיף 6 לתגובה היא תיארה את השתלשלות הדברים אשר הובילו להסכם הפשרה, באומרה: "בערעור הנ"ל יוצג המבקש באמצעות המשיבה (הנתבע והתובעת בהתאם - ר.ח.) אשר הגישה לביהמ"ש המחוזי בחיפה תשובה לבקשת רשות הערעור והופיעה לדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי ביום 30.4.08, דיון אשר התקיים בפני כב' השופטת נתנאל, ובו הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו יפקיד החייב ערבות בנקאית על מחצית מגובה סכום החוב בתיק ההוצל"פ, וימשיך לשלם את הסכום החודשי עפ"י פסה"ד החל מיום 1.6.08 ואילך עד הגיע המבקש לגיל 65". הנה אם כן, בתיאור התובעת לעיל נעלמה כלא היתה טענתה כאילו בטרם הגיעו הצדדים להסכם הפשרה סוכם עם הנתבע על תשלום שכר כלשהו עבור התשלומים השוטפים. 28. אם לא די בכך, הרי בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת בשלוש הזדמנויות שונות מדוע היא סבורה כי היא זכאית לקבל שכר עבור התשלומים השוטפים, ובכולן היא לא טענה, ולו ברמז רמיזה, להסכם אשר כביכול נערך בינה לבין הנתבע לעניין זה. להלן אצטט. "ש. אם השופטת מישורי כתבה את זה מה את רוצה בחודשי, למה את אומרת שאת לא יודעת מה מישורי כתבה, את רוצה 20 אחוז על החודשי. ת. ההחלטה לגבי התשלומים זה נעשה באמצעותי במסגרת הערעור על תיק ההוצל"פ, זה לא שהוא שילם להם בלעדי. התשלום החודשי הוא חלק בלתי נפרד מפסק הדין שהוגש להליכי הוצל"פ, אלמלא התשובה שלי בערעור והטיעונים שלי בפני השופטת נתנאל הוא לא היה משלם דבר וחצי דבר. זה הסכם שהשגתי בעזרת הטיעונים שלי ועבודתי" (שם, עמ' 33 שורה 7 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך, "ש. מה זה קשור אלי אם פתחת הוצל"פ לגבי הפיגורים? ת. זה אותו פסק הדין, אין פסק דין אחר, זה פסק הדין לתשלומים וזה היה ערעור על אותו תיק בתיק הוצל"פ, אין פסק דין אחר, אין הוצל"פ אחר, הוא לא שילם עד 1.6 ואני עדכנתי .. מאחר והגענו לפשרה שהוא ישלם את התשלומים החדשים מ-1.6 עד טענת פרעתי, הערעור היה במסגרת כשטענת פרעתי לא נשמעה. הוא ביקש עיכוב הליכים כי הוא הגיש טענת פרעתי. כשהגענו להסדר לא היה דיון בטענת פרעתי" (שם, עמ' 34 שורה 7 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך, לשאלת בית המשפט אם היה סיכום ביני לבין הנתבע לגבי הסכום שמגיע לי על טענת פרעתי ואם החיוב שהחייב משלם סכום מסוים כל חודש היה במסגרת ההליך של טענת פרעתי, למה אני חושבת שצריך להחיל את הסכם השכר שבינינו ביחס לתיק ההוצל"פ על משהו שהושג במסגרת בקשה בטענת פרעתי אני משיבה שאין מחלוקת שהסכם שכר טרחה היה 20 אחוז פלוס מע"מ, הסכום של 3 אלף ש"ח שנדרש היה על חשבון בלבד אם תוגש טענת פרעתי ויהיה צורך בהופעה. טענת פרעתי לא יכולה להיות נפרדת מהליכי הוצל"פ, זה הליך ביניים, כמו עיכוב הליכים, זה הליך ביניים שביקשתי רק על חשבון משום שהם אמרו לי שאין להם כסף, אז אמרתי על חשבון. טענת פרעתי ממתי זה כולל ערעורים. שכר הטרחה הוא 20 אחוז מתיק ההוצל"פ מפסק הדין. לא 3,000 אלף ש"ח (כך במקור - ר.ח.), זאת רק בקשה בדרך. החשבונית גם הוצאה על חשבון, הם לא יגידו שזה בנוסף ל-20 אחוז. טענת פרעתי הוא הליך ביניים שבשבילו ביקשתי 3 אלף ש"ח, ברור שזה לא כולל ערעור" (שם, עמ' 35 שורה 22 לפרוטוקול הדיון). ממכלול הציטוטים לעיל עולה כי לגרסת התובעת בחקירתה הנגדית, היא זכאית לשכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך התשלומים השוטפים מאחר והם משולמים לנתבע בעקבות הליכים ובקשות בהן היא נקטה וכן מאחר ומדובר באותו פסק דין ובאותו תיק הוצל"פ, אך לא בעקבות הסכם אשר כביכול הגיעו אליו הצדדים טרם הגיע הנתבע להסכם הפשרה עם החייב. 29. יודגש כי גם התובעת לא סברה בזמן אמת ובטרם התעוררה המחלוקת בינה לבין הנתבע כי היא זכאית לקבל שכר מתוך התשלומים השוטפים שהחייב שילם. לראיה, בהסכם הפשרה נקבע כי התשלומים השוטפים ישולמו לנתבע באמצעות בא כוחו, מנגנון העשוי היה לסייע בידי התובעת לגבות את השכר המגיע לה, כטענתה, בגינם. בפועל, לא רק שהתובעת לא עשתה שימוש במנגנון הנ''ל לטובתה, אלא אף פנתה לב"כ החייב במכתב מיום 25.11.08, נספח א' לתצהירה, וביקשה ממנו כי התשלומים השוטפים ישולמו ישירות לידי הנתבע. יתירה מכך, בסעיף 3 לאותו מכתב ציינה התובעת מפורשות כי התשלומים השוטפים אינם קשורים ואינם שייכים לתיק ההוצל"פ. אמנם נכון, התובעת פעלה בנדון לטובת הנתבע הואיל וההליכים בתיק ההוצל"פ היו מעוכבים והפקדת התשלומים השוטפים בתיק היתה מפחיתה מחוב הפיגורים, אף כי לא לצורך כך הם נועדו, ומבלי שהנתבע יכול לקבל אותם לכיסו. יחד עם זאת, העובדה כי התובעת עצמה סבורה כי התשלומים השוטפים "אינם שייכים" לתיק ההוצל"פ מלמדת כאלף עדים כי גם לדידה הסכם שכר הטרחה אליו הגיעה עם הנתבע ביחס לחוב הפיגורים אינו חל על אותם תשלומים. שכר טרחה עבור הייצוג בערעור השני: 30. התובעת מבקשת שכר ראוי עבור ייצוג הנתבע בערעור השני בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. הנתבע לא התייחס בטיעוניו לדרישה זו, ועל אף כי התובעת שבה והעלתה דרישתה הנ''ל בסיכומיה, הוא התעלם מהדרישה בסיכומי טענותיו. בנסיבות העניין, ומאחר ונראה על פניו כי מדובר בסכום סביר והגיוני, יש לקבל את דרישת התובעת בנדון. סיכום: 31. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את שני הסכומים כמפורט להלן: א. 20% בתוספת מע"מ עליו מתוך סכום הערבות הבנקאית המגיע לסך של 97,662 ש"ח, שהינם 19,532.4 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובסה"כ 22,852.9 ש"ח. מהסכום הנ''ל יש להפחית סך של 3,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו (כפי שהיה נהוג דאז), ובסה''כ 3,465 ש''ח, ואשר שולם על חשבון שכרה של התובעת, ובסה''כ 19,387.9 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד דחיית בקשת התובעת לביטול החלטת העיכוב, 7.11.10, ועד להיום, ובסה"כ 20,930.7 ש''ח. ב. סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו, ובסה"כ 5,850 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 32. לסיכום, הנתבע ישלם לתובעת סך של 26,780.7 ש"ח. הסכום לעיל ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לאור הפער בין הסכום הנתבע (סך של 118,362 ש"ח בכתב התביעה וסך של 138,057 ש"ח בסיכומי התובעת), לבין הסכום שנפסק, כל צד יישא בהוצאותיו. 33. הואיל ובמסגרת העיקולים הזמניים שהוטלו בהליך זה הפקיד החייב בקופת בית המשפט סכום המכסה את גובה הסכום שנפסק לעיל, אני מאשר את העיקול הנ"ל. באשר ליתר העיקולים הזמניים שהוטלו על הנתבע, יש מקום לבטלם, זאת אלא אם כן תגיש התובעת בקשה כלשהי בנדון תוך 21 יום. מודגש כי בהעדר בקשה כאמור, העיקולים הזמניים הנ''ל יבוטלו ללא כל הודעה נוספת. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחההוצאה לפועלעורך דין