תביעה נגד מנהל תיק השקעות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מנהל תיק השקעות: א. תמצית טענות התביעה 1. זוהי תביעה כספית על סך 293,338 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, אשר בתקופה הרלבנטית הפעילה עסק של חוגים בבתי ספר ולא היה לה כל ידע בתחום אופציות מעוף. התביעה הוגשה נגד נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") חברה שבתקופה הרלבנטית הייתה בעלת רישיון מטעם הרשות לניירות ערך לניהול תיקי השקעות והייתה אותה עת חברה קטנה ובה 5 עובדים. נתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 ונתבע 3 (להלן: "חזי") היה מנהל תיקים בנתבעת, משנה למנכ"ל והעביר קורסים והרצאות בתחום שוק ההון במכללת פסגות שברחובות, שם פגש את אביה של התובעת אשר למד במסגרת אחד הקורסים שהעביר חזי. 2. טוענת התובעת, כי הנתבע וחזי ביצעו כלפיה עושק ותרמית באמצעות הנתבעת. לטענתה, בחודש מרץ 2009, לאחר שמכרה את דירתה והתכוונה לרכוש אחרת במקומה, עמדנו חסכונותיה על סך 560,000 ₪. היא נפגשה עם חזי, אשר יעץ לגבי חסכונותיה, לאחר שהבהירה לו שהכספים מיועדים לרכישת דירה. חזי הציע לה להשקיע את הכספים באופציות מעו"ף, דרך תיק השקעות בנתבעת, ואמר לה שאין מדובר בהשקעה מסוכנת, כאשר לכל היותר תפסיד 20% משווי תיק ההשקעות. הוא גם אמר לה שבכל מקרה כשיהיה הפסד, ולא משנה מה גובהו, הוא יודיע לה. בנוסף למצג זה הבטיח לה חזי, כי ככל שהיא תפתח אצל הנתבעת תיק השקעות באופציות מעו"ף בסכום של 75,000 ₪, אזי בתמורה לדמי ניהול חודשיים של 1,400 ₪ לחודש היא תקבל רווח חודשי של לפחות 2,500 ₪ לחודש, דהיינו שהרווח ברוטו יהיה 3,900 ₪ ובקיזוז דמי הניהול 2,500 ₪. לטענתה, כבר אז אמרה לחזי שהסך 1,400 ₪ דמי ניהול הוא סכום גבוה, אך הוא השיב לה שאין זה עניינה גובה דמי הניהול כיוון שהיא תרוויח נטו 2,500 ₪ לחודש. על בסיס מצג זה פתחה תיק השקעות אצל הנתבעת. 3. התובעת לא הייתה מודעת לכך שסכום דמי הניהול הנ"ל של 1,400 ₪ מהווה 22% מתיק ההשקעות שלה ששוויו 75,000 ₪, וכן לא ידעה שדמי הניהול גבוהים הרבה מהמקובל (המקובל הוא 3.5% משווי התיק). לטענתה, היא לא הייתה מוכנה לשלם דמי ניהול הגבוהים מהמקובל וחזי בעשותו זאת הפר את חובתו המפורטת בסעיף 24 לחוק הסדרת העיסוק ביעוץ והשקעות תשנ"ה-1995. הוא הציג בפניה מצג שווא וגרם לה להאמין לרווח מובטח והכל במטרה שהנתבעת תגרוף דמי ניהול גבוהים. בהתאם להמלצתו של חזי, נאלצה התובעת לפצל את הסך של 150,000 ₪ שעמדה להפקיד בתיק ההשקעות שלה, בשני חשבונות נפרדים, למרות שלא היה צורך בכך והכל כדי שהנתבעים יגבו דמי ניהול גבוהים. 4. ביום 3.6.09 ביקשה התובעת להוסיף עוד 75,000 ₪ לתיק ההשקעות וסכום זה הופקד בחשבון בנק שלישי, מה שגרם לה לשלם דמי ניהול בסך הכל של 4,200 ₪, פי 3 מהסכום שהייתה משלמת אילו כל כספיה היו בתיק השקעות אחד. תיק השקעות צבר הפסדים והנתבעים הורו לה למשוך מידי פעם סכומי כסף מאחד החשבונות. זאת, במטרה להציג בפניה מצג שווא, שהם מפיקים עבורה רווח. היא האמינה שהיא מפיקה רווחי ם ושסכום הקרן נשאר בשלמותו מה שבפועל לא היה. התובעת גם האמינה לחזי שאין סיכון בהשקעתה וכי תרוויח כל חוד ש 2,500 ₪. לטענתה לא היה כל צורך לפצל את כספיה לתיקי השקעות של 75,000 ₪ כל אחד, והכל נעשה כדי שהנתבעת תגבה ממנה דמי ניהול. התובעת מפנה לעניין הפסד של עד 20% לסעיף 4.5 בנספח ב' לכתב התביעה, שהינו מסמך "פירוט צרכי הלקוח והנחיותיו - שאלון אפיון ראשוני" (מוצגת/1). הנתבעים ידעו שמדובר בחיסכון לרכישת דירה ובשאלון זה התובעת הגבילה את הפסדיה לכדי 20% מהשקעותיה. 5. טוענת התובעת שהחל מחודש מרץ 2009 ועד אמצע חודש מרץ 2010, תיק ההשקעות צבר הפסדים ניכרים מסכום הקרן שהיא העבירה לנתבעת בסך 225,000 ₪. למרות זאת, הנתבעת, חזי ועובדים אחרים, הציגו בפניה מצג שווא, לפיו תיק ההשקעות שלה צובר רווחים והם אף, הורו לה למשוך את רווחיה. התובעת משכה רווחים שלא היו בפועל, אך האמינה שהם קיימים לאור מצגי השווא. בפועל הכספים שנמשכו על ידה היו מקרן תיק ההשקעות, כאשר אף אחד מהנתבעים לא הזהיר אותה. הנתבעים הציגו מצג שווא זה כדי שימשיכו לנהל את תיק ההשקעות ויגבו דמי ניהול, והם גבו בגין 3 חשבונות הבנק שפתחו להשקעותיה סך כולל של 4,158 ₪ מידי חודש. בסופו של יום לאור מצגי השווא של הנתבעים, כולל העובדה שחזי דיווח לה מידי חודש שהיא צברה רווחים בחשבונות האלה, התובעת משכה כספים מקרן החסכונות שלה ולא מרווחים והפסידה 121,000 ₪ מכספיה. העובדה שהחשבון לא צבר רווחים והכספים שמשכה היו מקרן חסכונותיה הסתברה לה רק בדיעבד. ההפסדים עולים ממסמכים ג' וד' מכתב התביעה. 6. התובעת מפרטת (סעיף 22 לכתב התביעה) כי מדפי בנק אוצר החייל שם מתנהל חשבונה ומדו"חות רבעונים של הנתבעת, היא העלתה שהסכומים בחשבונות הבנק נמוכים מהסכומים ההתחלתיים שהיא הפקידה. משהבחינה בכך, פנתה אל חזי אשר אמר לה לא להתייחס לדפי החשבון, כיוון שהם אינם כוללים אופציות שטרם נפדו, ובעצם יש לה כספים נוספים בחשבונות הבנק שהם נעלמים ולא מופיעים בדפי החשבון של הבנק ושל הנתבעת. הוא אישר בפניה שוב שהיא מושכת רווחים. לטענתה, נוכח מצג זה העלתה את רמת החיים שלה, הפסיקה לעבוד ונסעה לחו"ל, תוך שיידעה על כך את הנתבעים. בעת שהותה בחו"ל עדכנו אותה ה"ה אלי קסנטיני וליאת מלח, דרך התיק האלקטרוני, אודות תיק ההשקעות שלה. הם המשיכו להציג בפניה מצגי שווא, לפיהם, היא יכולה להמשיך ולמשוך מרווחיה ולא הודיעו לה שהיא מפסידה כספים מחשבונה. 7. ביום 31.1.10 ביקש ממנה אלי קסנטיני, באמצעות דואר אלקטרוני, למשוך 2,500 ₪ מכל אחד מחשבונותיה בעוד שאלה היו בהפסדים ומבלי שהודיע לה שהם בהפסדים. כך גם ביום 1.3.10 הורה לה למשוך סך של 5,000 ₪ מחשבונותיה מבלי לספר לה שהם בהפסדים. ביום 31.3.10 הורה לה למשוך 3,000 ₪ והתובעת ביקשה ממנו ביום 1.4.10 שיודיע לה מה קורה בחשבונותיה. ביום 6.4.10 כתבה לה הגב' ליאת מלח בדואר אלקטרוני, כי בחשבון אחד קיים סכום של 80,000 ₪, בשני 67,000 ₪ ובשלישי 65,000 ₪ ובסך הכל 212,000 ₪, כאשר בפועל היה לה סכום כולל בשלושת החשבונות של 144,492 ₪ כדלקמן: בחשבון ראשון היו לה רק 41,888 ₪, בחשבון השני 13,810 ₪ ובשלישי 11,810 ₪. בכך טוענת התובעת הודיעו לה הנתבעים הודעות כוזבות כדי להטעותה. 8. בחודש אוקטובר 2010 הסתבר לתובעת, כי אם תסגור את שלושת החשבונות יישארו בידה רק 21,000 ₪ ולמרות זאת הציג בפניה חזי מצג, לפיו מצב השקעותיה הוא טוב ורק לאחר שבועיים הודיע לה כי הפסידה את כספה. ביום 13.10.10 היא סגרה את תיק ההשקעות והסך הכולל שהיה בו הינו 21,662 ₪ דהיינו הפסידה 203,338 ₪. טוענת התובעת בנוסף, כי הנתבעת גבתה ממנה סכום שערורייתי של דמי ניהול בסך 61,340 ₪. היא הפסידה בתיק 20,998 ₪ ומשכה מהתיק 121,000 ₪ שסברה שהם רווחים, ובעצם היה זה מסכום הקרן. לטענת התובעת, הנתבעים כולם פעלו כדי לרמות אותה, ובצורה כושלת גבו דמי ניהול מופרזים. לטענתה, הנתבע כמנהל ובעלים, אחראי למדיניות התרמית של הנתבעת ועובדיה, והוא חב באופן ישיר. לגבי חזי, אשר ההליכים נגדו הוקפאו עקב היותו פושט רגל, טוענת התובעת, כי גם הוא היה מעורב בתרמית לאור ההתנהלות המתוארת לעיל. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים להשיב לה את כספה לאור התרמית שביצעו, הפרת החוזה, מצג השווא הרשלני, הפרת הוראה חקוקה, ועושק. ב. טענות ההגנה של הנתבעים 1 ו-2 9. התובעת ביקשה להרוויח כסף רב בשוק ההון ובעיקר בתחום המעו"ף והדחיקה את הסיכון הרב הכרוך בשוק זה. התובעת הינה בגירה ומשכילה שבחרה, בשיקול דעת מלא, להשקיע כספים באופציית מעו"ף ובחרה בחזי כמנהל ההשקעות שלה. היא העניקה לו ייפוי כוח לבצע עבורה עסקאות בתחום אופציות על מדד מעו"ף, שביצוען כרוך בסיכון רב עד כדי כרסום בכל השקעתה. חזי הבהיר לה כי דמי הניהול עבור תיק בשווי 75,000 ₪ הינם סך קבוע של 1,386 ₪. אלה הוסברו לה לפני שחתמה על הסכמים לניהול תיקים ,ונקבעו לאור המצב בתחום ההשקעות בעולם ואי הוודאות המוחלטת ששררה באותה עת. לאור המצב בשוק, הנתבעת החליטה לנהל תיקים בסכום נמוך, ופתיחת שלושת התיקים נעשתה על פי רצון התובעת, כדי להגן עליה ומעולם לא עלה הצורך בניהול תיק אחד. 10. טרם חתימתה על ההסכמים הוסבר לה שעליה לקראם היטב, היא קראה אותם, ענתה על שאלות, חתמה עליהם, כאשר סוכם שתיק השקעות יהיה באופציות מעו"ף. ביום 26.3.09 חתמה התובעת על שני הסכמי ניהול תיק השקעות באופציות מעו"ף, וביום 10.6.09 חתמה על הסכם נוסף (נספחים א-ג לכתב ההגנה). בסעיף 4.1 להסכמים עמ' 13 פירטה את צרכיה, ואת העדפתה בהשקעה במניות, עם תשואה וסיכון גבוה יחסית וכי היא מודעת לכך שיתכנו תשואות שליליות. בסעיף 4.2 להסכם, צוין שמטרתה ליצור רווחים, ואין לה בעיה בהשקעה במניות. בסעיף 4.3 ביקשה לנסות בכל מקרה, להשיג תשואות גבוהות תוך נטילת סיכון גבוה. בסעיף 4.7 ציינה שהיא מצפה לתשואה של 3% באפיק סולידי לעומת 13% במניות. בסעיף 4.10 אינה מציינת כלל, כי מטרת ההשקעה היא רכישת דירה והיא כותבת מפורשות שהשקעתה היא תכנון פיננסי לחיסכון. התובעת חתמה על הרשאה לבצוע השקעות בסיכון מיוחד, היה ברור לה שמדובר באפיק השקעה מסוכן והייתה מודעת לדמי הניהול. היא חתמה על ייפוי כוח המאפשר לחזי לנהל את תיק ההשקעות שלה וצוין שהיא יכולה בכל עת לבטלו. התובעת קיבלה הרשאות אינטרנט לחשבון ודוחות חודשיים מהנתבעים ומהבנק בו נוהל החשבון והייתה לה יכולת לדעת את מצב החשבון בכל רגע נתון. יתרה מכך, סעיף 11 להסכם קבע שמנהל התיקים אינו מתחייב לרווחים ואינו מבטח מפני הפסדים. 11. תקופה קצרה לאחר פתיחת שני תיקי השקעות הראשונים, החלה התובעת, בהצעת הנתבעים, למשוך כסף מחשבונה, כדי להציל את הקרן. לאור אפשרות לרווחים פתחה התובעת את תיק ההשקעות השלישי, בו ביקשה להשקיע את הכסף באותו סוג של ניירות ערך - אופציות מעו"ף. גם לצורך פתיחת זה נפגשו הצדדים להבהרת הסיכונים. הנתבעים שוחחו רבות עם התובעת ואביה אודות התיק וההשקעה ואף העבירו לשניהם דוחות רבעוניים. הנתבעים פעלו במסגרת ההנחיות שנתנה התובעת. התובעת לא גילתה לבית המשפט שביום 10.6.09 פתחה אצל הנתבעים, במקביל לפתיחת תיק ההשקעות השלישי, ובנוסף לשני תיקי השקעות נוספים באופציית מעוף, תיק ניירות ערך בסך 280,000 ₪ שהפקידה ישירות בבנק, - תיק ההשקעות הרביעי (נספח ד' לכתב ההגנה). בתיק זה השיבה לשאלות וביקשה שרק חלק קטן יושקע באפיקים סולידיים והשאר במניות. כן כתבה שברצונה השקעה בעלת סיכון בינוני בניסיון להרוויח אך להגביל את ההפסד, וביקשה תשואות יציבות ונמוכות בין 11% ל-14% ורמת פרופיל 10. הנתבעים מפנים להבדל בבקשות ההשקעה ורמות הסיכון אותן ביקשה התובעת לגבי תיק ההשקעות הרביעי אל מול שאר תיקי ההשקעות. הנתבעים טוענים, כי התיק הרביעי נשא רווחים וכבר ביום 8.3.10 שוויו היה 30,000 ₪ והתובעת משכה ממנו 30,000 ₪. ביום 11.7.10 נסגר התיק הרביעי בשווי 264,000 ₪ לאחר שהתובעת משכה ממנו 40,000 ₪ והתשואה בו הייתה 8%. דמי הניהול בתיק ההשקעות הרביעי, טוענים הנתבעים היה 1.9% לשנה. 12. הנתבעים מפרטים את ניהול תיקי ההשקעות של התובעת כדלקמן: א. בתיקי המעו"ף השקיעה התובעת סך כולל של 225,000 ₪, משכה 121,000 ₪, הקרן נותרה בעת סגירת התיק 21,662 ₪ ובסך הכל 142,662 ₪. דמי הניהול בתיקי המעו"ף 61,340 ₪. מכאן שההפסד נטו 20,998 ₪ בתיקי המעו"ף. ב. בתיק ניירות הערך השקיעה 285,000 ₪ משכה 40,000 ₪ יתרת הקרן 264,133 ₪, דמי ניהול 7,700 ₪. מכאן שהתובעת הרויחה 26,833 ₪ . 13. טוענים הנתבעים, כי אביה של התובעת היה מעורה בשוק ההון והוא שהמליץ לה על חזי, היא ידעה על גובה דמי הניהול וחתמה על ההסכמים, היא לא נאלצה לפצל את השקעותיה, אלא שמדיניות הנתבעת הוסברה לה ולאביה, והם הסכימו לכך. לטענת הנתבעים, מעולם לא עלתה אופציה של פתיחת חשבון אחד בסכום כולל, כיוון שזה בניגוד למדיניות הנתבעת. לכל אורך ניהול תיקי ההשקעות היו הצדדים בקשר רציף והתובעת הייתה רשאית להפסיק את ניהול התיק בכל שלב. הנתבעים לא ידעו אודות רצון התובעת לרכוש דירה. התובעת ידעה על סיכון אפשרי של יותר מ-20% מהתיק, ולא ביקשה השקעה אחרת ובפועל הפסדיה היו מזעריים. התובעת לא משכה רווחים, אלא כספים, להגנת קרן השקעתה, ובכך הצילה 121,000 ₪ מכספה. התובעת הייתה מודעת למצב החשבונות בכל עת וגם אביה, וכל הדיווחים שנמסרו לה היו נכונים. התשובה שניתנה לתובעת ביום 6.4.10 במייל הייתה נכונה לעניין שווי התיקים. לאחר פנייה נוספת שלה אל אלי קסנטיני ביום 3.5.10, הוא השיב לה בצורה מדויקת את שווי התיק ואת יתרתו ככל שהתיק ייסגר. גם כשהיה ברור לתובעת מצב תיקי המעו"ף, היא המשיכה לאפשר לנתבעים לנהל אותו עד חודש אוקטובר 2010. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת וטוענים, כי מעולם לא ניצלו אותה. הנתבע הוא אדם ישר, הגון, לא הבטיח כל תשואה. דיון עדות התובעת 14. בתצהירה הוסיפה התובעת, כי כאשר חתמה על הסכם ניהול התיקים, אמר לה חזי שאינה חייבת לקרוא אותו כיוון שאינו משמעותי. היא קיבלה עותק של הסכם הניהול אך לאור המצג שהציג בפניה חזי היא רפרפה בו וכל ששמה לב הוא שככל שערך ההשקעה שלה ירד ב-20%, היא תחפש השקעה אחרת. התובעת העידה, כי הבחינה שנספח ג' להסכם הניהול מציין שהיא עלולה להפסיד את מלוא סכום ההשקעה בקשר עם העסקאות באופציות מעו"ף. משהפנתה את חזי לסעיף זה (3ב) הוא ציין בפניה שעליה להתעלם ממנו כי זה נספח שהרשות לניירות ערך מחייבת שיהיה בהסכמים אך בפועל היא יכולה להפסיד רק 20%. 15. לטענתה מתשובתה לשאלה בסעיף 4.5 בהסכמי הניהול, עולה שהייתה מוכנה להפסד מינימאלי של 20%. חזי לא סימן בשאלון את מטרת ההשקעה של רכישת נדל"ן, למרות שהיא ציינה זאת מפורשות. חזי גם לא ציין בפניה כל סיבה פיננסית לפיצול ה-150,000 ₪ לשני חשבונות נפרדים. חזי אף אמר לה שלא תיבהל אם פקידי בנק אוצר החייל יאמרו לה שההשקעה במעו"ף מסוכנת ושתתייחס רק לדבריו. היא מתארת בתצהירה את מצגי השווא שהציג בפניה חזי לגבי מצב חשבונה וטוענת, כי אכן קיבלה קוד וסיסמא לגישה לחשבון דרך האינטרנט גם מהנתבע וגם מהבנק, אך לא הייתה לה נגישות לאתרי האינטרנט ולא הבינה את הנעשה בחשבונותיה. לאור זאת סמכה על עדכוניו של חזי. 16 טוענת התובעת בתצהירה כי מהודעות האימיילים שנשלחו לה על ידי הנתבעים, בין המועדים ינואר 2010 וספטמבר 2010, כמפורט בפרק ב'2 בתצהירה, עולה שלא נאמר לה שחלק מהמזומנים בחשבונות, נועדו לכיסוי התחייבויות כלפי מי שרכש את אופציות המעו"ף שנכתבו על ידי הנתבעת במהלך ניהול החשבונות שלה. היא לא ידעה ששווי תיקי ההשקעות שלה, מהווה את המזומנים לאחר ניכוי כל ההתחייבויות כלפי רוכשי אופציות המעו"ף שהנתבעת כתבה בשמה ובעצם, ששווי תיק ההשקעות אינו הסכום שמצוי בו. היא הבינה שסכומי המזומנים שצוינו באימיליים מצויים בחשבונות ההשקעות שלה. חזי אמר לה שאסור לה לסגור את חשבונות ההשקעה שלה באופציות מעו"ף, כיוון שבחשבונות האלו יש אופציות פתוחות והיא תפסיד את הכספים. מההסברים של חזי היא הבינה, שכל עוד יש בחשבונות פוזיציות פתוחות, היא לא יכולה לשחרר את הכספים ולכן סגרה רק את התיק שלא היה בו פוזיציות באופציות מעו"ף. 17. לטענתה, רק ביום 14.9.10 הודיע לה יצחק רקח (אביה), כי חזי הציג תמונה לא מדויקת של שווי התיק כיוון שהמזומנים עליהם דיווח חזי משועבדים לאופציות שמסדה כתבה, והואיל והאופציות הללו היו בתוך הכסף היה צריך לשלם אותם. כן ציין בפניה יצחק, שאם היא תחליט לשחרר את הכספים יוותרו בידה רק 22,400 ₪. רק אז הבינה שהכסף שלה בבנק אוצר החייל משמש קודם כל כהתחייבות רוכשי האופציות שהנתבעת רכשה בשמה. עד אז לא ידעה, לא יודעה ולא הבינה שמחשבונות הבנק שלה יעברו כספים למי שרכש את אופציות המעו"ף שהנתבעת רכשה בשמה. בחקירתה העידה, כי תיק ניירות הערך - התיק הרביעי אינו אחד מהתיקים שלגביו יש לה טענות לנתבעים. היא אישרה שחתמה על הסכם ניהול לגבי כל אחד מהתיקים שפתחה בנתבעת 1, השיבה לשאלות שנשאלו בעת פתיחת כל תיק, למרות שלטענתה חזי אמר לה, שלא צריך לשים לב לנושא זה וזה רק משהו פורמאלי. כן השיבה שהיא סימנה בסעיף 4.2 לשאלות את האופציה המסוכנת ביותר. התובעת טוענת למעילה באמון 18. לדבריה, התביעה אינה על סיכונים והפסדים בבורסה וגם שהפסידה כספים בעת שהותה בחו"ל התקשרה אל חזי ועודדה אותו. התביעה דנן מוגשת, לטענתה, על מעילה באמון ועל שקרים לכל אורך הדרך. (עמ' 3 שורה 29 עד עמ' 4 שורה 10). התובעת העידה, שהיא רצתה בתיקים מסוימים שהסיכון יהיה גבוה. בתיק שהתנהל בחשבונה, התיק הרביעי, אין לה בעיה עם סיכון גבוה, והתביעה דנן, הוגשה בגין רמאות. (עמ' 7 שורות 20-22). כשנשאלה האם אין לה בעיה עם אופן השקעת הכספים אלא רק עם המידע שהוצג בפניה השיבה, שאינה אומרת אם זה כן או לא, היא לא מבינה בתיקים, המומחה אמר לה שלא הייתה חשיבה להשקיע את הכסף כדי שתרוויח, היו פעולות ללא מחשבה אלא הפסד, מי שמבין יודע שהכסף הולך ליפול, היו פעולות שכמעט נראה שבכוונה הוא לא הולך לקבל תשואה אלא ליפול (עמ' 3 שורה 29 עד עמ' 4 שורה 7). לטענתה המעילה באמון היא בכך שלא הוצג בפניה מצב התיק בזמן אמיתי. 19. התובעת העידה, שבתקופה הרלבנטית לא ידעה לקרוא את טופס החשבון שנשלח לה לגבי מצב התיקים, אך אישרה שבהתאם לדו"ח שנשלח לה למצב התיק נכון ליום 31.12.09, חשדה שהיתרה בחשבון היא רק 42,000 ₪ אך רק הסתכלה והתקשרה לברר ולא הבינה מה המשמעות. היום היא כן מבינה, לדבריה (עמ' 4 שורות 11-28). היא אישרה שבעת שהותה בחו"ל הדואר הועבר לאביה שבדק "מה עשה תיק ההשקעות" שלה, אך לא הפנה את תשומת ליבה ליתרה בחשבון (עמ' 4 שורה 31 עד עמ' 5 שורה 8). לדבריה, תמיד היה סכום נעלם שהוא פוזיציה, דהיינו יש מזומן, שהוא הסכום הנמוך, והשאר אמור להיפדות אך לא עלה בדעתה שזה ערך התיק (עמ' 5 שורות 18-32). היא אישרה בעדותה שבעת פתיחת תיק ניירות הערך, הסבירו לה שגובה דמי הניהול הם 1,386 ₪ על כל 75,000 ₪, היא קראה ברפרוף את הסכם הניהול והבחינה שהחתימו אותה על טופס מיוחד נושא כותרת "הרשאה לבצוע השקעות בסיכון מיוחד". היא לא הבינה שהיא יכולה להפסיד מעל 20% למרות שמדובר בעסקאות באופציות מעו"ף. התובעת העידה שהיה אתר של הנתבעת בו יכלה לראות את יתרת חשבונה. בנוסף קיבלה מהנתבעת דוחות לגבי יתרות הבנק ודפי חשבון מבנק אוצר החייל בבנק הפועלים. לשאלה האם נכון שאין לה מסמך שבו כתבו לה למשוך רווחים, השיבה שאינה יודעת (עמ' 8 שורות 1,2). חוות דעת מומחה התובעת. 21. התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעם שלמה טננבאום עובד אס.איי. פורקס, העוסקת בניהול תיקי ניירות ערך. המומחה הינו מרצה בנושא אופציות ונגזרים בבנק דיסקונט, כותב מאמרים בעיתון "גלובס" וכותב ועורך, עם אחרים, ספר המשמש כמדריך לשוק ההון ומט"ח. המומחה הגיש חוות דעת ראשונה מיום 23.10.11, חוות דעת נוספת מיום 23.9.12 ותוספת לחוו"ד מיום 27.9.12. בחוות דעתו הראשונה פרט המומחה את הפעולות שנעשו ב- 3 החשבונות נשוא תביעה זו. קובע המומחה, כי בעסקת קניית אופציות, הסיכון הינו אבדן ההשקעה כולה. בעסקת כתיבת אופציות קול, הנשק אינו מוגבל, אופציות מעו"ף מוגדרות בחוק הייעוץ כעסקאות בסיכון מיוחד. המומחה קבע בחוות דעתו, כי דמי הניהול שגבתה הנתבעת מהתובעת בשלושת החשבונות, הינם בשיעור 22% על בסיס ריבית שנתית שהינו גבוה במיוחד ופי 10 מהמקובל בשוק. לגרסתו, לאור דמי הניהול הגבוהים, לא היה כמעט סיכוי שתיק ההשקעות של התובעת ירוויח כסף. תיק ההשקעות הפסיד, כיוון שרוב הכסף "הלך" על דמי ניהול. התועלת של הנתבעת בפתיחת 3 חשבונות הינה בכך שהם גבו דמי ניהול בסך 61,340 ₪ במקום דמי ניהול בסך 24,948 ₪ כלומר הנתבעת גבתה מהתובעת דמי ניהול ביתר, בסך 36,392 ₪. 22. לגרסת המומחה, הדו"ח שכתבה הנתבעת מטעה, כיוון שהוא לא התייחס לשווי הפוזיציות, אלא נכתב רק "+פוזיציה לאפריל" המצג של הנתבעת הראה שההשקעה נשארה קרובה לסכום המקורי מבלי שצוין הפער הגדול של מינוס 144,492 ₪. הטעיה נוספת עליה מצביע המומחה, הינה שבדו"חות של הנתבעת היו מקרים שבפעולות במעו"ף באופציות על מדד ת"א נרשמו כהוצאות. בחוו"ד השנייה מיום 23.9.12 הוסיף המומחה שבדוחות הרבעוניים ששלחה הנתבעת לתובעת נכללו עמלות קניית ומכירת אופציות בסך 8,330 ₪ בנוסף לדמי הניהול. המומחה מפרט שביום 21.5.12 פרסמה הרשות לניירות ערך החלטה בעניין רישיון ניהול תיקים של חברת בסט אינווסט שבבעלות חזי, אותה ניהל לאחר שעזב את הנתבעת, ולפי החלטה זו עולה, שלקוחות משכו כספים בהנחיית חזי, כאשר התיק היה בהפסדים, והכספים נמשכו מהקרן בעוד שהלקוח סבר שהוא מושך כספים מהרווחים. המומחה מצביע על דמיון בין הביקורת של הרשות לניירות ערך לנשוא תביעה זו, ומסיק שהתובעת הוטעתה. 23. לגרסת המומחה, אם הלקוח שואל שווי חשבון יש לתת לו את השווי המדויק לרגע השאלה וככל שהנתבעת כתבה לדוגמא 67,000 ש"י מזומן + פוזיציה לאפריל, בעוד ששווי החשבון היה באותה עת 13,810 ₪ זו הטעייה. לטענתו גם הרשות לניירות ערך התייחסה לפעילות זו של חזי וקבעה, שהוא הציג ללקוחותיו מצג, לפיו שווי תיק השקעות של לקוח הינו שווי מזומן בחשבון המייצג את סך המזומן והפיקדונות ולא את שווי התיק האמיתי. מכיוון שבצד המזומנים והפיקדונות יש התחייבויות שנוצרו בשל כתיבת האופציות, הרי שהמזומנים והפיקדונות אינם משקפים את המצב האמיתי בחשבון בפועל. לטענתו גם במקרים בהם שווי התיק ירד מההשקעה הראשונית, הוצג לתובעת שההשקעה היא בשיא הרווחים כאשר במועד השיחות שנערכו עם התובעת, ניתן היה לדעת ששווי התיק בעת הפקיעה, יהיה נמוך משווי הסכום שהוסבר ללקוח. המומחה מפנה להחלטת רשות ניירות ערך בעניינו של חזי שקבעה שכדי לשמר את המצג המטעה כדי ששווי המזומן בתיק ישאר גבוה, ביצע חזי פעולת גלגול שמעניקה למנהל התיקים יכולת לשלם עבור רכישת אופציה מבלי שמתחייבת פנייה ללקוח. בתיקים בהם בוצע גלגול אופציה על פי דוח רשות ניירות ערך בבסט אינווסט, נבנתה אסטרטגיה בתוך הכסף מבלי שניתן הסבר מדוע נוצרו סכומים אלה והמטרה הייתה לשמר את המצג המטעה. בחוו"ד השלישית מיום 27.1.13 התייחס המומחה למסמכים שלא היו ברשותו קודם לכן לעניין הכנסת הכספים שחזי קיבל מהנתבעת וקבע שהוא קיבל את הכספים עבור יעוץ כלכלי. בחקירתו השיב המומחה, שגלגול ההפסדים בתיק לא נעשה לטובת הלקוחה ועולה מהדו"חות הרבעוניים, שהפעולות הרשלניות היו לקיחת דמי ניהול גבוהים ללא פרופורציה "אם נכתבו אופציות בתחילת הפעילות במחירים שונים, לא בתקופה שגלגלו את ההפסדים, בערך 2010, אנו מדברים על 2009. אם אני מוריד את דמי הניהול אז פעולה זו לא הייתה רשלנות בתשובה לשאלתך" (עמ' 15 שורות 8-14). 24. שאול רקח אחיה של התובעת הצהיר, לגבי השקעתו בסך 100,000 ₪ בתיק השקעות אצל הנתבעת. לדבריו, כחודש לאחר מועד השקעת כספו, חזי אמר לו שהוא הרוויח 5,000 ₪ ומידי פעם הודיע לו שהרוויח כסף ושעליו למשוך כסף מהבנק וכך משך 20,000 ₪ שלדברי חזי היו רווחים. בדיעבד הסתבר ששילם דמי ניהול בסך 21,600 ₪ שהינם מופקעים ומה-100,000 ₪ שהשקיע הפסיד 55,000 ₪ בתוך זמן קצר. בחקירתו העיד, שקיבל דיווח שוטף מהנתבעת על מצב השקעותיו. דודה של התובעת יצחק חביבי הצהיר, שעל סמך מצג שהציג בפניו חזי פתח תיק השקעות בסך 75,000 ₪ שהפקיד בחשבון בבנק אוצר החייל. חזי דיווח לו מידי חודש אודות רווחים אותם משך מהחשבון. בפועל אלה היו כספי קרן והוא שילם 16,800 ₪ דמי ניהול. הוא הפסיד 33,000 ₪ וידע שהסיכון יהיה עד 20%. עדות הנתבע 25. מטעם הנתבעים 1,2 הגיש תצהיר נתבע 1 אשר חזר על האמור בכתב ההגנה וטען, כי בפני המומחה מטעם התובעת לא הוצג תיק השקעות רביעי. לדבריו, המומחה אישר, כי בעסקאות אופציה קיים סיכון בלתי מוגבל. נושא דמי הניהול נקבע במו"מ בין הצדדים והתובעת הסכימה לו. לדבריו בחוו"ד המומחה של התובעת, אין כל התייחסות לצד המקצועי של ניהול התיקים. בחקירתו העיד, שלקוח יכול לבטל את ההסכם בכל עת מבלי אישור הנתבעת, וכי לתובעת מספר כלים לדעת את מצב השקעותיה כגון: שם משתמש וסיסמא להיכנס לחשבון, דו"ח שמופק על ידי בנק אוצר החייל או בנק הפועלים - הבנקים בו מתנהל חשבונה, יצירת קשר יזום עם בית ההשקעות והדו"ח שמוציאה הנתבעת. הנתבע הפנה לסעיף 9 להסכם בין הצדדים, לפיו הלקוח מתחייב לבדוק כל דו"ח הודעה או מסמך ואם הוא לא מגיב הוא נחשב כמסכים. לגרסתו הודעות המיילים של הנתבעת היו מדויקים ופירטו שקיים מזומן ופוזיציה, כאשר שווי הפוזיציה משתנה בטווחים קצרים וגם שווי התיק משתנה מדקה לדקה. לדבריו, כל לקוחות הנתבעת שהתנהלו באופציות מעו"ף, נתבקשו אחת לחודש להוציא את כספי הקרן, ודמי הניהול יהיו זהים בין אם מדובר בתיק אחד או בפיצול למספר תיקים. לדבריו הנתבעת לא גלגלה הפסדים. עדות יחזקאל קלפקה 26. יחזקאל קלפקה (חזי) העיד, כי בכל שיחה עם התובעת הסביר לה את מצב התיק נכון לאותה עת. הוא מעולם לא אמר לה שההפסד בתיק מוגבל ל-20%, נהפוך הוא, הוא הסביר לה שבאופציות מעו"ף אפשר להפסיד את כל הכסף ואף יותר. לדבריו, ס' 4.5 להסכם הניהול, אינו קובע שהתובעת לא רצתה לסכן יותר מ - 20% מהשקעתה והיא אף לא אמרה לו זאת. לטענתו, טרם חתימת התובעת על הסכמי הניהול, הוא הסביר לתובעת את תוכן ומשמעות ההסכמים. כן שאל אותה שאלה שאלה, מהשאלות שבשאלון, המתחייב מטעם הרשות לניירות ערך. הוא מילא את השאלון על פי תשובותיה, והחתים אותה במקומות הנדרשים, והתובעת קיבלה עותק מההסכמים. ההסכמים לא נכנסו לתוקף עד שלא הופקד הכסף בבנק והופעל בחשבון, כך שהיה לה זמן לעיין בהסכם, להתייעץ, ולהחליט אם להפעיל אותו. כך פעל עם התובעת בכל אחד ההסכמים עליהם חתמה. לטענתו הוא לא הסביר לה שהיא מושכת רווחים אלא שהכסף הוא שלה והיא רשאית לעשות בו כרצונה. 27. חזי העיד, כי מעולם לא הבטיח לתובעת רווחים, והיא זו שציינה שתמשוך בכל חודש כסף. לדבריו הוא לא המליץ לה למשוך מתיקי השקעות כסף, אלא שהתובעת אמרה לו בעת פתיחת חשבונה שהיא מקיימת עסק בתחום החינוך והיא חייבת למשוך כסף מידי חודש. נקבע סכום של 2,500 ₪ לחודש. גובה דמי הניהול נקבע כסכום חודשי, שהוצג בפני הלקוח בעת חתימת ההסכם, והיה ידוע ברור ומוסכם. חזי העיד, כי בהתאם להוראות הרשות לניירות ערך, כשחברה לניהול תיקים קונה מניות במספר תיקים שהיא מנהלת, היא קונה אותם מחשבון מלכד ומבצעת חלוקה לכל תיק בנפרד במחיר ממוצע וזהה לכולם. ניתן לתת הוראה לכל התיקים אך הפעולה היא לכל תיק בנפרד. לטענת חזי, במיילים שנשלחו על ידי הנתבעת לתובעת כתוב הסכום במזומן בתיק ההשקעות והעובדה שקיימת פוזיציה, לא כתוב שווי התיק . כאשר התובעת שאלה מה שווי התיק, נאמר לה מה שוויו בזמן אמת. המיילים שנשלחו את התובעת, מציינים מצב מדויק לרגע כתיבתם, מרגע כתיבת המייל ועד לתום הפוזיציות שישנן בתיקים, המצב יכול להיות טוב או רע יותר. לדבריו, דמי הניהול נגבו בהתאם להסכמים וכל האסטרטגיות שעשתה הנתבעת היו מתוך מטרה שהתובעת תרוויח כסף. 28. מהעדויות והראיות עולה, שהתובעת פנתה אל הנתבעת, ואל נתבע 3 בהמלצת אביה. התובעת חתמה עם הנתבעת על 4 הסכמי ניהול תיקים. שני הסכמים ביום 26.3.09, בכל תיק השקיעה התובעת 75,000 ₪ באופציות מעו"ף והוסכם שדמי הניהול יהיו 1,386 ₪. שני הסכמים נוספים נחתמו ביום 106.09ה באחד השקיעה התובעת 75,000 ₪ באופציות מעו"ף תמורת דמי ניהול חודשיים של 1,386 ₪ ובשני השקיעה 285,000 ש"ח בתעודות סל ומניות בודדות. התביעה דנן הינה רק לגבי שלושת התיקים שההשקעה בהם הייתה באופציות מעו"ף. (עדות התובעת בע' 3 שורות 1-10 לפרוטוקול). טוענת התובעת, כי התביעה אינה על סיכונים והפסדים בבורסה ולטענתה, גם כאשר הפסידה כספים בעת שהותה בחו"ל, התקשרה אל חזי ועודדה אותו. התביעה דנן מוגשת לטענתה על מעילה באמון ועל שקרים לכל אורך הדרך "כן, זוכרת. אם התביעה היתה על סיכונים והפסד בבורסה לא הייתי פותחת את הפה. גם כשלא הייתי בארץ והבנתי שהפסדתי את הכסף לא ידעתי איך והתקשרתי אל הנתבע ועודדתי אותו. אם זה היה הפסד בבורסה לא הייתי מגישה תביעה, אני מגישה את התביעה על מעילה באמון ועל שקרים לאורך כל הדרך ש. אם כך, הבעיה שלך זה לא באופן השקעת הכספים אלא המידע שהוצג בפניך? ת. אני לא אומרת נכון או לא נכון. אני לא מבינה איך הוא ניהל את התיקים. המומחה אמר לי שלא היתה חשיבה להשקיע את הכסף כדי שארויח, היו הרבה פעולות ללא מחשבה אלא הפסד. מי שמבין קצת יודע שהכסף הולך ליפול. היו פעולות שכמעט נראה שבכוונה הוא הולך לא לקבל תשואה אלא ליפול. ש. כשאת מתכוונת לשקרים ולמעילה באמון את מתכוונת שלא הוצג בפניך מצב התיק בזמן אמת? ת. נכון.".( עמ' 3 שורה 29 עד עמ' 4 שורה 10).\ המומחה טעם התובעת טען: "אם נכתבו אופציות בתחילת הפעילות במחירים שונים, לא בתקופה שגלגלו את ההפסדים, בערך 2010, אנו מדברים על 2009. אם אני מוריד את דמי הניהול אז פעולה זו לא הייתה רשלנות בתשובה לשאלתך" , (עמ' 15 שורות 8-14). 29. התביעה דנן הינה בגין גביית דמי ניהול, שלטענת התובעת גבוהים ועל כך שהיא עצמה, בהוראת הנתבעים, משכה כספים מתיקי ההשקעות לצרכיה, כאשר סברה שאלה כספי רווחים, אך אלה היו כספי הקרן. התובעת אישרה בעדותה, שקיבלה דו"חות שוטפים לגבי מצב חשבונות ההשקעות, היא הבינה שהיתרה בתיק הייתה רק 42,000 ₪ ולמרות שחשדה שהתיקים צברו הפסדים, לגרסתה, לא הבינה את משמעות המספרים המופיעים במסמכים, אך הסתפקה בברור מול הנתבעים. היא עיינה בדו"חות שהגיעו לביתה, והתקשרה לנתבעים לברר מה היתרה. הדו"חות גם הגיעו לבית הוריה בעת ששהתה בחו"ל, ואביה נהג לבדוק את תיקי ההשקעות שלה, אך לא הסב את תשומת לבה ליתרות בחשבון. עוד לדבריה, היא קראה את הסכמי הניהול, חתמה עליהם, וגם על טופס הרשאה לביצוע השקעות בסיכון מיוחד. היא ראתה שמצוין בטופס ,שקיימת אפשרות שתפסיד את כל כספה, אך לטענתה לא הבינה את המשמעות, ולשאלתה, הנתבע ענה לה שלא תתייחס לכתוב. לשאלה, היכן מצוין בטפסים שההפסד לא יעלה על 20% מהשקעתה, השיבה שאינה יודעת ובא כוחה הפנה לשאלון האפיון הראשוני (ת/1). היא אישרה שראתה שההפסד גבוה מ - 20% אך לדבריה, פקידי הנתבעת הטעו אותה לחשוב שזה לא הסכום האמיתי. התובעת אישרה שהיה אתר של התובעת, בו התאפשר לה לראות את יתרת חשבונה. (ע' 4-7 לפרוטוקול). 30. ב"כ התובעת היפנה במהלך חקירת התובעת למוצג ת/1, שהוא טופס האפיון עליו חתמה התובעת. בסעיף 4.5 לת/1 השיבה שאם ערך ההשקעה היה יורד ב-20% בשנה אחת היא הייתה מוטרדת מאוד וסביר, כי הייתה מחפשת השקעה אחרת. לטענתה, מוצג זה הוא הראייה לכך שביקשה שלא להפסיד יותר מ-20% בשנה. מדובר בטופס אפיון שאינו בבחינת הסכמה ו/או התחייבות של הנתבעת, שבכל מקרה התובעת לא תפסיד יותר מ-20% מתיק ההשקעות שלה. זוהי אמנם שאיפתה, אך היא חתמה בהסכמים, כי ידוע לה שמדובר בהשקעה מסוכנת, במסגרתה יכולה אפילו להפסיד את כל כספה. התובעת יכולה הייתה ,בכל עת וככל שרצתה, לסגור את תיקי ההשקעות אצל הנתבעת ולמשוך את כספי השקעתה. אני מקבלת את גרסת הנתבעת, כי במוצג ת/1 מדובר על כך שהתובעת לא מעוניינת לסכן יותר מ-20% ממניותיה, אך לא בהבטחת ו/ו התחייבות של הנתבעת לכך. מה שמחייב בהתנהלות בין הצדדים הם ההסכמים עליהם חתמה התובעת וכאמור, הם מדברים על סיכון רב. כך בסע' 4.1 עמ' 13 להסכמי הניהול כתוב, כי היא מעדיפה השקעות במניות המציעות תשואה בסיכון גבוה יחסית ומודעת שייתכנו תקופות ארוכות של תשואות שליליות. בסעיפי משנה אחרים של סעיף 4 כתוב, כי אין ללקוח בעיות עם מניות, כי היא נוטלת סיכון, כי מטרותיה תשואות גבוהות והיא לא ציינה באף אחד מהסעיפים כי מטרת ההשקעה היא חסכון לרכוש דירה. 31. מהעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי התובעת חתמה על ההסכמים, על שאלון צרכי לקוח בו פורט רצונה באשר להשקעה. מהשאלון עולה, שהיא ביקשה להשקיע באפיק השקעה מסוכן מתוך ידיעה לסיכון הקיים בהשקעה זו והאפשרות להפסיד את כל כספה. ידועה ההלכה לפיה אדם נחזה כמי שמבין ויודע על מה הוא חותם. "על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה" (ראו לעניין זה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים,) עוד עולה, כי התובעת עודכנה באופן שוטף בנעשה בחשבונה, הן באמצעות דו"חות שקיבלה, הן באתר האינטרנט והן באמצעות אביה בעת שהותה בחו"ל. כאמור, התובעת אינה טוענת להפסדים אלא טענותיה הן למצגי השווא. אני דוחה את טענת התובעת, לפיה, הנתבעת התחייבה שההפסד המירבי בתיקי ההשקעות יהיה 20%. טענת התובעת כי הוטעתה בהודעות הדו"אל שקיבלה מנציגי הנתבעת 32. לטענת התובעת, נציגיה השונים של הנתבעת, הציגו בפניה מצג, באמצעות דוא"ל ששלחו אליה, לפיו, בחשבון קיימים סכומים גבוהים בהרבה ממה שהיה בפועל. גם לעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעים. התובעת העניקה לנתבעת, ייפוי כוח לבצע עבורה עסקאות בתחום אופציות על מדד מעו"ף, שביצוען כרוך בסיכון רב עד כדי כרסום בכל השקעתה. נכונה טענת הנתבעים, כי שווי התיק נכון לרגע בו מעלה מנהל ההשקעות את השאילתא לגבי שוויו. שווי תיק אופציות יכול להשתנות בכל רגע נתון בעשרות אחוזים, כיוון שהוא מותנה בשווי מדד ולכן, ניתן ללקוח שווי התיק נכון לאותו רגע, בצרוף הודעה על פוזיציה בתיק. ואין שווי התיק כסכום הכסף בחשבון הבנק. התשובה שניתנה לתובעת ביום 6.4.10 הייתה לעניין שווי התיק ולא יתרת הכספים בחשבון הבנק. לאחר קבלת המייל, פנתה התובעת ביום 3.5.10 לאלי קסנטיני אצל הנתבעת, כדי לדעת את שווי תיק המעו"ף שלה ונענתה על ידו, הן מה שווי התיק ככל שהוא ייסגר, והן העובדה ששוויו, אם ייסגר, יהיה נמוך מסכום המזומן בתיק. מתשובתו, היה ברור כי ערך האופציה הינו שלילי. בפנייתה מיום 3.5.13, ביקשה התובעת לדעת מה ערך התיק, ולכך נענתה בבדוא"ל מיום 6.4.19 היה כתוב מפורשות סכום כסף פלוס פוזיציות, ומכיוון שהתובעת חתמה על הרשאה לפעילות באופציות מעו"ף, ככל שלא הבינה את משמעות הכתוב היה עליה לבקש הבהרה. ואכן, היא קיבלה הבהרה מאלי קסנטיני, גם לגבי ערך התיק וגן לגבי שוויו הכספי. אני דוחה את טענת התובעת, לפיה, הנתבעת הציגה בפניה מצג כוזב לגבי הנעשה בחשבונה. כאמור, התביעה דנן הינה על שלושה מתוך ארבעה תיקים שפתחה התובעת אצל הנתבעת, כל אחד על סך 75,000 ₪. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה 61,340 ₪ שנגבו ממנה כדמי ניהול ועוד הפסד בסך 121,000 ₪ שנובע מכך שהיא השתמשה בכספים שמשכה מתיק ההשקעות, אשר סברה שהם רווחים ולא הקרן. 33. טוענת התובעת, כי היא העבירה לנתבעת 225,000 ₪, כדי שזו תנהל את הסכום באופציות מעו"ף, בשלושה חשבונות ובמשך 18 חודשים גבתה הנתבעת דמי ניהול בשלושת התיקים בסך כולל של 61,340 ₪. עוד טוענת התובעת, כי משכה בשלושת החשבונות ביחד 121,000 ₪ על פי בקשת הנתבעת למשוך כספים כך שבסיומו של יום בעת סגירת התיקים ביום 14/10/10 נותרו מהסך 225,000 ₪ סך של 21,662 ₪. הסכומים שנמשכו לצרכיה הפרטיים של התובעת, אינם יכולים להיחשב כהפסד כספי, לאחר שבחרה למשוך אותם מחשבונה. בין אם משיכת הכספים הייתה, כטענת התובעת, מהסיבה שסברה שאלה רווחים בתיק, ובין אם המשיכה בוצעה, כטענת הנתבעים, כדי לשמור על סכומי הקרן של התובעת, הסכומים בפועל הוצאו מהתיק על ידי התובעת ולשימושה, ואינם בבחינת הפסד. נהפוכו, ככל שהיו נשארים בתיק לשיטת הנתבעת, ייתכן שהתובעת הייתה מפסידה גם אותם או את חלקם. 34. הגיונית גרסת הנתבעים ולפיה, אכן התובעת משכה כספים על פי הצעת הנתבעת ועל פי מדיניותה כדי להקטין את הסיכון בניהול תיק אופציות מעו"ף. כך גם אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי הסכום של 2,500 ₪ הינו סכום שהתובעת בחרה למשוך, כאשר גם על פי חוות דעת המומחה של התובעת, המשיכות החודשיות לא תמיד היו 2,500 ₪. ב"כ התובעת מנסה בסיכומיו להיתלות בעדות דודה ואחיה של התובעת, שעל פי עדותם גם להם נאמר שהם מושכים כספים מהרווחים. מדובר בעדים שהם בני משפחה ואין כל הוכחה בכתב לעניין זה. 35. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה לא ידעה ו/או לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה, את הדו"חות החודשיים שקיבלה מהבנק, ואת המפורט באתר האינטרנט. התובעת בחרה להשקיע באופציות מעו"ף, מההשקעות המסוכנות בשוק ההון. על פי עדותה אביה למד את נושא ההשקעות בבורסה ובחלק מהזמן הוא אף זה שבדק את חשבונה. מעבר לכך, ככל שלא הבינה וככל שהמסמכים החשידו לגבי מצב החשבון בבנק כפי שהעידה, היה עליה לבקש אישור שמדובר ברווחים ולא בקרן ולא לטעון עתה, לאחר שהוציאה מתיקי ההשקעות סכומים גבוהים, כי לא ידעה מאין הם נובעים. שני עדי הנתבעת העידו, כי התובעת ידעה שמדובר בכספי קרן ולא ברווחים ואני מקבלת את עדויותיהם. ברור היה מהדיווחים השוטפים שחשבון התובעת בהפסד. 36. הטענה שהרשות לניירות ערך קבעה קביעות בעניין התנהלותו של חזי, לאחר שהפסיק לעבוד אצל הנתבעת, והחל לעבוד בחברת "בסט אינווסט" אינה מעידה דבר על עבודתו אצל הנתבעת, אשר לטענתה, פיקחה באופן ישיר בהתנהלות התיקים ועדכנה את לקוחותיה בנעשה בהם באופן שוטף. גם הרשות לניירות ערך לא מצאה דופי בהתנהלות הנתבעת. התובעת מפרטת ארוכות בסיכומיה, כי המצג השקרי ועוולת התרמית של הנתבעים, להם היא טוענת, הינם דמי הניהול הגבוהים והמצג שהיא משכה כספי רווחים ולא כספי קרן (סע' 6 לסיכומים). כאמור, דמי הניהול נגבו בהתאם להסכמים החתומים. 37. לא מצאתי והתובעת לא הוכיחה שהנתבעים הציגו בפניה מצג שווא בדבר ההתנהלות בחשבונה ויתרה מכך, ההתנהלות בחשבון הייתה שקופה וגלויה בכל עת. מהמפורט בפסק דין זה עולה, כי דין התביעה להידחות. התובעת הפסידה לכל היותר בשלושת תיקי ההשקעות כ-20,000 ₪ בהילקח בחשבון הסכומים שהיא משכה מהחשבונות. התובעת הייתה מודעת לכך, שהשקעתה בשלושת תיקי ההשקעות נשוא תביעה זו, הינה ברת סיכון, כך מפורט בהסכמים עליהם חתמה. התובעת לא הוכיחה שהוצג בפניה מצג שווא לפיו, לכאורה, הינה מושכת כספים מהרווחים ולא מהקרן. הדיווחים השוטפים של הבנק והמפורט באתר האינטרנט הציגו מצג מלא ונכון של המצב הכספי בשלושת תיקי ההשקעות. דמי הניהול נגבו בהתאם להסכמי הניהול, והיה על התובעת לבחון את גובהם טרם שחתמה על ההסכמים. לאחר שחתמה על ההסכמים יכולה הייתה לבחור ולהפסיק את ההתקשרות ולמשוך את כספה בכל עת. אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, הוצאות שכ"ט בסך 25,000 ₪. השקעותתיק השקעות