שאלת קיומם או היעדרם של יחסי עובד - מעביד, נדונה בפסיקה לא אחת, ובתוך כך התפתחו מבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד". לעניין זה נפסק: "ראשית אדגיש מושכלות ראשונים, לפיהם היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי" (ע"ע (ארצי) 176/09 מואב - תפנית וינד בע"מ, ( 9.11.10). המבחן המקובל כיום בפסיקה לשם בחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הוא "המבחן המעורב", אשר המרכיב המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק". בנוסף נעזרים בתי הדין במבחני משנה נוספים, כגון שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובד, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למוסד לביטוח לאומי. ישומו של מבחן ההשתלבות נעשה בבחינת הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי - קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים, או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד/3-9 אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974)). בפן השלילי - נבחן שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד - תמונת מצב", עיוני משפט יז (1992) 19, 30). להלן נבחן את מהות היחסים בין הצדדים במקרה שבפנינו על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא המבחן המעורב: התובע שמש מנהל אדמיניסטרטיבי במכון רישוי לכלי רכב, כשלוש שנים, עד שההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בנסיבות השנויות במחלוקת. שתי שאלות מרכזיות מתעוררות בהליך זה - האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד והאם התובע פוטר או התפטר. לטענת התובע, הוא היה עובד של הנתבעות, אשר הפעילו יחד את המכון, החל מיום 5.11.05 ועד לפיטוריו ביום 18.8.08, ומתקיימים בעניינו כל המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד. מאחר שהתובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. בנוסף, הוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף המוסכים החל על הצדדים, החזר נסיעות, החזר קופה קטנה, פדיון הבראה וכן לשכר החודש האחרון לעבודתו. 3. לטענת הנתבעות, בין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד והנתבעות אף מעולם לא התקשרו עם התובע באופן אישי. התובע הועסק בחברה בבעלותו והיא זו שסיפקה לנתבעות את השירותים. בנוסף, הנתבעות לא היו מקור הכנסתו היחיד של התובע ואף עובדה זו מעידה על מהות ההתקשרות בין הצדדים. מאחר שהתובע לא הועסק על ידי הנתבעות, אין הוא זכאי לזכויות המגיעות לעובד, כגון פיצויי פיטורים או פדיון הבראה. לחילופין נטען כי התובע הונה את הנתבעות ועל כן יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכותו, סכומים שהתובע הוציא מהנתבעות בפעולות אלה. 4. התובע הגיש תצהיר מטעמו. מטעם הנתבעות העידו שניים מבין שלושת בעלי המניות של הנתבעת 2 - מר שי בורשטיין (להלן - בורשטיין) ומר גדי רקה (להלן - רקה). כמו כן העיד מר ג'ורג' נאור שהוא עובד הנתבעות ומשמש כמנהל התפעול במכון (להלן - נאור). נאור הוזמן כעד מטעם התובע ולאחר שהתובע ויתר על עדותו, הנתבעות ביקשו להעידו מטעמן. 5. בהקשר של העדים ששמענו, נציין שאיננו נותנים משקל רב לעדותו של בורשטיין, שעל פי עדותו של נאור, לא היה פעיל בניהול הנתבעות (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 28-32). אף מעדותו של בורשטיין עצמו עולה כי לא היה ביום פיטורי התובע (לכאורה) במכון, לא נכח בשיחה בה התובע הודיע לכאורה על התפטרותו, אינו מכיר את פרטי הארוע שבעטיו הוגשה תלונה למשטרה כנגד התובע והוא אף אינו שולט במסמכים שהוצגו לו (ר' כלל עדותו בעמודים 25 - 30: "לא נכחתי בשיחה", "אני לא הגשתי", "אני לא זוכר אותו" (את ההסכם בין הצדדים - ד.ו.), "לא ראיתי אותו ואני לא יכול להגיד לך כמה חתימות היו", "גדי לא אמר לי איפה הוא שמר את העותק", "אני עד הפיצוץ לא הייתי פעיל בחברה", "לא מכיר את הפרטים", "לא זוכר את הפרטים", "אני לא מכיר ולא הייתי מעורב בימים ההם עד לרזולוציה של למה יצאה חשבונית כזו או אחרת", "אני לא בדקתי, אני לא עשיתי את העבודה בפועל", "אני לא יודע להשוות"). מחומר הראיות עולות העובדות הבאות - 6. הנתבעת מס' 1 היא חברה בע"מ אשר לה זכיון ממשרד התחבורה להפעלת מכון לבדיקת רישוי לכלי רכב. הנתבעת מס' 2 היא חברה בע"מ המפעילה הלכה למעשה את מכון הרישוי לביצוע מבחנים שנתיים של כלי רכב ובדיקות קניה/ מכירה, בשם הידוע כ"טסט בשרון" (סעיפים 2 ו - 6 לתצהיר רקה). 7. לנתבעת מס' 2 שלושה בעלי מניות - מר גדי רקה, מר שי בורשטיין ומר שלומי מישקיט. מר רקה הוא אף בעל מניות בנתבעת מס' 1. 8. התובע סיפק לנתבעות שירותי ניהול ואדמיניסטרציה במכון, מיום 5.11.05 ועד יום 18.8.08. 9. התמורה בגין השירותים שהתובע סיפק התובע שולמה על ידי הנתבעת מס' 2 באמצעות המחאות לפקודת חברת "א. די. אי. נהול וייעוץ בע"מ" (להלן: "חברת IDI"), שהתובע הוא מנהלה והיה העובד היחיד שלה בתקופה הרלוונטית וכנגד חשבוניות מס שהוצאו על ידי חברת IDI. 10. רקה הקים את חברת סיטי טסט כפר סבא בע"מ (נספחים 9.3 א- ג' לתצהיר התובע; להלן - חברת סיטי טסט). בת זוגו של התובע, גב' רות ארז, ניהלה עימו את החברה ואף היתה בעלת מניות שלה, החל משנת 2006 (נספח 9.3 ד' לתצהיר התובע). חברת סיטי טסט נתנה שירותים לחברות שביצעו את מבחן הרישוי לכלי הרכב שלהן במכון. החברה הפסיקה את פעילותה ביום 31.7.08 (נספח 9.8 לתצהיר התובע). 11. בין שלושת בעלי המניות בנתבעת מס' 2 פרץ סכסוך בתחילת חודש אוגוסט 2008. דיון והכרעה 12. שאלת קיומם או היעדרם של יחסי עובד - מעביד, נדונה בפסיקה לא אחת, ובתוך כך התפתחו מבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד". לעניין זה נפסק: "ראשית אדגיש מושכלות ראשונים, לפיהם היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי" (ע"ע (ארצי) 176/09 מואב - תפנית וינד בע"מ, ( 9.11.10). 13. המבחן המקובל כיום בפסיקה לשם בחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הוא "המבחן המעורב", אשר המרכיב המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק". בנוסף נעזרים בתי הדין במבחני משנה נוספים, כגון שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובד, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למוסד לביטוח לאומי. ישומו של מבחן ההשתלבות נעשה בבחינת הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי - קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים, או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד/3-9 אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974)). בפן השלילי - נבחן שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד - תמונת מצב", עיוני משפט יז (1992) 19, 30). להלן נבחן את מהות היחסים בין הצדדים במקרה שבפנינו על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות 14. השירותים אותם סיפק התובע לנתבעות (באמצעות חברת IDI) הם שירותי ניהול של מכון הרישוי (סעיף 8 לתצהיר רקה). המדובר ללא ספק בתפקיד חיוני, הנדרש לפעילות העסקית הרגילה של הנתבעות. בנוסף, על פי עדותו של נאור, המנהל המקצועי של המכון, עולה כי התובע גם שימש כבוחן (ר' עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 10-12 ור' גם בעמוד 22 לפרוטוקול, החל משורה 27; ר' גם בעדות התובע בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 6- 26). כלומר, התובע לא נתן את שירותי הניהול במכון כגוף חיצוני, אלא אף עבד בפועל לצד בוחני רכב במכון. נאור גם העיד שהתובע היה כפוף אליו מקצועית והוא נתן לו הוראות להתייצב בעמדות העבודה. בנוסף, שמו של התובע הופיע ברשימת בוחני הרכב של הנתבעות (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 12-13, ר' גם נספח 14.4 לתצהיר התובע) והתובע אף התכתב עם גורמים שונים בשמן של הנתבעות ועל גבי נייר לוגו שלהן (נספחים 14.11א' - ב' לתצהיר התובע). התובע גם העיד מטעם הנתבעות בהליכים בבתי משפט והצהיר על עצמו כמנהל בנתבעת מס' 1 (נספח 14.12 לתצהיר התובע). מכל אלה עולה כי התובע השתלב במהלך העסקים הרגיל של הנתבעות, פעל בשמן ובהרשאתן, הציג עצמו כנציג של הנתבעות בפני צדדים שלישיים ואף נטל חלק בעבודת מכון הרישוי, תוך שהוא מוצג גם כלפי משרד התחבורה כאחד הבוחנים של הנתבעות. 15. העובדה שהתובע לא החתים כרטיס נוכחות אינה שוללת את קיומם של יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. זאת במיוחד בשים לב לעובדה שהתובע שימש כמנהל במכון, היינו בתפקיד בכיר. 16. אנו ערים לכך שהתובע הגיש חשבוניות של חברה בבעלותו וכי על פי עדותו קיבל משכורת מחברת IDI. איננו סבורים שיש בכך לשלול קיומם של יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. התובע, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות חברת IDI, היה אחראי על ניהול מכון הרישוי ובכך למעשה נטל חלק בפעילות העיקרית של הנתבעות. בנוסף, התובע ביצע את העבודה בעצמו ובאופן אישי. אין כל ראיה לכך שהוא היה רשאי לספק את שרותי הניהול באמצעות אחרים. נהפוך הוא - מהראיות עולה כי בפועל, רק התובע ניהל את המכון והוא עשה זאת בעצמו. תנא מסייע לכך ניתן לראות בטיוטת חוזה שהנתבעות הציגו (נספח א' לתצהיר רקה), בו נרשם בסעיף 3: "צד ב' יקצה לצורך ביצוע השירותים האמורים את מר אליעזר X ת.ז. ...". כלומר, בתקופת ההתקשרות בין הצדדים התובע השתלב בעסק של הנתבעות, והיווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני שלהן. 17. המסקנה מן האמור לעיל היא שהתובע ענה על הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות 18. אין חולק כי התמורה עבור שירותי הניהול שולמה לתובע כנגד חשבוניות של חברת IDI. 19. לטענת הנתבעות ההתקשרות העסקית בקשר לניהול מכון הרישוי נערכה בינה לבין חברת IDI, ולא עם התובע באופן אישי. לטענת התובע, השימוש בחשבוניות של חברת IDI נעשה בשל תנאי שהוצב בפניו להתקשרות קבלנית (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 13-17). 20. לא הובאו ראיות שיעידו על כך שהתקיים בתובע הפן השלילי, היינו שהתובע ניהל עסק עצמאי ובאמצעות עסק זה נתן את השירותים לנתבעות. בעבודתו, התובע עשה שימוש בציוד של הנתבעות (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 18-19). לא הוכח שלתובע היו סיכוני הפסד או סיכויי רווח בנותנו את שרותי הניהול לנתבעות ואף לא הובאה ראיה לגבי הוצאות שהתובע הוציא במסגרת ניהול עסק של מתן שירותי ניהול לנתבעות (השוו: דב"ע נב/ 3-254 פריץ - מפעל הפיס, פד"ע כו 372 (1993)). מעדותו של התובע עולה כי הוא היה העובד היחיד של החברה בתקופה הרלוונטית (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 29-30), ועובדה זו מחזקת את גרסת התובע לפיה אין ליתן משקל לעובדה שהחשבוניות בגין שירותי הניהול ניתנו על ידי חברת IDI ולא על ידי התובע באופן אישי. 21. עדות התובע לפיה הטלפון הנייד היה של חברת IDI וכן הוצאות הרכב (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 5-9) אינה שוללת המסקנה בנושא הפן השלילי וזאת מאחר שאין מדובר בהוצאות שהן הכרחיות לביצוע העבודה אצל הנתבעות, ולמעשה מדובר בהוצאות שגרתיות אצל חלק ניכר מהציבור, עובדים ועצמאים כאחד. בהתחשב בכך שהתובע שימש מנהל אדמיניסטרטיבי ובוחן רכב אצל הנתבעות, הרכב והטלפון הנייד אינם ציוד לצורך העבודה. 22. הנתבעות הוסיפו וטענו כי העובדה שהחשבוניות שהתובע הציג אינן במספרים עוקבים, מעידה על כך שלתובע היו הכנסות נוספות ובכך יש לחזק את טענתן כי לתובע היה עסק עצמאי וכי לא עבד אצלן. איננו מקבלים טענה זו המהווה סברא ללא תימוכין בראיות. ראשית, החשבוניות החסרות לא הוצגו, כך שכלל לא ברור למי הוצגו, בגין מה ומהי ההכנסה לתובע בגין חשבוניות אלה. מאחר שגובה ההכנסה בגין החשבוניות החסרות אינו ידוע, לא ניתן לשלול את ההנחה, על פי עדות התובע שהקדיש את מלוא מרצו וזמנו לעבודה אצל הנתבעות, כי התקיים מבחן התלות הכלכלית (השוו: ע"ע (ארצי) 337/06 פבר - מנור, ( 15.7.07)). שנית, מעיון בחשבוניות שהתובע צירף לתצהירו עולה כי חלק מהחשבוניות לנתבעות הן עוקבות ובדרך כלל בין חשבונית אחת לרעותה חסרה רק חשבונית אחת. כלומר, לא ניתן לקבוע על סמך נתונים אלה שמדובר בחברה שיש לה פעילות משמעותית מבחינת נפח או גובה ההכנסות, באופן שמעיד על כך שהתובע באמצעות החברה בבעלותו נתן שרותים שונים לגופים רבים, כקבלן/ עוסק עצמאי. 23. החשבוניות שהוגשו לנתבעות על ידי חברת IDI, לא כללו תשלום נוסף מלבד דמי ניהול. גם עובדה זו תומכת במסקנה כי בתובע לא התקיים הפן השלילי על פי מבחן ההשתלבות. 24. מחומר הראיות לא עולה שחברת IDI הפעילה עסק למתן שירותי ניהול עבור מכוני רישוי לרכב או שירותי ניהול אחרים. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי העבודה שביצע התובע עבור הנתבעות נעשתה במסגרת עסק עצמאי שניהל באמצעות חברת IDI. בנוסף, מלבד עבודתו של התובע עבור שתי הנתבעות כמפורט לעיל, לא הוכח שהתובע סיפק שירותי ניהול לגופים נוספים. מכל מקום, על פי הפסיקה, העובדה שלפלוני עסק עצמאי אינה שוללת את מעמדו כעובד כלפי אחר (ע"ע (ארצי) 1162/01 בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח 433 (2002)). 25. כמו כן, מחומר הראיות עולה כי התובע לא נשא בסיכון כלשהו במסגרת התקשרותו עם הנתבעת. לא הוכחו הוצאות שכר או נשיאה בהוצאות הדרושות לשם ניהול עסק, לרבות פעילות שיש בה משום סיכון עסקי, ציפיה לרווח או השקעה בהון (השוו: ע"ע (ארצי) 303/08 רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ - גרוס, ניתן ב- 20.1.11). 26. בנסיבות המתוארות מתקיים בתובע גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. להלן נסקור מבחני עזר נוספים שנקבעו בפסיקה, אל מול הראיות. 27. מבחן הפיקוח - מהראיות לא עולה שהתקיים פיקוח הדוק מצד הנתבעות על עבודתו, ובכלל זה שעות העבודה. יחד עם זאת, נוכח מהות תפקידו של התובע, שהיה תפקיד ניהולי, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את מעמדו כעובד. זאת בפרט נוכח העובדה כי לא הוכח שבתקופת ההתקשרות בין הצדדים התובע סיפק שירותים כעצמאי לגופים נוספים מלבד הנתבעות. 28. אופן תשלום השכר - הלכה פסוקה היא כי צורת תשלום השכר, לרבות רישום כעצמאי ברשויות המס ובביטוח לאומי, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע את מהות היחסים (דב"ע נה/ 2-5 דעבול - מדינת ישראל, פד"ע כט 481 (1996)). עם זאת מאפיינים אלו הם מבין הסממנים הרלוונטים הנשקלים לעניין קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628 (1996)). לפיכך העובדה ששכרו של התובע שולם כנגד חשבוניות מס וכי לא קיבל תלושי שכר, אינו שוללת את מעמדו כעובד. 29. מקום ביצוע העבודה - התובע ביצע את עבודתו עבור הנתבעות במכון שבבעלות הנתבעות ולא במקום אחר. המדובר בסממן נוסף המאפיין, בדרך כלל (אם כי לא בהכרח), מערכת יחסים עם עובד שכיר ולא עם נותן שירותים עצמאי. 30. כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם - לא הוצג חוזה שנחתם עם התובע או עם חברת IDI, למרות שכל צד טען לגבי תוכנו של חוזה שנחתם בין הצדדים ואף ניסה ללמוד על תוכנו של החוזה הנ"ל מתוך חוזים אחרים שהנתבעות חתמו עליהם עם עובדיה או מנהליה. הנתבעות הציגו טיוטת חוזה שלטענתן היא הטיוטה שעל בסיסה נחתם החוזה עם התובע. ברם, בהיותה טיוטה, אין בה ללמד על הסכמתם הסופית והמחייבת של הצדדים. יש להעיר כי גם אם היה הסכם "קבלני" בין הצדדים, מאחר שסטטוס אינו ניתן להתנאה, לכל היותר היה בו להעביר את הנטל אל הטוען בניגוד למוסכם. 31. בנסיבות המתוארות לעיל, בחינת מכלול המבחנים והסממנים הרלוונטיים לצורך קביעת מהות היחסים בין הצדדים מובילה למסקנה כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, שררו ביניהם יחסי עובד ומעביד. לאור מסקנה זו, יש לבחון האם זכאי התובע לסעדים הנתבעים. 32. לטענת הנתבעות, מאחר שהתובע העיד שקיבל מחברת IDI שכר ותנאים סוציאליים, פסיקת פיצויי פיטורים או דמי הבראה לתובע משמעם תשלום כפל. איננו מקבלים טענה זו. אם התובע קיבל תמורה בגין עבודתו, ומתוך הסכומים שקיבל, הפריש עבור עצמו פיצויי פיטורים, באמצעות חברה, אין בכך לפטור את המעביד האמיתי מתשלום רכיבים סוציאליים לתובע, אשר הוכר בדיעבד כעובד. אין מדובר בתשלום כפל לתובע, שהרי ישנו הבדל מהותי אם פיצויי פיטורים או כל זכות סוציאלית אחרת משולמים לעובד בנוסף לתמורה המשולמת בגין עבודתו ובין מצב בו מתוך השכר המשולם לעובד, הוא מפנה חלק ממנו לחסכון פנסיוני כזה או אחר. נסיבות הפסקת העבודה 33. לטענת התובע, על רקע הסכסוך שפרץ בין שלושת בעלי המניות של הנתבעת מס' 2 (ביום 7.8.08), החל רקה לשנות את נהלי העבודה, כגון החלפת מפתחות המוסך, שינוי קוד האזעקה וכדומה. כשבוע לאחר מכן, ביום 18.8.08, התובע הגיע לעבודה וקיבל שיחת טלפון מרקה שהודיע לו שהוא מפטר אותו מיידית. 34. לטענת הנתבעות, התובע הוא שעזב את העבודה. לגרסתן, בת זוגו של התובע, הגב' ארז, עזבה את העבודה בסיטי טסט כשבועיים קודם להתפטרותו, בנוסף, התובע התלונן על יחסו של רקה אליו וכאשר הסכסוך בין מנהלי הנתבעות פרץ, התובע נקט עמדה ופעל לצד מר מישקיט. על רקע כל אלה, החליט לעזוב את העבודה אצל הנתבעות. 35. בבחינת גרסאות הצדדים, נראה כי יש להעדיף את גרסת התובע. ראשית, למרות שמטעם הנתבעות העידו שלושה עדים, רק אחד מהם - מר דקה הוא עד שיש לו ידיעה אישית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, וזאת לו רק בשל העובדה שהתובע טען כי הוא זה שפיטר אותו. לעדותו של בורשטיין התייחסנו לעיל בסעיף 5 לפסק הדין ואילו נאור לא היה מעורב בכל הנוגע להפסקת עבודתו של התובע. כלומר, עלינו לבחון האם אנו מעדיפים את גרסת התובע או גרסתו של רקה. 36. התובע נחקר בחקירה נגדית בנושא נסיבות הפסקת העבודה וגרסתו לא נסתרה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 15-24) - "גדי צלצל בשעה 9:00 בערך להרצל ביטון... וביקש לדבר איתי. הוא אמר לי לקחת את הרגליים ולעוף מהמכון, בצורה שלא משתמעת לשני פנים. ... ש. עזבת ישר? ת. כן הלכתי. אתה מכיר את גדי בדיוק איך הוא מדבר, ואז לקחתי את עצמי והלכתי משם כן, בצורה שהוא דיבר אליי לא היה לי מה לחפש שם, לשאלתך אם חזרתי למכון, לא חזרתי. חזרתי אח"כ, היתה לי שיחה עם גדי לקראת סוף חודש אוגוסט לחתום איתו על ההסכם של חברת סיטי טסט. הוא קרא לי וזימן אותי למכון." גם אם התובע מסר בחקירה נגדית ששיחת הטלפון שבה ניתנה לו הודעת הפיטורים היתה לעובד אחר (הרצל ביטון) והוא שמסר לו את הטלפון ולא שיחה ישירה אליו, מדובר בעובדה שולית שאינה משנה את הטענה כי הודעת הפיטורים נמסרה לו בטלפון. 37. גרסתו של התובע לפיטורים נתמכת בתצהירו של רקה מיום 24.12.08 שניתן בתמיכה לבקשה לביטול עיקולים במסגרת הסכסוך בין מנהלי הנתבעות, שבו בסעיף 40 הצהיר רקה (נספח 4ב לתצהיר התובע)- "... אלי X - מי שניהל בפועל את מכון הרישוי (עד אשר פיטרתי אותו לאחר שגיליתי אי סדרים בעבודתו)..." ההסבר שהנתבעות נתנו לאמור בתצהיר, לפיו לאחר שהתובע התפטר באוגוסט, הנתבעות גילו את אי הסדרים ועל כן הודיעו לו על פיטוריו בספטמבר (סעיף 178 לסיכומי הנתבעות), אינו הגיוני ואינו משכנע. 38. זאת ועוד, לאחר ניתוק יחסי העבודה, התובע שלח לרקה בפקס מכתב בנושא שכרו האחרון ואף ציין בו שפוטר. רקה השיב לתובע במסרון טלפוני, בנוסח שאין בו כל הכחשה של מעשה הפיטורים (נספחים 24 לתצהיר התובע). 39. לעומת גרסתו של התובע, הנתמכת בראיות המפורטות לעיל, גרסת הנתבעות לפיה התובע התפטר נותרה ללא תימוכין. 40. משהגענו למסקנה שהתובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לטענות הנתבעות, יש לחשב את הסכומים להם התובע זכאי על פי משכורתו של נאור, שהיה שכיר אצלן. איננו מקבלים טיעון זה ולו רק משום שלנאור ולתובע היו תפקידים שונים ועל כן אין בסיס להשוואה בין שכרם. על יסוד החשבוניות שהוצגו (נספח 13 לתצהיר התובע), אנו קובעים כי שכרו החודשי של התובע היה 22,445 ₪, כלומר תמורת השירותים ששולמה לתובע מדי חודש, ללא מע"מ. לאור הקביעה לגבי שכרו הקובע של התובע, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 61,724 ש"ח (33/12 חודשי עבודה X 22,445 ₪). 41. התובע אף זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. אולם, מאחר שאין בסיס בראיות לתביעה לשלושה חודשי הודעה מוקדמת (זו נתבעת על יסוד חוזה שלא הוצג), התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעות לשלם לתובע תמורת עבודה בגובה שכר חודש אחד (22,445 ₪), בהתאם לתקופת עבודתו של התובע. 42. זכאות התובע לשכר חודש אחרון - אוגוסט 2008 טענת התובע לפיה לא שולם לו שכר עבור חודש עבודתו האחרון לא נסתרה. הנתבעות לא הציגו ראיות לגבי תשלום השכר כאמור, ואף לא העלו טענה כלשהי לעניין זה, למעט טענת קיזוז. לפיכך זכאי התובע להפרשי שכר בסך של 13,033 ₪ (18/31 X 22,445 ₪). 43. זכאות התובע לפדיון הבראה בהתאם לתקופת עבודתו, בגין השנתיים האחרונות להעסקתו זכאי היה התובע לתשלום דמי הבראה עבור 12 ימי הבראה. משאין חולק לגבי התעריף היומי, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי, בהתאם לחישובי הנתבעות, ובסך הכל - 3,828 ₪. 44. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות התובע טוען לזכאותו להפרשות לפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף המוסכים. הנתבעות לא הכחישו את תחולת הצו, אלא טענו שהתובע אינו זכאי להפרשות פנסיוניות, מאחר שחברת IDI שילמה לו את התנאים הסוציאליים. איננו מקבלים טיעון זה מאותו נימוק שהובא לעיל בסעיף 32 בפסק הדין. מדובר בתנאים נלווים שהעובד זכאי לקבל ממעבידו בנוסף לשכרו ולא בתנאים שהעובד אמור לממן מכיסו. משאין חולק שצו ההרחבה בענף המוסכים חל על התובע, הוא זכאי לחלק המעביד לפנסיה בסך 6% משכרו וכן לדמי גמולים לקרן השתלמות בסך 0.2% (פרקים 17 ו - 26 לצו ההרחבה בענף המוסכים, פסטרנק, "הסכמים קיבוציים", כרך חמישי, חוצץ 91.9). לכן התובע זכאי לדמי גמולים, חלק המעביד, לפנסיה ולקרן השתלמות בסך - 45,922 ₪ (22,445 ₪ X 6.2% X 33 חודשים). 45. זכאות התובע להחזר נסיעות - התובע לא הבהיר בתצהירו היכן התגורר ועל יסוד אילו נתונים הוא תובע 200 ₪ בגין החזר נסיעות מדי חודש. כל שטען בנושא זה הוא שמדובר בסכום מינימלי הנתבע על ידו. נזכיר שעל פי צו ההרחבה בנושא, החזר הוצאות נסיעה משולם לעובד הזקוק לתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום העבודה. הצו אינו קובע תעריף מינימלי, אלא תעריף יומי מקסימלי וכן קובע כי המעביד רשאי לשלם עלות "חופשי חודשי". משלא הוכח מהו המרחק בין מקום העבודה למקום מגוריו של התובע ומה עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית, בהתאם לחלופות הנקובות בצו ההרחבה, התביעה ברכיב זה נדחית. 46. קופה קטנה - התובע מבסס תביעתו ברכיב זה על טבלאות שערך ואשר לטענתו משקפות את הסכומים שהוציא מכיסו ואשר הנתבעות היו אמורות להשיב לו (סעיף 32 לתצהיר התובע). איננו מקבלים את הטבלאות שנערכו על ידי התובע כראיה מהימנה לתביעה ברכיב זה. ראשית, התובע העיד בתצהירו שמדי חודש קיבל החזר "קופה קטנה". למרות זאת לא הסביר כיצד זה נותר חוב החל מחודש מרץ 2008, בסכום משמעותי (13,000 ש"ח לטענת התובע בתצהירו) ואין לכך ביטוי בתכתובות בין הצדדים עובר לסיום העבודה. בנוסף, על פי בטבלאות נכללו חשבוניות גם לתקופות מוקדמות יותר, כגון אוגוסט 2007, דצמבר 2007 וינואר 2008, ולא רק לחמשת החודשים האחרונים לעבודתו של התובע. זאת ועוד, על פני הדברים נראה שהטבלאות נערכו בדיעבד, וזאת מאחר שמופיע בהן רישום של הוצאה מיום 17.12.08 - מועד בו התובע לא עבד עוד אצל הנתבעות. מכל הסיבות לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית. 47. הנתבעות טענו כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את הסכומים שהוציא מהנתבעות במרמה. טענת הקיזוז מתחלקת לשניים - א. טענת קיזוז כללית, לנזקים בסך 200,000 ₪ בטענה שהתובע לקח חלק מהפדיון היומי של הנתבעות לכיסו. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ראיה תומכת ועל כן היא נדחית. ב. קיזוז 28,686 ₪ שהתובע זיכה את חברת סיטי טסט בגין תשלום לעובד בשם יקיר גולן, אשר היה עובד סיטי טסט וכן קיזוז סכום של 90,251 ₪ שהועברו לחברת סיטי טסט בגין כספים לחברת IDI. נזכיר שסיטי טסט היתה חברה בבעלות משותפת של בת זוגו של התובע, הגב' רות ארז ובבעלות רקה. טענות קיזוז אלה נדחות לאור האמור בתצהירו המשלים של התובע, לפיו עם סיום פעילותה של סיטי טסט, נערכה התחשבנות בין הצדדים וכרטסת הנהלת החשבונות אוזנה. בחודש אוגוסט 2008, סמוך לסיום פעילותה של סיטי טסט, הועברה כרטסת הנהלת חשבונות סופית (נספח 9.11 לתצהירו המשלים של התובע) ושתי החשבוניות שהנתבעות מבקשות לקזז כיום כלל אינן מופיעות בה. בכך יש לסתור את גרסת הנתבעות בדבר העברות כספים לא תקינות וללא אישור. נוסיף שהתובע לא נחקר על הסבריו והנתבעות אף לא התייחסו אליהם בסיכומיהן. בנסיבות אלה, טענות הקיזוז לא הוכחו והן נדחות. 48. סוף דבר (1) התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 61,724 ₪; ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 22,445 ₪. ג. שכר חודש 8/08 בסך של 13,033 ₪; ד. פדיון הבראה בסך 3,828 ₪; ה. דמי גמולים לפנסיה ולקרן השתלמות בסך 45,922 ש"ח; כל הסכומים לעיל ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/9/08 ועד התשלום בפועל. בהתחשב במחלוקת המשפטית שנפלה בין הצדדים ביחס למהות ההתקשרות ביניהם, מצאנו להפחית את פיצויי ההלנה - שכר ופיצויי פיטורים, להפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. (2) בנוסף, הנתבעות ישאו בהוצאות התובע בסך 12,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מבחנים לבחינת יחסי עובד מעבידיחסי עובד מעביד