שכר טרחת עורך דין צו ירושה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין צו ירושה: רקע לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 10,440 ₪ שעניינה השבת שכ"ט שנגבה, לפי הנטען, ביתר ע"י הנתבע, עו"ד במקצועו, בגין שירותי עריכת דין שקיבלה התובעת בשנת 2003 לצורך ניהול תביעה שעניינה ירושה וצווי קיום צוואה. עיקר טענות התובעת לפי הנטען בתביעה, ביום 29.09.03 פנתה התובעת, באמצעות בעלה, מר אשמוז (להלן: "אשמוז"), אל הנתבע, עו"ד (להלן: "הנתבע"), על מנת שזה האחרון יוציא עבורה צווי ירושה בנוגע לעיזבונות סבה, סבתה ואמה המנוחים. בעבור הטיפול בעניין צו הירושה וההוצאות הנלוות לכך, גבה הנתבע מהתובעת שכר טרחה בסך כולל של 10,440 ₪. התובעת טוענת, כי הנתבע לא סיפק לה את השירות המשפטי לו הוא התחייב. לכן, פנה אשמוז אל הנתבע בדרישה, כי ישיב לו את שכ"ט ששולם, במלואו. נטען, כי הנתבע הביע הסכמה להשבה, חלקית, ובתנאי שגם שותפתו למשרד דאז, עו"ד רים עזאיזה (להלן: "הצד השלישי"), תשתתף עמו בתשלום מחצית מסכום ההשבה. בהקשר זה, טוענת התובעת כי הזמנת שירות עריכת הדין והתשלום עבורו לנתבע, נעשה מבלי שידעה אודות קיומה של שותפות בין האחרון לבין הצד השלישי. בסיכומיה, חזרה בה התובעת מהדרישה להשבה מלאה וטענה, כי הטיפול המשפטי שהזמינה מהנתבע בוצע בחלקו בלבד, ולכן אינו תואם את שכ"ט שגבה הנתבע הימנה בסך של 10,440 ₪. נטען כי, למעט הוצאות בסך של 500 ₪ עבור אגרת רשם הירושה והוצאה נוספת בסך 45 ₪ למשרד הפנים, לא נשא הנתבע בכל הוצאה כספית נוספת. הנתבע אף כשל בלסתור את הטענה כי מלוא החומר המשפטי הרלוונטי, ובכלל זה נסח טאבו משנת 2002, סופק לנתבע ע"י אשמוז. התובעת טוענת כי הוכח, בהסתמך דווקא על עדותו של הנתבע, שהעבודה היחידה שביצע האחרון עבורה הייתה הגשת בקשה לרשם הירושות והכנת שני תצהירים בלבד. לשיטתה, שכ"ט הראוי עבור עבודה זו שסיפק הנתבע בפועל מסתכם בסך של 3,500 ₪, מעבר להוצאות ששילם הנתבע בפועל. משכך, זכאית התובעת, לפי הנטען, להחזר כספי מינימאלי בסך של 5,500 ₪. התובעת שוללת מכל וכל, את טענת הנתבע בדבר הענקת שירותים משפטיים נוספים, מלבד הטיפול בהוצאת צו הירושה. לטענתה, לא הציג הנתבע ראיות המוכיחות טיפול נוסף. עוד מפנה התובעת לאמור בחשבונית שהוציא הנתבע בגין שכר הטרחה ששולם ואשר על גביה מצוין כי הכסף משולם בגין "טיפול בהוצאת צו ירושה". התובעת טוענת, כי הנתבע מודה בפה מלא כי היא זכאית להחזר חלק משכ"ט ששולם לו, אך מתנה זאת בהשתתפות הצד השלישי בתשלום, לאור יחסי השותפות ששררו ביניהם בתקופה הרלוונטית למתן השירות ואשר מטילה, לשיטת הנתבע, על כתפי הצד השלישי חובת הנשיאה בהחזר הכספי באופן שווה. לטענתה, יש לראות בדבריו אלה של הנתבע הודאה בדבר זכאות התובעת להשבת שכר הטרחה אשר נגבה ממנה ביתר. משכך, עותרת התובעת כי בית המשפט יורה על חיובו של הנתבע ב- 60% מסכום התביעה. עיקר טענות הנתבע הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות על הסף, באשר התובעת לא מסרה עדות בעצמה, לא נכחה באף דיון מהדיונים שהתקיימו בתביעה ותצהירה נמשך לבקשת באת-כוחה, תוך הותרת תצהירו ועדותו של בעלה שאינו צד להליך זה. הנתבע טוען, כי יש להורות על דחיית התובענה אף לגופה. לטענתו, התובעת אינה זכאית להחזר כלשהוא משכר הטרחה שנגבה ממנה בגין השירות המשפטי שניתן לה על ידי הנתבע. לשיטתו, שכ"ט ששולם לו הולם את העבודה שהשקיע בעניינה של התובעת ואשר כללה, בין היתר, קיום מספר פגישות, הכנה והגשת הבקשה לצו ירושה, נשיאה באגרות למשרד הפנים ועבור הוצאת נסחי רישום, הכנת תצהירים ומכתבים, תרגום ולמידת מסמכים הקשורים למקרקעין. הנתבע הבהיר, כי התשלום שקיבל מהתובעת ע"ס 10,440 ₪ כלל בחובו שכ"ט עו"ד בסך של 8,440 ₪, ואילו היתרה בסך 2,000 ₪ נועדה לכיסוי אגרות צווי ירושה והוצאות למיניהן. עוד טוען הנתבע, כי העניק לתובעת שירותים משפטיים נוספים הנוגעים למקרקעין שבבעלותה ואשר בגינם זכאי הוא לשכ"ט נוסף מהתובעת. הנתבע מפנה לפסיקה ענפה העוסקת באופן קביעתו של שכר טרחת עורך דין וכן לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 והתעריפים שנקבעו בתוספת שם לעניין כל פעולה ופעולה שביצע עבור התובעת. הנתבע היפנה לתמורות שחלו בתביעה דנן מראשיתה ועד למועד הגשת הסכומים מטעם התובעת, באופן המחליש את גרסתה של האחרונה. תחילה נטען בכתב התביעה, כי הנתבע לא ביצע דבר עבור התובעת ולכן נדרשה השבה מלאה של שכר הטרחה. ברם, בסיכומיה טוענת התובעת כי השירות שהוזמן מהנתבע ניתן, בחלקו, ולכן עותרת היא להשבה חלקית בלבד. עוד טוען הנתבע, כי דווקא בעדותו של אשמוז יש אישור לגרסת הנתבע אודות העמל שהושקע ע"י האחרון בטיפול בענייני צווי הירושה של התובעת. הראיה לכך - הקטנת סכום ההשבה הנתבע במסגרת סיכומי התובעת. הנתבע טוען, כי הסיבה בשלה לא הושלם הטיפול בעניינה של התובעת ולא הוצאו בגינה צווי ירושה אינה קשורה בנתבע ונעוצה בדרישתו של האפוטרופוס הכללי להגיש בקשה נוספת ונפרדת לשם הוכחת מוות/הצהרת מוות לגבי אחת היורשות שנפטרה לפני קום המדינה, כאשר בקשה זו לא הייתה חלק מן הסיכום הראשוני שנערך בין אשמוז לבין הנתבע. הבקשה הוכנה ע"י הנתבע לאחר שכל ניסיונותיו להשיג אסמכתאות אחרות להוכחת המוות, כשלו. הנתבע עדכן את אשמוז לעניין דרישת האפוטרופוס הכללי והצורך בהבאת שני מצהירים שיצהירו אודות מועד ונסיבות הפטירה של המנוחה. הנתבע הכין את שני התצהירים, אולם המצהירים לא התייצבו במשרדו על מנת לחתום עליהם. לאור זאת, הוקפא הטיפול בעניינה של התובעת, עד שלבסוף החליט האפוטרופוס הכללי למחוק את הבקשה לצו ירושה מחוסר מעש. בהתייחס לטענת התובעת, לפיה הודה הנתבע בזכותה להשבת מחצית משכר הטרחה ששולם, טוען הנתבע כי בכל פניותיה של התובעת אליו בטרם הגשת התביעה דנן, הוא חזר וציין בפניה כי שכ"ט שגבה היה ראוי ביחס לטיפול שניתן לה על ידו בפועל. עוד הבהיר הנתבע, כי התחייבותו להשבת מחצית משכ"ט הותנתה בזמנו בהשתתפות הצד השלישי בתשלום לאור יחסי השותפות ששררו ביניהם בתקופה הרלוונטית לתביעה זו. באשר להודעה לצד שלישי, טוען הנתבע, לחילופין, כי במידה והתביעה כנגדו תתקבל ויושת עליו תשלום כלשהוא לטובת התובעת, הרי שעל הצד השלישי לשפותו בכל סכום שבו יחויב וזאת לנוכח יחסי השותפות שהיו ביניהם במועד מתן השירות מושא התובענה. לטענתו, פנייתה של התובעת אל הנתבע הייתה במסגרת השותפות שהייתה בינו לבין הצד השלישי. התובעת ידעה אודות יחסי השותפות שהיו בתקופת ההתקשרות, והראיה לכך שהתובענה המקורית הוגשה כנגד הצד השלישי כנתבעת ישירה בתיק דנן. כן קדמה לתובענה זו תביעה קטנה שהגישה התובעת בביהמ"ש לתביעות קטנות בטבריה גם כנגד הצד השלישי. עניינה המשפטי של התובעת בהוצאת צווי הירושה טופל במסגרת השותפות והצד השלישי אף קיבלה בגינו מחצית משכר הטרחה ששולם ע"י התובעת, במזומן, בהתאם לחלקה עפ"י השותפות. בגין מלוא שכר הטרחה ששולם ע"י התובעת הונפקה חשבונית מס' 176 מיום 29.09.03 ע"ש השותפות. הנתבע טוען, כי הצד השלישי הודתה, בסופו של יום, בקיומם של יחסי שותפות עם הנתבע, חרף עמדתה הראשונית שנטענה בתחילת ההליך, עת הייתה נתבעת ישירה בתיק דנן ובטרם הוחלט על צירופה כצד שלישי, ולפיה הכחישה קיומם של יחסי שותפות עם הנתבע. בהקשר זה, ביקש הנתבע להיתמך על רישומים שנערכו בכתב ידה של הצד השלישי (צ/1, נ/1, נ/3) ואשר מוכיחים כי האחרונה נטלה חלק פעיל בניהול השותפות. הנתבע טוען, כי ניסיון הצד השלישי לטעון לקיומם של יחסי שותפות ביחס לחלק מן התיקים בלבד ולהחריג את התיק הנדון מכלל התיקים המשותפים בשל היותו תיק פרטי של הנתבע, דינו להיכשל. הנתבע מפנה, בהקשר זה, אל רישומי תיקים שערכה הצד השלישי במו ידיה ואשר מגדירים את התיק הנדון כתיק שותפות. עוד טוען הנתבע, כי גרסתה של הצד השלישי ולפיה נעדרה מן המשרד לרגל נישואיה במועד תשלום שכר הטרחה נסתרת לנוכח חתימתה של הצד השלישי על המחאות במועדים החופפים למועד קבלת תשלום שכר הטרחה מהתובעת. עיקר טענות הצד השלישי הצד השלישי טוענת, כי עדויות התביעה משמיטות את הבסיס מתחת לגרסת הנתבע בדבר הכללת התיק הנדון כחלק מתיקי השותפות. לטענתה, מדובר בתיק פרטי שנתקבל לטיפולו הבלעדי של הנתבע ולצד השלישי לא הייתה כל נגיעה או מעורבות בתיק הנ"ל. התובעת ובעלה העידו כי מעולם לא פנו לצד השלישי לצורך קבלת שירות משפטי הימנה ומעולם לא העבירו לידיה תשלום כלשהוא בגין כך. אף הנתבע בעצמו לא ראה בצד השלישי צד כלשהו להתקשרות בינו לבין התובעת, כאשר הביע נכונות להשיב חלק משכר הטרחה שגבה ללא שמצא לערב את הצד השלישי בשלבים הטרומיים שקדמו להגשת התובענה. הצד השלישי מכחישה, מכל וכל, את טענת הנתבע כי קיבלה מחצית משכר הטרחה או כל חלק ממנו. לטענתה, נטען כי מדובר בהתקשרות פרטית, ספציפית וישירה בין הנתבע לבין התובעת אשר פנתה אליו בבקשה לשכור את שירותיו בלבד, כאשר הצד השלישי לא הייתה צד להתקשרות זו, לא במישרין ולא בעקיפין, וללא קשר ליחס שותפות או קשר עסקי בינה לבין הנתבע באותה עת. לטענתה, השותפות עם הנתבע התייחסה לחלק קטן מהתיקים שנוהלו ע"י הנתבע, כאשר במהלך תקופת השותפות המשיך הנתבע לנהל תיקים פרטיים משלו, כדוגמת התיק הנדון, ליהנות מההכנסות באופן בלעדי ותוך ניצול העסק המשותף לצרכי דווח לשלטונות המס. לפיכך, אין בעצם הוצאת חשבונית ע"ש העסק המשותף בגין התשלום שהתקבל מהתובעת כדי ללמד בדבר שייכות התיק הנ"ל לתיקי השותפות. עוד נטען, כי אין בחשבונית זו רישום המתייחס לחלוקת הכספים שנתקבלו מהתובעת בין הנתבע לבין הצד השלישי, באופן המלמד על נכונות גרסת הצד השלישי בדבר החרגת התיק הנדון מכלל תיקי השותפות. עוד טוענת הצד השלישי, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח התקיימותם של יחסי שותפות אמתית, מלאה ושווה בכל התיקים. לשיטתה, עדותו של רו"ח, סעיד ח'דירי, מטעם הנתבע מחזקת דווקא את גרסתה בעניין העדר יחסי שותפות מלאים בכל התיקים. רו"ח ח'דירי העיד, כי פתיחת תיק משותף ברשויות המס או דיווח בתיק מס משותף אינה מלמדים בהכרח על קיומה של חלוקת הכנסות שווה בין שני השותפים לאותו תיק מס וכי ההתקשרות הפנימית בין הצדדים אינה נוגעת להנהלת חשבונות של תיק השותפות, כך במידה ויש הכנסה אישית פרטית של כל אחד מהשותפים בתיק המס, הם אמורים להתחשבן ביניהם. נטען כי הנתבע לא השכיל להוכיח העברת מחצית משכר הטרחה שנתקבל מהתובעת לידי הצד השלישי. בנושא זה, מסר הנתבע עדות כללית וערטילאית אודות נסיבות העברת מחצית משכר הטרחה לידי הצד השלישי, באופן המחליש את גרסתו בדבר הטיפול בתיק דנן במסגרת השותפות. עוד טוענת הצד השלישי, כי במועד קבלת שכר הטרחה, היא נעדרה מהמשרד לרגל נישואיה. שכר הטרחה שנתקבל מהתובעת כלל לא הופקד לחשבון המשותף של השותפות ונותר בחזקת הנתבע. לגרסתה, אין לקבל את עמדת הנתבע המבקש להיתמך על רשימות התחשבנויות בתיקים שנערכו ע"י הצד השלישי, כיוון שהוכח כי רשימות אלו לא היו סופיות וכי רישומיה של הצד השלישי ביחס לחלוקת התיקים וסיווגם כתיקי שותפות, נעשו לפני שהנתבע עבר עליהם, אישר אותן ואף לעיתים בצע בהן תיקונים ושינויים. דיון ומסקנות לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו לתיק ביהמ"ש, הריני לקבוע כי דין התביעה העיקרית להידחות. כפועל יוצא מכך, דין ההודעה לצד שלישי להידחות. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, זאת על סמך החומר המצוי בתיק ביהמ"ש עד למועד זה (1.02.12), לרבות פרוטוקולים ותצהירים, וכן לאחר שיישמעו עדויות הנתבע והצד השלישי. עוד הוסכם, כי תצהירי העדים אשר לא נחקרו יישארו בתיק ביהמ"ש ללא חקירה ויהוו חלק ממערך הראיות בתיק והצדדים יהיו רשאים להסתמך עליהם בזמן הגשת הסיכומים. השאלות המרכזיות המצריכות הכרעה בתיק דנן הן שתיים: האחת, האם זכאית התובעת להשבת שכר הטרחה ששילמה בגין שירות משפטי שהזמינה ואשר עניינו בצווי ירושה, או שמא מדובר בשכר טרחה סביר שהולם את הפעולות המשפטיות שהוענקו לה על ידי הנתבע או מי מטעמו. תשובה חיובית לשאלה הראשונה תביא אותי לדיון בשאלה השנייה והיא, האם נתקיימו בין הנתבע לבין הצד השלישי, במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן, יחסי שותפות עריכת דין שכללו בחובם את הטיפול המשפטי שהוענק לתובעת בנוגע לצווי הירושה. בטרם ייערך דיון לגופה של התובענה, אתייחס לטענה מקדמית שנטענה ע"י הנתבע בסיכומיו, ולפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת אי התייצבות התובעת לדיונים, כאשר מפיה של האחרונה לא נמסרה גרסה שיש בה כדי להביא לקבלת התביעה. טענה זו נדחתה על ידי כבר ביום 15.01.12, עת קבעתי כי בהעדר כל מחלוקת בין הצדדים, לפיה הקשר החוזי שבין עורך הדין (הנתבע) ללקוחה (התובעת), היה במשך כל תקופת ההתקשרות, אל מול בעלה של התובעת אשר הובא לעדות ומסר גרסה מפורטת אודות הטיפול שניתן, הרי שאין בחוסר התייצבותה של התובעת לדיון על מנת להביא לדחיית התביעה על הסף ויש לדון ולהכריע בטענות הצדדים לגופן. זכאותה של התובעת להשבת שכ"ט לגבי שכר טרחת עורך דין בגין ביצוע פעולות משפטיות כגון עריכת צוואה, הגשת בקשה לצו ירושה וכיוצ"ב, קבעה הפסיקה כי בידיו של בית המשפט מספר פרמטרים המשמשים אותו בעת פסיקת שכר טרחה בגין הגשת בקשות כגון אלה, לרבות מידת השפעתו של התעריף המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין בגין הגשת בקשה מסוג זה על פסיקת שכר הטרחה. בסעיף 4(א)(4) לתוספת לכללים הנ"ל נקבע כשכר טרחה מינימאלי מומלץ עבור הפעולות המפורטות להלן: "(4) בקשה לצו קיום צוואה, או לצו ירושה או מינוי מנהל עיזבון, או בקשה משולבת של אלה: בלי התנגדות- 1.5% מערך העזבון, אך לא פחות מ- 3,515 ₪. (ב) בהתנגדות- השכר הקבוע בפסקה משנה (א), בתוספת 25%. (ג)- ישיבה נוספת בעניין מהעניינים המפורטים לעיל- 619 ₪. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו כפוף לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, שהינו בגדר המלצה בלבד [ראו: סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכלל 4 לכללי לשכת עורכי הדין, ואשר מהווים, למעשה, כללים מנחים במסגרת היחסים שבין עורך דין לבין היורשים]. כללי לשכת עורכי הדין עשויים להוות שיקול אחד מיני רבים עבור בית המשפט העומד על המדוכה בפסיקת שכרו של עורך דין או מנהל עיזבון, אך ברי כי אין להם תוקף מחייב כלפי בית המשפט. לעניין שכר הטרחה בגין הגשת בקשה לצו ירושה, נמצא כי המבחן המרכזי אשר אומץ בפסיקת בתי המשפט לקביעת שכר טרחה זה הוא היקף העבודה שהושקעה בפועל בהגשת הבקשה. היקף העבודה יכול להשתנות ממקרה למקרה, כך שמצב שבו הצטמצמה העבודה המשפטית בהתכתבויות ובבקרה, אינו דומה למצב שבו הוגשו התנגדויות אשר הביאו להתדיינויות ממושכות בבית המשפט, ובכך כל מקרה ייבחן לפי טיב והיקף הפעולות שנעשו ע"י עו"ד, הלכה למעשה. כך למשל, קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א בעמ 1243/07 אלמוני, עו"ד נ' פלוני (6.9.09) כי "מעת שפונה יורש או נוחל לעו"ד על מנת שיגיש בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה מצופה מראש כי יסוכם שכה"ט. לא כן בביצוע פעולה על ידי בעל עניין כבמקרה דנן, הפונה בבקשה שכזו. אכן אין להיזקק כלל ועיקר לאותו תעריף מומלץ בין עו"ד ללקוחו, אלא יש לבחון את זכאות המערער לשכ"ט, בגין הגשת בקשה שכזו- בהתאם לסוג הפעולה". לצד העקרונות הללו, יש לזכור הכלל שנפסק בע"א 4849/06 עו"ד קפלנסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.02.08) מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ולפיו: "הכול מסכימים כי על השקעה ניכרת של מאמץ מקצועי, ועל רקע שנות ניסיון וותק מקצועי רב, יש לשלם שכר טרחה ראוי והולם עבור שירות משפטי שניתן, אשר עליו לתת ביטוי הן להשקעה והן לכישורים שאיש המקצוע העניק ללקוחו. אף אין חולק כי לתוצאות ההתדיינות עשויה להיות השלכה סבירה על גובה השכר הראוי הניתן עבור הייצוג. עם זאת, הדעת נותנת, כי לעולם על שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי, ואל לו לחרוג אל מעבר למסגרות מקובלות, תקינות וסבירות של פיצוי על שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע". דרך המלך להסדרת ענייני שכר הטרחה בין עורך דין ללקוחו, היא באמצעות הסכם שכר טרחה [להרחבה בנושא זה ראו פסק דין שניתן על ידי ב-ת"א (עפ') 19390-10-09 יעקובוביץ מרדכי נ' רוזינר דהאן, עו"ד (11.5.12) שם התייחסתי להלכה הפסוקה המסדירה את שאלת שכר הטרחה הראוי בגין בקשה לצו קיום צוואה ו/או לצו ירושה וכל ההפניות שם]. סעיף 67 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע, כי "הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות". לפי סעיף 67 (א) לחוק נקבע, כי "על אף האמור בסעיף 66(א), בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה תועבר לבית המשפט בכל אחד מאלה [...]", כאשר בחלופה (1) נכתב "הוגשה התנגדות לבקשה" ובחלופה (3) נכתב "היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לענין הבקשה או להצטרף להליך". בנוסף לאמור, על-פי הוראת סעיף 68(א) לחוק, "עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית המשפט, או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר". בכדי להביא את התמונה בשלמותה, והואיל וחוק הירושה קובע את העדיפות בין היורשים על-פי דין (סעיפים 12 ו- 14 לחוק), הרי שעל מנת לקבוע במדויק את אופן חלוקת העיזבון צריך לעמוד על מערך קרובי המשפחה של הנפטר וגם על סדר פטירתם של קרוביו, על מנת שניתן יהיה לברר אילו קרובי משפחה יוכלו לזכות בעיזבון בעדיפות על אחרים, ומה יהיה שיעור חלקם בעיזבון (ע"א 9694/04 האפוטרופוס הכללי נ' יוסף פרידמן (24.12.03)). על משמעותה, חשיבותה, נפקותה ודרך קבלתה של 'תעודת מוות' או 'הצהרת מוות', ראו בהרחבה ע"א 212/78 פלד ראובן נ' מ"י (12.2.79)]. כבר כאן יצוין, כי בענייננו נדרשה הוכחת מותה של בת המנוחה, חתוקאי זהרה ז"ל, אשר על-פי הנטען נפטרה לפני שנת 1948, כאשר באותם מועדים טרם הוסדר נושא תעודות הפטירה שקיים היום. מצב כגון דא, אינו נופל באותם תיקים סטנדרטיים, שלפיהם מוציאים צווי ירושה ללא צורך בפעולות מיוחדות, אלא מדובר בנסיבות אשר מצדיקות גם רמת הוכחה גבוהה מטעם מגיש הבקשה ובא-כוחו, כאשר הדבר אף תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט במתן אפשרות הוכחת המוות מטעמים מיוחדים שיירשמו, כלשון סעיף 68(א) לחוק [ראו למשל בתע (נצ') 1010/05 מ.אח.ח' נ' האפוטרופוס הכללי-חיפה (7.1.11)]. מדובר אם כן בנטל הוכחה מוגבר שניתן ברשות של בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו. ובחזרה לענייננו: אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת או מי מטעמה שילמו לנתבע שכר טרחה בסך של 10,044 ₪ לשם הוצאת צו ירושה. בגין התשלום הוצאה חשבונית מס' 176 מיום 29.09.2003 ועל גביה צוין "אגרות פתיחה/ צווי ירושה". נקודת המוצא לדיון במקרה המונח לפנינו היא, כי בין עורך הדין (הנתבע) ללקוחה (התובעת), לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב המסדיר את אופן קביעת שכר טרחת עורך הדין בהתאם לסוג הטיפול המשפטי שיוענק לתובעת, שלביו, היקפו וסוג הפעולות שיידרשו או שלא יידרשו בהתאם להתפתחות ההליכים בעניין מושא הייצוג המשפטי (עדות הנתבע בעמ' 27 לפרוט' ש' 26-27). עוד ייאמר, כי התשלום שנדרשה התובעת לשלם, לפי בקשת הנתבע, שולם על ידה מראש ובמזומן וכי באותו מעמד הונפקה לתובעת חשבונית המאשרת את קבלת התשלום (עמ' 34, ש' 15-23). בחשבונית נרשם, כי הסכום ניתן בגין הוצאת צווי ירושה ואגרות פתיחה. בהקשר זה, יבואר כי תחילה עמד הסכום הנתבע בתביעה דנן ע"ס 10,440 ₪, היינו התובעת דרשה השבה מלאה של שכר הטרחה ששילמה לנתבע בטענה, כי היא לא זכתה לכל טיפול בעניינה. התובעת חזרה על טענה זו גם בתצהיר העדות הראשית שהוגש ע"י אשמוז (סעיפים 5-8). ברם, בסיכומיה עתרה התובעת להשבה חלקית בלבד והעמידה את דרישתה ע"ס 5,500 ₪, זאת לאחר שהודתה, באמצעות בעלה, כי הנתבע ביצע חלק מהפעולות להן טען במסגרת תצהיר עדותו הראשית והמזכות אותו, לטענתה, בחלק משכר הטרחה שגבה ממנה בפועל. בכך, למעשה, מודה התובעת בכך שהנתבע זכאי לשכר טרחה בגין הפעולות שביצע עבורה, אך היא חולקת על שיעור שכר הטרחה הראוי שישולם לו, בשים לב להיקף העבודות הקטן שבוצע בפועל על ידו, לטענתה. בנושא זה נשמעה עדותו של אשמוז, מצד אחד, ועדותו של הנתבע, מן הצד האחר. הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית אסופה של מסמכים שביקש להיתמך עליהם להוכחת מהות, היקף וסוג הפעולות שננקטו על ידו בטיפול בענייני התובעת בכל הנוגע להוצאת צווי ירושה. עוד עמד הנתבע בהרחבה במסגרת תצהירו על ההתפתחויות שחלו במהלך הטיפול המשפטי שהוענק על ידו לתובעת, ובכלל זה דרישתו של ב"כ היועמ"ש להמצאת הוכחת מוות או הצהרת מוות ביחס לאחת היורשות של המנוחה והצורך בהגשת בקשה להוכחת מות או הצהרת מוות. בסעיף 10 לתצהירו מפרט הנתבע את שלל הפעולות בהן נקט בעניינה של התובעת, כלהלן: א. לצורך השגת כתובתם של היורשים הוגשו שאילתות למשרד הפנים אשר תשובה בגינן ניתנה ביום 29.1.2004. ב. ביום 26.3.2004 נשלחה הודעה ליורשים בהתאם לתקנה 14(ב)(4) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 לפי הכתובות אשר נתקבלו בתשובות לשאילתא שהוגשה למשרד הפנים. ג. ביום 19.4.2004 הוגשה בקשה לבית המשפט לענייני ירושה בנצרת, בקשה לצו ירושה בשם התובעת לגבי עיזבון המנוחה חסיבה ז"ל (מס' תיק 5700/1), בצירוף קבלות המאשרות את תשלום אגרת פתיחת התיק ואגרת פרסום, לצורך הגשת הבקשה לצו ירושה, מתוך התשלום שנתקבל מאת התובעת. ד. לאחר שהבקשה לצו ירושה הוגשה בוצע פרסום בעיתון יומי. ה. בחלוף מועד הפרסום והמועד להגשת תגובתו של האפוטרופוס, הגיש הנתבע ביום 29.7.2004 בקשה למתן צו ירושה כמבוקש בהעדר תגובת האפוטרופוס. ו. ביום 29.7.2004 ולאחר הגשת הבקשה למתן צו, כאמור, נתקבל במשרדו של הנתבע מכתב מב"כ היועמ"ש בעניין הבקשה לצו ירושה של המנוחה ובו נכתב, כי על מנת לקבוע את עמדתו בנושא, ביקש היועמ"ש לקבל בקשה להוכחת מוות ו/או הצהרת מוות לגבי בתה של המנוחה, חתוקאי זהרה ז"ל, אשר נפטרה במועד שקדם לקום המדינה. ז. עם קבלת דרישת היועמ"ש פנה הנתבע אל התובעת ועדכן אותה אודות הדרישה הנ"ל, וכן בדבר הצורך בהמצאת שני תצהירים בתמיכה לבקשה להוכחת מוות. לצורך כך, נתבקשה התובעת להביא שני מצהירים אשר יצהירו בעדות, כי הכירו את בתה של המנוחה ויודעים על נסיבות ומועד פטירתה. הנתבע מסר בתצהירו, כי לשם המשך הטיפול בבקשה לצו ירושה או להגשת בקשה להוכחת מוות, הכין הנתבע שני תצהירים ערוכים בשפה הערבית והמציאם לתובעת. התובעת הצליחה לאתר שני מצהירים שהסכימו לחתום על התצהירים, אך סירבו, כך נטען, להתייצב במשרדו של הנתבע ולחתום בפניו על התצהירים, מסיבות הקשורות בהם. ח. הנתבע מוסר בתצהירו, כי התובעת התעכבה בהמצאת התצהירים חתומים ומאושרים כדבעי. עקב כך, ביום 11.4.2005 נתקבלה במשרדו של הנתבע התראה על "מחיקה מחוסר מעש", אחר שדרישת הפרטים של ב"כ היועמ"ש נותרה ללא מענה. עקב כך, הופסק הטיפול בעניינה של התובעת בידיעתם המלאה של התובעת ובעלה. עוד נטען, כי סיבת הפסקת הטיפול לא הייתה נעוצה במחדל כלשהוא מטעם הנתבע. עוד מתייחס הנתבע לאופן חלוקת שכר הטרחה שנתקבל מהתובעת, כפי שמצוין על גבי החשבונית מיום 29.09.03, כך שסכום של 2,000 ₪ מתוך התשלום האמור נתקבל לכיסוי אגרות והוצאות למיניהן. מעבר לפעולות המנויות לעיל, מסר הנתבע כי פנה להוצאת מסמכים נלווים ורלוונטיים לעניין הוצאת צווי הירושה כגון שאילתות, תעודות פטירה, נסחי רישום וכדומה ממשרד הפנים, לשכת הטאבו ומיסוי המקרקעין, והכול בזיקה ישירה לנושא צווי הירושה (עמ' 28, ש' 20-27 ועמ' 29, ש' 5-17 וש' 24-28). עוד מדגיש הנתבע בעדותו, כי פנייתה של התובעת אליו בקשר לצווי הירושה היה שלב ראשוני, כחלק משירות עתידי רחב ומורכב יותר הנוגע לרישום זכויותיה במקרקעין ואשר בסיומו הייתה התובעת אמורה לעתור לפירוק שיתוף במקרקעין. יחד עם זאת, הבהיר הנתבע כי שכר הטרחה שנתקבל מהתובעת בסך 10,442 ₪ שולם לו אך בגין הוצאת צווי הירושה, לרבות אגרות והוצאות נלוות אחרות (ראו עדות הנתבע בעמ' 27, ש' 17-25). עוד מונה הנתבע בתצהירו (סעיף 11) פעולות נוספות שביצע עבור התובעת ואשר קשורות למקרקעין שבבעלותה, כגון פנייה לרשם לענייני ירושה בנצרת מיום 24.02.04 לצורך קבלת צו ירושה של בנה של המנוחה חסיבה ז"ל, קבלת צו ירושה מבית הדין השרעי בנצרת ותרגומו מהשפה הערבית לשפה העברית ובקשות להמצאת נסחי רישום בלשכת רישום המקרקעין בנצרת (9 במספר, במועדי הנפקה שונים ובעלות כולל של 531 ₪). ביסוס ראייתי לגרסת הנתבע אודות היקף השירות המשפטי שהעניק לתובעת בעניין צווי הירושה, ניתן למצוא באסופת המסמכים שצירף הנתבע לתצהירו, כמוצגים מטעמו. עיון בחומר ראייתית זה מלמד, כי הנתבע ביצע פעולות משפטיות לא מעטות הכוללות, בעיקר, עריכת התייעצות; בדיקת מסמכים ; הגשת בקשה לצו ירושה; הגשת בקשה נוספת לצו ירושה בהעדר תגובה מטעם האפוטרופוס הכללי בנדון; הגשת בקשה לרשם לענייני ירושה בנצרת לקבלת העתק מצו ירושת המנוח ג'מיל ז"ל על מנת לצרפו כהוכחה במסגרת הבקשה למתן צו ירושה לאמו המנוחה אבגאדוג חסיבה אחמד ז"ל; הכנת שני תצהירים בשפה הערבית ותרגומם שנועדו לתמוך בבקשה להוכחת מוות במטרה להביא לאישור צו הירושה בהתאם לדרישת האפוטרופוס הכללי; הגשת שאילתות למשרד הפנים ובקשה לאיתור מען; משלוח מכתב הודעה לעיזבון המנוחה אבגאדוג חסיבה אחמד ז"ל ועיזבון המנוח איסמעיל יאדיק חתוקאי ז"ל; תרגום צו ירושה של המנוח אסמעיל ידיק ברסי חתוקאי ז"ל; הוצאת מסמכים נלווים כגון נסחי רישום אשר רק בחלקם סופקו על ידי אשמוז, לפי דרישתו של הנתבע, ובחלקם האחר סופקו באופן ישיר ועצמאי ע"י הנתבע בעצמו; וכן תשלום אגרות נדרשות לצורך הטיפול בתיק. חיזוק נוסף לגרסת הנתבע אודות היקף השירות המשפטי שהעניק לתובעת בעניין צווי הירושה, כמפורט למעלה, נמצא דווקא בעדותו של אשמוז, אשר בניגוד לאמור בתצהירו ולפיו לא עשה הנתבע דבר בעניין צווי הירושה, התברר במהלך הדיון כי אשמוז מודה שקיים עם הנתבע מספר פגישות (עמ' 7 לפרוט', ש' 3) והעביר לטיפולו של האחרון 7 תיקים מתוכם שני תיקי בנייה (שם, ש' 6). עוד אישר אשמוז בעדותו, כי הנתבע ביצע בדיקה ביחס לתעודות פטירה (שם, ש' 14-15), הכין בקשה לצו ירושה לחתימת התובעת (עמ' 9, ש' 17-19), הכין שני תצהירים בשפה הערבית בתמיכה לבקשה להוכחת מוות (עמ' 7, ש' 17), מסר שני תצהירים בידיו של אשמוז לצורך החתמת שני מצהירים לתמיכה בבקשה להוכחות מוות (שם, ש' 18 ועמ' 11 ש' 14-26) קיבל צו ירושה מביה"ד השרעי בנצרת ותרגם אותו מהשפה הערבית לשפה העברית (עמ' 12, ש' 4-8) ועיין בתשריטים ומפות מדידה שהועברו אליו ע"י אשמוז. סבורה אני, כי שכר הטרחה שנגבה מהתובעת ע"י הנתבע הינו ראוי וסביר בנסיבות העניין. ניתן ללמוד מהתעריפים שנקבעו בסעיפים 4(א)(4) לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מינימאלי) ומן האמור בהוראות סעיף 11(4) לכללים, הגם שאינם מחייבים, אודות סבירות שיעור שכר הטרחה שגבה הנתבע מהתובעת בנושא צווי הירושה. כך למשל, נקבע כי תעריף מינימאלי בגין פעולות התייעצות הכוללות, בין היתר, בדיקת מסמכים - הוא סך 877 ₪, כתיבת מכתב התראה - סך 228 ₪, הכנת תצהיר והחתמתו - סך 421 ₪ ובגין הגשת בקשה לצו ירושה - סך של 3,515 ₪. לכל אלה מתווספים פעולות נוספות, כגון המצאת מסמכים נלווים, הוצאות ותשלום אגרות (ראו עדות הנתבע בעמ' 33, ש' 1-12). לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,440 ₪ הינו סכום סביר וראוי בנסיבות העניין שלפנינו ולא שוכנעתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים שעל בית המשפט להתערב בשיקול הדעת שניתן לעורך הדין אל מול לקוחו בקביעת שיעור שכר הטרחה המוסכם ביניהם. כבר נפסק, כי משהוסדר הסכם שכר טרחה ברור ומפורש, אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם [דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים)]. באשר לסיבה בגינה לא הוצאו צווי הירושה, ראיתי להעדיף בנושא זה את עדותו של הנתבע אשר לא הופרכה כלל ע"י התובעת או בעלה ונתמכה בשורת המסמכים שצורפו לתצהירו של הנתבע. בהקשר זה העיד הנתבע: "היה כאן המשך טיפול. התיק נתקבל על ידי המזכירות, הועבר לב"כ היועמ"ש בחיפה, יש מועד מסוים שהם צריכים להגיב. בהעדר תגובה הגשתי בקשה לאשר את הבקשה בשל העדר תגובה ואז מעיון שאני זוכר, או באותו יום או מס' ימים התקבלה תגובת היועמ"ש הדורשת ממני הגשת בקשה נוספת להוכחת פטירה, הואיל ואחד מבין היורשים, נפטר לפני קום המדינה. אני מפנה לנספח ו' ואז נתקבלה ב- 29.7.04 בקשת האפוט' הכללי לפיה יש להגיש בקשה להוכחת מוות או הצהרת מוות לגבי הבת זהרה" (עמ' 32, ש' 14-26). בהמשך הוסיף הנתבע וציין, כי "דרשו מהלקוחה לעשות את הבקשה הנ"ל ועל מנת שאוכל לקדם את הבקשה הראשונה, אני חייב לעשות הליך של בקשה להוכחת מוות שזה נצרף תעודת פטירה מנדטורית מתקופת המנדט ולתמוך אותה בכמה שניתן בתצהירים של אנשים עדים אשר ראו על אותו אדם. לצורך הזה ועל מנת לקדם אותו, אני רואה כאן שיש שני תצהירים המנוסחים בערבית. צריך להגיש בקשה. את הבקשה הנוספת לא יכולתי להגיש" (עמ' 33, ש' 3-17). עיננו הרואות, כי הנתבע הגיש את הבקשה לצו ירושה, כמתחייב. הוא אף הגיש בקשה נוספת לאחר שלא נתקבלה כל תגובה מהיועץ המשפטי לממשלה. ללמדך, כי הנתבע עמל ושקד על השגת צווי הירושה, כפי שנתבקש לכך ע"י התובעת. ברם, בהמשך הועבר הטיפול בבקשה אל היועץ המשפטי לממשלה אשר ביקש הצגת הצהרת מוות או הוכחת מוות לנוכח מועד פטירת אחת היורשות. נושא זה טעון הוכחה ומחייב נקיטת הליך חדש בפני עצמו. על-פי חומר הראיות נמצא, כי הנתבע אכן פעל לשם השגת ראיות על מנת להוכיח את פטירת המנוחה באמצעות שני תצהירים אודות נסיבות פטירת היורשת ומועדה, וזאת לשם קידום הטיפול בבקשה לצווי הירושה (זאת מבלי להביע כל דעה אודות סיכוייה של בקשה שכזו). בשלב זה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הכין שני תצהירים בשפה הערבית ומסר אותם לאשמוז על מנת שזה האחרון ידאג להחתים שני מצהירים עליהם. בסוגיית החתימה על התצהירים חלוקים הצדדים ביניהם, כאשר מצד אחד טוען אשמוז כי החתים את שני המצהירים והעביר את התצהירים כשהם חתומים בחזרה לנתבע לצורך המשך הטיפול בבקשה לצו ירושה. לעומתו, טוען הנתבע כי הפסיק את הטיפול בעניין צו הירושה משום שהתבעת לא המציאה את שני התצהירים חתומים ומאומתים, ובסופו של יום נמחקה הבקשה לצו ירושה מחמת חוסר מעש. בשלב זה, הופסק הטיפול בעניינה של התובעת מחמת אי שיתוף פעולה מצדה ולא מפאת מחדל או רשלנות כלשהי של הנתבע. בנושא זה, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע על פני גרסת אשמוז. כפי שכבר צוין לעיל, אשמוז שלל מכל וכל בתצהירו קבלת שירות משפטי מהנתבע ולא אזכר כלל את סוגיית התצהירים שהכין עבורו הנתבע בתמיכה לבקשה להוכחת מוות. רק במהלך הדיון, גילה אשמוז לראשונה בעדותו כי הוכנו עבורו שני תצהירים, ללא שנתן כל סיבה לעדותו הכבושה בהקשר זה. יתרה מכך, גרסתו בעניין התצהירים והשבתם חתומים לידיו של הנתבע לא הוכחה כלל ועיקר. להבדיל מהנתבע אשר צירף לתצהירו את טיוטות שני התצהירים שהכין עבור התובעת בתמיכה לבקשה להוכחת מוות, לא הציג אשמוז את העתקי התצהירים כשהם חתומים, כפי טענתו. בנוסף, נמנע אשמוז מלזמן את המצהירים הללו לעדות בביהמ"ש על מנת שאלה יתמכו בגרסתו, ללא שנתן כל הסבר למחדלו זה, באופן הפועל לרעתו. אין בידי לקבל את טענת התובעת ולפיה וויתור הנתבע על מחצית משכר בטרחה מהווה הודאה בדבר זכאותה של התובעת להשבה. התרשמתי, כי הדבר נעשה במסגרת מו"מ מחוץ לכותלי ביהמ"ש בטרם הוגשה התביעה דנן ומתוך ניסיון לחסוך בהתדיינויות משפטיות. בהקשר זה, העיד הנתבע, כי "אני חוזר ומציין באותה שיחה, או הצעה שהייתה עם מוסא שבתי והבהרתי כי נעשתה עבודה רבה בתקופת השותפות. בנוסף, אמרתי שזה אכן לצורכי סיום המחלוקת ואי הנעימות הנגרמת גם לי וגם למוסא וגם לבעלה של התובעת. הבהרתי שהיתרה תחולק ביני לבין השותפה, הואיל והסכום הזה שולם לשותפות" (עמ' 31, ש' 25-32). מדבריו אלה ניתן ללמוד, כי נכונות של הנתבע להשיב חלק משכר הטרחה לתובעת היה מותנה בהשתתפות הצד השלישי. לפיכך, עסקינן בהודאה "על תנאי" אשר אין בכוחה כדי לחייב את הנתבע בהליך דנן. גם אם הייתי מניחה, כי ויתור זה מהווה הודאה, כטענת התובעת, הרי שהודאה זו בהשבת מחצית שכר הטרחה נבלעת בסכום הנתבע ע"י התובעת בסיכומיה ואשר צומצם למחצית. במקרה המונח בפניי שוכנעתי, כי הפעולות שבוצעו על ידי הנתבע מצדיקות את שכר הטרחה ששולם לו על ידי התובעת, זאת בשים לב להתפתחות שחלה במהלך הטיפול שהוענק לתובעת לאור דרישתו של היועמ"ש להגיש בקשה להוכחת מוות ואשר לא הייתה צפויה בתחילתה של ההתקשרות, לא כל שכן בזמן הזמנת השירות המשפטי מהנתבע ע"י בעלה של התובעת. הוכח בפניי כי מכלול הטיפול שהוענק לתובעת בתיק דנן, בשים לב לפסיקת בתי המשפט עליה עמדתי למעלה, הינו יותר מורכב ממה שנצפה בראשיתה של ההתקשרות החוזית בין הצדדים והצריך נקיטת פעולות משפטיות לא שגרתיות בהשוואה למקרה של הוצאת צווי ירושה רגילים. לא הוכח בפניי, כי הפסקת הטיפול בעניין צווי הירושה נעוצה בהתרשלות של הנתבע והמצדיקה הפחתת שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים. כזכור, הלכה היא שאין בית המשפט שם את עצמו בנעלי הצדדים להסכם שכר הטרחה, אלא בית המשפט בוחן את סבירותו של שכר הטרחה, בשים לב למהות הטיפול, מורכבות התיק, הפעולות המשפטיות שבוצעו בפועל וכדומה. בסכום שנקבע, לא מצאתי טעם להתערבות. עוד נפסק כי הפסקת הייצוג, לכשעצמה, איננה שוללת את זכאותו של התובע לשכר טרחה. לפי החלטות ועדת האתיקה נאמר, כי "העובדה שהייצוג נפסק אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לשלול מעורך הדין שכר. רק מקום בו הפסקת הייצוג נובעת מאשמה של עורך הדין, מוצדק לשלול את שכרו וזאת בהתאם לעיקרון לפיו אין החוטא יוצא נשכר. כך לדוגמא, כאשר הלקוח מחליט להפסיק את הייצוג בשל רשלנות עורך הדין שהסבה לו נזקים. או במקרה שבו עורך הדין הפסיק את הייצוג בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות ללקוח. העובדה שעורך הדין הוא שהפסיק את הייצוג אין בה כדי לשלול את זכאותו לשכר הואיל ועורך הדין רשאי להפסיק את הייצוג בכפוף להוראת כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)" [ספרה של ד"ר לימור זר גוטמן, "אתיקה מקצועית", גיליון מס' 10, 2004; ראו והשוו: ת"א 13134/06 צוקרמן נ' לביא (1.2.2010)]. על יסוד כל האמור לעיל, אני בדעה כי דין התביעה העיקרית כנגד הנתבע להידחות. שכר הטרחה ששולם לנתבע הינו סביר בנסיבות העניין ולא מצאתי טעם המצדיק את התערבות בית המשפט בשיעורו. לאור מסקנתי זו, מתייתר הצורך לדון בהודעה לצד שלישי לגופה. סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה העיקרית כנגד הנתבע. כפועל יוצא מכך, ההודעה לצד שלישי נדחית אף היא. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לצד שלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עורך דיןצוויםשכר טרחהשכר טרחת עורך דיןצו ירושהירושה