תאונת דרכים צליפת שוט - מה זה "צליפת שוט" ?

##תאונת דרכים צליפת שוט (whiplash):## השימוש במושג "צליפת שוט" במסגרת תביעות פיצויים בגין תאונות דרכים לא תמיד נעשה בצורה מדויקת. במנגנון "צליפת שוט" בדרך כלל הנפגעים מאחור ואז יש דחיפה קדימה של הצוואר וצליפה לאחור. זה המנגנון האמיתי שנקרא צליפת שוט. חבלה מסוג צליפת שוט שמהותה פגיעה בחוליות הצוואר בעיקר, הינה אחת החבלות הנפוצות ביותר בתאונות דרכים. הספרות המקצועית מראה שפגיעת צליפת שוט יכולה להיגרם מהתנגשות של חזית רכב אחד באחורי רכב אחר. לרוב נגרמת החבלה בתאונות דרכים בשל האצה והאטה פתאומיים של הרכב, אשר כתוצאה מכך היושבים ברכב (החגורים בחגורת בטיחות) נחבלים ע"י מתיחה של גופם. פגיעה צווארית מסוג צליפת שוט יכולה לגרום לליקוי שמיעה כגון טנטון (צלצולים באוזניים) ובתאונות שבהן פגיעת צליפת שוט נגרמת במהירויות גבוהות לעיתים נוהגים לקבע את הצוואר. מנגנון צליפת שוט או מכת שוט עלול לגרום, מעבר לפגיעה בצוואר, גם לכאבי ראשי והקרנות לאזורים שונים בגוף כגון כתפיים, לבעיות נוירולוגיות חמורות ואף לאחוזי נכות. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים - כמה מקבלים על צליפת שוט:## 1. מבוא   התובע, יליד 1947, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.7.97 כשהוא בן 50 שנים. עסקו של התובע בעת התאונה היה בניסור יהלומים. העסק היה משותף לו ולשני אחיו.   הנתבעת היתה מבטחת הרכב במועד התאונה.   הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והדיון נסב בשאלת הנזק בלבד.   2. הפגיעה והנכות   התובע נפגע בעת שנהג במכוניתו ורכב אחר התנגש בו מאחור.   התובע פונה לבית החולים וולפסון ואובחן כסובל מחבלה מסוג צליפת שוט. בבדיקתו נמצאה רגישות לאורך עמוד שדרה צווארי תחתון וגבי וכן הגבלה בתנועות.   התובע שוחרר לביתו עם צווארון רך, הוראות מנוחה למשך 5 ימים וביקורת אצל אורטופד.   לתובע ניתנו תעודות אי-כושר עד ליום 30.4.98 וסה"כ תשעה חודשים ותשעה ימים.   כמו-כן נזקק התובע לכ - 95 טיפולי פיזיותרפיה (עד סוף דצמבר 97) לרבות טיפולים תרופתיים נוגדי כאב ודלקת והזרקות מקומיות.   ד"ר מירובסקי, שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי לבדיקת התובע, קבע כי לתובע נותרו 10% נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה וזאת בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי מכוח סעיף 37 (5) א' למבחני המל"ל ובעיקר בשל הגבלה בהטיה לימין, בסיבוב לשמאל וביישור. ב"כ התובע חלק על קביעת המומחה וזימנו לחקירה. המומחה נשאר איתן בדעתו הן בחקירת ב"כ התובע והן בחקירת ב"כ הנתבעת.   ד"ר מירובסקי ציין בחוו"ד כי התובע יכול להמשיך בעבודתו כיהלומן, שכן תנועת הכיפוף הנדרשת לעבודה זו אינה מוגבלת אצל התובע.   ב"כ התובע הציג בפני המומחה את אופי עבודתו של התובע כמנסר יהלומים והמומחה אכן הודה כי לא לעבודה זו כוונו דבריו. אלא שגם באשר לעבודה כמו זו שהוצגה לו בתמונות - לא ראה סיבה מדוע לא יוכל התובע לחזור ולבצעה.   באשר לתלונות התובע כי הוא סובל מסחרחורות, השיב ד"ר מירובסקי כי אינו יכול לקבוע חד משמעית אם התובע סובל או אינו סובל מסחרחורות, אבל ראה להביא בחשבון את העובדה שבבדיקות הברה והפוסטוגרפיה נמצאה מעורבות פונקציונלית.   ד"ר מירובסקי נשאל אם אדם שסובל מחוסר יציבות וסחרחורות יכול להמשיך בעבודתו כמנסר יהלומים והוא השיב שבמידה ויקבע שהתובע סובל מסחרחורות, אזי הוא מוגבל בסוג זה של העבודה. (ראה עמ' 11 לפורטוקול שורות 2-1).   ב"כ הנתבעת ביקשה לעמת את המומחה עם ממצאים העולים מקלטת וידאו שבה צולם התובע ע"י חוקרים מטעם הנתבעת. באותה קלטת נצפה התובע מחליף גלגל במכוניתו בחניון בי"ח וולפסון בו הינו עובד לאחר שגילה תקר בגלגל.   לאחר הצפיה בקלטת, ציין ד"ר מירובסקי, כי בכל התמונות נראה התובע מבצע תנועות סיבוב וכיפוף תקינות וכך גם היו ממצאיו בעת שהתובע נבדק במרפאתו. את תנועות היישור וההטיה כמעט שלא ניתן לראות בקלטת.   יש לציין כי מדובר במעקב בודד שביצע החוקר אחר התובע. בנסיבות אליהן נקלע התובע, לא היה מנוס מתיקון התקר בגלגל גם אם הפעולה תגרום לכאבים בצוואר.   הקלטת לא הציגה דפוס פעולה שגרתי של התובע.   בהידרשו לשיעור אחוזי הנכות שקבע לתובע, ציין ד"ר מירובסקי, כי לא ראה לקבוע אחוזים נמוכים מ - 10% וזאת בשל התרשמותו ממכלול הנסיבות והתרשומות הרפואיות שהיו לפניו ומכמות הטיפולים הפיזיותרפיים שלהם נדרש התובע.   כאמור, ד"ר מירובסקי נשאר איתן בדעתו וחוות דעתו לא נסתרה.   על כן אני קובעת כי לתובע נותרו 10% נכות רפואית כתוצאה מהתאונה.   3. הנכות התפקודית   עיקר טענתו של התובע נוגעת לתחושת אי היציבות שנגרמה לו לטענתו בתאונה. לטענתו עבודתו כרוכה בכיפוף והטיה של הראש לתוך המשקפת על מנת להציב נכון את היהלום בתוך המכונה, כך שניתן יהיה לנסר את הנקודה אליה רוצים להגיע. (ראה עדותו של אחי התובע עמ' 16 שורות 11-6).   התובע טוען כי לאחר התאונה ניסה לחזור לעבוד אך לא הצליח כהגדרתו: "באתי ואפילו לא עבדתי יותר מחצי שעה בגלל שיש שם מסורים שמסתובבים במהירות של 11,000 סל"ד והעבודה מצריכה את המנסר להיכנס עם הפנים אליהם ואחרי חצי שעה הרגשתי כאבי צוואר והאיזון שלי מתערער, אז הפסקתי לעבוד לאחר חצי שעה". (עמ' 23 שורות 24-21)   כפי שעולה מן העדויות עבודת ניסור היהלומים מצריכה דיוק רב. בעסקם של התובע ואחיו כ - 95 מכונות ניסור. כאשר הגיעה עבודה, היינו כמות של יהלומים לניסור, חילקו אותה האחים ביניהם.   אופי העבודה הוא כזה שיש ימים בהם אין עבודה, אך כפי שהעיד התובע, גם אם עובדים רק שבועיים שלושה בחודש, אפשר להתפרנס יפה. (ראה עדותו עמ' 24 שורות 6-4).   עובר לתאונה בשנת המס 1996, עמדה השתכרותו השנתית של התובע על 65,286 ₪ ובממוצע חודשי 5,440 ₪. צמוד להיום 7,330 ₪.   השתכרותו בשנת 1997 - שנת התאונה, עד למועד התאונה כ - 7 חודשים, עמדה על 42,756 ₪. ובממוצע חודשי כ - 6,110 ₪ וצמוד להיום 7,582 ₪.   לאחר התאונה, בתום תקופת אי-הכושר, פנה התובע לעבוד כשומר ואף קיבל תקופת מה דמי אבטלה עד שב - 1.9.99 קיבל עבודה "ככוח עזר" בחדר ניתוח בבי"ח וולפסון.   בעבודתו בבי"ח וולפסון, הוא עובד על חוזה מיוחד אשר מתחדש אחת לחצי שנה ומשתכר בממוצע 4,300 ₪ ברוטו לחודש נכון לסוף שנת 2000. סכום זה צמוד להיום 4,643 ₪.   ברי כי שכרו של התובע כיום נמוך בהרבה משכרו עובר לתאונה.   אמנם אחיו של התובע העיד, כי המצב בשוק היהלומים אינו כפי שהיה מזה מספר שנים, אך לא באה כל הוכחה שאכן גם בשנת 1998 - המצב היה כה גרוע, עד שלתובע לא היתה כל סיבה לחזור לעבודתו ותחת זאת למצוא עבודה בשמירה, או לקבל דמי אבטלה.   יתרה מכך, אחי התובע העיד, כי כיום משתכרים הוא ואחיו יותר ממה שהשתכרו בעת שהתובע עבד יחד עימם ואת העבודה חילקו ביניהם.   אני מאמינה לתובע שהתקשה לשוב לעבודה בשל הכאבים שתקפו אותו.   מאידך, צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה כי ניסיון של מחצית השעה - כפי שעשה התובע - אינו ניסיון של ממש.   כמו-כן יש להביא בחשבון שגם היום עושה התובע שעות נוספות כשנדרש לכך.   בהביאי בחשבון כל הגורמים הללו, ראיתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע, הינה כנכותו הרפואית בשיעור 10%.   דיון בראשי הנזק   4. הפסד השתכרות בעבר   א. אי כושר מלא   התובע טוען כי היה באי כושר עבודה מלא מיום התאונה ועד 30.4.98 וסה"כ למעלה מ - 9 חודשים.     התובע לא צרף אישורי אי-כושר למוצגיו ומכאן טוענת ב"כ הנתבעות, כי טענתו זו לא הוכחה.   ד"ר מירובסקי מציין בחוות דעתו, כי התובע קיבל אישורי מחלה לתקופה שעד 30.11.97, היינו 1/3 4 חודשים. בחקירתו התייחס ד"ר מירובסקי לחומר הרפואי שהוצג בפניו וציין כי בחומר זה היה כדי להשפיע על קביעת אחוזי הנכות - כפי שעשה. מכאן אני מסיקה כי תקופת אי-כושר בת קצת למעלה מ - 4 חודשים, נראתה למומחה סבירה.   גם מתוך אישור התייצבות דורש עבודה לביטוח הלאומי שצורף לתצהיר התובע, עולה כי נרשם כדורש עבודה החל מנובמבר 1997, מכאן שעד לאותו מועד היה התובע באי-כושר עבודה.   אכן, ראוי היה לתובע לצרף את אישורי אי-הכושר לתצהירו, אלא שאני מניחה כי אך משום טעות לא צורפו, שכן לכתב התביעה הם צורפו.   על-כן התובע זכאי לפיצוי לתקופה שעד 30.11.97. השתכרותו עובר לתאונה עמדה ע"ס 7,582 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה - 6,282 ₪. 27,201 ₪ = 4.33 X 6,282 ש"ח ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (30.9.97) - 33,094 ₪.   ב. לתקופת אי הכושר החלקי   לאור קביעתי שלעיל, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בשיעור 10% משכרו הממוצע בשנת 1997 בתקופה שלפני התאונה ובמכפלת 70 חודשים עד מועד כתיבת פסק הדין 43,974 ₪ = 70 X 10% X 6,282 ש"ח ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (15.11.97) - 53,242 ₪. מאחר והפיצוי בגין כל התקופה שמתום אי-הכושר המלא מביאה בחשבון רק 10% משיעור השתכרות התובע, אין מקום לניכוי דמי האבטלה או שכרו בעבודתו כשומר ו"ככוח עזר" בתקופות אלו, שכן הכנסותיו אלו כולן נמוכות באופן משמעותי מהשתכרותו הממוצעת עובר לתאונה.   סה"כ הפסדי השתכרות בעבר - 86,336 ₪.   5. הפסד כושר השתכרות בעתיד   התובע כיום בן 55 ונותרו לו עוד 10 שנות עבודה. חישוב של 10% מהשתכרותו עובר לתאונה ובהיוון ל - 10 שנים מביא לתוצאה - 65,036 ₪ = 103.5617 X 10% X 6,282 ₪. 6. עזרת הזולת בעבר ובעתיד   פגיעתו של התובע לא היתה כזו שהצריכה עזרה בסיעוד.   באשר לעזרה במשק הבית - לא ראיתי לקבל טענת התובע, כי עובר לתאונה סייע בידי אשתו בעבודות משק הבית ואילו לאחר התאונה נזקקו לעזרה בשכר לשם כך, שאותה הוא מעריך ב - 600 ₪ לחודש.   חישוב מהיר מראה כי 600 ₪ לחודש, הינם עלות עזרה בת יותר מ - 4 שעות לשבוע.   התובע העיד כי עזר לאשתו רק בעבודות הקשות, כמו ניקוי חלונות ותריסים. עבודות אלו אינן דורשות 4 שעות שבועיות.   יתרה מכך, אני מפקפקת בעצם הטענה כי התובע אכן עזר לאשתו, שכן כפי שאמר במהלך חקירתו הנגדית - "את שואלת אותי למה אני לא עושה ספונג'ה ואני משיב לך שא' אני לא יכול, וב' אני עדיין גבר".   התובע לא הביא את אשתו להעיד, לא את העוזרת ולא כל אישור שיכול להעיד על עצם העסקתה. יתרה מכך, בעת עדותו בפני, הודה כי אשתו נמצאת מזה מספר חודשים בחופשת מחלה לאחר ניתוח בידה.   עוד הוסיף, כי בתו הקטנה ובעלה מתגוררים בביתם.   מכל אלה, ראיתי לקבוע כי הצורך בהעסקת עזרה בשכר לאחר התאונה של התובע ועצם העסקתה לא הוכחו.   באשר לעתיד, הרי שנכותו הנוכחית של התובע אינה כזו המצדיקה באופן אוטומטי פיצוי בגין עזרה בשכר. כאמור, התרשמתי שגם עובר לתאונה לא תרם התובע לעבודות משק הבית ואם תרם היתה תרומתו מזערית.   מכאן שגם באשר לעתיד לא ראיתי לקבוע פיצוי בראש נזק זה.   7. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה   אין חולק שהתובע עבר סדרות רבות וארוכות של טיפולי פיזיותרפיה כפי שעולה אף מחוו"ד ד"ר מירובסקי.   התובע הודה שאת הטיפולים קיבל בעיר מגוריו - בחולון, וכי בידיו אין קבלות על הוצאות נסיעה לצרכי הטיפולים.   ב"כ התובע מעמיד את הפיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות על סך 2,000 ₪ וסכום זה הינו סביר בעיני.   כמו-כן עותר ב"כ התובע לפיצוי בגין תרופות שנרכשו בקופ"ח בשיעור של 1,000 ₪ וכן הוצאות לפי קבלות בסך 143 ₪.   לאור דברי ד"ר מירובסקי, לפיהם נזקק התובע ויתכן ויזקק בעתיד לתרופות לשיכוך כאבים נראה לי סכום זה סביר.   באשר להוצאות בגין טיפולי פיזיותרפיה בעתיד - הרי שטיפולים אלו כלולים בסל הבריאות והתובע זכאי לקבלם מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994.   סה"כ הוצאות רפואיות ונסיעות - 3,143 ₪.   8. כאב וסבל   לתובע נכות בשיעור 10% ובהפחתת גיל עומד גובה הפיצוי בראש נזק זה על סך - 14,000 ₪.   סה"כ הנזק לפני ניכויים 168,515 ₪.   9. ניכויים   לתובע שולם תשלום תכוף בסך 16,500 ₪ ביום 21.1.98, כפי שעולה מסיכומי הנתבעות. סכום זה יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע.   10. סוף דבר   ראיתי להעמיד הפיצוי בגין נזקיו של התובע בתאונה מיום 21.7.97 על סך 168,515 ₪.   סכום זה ישתלם לתובע לאחר ניכוי התשלום התכוף ששולם לו בשעתו.   על הסכום לתשלום יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כדין.     התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.תאונת דרכיםשאלות משפטיותצליפת שוט (תאונת דרכים)