נכות 10% בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני

1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזיקין - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתאריך 6.9.99 נפגעה התובעת בתאונת דרכים עת נהגה ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעות. אין מחלוקת על אירוע התאונה. אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בנזק. 2. המצב הרפואי התובעת נבדקה ע"י מומחה רפואי מטעם בית המשפט - ד"ר ברוך עמרמי. בחוות דעתו מיום 10.6.01 כותב המומחה: "מדובר באשה בת 28 שנפגעה בתאונת דרכים לפני 21 חודשים. בחדר המיון שם נבדקה התרשמו מרגישות בע"ש הצווארי והמתני. צלומי ע"ש צווארי ומתני היו תקינים בהמשך המעקב דווח אודות כאבי ע"ש מתני וצוארי. במסגרת הברור בוצעו צילומי C.T. ע"ש צווארי שנמצאו תקינים. לעומת זאת נמצא ממצא טרי ב- C.T. ע"ש מתני שיכול להתאים למימצא פוסט טראומטי. אומנם נפגעה בתאונת דרכים גם ב- 7.7.96, תאונת שרשרת, ברם אז דווח על חבלת ע"ש צווארי וגם צילומי ע"ש צווארי הדגימו יישור הלורדוזיס. הנבדקת מתארת תאונה זו כתאונה קלה שלא היה לה כל המשך או מעקב רפואי. ........... סיכום: 1. אשר על כן הנני בדעה שכתוצאה מתאונת הדרכים ביום 6.9.99 לא נגרמה לנבדקת כל נכות צמיתה בכל הנוגע לע"ש הצווארי. 2. אשר לע"ש המתני נראה שמדובר בהחמרת מצב קודם. סך נכותה הכללית-תחלואתית בגין מכלול בעיותיה בע"ש המותני הנה 10% בגין הגבלה קלה בטווח התנועות לפי סעיף 37 (7) א'. מתוך 10% אלו מחצית יש לזקוף למצב קודם ומחציתם 5% כהחמרה בגין תאונת הדרכים ביום 6.9.99". בהיות תאונת הדרכים תאונת עבודה פנתה התובעת אף לביטוח הלאומי . בתאריך 2.12.01 עמדה התובעת בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בהחלטתה כותבת הוועדה: "בבדיקה מגיעה עם הידיים עד הרצפה. תנועות צדדיות חופשיות. לא מגיבה במישוש. ע"ש מותני: כח גס תקין. החזרים גידיים הופקו שווים ותקינים. כח גס תקין בגפיים תחתונות. תנועות צוואר חופשיות. C.T. של עמוד שידרה מתאריך 5.3.00: בגובה L5-L4 . קיים בלט מרכזי קל ללא לחץ על השורשים המותניים ועל השק הטקלי. C.T של ע"ש צווארי מ- 5.3.00 תקין. הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר עמרמי מתאריך 10.6.01 ואינה מקבלת את מסקנותיו מאחר שממצאיה שונים ממצאיו. אבחנה: מצב לאחר חבלה בע"ש צווארי ומותני. סיכום ומסקנות: לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה מתאריך 6.9.99. עם זאת, החליטה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לקבוע לתובעת נכות זמנית של 20% מיום 2.9.99 עד ליום 2.12.01. מבין שתי חוות הדעת הרפואיות, עדיפה לעניננו, חוות דעתו של ד"ר ברוך עמרמי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. חוות דעת זו של המומחה הוגשה לבית המשפט ביום 17.6.01, עוד טרם בדיקת התובעת ע"י הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. "משהוגשה חוות דעתו של המומחה הרפואי לתיק בית המשפט, הריהי כראיה לעניינים רפואיים הנידונים בה, לרבות דרגת נכותו של הנפגע, ללא כל צורך שמי מהצדדים יגישה כראיה מטעמו לתיק בית המשפט" (רע"א 1619/93 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר, פדי מ"ז (4), 89). הפועל היוצא הוא, מכח הוראת סעיף 6 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כי הקביעה של המוסד לביטוח לאומי נעשתה לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק זה, וכפועל יוצא, אין היא נחשבת כקביעה עפ"י דין בהתאם לסעיף 6 (ב) לחוק. מכאן, שחוות הדעת הרפואית אשר תנחה את בית המשפט בפסק דין זה, היא חוות דעתו הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט - ד"ר ברוך עמרמי. 3. כאב וסבל לתובעת נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 5%. סבור אני כי נכות צמיתה זו משקפת את הכאב וסבל שיש לפסוק לתובעת. 5% מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק, בתוספת הצמדה וריבית חוקית נכון להיום, הינו 7,542 ₪. 4. הפסד השתכרות התובעת נעדרה מעבודתה לתקופה של 24 יום. תקופה זו גם אושרה ע"י המוסד לביטוח לאומי. עפ"י מסמכי הביטוח הלאומי ותלושי השכר שהוצגו בפני, שכרה של התובעת ברבע שנה עובר לתאונה, היה 11,609 ₪ ברוטו, כאשר מסכום זה נוכה מס הכנסה כדלקמן: 123 ₪ בחודש יוני, 68 ₪ בחודש יולי, 205 ₪ בחודש אוגוסט, סה"כ 396 ₪. לאמור, שכרה של התובעת נטו לצורך החישוב עפ"י החוק הינו 11,213 ₪, לאמור, 3738 ₪ לחודש, 125 ₪ ליום. היות ולתובעת הוכרו 24 ימי אי כושר, התובעת זכאית לתשלום כספי בסך 3,000 ₪ ובשערוך להיום, עם ריבית חוקית - 3,477 ₪. בתום תקופת אי הכושר חזרה התובעת לעבודתה. התובעת אשת מכירות שטח. בעדותה סיפרה התובעת על הכאבים והמגבלות המלווים אותה בעבודת היום יום. תלונותיה אלו של התובעת אינן אמינות עלי ובוודאי שאינן קשורות לתאונה הנדונה. ייתכן ויש מקום לייחסן להיריון המתקדם של התובעת. תלונות אלו של התובעת אינן תואמות את המצב הרפואי כפי המתואר בחוות דעתו הרפואית של ד"ר ברוך עמרמי, המציין: "בבדיקה: הליכה ללא צליעה. מסוגלת להלך על בהונות ועקבים. מבחן רומברג שלילי. מבחן אצבע-אף שלילי. העצבים הקרניאליים בגדר הנורמה". תלונות אלו של התובעת אינן מתיישבות גם עם הבדיקה שנערכה לה ע"י הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי: "בבדיקה: מגיעה עם הידיים עם עד הריצפה, תנועות צדדיות חופשיות. לא מגיבה במישוש. ע"ש מותני: כח גס תקין. החזרים גידיים הופקו שווים ותקינים. כח גס תקין בגפיים תחתונות. תנועות צוואר חופשיות". אומנם, ד"ר עמרמי ברוך קבע לתובעת נכות צמיתה בגין הגבלה קלה בטווח עמוד שידרה מותני, אך גם הגבלה קלה זו ייחס מחצית למצב רפואי קודם, כך שבפועל נקבע לתובעת נכות של 5% כהחמרה בלבד. קשה לי לקבל, כי נכות מזערית זו משפיעה כה רבות על התובעת כפי עדותה, ובוודאי שאין היא משפיעה על כושר השתכרותה. ואכן בעדותה בבית המשפט אומרת התובעת: "אני עוסקת באותה עבודה שעסקתי בה לפני התאונה. אף מעביד לא העיר לי על פגם בעבודה. לא הבאתי אף אחד להעיד, כי כולם מרוצים מהעבודה שלי". ואכן, תלושי השכר של התובעת מלמדים כי לא רק שלתובעת אין הפסד שכר אלא ששכרה עולה. עם זאת, ובהתחשב שבפני התובעת עוד כ- 35 שנות עבודה, אין אני יכול לשלול את האפשרות שמא, יגרם בעתיד הפסד כלשהו של התובעת, מהעדרות כלשהי מן העבודה, כתוצאה מהמצב הרפואי תוצאת התאונה. על כן, מוכן אני לפסוק לתובעת סכום גלובלי כלשהו, אשר יבטא אפשרות זו. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 15,000 ₪ יהיה הולם את הנסיבות. 5. שכר טרחת המומחה התובעת נשאה בשכרו של המומחה הרפואי בסך 4,680 ₪. חיוב זה הוטל על התובעת לנוכח היות תאונת הדרכים תאונת עבודה ולנוכח האפשרות שעמדה בפני התובעת לפנות אל המוסד לביטוח הלאומי ואל הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ובכך לחסוך מעצמה הוצאה זו. על אחת כמה וכמה, כאשר בפסיקת הנזק, על בית המשפט להתחשב בסכומי הכסף אותם יכולה התובעת לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, ובהתחשב בכך כי בסופו של דבר פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי, ולנוכח ההערכה הרפואית השונה, בין חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט ובין הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אני מחליט כי בשכרו של המומחה ישאו הצדדים בחלקים שווים. לאמור, על הנתבעת להחזיר לתובעת את הסך של 2,340 ₪ כפי ששולם ביום 14.6.01 ובשיערוך עם ריבית חוקית להיום בסך של 2,484 ₪. 6. ניכויים התובעת קיבלה שני סכומים מהמוסד לביטוח לאומי: האחד בסך 1,511 ₪ ביום 12.3.00 ובשערוך להיום עם ריבית חוקית בסך 1,700 ₪. השני בסך 1,741 ₪ ביום 17.12.01 ובשערוך להיום עם ריבית חוקית בסך 1,792 ₪. סה"כ: 3,492 ₪ אותם יש לנכות מסכום הפיצויים. 7. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: - סך של 7,542 ₪ (כאב וסבל) - סך של 3,477 ₪ (הפסד השתכרות) - סך של 15,000 ₪ (הפסד השתכרות לעתיד) סה"כ 26,019 ₪ - ניכוי של 3,492 ₪ (ביטוח לאומי) סה"כ לתשלום 22,527 ₪. סכום לתשלום זה, ישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן, וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה, לרבות אגרת בית המשפט, ואת הסך של 2,484 ₪ (מחצית שכ"ט המומחה) וכן ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל בתוספת מע"מ כחוק. עמוד השדרהנכותמותניים