תאונת דרכים - שבר בכף הרגל

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים - שבר בכף הרגל: כללי 1. התובע יליד 12/12/1977, נפגע ביום 16/08/2007 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התביעה דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה, על-פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה על גובה הנזק ושיעור הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בכף רגל ימין. הוא הובהל לבית-חולים לגליל המערבי - נהריה (להלן: "בית החולים"). הוא נבדק בבית-החולים, ואובחן אצלו שבר בבסיס מסרק ראשון בכף רגל ימין (להלן: "השבר"). בוצע קיבוע על-ידי סד גבס והוא שוחרר לביתו. ביום 20/08/2007, נותח התובע, בהרדמה כללית, ובוצע שחזור סגור על השבר וקיבוע על-ידי KW וסד גבס. הוא שוחרר לביתו, ביום 21/08/2007. בהמשך, הייתה תזוזה משנית בקיבוע על רגלו, דבר שחייב התערבות כירורגית נוספת. ביום 13/09/2007 ,נותח התובע בשנית ובהרדמה כללית בבית חולים נצרת. הקיבוע הראשון הוצא והשבר שוחזר וקובע ,בשנית, עם ברגים וסד גבס גלילי. מהלך הניתוח היה תקין. ביום 15/09/2007, שוחרר התובע לביתו, עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי אצל הרופא המטפל, אנלגטיקה, מנוחה וביקורת חוזרת. 3. הרגל הפגועה של התובע הייתה בקיבוע גבס למשך כשבעה שבועות. לאחר הורדת הגבס, התחיל התובע בטיפול פיזיותראפי ,וכעבור שלושה חודשים לערך, היה התובע מסוגל לדרוך, באופן מלא, על כף הרגל האמורה. 4. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל), כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה לתקופה החל מיום 17/08/2007 ועד ליום 15/11/2007 . אציין עוד, כי המל"ל לא קבע לתובע נכות רפואית צמיתה מעבודה בגין התאונה. 5. בזמנו, מינו הצדדים את פרופ' משה רופמן כאורתופד מטעמם (להלן: "פרופ' רופמן"). פרופ' רופמן בדק את התובע וערך, ביום 17/01/2006, חוות-דעת בכתב (ת/2), עליה נחקר בחקירת שתי וערב ,צולבת וממצה. 6. פרופ' רופמן קבע, בחוות-דעתו בכתב ובעדות בעל-פה, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת , בגין התאונה, בשיעור 24% : 20% לפי סעיף 49 (2) (ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), ו-5% לפי מחצית סעיף 50 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי. 7. לאחר שמיעת עדותו של פרופ' רופמן ולבקשת הנתבעת, מינה בית-המשפט את פרופ' מ. היים - כירורג אורתופד, כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט (להלן: "פרופ' היים"). פרופ' היים בדק את התובע וערך (ביום 14/02/012) חוות-דעת בכתב (להלן: "חוות הדעת"). ויודגש: הצדדים ויתרו ,מדעת ומרצון ,על חקירתו של פרופ' היים על חוות-הדעת. 8. בחוות-הדעת, קבע פרופ' היים, בין השאר, כי דרגת נכותו הזמנית והיציבה של התובע, בגין התאונה, היא כדלקמן: 100% - מיום 16/08/2007 ועד ליום 21/08/2007, ומיום 13/09/2007 ועד ליום 15/09/2007; 80% - מיום 16/09/2007 ועד ליום 07/11/2007. 50% - מיום 08/11/2007 ועד ליום 08/02/2008. 20% - מיום 09/02/2008 ועד ליום 31/08/2008. 15% - צמיתה - מיום 01/09/2008, לפי סעיפים 49 (2) (א) ו-49 (4) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי. וכן, קבע פרופ' היים, בחוות-הדעת, כי "שברים ונזק במפרק הליס פרנק מטופלים ע"י נעל אורתופדית ואנשים חוזרים לתפקוד מלא" (חוות-הדעת, פרק דיון). וכן, "אני לא מקבל שפגיעה זו [של התובע - ש.ס] צריכה להפריע בתפקוד מלא ולכן לדעתי אין מקום להפעלת תקנה 15 [לתקנות הביטוח הלאומי - ש.ס]. התפקוד תלוי באספקת נעליים מתאימות" (שם, שם). 9. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן: נזק מיוחד: א. הפסד השתכרות - 40,000 ₪. ב. עזרת צד ג' - 20,000 ₪. ג. הוצאות רפואיות ונסיעה - 10,000 ₪. נזק כללי: ד. כאב וסבל. ה. הפסד השתכרות. ו. עזרת צד ג'. ז. הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות. ח. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות. מסכת הראיות 10. שני עדים היו לתביעה: התובע והמהנדס ג'אד אבו יונס. שניהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1 ו-ת/2, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה שני מוצגים נוספים: ת/3 - חוות-דעתו של פרופ' רופמן ו-ת/4 - תשריט כף רגל שנערך על-ידי פרופ' רופמן. 11. להגנה לא היו עדים. מטעמה ,הוגשה חמישה מוצגים: נ/1 - שאלון ותצהיר תשובות התובע לשאלון; נ/2 - תצהיר בריאות של התובע; נ/3 - אישור המל"ל בדבר תקופות דיווח והכנסות של התובע; נ/4 - צילום מתיקו הרפואי של התובע בקופת-חולים כללית ו-נ/5 - תביעתו של התובע למל"ל בגין מחלת מקצוע/תאונת עבודה. דיון המומחים - הנכות הרפואית 12. אפתח ואומר, ללא כל היסוס, כי חוות-הדעת מקובלת עליי עד למאוד ואני מאמצה. ראשית, פרופ' היים הינו מומחה בית-המשפט. בתור שכזה ,הוא ידו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. פרופ' היים הינו כירורג אורתופד מומחה ובעל ניסיון מעשי רב. בקהילה הרפואית, הוא זוכה להערכה ולהוקרה. המדובר במומחה רפואי אמין ומהימן ביותר. אף חוות-דעתו מהימנה עד למאוד. התשתית העובדתית-הרפואית שבבסיס חוות-הדעת מוכחת. וכן, התשתית מדעית-מקצועית של חוות-הדעת הינה הכרחית ואמת. פרופ' היים פעל בגדר הסמכות שניתנה לו ,ובחוות-הדעת לא מצאתי שגגה כלשהי. 13. שנית, הצדדים ויתרו ,מדעת ומרצון ,על זכותם לחקור את פרופ' היים על חוות-הדעת. בנסיבות אלה, רואים אותם כמי שמסכימים, לכאורה, לאמור בחוות-הדעת. אוסיף עוד, כי בפניי אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את חוות-הדעת. 14. שלישית, דין שונה ביחס לחוות-דעתו ולעדותו בעל-פה של פרופ' רופמן. כאמור, פרופ' רופמן נחקר, בחקירת שתי וערב, צולבת וממצה, על חוות-דעתו. לאחר עדותו בעל-פה ולבקשת הנתבעת, מיניתי את פרופ' היים כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט. משלי אני אומר, והדברים נאמרים בצער רב, כי במכלול נסיבות העניין, אין ביכולתי לסמוך על עדותו של פרופ' רופמן, זו שבכתב וזו שבעל-פה. התשתית העובדתית- רפואית שבבסיס חוות-דעתו של פרופ' רופמן, עם כל הכבוד והענווה, אינה הכרחית ומוכחת ואינה משקפת נכונה את מצבו הרפואי של התובע בגין התאונה. לעניין זה, די לי להפנות לנימוקים המפורטים בבקשת הנתבעת למינוי מומחה רפואי נוסף מיום 28/08/2011, ולהחלטה מיום 18/07/2011, לפיה "נימוקי הבקשה, עם כל הכבוד, מקובלים עליי ואני מאמצם". זאת ועוד, מאחר והתשתית העובדתית-רפואית שבבסיס חוות-דעתו של פרופ' רופמן אינה מוכחת ואינה משקפת נכונה את מצבו הרפואי של התובע בגין התאונה, יוצא, כי גם התשתית מדעית-מקצועית שבבסיס חוות-הדעת האמורה, אינה אמת ואינה הכרחית. פרופ' רופמן סמך את חוות-דעתו על ממצאי בדיקות רפואיות שאינן עדכניות, מספיקות ומהימנות. נזק לא ממוני 15. כאמור, התובע אושפז למשך 6 ימים בבתי-חולים, ונגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% בגין התאונה. על-כן, נזקו ,בפרט זה, יחושב לפי תקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, ומגיע, לאחר שערוך להיום, לסך של 30,178 ₪. כושר השתכרותו של התובע - כללי 16. התובע יליד 12/12/1977, נשוי +1 והינו מהנדס אזרחי במקצועו. בשנת 2001 ,הוא סיים את לימודיו האקדמיים לתואר מהנדס אזרחי. לאחר מכן, הוא עבד ,בתור מהנדס שכיר, במספר מקומות עבודה. בשנת 2003, הוא החל לעבוד בחברה משפחתית בשם חלמי מהנדסים ובניה בע"מ (להלן: "החברה"). הוא אחד הבעלים והמנהל של החברה. למעשה הוא "הרוח החיה" של החברה. כאן המקור לציין, כי עדותו של התובע, במיוחד לעניין מצבו הרפואי וכושר השתכרותו, לפני ואחרי התאונה, ותפקודיות נכותו במומו בגין התאונה, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. עדותו, לעניינים אלה, הייתה רצופה אי-דיוקים, תמיהות וסתירות פנימיות וחיצוניות, ללא כל הסבר סביר ומהימן. על-פי התרשמותי הישירה מהתובע ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותו האמת, אומר, בבטחה, כי התובע לא העיד את האמת, רק את האמת וכל האמת, ועל כך יש להצטער רבות. הן בעדותו (עמ' 5, ש' 23-22) ,הן בתצהיר תשובותיו לשאלון (נ/1) והן בתצהיר הבריאות שצורף לבקשה למינוי מומחים (נ/2), לא הצהיר התובע את האמת, רק את האמת וכל האמת, בקשר לתחלואיו הרפואיים ולתאונות שקרו לו לפני התאונה נשוא תיק זה. עדותו והצהרותיו דנן של התובע ,עומדות בסתירה קוטבית ומוחלטת לרישומים ולממצאים הרפואיים שבתיקו הרפואי בקופת החולים כללית ,בה הוא רשום (נ/4). 17. זאת ועוד, עדותו של התובע, בכתב ובעל-פה, בכל הקשור לכושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי, לפני ואחרי התאונה (ת/1, סעיפים 20-15, עמ' 4 ש' 32-1; עמ' 5, ש' 18-1; עמ' 10 ש' 18-14; עמ' 12 ש' 5-3), עומדת בסתירה פוזיטיבית לאישור המל"ל בדבר תקופות דיווח והכנסות התובע (נ/3) ולחוות- הדעת שהם מוצגים קבילים ,מהימנים וראויים למלוא המשקל. בהקשר זה אציין בהדגשה, כי התובע נמנע, במתכוון, מלהציג לבית-המשפט את מלוא הראיות הקרדינליות לעניין כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי, וכוונתי היא לספרי החשבונות של החברה, טופסי 106, ההצהרות השנתיות שלו ושל החברה לשלטונות המס וכיוצא באלה. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה. 18. זאת גם זאת, לית מאן דפליג, כי החברה הינה חברה משפחתית ,רשומה כדין בישראל והיא עוסקת בעבודות בניה. התובע ואחיו ,אומיה חוסיין, הינם הבעלים של הנתבעת. התובע הוא מנהל החברה ו- "הרוח החיה" שלה. החברה מבצעת, בתור קבלן ראשי, עבודות בניה בהיקפים גדולים. התובע מייצג את החברה מול היזמים, קבלני המשנה, הספקים, רשויות המס וכיוצא באלה. הוא שחותם על החוזים ומנהל את ענייניה הכספיים של החברה (עמ' 8, ש' 32-24; עמ' 9, ש' 32-8; עמ' 10, ש' 2-1). אין ספק, כי עדותו של התובע, כי אחיו אומיה חוסיין, הוא הבעלים היחידי והמנהל של החברה (עמ' 8, ש' 13), אינה אמת וזאת בלשון המעטה. התובע, הבעלים במשותף עם אחיו ומנהל החברה, הוא שקובע, בפועל, את כל תנאי העסקתו, תפקידו ומעמדו אצל מעסיקתו - החברה. בסיס החישוב- עבר ועתיד 19. כמבואר, התובע הינו מהנדס אזרחי במקצועו. הוא הבעלים במשותף עם אחיו ומנהל את החברה. הוא עובד שכיר אצל החברה מזה כעשר שנים. משכרותו החודשית ,הממוצעת והמדווחת בשנת 2006 ,הייתה סך של 3,763 ₪ ברוטו (נ/3). בחודשים ינואר-אוגוסט 2007, הוא השתכר סך של 7,118 ₪ ברוטו לחודש. המל"ל חישב את משכרותו החודשית ,הכוללת והממוצעת של התובע עובר לתאונה בסך של 8,142 ₪ ברוטו, ולאחר שערוך להיום וניכוי מס הכנסה כדין, מגיע סכום זה לסך של 8,840 ₪ נטו. משכרותו דנן ,ובהיעדר ראיה קבילה ובעלת משקל בדבר שינויים וודאיים כלשהם בהכנסתו של התובע, מקובלת עליי ואני מאמצה. אוסיף, כי בעדותו של המהנדס ג'אד אבו יונס (ת/2, עמ' 16, ש' 3), לעניין כושר ההשתכרות הפוטנציאלי והאקטואלי של התובע בעיסוקו אצל הנתבעת, אין כל ישועה לתובע. תנאי העסקתו של עד זה אינם זהים לאלה של התובע. המדובר בשני מעסיקים שונים. הסטטוס המנהלי, המקצועי, והתעסוקתי של התובע שונים לגמרי מאלה של המהנדס ג'אד אבו יונס. זאת ועוד, מצאתי סתירה מהותית וקוטבית בין עדותו של התובע, לעניין כושר השתכרותו האקטואלי במומו לאחר התאונה (ת/1, סעיף 16 ובצירוף י"ד ל-ת/1; עמ' 3, ש' 14) לבין הכנסותיו המדווחות למל"ל (נ/3). הכנסתו החודשית והמדווחת למל"ל ,בחודשים אלה עד דצמבר 2008, הייתה סך של 5,855 ₪ ברוטו, ואילו בתלושי השכר לתקופה דנן, הכנסתו הייתה סך של 3,680 ₪ ברוטו !! (נספח י"ד ל-ת/1). הוא הדין באשר להכנסתו החודשית של התובע בשנת 2005. לפי תלושי השכר (נספח י"ד ל-ת/1), ההכנסה החודשית בתקופה דנן, הייתה סך של 4,440 ₪ ברוטו ואילו ההכנסה החודשית הממוצעת שדווחה למל"ל הייתה סך של 8,490 ₪. בנסיבות אלה, מסקנתי היא, כי תלושי השכר - נספח י"ד ל-ת/2, אינם משקפים את האמת . הנכות התפקודית - בעבר ובעתיד 20. כמבואר, פרופ' היים קבע לתובע נכות רפואית ,זמנית וצמיתה, בגין התאונה. ככלל, חוות-הדעת מקובלת עליי ואני מאמצה. מסקנתו של פרופ' היים, כאמור, בחוות-הדעת לפיה "שברים ונזק במפרק הליס פרנק מטופלים ע"י נעל אורתופדית ואנשים חוזרים לתפקוד מלא", וכי ככלל פגיעתו של התובע "לא צריכה להפריע בתפקוד מלא" (חוות-הדעת, פרק דיון) ובהיעדר ראיה קבילה ומהימנה לסתור, אף מקובלת עליי ואני מאמצה. 21. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בגין התאונה. יחד עם זאת, נכותו הרפואית היציבה שנקבעה לו על-ידי פרופ' היים, כאמור בחוות-הדעת, בשיעור של 15%, אינה משקפת, למעשה, את נכותו התפקודית במומו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו, הכשרתו המקצועית, יכולתו להסתגל למצבו החדש, חזרתו לעיסוקו הקודם, דרגת נכותו הרפואית היציבה, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה והכנה, אומר, כי נכותו התפקודית של התובע, החל מיום 01/01/2009 ואילך אינה אקוויוולנטית לנכותו הרפואית, והיא למעשה נמוכה בהרבה מהנכות הרפואית היציבה. על-כן, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע, בגין התאונה, בעבר ובעתיד, היא כדלקמן: 100% - מיום התאונה (16/08/2007) ועד ליום 08/02/2008; 20% - מיום 09/02/2008 ועד ליום 31/08/2008; 15% מיום 01/09/2008 ועד ליום 31/12/2008; החל מיום 01/01/2009 ואילך - פחותה בהרבה מ-15%, אך לא ניתנת לקביעה במדויק. הפסד השתכרות -בעבר 22. לתקופה החל מיום התאונה (16/08/2007) ועד ליום 08/02/2009, בה התובע היה באי-כושר מלא, זכאי התובע להפסד השתכרות כדלקמן: 8,840 ₪ x 100% x 176 יום 30 יום סכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 57,674 ₪. 23. לתקופה החל מיום 09/02/2008 ועד ליום 31/08/2008, חסרון הכיס שהיה לתובע בגין התאונה כדלקמן: 8,840 ₪ x 20% x 203 יום 30 יום סכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 13,091 ₪. 24. לתקופה החל מיום 01/09/2000 ועד ליום 31/12/2008, חסרון הכיס שהיה לתובע הוא כדלקמן: 8,840 ₪ x 15% x 4 חודשים = 5,304 ₪. סכום זה נושא ריבית כחוק, החל מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 5,715 ₪. 25. לתקופה החל מיום 01/01/2009 ועד היום, התובע לא הוכיח, בראיה טובה, הפסד השתכרות בגין התאונה, וטענותיו לעניין זה הופרכו מיניה וביה, בראיות קבילות ובעלות מלוא המשקל. בשנת 2009, עבד התובע בעיסוקו הקודם, למשך 12 חודשים, ושכרו החודשי הממוצע (הנומינלי) היה סך של 8,490 ₪ ברוטו, והריאלי - 9,385 ₪ (נ/3), והכל בסתירה פוזיטיבית ומוחלטת לתלושי השכר הפיקטיביים - צירוף י"ד ל-ת/1 לפיהם שכרו החודשי של התובע בתקופה דנן היה סך של 4,440 ₪ ברוטו !! בנסיבות אלה, קל להיווכח, כי עדותו של התובע, לענייננו- שלנו, לא רק שאינה מהימנה, וזאת בלשון המעטה, אלא שהופרכה לחלוטין. אין ביכולתי לסמוך על עדותו של התובע. בפניי הוכח, כי תלושי השכר - נספח י"ד ל-ת/1 - אינם אותנטיים ואינם משקפים את האמת. ויודגש, המדובר בנזק מיוחד ועל התובע להוכיח אותו, במדויק, הן את היקף נזקו והן את שיעור הפיצויים. במקרה דנן, ניתן היה להביא נתונים שלמים ומדויקים על היקף נזקו של התובע ועל שיעור הפיצויים. לעניין זה, התובע לא עמד בנטל ההוכחה וראיותיו, לעניין זה נסתרו מיניה וביה (ראו -ע"א 355/80, נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800 810-806 (1981)). הנה-כי-כן, התובע זכאי לפיצוי בשל הפסד השתכרות בעבר, כדלקמן: 57,674 ₪ + 13,091 ₪+ 5,715 ₪ = 76,480 ₪. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות -בעתיד 26. במכלול נסיבות העניין, אין אפשרות לערוך חשבון אריתמטי - אקטוארי בשל הפסד השתכרותו של התובע בעתיד. לא ניתן לקבוע, במדויק, את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע. תפקודיות נכותו של התובע, בגין התאונה, לא ברורה דיו. התובע חזר לעיסוקו הקודם בהיקף מלא. מאז 2009 ועד היום ,לא הוכח הפסד השתכרות כלשהו בגין התאונה. הנכות הרפואית היציבה אינה אקוויוולנטית לנכות התפקודית. הנכות התפקודית נמוכה בהרבה מהנכות הרפואית היציבה. לכך יש להוסיף גם, כי קיימת אי-וודאות לגבי אורך תקופת השתכרותו של התובע. על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, סך של 150,000 ₪, נכון להיום. עזרת צד ג' בעבר 27. אכן, נזקק התובע, סמוך לאחר התאונה, לעזרה סיעודית אותה הוא קיבל מבני משפחתו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובשים לב לפגיעתו של התובע ומשך תקופת החלמתו, מצאתי, כי העזרה לה נזקק הינה מעבר למה שמעניקים בני-משפחה באופן סביר. אני פוסק לתובע, בפרט זה, ועל דרך האומדן הכללי, סך של 4,000 ₪. שאר פרטי הנזק 28. התובע לא הוכיח כדין את שאר פרטי הנזק הנתבעים. על-כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בפרטי נזק אלה. באשר להוצאות הרפואיות והנסיעה ,בעבר ובעתיד, אציין, כי חוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות") מעניק זכות לכל תושב המדינה לשירותי בריאות כהגדרתם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, כמוגדרים בחוק הבריאות (ס' 6 לחוק). סל שירותי הבריאות מוגדר בסעיף 7 לחוק הבריאות. על-פי הוראות חוק הבריאות, חייבות קופות החולים לתת לחבריהם את כל שירותי הבריאות. זאת ועוד, התאונה היא תאונת עבודה, והתובע הוכר כנפגע בתאונת עבודה. הוא זכאי לריפוי, להחלמה ולשיקום רפואי בדרך, בהיקף ובאופן כפי שנקבע בדין שלעניין (חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ,תשנ"ה - 1995, סעיפים 87 ו-88; תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח - 1968). וכן, נפגע עבודה זכאי מהמל"ל להוצאות נסיעה כאמצעי תחבורה לשם קבלת טיפול רפואי, וכן להוצאות כלכלה, לינה ודמי בטלה. 29. זאת ועוד, הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על-פי הדין, לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק (ע"א 2801/96, אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ו-יפרח פ"ד נה 817, 826-825 (2001)). בענייננו-שלנו, כל ההוצאות הרפואיות (כולל עלות הנעליים עליהם ממליץ פרופ' היים) והנסיעה, בעבר ובעתיד ובגין התאונה, או שנכללו בסל הבריאות והתובע זכאי להן מקופת החולים בה הוא נרשם, והכל על-פי הוראות חוק הבריאות, או שהוא זכאי להן מהמל"ל, בהיותו נפגע בתאונת עבודה. על-כן, ובהיעדר ראיה אחרת קבילה ובעלת משקל לסתור, אין התובע זכאי לפיצוי בפרטי נזק אלה (ראו: ע"א 7842/09 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ 20/06/2011). ניכויים - תגמולי המל"ל 30. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע גמלת דמי פגיעה. לאחר שערוך, להיום, מגיע סכום הגמלה דנן לסך של 19,573 ₪. סכום הפיצויים הכולל 31. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום הם כל אלה: א. נזק לא ממוני - 30,178 ₪. ב. הפסד השתכרות-בעבר - 76,480 ₪. ג. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות -בעתיד- 150,000 ₪. ד'. עזרת צד ג' - 4,000 ₪. סה"כ - 260,658 ₪. בניכוי תגמולי מל"ל 19,573 ₪. - יתרה - 241,085 ₪. שאר טענות הצדדים 32. לא מצאתי ממש בשאר טענות של הצדדים ודינן להידחות. התוצאה 33. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה, ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 241,085 ₪. ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 37,350 ₪. ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שבררגלייםתאונת דרכים