מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה בגן ילדים - תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף: ##רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת## 1. התובעת ילידת 1969, עבדה בעת הרלוונטית כסייעת בגן ילדים בבעלות ובניהול הנתבעת 1. הנתבעת מבוטחת בביטוח רלוונטי אצל נתבעת 2. ביום 20.7.06, סמוך לשעה 10.00 לאחר שסיימה להכין ארוחת עשר לילדים, אירעה התאונה נושא התביעה. בין הצדדים מחלוקות עובדתיות רבות לגבי נסיבות התאונה והגורמים לה, אך אין מחלוקת שהתובעת נחתכה חתך עמוק ואגרסיבי בחלק הפנימי של אמת ידה הימנית - דומיננטית, קרוב לשורש כף היד - מזכוכית של חלון הגן [להלן - "התאונה"]. 2. התובעת שהחלה לדמם פונתה בתכוף לבית החולים בלינסון. בבית החולים אובחנה פגיעה קשה: קרע מלא בעורק המדיאלי, דימום עורקי, קרעים בגידים וקרע מזערי בעצב מדיאנוס. התובעת אושפזה ונותחה לאלתר להשקת הגידים והעורק [להלן - "הניתוח הראשון"]. לאחר תפירה, קיבוע בגבס ו - 3 ימי אשפוז, שוחררה עם המלצות טיפול. ב - 30.7.06 הוסר מידה הגבס והומלץ לה על טיפולי פיזיותרפיה, חופשת מחלה ונטילת משככי כאבים. 3. ב - 17.8.06 ביקרה התובעת במרפאת כאב. שם אובחנו הגבלה בתנועות אצבעות, כאבים בכיפוף וביישור והומלצו לה 12 מפגשים. על אף זאת ועל אף פיזיותרפיה, לא חדל סבלה של התובעת. בביקורה במרפאה אורטופדית של בית החולים ביום 6.9.06, אובחנו תחושה מדיאנית ירודה, הגבלה בכיפוף אגודל והגבלה ניכרת בתנועת הקמיצה. 4. ביום 8.1.07 נאלצה התובעת להתאשפז בשנית בשל נוקשות. במהלך אשפוז זה נותחה בהרדמה מלאה לשחרור שני גידים, להארכת הגיד השלישי ולפתיחת קופסית של המפרק בשורש כף היד [להלן - "הניתוח השני"]. כעבור 3 ימים שוחררה שוב עם גבס וטופלה בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק. 5. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה. בהתאם אישר ושילם לתובעת סכומים כמפורט: א. אי כושר מלא ל - 3 חודשים 21.7.06 - 19.10.06, שולמו דמי פגיעה. ב. נכות זמנית מלאה לתקופה 20.10.06 - 14.11.06. ג. נכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה 15.11.06 - 30.4.07. ד. החל מ - 1.5.07 - נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 28%: 20% בגין פגיעה עצבית ו - 10% בגין הגבלה בשורש כף היד. על אלה הפעיל כדי 1/4 את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"]. המל"ל שילם וישלם לתובעת תגמולים. הללו שוערכו על ידי אקטואר הנתבעות, ליום 2.10.11 בסכום של 343,612 ₪. 6. שני הצדדים הגישו כמקובל חוות דעת רפואיות, כל אחד מטעמו. מומחה התובעת, ד"ר קמחין, העמיד את נכותה הרפואית על 37% ואילו מומחה הנתבעות ד"ר קליר, העמיד את נכותה זו על 23.5%. לאור הפערים מונתה ד"ר יפה כמומחית מטעם בית המשפט [להלן - "המומחית"]. המומחית בדקה את התובעת ב - 15.6.09 ושלחה אותה לבצע בדיקת EMG עדכנית. הבדיקה גילתה שהנזק לעצב המדיאני בו הבחין ד"ר קמחין בזמנו - חלף. כמו כן שללה המומחית הגבלת תנועה באצבעות. על כן העמידה את נכותה הרפואית המשוקללת 23.5%: 15% לפי סעיף 29 [6] בין ב' ל - ג' לתקנות ובנוסף 10% לפי סעיף 41 [10] ה' לתקנות. חוות הדעת הוגשו ללא חקירת המומחים. לאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט ובהיעדר טיעון ונתון לסתור, קביעותיה משקפות את מצבה הרפואי של התובעת לצורך פסק דין זה. 7. התובעת, טכנאית אולטרה סאונד בהכשרתה, עבדה בעברה הרחוק במקצועה זה בבית חולים אסף הרופא. לאחר מכן עבדה בבוטיק משפחתי וכשנסגר, החלה לעבוד כסייעת בגן של הנתבעת. שכרה עובר לתאונה עמד על 4,022 ₪, בהצמדה להיום כ - 4,800 ₪ [להלן - "השכר הקובע"]. 8. לאחר התאונה לא עבדה התובעת תקופה ממושכת. החל מ - 11.10.08 החלה לעבוד כמזכירה במקומות עבודה שונים, לעיתים בשכר העולה על השכר הקובע, לעיתים בשכר נמוך ממנו, לעיתים לא עבדה בין מקומות עבודה. החל ממאי 2010 עובדת התובעת במשרד עורכי דין כמתלמדת בעבודות הוצל"פ ושכרה החודשי למועד עדותה, כ - 3,700 ₪. ##המחלוקות## 9. אין מחלוקות משפטיות בין הצדדים. המחלוקות המרכזיות סבות על נסיבות התאונה: האם אירעה כתוצאה מנפילת ומהתנפצות זכוכית שמשתו הימנית - עליונה של חלון הגן כטענת התובעת או שמא בנסיבות מגוונות אחרות אותן העלו הנתבעות. האם נגרמה התאונה עקב היעדר פרט הגנה על שמשות החלון כטענת התובעת או שמא עקב גורמים מגוונים אחרים, כגון תחיבת ידה אל תוך השמשה, כפי טענת הנתבעות. 10. מחלוקות שגורות לגבי הנכות התפקודית וראשי הנזק השונים. ##הראיות## 11. מטעם התובעת העידו היא עצמה, בעלה אורי, מומחה בטיחות מהנדס ארתור שוורץ וסייעת נוספת שעבדה באותה עת בגן, דורית נוריאני. 12. מטעם הנתבעות העידו מומחה בטיחות מהנדס דוד אופיר והנתבעת עצמה. ##דיון## ##ממצאים עובדתיים## החלון 13. טרם נפנה לניתוח העדויות, נפרט את נתוני זירת התאונה בעת התאונה, נתונים שלמעשה אינם שנויים במחלוקת: במקום בו עמדה התובעת עובר לתאונה ובתוך החדר, מצוי שיש ובו כיור לשטיפת כלים. מעל לכיור ולשיש מצוי חלון הפונה מהחדר וממבנה הגן, אל חצר חיצונית. מסגרת החלון עשויה מפרופיל בלגי וצבועה בצבע כחול. החלון עצמו מורכב משתי כנפיים, ימנית ושמאלית, כשבכל אחת מהן שתי שמשות זכוכית, עליונה ותחתונה, עובי זכוכית בכל שמשה, בין 3 ל - 4 מ"מ. השמשות מודבקות אל צידו החיצוני של הפרופיל הבלגי ולא אל צידו הפנימי [הפונה אל תוך החדר]. לענייננו, הכנף הימנית של החלון מורכבת מצידה הימני על ציריות אנכיות וניתנת לפתיחה החוצה כדי 90 מעלות, באמצעות ידית המורכבת על הפרופיל לצידה השמאלי ה"גובל" בפרופיל של הכנף השמאלית. על מנת לפתוח את הכנף הימנית, מסובבים את הידית ימינה ולמעלה, בניגוד לכיוון השעון [להלן - "מנגנון הפתיחה" ו"הידית"]. אין חולק כי זירה זו בנתוניה, לא נותרה כשהייתה בעת בדיקתה על ידי המומחה מטעם הנתבעות: הכנף השמאלית קובעה. הכנף הימנית הושארה פתוחה אלא שבמקומה הותקנה סגירה מחומר קשיח ובמלבן שנותר, הותקן מזגן. אך אנו עוסקים במצב בעת התאונה. ##התרחשות התאונה ## 14. התובעת הצהירה כך: "בתאריך 20.7.06 בשעה 10.00 או בסמוך לכך, לאחר שהכנתי ארוחת 10 לילדי הגן ניגשתי לחלון הגן ופתחתי את החלון כרגיל, כאשר לפתע ותוך כדי פתיחת החלון, נשברה הזכוכית בחלון ונפלה על ידי הימנית ... החלון מורכב משתי כנפיים, כמפורט בחוו"ד ובתמונות המהנדס ארתור שוורץ מיום 7.8.08. החלון הימני, ממנו נפגעתי, נפתח כלפי חוץ על שני צירים אנכיים בתשעים מעלות, ותוך כדי פתיחת החלון מסיבה שאינה ידועה, נשברה לפתע זכוכית אחת מבין 2 זכוכיות המרכיבות את כנף חלון ימין וכתוצאה מכך נפגעה יד ימין שלי .... המשקופים של החלון, הראשי והמשניים עשויים כולם מברזל ומבנה הגן, הינו בבית בן כ - 20 שנה. אני רוצה לציין כי פתחתי את החלון בזהירות מרובה וללא שימוש בכח, אלא באופן רגיל, כפי שאני הייתי עושה מידי יום ביומו. כמו כן יצוין, כי הזכוכית בחלון לא הייתה מחוזקת, ועם השנים היא התרופפה, ותוך כדי הפתיחה היא נשברה וגרמה לי לנזקי גוף ... יש לציין כי לא הייתה לי כל התראה, עובר לתאונה, כי הזכוכית רופפת ו / או ישנה סכנה כלשהיא בפתיחת החלון". 15. התובעת נחקרה ארוכות לגבי נסיבות התאונה. התובעת, שמלכתחילה לא הבחינה בתצהירה בין השמשה העליונה לבין השמשה התחתונה בכנף החלון הימנית, עמדה על דעתה שהזכוכית שנשברה על ידה, באה מהשמשה הימנית העליונה, זו המצויה מעל לידית [עמ' 6, ש' 19 - 20, עמ' 7, ש' 30, עמ' 8 למעלה]. בעלה אורי והמהנדס מטעמה שוורץ העידו כי כך מסרה להם [עמ' 12, ש' 24, עמ' 19, ש' 20]. ברור כי משקל עדויותיהם אינו כמשקל עדותה של התובעת, בהיותם עדי שמיעה. מאידך, הם מעידים בכך על אמרות של התובעת עוד בטרם נפתח המשפט ועוד בטרם הייתה מודעת להשלכות אפשריות של מיקום השמשה. לכך יש להוסיף את עדות הסייעת הנוספת דורית נוריאני. בתצהירה מסרה כי לא הייתה עדה לתאונה אך התובעת נפצעה משברי זכוכית של החלון והיא דורית, שטפה את כתמי הדם שהיו בגן וזכור לה שהיו שברי זכוכית על השיש במטבח. בחקירתה העידה בכנות כי אינה זוכרת שראתה חלון סגור או שראתה שבר בשמשה הימנית - תחתונה, אם כי היא חושבת שהייתה זו השמשה העליונה אך שוב, אינה זוכרת. הנתון החשוב בעדותה של דורית הוא מראה השמשה לאחר התאונה, אותו ראתה במו עיניה. דורית העידה: "אני זוכרת את הזכוכית שבורה ... אני זוכרת שפיץ, לא נפלה כל הזכוכית. היו רסיסים קצת. ושפיץ שנשארה [כך!] על המשקוף." כשהציע לה ב"כ הנתבעת שהיא זוכרת חריצים על הזכוכית, עמדה על דעתה: "אני זוכרת שפיץ." [עמ' 17]. דורית לא ידעה לענות על התזה של ב"כ הנתבעת ולפיה, מתמונות שצילמה הנתבעת, עולה שהשמשה שתוקנה היא הימנית - תחתונה, שלצידיה אין מריחה של צבע כחול, לעומת המריחה לצד השמשה הימנית - עליונה. 16. ואילו הנתבעת, שאף היא לא הייתה עדת ראיה לתאונה, שכן שהתה באותה עת בחדר אחר, הצהירה כך: "כאשר נכנסתי אל החדר בו נפגעה התובעת ראיתי כי החלון היה סגור ... מיד לאחר התאונה ראיתי כי החלון מצד ימין היה סדוק, והחלון לא נפל כלל אלא נראה כי נופץ כשהמסגרת נעולה ... מיד ובסמוך לאחר התאונה הוחלפה השמשה הימנית התחתונה בשמשה אחרת ... כשהגעתי לחדר אחרי התאונה היה החלון סגור ולא ראיתי כי עשו שימוש בידית הפתיחה ... זמן מה לפני התאונה מסגרת החלון נצבעה בכחול. במהלך הצביעה נמרחה שמשת החלון ליד המסגרת בכל ארבעת חלקי החלון. בצילומים שצילמתי רואים את מריחת הצבע בסמוך למסגרת על כל ארבעת חלקי החלון.". 17. כאמור, הגישו שני הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם. המומחים לא ביקרו בגן מיד לאחר התאונה. המהנדס שוורץ מטעם התובעת, ביקר שם כמעט שנה לאחר התאונה. המהנדס אופיר מטעם הנתבעות, ביקר שם למעלה משנתיים לאחר התאונה. אין חולק כי מצב החלון והשמשה שונו קודם לכן. יוצא שאין בדבריהם כדי לסייע למי מהצדדים בהוכחת גרסתו לגבי מיקום השמשה שנשברה. 18. לאחר עיון מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת. אמנם מדובר בגרסה יחידה של בעל דין הכפופה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. ואולם, רחשתי לה אמון מלא ומושלם: תשובותיה בחקירה הנגדית היו קוהרנטיות והגיוניות. מסתבר שעוד לפני המשפט מסרה לבעלה ולמומחה מטעמה את מיקומה של השמשה שנשברה. היא לא שינתה את עדותה ולא חזרה בה במהלך החקירה הנגדית. 19. מעבר לנדרש, ניסיונות ב"כ הנתבעת לסדוק בעדותה, לא נשענו על פגמים עצמיים בה, אלא על גרסה של הנתבעת. גרסה זו נשענת על כרעי תרנגולת והתקשיתי לתת בה אמון: הנתבעת מסרה תצהיר, אמנם ברשות בית המשפט, אך באיחור, לאחר שהייתה בפניה גרסה מלאה של התובעת ושל עדיה. הנתבעת ראתה להגיש תמונות שלטענתה צילמה בסמוך לאחר התאונה. תמונות אלו מכשילות את הנתבעת ופוגעות באמינותה, בלשון המעטה. התמונות אינן מגלות מתי צולמו; ה"קבלה" שהגישה מיום 3.8.06, אינה מגלה עבור אילו צילומים ניתנה; התמונות מציגות לכל היותר סדיקה בשמשה הימנית - תחתונה. אין בהן שבר ואין בהן "שפיץ". לא רק שהן מנוגדות לעדות דורית נוריאני שעמדה על דעתה כי ראתה "שפיץ" בזכוכית השמשה [ולא נטען דבר כנגד אמינותה של דורית], אין בהן הסבר למנגנון פציעתה של התובעת ולדם הרב שהצריך ניקוי: במילים אחרות, סדיקה בשמשה אין בה כדי להביא לקריעת גידים וכלי דם בידה של התובעת; לגבי טענתה כי בתמונות שצילם בעלה של התובעת בסמוך לאחר התאונה, ניתן לראות מריחת צבע כחול על השמשה הימנית העליונה. הנתבעת מבקשת להסיק מכך כי מדובר במריחה מקורית וכי זכוכית השמשה לא הוחלפה לאחר התאונה. אני סבורה כי מדובר בהיסק ניטראלי לחלוטין. אין בו כדי לשלול מריחת צבע חדשה לאחר התאונה ואין בו כדי לחייב כי השמשה שהוחלפה הינה השמשה הימנית - תחתונה. הנתבעת נלחצה בחקירתה הנגדית. כשנשאלה כיצד זכרה בחלוף 6 שנים מהתאונה שהחלון היה סגור, לא לקחה אחריות והטילה זאת על דורית. לדבריה, דורית אמרה לה זאת [עמ' 29]. אך תשובה זו אינה מתיישבת עם טענה אחרת שלה ולפיה צילמה את התמונות בסמוך לאחר התאונה. שכן אם אכן זה המצב, הרי התמונות מגלות כביכול, ללא היזקקות לדורית, שהחלון במצב סגור. ומי שצילם אותן, הנתבעת, יודע זאת מידיעה אישית וממראה עיניו. לנתבעת הפתרונים. הנתבעת לא זכרה שראתה שברי זכוכית ובכך ניסתה להרחיק עדותה [עמ' 29, ש' 29]. זאת לעומת עדות דורית שראתה שברי זכוכית לא רק ב"שפיץ" אלא גם על השיש במטבח [תצהירה וחקירתה]. גם באשר לכתמי דם, ניסתה להרחיק עדותה, אך ניסיונה לא צלח בידה: תחילה השיבה שראתה כתמי דם ברצפה, במטבח וליד הארונות וגם בחדר השני אליו רצה התובעת לעטוף את ידה [עמ' 29, ש' 24]. אך בית המשפט "קירב" אותה ושאל האם ראתה כתמי דם בחדר הקרוב למקום התאונה. ואז השיבה שהייתה מבולבלת אך נזכרה שראתה כתמי דם על החלון עצמו. היא מיקמה אותם על השמשה הימנית - תחתונה [עמ' 29 בהמשך]. אין בתשובה זו הסבר לתמיהה, כיצד והיכן הופיעו כתמי דם על החלון, כאשר כל מה שמצולם כביכול ממועד סמוך לתאונה - הינו סדיקה בלבד ולא שבר או "שפיץ". לא רחשתי אמון לגרסתה בחקירתה הנגדית ולפיה הרעיון לצילום התמונות אותן הגישה, הינו רעיון של דורית. לא ברור לי מדוע נדרשה להצגה כזו של הדברים. מעבר לכל נדרש, דורית לא נשאלה דבר על כך. ודורית עצמה, הגם שאינה זוכרת איזו שמשה נשברה, כן זכרה "שפיץ" שאינו מופיע בכלל בתמונות שצילמה הנתבעת. שוב, בלשון המעטה, אני סבורה שדווקא עדות הנתבעת לפי טיבה, מסייעת לעדות התובעת. 20. מנגנון הפגיעה ומיקום הפגיעה בידה של התובעת מסייעים אף הם להעדפת גרסתה: התובעת ניסתה או החלה לסובב את הידית על מנת לפתוח את הכנף הימנית של החלון. היא תפסה את הידית באצבעותיה כשגב ידה כלפי הרצפה וכף היד כלפי התקרה. טרם הספיקה להשלים את התנועה ולסובב את הידית ימינה ולמעלה, בניגוד לכיוון השעון, נשברה הזכוכית ופגעה בשורש כף היד ההפוכה. 21. הנתבעות ניסו לטעון כי התאונה אירעה עקב תחיבת ידה של התובעת אל תוך השמשה. לא רק שטענה זו לא בוססה, אף לא כהשערה מלומדת, הנתבעות מנועות לטעון טענה זו שכן היא עומדת בניגוד לראיות שהן עצמן הגישו - ה"תמונות" בסמוך לאחר התאונה שצילמה כביכול הנתבעת. בהינתן מנגנון ואופי הפציעה של התובעת, לא ייתכן שנגרמה כתוצאה מתחיבת יד שהותירה בשמשה סדיקה בלבד. נמצא שהתובעת הוכיחה כי הזכוכית שהתרסקה על ידה, מקורה בשמשה ימנית - עליונה ##הגורם להתנפצות השמשה## 22. מדוע התנפצה השמשה? ראינו כי התובעת עצמה לא הייתה מעורבת בפעולה חריגה, למעט ניסיון לפתוח את החלון. התובעת עצמה אינה יכולה לדעת כיום, אף לא בכל זמן נתון לאחר תיקון השמשה, מדוע התנפצה השמשה. מהנדס שוורץ מטעמה, העריך כי ההתנפצות נגרמה כתוצאה מפעולתם של שני גורמים: אחד, היעדר פרט הגנה ממתכת, סיליקון או מרק - המחבר ומחזק את השמשות אל הפרופיל והיעדר הדבקה בצד הפנימי של החלון. השני, עיוותי משקוף לאור חלוף הזמן ושינויי טמפרטורה, מה שגרם לקושי מסוים בפתיחת וסגירת החלון. לדבריו יש ללמוד על רמת זהירות וסטנדרט נכון בהגנת השמשה, ממפרט כללי של משרד הביטחון. מהנדס אופיר מטעם הנתבעות, סבר שעצם קיומה של הדבקה חיצונית שוללת את היתכנות התאונה כפי שמסרה התובעת, שכן במצב זה הייתה השמשה נופלת בצידו החיצוני של החלון. בנוסף הוא נסמך על תמונות שמסרה לו הנתבעת כי צילמה בסמוך לאחר התאונה, קבע סדיקה אלכסונית ושלל לפיכך כל קשר בין צורת חיבור השמשה לבין התאונה. לטענתו ומניסיונו, זכוכית נשברת או נסדקת בעיקר כאשר מופעל עליה כוח מרוכז ופתאומי בצורת נגיפה. כאשר מבקשים לפתוח כנף חלון בעזרת ידית מותקנת בצידו הפנימי ובצורה שכל אדם סביר היה מנסה, לא מתקיים מצב של נגיפה והזכוכית לא הייתה נשברת. לדבריו לא ראה עיוותים במשקוף החלון, ממילא מהנדס שוורץ לא מדד ולא פירט עיוותים כאלו ולדבריו לא היה קושי בפתיחת החלון בעת ביקורו. הוא שולל הסתמכות על מפרט משרד הביטחון שאינו בגדר תקינה מחייבת. 23. התובעת עצמה העידה כי לא דחפה את החלון ולא נתנה לו מכה, כי לא היה לה קושי בפתיחתו ולא היה לה סימן כי "משהו הולך לקרות" [עמ' 7 - 8]. 24. לאחר עיון העדפתי את חוות דעת מהנדס שוורץ על פני חוות דעת מהנדס אופיר: שני המומחים מסכימים כי השמשה הייתה מודבקת למסגרת החלון מצידה החיצוני בלבד. שניהם גם מסכימים כי פרט להדבקה זו לא היה כל פרט הגנה ה"מקבע" את השמשה למסגרת. לא ירדתי לסוף דעתו של מהנדס אופיר ולפיה במצב זה הייתה השמשה נופלת רק בצידו החיצוני של החלון ולא בצידו הפנימי, שם עמדה התובעת ושם נמצאה ידה. בעיני אין כל "העדפה" לצד של נפילת השמשה במצב של הדבקה לצד החיצוני. הגיון פשוט מלמד כי אם כבר יש "העדפה" תהיה היא לצד הפנימי, בו אין הדבקה כלשהי ואף אין קיבוע או "פרט הגנה". בנוסף, כל מסקנותיו של מהנדס אופיר, המבוססות על תמונות שכביכול צילמה הנתבעת בסמוך לאחר התאונה, אינן מתקבלות לאור ממצאיי לעיל בנוגע לאמינותן של תמונות אלה. אשר לעיוות במסגרת החלון, אכן מהנדס שוורץ לא מדד אותו ולא הביא נתונים לגביו. אני מוכנה לקבל כי אין עיוות של ממש. יחד עם זאת, מהנדס שוורץ בדק במקום, טרם שינוי החלון [מניעת פתיחתו והתקנת מזגן] ומצא כי יש להתכופף מעט על מנת להגיע למצב פתיחה של הידית והידית לא נפתחה בקלות. על כן תיאר לעצמו שברגע שכך קורה, מפעילים "קצת כוח" על החלון, הכוח הזה מעקם את המסגרת ויכול לשבור את החלון [עמ' 21, ש' 11 - 17]. בחוות דעתו הסתפק באפשרות הרעדת החלון כגורם. מצאתי היגיון בהערכה זו: התכופפות אל הידית, קושי מסוים בפתיחת החלון, הפעלת כוח מועט, הרעדת החלון והתוצאה - שבירה של הזכוכית ונפילה פנימה על ידה של התובעת. לעומת זאת, התקשיתי לקבל את האמירה הגורפת של מהנדס אופיר ולפיה תנאי לשבירת הזכוכית הוא הפעלת כוח מרוכז ופתאומי בצורת נגיפה. לא רק שלא הביא נתונים וביסוסים לדבריו, הוא נזהר בסופו של דבר והפנה להתנהלותו של אדם סביר. סבירותו של אדם זה ומידת הכוח שהוא מפעיל ביחס לכוח המועט שהפעילה התובעת, גם אם היא עצמה לא ראתה בכך דחיפה או מכה, לא בוססה. נמצא שהתכופפות התובעת והפעלת כוח מסוים, לא גדול, על הידית, היא שגרמה לשבירת השמשה ולתאונה. 25. ומזווית אחרת, האם ניתן היה למנוע את התאונה? האם קמה לנתבעות אחריות בגין אי מניעת התאונה? בסיכומיה, הקדישה התובעת לעניין זה טיעון צנוע וצנום. היא לא הפנתה לתקינה או לפסיקה מחייבת לגבי הנושא הטריוויאלי של רמת ההגנה, הקיבוע והחיבור של שמשת זכוכית חלון - אל מסגרת החלון ואף לא ביקשה ללמד היקש מפסיקה קרובה או להפעיל כללי היפוך נטל. הנתבעות הסתפקו בציטוט חוות דעתו של מהנדס אופיר מטעמן. כשלעצמי איני נזקקת לתקינה ולמפרטים כאלו או אחרים. שמשת זכוכית כמו חפצים אחרים מזכוכית אינם מסוכנים דרך כלל כשלעצמם. יחד עם זאת, כאשר מופעלים עליהם כוחות וגורמים חיצוניים, הם הופכים למסוכנים לאדם מכוח תכונות התרסקות והחדות של שבריהם ורסיסיהם. על כן, הדעת נותנת כי כאשר מותקנת זכוכית, בין בדלת ובין בחלון של מבנה, יש לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע או למצער, להפחית ככל שניתן, את מידת פגיעתם. אמצעים אלה יש לנקוט הן ביחס לאדם הזהיר והן ביחס לאדם הרשלן, הן ביחס לקטין והן ביחס לבגיר. אמצעים אלה יש לדרוש הן מהיצרן, הן מהמוכר, הן מהמתקין והן מהמחזיק לאחר התקנת הדלת והחלון. זו לטעמי נקודת המוצא. 26. ברוח זו קבעה הפסיקה ואחריה התקינה, חובת סימון על גבי דלתות זכוכית במבני ציבור ואף בבתים פרטיים [ראו סקירתו של השופט אבי זמיר בת.א. [של - ת"א] 195574/02, נועמה נ' קרייזי ליין בע"מ ואח', ולאחרונה הרכב השופטים זילברטל, יעקבי ורומנוב ע"א [מח - ירושלים] 15906-05-10, לוי נ' אלרון, ]. איני רואה הבדל של ממש בין חובת הסימון של זכוכית לבין חובת ההגנה על קיבועה אל מסגרת. ההיפך, אני סבורה כי הדברים יפים מכוח קל וחומר. אם ניתן לטעון ברמה עקרונית כנגד אדם שנכנס בזכוכית, כי היה עליו לראותה או להיזהר הרי לא ניתן לטעון כדבר הזה כלפי אדם הפותח דלת או חלון בתמימות. אדם כזה אינו יודע ואינו צריך לדעת או לצפות, כי הזכוכית אינה מחוברת היטב למסגרת. אדם כזה אינו יודע ואינו צריך לדעת או לצפות כי פתיחה לא עדינה [להבדיל מטריקה או מהפעלת כוח ממשי] עלולה לגרום להתרסקות השמשה. לכך אוסיף את מבחן "עלות - תוחלת" שטבע השופט LEARNED HAND : מקום בו עלות מניעת הנזק נמוכה מתוחלת הנזק, יש לשאוף להטלת אחריות, ודאי אין מקום לשלול אותה. הדברים אכן כה פשוטים בעיני, עד שאיני נזקקת לתקינה או לפסיקה. 27. מן הכלל אל הפרט - שמשות החלון, לרבות השמשה הימנית עליונה, הודבקו אל המסגרת רק בצד החיצוני של החלון. הדבקה זו מה תכליתה אם לא לחזק את החיבור בין השמשות לבין המסגרת? אם כך, היה צריך לדאוג להדבקה כזו גם מן הצד הפנימי. ועוד, היה צריך לדאוג לקיבוע של ההדבקה ולו באמצעות מרק. קיבוע כאמור, היה בו כדי להחליש את האפקט של הרעדת השמשות. משלא בוצעו הדבקה פנימית וקיבוע כאמור, נוטה הכף לכיוון התרשלות של הנתבעת. התרשלות הפוגעת ביכולתו של תובע להוכיח קשר סיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא - רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי [ע"א 1457/07, עיריית הרצליה נ' ארי כץ ואח', ]. ולדעתי, במקרה כאן, אכן עבר הנטל לשלול קשר סיבתי מהתובעת אל הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. נמצא שהשמשה לא הייתה מוגנת באופן מספק מפני התרסקות, הנתבעת לא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה ועקב כך התרחשה התאונה. ##המצב המשפטי## 28. הצדדים לא חלקו על בסיסי האחריות הנזיקית אך למען השלמת התמונה אביא אותם בקצרה. לנתבעת חובות זהירות מושגיות כלפי התובעת, בין כמעבידה הנדרשת לספק לה סביבת עבודה בטוחה ולהזהירה מפני סכנות במקום העבודה ובין כמחזיקת מקרקעין הנדרשת לתחזוקה הולמת של המקרקעין. במסגרת החובות הקונקרטיות, עליה לדאוג להסרת מפגעים וסכנות ולנקוט לשם כך באמצעים סבירים. כאמור, הפרה הנתבעת את חובותיה אלה וכתוצאה מכך נגרמה התאונה ונגרם הנזק לתובעת. 29. התובעת לא ידעה, לא צפתה ולא היה עליה לצפות את הסכנות הטמונות בשמשות ובזכוכיות החלון. היא לא פעלה בכוח או באופן חריג ולא הביאה להתממשות הסכנות הללו ולפגיעתה כתוצאה מכך. על כן אין לייחס לה אשם תורם. ##שאלת הנזק## ##נכות תפקודית## 30. נכותה הרפואית של התובעת משלבת כאבים הנובעים מקור עצבי, בדרגה בין בינונית לבין ניכרת, עם הגבלה בטווחי תנועות שורש כף יד דומיננטית. קיימות אינדיקציות אובייקטיביות לקשיי התפקוד שלה, לסבל ולכאבים שלה, כשכל אלו מתמשכים מאז התאונה, לאחר שני ניתוחים, טיפולים פיזיותראפיים, משככי כאבים וללא צפי להקלה בעתיד. לטענת הנתבעות מסכימה המומחית עם ד"ר קליר מטעמן, הקובע כי נכותה של התובעת אינה תפקודית. דעתי שונה. המומחית מסכימה עם ד"ר קליר לעניין אחוזי הנכות הרפואית, היא לא נשאלה ולא שללה שכאבים והגבלה בטווחי תנועה של שורש כך היד, הינם בעלי משמעות תפקודית. מכל מקום, לבית המשפט שיקול הדעת הבלעדי בקביעת תפקודיות. כאבים ומגבלות תנועה ביד הינם כשלעצמם בעלי משמעות תפקודית אלא אם הובאו ראיות בעלות משקל לסתירה. וכאן לא הובאו כאלה. 31. התובעת עסקה והכשירה עצמה למקצועות טכניים - פשוטים המצריכים מאמץ מסוים של היד. כפי שנראה בהמשך, גם אם מתום תקופת אי הכושר שלה, עבדה התובעת לרוב, גם אם החליפה מקומות עבודה, בתור מזכירה ובעבודות פקידותיות ולרוב, לא נפלה רמת שכרה מרמת השכר עובר לתאונה, הרי שלא לעולם חוסן. לפני התובעת שנות עבודה רבות ויש להניח כי מכאוביה ומגבלותיה עלולים לבוא לידי ביטוי בסיבולת העבודה שלה, ביכולתה לעבוד בעומס ובמאמץ שעות רבות ובסיכוייה להתחרות בשוק עבודה חופשי, אם ובמידה שתיפלט ממקום עבודתה הנוכחי. לאור אלה, ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית כשיעור נכותה הרפואית - 23.5%. ##נזק מיוחד## ##הפסדי השתכרות לעבר## לתקופת אי כושר 32. החל מיום התאונה ב - 20.7.06 ועד 30.4.07, משך 8.5 חודשים, שהתה התובעת באי כושר מלא ובאי כושר בשיעור של 50%. במהלך תקופה זו עברה שני ניתוחים, טיפולי ריפוי בעיסוק וטיפולי פיזיותראפיה. לאור הסכמה בסיכומי הצדדים, אני פוסקת לה סכום של 34,187 ₪. מתום תקופת אי כושר ועד היום 33. עם תום תקופת אי הכושר לא שבה התובעת לעבודה כלשהי וישבה בביתה משך כ - 5.5 חודשים ועד 11.10.07. ביום 11.10.07 החלה לעבוד כמזכירה בחברת אלפא, המשיכה לעבוד כמזכירה בחברת אברהמי כל זאת עד ליום 31.12.08. בתקופה זו השתכרה בממוצע 4,500 ₪ לחודש, למעלה מהשכר הקובע. לאחר מכן שוב חדלה מעבודה למשך 5 חודשים, ביוני 2009 השתלבה בעבודה בחברת גרפיטי, עבדה שם במשך כ - 6 חודשים בשכר של 3,700 ₪. בין ינואר 2010 ואפריל 2010 לא עבדה כלל. החל מאפריל 2010 ועד היום היא עובדת המתלמדת הוצל"פ במשרד עורכי דין בשכר חודשי של כ - 3,700 ₪. 34. התובעת קושרת בין תקופות אבטלה ושכר נמוך אלו לבין מגבלותיה בתאונה. מדובר בראש נזק מיוחד. על התובעת להוכיח קשר סיבתי זה. די בכך שבמקומות עבודה מסוימים השתכרה לאחר התאונה, שכר העולה על השכר הקובע, כדי להחליש עד מאוד את טענתה. לכך יש להוסיף נדידה וחוסר התמדה של התובעת, עוד לפני התאונה, בין מקצועות ועיסוקים שונים. התובעת לא שכנעה כי הפסדיה בתקופה זו נובעים ממגבלותיה עקב התאונה. איני פוסקת לה סכום נוסף במסגרת ראש נזק זה. ##עזרת הזולת לעבר## 35. התובעת טענה לעזרה בשכר. אין ספק כי בתקופת אי כושר ארוכה היו לתובעת צרכים מוגברים. אך היא לא הביאה ראיות לקבלת עזרה בשכר. לעומת זאת, הן מכלל הסיבות, הן מעדותה והן מעדות בעלה, עולה כי נזקקה לעזרת משפחה מוגברת בתקופה זו ועל כן אני פוסקת לה סכום של 10,000 ₪. ##הוצאות לעבר## 36. התאונה הוכרה כתאונה בעבודה. מרבית הוצאותיה הרפואיות וכן הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים מכוסות על ידי המל"ל ובמסגרת החקיקה הסוציאלית. התובעת לא הגישה אסמכתאות להוצאות. מכלל הנסיבות עולה צורך מוגבר של התובעת לנסיעות ולתרופות בתקופת אי הכושר, הניתוחים והטיפולים. מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי לפי אומדן, של 8,000 ₪. ##נזק כללי## ##הפסדי השתכרות לעתיד## 37. התובעת ילידת 1969, כיום בת 43. לפניה , לפי חישובה, עוד 19 שנות עבודה. היא אינה דורשת סכומים בגין הפסד זכויות סוציאליות. שכרה הקובע משוערך להיום עומד על 4,800 ₪. נכותה התפקודית עומדת על 23.5%. חישוב ההפסד : 4,800 ₪ X 23.5% X היוון עד גיל 62 = 196,000 ₪, במעוגל. אני פוסקת לה סכום זה. ##עזרת הזולת לעתיד## 38. אין לי ספק כי נוכח מגבלותיה של התובעת כיום, גם אם אינה נזקקת לעזרה בשכר, היא תיזקק לעזרה כזו בעתיד. תוחלת חייה של התובע - עד גיל 80.10 שנים. התובעת תיזקק בכל מקרה עקב התקדמות גילה, לעזרה בשכר. חישבתי את ההיזקקות עקב מגבלות התאונה לפי 600 ₪ לחודש X היוון = 148,000 ₪. אני פוסקת לתובעת סכום זה. ##הוצאות לעתיד## 39. בהיות התאונה תאונה בעבודה, רוב רובן של ההוצאות מכוסות על ידי המל"ל. איני שוללת היעדר כיסוי מלא והרמטי לכל הוצאה והוצאה. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 10,000 ₪. ##כאב וסבל ## 40. לאור סבלה הממשי של התובעת בתקופה של חודשים ארוכים לאחר התאונה, מגבלותיה וכאביה מאז ועד עתה וגם לעתיד, מצאתי לפסוק לה סכום של 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סה"כ חישוב הנזק עד כה - 506,187 ₪. ##ניכויים## 41. מהסכום לעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך 343,612 ₪. ##סוף דבר## הנתבעות תשלמנה לתובעת יחד ולחוד ובאמצעות נתבעת 2, את הסכום של 162,575 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 38,000 ₪ ובתוספת אגרת משפט, שכ"ט מומחים רפואיים [לרבות חלקה במימון ביניים של שכ"ט מומחית בית המשפט] ושכ"ט / דמי עדות של העדה ושל מהנדס שוורץ מטעמה. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. קטיניםסייעות (גן ילדים)גן ילדים / פעוטון / משפחתוןתאונת עבודה