אין עוד מחלוקת לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות להורות על הרמת מסך בתנאים מסוימים. (ראו רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2), 718 , בר"ע (ת"א) גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ ואח', (17.8.05) וכן בר"ע 2176/07, הנאמן הציבורי לתיאטרון הלאומי הבימה נ' מ.א. קאר לספורט ואח' ( 12.6.08) בפסה"ד האחרון התוותה כבוד השופטת שטופמן את המבחנים שעל רשם ההוצאה לפועל לבדוק בטרם יורה על הרמת המסך וכדבריה (עמ' 5 לפ"ד): "נמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות - החברה החייבת והחברה המבקשת - התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד והאבחנה ביניהן היתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית...". וכן כאשר היתה קיימת זהות בכתובת, בבעלי המניות, במנהל, בפעילות העסקית, בעובדים ובמלאי. קרי: "בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק...". יחד עם זאת הקביעה מסויגת בסייג הקבוע גם בדין הכללי ובדיני החברות ועל פיו: "...הלכה היא, במיוחד לאחר תיקון 3 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 ... כי יש להרים מסך ההתאגדות, לפי התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, רק במקרים נדירים וחריגים. זאת, באותם מקרים בהם מתברר כי מסך ההתאגדות שימש לקידום אינטרסים אישיים של בעלי מניות תוך קיפוח נושים בדרך לא ראויה...".הרמת מסךרשםהוצאה לפועל