מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אגרת הנחת צינורות: א. ההליך 1. התובעות שלפני הן חברות בניה, אשר ביצעו עבודות בניה במסגרת פרויקט לבניית 570 יחידות דיור בשתי שכונות בישוב שלומי. העבודות בוצעו על פי הסכם פיתוח, שנכרת בין כל אחת מהתובעות ומשרד הבינוי והשיכון (להלן - "משב"ש"). 2. לטענת התובעות, בעת שקיבלו את היתרי הבניה, גבתה מהן הנתבעת, שלא כדין, היטלי ביוב ואגרת הנחת צינורות. לטענת התובעות, עבודות הביוב והנחת צינורות המים, בוצעו על ידי משב"ש, ומשב"ש גבה מהן התשלומים עבור ביצוע עבודות אלה. על כן, לטענת התובעות, הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות מהן התשלומים שבמחלוקת, ולפיכך, בתביעתן שלפני עותרות התובעות, לכך שהנתבעת תחויב להשיב לכל אחת מהן את סכומי הכסף שלטענתן נגבו מהן שלא כדין. בסך הכל עותרות התובעות לכך שהנתבעת תחויב להשיב להן סך 2,616,946 ₪, כמפורט בטבלה שלהן: אגרת הנחת צנורות היטלי ביוב יח"ד 98,801 25.1.2000 112,952 23.1.2000 31 תובעת מס' 1 - (שכטמן) 50,214 3.2.00 10,107 3.2.2000 121,736 21.6.1999 99,179 1.7.1999 21 3,611 10.8.1999 270,751 225,849 סה"כ 496,600 ₪ 89,157 14.3.00 73,578 14.3.2000 13 תובעת מס' 2 (מרומי דניה) סה"כ 162,737 ₪ 164,490 28.6.2000 135,746 28.6.2000 29 תובעת מס' 3 (עאטף מוסא) סה"כ 300,236 ₪ 123,477 11.7.2000 102,908 11.7.2000 26 תובעת מס' 4 (ב' פייביש) 819 9.9.2001 682 9.9.2001 124,296 103,590 סה"כ 227,886 ₪ 97,674 13.7.2000 80,606 13.7.2000 19 תובעת מס' 5 (מור יואב) 2,790 3.12.2001 2,325 3.12.2001 100,464 82,931 סה"כ 183,395 ₪ 179,679 10.1.2000 149,679 10.1.2000 38 תובעת מס' 6 (א' רהט) סה"כ 329,358 ₪ 73,301 22.1.2001 61,088 22.1.2001 15 תובעת מס' 7 (סכס פהד) סה"כ 134,389 99,145 22.3.99 82,002 17.1.00 30 תובעת מס' 8 (בונה הצפון) 6,766 14.5.00 5,584 14.5.00 62,970 2.9.98 102,154 12.4.1999 32 2,206 29.11.99 1,874 19.11.99 94,572 19.11.00 78,815 19.11.00 23 265,659 270,429 סה"כ 536,088 ₪ 3. אציין, כי גזבר הנתבעת, מר שמואל רוזנגרטן חלק בסעיף 6 לתצהירו על שלושה מהנתונים הנ"ל, והם היטל הביוב ואגרת הנחת הצינות שנטען כי שולמו על ידי התובעת מס' 1, וכן על היטל הביוב ששולם על ידי הנתבעת מס' 8. ואולם, התובעות הציגו בפני מר רוזנגרטן הקבלות שברשותן, ונראה אפוא שהסכומים הנקובים על ידן הם הסכומים הנכונים. ב. הגדרת עבודות משב"ש בחוזים עם התובעות 4. עבודות הבניה שבוצעו על ידי התובעות בוצעו במסגרת שתי תוכניות בניין עיר והן תב"ע גב"מ 24 ותב"ע ג/9671. על פי תעודת עובד ציבור (מוצג ת/3), שנערכה על ידי מר לייב קיבליצקי, המשמש כסגן מנהל החטיבה הטכנית במשב"ש - מחוז חיפה, עבודות הפיתוח, בין מתחמי הבניה, בהם ביצעו התובעות את עבודות הבניה, בוצעו על ידי משב"ש "באמצעות קבלני פיתוח". בתעודת עובד הציבור מסר מר קיבליצקי, כי "המשרד (הכוונה למשב"ש - י"כ) ביצע את עבודות הפיתוח הכללי בהתאם ליעודי הקרקע בתב"ע, ובהם כבישים כולל מדרכות ותאורה, קווי מים וביוב, ניקוז, שטחים ציבוריים פתוחים ושבילים ציבוריים". באשר למתחמי הבניה עצמם, מסר מר קיבליצקי בתעודה שהגיש, כי "בחוזים שנחתמו עם היזמים (והכוונה לתובעות - י"כ) שלהם שווקו המתחמים, הוסדר התשלום בגין הוצאות הפיתוח הכללי של המשרד. עבודות הפיתוח הצמוד בתוך המתחמים הן באחריות היזמים". 5. על פי הראיות שלפני, כל אחת מהתובעות חתמה על חוזה עם משב"ש, ובחוזים נקבעו הוראות שונות בנוגע לעבודות הפיתוח. החוזים שנחתמו בין משב"ש והתובעות זהים בנוסחם, אם כי לעיתים מספרי הסעיפים שונה. כך למשל, בסעיף 37 בחוזה שנכרת עם התובעת מס' 8 נקבע: "המשרד ביצע ו/או יבצע את "עבודות הפיתוח הכללי" החברה מתחייבת לבצע ו/או להשלים את המדרכות בגבול החיצוני של המגרשים וכן שבילים ציבוריים העוברים בין המגרשים שבפרוייקט, במתחמי המשנה." בסעיף ההגדרות בחוזה, נקבעה הגדרה לדיבור "עבודות הפיתוח הכללי" כדלקמן: "עבודות הפיתוח והתשתיות, העל קרקעיות והתת קרקעיות בדרכים, הכבישים, בשבילים, ובכל השטחים הציבוריים לרבות עבודות פיתוח לראש השטח אשר נטל המשרד על עצמו לבצע והחברה התחייבה לשלם בגינן ... למעט השלמת עבודות הפיתוח הכללי שעל החברה לבצע על חשבונה לפי חוזה זה." בסעיף 44.2 לחוזה, נקבע כי "הצדדים מסכימים בזה כי "עבודות הפיתוח הכללי" המתוארות להלן, ואלה בלבד, שבוצעו ו/או יבוצעו על ידי המשרד (באמצעות קבלנים מטעמו), הכל בהתאם למפורט בחוזה זה", וככל שמדובר בעבודות הקשורות למערכת הביוב ומערכת המים, נקבע: "44.2.2 ביצוע קווי ביוב מאספים, עד התחברות לרשת העירונית. 44.2.3 מערכת קווי המים ברחובות הציבוריים." 6. על פי המסגרת החוזית שנקבעה בין התובעות ומשב"ש, משב"ש התחייב אפוא להתקין את מערכות המים והביוב בתחומי התוכניות ("עד התחברות לרשת העירונית"), והתובעות חויבו לשלם למשב"ש עבור עבודות אלה. ככל שהדברים נוגעים לתשתיות המשמשות את הפרוייקט, המצויות מחוץ למתחם הפרוייקט (דהיינו - "הרשת העירונית"), הרי שאלה לא בוצעו על ידי משב"ש, וממילא התובעות לא חוייבו לשלם למשב"ש עבורן. ג. טענות הצדדים 7. התובעות טוענות, כי הנתבעת הפעילה את כוחה באופן שרירותי, וחייבה אותה בתשלום היטל הביוב ואגרת הנחת הצינורות תוך שהיא מנצלת את חששן של התובעות, שאם לא יבצעו את התשלומים הבלתי חוקיים שנדרשו לשלם, לא יקבלו את היתרי הבניה שהיו דרושים להם, ולמצער, היו עלולים להיתקל בקשיים רבים בהליכי קבלת היתרי הבניה. לטענת התובעות, הנתבעת הייתה זכאית לגבות מהן את היטל הביוב ואת אגרת הנחת הצינורות רק אם הייתה מבצעת את העבודות הכרוכות בהנחת תשתיות אלה. לטענת התובעות, הנתבעת לא ביצעה את העבודות, וממילא לא עלה בידה להוכיח שביצעה עבודות אלה. נוכח דברים אלה, טוענות התובעות, כי על הנתבעת להשיב להן את היטלי הביוב ואגרת הנחת הצינורות שגבתה מהן. 8. הנתבעת לעומת זאת מצדיקה את גביית היטלי הביוב ואת אגרת הנחת צינורות המים. לטענת בא כוח הנתבעת, החיובים בהם חויבו התובעות, משקפים חיובים מידתיים, המבוססים על אותו חלק מהתשתיות שהיה צורך להתקין, ואשר לא בוצע על ידי משב"ש. לטענת הנתבעת, משב"ש אכן ביצע עבודות פיתוח , ואולם, בשל כך שעבודות אלה שבוצעו על ידי משב"ש ולא על ידי הנתבעת, זכו התובעות להפחתה יחסית בסכומי ההיטלים, ובשיעורים נדיבים, המבטאים באופן הולם, ואף למעלה מכך, את שוויין של אותן עבודות וההשקעות שביצוען נחסך מהנתבעת. בעניין זה הוסיף בא כוח הנתבעת וטען, כי על פי ההסכמים שנכרתו בין התובעות ומשב"ש, משב"ש נטל על עצמו לבצע אך ורק את עבודות הפיתוח בתחום הפרויקט, ולמעשה עד גבול המתחם, דהיינו, עד להתחברות לרשת העירונית, ועל כן חייבות התובעות בתשלום היטל ביוב ואגרת הנחת צינורות בגין אותם החלקים מתשתיות אלה המצויים מחוץ למתחם שבו העבודות בוצעו על ידי משב"ש. ד. העדים מטעם הנתבעת 9. שלושה עדים העידו מטעם הנתבעת, והם מר אהוד חסון, כלכלן במקצועו, שערך תחשיב ביחס לסבירות התשלומים שנדרשו מאת התובעות. התחשיב נערך לחודש אפריל 2009, ומר חסון אישר, כי לא ראה את התחשיב שלכאורה נעשה בזמן הרלבנטי, כלומר בשנים 1999 ו- 2000. עד נוסף היה מר שמואל רוזנגרטן, גזבר הנתבעת, שמסר בעדותו, כי הנתבעת התחשבה בכך שחלק מעבודות הביוב וצנרת המים בוצעו על ידי משב"ש במימון התובעות, ועל כן הנתבעת לא דרשה מהן את מלוא התשלומים שהייתה זכאית לדרוש על פי חוקי העזר הרלבנטיים, אלא גבתה תשלומים חלקיים בלבד. העד השלישי היה מר יבגני לוז'ינסקי, ששימש בעת הרלבנטית כמהנדס הנתבעת. עד זה אמור היה להעיד על העבודות שבוצעו כביכול על ידי הנתבעת לצורך התקנת מערכות הביוב וצנרת המים. 10. בא כוח התובעות טען, כי עדויות העדים מטעם הנתבעת אינן מלמדות דבר על עבודות שבוצעו על ידי הנתבעת, ומכאן מבקש הוא ללמוד, שהנתבעת לא ביצעה כל עבודות במערכות הביוב וצנרת המים, ועל כן לא הייתה זכאית לגבות את התשלומים ששולמו לה. לחיזוק טענתו זו, מצביע בא כוח התובעות על כך, שלא נערך אצל הנתבעת כל פרוטוקול המאשר תקציב לצורך מימון עבודות שכאלה (דמתקרא "תקציב בלתי רגיל", ובראשי תיבות - "תב"ר"). 11. ככל שהדברים אמורים בעדותו של מר חסון, לא עלה בידי להבין, מה היה הטעם בעריכת תחשיב לשנת 2009, ונראה הדבר, שמר חסון לא ראה תחשיב לשנים הרלבנטיות, משום שתחשיב שכזה לא היה קיים, ושירותיו של מר חסון נשכרו, כדי לנסות ולהצדיק בדיעבד את טענות הנתבעת, בדבר הוצאות שכביכול נשאה בהן לצורך התקנת מערכות הביוב וצנרת המים. ככל שהדברים אמורים בעדותו של מר רוזנגרטן, לא עלה בידי להבין, כיצד נטענת הטענה שהנתבעת ביצעה עבודות תשתית בלי שהגזבר מסוגל להראות שלצורך ביצוע העבודות אושר תקציב מתאים, וזאת כאשר ביחס להוצאות קטנות אחרות, אושר תקציב כדין. עוד נקודה שמעוררת תמיהה בעדותו של מר רוזנגרטן, היא טענתו בדבר ההפחתות שנעשו עקב כך שהנתבעת לקחה בחשבון את העובדה, שהתובעות שילמו למשב"ש עבור הנחת תשתיות. התמיהה מתעוררת לאור העובדה, שכל אחת מהתובעות שילמה אחוז יחסי שונה מהיטל הביוב או אגרת הנחת הצנורות, והרי היה מתבקש, שאם הנתבעת ביקשה להביא בחשבון את העבודות שבוצעו, ןשעבורן התובעות שילמו למשב"ש, שיעור ההפחתות יהיה זהה לכולן, שהרי כולן בנו בתחומי אותן שתי תוכניות. מכל מקום, לא נתברר מדוע התובעת מס' 1 שילמה היטל ביוב בשיעור יחסי של 29% ו- 47% מאגרת הנחת הצינורות, ולעומתה, התובעת מס' 4 שילמה 42% מהיטל הביוב ו- 69% מאגרת הנחת הצינורות. ככל שהדברים אמורים בעדותו של מהנדס הנתבעת בעת ההיא, מר לוז'ינסקי, הרי עד זה היה העד המוסמך ביותר להבהיר מה היו העבודות בפועל שבוצעו על ידי הנתבעת, ונראה כי לא עלה בידי העד להבהיר נקודה זאת. 12. חוסר היכולת לברר מה היו העבודות שבוצעו בפועל, בזיקה למקומות בהם בוצעו העבודות על ידי התובעות, לצד הפחתות בשיעורים שונים שבוצעו משיעורי היטל הביוב ואגרת הנחת הצינורות, תומכים למעשה בטענת בא כוח התובעות, כי החיובים שהוטלו על התובעות היו שרירותיים. כיוון שגביית היטל הביוב ואגרת הנחת הצינורות יכולים להיעשות רק בכפוף להוראות הדין, אבחן עתה כל אחד מאלה בנפרד. ה. היטל הביוב 13. המסגרת הסטטוטורית, המאפשרת לרשות המקומית לגבות היטל ביוב היא חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 (להלן - "חוק הביוב"). בסעיף 16 לחוק הביוב נקבע: "החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי הנכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקניה, היינו - ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי שתיה ומתקנים אחרים ..." על פי סעיף ההגדרות בחוק הביוב, "ביב ציבורי" הוא "ביב המשמש כמה נכסים ושהשפכים נזרמים אליו מביבים פרטיים בלבד". לעומת זאת, "ביב מאסף" הוא "ביב שהשופכין נזרמים אליו בעיקר מביבים ציבוריים". 14. אמור מעתה, שהביב הציבורי מנקז את הביבים הפרטיים, והביב המאסף מנקז את הביבים הציבוריים. כעולה מהראיות שלפני, ותעודת עובר הציבור שנערכה על ידי מר לייב קיבליצקי, משב"ש ביצע את קווי הביוב בתחומי התוכניות, ומדובר בקווי ביוב שניקזו את הביוב מהבניינים שנבנו על ידי התובעות בתחום התב"ע. מכאן יש להבין, שקווי הביוב שהותקנו על ידי משב"ש בתחום התב"ע, עד להתחברות לרשת העירונית, הם קווי "ביב ציבורי", כהגדרתו בחוק הביוב. 15. נראה הדבר, שאף מר רוזנגרטן מסכים, שעל התובעות לא הייתה מוטלת החובה לשלם לנתבעת את היטל הביוב הציבורי, שכן בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית מסר מר רוזנגרטן, כי "סכומי החיובים החלקיים ששולמו על החברות, מכסים אך ורק את שלושת השלבים האחרונים המנויים לעיל, קרי - את הביב המאסף, המתקנים האחרים ומכון הטיהור, ואף זאת לא בשיעורם המלא". מר רוזנגרטן הוסיף, כי "סכומי החיוב החלקיים, אינם כוללים את רכיב הביב הציבורי שבחוק העזר". 16. עתה נפנה להודעות שמסרה הנתבעת לכל אחת מהתובעות, ואלה הודעות שהעתקיהן צורפו לתצהיר עדותו הראשית של מר רוזנגרטן. על פי דרישות התשלום שהנתבעת שלחה לתובעות, ואשר העתקים מהן צורפו לתצהיר עדותו הראשית של מר רוזנגרטן, הנתבעת דרשה מאת התובעות תשלום עבור היטל ביוב ציבורי. צא וראה, הודעות הדרישה הן עבור ביב ציבורי, דבר שמר רוזנגרטן עצמו סבור שלא היה מקום לגבות בעיבורו היטל מהתובעות. כאמור, התקנת הביוב הציבורי נעשתה על ידי משב"ש, והתובעות שילמו למשב"ש עבור התקנת הביוב הציבורי. המסקנה המתבקשת מכך היא, שהתובעת לא הייתה זכאית לדרוש מהתובעות תשלום עבור היטל ביוב ציבורי. 17. על כן, בסיפא להחלטה זו תחוייב הנתבעת להשיב לתובעות את כל תשלומי היטל הביוב שהתובעות שילמו, כמפורט בטבלה שלעיל. ו. אגרת הנחת צינורות 19. הבסיס לחיוב באגרת הנחת צינורות מצוי בסעיף 4 לחוק העזר לשלומי (אספקת מים), תשנ"ז - 1996, הקובע לאמור: "(א) בעל נכס או המחזיק מטעמו, פרט לנכס שקיימת בו רשת פרטית מחוברת למפעל מים ישלם למועצה אגרת הנחת צינורות בשיעור שנקבע בתוספת; (ב) אגרת הנחת צינורות מים תשלום למועצה לפני מתן היתר בניה; לא הוגשה בקשה להיתר בניה, תשולם האגרה עם הגשת בקשה לחיבור למפעל מים. לא שולמה האגרה במועד כאמור והנכס חובר למפעל מים ללא היתר, תשולם האגרה במועד שיוודע למנהל דבר החיבור האמור; (ג) בעל נכס שקיימת בו רשת פרטית מחוברת למפעל מים, ישלם, אם הוגדל שטח או נפח הבניין או נבנה בניין חדש בנכס, אגרת הנחת צינורות מים, בשיעור שנקבע בתוספת לגבי תוספת בניה או הבניה החדשה." 20. אגרת הנחת הצינורות מיועדת לממן למעשה את העבודות הכרוכות בהנחת הצנרת המחברת את הנכס למפעל המים. האגרה משולמת על פי שטח הבניה, וברור כי היא מיועדת לממן את כל רשת המים הנפרשת בישוב. בעניין שלפני, משב"ש התקין את צנרת המים רק בתחומי התוכניות. על כן, לכאורה, הייתה הנתבעת זכאית לגבות אגרת הנחת צינורות על פי חוק העזר, בניכוי התשלום שכל אחת מהתובעות שילמה למשב"ש עבור צנרת המים שהונחה עלך ידי משב"ש. בכך למעשה הייתה הנתבעת גובה את המגיעה לה, בניכוי עלות הצנרת שלא הונחה על ידה וממילא לא שולמה על ידה. 21. בעדותו (החל מעמ' 63 לפרוטוקול, ותצהיר העדות הראשית מוצג נ/18) מסר מר רוזנגרטן, שהתובעות חויבו לשלם לנתבעת תשלום עבור אגרת הנחת הצינורות, שכלל אף אגרת חיבור רשת פרטית, והיווה 47% עד 69% מסכומי האגרת המלאים. מר רוזנגרטן הוסיף כי הפער באחוזים נובע מהפרשי הסכומים המגיעים לנתבעת עבור אגרת חיבור רשת פרטית למפעל המים. אציין, כי אגרת חיבור רשת פרטית מחושבת בסכום גלובאלי שווה לכל יחידת דיור, ומוכפלת במספר יחידות הדיור שכל אחת מהתובעות בנתה. עוד הוסיף מר רוזנגרטן, שהתובעות הופטרו מתשלום אגרת הנחת הצינורות עבור מרכיב הקרקע במגרשים שבהם הן בנו. בטבלה שצרף לתצהירו (טבלה ג'), פרט מר רוזנגרטן את אגרת החיבור לאגרת הנחת הצינורות. 22. כאמור, הדרך הנכונה לבוא חשבון עם התובעות הייתה, לחייבן בסכום המלא של אגרת הנחת הצינורות, המשולמת עבור צנרת המים הכוללת, לרבות הצנרת הנמצאת מחוץ לתחומים התוכניות בהם בנו התובעות, ולנכות מהסכום הכולל את הסכום ששילמו התובעות למשב"ש עבור הצנרת שמשב"ש התקין. חישוב שכזה היה מביא את התובעות למצב בו הן שילמו את האגרה החלה עליהם, ולא יותר מכך, ומאידך, היה הדבר מבטיח שהנתבעת לא תתעשר, ולא תזכה בתשלום עבור הוצאה שנחסכה ממנה. ואולם, מהמסמכים שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעות עולה, כי התובעות שילמו למשב"ש סכומים שונים עבור הפיתוח הסביבתי, אך לא ניתן לבודד את הסכומים ששילמו התובעות למשב"ש עבור התקנת צנרת המים. 23. מכיוון שמעדותו של מר רוזנגרטן עלה, שהנתבעת לא חייבה את התובעות באגרת הנחת צינורות בשיעורים המלאים, והביאה בחשבון את העובדה שהצנרת בתחומי התוכניות הונחה על ידי משב"ש, ועדותו בעניין זה לא נסתרה, ומאידך, לא ניתן לחשב מה היו הסכומים ששילמו התובעות למשב"ש, כדי לדעת האם הסכומים החלקיים שנגבו מהתובעות משקפים את אגרת הנחת הצינורות שבסופו של דבר היה עליהן לשלם, הנני מחליט, ולא בלי היסוסים, לדחות את תביעת התובעות בנושא אגרת הנחת הצינורות. אכן, מר רוזנגרטן הרעיף בתצהיר עדותו הראשית נתונים מספריים לרוב, ונראה כי הדבר נעשה בכוונת מכוון כדי ליצור ערפל ולבלבל, ואולי להסתיר את האופן השרירותי בו נעשו החשבונות. ואולם, מנגד, התובעות ביקשו החזר מלא של כל אגרת הנחת הצינורות, דבר שאינו מגיע להם שכן האגרה נגבית עבור צנרת המונחת מחוץ לתחומי התוכניות בהן נעשו עבודות הבניה, ולמעשה, הנטל להוכיח מה היה התשלום ששילמו למשב"ש עבור הנחת הצנורות, היה מוטל עליהן. במצב הדברים שלפני, כאשר שוכנעתי שהנתבעת הביאה בחשבון את הצנרת שהונחה על ידי משב"ש, והפחיתה סכומים שונים מחיוביהן של התובעות, נראה לי, שעל התובעות להסתפק בהנחה שניתנה להן. ז. עשיית עושר ולא במשפט: 24. הנתבעת טענה, כי בתביעתן להחזר היטל הביוב ואגרת הנחת הצינורות, מבקשות התובעות להתעשר שלא כדין, באשר על פי החוזים שנכרתו בינן ובין המשתכנים שרכשו מהן דירות מגורים, הטילו התובעות את תשלומי ההיטלים והאגרות על שכמם של המשתכנים. לטענת הנתבעת, אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב לתובעות סכומי כסף, שממילא גבו מהמשתכנים שרכשו מהן דירות מגורים. 25. אין אני מקבל טענה זו. הנתבעת היא רשות ציבורית שהוסמכה בחוק לגבות תשלומים שונים, ובכללם התשלומים העומדים במחלוקת בין הצדדים בתביעה שלפני. הנתבעת אינה רשאית לגבות סכומי כסף שלא הוסמכה לגבותם בחוק. מקום בו הנתבעת גבתה סכומי כסף שלא כחוק, אין היא רשאית לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון, כי ממילא סכומי הכסף שגבתה מהתובעות, כוסו להן על ידי המשתכנים. 26. על כן הנני דוחה טענת הנתבעת בדבר התעשרות התובעות, שכן טענה זו אינה יכולה להדוף את דרישת הנתבעת לתשלום היטל ביב ציבורי שנעשתה שלא כדין. ח. סיכום 27. לפיכך, הגעתי למסקנה כי יש לקבל תביעת התובעות בכל הנוגע לתשלומי היטל הביוב ששולמו על ידן, ולדחות תביעתן להשבת אגרת הנחת הצינורות. 28. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות הסכומים הבאים: (א) לתובעת מס' 1, שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, הסכומים הבאים: (1) סך 112,952 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 23.1.2000; (2) סך 10,107 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 3.2.2000; (3) סך 99,179 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.7.1999; (4) סך 3,611 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 10.8.1999. (ב) לתובעת מס' 2, מרומי שכונת דניה בע"מ, סך 73,578 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 14.3.2000. (ג) לתובעת מס' 3, עטאף מוסא ושות' בע"מ, סך 135,746 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 28.6.2000. (ד) לתובעת מס' 4, ב' פייביש בניין ופיתוח (1990) בע"מ, הסכומים הבאים: (1) סך 102,908 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 11.7.2000; (2) סך 682 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 9.9.2001. (ה) לתובעת מס' 5, מור יואב הנדסת בניין בע"מ, הסכומים הבאים: (1) סך 80,606 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 13.7.2000; (2) סך 2,325 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 3.12.2001. (ו) לתובעת מס' 6, א.ש. רהט הנדסה בע"מ, סך 149,679 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 10.1.2000. (ז) לתובעת מס' 7, סכס פהד חברה בע"מ, סך 61,088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 22.1.2001. (ח) לתובעת מס' 8, בונה הצפון חברה לבנין בע"מ, הסכומים הבאים: (1) סך 82,002 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 17.1.2000; (2) סך 5,584 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 14.5.2000; (3) סך 102,154 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 12.4.1999; (4) סך 1,874 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 19.11.1999; (5) סך 78,815 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 19.11.2000. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 100,000 (מאה אלף) ₪.אגרת חיבור מים / הנחת צינורותאגרה