פסק דין הצהרתי על בעלות בקרקעות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסק דין הצהרתי על בעלות בקרקעות: מבוא 1. בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובע לקבלת פסק דין הצהרתי ביחס לזכויותיו הנטענות במקרקעין, לפיצויים בגין הפקעה ונטילת זכויות במקרקעין ולמתן חשבונות. 2. התובע תמך את תביעתו בתצהירו, בתצהירו של מר כמיל נחלה, בחוות דעתו של המודד מר זיאד פראג' ובחוות דעת השמאי מר חליל חלף. רשות הפיתוח, לשכת הסדר זכויות במקרקעין ומדינת ישראל (להלן - הנתבעות) הגישו את תצהירה של גב' פטריסה פרץ המכהנת בתפקיד ממונה מחוזית לחליפין, לעסקאות והפקעות משנת 1999. כן הגישו הנתבעות תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי מר ניז'אר לוי, עוזר לפקיד ההסדר. 3. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11.7.10 נשמעה עדותו של התובע, ועדותו של מר חליל חלף. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.10.10 הכריז התובע "אלה עדיי" על כן נשמעו עדותם של עד הנתבעות, הגב' פטריסיה פרץ ומר ניז'אר לוי, אשר נחקר על תעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם הנתבעות. 4. בהחלטה שניתנה ביום 8.6.11 נדחתה בקשת התובע לזמן לעדות, לאחר שמיעת הראיות, את מר כמיל נחלה ומר חסן גדיר כעדים מטעמו והצדדים נתבקשו להגיש סיכומיהם. 5. העיכוב בכתיבת פסק הדין נובע לאור האיחור הניכר בהגשת סיכומי התובע. התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת 6. המקרקעין נשוא התובענה הינם מקרקעי כפר עמקא. מקרקעי כפר עמקא נרכשו כדין מכוח צו שניתן על ידי שר האוצר בגדר סמכותו לפי סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעין (אישור פעולה ופיצויים) תשי"ג-1953. 7. הליכי ההסדר של מקרקעי כפר עמקא לפי פקודת הסדר זכויות במקרעין [נוסח חדש] תשכ"ט -1969 (להלן - פקודת ההסדר) החלו בתקופת המנדט ולא הושלמו בטרם הרכישה. אי לכך, לא הובהרה זכות בעלי הזכויות במקרקעין כפר עמקא טרם רכישתם. 8. בשנות ה- 90 של המאה הקודמת פנה אביו של התובע, מר חוסין קאסם מג'דוב ז"ל, למינהל מקרקעין ישראל בתביעה לתשלום פיצויים בגין רכישת המקרקעין, אשר נתבעו במהלך הליכי ההסדר על ידי אביו, מר קאסם חוסיין עלי מג'דוב ז"ל (להלן - המנוח). 9. מנספח ד' לכתב התביעה עולה כי לבקשת המנוח המציא מנהל מקרקעי ישראל למנוח אישור לשכת ההסדר המפרט את החלקות בהן תבע המנוח זכויות במהלך הליכי ההסדר במסגרת תזכורת תביעה 25 הכוללת את 14 החלקות הבאות: 18691/38, 18691/64, 18692/11, 18693/10, 18695/15, 18695/21, 18695/22, 18696/4, 18697/21, 18702/22, 18702/38, 18703/61, 18704/104, 18705/27. 10. מינהל מקרקעי ישראל הודיע לאביו של התובע במכתב מיום 2.11.1999, אשר צורף כנספח ה' לכתב התביעה, כי חלקו במקרקעין שנתבעו על ידי המנוח ב- 14 החלקות מסתכם ב- 30,341 דונם. עוד ציין מינהל מקרקעי ישראל במכתבו כי בכפוף להמצאת כתב וויתור מצידן של אחיותיו של אבי התובע גב' פאטמה וגב' ג'מילה, חלקו של אבי התובע בעיזבון המנוח עומד על מחצית. מינהל מקרקעי ישראל הודיע במכתבו מיום 2.11.1999 כי שווי הזכויות על פי שומה שנערכה בהתאם לנהלי מינהל מקרקעי ישראל עומד על 214,000 ₪ מעודכן למדד המחירים לצרכן ליום 15.11.1999 וכי בכפוף להמצאת כתבי הוויתור של האחיות על חלקן בעזבון המנוח לטובת אביו של התובע, יהיה מינהל מקרקעי ישראל נכון לשלם לאביו של התובע פיצויים, כאמור. 11. לאחר הליכי משא ומתן הגיע אביו של התובע ומינהל מקרקעי ישראל להסכם לפיו הפיצויים בגין זכויותיו של אביו של התובע במקרקעין יינתנו במקרקעין המצויים בחלקה 9 בגוש 18788 במקרקעי אבו סנאן. בהתאם לשומה שהומצאה למינהל מקרקעי ישראל ואושרה על ידי השמאי הממשלתי, שווי שני דונם בחלקת הפיצוי עמד על 270,000 ₪ בעוד ששווי השטח הנרכש על ידי מינהל מקרקעי ישראל נכון לשנת 1999 עמד על 214,000 ₪. לנוכח האמור הוסכם בין הצדדים כי אביו של התובע ישא בתשלום ההפרש הכספי בין שומת הנכס הנרכש לבין שומת חלקת הפיצוי. מנספח ו' לכתב התביעה עולה כי ביום 20.02.2003 נחתם הסכם פיצוי בין אביו של התובע ומינהל מקרקעי ישראל אשר בסעיף 8 להסכם נקבע כדלקמן: "צד ב' מסכים ומצהיר בזה שהפיצוי, כמפורט לעיל, מהווה תמורה מלאה וסופית בגין מלוא זכויותיו שבקשר עם הנכס הנרכש וכי עם קבלת הפיצוי על ידו לא יהיו לו יותר כל תביעות, או דרישות או טענות מאיזה סוג שהוא בקשר עם הנכס הנרכש כנגד המדינה ורשויותיה או כנגד רשות הפיתוח". בסעיף 11 להסכם הפיצוי נקבע כי אביו של התובע ישא בתשלום ההפרש שבין שומת הנכס הנרכש לבין שומת חלקת הפיצוי בסך של 15,914 ₪. 12. יצויין כי ממכתבי מינהל מקרקעי ישראל מיום 2.10.2008 ומיום 18.12.2008, אשר צורפו כנספחים לכתב התביעה, עולה כי בשים לב לשלב שבו הגיעו הליכי ההסדר, לא נערכה מפה סופית וטרם חושב שטח החלקות ועל כן נערכה על ידי מינהל מקרקעי ישראל מדידה גרפית של שטח החלקות הנכללות בתזכורת תביעה 25. 13. לאחר הגשת התביעה ערכו הנתבעות בדיקה נוספת בלשכת ההסדר והודיעו בכתב הגנתן כי נמצא כי המנוח אכן תבע במהלך הליכי ההסדר זכויות בשתי חלקות נוספות: חלקות 16 ו- 61 בגוש 18703. בגין חלקות אלה הגיעו התובע והנתבעות להסכמה וביום 10.10.2010 נחתם הסכם פיצויים נוסף אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 12.10.2010 ואשר דחה את תביעת התובע ביחס לזכויותיו בחלקות אלה. טענות הצדדים בתמצית 14. בכתב התביעה טען התובע כי למנוח היו זכויות בחלקות נוספות בכפר עמקא בשטח כולל של 122,300 דונם כמפורט בחוות דעת המודד זיאד פראג' (נספח יד' לכתב התביעה). לאור האמור טען התובע כי הוא זכאי לפיצויים בגין מחצית שטחן של חלקות אלה ובסך כולל של 61,15 דונם. יצויין כי תביעה זו של התובע כוללת אף את השטח של 30,341 דונם אשר בגינם קיבל המנוח פיצויים, במסגרת הסכם הפיצויים מיום 20.02.2003. התובע הוסיף וטען בכתב תביעתו כי באשר לטענותיו ביחס לזכויות המנוח בשטח של 122,300 דונם, התקבלו מסמכים ותשריטים מההסדר וכן כי קיימים מקרקעין נוספים, בלתי ידועים בשלב זה, אשר אף בהם היו למנוח זכויות. התובע עתר בכתב תביעתו לפיצוי בגין שטח של 30.08 דונם בשווי של 1,387,213 ₪ ו/או לקבלת 2 דונם נוספים בחלקת הפיצוי בצירוף סך של 387,954 ₪. התובע טען בכתב תביעתו כי על פי בדיקה שערך נציג מטעמו "בספר המנדטורי" המצוי במינהל מקרקעי ישראל, נתגלה כי למנוח היו זכויות במקרקעין נוספים, ולפיכך עותר התובע לקבלת מסמכים בגדר תביעה למתן חשבונות והכוללת: תזכורת תביעה 25, כל הפנקסים ו/או הרישומים ו/או פנקסי ו/או לוחות הזכויות המנדטוריים ו/או העותומאניים לכפר עמקא וכן כל התשריטים לכל החלקות וכל דוחו"ת השומה ששימשו את מינהל מקרקעי ישראל בחישוב הפיצויים. במסגרת סיכומיו טען התובע כי הינו זכאי לפיצויים בגין הפרשי מדידה של שתי חלקות מבין 14 החלקות: חלקה 104 בגוש 18702 וחלקה 22 בגוש 18702. בהקשר זה נטען על ידי התובע כי בהתאם לחוות דעת המודד ריאד פראג' שטח חלקות אלה גדול ב- 405 מ"ר מהשטח כפי שחושב במסגרת הסכם הפיצויים, לפיכך הינו זכאי לפיצוי כספי בגין 202 מ"ר. עוד טען התובע בסיכומיו כי הינו זכאי לתוספת פיצויים על אלה שנתבעו במסגרת הסכם הפיצויים שנכרת עם אביו ביום 20.02.2003 לעניין 14 החלקות, שכן הפיצויים שקיבל התובע בהסכם הפיצויים שנחתם ביום 10.10.2010 בגין 2 החלקות הנוספות מבוססים על שומה גבוהה יותר מזו שעמדה בבסיס החישוב במסגרת הסכם הפיצויים הראשון שנכרת עם אביו ביום 20.02.2003. 15. הנתבעות טוענות כי דין התביעה על כל רכיביה להידחות. לטענת הנתבעות לא היו למנוח זכויות נוספות במקרקעי כפר עמקא ואף התובע בסיכומיו הודה כי המנוח לא תבע חלקות נוספות מעבר לאלה שפורטו בתעודת עובד הציבור של מר ניז'אר לוי שהוגשה על ידי הנתבעות. באשר לעתירת התובע למתן חשבונות טוענות הנתבעות כי הטענה אינה מתאימה לנסיבות העניין הן משום שהמסמכים אינם חשבונות, והן משום שהיחסים בין התובע לנתבעות, אינם כוללים יחסי נאמנות הנדרשים כבסיס להגשת תביעה למתן חשבונות. יתר על כן טוענות הנתבעות כי כל המסמכים המבוקשים הומצאו לתובע והינם ברשותו. הנתבעות טוענות כי טענות התובע להפרשי פיצויים הינן חסרות עילה, מהוות הרחבת חזית אסורה בסיכומים ואינן מושתתות עובדתית ומשפטית. כן נטען על ידי הנתבעות כי טענות אלה הועלו על ידי התובע בחוסר תום לב ותוך ניסיון לעשות עושר ולא במשפט. דיון זכות התובע למקרקעין נוספים 16. מטעם הנתבעות הוגשה תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי מר ניז'אר לוי, עוזר לפקיד ההסדר. תעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי מר ניז'אר לוי, התייחסה לתביעות שהוגשו ביחס לכל החלקות, לגביהן העלה התובע טענותיו בכתב התביעה ואשר פורטו בחוות דעתו של המודד זיאד פראג', אשר צורפה על ידי התובע לכתב תביעתו. יצויין כי לתעודת עובד הציבור צורפו מסמכי ההסדר הרלבנטיים לרבות, תזכורת תביעה 25 בשלמותה, לוחות התביעות ולוחות ההחלטות של החלקות. כן הובהר כי הליכי ההסדר לא הסתיימו בעת רכישת המקרקעין ועל כן אין לוחות זכויות או מפה סופית של מקרקעי הגושים בכפר עמקא. מתעודת עובד הציבור ומהמפה הפיסקאלית שצורפה לה עולה כי הליכי ההסדר הוחלו על כל שטח הכפר עמקא וכי המנוח לא תבע זכויות נוספות מעבר לחלקות נשוא הסכמי הפיצוי מיום 20.02.2003 ומיום 10.10.2010. 17. אף התובע הודה לאחר תום שמיעת הראיות כי המנוח לא תבע זכויות במקרקעין נוספים מעבר ל-14 החלקות. במכתב ב"כ התובע מיום 26.1.2011 ואשר נערך לאחר בדיקה נוספת ועיון נוסף שקיים התובע בתיקי ההסדר, הודיע ב"כ התובע כי תעודת עובד הציבור משקפת נכונה את הרשום בתיקי ההסדר ובלשונו: "מבדיקת לוחות התביעות נמצאה התאמה בין החלקות שהיו רשומות על שם המנוח קאסם מג'דוב לבין תעודת עובד הציבור שערך מר ניז'אר לוי". זאת ועוד, אף בסיכומיו חזר התובע על הצהרתו וציין כדלקמן: "אנו מסכימים עם האמור בתעודת עובד הציבור של מר לוי ביחס לחלקות הנוספות שנתבעו על ידי התובע". 18. מכל האמור עולה איפוא כי המנוח לא תבע זכויות במקרקעין נוספים על פני אלה המאוזכרים בהסכמי הפיצוי. משהתובע השתית תביעתו על מימוש זכויות המנוח במקרקעין שנתבעו על ידי המנוח במקרקעין נוספים, על פני אלה שנכללו בהסכמי הפיצויים, ומשעלה בתיקי ההסדר כי המנוח לא תבע זכויות במקרקעין נוספים, דין התביעה לסעד הצהרתי הנתבע כמו גם לפיצויים בגין זכויות במקרקעין נוספים להידחות. פיצויים בגין הפרשי שטחים בחישוב השטח הנרכש 19. במסגרת סיכומיו העלה התובע לראשונה את הטענה לפיה הינו זכאי לפיצויים בגין הפרשי מדידה של שתי חלקות מבין 14 החלקות שנכללו בהסכם הפיצויים מיום 20.02.2003, חלקה 104 בגוש 18702 וחלקה 22 בגוש 18702. לטענת התובע עולה מחוות הדעת של המודד זיאד פראג' כי שטח חלקות אלה גדול ב- 405 מ"ר מהשטח כפי שחושב במסגרת הסכם הפיצויים מיום 20.02.2003 ולפיכך הינו זכאי לפיצויי כספי בגין 202 מ"ר לפי תעריף החישוב שנערך בהסכם הפיצויים מיום 10.10.2010. 20. לאחר ששבתי ועיינתי בכתב התביעה ונספחיו וכן שקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי תביעת התובע בהקשר זה אף היא להידחות וזאת מכל אחד מהנימוקים, שיפורטו להלן. 21. עתירתו זו של התובע, לפיצויים בגין הפרשי שטחים בחישוב השטח הנרכש כפי שקיבלו ביטויים בהסכם הפיצויים מיום 20.02.2003, לא מצאה ביטוייה כלל, ואף לא ברמז, במסגרת כתב התביעה שהגיש התובע. הנתבעות בסיכומיהן התנגדו להרחבת החזית ועל כן לא ניתן להרחיב את יריעת התביעה במסגרת הסיכומים ופסק הדין. 22. זאת ועוד, עתירתו זו של התובע הינה תביעה כספית לכל דבר ועיקר ואילו התובע, מלכתחילה, לא הגדיר את תביעתו כתביעה כספית, לא תבע את הסעד הנתבע בתביעתו וממילא לא שילם את האגרה, בגין הסעד הנתבע על ידו בסיכומיו. 23. במסגרת הראיות שהוצגו בפני בית משפט זה במהלך ניהול ההליך, לא הוכחה הטענה להפרשי שטחים ואף לא לכאורה. כן לא הוכחה טענת התובע בעניין גובה הפיצוי שנתבע. טענות התובע לעניין הפרשי השטחים מושתתות כולן על חוות דעתו של המודד מר זיאד פראג' אשר צורפה לכתב התביעה ואולם לא הוגשה כראיה. התובע טען אמנם בסיכומיו כי הגיש את חוות הדעת של המודד מר זיאד פראג' ואילו ב"כ הנתבעות ויתרה על חקירתו של המודד. אולם, טענה זו של התובע אינה מתיישבת עם האמור בפרוטוקול ישיבות ההוכחות מיום 11.7.2010 ומיום 12.10.2010. מפרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 11.7.2010 עולה כי התובע לא זימן לישיבת ההוכחות את המודד מר זיאד פראג' ובכל מקרה המודד לא התייצב לדיון. לנוכח האמור ציין ב"כ של התובע לפרוטוקול כדלקמן: "אני מבקש שיקבע מועד נוסף לשמיעת הראיות אשר במסגרתו ישמע המודד מטעמו וכן המצהיר הנוסף. פרט לכך לא יוזמנו עדים נוספים". בפתח ישיבת ההוכחות הנוספת שהתקיימה ביום 12.10.2010 הצהיר ב"כ התובע "אלה עדיי" וזאת חרף העובדה כי ב"כ הנתבעות הבהירה מפורשות בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11.7.2010 כי הינה מתנגדת להגשת חוות דעת המודד מר זיאד פארג' ולחוות דעת השמאי מר חליל חלף ולתצהירו של מר כמיל נחלא, אלא אם הם יעידו בעצמם. 25. בנסיבות אלה משבחר התובע שלא לזמן לעדות את המודד מר זיאד פראג' הגם שניתנה לו לפנים משורת הדין האפשרות לזמן את העד לישיבת הוכחות נוספת, אין חוות דעתו של המודד מר זיאד פראג' מהווה ראיה ואין התובע יכול להסתמך על חוות הדעת לעניין הוכחת הטענה להפרשי שטחים. מכאן שהתובע לא הניח כלל את הבסיס העובדתי לטענתו בדבר הפרשי שטחים. 26. למעלה מן הצורך יצויין כי ככל שהתובע סבר כי נפל פגם בהסכם הפיצויים מיום 20.02.2003 ואשר נחתם על ידי אביו וככל שסבור היה התובע כי קיימת לו עילה בדין לביטולו, רשאי התובע להגיש תביעה לביטולו של הסכם הפיצויים באחת מהעילות המנויות בדין. משהתובע לא עתר ואינו עותר אף עתה לביטול הסכם הפיצויים וזה שריר ותקף על כלל הוראותיו, לא ברור העיגון המשפטי לטענת התובע "לתיקונו של הסכם הפיצויים" ו/או ביחס לעילת תביעתו של התובע בהקשר זה. 27. עוד יצויין כי על פי סעיף 8 להסכם הפיצויים הצהיר אבי התובע כי הפיצוי שקיבל במסגרת ההסכם מהווה תמורה מלאה וסופית בגין מלוא זכויותיו בנכס הנרכש, קרי ב- 14 החלקות נשוא כתב התביעה ואשר חלקות 104 ו- 22 בגוש 18702 נימנות עליהן. 28. לאור האמור, סבורני כי גם אם היה בידי התובע להתגבר על כל יתר המשוכות שפורטו לעיל, מנוע התובע מלהעלות טענות כנגד הפיצוי המוסכם וזאת גם אם חישוב הגרפי של השטח הנרכש שבוצע אינו מדוייק. מן הטעמים שנמנו לעיל, דין תביעת התובע לפיצויים בגין הפרשים בשטח הנרכש להידחות. הגדלת הפיצויים שנקבעו בהסכם הפיצויים הראשון 29. בסיכומיו, טען התובע לראשונה, כי הוא זכאי לתוספת פיצויים על אלה שנקבעו במסגרת הסכם הפיצויים הראשון מיום 20.02.2003 ואשר נכרת לגבי 14 החלקות. לטענת התובע בסיכומיו, הפיצויים שקיבל במסגרת הסכם הפיצויים השני מיום 10.10.2010 ביחס לשתי החלקות הנוספות מבוססים על שומה גבוהה יותר מזו שעמדה בבסיס הסכם הפיצויים מיום 20.02.2003. 30. טענה זו של התובע הועלתה לראשונה בסיכומיו ודינה להידחות מחמת הרחבת חזית אסורה, ומאותם הנימוקים שפורטו לעיל בסעיף 21. לא ניתן ליתן יד לנסיונו של התובע לשפר את תוצאות ההסכם שנקשר עם אביו ביום 20.02.2003 כאשר הטענה מועלות על ידו לראשונה בסכומיו, ללא שהתובע טרח לתקן את כתב תביעתו בהתאם או לשלם אגרה בגין תביעה כספית זו. בנוסף, התובע אף אינו מצביע על עילה שבדין המאפשרת התערבות בהסכמה החוזית אליה הגיע אביו של התובע עם הנתבעות בהסכם מיום 20.02.2003. 31. זאת ועוד, הסכם הפיצויים שנכרת עם התובע ביום 10.10.2010 אף לא הוגש על ידי התובע כראיה אלא צורף לראשונה בניגוד לדין לסיכומי התובע. מכאן שהתובע מנוע מלבסס טענות עובדתיות על בסיס ההסכם הנ"ל אשר אינו מהווה ראיה בתיק בית המשפט. אוסיף ואציין כי בכל מקרה, אין הוראות ההסכם מיום 10.10.2010 מלמדות על סוג המקרקעין והבסיס לחישוב הפיצוי וראיות בהקשר זה אף לא הובאו על ידי התובע. 32. מן המקובץ עולה כי אף דין טענת התובע לקבלת הפרש ו/או פיצוי בגין הסכם הפיצויים מיום 20.02.2003 להידחות. תביעה למתן חשבונות 33. בתביעתו עתר התובע כי בית משפט יורה לנתבעות להמציא לו את המסמכים הבאים וזאת במסגרת דרישתו למתן חשבונות: א. תזכורת תביעה 25 בשלמותה. ב. כל הפנקסים ו/או הרישומים ו/או פנקסי ו/או לוחות הזכויות המנדטוריים ו/או העותומאניים לגבי כפר עמקא. ג. כל התשריטים לכל החלקות המפורטות במסמכים א' ו-ב'. ד. כל דוחו"ת השומה אשר שימשו את המדינה בחישוב הפיצויים במסגרת ההסכם. 34. בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 11.7.2010 (עמ' 3 לפרוטוקול) הצהיר ב"כ התובע לאחר שהודיע כי עיין בעמ' 1 ו- 2 לתזכורת תביעה 25 כדלקמן: "קיבלתי כעת את כל המסמכים ואין לי צורך בצו לגילוי מסמכים". עוד הצהיר ב"כ התובע לפרוטוקול הדיון בישיבת בית המשפט מיום 11.7.11 (עמ' 3 לפרוטוקול): "קיבלתי את כל תזכורת התביעה ואני לא יכול להגביל את עצמי". אם לא די באמור הרי בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 12.10.10 ובעת שב"כ התובע חקר את עד הנתבעות, מר ניז'אר לוי, הפנה ב"כ התובע לעד את השאלה הבא (עמ' 25 לפרוטוקול): "ש. ... לפי החומר שראיתי, חסר דף 1.4 בתזכורת תביעה 25, וחסרים כל הדפים אחרי ממספר 8. אני הגעתי אליכם, ובקשתי לקבל את הדפים החסרים ואמרו לי שלא נותנים לי. ת. היית בא אלי. ש. הפקיד אמר לי לשלוח מכתב ואמרו לי לא. אחרי זמן מה, קבלתי עותק של דף מס' 1. אני לא ידוע אם הוא דף 1. אבל דף 4 ואחרי 8 לא קיבלתי עד היום. ת. תבוא אליי, אם יש אני אתן לך. ש. אני מציג לך את דף 1 ו- 2 אתה מאשר שזה דף? ת. כן". חרף כל האמור, חזר התובע וטען בסיכומיו כי לא עיין בעמודים 1 ו- 4 לתזכורת תביעה 25 וכן הלין שלא קיבל לעיונו עמודים מעבר לעמ' 8 מתזכורת תביעה 25, הגם שעמוד 8 הינו העמוד האחרון בתזכורת התביעה 25. עוד טען התובע בסיכומיו כי הינו זכאי לעיין במסגרת התביעה למתן חשבונות בספר משלמי המיסים של כפר עמקא. 35. באשר לתזכורת תביעה 25 נמצא כי אין כל ממש בטענות התובע. מעבר להצהרת בא כוחו לפרוטוקול, עיון בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי מר ניז'אר לוי מטעם הנתבעות מעלה כי תזכורת תביעה 25 במלואה לרבות עמודים 1 ו- 4 צורפה לתעודת עובד הציבור. עמודים 1 - 2 לתזכורת התביעה צורפו כנספח יג' לכתב התביעה ולפיכך היו בידי התובע עוד טרם הוגש כתב תביעתו. תזכורת התביעה המקורית אף הוצגה במהלך הדיון ובעת חקירתו של מר ניז'אר לוי ביום 12.10.10 וכפי שהתובע הודה בעצמו, החלקות בהן תבע המנוח זכויות במסגרת תזכורת תביעה 25 תואמות לחלוטין את החלקות המפורטות בסעיף 2 לתעודת עובד הציבור שהכין מר ניז'אר לוי. עוד יצויין כי אין חולק שהתובע עיין בכל לוחות התביעות בלשכת הסדר המקרקעין ואלה אף צורפו לתעודת עובד הציבור שנערכה על ידי מר ניז'אר לוי ומכאן שמלכתחילה לא היה ערך נוסף לתזכורת תביעה 25, שמרכזת אך את התביעות המופיעות בלוחות התביעות. 36. במסגרת סיכומיו העלה התובע לראשונה את הטענה לפיה הינו זכאי לעיין בספר משלמי המיסים של כפר עמקא על מנת ללמוד על זכויותיו של המנוח במקרקעין. מעבר לעובדה שדרישה זו חורגת כאמור מכתבי הטענות של הצדדים, לא עלה בידי התובע להבהיר את החשיבות שהינו מייחס לספר משלמי המיסים לעניין הוכחת זכויות המנוח, לאחר שמר ניז'אר לוי בעדותו (עמ' 23, 24, 31 ו- 32 לפרוטוקול) העיד כי השטח הבנוי של הכפר עמקא נכלל בגוש 18705 וגם לאור עדותה של גב' פטריסיה פרץ (עמ' 19 ו- 20 לפרוטוקול) לפיה נוכח החלת פקודת ההסדר על המקרקעין, אין כל חשיבות לספר משלמי המיסים. זאת ועוד, התובע מתעלם אף מהעובדה כי ספר משלמי המסים הועמד לעיונו של התובע ו/או לעיונו של מי מטעם התובע ואכן התובע צירף לכתב התביעה את תצהירו של מר כמיל נחלה, וממנו עולה כי עיין בספר משלמי המיסים לצורך תביעת התובע. התובע טען אמנם כי לא כל מקרקעי הכפר עמקא הוסדרו ואולם, טענה זו נטענה בעלמא, לא הובאה לה כל ראיה והיא עומדת בניגוד למפה הפיסקלית שצורפה לתעודת עובד הציבור, ממנה עולה בבירור כי כל הכפר עמקא נכלל בגושים המוסדרים. 37. מעבר לעובדה שנחה דעתי כי הוצגו בפני התובע מלוא המסמכים הרלוונטיים לתביעתו ולטענותיו, הרי שמשרדי ההסדר פתוחים לקהל ואין ולא היתה מניעה מלפני התובע לעיין בהם, כפי שאף עשה בפועל לטענת התובע, מר כמיל נחלה, בטרם הוגש כתב התביעה. 38. אוסיף ואציין כי מלכתחילה זכויות במקרקעין לרבות מידע בדבר התביעות שהוגשו ביחס לזכויות בהם במהלך הליכי ההסדר, אינם חשבונות. תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דנה על פי לשונה ב"תביעה לסכום שמגיע לתובע" לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין התובע. המחלוקת דנא נוגעת לשאלה האם למוריש התובע היו זכויות במקרקעין ולא בדבר גובה הפיצוי או התשלום המגיע לתובע בגין רכישתם, ומכאן שדרישות התובע אינן בגדר דרישה למתן חשבונות. 39. בית המשפט העליון, בע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(4) 337, דן בהרחבה בתביעה למתן חשבונות. בהתייחסו לתביעה מעין זו הבהיר בית המשפט כי על התובע מתן חשבונות לעמוד תחילה ב- 2 מבחנים ראשוניים, וכלשונו: "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע...". ובהמשך: "כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב ראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ) ושנית עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות..." (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ). אם נתקיימו תנאים אלו ובהעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות - כגון חסרונם או העדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות". 40. בית המשפט בפסק הדין בעניין מועצת הפירות הבהיר כי לצורך בקשה למתן צו למתן חשבונות נדרש קיומה של מערכת מיוחדת של יחסים המצדיקים מתן חשבונות ואין די בטענת התובע כי הינו מבקש לברר במסגרת התביעה את גובה חובו של התובע. הגם שבית המשפט לא מנה בפסק דין מועצת הפירות רשימה ממצה או סגורה של מערכות היחסים המצדיקות מתן צו לחשבונות, ציין בית המשפט כי הזכות לקבלת חשבונות מוכרת בנסיבות בהן הייתה מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים, כגון שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות. עצם העובדה שהתובע הגיש תביעתו למתן חשבונות כנגד המדינה, שהינה רשות שלטונית, אין בה לכשעצמה לחייב מתן צו למתן חשבונות. ובלשונו של בית המשפט בפסק דין מועצת הפירות: "אין לומר כי חובת הנאמנות של רשות ציבורית כלפי האזרח יוצרת בכל הליך שבין אזרח לרשות ציבורית 'יחסים מיוחדים' המצדיקים מתן חשבונות. אין גם לומר כי כל אזרח יוכל לתבוע 'מתן חשבונות' מכל רשות מינהלית ולבסס את זכותו על חובת הנאמנות של הרשות". ובהמשך: "צודקת איפוא המועצה בטענתה הכללית כי לא הרי חובת הנאמנות המוטלת על רשות ציבורית כנאמן הציבור כמערכת יחסי נאמנות הקיימת במשפטי הפרטי, על בסיס קנייני, על בסיס שותפות או על בסיס יחסים מיוחדים אחרים". 41. בנסיבות ענייננו, לא עלה בידי התובע להראות כי קיימים בין הצדדים יחסים מן הסוג המצדיק באופן עקרוני מתן חשבונות, אף לא היו המסמכים המבוקשים חשבונות ובכל מקרה, מסמכים אלה בחלקם היו ממילא ברשות התובע עובר להגשת כתב התביעה וחלקם האחר גולה במסגרת ההליכים בתביעה דנא. מכאן שאין מנוס מלהורות על דחיית תביעתו של התובע אף בעתירה זו. הוצאות משפט 42. בסיכומיו טוען התובע כי אילולא התביעה לא היו הנתבעות מאשרות את זכויותיו של התובע בחלקות 16 ו-61 בגוש 18703 ולא היו משלמות לו את הסכום של 159,000 ₪. לטענתו, כעניין שבנוהג, משלמות הנתבעות שכ"ט בשיעור של 10%. להוכחת טענה זו צירף התובע לסיכומיו מכתב של הפרקליטות בעניין הליך פיצויים אחר בגין הפקעת מקרקעין. ואולם, לטענת התובע ומאחר "שנדרש הליך ארוך ומייגע אין מנוס מפסיקת תעריף גבוה יותר שלא יפחת מ- 15%". 43. ראשית, אציין כי מקובלת עלי טענת הנתבעות כי מנהגו של התובע לצרף מסמכים חדשים לסיכומיו אינו מתיישב עם הוראות הדין. מעבר לעובדה שהתובע לא הצביע על נוהג, הרי טענתו של התובע לפיה נדרש להליך ארוך ומייגע להכרה בזכותו ביחס למקרקעין בחלקות 16 ו-61 בגוש 18703 אינה מתיישבת עם המציאות. 44. מעיון בכתב הגנתן של הנתבעות עולה שכבר בכתב ההגנה הודיעו הנתבעות על הסכמתן לשלם לתובע פיצויים בגין שתי החלקות הנוספות. ההליך אכן היה ארוך ומייגע ואולם, זאת אך מחמת התעקשותו של התובע להמשיך לנהל את התביעה גם לאחר שניתן פסק הדין החלקי והתובע קיבל את תשלום הפיצויים בגין החלקות הנוספות וגם לאחר שזנח את תביעתו העיקרית במתן הודאתו המפורשת כי המנוח לא תבע זכויות נוספות במקרקעי כפר עמקא. לא ניתן גם שלא לזקוף לחובתו של התובע את התנהלותו של התובע אשר בחר להעלות במסגרת סיכומיו עילות וטענות חדשות אשר לא מצאו ביטויין בכתב התביעה ו/או במסגרת ההליך עובר להגשת הסיכומים. כך באשר לטענת התובע להפרשי מדידה וכך גם באשר לטענת התובע ביחס להפרשי פיצויים המגיעים לו לטענתו מכוח הסכם הפיצויים הראשון שנקשר עם אביו ביום 20.02.2003. בהביאי בחשבון את התמונה בכללותה, לא ראיתי לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים וכל צד ישא איפוא בהוצאותיו בכל הנוגע לניהול התביעה. סוף דבר 45. הנני מורה על דחיית יתרת תביעת התובע ללא צו להוצאות. פסק דין הצהרתימקרקעיןבעלותקרקעות