ביטול קבלה לעבודה עקב הודעה על הריון

פתיח לפנינו תביעתה של גב' X (להלן: התובעת) - עובדת סוציאלית בהכשרתה, נגד מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (להלן: המדינה או שב"ס). לטענת התובעת, בתמצית, קבלתה לעבודה בשב"ס בוטלה עקב הודעתה, כי הינה בהיריון, ובבסיס התביעה עומדת דרישתה לקבלת סכומים שונים: בגין הפסד השתכרות במהלך תקופת ההיריון; הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי; הפסד השתכרות בתקופה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה וכן הפסד השתכרות בתקופת הודעה מוקדמת לפיטורים; פיצויי פיטורים, בגין התקופה מהמועד המתוכנן לתחילת העסקתה ועד למועד הראשון לאחר הלידה, בו מותר היה לפטרה; פיצויי הלנה או הפרשי ריבית והצמדה; פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי, ציפייה והסתמכות; ופיצויים לדוגמא, או פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק. התביעה הוגשה תחילה גם נגד נציב שירות בתי הסוהר בתקופה הרלבנטית לתביעה - רב גונדר יעקב גנות (להלן: הנציב או גנות), כנתבע פורמאלי, בטענה שהיה מעורב באופן אישי בהליך קבלת ההחלטות נושא התביעה דנן, אך, הוא נמחק ביום 26.3.08 בפסק-דין חלקי, של כבוד השופטת רימון-קפלן, בשל היעדר עילת תביעה אישית כלפיו. בקשה מאוחרת, להוספתו כנתבע נוסף החייב כלפי התובעת, יחד ולחוד עם השב"ס, עקב ראיות שנחשפו בהליך גילוי המסמכים - נדחתה בהחלטה מיום 1.7.09. עוד נציין, כי המדינה העלתה טענה מקדמית, בדבר חוסר סמכות עניינית של בית-דין אזורי לעבודה לדון בתביעה, לאור סעיף 129 לפקודת בתי הסהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, אולם, בהודעה מיום 18.11.07, ויתרו על טענה זו כטענת סף וביקשו שתישמר להמשך ההליך ותידון בסיכומי הצדדים. אלא, שאף ששאלת הסמכות העניינית נקבעה כאחת הפלוגתאות שבין הצדדים, בהחלטה מיום 20.11.07, לא היתה לכך כל התייחסות בתצהירי הצדדים ובסיכומים מטעמם. כך או כך, מקובלת עלינו, בהקשר זה, טענת התובעת - כי יש לבחון את שאלת הסמכות בהתאם ללשון הסעיף ודברי ההסבר לפקודה הנ"ל, בהם נאמר במפורש שאין כוונתה להשתחרר מתחולת בית-הדין לעבודה, אלא, בתביעות מסוימות, הקשורות באופיו המיוחד של השירות בשב"ס, כאשר הוצאו מתחום סמכותו של בית-הדין לעבודה רק הנושאים המנויים במפורש בסעיף 129 האמור, ואלה לא כוללים את שלב המגעים לפני קבלה לשירות בשב"ס, כסוהר. מטעם התובעת הוגש תצהירה של התובעת עצמה [ת/1], וכן הוגשו תצהיריהן של אמה - גב' יעל ברם [ת/2], ושל חברתה הקרובה - גב' עירית גרברג [ת/3]. מטעם המדינה הוגשו תצהירים של סגן גונדר פרומית כהן [נ/3; (להלן: כהן)] - אשר בתקופה הרלבנטית היתה ראש ענף תכנון שכר וגמלאות במנהל משאבי אנוש בשב"ס, של סגן גונדר עדנה פיורקו [נ/1; (להלן: פיורקו)] - אשר היתה קצינת טיפול ושיקום גוש צפון, ושל רב כלאי זיו בר לוי [נ/2; (להלן: בר לוי)] - ראש תחום עבודה סוציאלית בבית-סוהר "כרמל" (להלן: כלא כרמל). נתחיל בקביעת העובדות הרלבנטיות, הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שהונחו לפנינו, ונפרט את טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכרעה במחלוקת - האם הופלתה התובעת על ידי המדינה בקבלה לעבודה, בשל הריונה. ככל שהתשובה לכך חיובית - יהא עלינו לבחון, האם התובעת זכאית לסעדים אותם תבעה, ובאיזה היקף. העובדות ותמצית טענות הצדדים התובעת עבדה בשירות המבחן למבוגרים בחיפה (להלן: שירות המבחן), כממלאת מקום של עו"ס בחופשת לידה. ביום 26.3.06 הציגה את מועמדותה לתפקיד עו"ס בשב"ס, עת שלחה קורות-חיים ללשכת הגיוס של השב"ס (להלן: לשכת הגיוס), לאחר שנודע לה מחברתה, שעבדה בכלא כרמל כעו"ס, כי עומדת להתפנות שם משרת עו"ס [נ/1, עמ' 2 לנספח]. קורות-החיים של התובעת הועברו לפיורקו, בציון שמדובר במועמדת לכלא כרמל; פיורקו השיבה שיש לאסוף מהתובעת אישורים, ובהתאם לכך נציגת לשכת הגיוס יצרה קשר עם התובעת והיא התבקשה להמציא תעודות רלבנטיות. ביום 4.4.06, לאחר שהתובעת העבירה את המסמכים הנדרשים, לשכת הגיוס העבירה את פרטיה לבחינת הגורם המקצועי הרלבנטי בגוש - ראש ענף עו"סים, עם העתק לפיורקו, בציינה, כי - "ניתן לזמנה לריאיון התאמה" [כתב ההגנה, נספח ב'] - על פי הנוהל בשב"ס, שהיה בתוקף באותה עת, נוהל 01-1031 בעניין "הליך גיוס עובדים בעלי הכשרה מקצועית" [נ/3, נספח ו'; (להלן: נוהל גיוס עובדים)], ופיורקו הזמינה את התובעת לריאיון. ביום 20.4.06 נערך הריאיון לתובעת על ידי פיורקו ובר לוי בכלא חרמון בגליל התחתון (להלן: הריאיון). בסיכום הריאיון צוין, כי ההתרשמות מהתובעת היתה חיובית, וכי התובעת קיבלה הסבר על הליך הגיוס ותנאי העבודה - היקף המשרה המשוער, נסיעות, תורנויות, וניתנה המלצה על המשך הליך גיוסה [ת/1, נספח א'; נ/1, נספח א'; (להלן: סיכום הריאיון)]. לטענת התובעת, בראיון סוכמו עמה שיעור המשרה ושעות העבודה, וכן ששכרה יהיה זהה לשכר ההתחלתי של עו"סיות בכלא כרמל; ומבירור שעשתה עם חברתה, שהועסקה כעו"סית בכלא זה, עלה שמדובר בשכר חודשי בסך 4,200 ₪ נטו. כמו כן, לטענתה, עבודתה בשירות המבחן כללה קשר אישי עם מטופלים, לכן, כבר עם תחילת הליכי הקבלה לשב"ס היא ביקשה מפיורקו ומבר לוי שתינתן לה התראה מספיקה טרם תחילת עבודתה בשב"ס, כדי שתוכל לסיים את העבודה בשירות המבחן בצורה מכובדת, שלא תפגע במטופלים. לעומת זאת, על פי גרסת המדינה - הריאיון היה הליך ראשון בשרשרת בדיקות ההתאמה לגיוס בתפקיד מקצועי של עו"ס, בהתאם לנוהל גיוס עובדים. אכן, מסיכום הריאיון עולה, כי באופן עקרוני התובעת נמצאה מתאימה מבחינה מקצועית לגיוס לשב"ס, אבל, במסגרת הריאיון לא סוכם עמה באופן ודאי על גיוסה ולא נאמר לה שהוא מובטח. באותו זמן, כלל לא היה תקן פנוי בכלא כרמל ולא זו בלבד, אלא, שבאותו מועד רואיינו מספר מועמדים, מתוך כוונה להכין מאגר מועמדים פוטנציאליים למקרה של התפנות תקן, כיוון שהליך הגיוס באותה עת ארך זמן רב - בין 4 ל-6 חודשים, ונהגו להיערך מראש כדי לא להיקלע למצב בו ישנה משרה לא מאוישת; לטענת המדינה, בשלב זה התובעת היתה בגדר מועמדת בלבד. בנוסף לכך, נטען, כי הסמכות לקבוע מי יגויס לשב"ס נתונה בידי לשכת גיוס וראש לשכת הסגל, כאשר לשכת הגיוס אחראית לוודא שהמועמד עומד בקריטריונים, ולשכת הסגל אחראית לוודא שיש תקן לשיבוץ, ובריאיון הובהר לתובעת - כפי שמובהר באופן שגרתי לכל מועמד בעת הריאיון הראשוני - שהיא בגדר מועמדת לגיוס וההחלטה הסופית בעניינה תתקבל רק על ידי לשכת הגיוס, שהיא הגורם המוסמך לאשר את גיוסה. בהתאם לנוהל גיוס עובדים, מועמד שמתקבלת לגביו המלצה להמשך הליכי גיוס, מוזמן ליום אוריינטציה בלשכת הגיוס. לאחר הריאיון, פיורקו התקשרה לתובעת ואמרה לה שעברה אותו בהצלחה ושפרטיה הועברו ללשכת הגיוס, ובקרוב תוזמן למבחנים וריאיון נוסף ברמלה. כמו כן, פיורקו הנחתה את התובעת לפנות אל בר לוי לתיאום ביקור בכלא כרמל, בו יועדה לעבוד, והביקור התקיים ביום 24.4.06, כאשר במהלכו התובעת רואיינה גם על ידי מפקד הכלא. ביום 26.4.06 נשלח מכתב מפיורקו ומקצינת משאבי אנוש גוש צפון - סג"ד ורד קאופמן, אל לשכת הגיוס, ולפיו - התובעת מועמדת לתפקיד עו"ס, בגוש גליל, בשיעור 75% משרה בכלא כרמל, היא עברה ריאיון ונמצאה מתאימה לתפקיד, ידוע לה שהיא מתגייסת על תקן בד"א (בעל דרגה אחרת), ומבוקש לזמנה להתחלת הליכי הגיוס [כתב ההגנה, נספח ד']. מספר ימים לאחר מכן, נציגת לשכת הגיוס הזמינה את התובעת למבחנים ברמלה, ועל המכתב הנ"ל (בפתקית שצורפה אליו), ישנו רישום בכתב יד - כנראה של גורם בלשכת הגיוס, מתאריך 4.5.06, לפיו: התובעת "זומנה לפתיחה בהליכים ל-17/5/06" ו"מסרה כי במידה ולא תוכל להגיע תודיע לנו". בתאריכים 17.5.06 ו-18.5.06 התובעת עברה מבחני השמה, ריאיון עם פסיכולוג וסיור בכלא ניצן ברמלה. כמו כן, התובעת מילאה טפסים שונים כחלק מהליך קבלה לעבודה בשב"ס, לרבות שאלון פרטים אישיים למועמד/ת לגיוס, שאלון לבדיקת ביטחון וכתב ויתור סודיות מידע [ת/1, נספח ב']. ביום 30.5.06 נשלח מכתב מראש ענף ביטחון שדה אל לשכת הגיוס, בו נכללת התובעת בראש רשימת מועמדים לגיוס, שאושרו סופית [ת/1, נספח ז'; (להלן: המכתב מיום 30.5.06)]. ביום 15.6.06 נשלח אל התובעת מכתב מראש לשכת הגיוס - סגן גונדר רחל להב (להלן: להב), שתוכנו כדלקמן [ת/1, נספח ג'; (להלן: המכתב מיום 15.6.06)]. "הנדון: הצגת מועמדות לתפקיד בשב"ס מעיון ברישומינו נמצא כי הינך מועמדת לגיוס לתפקיד עו"ס בבית-סוהר. ברצוני להודיעך כי התקנים מלאים ובמידת הצורך נפנה אליך. יודגש כי גיוסך מותנה בצורכי המערכת ובעמידה בכל התנאים הנדרשים במועד הגיוס הרלוונטי. אנו מודים לך על פנייתך ומאחלים לך הצלחה בכל אשר תפנה." באותו מועד - 15.6.06 - העבירה להב לראש מחלקת סגל, גונדר משנה דוריס מני (להלן: מני), מזכר, בעניין "סטטוס מועמדים מוכנים לגיוס", לפיו התובעת מועמדת לתפקיד עו"ס בכלא כרמל בהיקף של 75% משרה [כתב ההגנה, נספח ה'; ת/1, נספח ז'; (להלן: המזכר מיום 15.6.06)]. לטענת התובעת, היא ציפתה בקוצר רוח לקבלת תשובה בנוגע לגיוסה לשב"ס, בפרט כאשר חברה שלה, שעברה הליך מיון זהה יחד עמה, קיבלה ביום 6.6.06 מכתב לפיו גיוסה לא אושר בשל אי עמידה בקריטריונים [ת/1, נספח ד']. לפיכך, החברה של התובעת, שעבדה כעו"סית בכלא כרמל, קישרה אותה לבר לוי, ובשיחת טלפון שהתובעת קיימה עם בר לוי, בר לוי אמרה לה שביררה עם לשכת הגיוס והתובעת התקבלה לתפקיד ובקרוב תקבל על כך הודעה רשמית. לאחר מכן, היא קיבלה את המכתב מיום 15.6.06, לפיו הינה מועמדת לתפקיד עו"ס בשב"ס - קרי, שעברה בהצלחה את המבדקים ונמצאה מתאימה לתפקיד, ולטענת התובעת, משמעותו של המכתב היא שהיא נמצאה מתאימה והוכנסה למאגר של שב"ס, לצורך שיבוץ לכלא ספציפי, כאשר השיבוץ - להבדיל מהליך הקבלה הפורמאלי לשב"ס, שהושלם רק בשלב זה - היה ידוע ומסוכם מראש. עוד טענה התובעת, שבעקבות המכתב מיום 15.6.06 היא התקשרה לבר לוי, שאישרה שוב ובמפורש, כי התקבלה לתפקיד, ושלקראת סוף 8/06 או תחילת 9/06 תתחיל לעבוד בכלא כרמל, ויעצה לה להתארגן עם עבודתה הנוכחית (להלן: השיחה השניה עם בר לוי). בנוסף, טוענת התובעת, כי בסוף חודש 7/06 בר לוי העבירה לה מסר, באמצעות החברה שעבדה בכלא כרמל, שהתקן בכלא כרמל עומד להתפנות ב-1.9.06 בשל עזיבת עו"ס שיצאה לחופשת לידה והחליטה לא לשוב לעבוד, ושהיא לא תוכל להמתין עם איושו עד לחודש 10/06. לטענת התובעת, קבלתה לתפקיד אושרה על ידי בר לוי, שהיתה אמורה להיות הממונה עליה, וברור שהיא ראתה בה נציגה מוסמכת של השב"ס לעניין זה ובר לוי אף היתה כזו. מה גם, שחברותיה, שהתקבלו לעבודה בשב"ס כעו"סיות, קיבלו את ההודעה על כך בטלפון מלשכת הגיוס, ולא בכתב. לטענת התובעת, לאור המכתב מלשכת הגיוס והאישור החוזר והנוסף שניתן לה בשיחה השניה עם בר לוי, היא הודיעה על סיום עבודתה בשירות המבחן והוסכם, כי תסיים עבודתה שם ביום 16.8.06 [ת/1, נספח ה'3]. לטענתה, היא אמנם עבדה בשירות המבחן בתקן זמני, אך, הוצע לה לעבור לתקן קבוע, והיא סירבה לכך בשל רצונה העז לעבוד בשב"ס ולאור הסתמכותה על קבלתה לעבודה בשב"ס. בנוסף טענה התובעת, כי לאחר סיום עבודתה בשירות המבחן ובזמן שהמתינה להתחיל לעבוד בשב"ס ב-1.9.06, היא נרשמה לשני קורסים, המוכרים לצורך גמול השתלמות על ידי שב"ס, ואף נכחה בשני מפגשים של קורס, שהחל ביום 25.8.06 [קבלה על התשלום לקורסים - ת/1, נספח ח']. מנגד, על פי גרסת המדינה - המכתב מיום 15.6.06 מאשר שמועמדות התובעת נבחנה ונמצאה מתאימה, אבל, הוא לא אסמכתא לכך שתגויס בוודאות, אלא, רק אישור ראשוני על הליכי הגיוס שלה והיותה מועמדת לתפקיד עו"ס. לא רק שהמכתב איננו הודעת גיוס לשב"ס ואיננו הודעת קבלה לעבודה, אלא, להיפך - זוהי הודעה לתובעת, כי לא ניתן לגייסה באותה עת, כיוון שאין תקנים פנויים, ויתכן שיפנו אליה בעתיד בהתאם לצורכי שב"ס. עוד נטען, כי המכתב מאשר את הנוהל הברור והידוע בשב"ס, לפיו גיוס מתבצע רק על ידי לשכת הגיוס ולא על ידי המחוזות השונים. רק לאחר שמתקבלים כל האישורים הרלבנטיים מגורמי משאבי אנוש וניתן אישור של לשכת הגיוס, יוצא מכתב רשמי, המכריז על גיוס המועמד, או שמסוכם עמו בפניה רשמית מועד להשבעה, בהתאם לנוהל גיוס עובדים, אך, התובעת לא הגיעה לשלב זה. נטען, שבר לוי לא אמרה לתובעת, בשיחה עמה, שהיא התקבלה לתפקיד, ולא אמרה לה "להתארגן" עם עבודתה הנוכחית, וכאשר מועמד מתקשר ומתייעץ האם להתפטר מעבודתו לאור גיוסו הצפוי, בר לוי ופיורקו מבהירות לו באופן חד משמעי שעד שלא תואם מועד לגיוס על ידי לשכת הגיוס אין עירבון לכך שאכן יגויס בפועל. ואילו לגבי המסר, שהתובעת טוענת שהועבר לה דרך חברתה, נטען, כי בר לוי לא מקיימת שיחות דרך צד שלישי, ולא הגיוני שתעביר מסר למועמדת דרך עובדת אחרת, זוטרה. בנוסף לכך, נטען, כי התובעת עצמה, בתצהירה, סיפרה שחברותיה שגויסו לשב"ס קיבלו על כך הודעה מלשכת הגיוס. אותן חברות היו המקור לידיעותיה בדבר השכר והזכויות הנלוות, הנהוגות בשב"ס, ולפיכך יכלה לדעת מניסיונן שהודעה על גיוס וקביעת התאריך להשבעה נעשים על ידי לשכת הגיוס בתאום עם המועמד, ולא להסתמך על גורמים שאינם מוסמכים לכך. על כן, החלטתה להסתפק בהודעה על הכללתה במאגר המועמדים, ועל סמך זה לנקוט בצעדים משמעותיים של עזיבת מקום העבודה - הינה התנהגות לא סבירה. מה גם, שלטענת שב"ס, התובעת עבדה בשירות המבחן כממלאת מקום, ועזבה משום שחוזה העסקתה עמד להסתיים ולא היה לה תקן עתידי. ביום 2.7.06 התקיימה ישיבה בשב"ס אודות מועמדים לתפקיד עו"ס בגוש צפון, ובעקבותיה הועברה הודעת דוא"ל מלהב אל קצין משאבי אנוש גוש צפון, עם העתק לגורמים נוספים וביניהם מני, שתוכנה הוא זה [ת/1, נספח ו'; (להלן: הדוא"ל מיום 2.7.06)]: "הנדון: מועמדים/ות לתפקיד עו"ס גוש צפון סימוכין: שיחתנו מהיום 2/7/06 1. ברישומינו 11 מועמדים/ות לתפקידי עו"ס בגו"ש צפון בהתאם לרשימה כמפורט: רעות ברם [התובעת] - סיימה הליכים-מיועדת לגיוס לכרמל (2 עו"ס עומדות להתפטר) יטופל ע"י גוש שרון ... - סיים הליכים - להמתין ... - ממתינה לאישור בט"ש טרם סיימה הליכים- תקן יתפנה תוך מס ימים בצלמון(עו"ס עובדרת תפקיד) ... חריגת גיל טרם זומנה - להמתין ... - טרם הוזמן לפתיחה בהליכים- להמתין ... - התקבל סיכום ראיון לא ניתן ליצור איתו קשר טלפוני - לא להזמינו ... בהליכי גיוס שטרם הסתיימו - מיועדת לשטה,0.75 תקן פנוי ... - התבקשה להעביר אישורים- טרם רואינה בגוש, יומתן עד התפנות תקנים ... - התבקשה להעביר אישורים- טרם רואינה בגוש, יומתן עד התפנות תקנים ... - התבקשה להעביר אישורים- טרם רואינה בגוש, יומתן עד התפנות תקנים ... - האישורים התקבלו- טרם רואינה בגוש, יומתן עד התפנות תקנים 2. אבקש לקבל פירוט התקנים הפנויים ותוכנית השיבוץ לתפקידי עו"ס בגוש צפון." התובעת טוענת, כי בסוף חודש 7/06 גילתה שהיא בחודש השני להריונה והודיעה זאת לבר לוי, ותגובתה של בר לוי היתה שזה מאד בעייתי, כי שתי עובדות נוספות בכלא כרמל הן בהריון, ולכן צריך יהיה לשקול מחדש את קבלתה לתפקיד שם. התובעת נדהמה מהתגובה, חששה שהגינותה תעלה לה בתפקיד המיועד, ולפיכך אף שקלה הפסקת הריון [אישור רופא נשים מיום 26.12.06 - ת/1, נספח ט']. לטענתה, לאחר כשבועיים, משלא שמעה דבר משב"ס, הבינה שחששה התאמת, והיא התקשרה לפיורקו - שבינתיים האחריות על כלא כרמל הוצאה מסמכותה - מתוך תקווה שתוכל לעזור לה. פיורקו אמרה שהיא בקיאה בפרטי המקרה והביעה דעתה בפני בר לוי ופרהומה-לרנר, כי אין לפסול את גיוס התובעת רק בשל הריונה, ושבכלא צלמון בגליל התחתון נפתח תקן והיא תבדוק אם ניתן לשבץ בו את התובעת - לאחר שהתובעת הביעה הסכמתה להעתיק את מקום מגוריה לשם כך. כעבור מספר ימים פיורקו הודיעה לתובעת שלא ניתן לשבצה לכלא צלמון, כי התובעת עדיין משויכת לגוש "שרון" והעומדים בראשו לא מוכנים לוותר עליה, ובנוסף התקנים בצפון הוקפאו. לעומת זאת, לגרסת המדינה - בר לוי לא אמרה לתובעת שהנושא בעייתי, אלא, אמרה לה שהנושא מורכב מכיוון שהיתה ראש צוות חדשה ורצתה להעביר זאת הלאה לממונים עליה - כמו כל מידע אחר, אף שהיה לה ברור שהיריון אינו נסיבה רלבנטית. בר לוי העבירה את העניין לטיפולה של פרהומה-לרנר, והנושא יצא מגדר טיפולה. עוד נטען, כי לאחר שפיורקו ראיינה את התובעת, כלא כרמל עבר לתחום גוש שרון והתובעת הופנתה להמשך הקשר עם פרהומה-לרנר. בשיחת הטלפון שהתובעת יזמה עם פיורקו, היא סיפרה לפיורקו שקיבלה תשובה שלילית לגיוס עקב הודעתה על הריונה, ביטאה מצוקה וביקשה את עזרתה, ופיורקו הבהירה שהיריון אינו סיבה לפסילת גיוס ואף נקבה במספר דוגמאות של עו"סיות שגויסו לשב"ס בהיותן בהיריון. כמו כן, למרות שככלל אין ניוד מועמדים לגיוס בין גושים שונים, פיורקו בדקה את בקשת התובעת לשיבוץ בגוש צפון, ובשיחת טלפון נוספת עם התובעת השיבה לה שגיוסה ליחידה אחרת בגוש צפון אינו בסמכותה, כיוון שהיא מועמדת לתפקיד ביחידה ששייכת לגוש שרון. פיורקו הוסיפה שאם תועבר אליה פנייה מלשכת הגיוס, היא תשקול אותה בחיוב ובכפוף לתקנים פנויים, שכן, באותה עת הוקפאו תקני עו"ס, שהיו פנויים. ביום 13.8.06 הועברה הודעת דוא"ל מפרהומה-לרנר אל מפקדת לשכת גיוס, לפיה התובעת סיימה בהצלחה את הליכי הגיוס לפני כחודש, ופרהומה-לרנר מבקשת לגייסה למשרה 33300908 בהיקף 75% - תקן שהתפנה לאור התפטרות עו"סית מיום 10.8.06 - מועד סיום חופשת הלידה שלה [ת/1, נספח ז'; (להלן: הדוא"ל מיום 13.8.06)]. על גבי הדוא"ל ישנה תרשומת בכתב יד, מאותו תאריך, לפיה היא הופנתה למני לצורך בקשה לאישור העסקה. ביום 23.8.06 פנתה פרהומה-לרנר שוב אל מפקדת לשכת גיוס, כדלקמן [ת/1, נספח י"א1; ההדגשה במקור; (להלן: המכתב מיום 23.8.06)]: "הנדון: רעות ברעם - מועמדת לגיוס לתפקיד עו"ס בב/ס כרמל מועמדותה של הנ"ל נבחנה ב-4/06. בתום התהליך הראשוני נשלחה לפתיחת הליכי גיוס (הליך זה בוצע ע"י גוש צפון שכן במועד זה ב/ס כרמל היה באחריותם). הנ"ל סיימה הליכי גיוס ונמצאה מתאימה לגיוס ב-6/06. הודעה על כך נשלחה לה ע"י לשכת גיוס. ב-13.8.06 פניתי לקבלת אישור לגיסה לב/ס כרמל לאור התפנות 0.75 משרה (מס' משרה 33300908). ב-20.8.06 רעות הנ"ל פנתה טלפונית לר"ת טו"ש בב/ס כרמל והודיעה לה שנמצאת בשבוע השביעי להריונה וכן התענינה באשר לגיוסה לשב"ס. לאור נסיבות אלו, עמדת כל הגורמים המעורבים ברמת יחידה וגוש היא שיש לדחות את גיוסה עד למועד חזרתה מחל"ד בכפוף לתקן פנוי. לא ברור באם עמדה זו תעמוד במבחן היות והמועמדת תתעקש להתגיס למרות הריונה. לאור האמור לעיל, אנא הנחיותיך כיצד לנהוג במקרה זה (מי משיב למועמדת, מה משיבים לה וכו'). אנא, ראי בקשה זו כדחופה." ביום 24.8.06 להב העבירה למני את המכתב עם הערה בכתב ידה - "בהמשך לשיחתנו, נא תשומת ליבך לסעיף 4 במכתב". ביום 30.8.06 מני השיבה לה, גם כן בהערה בכתב יד על גבי המכתב, כי - "מאחר ויש מועמדת מגוש צפון לתפקיד עו"ס בכרמל, בשלב זה צריך לתת תשובה של המתנה" [ת/1, נספח י"א2]. התובעת טוענת - כי ממסמכים אלה עולה בבירור, כי ההחלטה שלא להעסיקה התקבלה לאחר שנודע על הריונה ומסיבה זו בלבד. לטענתה, כבר בחודש 7/06 בר לוי ידעה שהתובעת בהיריון וציינה בפניה שהנושא בעייתי ושתצטרך להעלות מחדש את עניין גיוס התובעת בפני לשכת הגיוס של שב"ס - דבר המעיד על קשר הדוק בין בר לוי לבין לשכת הגיוס, וההסבר של אילוץ ארגוני כלל לא נמסר לה, בזמן אמת, ולפיכך יש חשש כבד באשר לאמינותו. מה גם, שלא היתה כל התייחסות לבקשתה להשתבץ בכלא אחר. על פי גרסת שב"ס - כהן עסקה בהליכי הארכת שירות לתקופות שאינן עולות על 5 שנים, בהתאם לסעיף 85 לפקודת בתי הסוהר. בשנת 2005 נערך דיון בעניינה של הקצינה מ.פ. (להלן: מ.פ.), והוחלט להאריך את שירותה בשנה אחת בלבד, וגם בשנת 2006 הממונים על מ.פ. לא היו שבעי רצון מתפקודה המקצועי וההמלצה היתה שלא להאריך את שירותה. בהתאם לנוהל משאבי אנוש02-1040, שעניינו "תקופות שירות בשב"ס" [נ/3, נספח א'], הסמכות שלא להאריך שירות של קצין בדרגתה של מ.פ. הואצלה לסגן הנציב, על כן, הובא העניין לסגן הנציב באותה עת - גונדר דני אבידן (להלן: סגן הנציב או אבידן). טרם קבלת החלטה בעניין מ.פ. אבידן קיים עמה ריאיון אישי, ביום 13.8.06, ולאחר מכן הודיע למני שהחליט לתת למ.פ. הזדמנות נוספת, ולאור מערכת היחסים הבעייתית שלה עם הגורמים בגוש צפון, יש למצוא עבורה תקן בכלא בגוש אחר. מני וכהן פעלו בהתאם להנחייתו, ומשליפת דו"ח תקנים פנויים בתחום הטיפול הסתבר להן שבמועד סמוך, קודם למתן ההנחיה, התפנה תקן בכלא כרמל בשל התפטרות עו"סית. כלא זה הינו צפוני יחסית מבחינה גיאוגרפית ובאותה עת הועבר לגוש שרון, לכן, היה המתאים ביותר לשיבוצה של מ.פ.. כיוון שהתקן שהתפנה לא היה תקן של קצינה, נדרשה "הצרחה" של תקנים, על מנת לשבץ בו את מ.פ. - תקן הקצונה הועבר זמנית לכלא כרמל, ותקן בד"א הועבר מכלא כרמל לכלא ממנו הועברה הקצינה. בהתאם לפיתרון האמור, שהותווה על ידי גורמי מנהל משאבי אנוש, אבידן הוציא ביום 3.9.06 הוראה למפקד גוש צפון, מפקד גוש שרון ורמ"ל משאבי אנוש, על שיבוץ מ.פ. כעו"סית בכלא כרמל, כדלקמן [נ/3, נספח ב'; (להלן: הוראת אבידן)]: "1. הקצינה שבנדון, לא הומלצה ע"י הגורמים המקצועיים הממונים, להארכת תקופת שירותה בשב"ס. 2. בתאריך 13.8.06 רואיינה הקצינה לבקשתה, ע"י הח"מ. 3. לאחר בחינה מחודשת של הנושא, ולמרות חוות הדעת בעניינה, הוחלט ע"י הח"מ לתת לקצינה הזדמנות נוספת, ולהאריך את תקופת שירותה בשנה אחת בלבד, על בסיס התנאים כדלקמן: א. הקצינה תועבר למשך שנה לתפקיד עו"ס בגוש שרון (בית הסוהר כרמל). ב. אם במהלך השנה תתקבל חוות דעת שלילית לגבי תפקודה, תשוחרר משירותה בשב"ס, לאלתר. ג. דרגת התקן תועבר מגוש צפון לגוש שרון למשך שנה בלבד. ד. לאחר שנה, אם יביע הגוש שביעות רצון, יסוכם עימה המשך שירותה בשב"ס. 4. רמ"ל מש"א - יזמן הקצינה לראיון בו תוצג בפניה ההחלטה והתנאים המרכיבים אותה, ויפעל ליישום ההחלטה." על פי הנטען, בהליך המנהלי, בעניינה של מ.פ. ושיבוצה בכלא כרמל, לא שותפו הגורמים המקצועיים, לרבות פרהומה-לרנר ופיורקו, ובודאי שלא בר לוי, להעדפותיהם לא ניתן משקל בשלב זה, וגם עליהם "הונחתה" במפתיע ההוראה הנ"ל, כיוון ששיבוצה של מ.פ. היה צורך מערכתי, שגבר על שיקולים אחרים. כמו כן, במסגרת מציאת השיבוץ למ.פ. כהן כלל לא היתה מודעת לקיומה של מועמדת כלשהי לתפקיד עו"ס בכלא כרמל, אם כי, בכל מקרה הצורך הארגוני למציאת שיבוץ לקצינה מתוך המערכת היה מכריע את הכף מול כל מועמד שטרם גויס. עוד נטען, כי במכתב מיום 23.8.06 כל שעשתה פרהומה-לרנר זה לשאול האם היותה של התובעת בהיריון זה נתון רלבנטי לגיוסה, ותשובתה של מני, שהיא הגורם המוסמך לקבלת החלטה בעניין גיוס התובעת, ללהב, שהיא הגורם הממיין והמנפה, מיום 30.8.06 - כי יש לתת תשובה של המתנה - היתה לאור שיבוצה של מ.פ. בתפקיד, שבגללו לא ניתן היה לאשר גיוס לכלא כרמל; זאת ללא קשר לתוכן המכתב של פרהומה-לרנר וההרהורים המועלים בו. ביום 3.9.06 העבירה העוזרת של גנות - גנ"מ ענת דובדבני (להלן: דובדבני), מזכר אל מני, בעניין התובעת [ת/1, נספח י'; (להלן: המזכר של דובדבני)]: "הנדון: מועמדת לגיוס (עו"ס) בב/ס כרמל דוריס שלום, בבקורו של הנציב בב/ס כרמל עודכן כי עו"סית שכבר אושרה לגיוס הודיעה כי נכנסה להריון. הנציב ביקש שהנ"ל לא תגויס אלא לאחר סיום חופשת הלידה שלה אולם הדגיש כי יש לומר לה ששב"ס יגיסה בכל מקרה וזאת בעיקר בגין היושר שלה (סיפרה שנכנסה להריון טרם גיוסה)." לטענת התובעת, נודע לה, כי גנות השתתף בישיבה בה נדון נושא הריונה והיותו שיקול נגד העסקתה, הוחלט שלא לקבלה בגין ההיריון, והחלטת גנות באה לידי ביטוי במזכר. לטענתה, המזכר נשלח לאחר שהודיעו לה, כי התקבלה לעבודה בשב"ס, לאחר שהיא הודיעה על היותה בהריון, ובטרם הודיעו לה שקבלתה לעבודה בוטלה. לפי גרסת המדינה - בעת ביקורו בכלא כרמל, גנות אמר שניתן להמשיך בהליך גיוס התובעת ויש כוונה לגייסה בעתיד. על אף האמור במזכר, הוא אינו רלבנטי, כיוון שנכתב במועד מאוחר להחלטה על שיבוץ מ.פ., שהתקבלה על ידי הגורמים המוסמכים לכך, מה גם, שצוינו בו עובדות לא מדויקות - כגון שהתובעת כבר אושרה לגיוס. יתרה מזו - הנציב לא עוסק בגיוס מועמדים לשב"ס, וטיפולו בעניין התובעת ומזכרה של דובדבני, היו רק בעקבות לחצים ופרוטקציה שהתובעת הפעילה. התובעת טוענת - כי ניסתה לדבר עם פרהומה-לרנר, אך, זו הגיבה בעוינות, סירבה לשוחח עמה, ואמרה שהתובעת תקבל מכתב מלשכת הגיוס של השב"ס. ביום 6.9.06 נשלח אל התובעת מכתב מאת להב, לפיו הוחלט לרשום את מועמדותה במאגר המועמדים; וכך נכתב: "הנדון: הצגת מועמדות לתפקיד עו"ס בשב"ס 1. מועמדותך לתפקיד עו"ס נבחנה ע"י הגורמים הנוגעים בדבר והוחלט לרשום מועמדותך לגיוס במאגר המועמדים המתאימים. 3. יודגש כי גיוסך מותנה בצורכי המערכת ובעמידה בכל התנאים הנדרשים במועד הגיוס הרלוונטי. 4. אנו מודים לך על פנייתך ומאחלים לך הצלחה בכל אשר תפני." המכתב נשלח אל אחת הכתובות שרשמה התובעת במסמכי הגיוס, אך, חזר בציון "לא נדרש"; הוא נשלח שוב, לכתובת אחרת, והגיע אל התובעת רק ביום 5.11.06 [ת/1, נספח י"ז; נ/3, נספח ז']. לטענת התובעת - משלא קיבלה הודעה, היא הבינה שקבלתה לעבודה בוטלה, עקב הריונה. ביום 11.9.06 התובעת פנתה במכתב לגנות, בו טענה, כי בחודש 6/06 קיבלה מכתב מלשכת הגיוס, המאשר את קבלתה לשב"ס כאשר יתפנה תקן, ולאחר מכן קיבלה הודעה מבר לוי שתקן כאמור עתיד להתפנות ועליה להתכונן לגיוס ב-9/06, ובעקבות זאת התפטרה מעבודתה, אך, לאחר שהודיעה שהינה בהיריון נאמר לה שהדבר בעייתי לגבי הכלא אליו יועדה, שכן, שתי עובדות שם נמצאות בהיריון ולפיכך גיוסה יובא לדיון מחדש, וביקשה מהנציב, כי יסייע בגיוסה לכלא כרמל, אליו יועדה, או לכל כלא אחר - תוך שציינה הסכמתה להעתקת מגוריה [ת/1, נספח י"ב]. התובעת העבירה את המכתב לגנות גם באופן אישי, באמצעות מכר משותף - מר חיים לק (להלן: לק). באותה תקופה התובעת שוחחה שוב עם פיורקו [תמליל השיחה עם פיורקו - ת/1, נספח י"ד]. התובעת טוענת - כי ציינה בפני פיורקו שהיא היחידה שסברה שאין לבטל את גיוסה בגלל ההיריון, ופיורקו לא הכחישה זאת, ואף יעצה לה להמתין לאחר חופשת הלידה ואז לנסות שוב להתקבל לעבודה בשב"ס. מנגד נטען - כי בשיחה פיורקו הבהירה לתובעת שוב שהיא אינה בקיאה בנימוקי ההחלטה שלא לגייסה, התובעת שוב שאלה אם פיורקו תקבלה ליחידה אחרת בגוש צפון והיא חזרה על תשובתה, שזה יכול להיעשות רק דרך לשכת הגיוס ואם לשכת הגיוס תסכים לבדוק התאמת התובעת ליחידה אחרת אז פיורקו תשמח לבדוק מה האפשרויות שעומדות מבחינתה. ביום 17.9.06 התובעת פנתה במכתב ללשכת הגיוס, בו טענה, כי בחודש 6/06 קיבלה מכתב מלשכת הגיוס המאשר את קבלתה לשב"ס ולאחר מכן קיבלה הודעה מבר לוי שתקן כאמור עתיד להתפנות ועליה להתכונן לגיוס ב-9/06, ובעקבות זאת התפטרה מעבודתה, וכי בשיחה שערכה עם פרהומה-לרנר נאמר לה שתקבל תשובה בדואר מלשכת הגיוס ולפיכך מבוקשת תשובה רשמית של הלשכה [ת/1, נספח ט"ו1]. ביום 28.9.06 התובעת פנתה שוב ללשכת הגיוס, בטענה שלא קיבלה מענה [ת/1, נספח ט"ו1]; וביום 19.10.06 פנתה שוב לגנות בטענה דומה [ת/1, נספח ט"ו2]. ביום 5.10.06 כהן שלחה לתובעת מכתב תשובה, שלטענת התובעת התקבל אצלה רק ביום 24.10.06, שתוכנו כדלקמן [ת/1, נספח ט"ז - ההדגשות במקור]: "הנדון: פנייתך לנציב שב"ס מיום 11.9.06 בדבר מועמדותך לתפקיד עו"ס בשב"ס בחודש מאי 2005 התחלת בהליכי גיוס לשב"ס. ב-15.6.06 הוצא מכתב רשמי מלשכת הגיוס המאשר רק את העובדה כי הנך מועמדת לתפקיד עו"ס בבית סוהר. במכתב הנ"ל לא נאמר כי מועמדותך כבר נבחנה וכי נמצאת מתאימה לתפקיד. 3. ב6.9.06 נשלח אליך מכתב נוסף מלשכת הגיוס המאשר כי הוחלט לרשום את מועמדותך לגיוס במאגר המועמדים המתאימים וכי גיוסך מותנה בצרכי המערכת. 4. גיוס לשב"ס מתבצע רק ע"י לשכת הגיוס לאחר שנמצא תקן פנוי ולאחר תיאום מועד גיוס המתאים למועמד, תוך השארת פרק זמן שיאפשר לו לעזוב את עבודתו וזאת רק לאחר שגיוסו הופך לוודאי. 5. הגם שמועמדותך לגיוס לב/ס כרמל נשקלה, הרי שלבסוף, בשל צורך מערכתי שהתעורר, שובצה בתקן עו"סית וותיקה בשב"ס ולפיכך לא נדרש גיוס חדש במקום זה. אי גיוסך נבע כאמור מסיבות מערכתיות פנימיות של שב"ס ואין לו כל קשר להריונך. 6. בעתיד, בהתאם לצרכי המערכת ולקיום תקן פנוי בתחום הטיפול תישקל מועמדותך לגיוס בהיותך מצויה כבר במאגר המועמדים של שב"ס. ..." לטענת התובעת - מכתב זה היה, למעשה, ההודעה הראשונה מצד שב"ס, כי התובעת לא תעבוד בתפקיד בכלא כרמל, אליו התקבלה, והוא מהווה הודעת פיטורים רשמית, או - לחלופין - הודעה על הפסקת ההתקשרות עמה, או -לחלופי חלופין - הפסקת המו"מ עמה. כמו כן, לטענתה, אין במכתב כל התייחסות לאפשרות העסקתה בכלא אחר, למרות שהיא ביקשה זאת במכתביה ואף היתה מוכנה להעתיק את מקום מגוריה לשם כך. לעומת זאת, על פי גרסת המדינה - בחודש 9/06 כהן התבקשה להשיב לפניית התובעת לגנות, כמי שהשיבה לכלל הפניות ללשכת הנציב, בעניין משאבי אנוש, והיתה זו הפעם הראשונה בה נתקלה בשם התובעת ובטענתה, כי לא גויסה עקב הריונה. תשובת כהן לתובעת ניתנה לאחר שעיינה במסמכים, שבתיק לשכת הגיוס, ובמסגרתה הוסבר לתובעת שהיא מעולם לא גויסה לשב"ס ושגיוסה לא יצא לפועל בשל צרכים פנימיים של שב"ס, ושהיא נמצאת במאגר המועמדים ויתכן שבעתיד תישקל מועמדותה לגיוס. עוד נטען, כי לאחר הוצאת המכתב התקיימה ישיבה אצל גנות, שבסיומה כהן פנתה אליו בנוכחות דובדבני וציינה, כי המזכר אינו ראוי ואילולא היתה משובצת בתקן קצינה ותיקה, לא היתה מניעה לגיוס עו"סית בהיריון. גנות השיב שלא היה מודע לבעייתיות, ושבביקורו בכלא התלוננו בפניו שהטיפול באסירים נפגע כתוצאה מהיעדרות של מספר עו"סיות בו זמנית, לכן, סבר שכדי לאזן בין צרכי האסירים לבין הערכתו למועמדת, שגילתה מיידית את דבר הריונה, הפתרון הוא גיוסה לאחר חופשת הלידה. ביום 5.11.06 התובעת התקשרה לבר לוי [תמליל השיחה עם בר לוי - ת/1, נספח י"ח]. התובעת טוענת - כי בשיחה זו בר לוי הודתה שהתובעת אמנם התקבלה לתפקיד המיועד ושהתפנה תקן בחודש 9/06, אך, בסופו של דבר הוחלט להעסיק עו"סית אחרת תחתיה, וכן הודתה, כי בתגובה להודעת התובעת על הריונה היא אמרה שהעניין "מורכב". מנגד נטען - כי תמליל השיחה סותר את טענת התובעת, לפיה בר לוי הבטיחה לה שתיקלט לעבודה בשב"ס, ועולה ממנו שבר לוי אומרת לתובעת, שכפי שכבר נאמר לה, עליה לפנות ללשכת הגיוס כדי לברר בנוגע לקבלתה לעבודה ובר לוי אינה הכתובת לכך. כמו כן, בר לוי הכחישה בשיחה שאמרה לתובעת שתתחיל לעבוד ב-9/06, להבדיל מאמירתה, שהתקן יתפנה במועד זה, היא הסבירה שאומנם התקן התפנה במועד, אך, התקבלה החלטה של סגן הנציב לאייש אותו בעובדת סוציאלית מתוך שב"ס, שהועברה מכלא אחר, ומסיבה זו הועדפה על פני כל המועמדים החיצוניים, וציינה שהתובעת לא נפסלה בגלל הריונה. יוער, כי בתגובה לבקשת המדינה, למתן צו לגילוי מסמכים, מיום 5.1.09, נטען על ידי התובעת שהקלטת השיחה האמורה לא גולתה, שכן, תוכנה אינו רלוונטי להליך דנן, אבל, מתמליל השיחה עולה בבירור שאין זה נכון, ויש בו כדי לשפוך אור על התרחשות האירועים בענייננו. ביום 22.3.07 התובעת ילדה את בנה [ת/1, ס' 52]. לטענתה, במקביל לכל המתואר לעיל, הריונה הפך בולט, והיא לא הצליחה למצוא עבודה חלופית עד למועד הלידה. התובעת טוענת - כי הליכי גיוסה הושלמו, לאור העובדה שעברה את כל הליכי הקבלה לשב"ס ונמצאה מתאימה לתפקיד, לאחר הליך מיון ארוך, ואף נקבע מועד לתחילת העסקתה, בתפקיד ספציפי, וכן הכלא הספציפי אליו שובצה. המידע אודות תחילת עבודתה בשב"ס נמסר לה מבר לוי - שהיתה הנציגה המוסמכת מטעם השב"ס להודיע לה על כך, וההתנהלות הקלוקלת והיעדר נהלים מסודרים, בנוגע לגיוס עובדים חדשים, הם שאילצוה להיות ניזונה גם משיחות טלפון לא פורמאליות, לאחר שפניותיה החוזרות ונשנות ללשכת הגיוס לא נענו. לטענתה, היא הסתמכה על המצגים שהוצגו לה, והתפטרה מעבודתה בשירות המבחן, ולפיכך המדינה פגע ביכולתה להתפרנס בתקופת ההיריון ולאחריה. בנוסף טוענת התובעת, כי רק לאחר שהודיעה על הריונה הועמדה בסימן שאלה העסקתה בשב"ס, ולבסוף בוטלה או הופסקה, לאחר שקודם לכן הוצגה כוודאית, ומסיבה זו בלבד. לטענתה, ההסבר של אילוצים ארגוניים וצורך דחוף בשיבוץ עובדת אחרת לתפקיד אליו יועדה התובעת, הועלה לראשונה בכתב ההגנה ולא נמסר לה קודם לכן, בזמן אמת, והדבר מעיד על חוסר אמינותו. כמו כן היא טוענת שלא קוים לה שימוע, בטרם שב"ס חזר בו מההחלטה להעסיקה, וטרם קבלת החלטתה על אי העסקתה או פיטוריה. עוד נטען על ידה, כי המדינה אף התעלמה מבקשתה להשתבץ בכלא אחר ולא ניסתה למצוא לה תפקיד חלופי, למרות שהיא הביעה נכונותה לכך, לרבות להעתיק מגוריה, וחובה זו חלה על נציגי המדינה במיוחד שעה שידעו שהינה בהריון וכן לאור הסתמכותה על המצגים שהוצגו לה. התובעת טוענת - כי המדינה נהגה עמה בחוסר הגינות ובאפליה אסורה, כאילו הריונה מבטל מכישוריה ומהתאמתה לתפקיד, וכי היא חשה השפלה ופגיעה קשה בעקבות ביטול קבלתה לעבודה, או פיטוריה מהעבודה, רק בשל היתה בהיריון - שלטענתה, מהווים הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1983, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק, וחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951. לאור טענות התובעת - היא תבעה סכום של 274,250 ₪: הפסד השתכרות במהלך תקופת ההיריון בסך 38,500 ₪; הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, שכן, לאור מועד פיטוריה לא היתה לה תקופת אכשרה מספקת, בסך 16,500 ₪; הפסד השתכרות בתקופה המוגנת של 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה (בהתאם לנוסח חוק עבודת נשים בתקופה הרלבנטי לתביעה), וכן הפסד השתכרות בגין 30 ימי הודעה מוקדמת לפיטורים אם היו מפטרים אותה במועד המוקדם ביותר לפי החוק, בסך 13,750 ₪; פיצויי פיטורים בגין התקופה שמהמועד המתוכנן לתחילת העסקתה ועד למועד הראשון לאחר הלידה בו מותר היה לפטרה, בסך 5,500 ₪; פיצויי הלנה או הפרשי ריבית והצמדה; פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי, ציפייה והסתמכות, בסך 100,000 ₪; ופיצויים לדוגמא או פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה [פיצוי המיוחד לפגיעה על רקע הטרדה מינית, שאינו מתאים כאן], בסך עוד 100,000 ₪. מנגד, נטען על יד המדינה - כי גיוס התובעת מעולם לא אושר והיא מעולם לא קיבלה הודעה על קבלתה לעבודה בשב"ס - לא בכתב, מלשכת הגיוס, ולא בעל פה מבר לוי או מכל גורם אחר, וכי אם התובעת הסתמכה על מידע לא פורמאלי, שמסרו לה גורמים לא קשורים או לא מוסמכים בעניין הליך המיון שלה, אין לה אלא להלין על עצמה, בלבד. עוד נטען, כי טענת התובעת - לפיה לא התקבלה לעבודה בשב"ס עקב היותה בהיריון - הינה חסרת בסיס. בשב"ס עובדות למעלה מאלף נשים, במגוון תפקידים, שנהנות מתנאי עבודה שוויוניים ולא מופלות אף כאשר הן נכנסות להיריון מעת לעת, רוב העו"סים בשב"ס הם נשים וגם הן נכנסות לעיתים להיריון, אך, לא נפגעות בשל כך. לא זו בלבד, אלא, שהיו נשים שגויסו לתפקידי עו"ס בשב"ס בעת שהיו בהיריון ותוך ידיעה על כך, אף כאשר היו בהיריון מתקדם. פיורקו עצמה היתה מעורבת בסוף 2003 בגיוס עו"סית שהודיעה במהלך הליך גיוסה, כי הינה בהיריון, ועובדה זו הוגדרה כלא רלבנטית, וישנן 3 דוגמאות נוספות שבהן לא היתה מעורבת אישית - של מועמדות שגויסו לשב"ס בהיותן בהיריון - עובדת שגויסה ב-2001, עובדת שגויסה ב-2002 ועובדת שגויסה ב-1/07. גם בשנת 2006 גויסו 4 נשים בהיריון, ואף בשלב מתקדם, מתוכן 2 עו"סיות [נ/1, ס' 5-4; נ/2, ס' 4; נ/3, ס' 8, 80]. הוסיפו וטענו בשם המדינה, כי אי גיוסה של התובעת נבע מסיבות מערכתיות, גרידא, לאחר שלתפקיד אליו רצתה להתקבל התובעת התקבלה בסופו של דבר עו"ס אחרת מתוך שב""ס, שנוצר צורך דחוף לשבצה בתפקיד זה, ללא קשר להיות התובעת בהיריון. ההחלטה להעביר את אותה עו"סית - עובדת וותיקה בשב"ס - לעבוד בכלא כרמל, היתה בשל אילוצים ארגוניים, ונעשתה על ידי גורמים שכלל לא ידעו שהתובעת בהיריון ולפיכך, ממילא, לא היה זה שיקול בהחלטתם, והעדפת העובדת הוותיקה על פני התובעת, שהליך גיוסה טרם הושלם, היא לגיטימית וראויה. כמו כן, נטען שככלל אין בשב"ס ניוד של מועמדים לגיוס בין גושים שונים, ובאותה עת כלא כרמל - לגביו התובעת היתה מועמדת לגיוס - הועבר לגוש שרון, בו לא גויס אף עו"ס חדש עד ליום 26.12.06. נעיר, כי היתה הפניה לטבלה - נ/3, נספח ד' - אבל, טבלה זו מתייחסת לגיוס עו"סים בגוש צפון ולא בגוש שרון, אם כי, מופיע בה גיוס עו"סית בתאריך 26.12.06, שלא ברור אם היה לכלא כרמל, שבאותו מועד כבר היה באחריות גוש שרון, או לכלא שיטה, שכן, תחת הכותרת "יחידה" רשום במקום אחד "שיטה" ובמקום אחר "הכרמל". באשר לנזקים הנתבעים על ידי התובעת - נטען שהם מופרכים ומוגזמים. כן נטען, כי עילת התביעה לפיצוי עבור אי קבלת דמי לידה טרם התגבשה במועד הגשת התביעה, שכן, במועד זה התובעת לא ילדה עדיין ואף לא יכלה לדעת שלא תעבוד בחודשים שלאחר הגשת התביעה ולא תצבור תקופת אכשרה הנדרשת לעניין דמי לידה, וכי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, המוטלת עליה. דיון והכרעה נקדים ונאמר כבר עתה, כי - ככלל - העדפנו את גרסת המדינה והפרשנות שהציגה להשתלשלות העניינים, על פני גרסת התובעת, והיא מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר. לפיכך, דחינו את תביעת התובעת, באשר לא הוכח שהופלתה בשל היותה בהיריון. להלן יובאו נימוקינו. א. התובעת לא התקבלה לעבודה לשב"ס בראש ובראשונה - איננו מקבלים את טענת התובעת, כי הושלם הליך גיוסה - להבדיל מהליך הכנסתה למאגר המועמדים של השב"ס, במובן זה, שהיא התקבלה לעבודה בשב"ס ונכרת עמה חוזה עבודה שבוטל. זאת, מהטעמים שיפורטו בהמשך. הליך הגיוס לשב"ס - הליכי הגיוס של התובעת נערכו בהתאם לנוהל גיוס עובדים, לפיו - לאחר קבלת קורות-חיים, של מועמד, הוא מוזמן לראיון אצל הגורם המקצועי וסיור בכלא, ואם הומלץ בסיום הריאיון על המשך הליכי גיוס נקרא המועמד ליום אוריינטציה בלשכת הגיוס. בסוף יום האוריינטציה ישנו דיון במרכז הערכה, ועם קבלת ההמלצה מהמרכז, קצין משאבי אנוש במחוז הרלבנטי והגורם המקצועי מקבלים החלטה, האם התשובה למועמד תהא שלילית בשל אי עמידה בקריטריונים, חיובית - שמשמעה גיוס לשב"ס, או של הכנסתו למאגר המועמדים, בהיעדר תקן פנוי ומתאים לאיוש, וההחלטה נמסרת למועמד על ידי לשכת הגיוס. מנוהל הגיוס לומדים, שהליכי הגיוס מסתיימים באחת משלוש האפשרויות: גיוס, אי גיוס, או המתנה לתקן פנוי. מועמד שנכנס למאגר, הוא מועמד שעבר את המבדקים בהצלחה ונמצא מתאים, באופן תיאורטי, לתפקיד אליו יועד, אבל, אין פירושו של דבר שגיוסו הפך עובדה שלמה ומוגמרת, ומקובל עלינו שבמאגר יש יותר מועמדים מתאימים מאשר מספר התקנים הפנויים, ויתכן שפונים לאדם שנמצא במאגר רק לאחר שנה או יותר מהמועד בו הוא נכנס אליו, כפי שהסבירה כהן בחקירתה [עמ' 34, ש' 32-29, עמ' 35, ש' 5-1]. במקרה שלפנינו, התובעת, אכן, צלחה את המיונים והמבדקים השונים, אולם, ההליכים בעניינה הסתיימו בתשובה של המתנה; לפיכך, היה עליה להמתין לאישור לשכת הגיוס לקיומו של תקן פנוי עבורה, השבעתה וגיוסה בפועל - על מנת להשלים את קבלתה לשב"ס [עדות כהן: עמ' 34, ש' 28-23; עמ' 35, ש' 8-6, עמ' 43, ש' 21-16; עדות פיורקו: עמ' 12, ש' 17]. הריאיון שנערך לתובעת - איננו מקבלים את טענת התובעת, כי בריאיון הובטח לה באופן וודאי שהקבלה לתפקיד אליו יועדה בכלא כרמל וסוכמו עמה תנאי עבודתה, שהרי, אף לשיטתה - תנאי מהותי ביותר בדבר גובה השכר - לא נאמר לה במסגרת הריאיון, אלא, היא למדה אודותיו מחברותיה שעבדו בשב"ס. כמו כן, על פי סיכום הריאיון, וכפי שעולה אף מתצהירה של התובעת [ס' 12], היה ידוע לה שתידרש לעבור מבחנים, בדיקות והתאמות נוספים, ומשכך ברי, כי גם התובעת הבינה באותה עת שהריאיון היה אך הצעד הראשון במסגרת הליכים לקראת קבלתה לעבודה בשב"ס, בטרם יתקבל אישור סופי לגיוסה [וראו גם עדותה של פיורקו: עמ' 11, ש' 25-19]. זאת ועוד, לפי גרסת התובעת, פנייתה לשב"ס היתה לאחר שנודע לה מחברתה שעבדה שם שישנו צפי להתפנותו של תקן בכלא כרמל, ומהימנה בעינינו גרסתן של פיורקו ובר לוי, שאף שהתובעת יועדה לתפקיד עו"ס בכלא כרמל, במועד הריאיון לא היה שם תקן פנוי והדבר נאמר לתובעת, שרואיינה כמועמדת למאגר של עובדים פוטנציאליים, מתוך מגמה לשבצה לכלא כרמל [עדות פיורקו: עמ' 9, ש' 26-25, עמ' 11, ש' 18-13; עדות בר לוי: עמ' 24, ש' 24-14]. יום האוריינטציה - ביום 17.5.06 התובעת זומנה ללשכת הגיוס, לפתיחה בהליכי גיוס כמועמדת, להבדיל מגיוס עצמו. שוכנענו, כאמור, כי לתובעת היה ברור באותו מועד שגיוסה אינו ודאי, שכן, נדרשה לעבור בחינות שונות נוספות, ואף הטפסים שמילאה במהלך יום האוריינטציה - כגון: שאלון פרטים אישיים למועמד/ת לגיוס - מעידים על כך. המכתב מיום 30.5.06 (מביטחון שדה) - איננו מקבלים את טענת התובעת, לפיה יש במסמך זה אישור לכך שסיימה את הליכי הגיוס לשב"ס ואושרה סופית למלא את התקן שהתפנה בכלא כרמל, ובעדיפות ראשונה, ואנו מעדיפים את הסברה של כהן, בחקירתה, שמדובר ברשימה טכנית של ביטחון שדה בנוגע למועמדים שאושרו, מבחינתם, לאחר שקיבלו רשימה לבדיקה מלשכת הגיוס, והסדר ברשימה הוא אקראי ולא משקף עדיפויות כלשהן [עמ' 39, ש' 10-3]. המכתב מיום 15.6.06 - נוסח המכתב הינו ברור, ולפיו - אף שהתובעת צלחה את המבדקים השונים, התקנים מלאים וגיוסה מותנה בצורכי המערכת והתפנות תקן מתאים. התובעת עצמה, הודתה בחקירתה, כי מהמכתב עולה שהיא נמצאת במאגר העו"סים, אלא, שלטענתה, למרות שיש במכתב זה אמירה השונה מגירסתה, לאחר קבלתו היא אישרה שוב עם בר לוי, שהיא מגויסת, וגם עם חברה אחרת [עמ' 2, ש' 14-12]. אין בכך כדי לאיין את האמירה הברורה הכתובה במכתב, בקשר למעמדה של התובעת בהליך הגיוס. השיחות עם בר לוי - גרסתה של בר לוי, לפיה לא הבטיחה לתובעת שגיוסה וודאי, ובפרט לא אמרה לה שתגויס ב-9/06 ולכן כדאי שתתארגן בהתאם במקום עבודתה באותה עת, שירות המבחן - מהימנה בעיננו, ועדיפה על גרסתה של התובעת. זאת, להבדיל מהאמירה, כי בר לוי צופה שבמועד האמור יתפנה התקן בכרמל [וראו תמליל השיחה בין השתיים בחודש 11/06 - ת/1, נספח י"ח, עמ' 4, ש' 4-3]. אנו סבורים, כי התובעת לקחה צעד אחד קדימה את הדברים שנאמרו לה, ועל סמך הצפי להתפנות התקן הסיקה, על דעת עצמה, כי המשרה "מובטחת" לה. נעיר, כי בכתב התביעה נטען, שההודעה לשירות המבחן על סיום עבודתה של התובעת, שם, היתה כבר בחודש 6/06 [ס' 18], אולם, בתצהירה של התובעת הושמט פרט זה - שעומד בסתירה לטענת ההסתמכות של התובעת, כביכול, על שיחתה השניה עם בר לוי, שלפי התצהיר התקיימה רק בסוף חודש 7/06. כמו כן, בניגוד לטענתה, כי הרישום לקורסים לצורכי גמול - שגם לגביו ייחסה הסתמכות על שיחתה השניה עם בר לוי - היה לאחר סיום עבודתה בשירות המבחן, הקבלה שהציגה היא מיום 12.7.06, קרי, קודם למועד השיחה השניה. לאור האמור, הטענה שההסתמכות על עבודה בשב"ס הביאה את התובעת לעזוב עבודתה בשירות המבחן והרשמתה לקורסים לגמול - אינה מהימנה. הגורם המאשר גיוס הינו לשכת הגיוס - מקובלת עלינו גרסתן של בר לוי ופיורקו, כי נאמר לתובעת במפורש שהגורם בעל הסמכות למתן תשובה בעניינה ואישור גיוסה הינו לשכת הגיוס, וכי לא הציגו בפניה מצג כאילו הן המוסמכות לאשר זאת. בר לוי העידה בחקירתה, כי אמרו זאת לתובעת כבר בריאיון עמה, כפי שנהגו בכל ריאיון, וכי כשהתובעת התקשרה לברר נמסר לה שכרגע אין תקן ותשובה היא תקבל מלשכת הגיוס [עמ' 29, ש' 11-7, 20-18], ועדותה אמינה עלינו; אף מתמליל השיחה, שיזמה עמה התובעת בחודש 11/06, עולה שהבהירה לתובעת, שוב, שהכתובת לקבלת תשובה, באשר לגיוסה, היא לשכת הגיוס ובר לוי איננה מוסמכת לקבוע בעניין [ת/1, נספח י"ח, עמ' 2, ש' 22-21, עמ' 5, ש' 10-8, עמ' 6, ש' 12-8]. מה גם, שהתובעת עצמה הצהירה, כי חברותיה, שגויסו לשב"ס, קיבלו על כך הודעה טלפונית מלשכת הגיוס [ת/1, ס' 59], וגם התשובה השלילית לחברתה של התובעת - שלטענתה עברה הליך מיון זהה יחד עמה - היתה מלשכת הגיוס, ולפיכך, חזקה שהתובעת ידעה שלשכת הגיוס היא הגורם המוסמך הנותן תשובות אלה, ומתאם עם המועמד את מועד ההשבעה ואת תחילת העבודה. בפרט כך הוא, שעה שהתובעת הסתמכה על אותן חברות, באשר למידע חשוב אחר, כגון: גובה השכר שצפוי להיות משולם לה. התובעת נשאלה בחקירתה כיצד לא למדה מחברותיה, שהגורם המוסמך זה לשכת הגיוס, שממנה היא קיבלה מסמכים רשמיים וממנה קיבלו חברותיה את ההודעה על גיוסן, והשיבה שמבחינתה הגורמים המוסמכים היו פיורקו ובר לוי, אשר אפשרו את ערוץ התקשורת הזה, כאשר הן מעדכנות את התובעת וביקשו שהיא תעדכן אותן לאורך כל הדרך [עמ' 4, ש' 16-12]. איננו מקבלים זאת, ואף אם פיורקו אמרה לתובעת בסוף הריאיון, שתהיה עמה בקשר ותעדכן אותה בהליכי גיוסה, ובר לוי ענתה לשיחותיה של התובעת, ברי, כי הדבר נבע מתוך התעניינות ורצון טוב לסייע לתובעת בגיוסה, ואין בכך כדי להופכן לגורם המוסמך לאשר את גיוסה, או למי שגייס את התובעת, הלכה למעשה. נוסיף, כי בניגוד לטענת התובעת, כאילו רק לאחר ההודעה על היותה בהיריון הגורמים שהיו עמה בקשר ניתקו אותו והפנוה ללשכת הגיוס, עוד קודם לכן ההתנהלות היתה גם, אם לא בעיקר, דרך לשכת הגיוס - למשל, בעניין יום האוריינטציה, שנערך לאחר הריאיון, אליו הוזמנה על ידי נציגת לשכת הגיוס ופעלה מול לשכת הגיוס. יתרה מזו - אף לפי גרסתה, כאשר פנתה לבר לוי, לאחר קבלת המכתב מיום 15.6.06, בר לוי אמרה לתובעת, לטענת התובעת, שביררה עם לשכת הגיוס ובהתאם לכך נתנה לה תשובה שגיוסה אושר. המזכר מיום 15.6.06 (מלהב למני) - גם לגבי מסמך זה נטען על ידי התובעת שהוא תומך בגרסתה, כי במועד זה סיימה את הליכי הגיוס לשב"ס ואושרה סופית למלא את התקן שהתפנה בכלא כרמל, אולם, איננו מקבלים זאת, שכן, כותרתו של המזכר מעידה, דווקא, שבאותה עת התובעת היתה עדיין בגדר מועמדת, וכך גם תוכנו. הדוא"ל מיום 2.7.06 (מלהב אל קצין משאבי אנוש גוש צפון, עם העתק לגורמים נוספים וביניהם מני) - אף ביחס למסמך זה, איננו מקבלים את הטענה, כי הוא ראיה לכך שגיוסה של התובעת לתפקיד עו"ס, בכלא כרמל, אושר כבר בראשית חודש 7/06 והיא המתינה לשיבוצה למשרה שהיתה צפויה להתפנות תוך זמן קצר; עוד כן איננו מקבלים את הטענה, שהועלתה לראשונה בסיכומיה, כאילו הוא מעיד על כך שהיתה בראש רשימת המועמדים. לעומת זאת, גרסת המדינה, כי מדובר בתרשומת פנימית של רשימת מועמדים ופירוט סטאטוס הטיפול בעניינם, כאשר בשום מקום לא נרשם לגבי מי מהם שגיוסו אושר, עולה בקנה אחד עם תוכן ההודעה ומתיישבת עם השכל הישר, והיא עדיפה בעיננו, כמו גם עדותה של כהן, בחקירתה, לפיה - העובדה שהתובעת מופיעה ראשונה ברשימה אינה מעידה על עדיפות, וזהו מסמך שמשקף את הסטאטוס של כל המועמדים לתפקידי עו"ס בגוש צפון [עמ' 39, ש' 15-11]. נדגיש, כי לגבי מועמד אחר, שכמו התובעת נרשם לגביו שסיים הליכים, נקבע, כי יש להמתין, ואילו לגבי שתי מועמדות אחרות צוין תקן ספציפי שמיועד להן והוא פנוי, או מתפנה בתוך מספר ימים - בעוד שבנוגע לתובעת כלל לא צוין מועד משוער להתפנות תקן. כמו כן, לאור השינוי הארגוני בשב"ס, נרשם במפורש שהטיפול בתובעת יעשה על ידי גוש שרון. הדוא"ל מיום 13.8.06 (מפרהומה-לרנר אל מפקדת לשכת גיוס) - גם במסמך זה נתלתה התובעת כמסמך המאשר שסיימה את הליכי הגיוס לשב"ס ואושרה סופית לתפקיד בכלא כרמל, אלא, שנוסחו דווקא תומך במסקנה, כי באותו מועד היתה בגדר מועמדת, בלבד. עוד נעיר, לעניין זה, כי על פי טענת התובעת עצמה, בעניין שאלת הסמכות העניינית, במועד הגשת התביעה היא טרם היתה במעמד של "סוהרת". כלומר, גם לפי גרסתה - הליכי גיוסה לא הסתיימו בגיוס, אלא, היא היתה רק בגדר מועמדת הממתינה לגיוס. ב. התובעת לא הופלתה לרעה בשל היותה בהיריון איננו מקבלים את טענת התובעת, כי אי גיוסה לתפקיד בכלא כרמל, או בכלא אחר כלשהו, נבע מהיותה בהיריון, ושוכנענו, כי הסיבות לכך היו מוצדקות ולגיטימיות. לפיכך, אנו סבורים שהתובעת לא הופלתה לרעה בשל הריונה. להלן הטעמים למסקנתנו. ראשית, איננו מקבלים את פרשנותה של התובעת לדבריה של בר לוי, בעקבות הודעת התובעת על הריונה, ומעדיפים את הסברה של בר לוי. אכן, באותו מועד, מתוך צוות של 8 עו"סיות בכלא זה, כולל בר לוי, 2 עו"סיות היו בהיריון, ועו"סית נוספת שהתה בחופשת לידה [עדות התובעת: עמ' 5, ש' 10-9, עמ' 7, ש' 20-14; עדות פיורקו: עמ' 10, ש' 20-17; עדות בר לוי: עמ' 23, ש' 28-23, עמ' 24, ש' 1], על כן, ברי, כי קבלה לעבודה של עובדת נוספת בהיריון עשויה ליצור קושי ארגוני. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר, בהכרח, כי הדבר ימנע את קבלתה לעבודה של אותה עובדת. בענייננו, שוכנענו, כי המינוח בו נקטה בר לוי היה, כי המצב "מורכב", ולא "בעייתי", כפי שטענה התובעת, והדברים אף עולים מתמליל השיחה שנערכה ביניהן בחודש [ת/1, נספח י"ח, עמ' 4, ש' 21-8]. כך או כך, בר לוי הסבירה בחקירתה, בפירוט, כי כוונתה היתה שהעניין מורכב כהיערכות בצוות בו 3 עובדות נמצאות בהיריון, ולא לפסילת התובעת בגלל ההיריון, וכי לאחר הודעת התובעת היא פנתה לפרהומה-לרנר, הממונה המקצועית עליה, על מנת שיתנו לה פתרונות מערכתיים, בבוא העת, במידה והתובעת תגוייס. מדובר בפתרונות כגון סיפוח או הצרחה עם עו"ס מכלא אחר - כלומר, תגבור עו"ס ממקום אחר בכדי לסייע בתקופת חופשת הלידה של העובדת שבהיריון, כפי שנעשה במקרים דומים, שכן, רוב העו"סיות נכנסות להיריון והמערכת יודעת להתמודד עם כך [עמ' 26, ש' 15-5, 22-20, 27, עמ' 27, ש' 1]. הסבר זה סביר ומשכנע בעינינו. נוסיף, כי מתמליל השיחה האמורה עולה שבר לוי הבהירה לתובעת, שוב ושוב, כי ככלל לא פוסלים גיוס לשב"ס על סמך היריון וכי התובעת לא נפסלה לגיוס בשל הריונה, אלא, הוחלט על ידי גורמים "מלמעלה" להעביר לתקן עו"סית מתוך המערכת שכבר עובדת בשב"ס ולתת לה עדיפות [עמ' 3, ש' 22-11; עמ' 4, ש' 7-4; עמ' 5, ש' 17-14; עמ' 6, ש' 21-13; עמ' 7, ש' 18-10]. על כן, לדעתנו - אין כל ספק, שלגישתה של בר לוי, היריון התובעת לא היווה נסיבה רלבנטית לעצם גיוס או אי גיוס לשב"ס, להבדיל מהיערכות, בהתאם - במקום המיועד לשיבוץ - כפי שהסבירה בעדותה, ובשל הצורך בהיערכות כזו העבירה את המידע לפרהומה-לרנר. שנית, איננו מקבלים את פרשנות התובעת, באשר להתבטאויותיה של פיורקו בשיחותיה עם התובעת, וסבורים שהגישה, כי הריון אינו סיבה לפסול גיוס איננה דעתה של פיורקו, בלבד, אלא, גישת המערכת כולה. פיורקו הסבירה, בחקירתה, בנוגע לתמליל השיחה עמה, כי הרגישה אמפטיה כלפי התובעת, שהיתה מאד נסערת, וחשה אחריות מסוימת כלפיה, שכן, היא ראיינה אותה והמליצה על המשך גיוסה ובאמצע ההליך היא עברה לטיפול של גורם אחר, ולפיכך התבטאה שהיא בין הפטיש לסדן - כאשר כוונתה היתה שהיא נמצאת בין התשובות שהתובעת מקבלת או לא מקבלת מלשכת הגיוס - שנושא הגיוס הוא בסמכותה, לבין הקולגה שלה, פרהומה-לרנר - שהיא הסמכות המקצועית, וגם לשם פיורקו לא יכולה להיכנס [עמ' 14, ש' 22-7]. כמו כן, מהתמליל עולה, שפיורקו אמרה לתובעת שהיא לא בטוחה שנכון לייחס את אי גיוסה להיריון ושהיתה נזהרת בדברים האלה אם אינה מכירה את התמונה המלאה [ת/1, נספח י"ד, עמ' 3, ש' 14-8]; ואילו בחקירתה, כשנשאלה בנושא, היא השיבה שלעובדת הריונה של התובעת אין קשר לכך שלא קיבלה את התפקיד, והיא חזרה ואמרה לתובעת, כי היריון אינו מהווה סיבה לפסילה לגיוס [עמ' 13, ש' 17-10, עמ' 15, ש' 23-17, עמ' 16, ש' 23-19]. נדגיש, כי העדות מטעם המדינה הציגו מקרים של נשים שהתקבלו לעבודה בשב"ס בהיותן בהיריון, ולא זו בלבד שהדבר לא נסתר, אלא, שעל פי דברי התובעת עצמה, בשיחתה עם בר לוי, גויסו לשב"ס נשים בהיריון [ת/1, נספח י"ח, עמ' 5, ש' 2-1]. בנוסף, איננו מקבלים את טענת התובעת, כי גם הצעתה של פיורקו, שתמתין לסיום חופשת הלידה ותנסה שוב להתקבל לעבודה בשב"ס, מעידה על הפליית התובעת ודחית גיוסה בשל היותה בהיריון. פיורקו הסבירה שבאותה תקופה הוקפאו תקני עו"ס בגוש צפון, והיה צפי שיפתחו כעבור מספר חודשים, והיא הציעה לתובעת להמתין עד לאחר חופשת הלידה משום שהעריכה שזה הזמן שייקח להפשיר תקנים שהוקפאו. עוד הסבירה, שאמרה לתובעת שהיא מקווה שתנסה להתקבל אחרי הלידה, אם היא לא נכוותה מהמערכת, בהתייחס לרגשות שהתובעת העלתה ולתחושתה שהתובעת מאד פגועה, למרות שפיורקו עצמה לא ראתה סיבה לכך [עמ' 16, ש' 7-1, 31-26, עמ' 17, ש' 9-3]. הסבריה עולים בקנה אחד עם תמליל השיחה, ומהימנים בעינינו. לעומת כל אלה, מקובל עלינו ההסבר שניתן מטעם שב"ס לשיבוץ מ.פ. בתקן אליו יועדה התובעת, והעדפתה על פני התובעת או כל גורם חיצוני אחר. אף לדברי התובעת עצמה, התקן אויש על ידי עובדת ותיקה מתוך שב"ס והיא מבינה שיש לה עדיפות וזה מקובל עליה [עדות התובעת: עמ' 5, ש' 29, עמ' 6, ש' 3, 13]. אנו סבורים, שההחלטה על כך התקבלה ללא קשר לתובעת. למסקנה זו באנו, מאחר ששוכנענו, כי ההחלטה על כך התקבלה על ידי סגן הנציב לאחר השימוע בפניו, בו טענה מ.פ. להתנכלות מצד גורמי גוש צפון, וזאת מבלי להיוועץ בגורמים המקצועיים שתחתם אמורה היתה מ.פ. לעבוד במסגרת התפקיד בכלא כרמל, ואף בניגוד לרצונם [ראו עדות כהן: עמ' 36, ש' 5-1, עמ' 37, ש' 19-16; עדות בר לוי: עמ' 27, ש' 23-20]. כמו כן, שוכנענו, שכהן - אשר יצרה עם מני את המתווה לפתרון בעניין שיבוצה של מ.פ., ואבידן - שקיבל את ההחלטה, כלל לא ידעו שיש מועמדת חיצונית לתפקיד, וכי גם הם וגם מני לא ידעו על דבר הריונה של התובעת במועד בו התקבלה ההחלטה על שיבוצה של מ.פ. לתפקיד עו"סית בכלא כרמל. זאת, אף אם ההוראה של אבידן יצאה מספר ימים לאחר מכן, והשיבוץ נעשה בפועל מאוחר יותר. נוסיף, בהקשר זה, כי איננו מקבלים את הטענה של התובעת, לפיה בר לוי - לה סיפרה אודות היותה בהיריון - העבירה את המידע ללשכת הגיוס, שכן, כאמור, מהימן בעינינו הסברה של בר לוי, כי העבירה זאת לממונה עליה מבחינה מקצועית - פרהומה-לרנר - לשם מציאת פתרון לתקופת היעדרות התובעת בגין חופשת הלידה הצפויה באמצעות כוח אדם זמני ממקומות אחרים, כפי שנעשה במקרים דומים אחרים, ולא כסיבה לפסול את גיוסה. לאור זאת - מקובל עלינו, שהמכתב מיום 23.8.06, שהיה המכתב השני שהעבירה פרהומה-לרנר אל מפקדת לשכת גיוס בעניין התובעת, ולפיו, כביכול, עמדת הגורמים בגוש היא שיש לדחות את גיוס התובעת עד לאחר חופשת הלידה - איננו רלבנטי להחלטה על שיבוץ מ.פ. בתפקיד אליו יועדה התובעת, משזו נרקמה והתקבלה עוד קודם לכן על ידי גורמים חיצוניים לגורמי הגוש, וללא התייעצות עימם או התחשבות בדעתם [וראו עדות כהן: עמ' 41, ש' 29-28]. בהתאם לכך, מקובל הסבר המדינה, לתשובה של מני למכתב זה, כי יש לתת לתובעת תשובה של המתנה, עליו חזרה כהן בחקירתה. הנו מקבלים גם את ההסבר שלפיו ההערה מתייחסת לכך שכל המכתב מיום 23.8.06, למעשה, אינו רלבנטי, מאחר שיש מועמדת אחרת לתפקיד מגוש צפון, שכבר עובדת בשב"ס, והצורך המערכתי של העברתה לכלא כרמל גובר על אינטרס של כל מועמד/ת מבחוץ, באשר הם [עדות כהן: עמ' 37, ש' 14-11]. מאותה סיבה, אף מקובל עלינו, כי מזכרה של דובדבני אינו רלבנטי להחלטה שלא לשבץ את התובעת בתקן אליו יועדה, שנבעה, כאמור, מהוראתו של אבידן לשבץ בתקן זה את מ.פ., עוד טרם הוצאת המזכר של דובדבני. בהקשר זה נעיר, כי מהימנה בעיננו עדותה של כהן בתצהירה, עליה חזרה גם בחקירתה הנגדית, כי המזכר הוצא בעקבות ביקור של הנציב בכלא כרמל, שבמהלכו נאמר לו שיש מצוקת כוח אדם מבחינת מספר העו"סים שעובדים בפועל, וכי על אף האמור בו, ככלל, הריון איננו שיקול לא לגייס לשב"ס ובאופן תדיר מגייסים סוהרות בהיריון ומוצאים פתרונות גם לבעיות מצוקה של טיפול באסירים - כמו זו שהועלתה בפני הנציב [נ/3, ס' 53-50; עדות כהן: עמ' 42, ש' 31-26]. הנציב, בדרך כלל, לא עוסק בענייני כוח אדם - כפי שהודתה התובעת עצמה [עמ' 7, ש' 11-10], ונראה שהדברים שנכתבו בשמו במזכר, נובעים מהפעלת קשרים אישיים על ידי התובעת, ושיבוש הצגת התמונה המלאה בפניו. תמיכה לכך ניתן למצוא בטענתה של התובעת, כי לק העביר לה הצעה מגנות, שלפיה - תועסק לאחר חופשת הלידה ומכתב ברוח זו ישלח אליה, בעוד שמתמליל שיחתה עמו עולה תמונה מעט שונה. מהשיחה מצטייר, שהתובעת היא שהזכירה ללק את דבריו, כי דיבר עם גנות וגנות אמר לו שכרגע לא ניתן לגייסה, אבל, הוא מוכן להתחייב בכתב על גיוסה לאחר חופשת הלידה, וציינה שלא קיבלה שום מסמך על כך, ולק השיב שגנות אמור להגיע אליו והוא ידבר איתו על העניין [תמליל השיחה עם לק - ת/1, נספח י"ג]. כלומר, הרושם שעולה הוא, שהתובעת היא זו שהדגישה בפני הנציב את יושרה בהודעתה על היותה בהיריון, וביקשה לקבל וודאות לגיוסה לאחר חופשת הלידה משלא הסתייע הדבר קודם לכן, ו"הצעתו" אליה הינה, בעצם, היענות לבקשתה, שנבעה מקשר לא פורמאלי ופעולה בדרך לא מקובלת. אמנם, בזמן הליכי הגיוס של התובעת, הצפי היה להתפנות שני תקנים של תפקיד עו"ס בכלא כרמל, לאור צפי להתפטרות של 2 עו"סיות שם, כפי שעולה מדבריה של פיורקו בחקירתה [עמ' 9, ש' 30-27] וכן מהדוא"ל מיום 2.7.06. אף על פי כן, איננו מקבלים את טענתה בתובעת, לפיה - הדבר איפשר את שיבוצה לתפקיד עו"ס בכלא כרמל, למרות שיבוצה של מ.פ.. הצדדים לא הרחיבו בנוגע לתקן השני - מתי התפנה, מתי אויש, ועל ידי מי, אך, מהראיות שהוצגו לנו עולה שבמועד הרלבנטי, אליו התייחסה התובעת בתביעתה - 9/06, רק תקן אחד היה פנוי, ונראה, כי התקן השני התפנה ואויש רק כעבור מספר חודשים, ב-12/06 או 1/07, בסמוך להגשת התביעה דנן. זאת, בעוד שבמועד השיחה של התובעת עם בר לוי, בחודש 11/06 - שבהתאם לראיות שלפנינו היתה הקשר האחרון בין הצדדים טרם הגשת התביעה - עדיין לא התפטרה העו"סית שמילאה אותו [עדות כהן: עמ' 37, ש' 27-26, עמ' 43, ש' 4; עדות בר לוי: עמ' 28, ש' 4-2, עמ' 30, ש' 8-7; עמ' 33, ש' 7-1; ת/1, נספח י"ח, עמ' 8, ש' 17-11]. בנוסף לאמור, איננו מקבלים את טענת התובעת, כאילו היה על שב"ס למצוא לה תפקיד חלופי בכלא אחר, ולתת לה, בהכרח, עדיפות על פני כל מועמד אחר. ראשית - בניגוד לטענתה, גיוסה לשב"ס לא היה עובדה מוגמרת, אלא, מותנה בקיומו של תקן פנוי, ולפיכך - לא קמה כלפיה חובה לשיבוץ חלופי מצד שב"ס. אף אם נמצאה מתאימה ויועדה לתפקיד ספציפי בכלא כרמל - שלבסוף לא היה פנוי עבורה - אין לומר, כי גיוסה לשב"ס בוטל עם שיבוצה של מ.פ., שכן, היא עדיין היתה רק בגדר מועמדת. שנית - מקובלת עלינו גרסת המדינה, כי התובעת יועדה לכלא כרמל, ומשעה שכלא זה עבר מאחריות גוש צפון לאחריות גוש שרון, במסגרת השינוי הארגוני בשב"ס, התובעת עברה להיות במאגר המועמדים לגיוס לגוש זה. העברת התובעת לטיפול גוש שרון אף צוינה במפורש בדוא"ל מיום 2.7.06. טענת המדינה, כי במועד הרלבנטי לתביעה לא היו בגוש שרון תקנים פנויים מלבד התקן שאיישה מ.פ., ולא נעשו בו שיבוצים, לא נסתרה, והיא מקובלת עלינו [עדות כהן: עמ' 43, ש' 6-3]. שלישית, שוכנענו, בצדקת טענת המדינה, שככלל, אין ניוד בין הגושים השונים, וכיוון שהתובעת נכללה במאגר המועמדים לגוש שרון, לא הוצעו לה משרות בגוש צפון [עדות כהן: עמ' 39, ש' 31-28]. פיורקו העידה, בחקירתה, כי הסכימה לשקול בחיוב שיבוץ של התובעת בגוש צפון, שהיה באחריותה, בהתאם לאפשרויות הקיימות - בתנאי שתקבל פנייה בנוגע לכך מלשכת הגיוס, שכן, ללא פניה כזו הדבר איננו בסמכותה. פניה כאמור לא הופנתה לפיורקו, וטענתה, כי לא פנתה מיוזמתה ללשכת הגיוס לשם גיוס התובעת, אף שראתה בה מועמדת טובה, כיוון שאין זה מקובל ופוגע בסמכותה של פרהומה-לרנר, סבירה בעינינו [ראו עדות פיורקו: עמ' 17, ש' 19-16, 25-24, עמ' 18, ש' 16-13, 32-28, עמ' 19, ש' 5-4, עמ' 20, ש' 20-11]. יתרה מזו - מהימנה בעיננו עדותה של פיורקו, כי באותה עת התקנים של העו"סים בגוש צפון היו מוקפאים [נ/1, ס' 20, עמ' 17, ש' 26-25]. אמנם, בתקופה שבין 9/06 ל-12/06 התקבלו לעבודה בגוש זה 5 עו"סים [נ/3, נספח ד'; עדות פיורקו: עמ' 18, ש' 10-2; עדות כהן: עמ' 41, ש' 32-30, עמ' 42, ש' 5-1], אבל, מקובל עלינו הסברה, כי אם היו עובדים שכבר נסגר איתם תאריך לגיוס על ידי לשכת הגיוס, אזי, גם בהקפאת תקנים היו מגייסים אותם, כיוון שהיתה התחייבות לגיוסם, ולאחר מכן התחילו לשחרר באופן הדרגתי מהתקנים המוקפאים, אבל, התיק של התובעת לא חזר לפיורקו מלשכת הגיוס [עמ' 17, ש' 32-27]. כן מקובלים עלינו דבריה של כהן, לפיהם - לא היתה לתובעת עדיפות על פני מועמדים אחרים, שעברו הליכי גיוס בדיוק כמוה [עמ' 43, ש' 9-8]. אשר על כן - הוכח, כי אי קבלת התובעת לעבודה בשב"ס לא היתה נגועה בחוסר הגינות והפליה, האסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ואף לא הייתה בהם פגיעה בכבוד האדם ובחופש העיסוק של התובעת, או הפרה של חובת תום הלב או כללי הצדק הטבעי. סיכום התביעה נדחית, על כל ראשיה, שכן - לא נפל פגם באי גיוס התובעת לעבודה בשב"ס. התרשמנו, כי התובעת שכנעה את עצמה שהתקבלה לשירות בשב"ס, על אף שהובהר לה "ברחל בתך הקטנה" כי היא נמצאה ראויה, ברם, עליה להמתין עד שיהיה תקן פנוי, לפי צורכי שב"ס. פתרון בעיות שיבוץ של עובדים המכהנים כבר בתפקידים בשב"ס, קודם לכל מועמדות מבחוץ, של מי שטרם התקבל לעבודה בשב"ס. על אף שדחינו את התביעה, אנו סבורים, כי משעה שהתובעת היתה משוכנעת, שבאי קבלתה לשב"ס נפל פגם של הפליה כלשהי, להבנתה, ומתוך כך הגישה תביעתה - מבלי שנתנה דעתה לתמונה בכללותה - אזי, למרות דרך ניהול התביעה - כגון: אי גילוי תמליל השיחה עם בר לוי והמשתקף בהחלטות מיום 6.1.09, 1.7.09 ו-21.7.10, בקשר עם גילוי המסמכים והבקשה החוזרת להוספת גנות כנתבע - ננהג עם התובעת כדרך בית הלל ולא נחייבה בהוצאות. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסה"ד. חוק עבודת נשיםקבלה לעבודההריון