1. השאלה שהובאה לפתחנו הינה האם יש להכיר בפגימה ממנה סובל התובע כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה בתיק זה הינה כדלקמן: א. התובע עבד כנהג משאית עצמאי וכמנהל עסק להובלות מיום 20.5.01 ועד ליום 3.12.07. ב. עבודת התובע כללה, בנוסף לנהיגה באופן שוטף וקבוע גם העמסת סחורות במשקלים מגוונים של עד 4 ק"ג על פני משטח המשאית ופריקת הסחורות מן המשאית ארצה. ג. גובה תא המטען של המשאית מעל פני הקרקע היה כ-1 על 2 מטר, התובע העמיס ופרק סחורה מהמשאית בידיו ולעתים אף העמיס ופרק מספר ארגזים יחדיו. ד. ההעמסה התבצעה באופן שבו התובע ריכז תחילה את הארגזים להעמסה בקרבת פתח המשאית, לאחר מכן עמד כשצידו מופנה לכיוון המשאית, הצמיד מספר ארגזים לחזה לאחר שהניף אותם מן הארץ ועשה תנועת חצי סיבוב לשם הנחת הסחורה על משטח המשאית. ה. לאחר מכן התובע עלה על המשאית לשם סידור הסחורה בתוכה, הרים מטען בתוך תא המטען וזאת לצורך הנחתו בנקודת הסידור בתוך המשאית. במסגרת עבודה זו ביצע התובע שוב תנועות של הנפה, הטיה, כיפוף, ישור וחצי סיבוב, תוך הרמת המשקל והפעלת מאמץ על הגב לשם סידור הסחורה. פעולות אלה חזרו על עצמן בכל יום עבודה באופן קבוע. ו. בשלב הפריקה מהמשאית שוב הוצמד המטען לחזה והורד ארצה כשהתובע עומד בצידו לכיוון המשאית כשנקודת ההנחה על הארץ בדר"כ צמודה למשאית. בשלב זה התובע התכופף מעט כשגבו מקביל לקרקע ומוטה לפנים וכמעט ניצב על רגליו. לפעמים התובע צעד מספר צעדים עם המטען המוצמד לחזהו עד נקודת ההנחה בסמוך למשאית. התובע לא כופף את רגליו אף פעם, כשגבו ניצב, לשם הנחת המטען. ז. התובע עבד בממוצע 4, 5 ימים בשבוע. לפעמים עבד כארבע שעות ביום ולפעמים 12 שעות ביום (כולל נהיגה). ח. מעבר להעמסה ופריקה, נדרש התובע גם לעלות על ארגז המשאית שמשקלו היה כ-105 ק"ג. לא ניתן להעלות ישירות מהקרקע למשטח המשאית, לצורך כך הניח התובע את רגליו על מדרגת פס ההגנה שמחוץ למשטח שגובהה כ-60-80 ס"מ, אחז בדפנות הארגז והניף את גופו לגובה משטח העבודה. פעולה זו חזרה על עצמה על בסיס יומי וקבוע ונעשתה מספר פעמים ביום משך מספר שנים. 3. על בסיס תשתית עובדתית זו מינה בית הדין שני מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה (להלן: "המומחה הראשון ו- "המומחה הנוסף") על מנת שיחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה ממנה סובל התובע - כולל הגדרתה של מהות פגיעה - לבין תנאי עבודתו. להלן נפרט את השתלשלות העניינים שהובילה למינוי המומחה הנוסף וכן את תוכן חוות דעתם של שני המומחים. 4. המומחה הראשון קבע כי הפגימה ממנה סובל התובע הינה פריצת דיסק משמעותית בגובה L3-L4 ופריצת דיסק קלה יותר בגובה L4-L5 וכן שינויים ניווניים בחוליות הגב. המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין הפגימה של פריצת הדיסק לבין אופי עבודתו מאחר ופריצת דיסק הינה ארוע חבלתי חריף הניתן להגדרה בזמן ובמקום ההתרחשות. זאת שעה שבתיקו הרפואי של התובע לא נמצא תיעוד ביחס לארוע חבלתי כאמור הקשור לעבודתו. המומחה אף ציין כי נראה שמקור הכאבים בגבו של התובע היה נעוץ בגורם אחר שהינו "מפרצת של אב העורקים" ולא - בממצאים הדיסקלים שנמצאו בצלומי ה-MRI". אשר לשינויים הניווניים כתב המומחה כי אלה אינם קשים בחומרתם מאלה הצפויים לבני גילו של התובע (יליד 1947). בעקבות חוות דעת זו הופנו למומחה הראשון מספר שאלות הבהרה. להלן נפרט את השאלות שנשאל ואת התשובות שהשיב עליהן: א. המומחה נשאל האם נכון כי פריצת דיסק, גם בהעדר ארוע לבבי נלווה, יכולה לגרום לכאבים בגב, לליקויים בכושר ביצוע העבודה בכלל ובעבודה הכרוכה בהרמת משקל האופיינית לנהג סבל - בפרט. לשאלה זו השיב המומחה כי פריצת דיסק יכולה לגרום לכאבי גב כאשר אופי העבודה כרוך בהרמת משאות כבדים והטלת עומס על הגב וכי עבודתו של התובע כסבל יכולה לפגום בכושר עבודתו ולהפוך פריצת דיסק בלתי סמפטומטית לסמפטומית. ב. המומחה נשאל האם נכון שבבדיקות CT ו-MRI אובחנו שינויים ניווניים בנוסף לפריצת הדיסק וכן התבקש לפרט את מהות השינויים הללו. לשאלה זו השיב המומחה בחיוב תוך שהוא מציין כי בממצאי הדימות נמצאו, בנוסף לפריצת הדיסק, גם שינויים ניווניים במספר חוליות התואמים לדבריו את הצפוי על פי גילו של התובע. ג. לשאלה האם נכון ששינויים ניווניים יכולים להגרם ממיקרוטראומה ולנבוע מעבודה דוגמת זו של התובע וכן לשאלה האם נכון שאין דרך לאבחן בין שינויים ניווניים שמקורם בגיל לבין אלה שמקורם בתנאי העבודה, השיב המומחה כי שינויים ניווניים אכן נגרמים כתוצאה ממיקרו-טראומה אולם על מנת לקשור בין מחלה ניוונית לבין אופי העיסוק יש להראות כי המחלה הניוונית בגבו של החולה הינה קשה מהנזק הצפוי על פי גילו. על פי בקשת התובע ולאחר שהמומחה השיב לשאלות ההבהרה התיר לו בית הדין להציג למומחה חומר רפואי נוסף ממרפאת הכאב בבית חולים שיבא. המומחה התיחס לתעוד הרפואי הנוסף בציינו כי אין בו לשנות את חוות דעתו היות ומדובר בטיפול סמפטומולוגי של שיכוך כאב שאינו יכול לשמש לצורך אבחנתי. 5. לאחר קבלת חוות דעת זו הגישו הצדדים סיכומים, כאשר במסגרת ההחלטה שניתנה מאוחר יותר ביום 28.12.11 קבע בית הדין כי חרף חוות דעת המומחה אין מקום לדחיית התביעה בשלב זה וכי יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף זאת בשל מספר טעמים. מחוות דעת המומחה עולה כי מסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי מושתתת על התפיסה לפיה פריצת הדיסק דורשת ארוע חבלתי חריף ואינה יכולה להיגרם על דרך המיקרו-טראומה. זאת שעה שביום 21.6.11 ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בתיק עב"ל 35240-11-10 יהודה גינסבר נ' המל"ל (להלן: "ענין גינסבר"), שם נקבע כי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורטופדיה על מנת שיווחה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין פריצת הדיסק לבין תנאי העבודה שהקימו תשתית עובדתית לפי תורת המיקרו-טראומה. באותה החלטה נקבע כי משניתן להסיק מפסק דין בענין גינסבר כי בית הדין הארצי לעבודה הכיר למעשה בקיומה של "אסכולה" לפיה פגיעה בגב מסוג פריצת דיסק יכול שתהא פועל יוצא של תנאי עבודה המקימים תשתית עובדתית על פי תורת המיקרו-טראומה - הרי שיש לפעול בהתאם להנחיותיו ולפעול באופן שיוויוני גם כלפי התובע. זאת על אף שהתובע לא הצביע על פסיקה מנומקת המכירה באסכולה שונה מזו בה צידד המומחה הראשון, בהתאם למבחנים שקבע בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 672/08 חיים ויצמן נ' המל"ל בדבר הוכחתה של "אסכולה רפואית", בהתאם לכך מינה בית הדין את המומחה הרפואי הנוסף. 6. במסגרת חוות דעתו, כתב המומחה הרפואי הנוסף כי התובע סובל מכאבי גב תחתון על רקע של היצרות התעלה הספינלית כתוצאה מבלטים דיסקלים ודיסקופתיה ורמה של L5 - S1, זאת לפי רישום מתאריך 25.12.07. כן הוסיף כי בבדיקת MRI מ-08' אובחנו פריצות דיסק נוספות ברמה L3-L4ברמה L4 L5 . אשר לשאלת הקשר הסיבתי כתב המומחה כי הוא איננו מוצא קשר סיבתי בין מצבו האורטופדי בע"ש המותני של התובע לבין עבודתו כנהג משאית משך שש שנים עד לשנת 07'. מסקנה זו ביסס המומחה מספר טעמים כדלקמן: א. התובע סבל מכאבים בגב התחתון עם דיסקופתיה באזור L5-S1 עוד משנת 95'. בתיקו הרפואי של התובע קיים רישום רפואי משנת 95' על דיסקופתיה ברמה L5-S1 וסימנים של עקמת אנטלגית בגב תחתון. ב. ברישום מתאריך 2.12.08 נכתב כי בבדיקת CT ובדיקת MRI אובחנו שינויים ניווניים ובלטים דיסקלים ברמות L5-S1, L4-L5 ו- L3-L4 ו-L2-L3. השינויים הניווניים הללו בע"ש המותני כפי שהתגלו אצל התובע מתאימים לגילו ונובעים מתהליך ניווני תחלואתי טבעי. ג. התובע סובל מעודף משקל (105 ק"ג) ולעובדה זו נודע משקל רב בהתפתחות הפתולוגיות הניווניות בע"ש המותני. המומחה הנוסף הוסיף וציין כי גם אם התובע לא היה עובד כנהג משאית הממצאים היו יכולים להופיע ללא קשר לתנאי עבודתו וכן הוסיף כי גם אם מביאים בחשבון את העובדה כי התובע עבד בשלב מאוחר של חייו בעבודה פיזית קשה, הרי שהשפעת תנאי העבודה במשך שש שנים בלבד היתה פחותה בהרבה מאשר התהליך התחלואתי הניווני הטבעי בע"ש המותני. 7. לאחר קבלת חוות הדעת הראשונית של המומחה הנוסף, הופנתה למומחה זה שאלת הבהרה במסגרתה התבקש לכמת באחוזים את מידת ההשפעה של תנאי העבודה כפי שתוארו בהחלטת בית הדין על הפגימה הרפואית ממנה סובל התובע כפי שעמד עליה בחוות דעתו. לשאלה זו השיב המומחה כי יש לייחס לתנאי העבודה של התובע תרומה של כ-20% על הופעת הפתולוגיה הניוונית בע"ש המותני, זאת תוך שהוא מוסיף כי עיקר ההשפעה על הפתולוגיה נובעת מתהליך ניווני תחלואתי. 8. בעקבות תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הגישו הצדדים סיכומים כאשר תמצית טענותיהם היו אלה: התובע טען כי די בקביעה של המומחה הנוסף כי לתנאי העבודה היה משקל של 20 אחוז להופעת הפתולוגיה על מנת להכיר בו כנפגע בעבודה. זאת מעבר לכך שהמומחה לא קבע כי השפעת תנאי העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הנתבע טען כי לפי חוות דעת המומחים, אין קשר בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו. כן ציין כי כאשר התרומה של תנאי העבודה להופעת המחלה מסתכמת ב-20% בלבד, הרי ואין קשר סיבתי בין תנאי העבודה ולגרימת הפתולוגיה. בנוסף טען הנתבע כי אין להכיר בהחמרת מצב על פי תורת המיקרו-טראומה. הנתבע השליך יהבו לצורך טיעוניו על הלכות שיצאו מלפני בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 52081-05-10 דורון טמיר נ' המל"ל בעב"ל 46933-07-10 צבי זילברמן נ' המל"ל. 9. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים והחומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה וזאת מן הטעמים כדלקמן: ראשית יאמר - כי מחוות דעתו של המומחה הנוסף עולה למעשה כי אין הוא מקבל את העמדה "העקרונית" "האסכולתית" של המומחה הראשון לפיה פריצת דיסק יכול ותגרם רק מארוע חבלתי מוגדר - להבדיל מתנאי עבודה המקימים תשתית לפי תורת המיקרו-טראומה. משכך יש להעדיף בהקשר זה - על פי הכלל לפיו הספק צריך לפעול לטובת המבוטח - את עמדתו של המומחה הנוסף. מחוות דעת המומחה הרפואי הנוסף עולה כאמור כי מצבה הנוכחי של הפגימה ממנה סובל התובע בע"ש התחתון הינה פועל יוצא של מספר גורמים שחברו יחדיו ובכלל אלה מחלה קודמת ממנה סבל התובע שבאה לידי ביטוי כבר בשנת 95' של דיסקופתיה ברמת L5-S1 וסימנים של עקמת אנטלגית בגב תחתון, גילו של התובע ועודף המשקל ממנו הוא סובל וכן תנאי עבודתו בתקופה מאוחרת יחסית במהלך חייו. תנאי עבודה שתרומתם להופעת הפגימה בהיקף שהתגלתה נכון למועד עריכת חוות הדעת היתה להערכתו בשיעור של 20%. בפסיקה נקבע כידוע כי "השפעה משמעותית של תנאי העבודה על המחלה משמעה השפעה בסדר גודל של כ-20%, משמע - די בהשפעה בשיעור זה כדי להצביע על קשר סיבתי עובדתי משפטי לצורך הכרה בפגימה בתאונת עבודה" (ר' עב"ל 521/05 קורין נ' המל"ל, פורסם באתר נבו וכן עב"ל 659/06 המל"ל נ' חיין עפיף טנוס (פורסם באתר נבו - להלן: "ענין טנוס")). זאת ועוד, בענין טנוס, נפסק כזכור כי אין כל סיבה מדוע השפעה של תנאי העבודה על החמרת המחלה תהא שונה במקרה של מחלת מקצוע לעומת מקרה של מיקרוטראומה. משמע כי אין סיבה שלא להכיר בהחמרת מצב כתאונת עבודה גם על פי תורת המיקרוטראומה. אכן נכון - כפי שטוען הנתבע - כי ניתן למצוא הסתייגות מעמדה זו בפסק דין מאוחר יותר שניתן אף הוא על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 46933-07-10 צבי זילברמן נ' המל"ל (ניתן ביום 12.9.11 פורסם באתר נבו, סעיף 28 לפסק הדין). עם זאת לעניות דעתנו, אין בהסתייגות מאוחרת זו שהובעה בהערת אגב כדי לסתום את הגולל על התביעה שבפנינו. זאת שעה שניתן ליישב בין אותה במקרה דנן עם העמדה שמצאה ביטוייה בענין טנוס. זאת באמצעות עריכת אבחנות מחודדות יותר המתיחסות לביטוי "החמרת מצב". בהקשר זה יאמר כך: כפי שציינו בעבר לטעמנו קיים קושי בנסיון לתחום מכלול של תהליכים רפואיים שונים בתחומה של הגדרה אחת כוללת שכותרה "החמרת מצב" תוך עמעום ההבדלים בין תהליכים אלה, כמו כן ציינו כי יש להבחין בין תהליך רפואי שבו פגימה מסוימת מביאה כתוצאה מתנאי עבודה לגרימתה של החמרה המתבטאת בפגימה נוספת ושונה הן מבחינת האיבר או האיברים שנפגעו והן מבחינת אופי והיקף הסימפטומים לבין החמרה בעוצמת הפגיעה של אותו איבר או של אותם סמפטומים שהיו קיימים קודם לכן. לא מן הנמנע כי לעתים יכול והמחלה המשנית שהינה פועל יוצא של תנאי העבודה ושל מחלה ראשונית - שאינה קשורה לתנאים אלה - תהא חמורה בהרבה מבחינת הפגימה הרפואית והמגבלות שהיא מטילה על המבוטח כתוצאה מן המחלה הראשונית כאמור (ר' בל 6042/09 יוסף שמסיאן נ' המל"ל, פורסם באתר נבו, ר' בסעיף 14 לפסק הדין - להלן: "ענין שמסיאן"). במקרה דנן, המומחה הנוסף אמנם מציין מחלה קודמת אולם הוא מבחין בין היקף הפגיעה בשנת 95' לבין היקף הפגיעה כפי שהתגלתה בבדיקות הרפואיות בשנת 08' מבחינת היקף האיברים (החוליות) שנפגעו וכפועל יוצא מכך גם הסמפטומים הקשורים למחלה. בשולי הדברים נציין כי יכול ויש מקום לשוב ולבחון את יישומה של הערת האגב שבפסק הדין בענין זילברמן גם שעה שמדובר בהחמרה על רקע תנאי העבודה המתייחסת לאותם סימפטומים ולאותו איבר. זאת בשים לב לכך שלעתים מידת החומרה משפיעה משמעותית על סבלו של המבוטח ועל היקף מגבלותיו וגורמת למחלה לשנות את אופיה עד כדי כך שניתן לראותה למעשה כמחלה חדשה קרי - כשינוי כמותי המביא לשינוי מהותי (ר' סעיף 14 לענין שמיסאן). 10. לאור כל האמור, משהמומחה קבע כי תרומת תנאי העבודה להתפתחות המחלה נאמדת ב-20%, לאור יתר הקביעות הרפואיות שבהחלטת המומחה ונימוקינו דלעיל, הרי שאנו מקבלים את התביעה ומכירים בפגימה ממנה סובל התובע כתאונת עבודה, בהתאם להוראות החוק. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 200 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. עמוד השדרהשינויים ניוונייםפריצת דיסק