ההתאמה בין שם הנפרע לחתימת היסב

בפניי תביעה שטרית לתשלום סך של 104,564 ₪. העובדות וטענות הצדדים: התובע (להלן:"הבנק") הגיש חמישה שיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע, השיקים נחתמו בידי הנתבע לטובת חב' ס.ע.א.נ. עבודות עפר ושיפוצים בע"מ (להלן:"החברה") והם משוכים על בנק פועלים בע"מ סניף 726 נצרת ובנק מזרחי טפחות בע"מ סניף נשר 523 (להלן:"השיקים"). השיקים הופקדו בחשבון מס' 214300/62 (להלן:"החשבון") המתנהל אצל התובע. פירוט השיקים כדלקמן: שיק מס' 426 ע"ס 35,000 ₪ ז.פ. 12.1.09 הופקד בבנק ביום 25.7.08. שיק מס' 2739 ע"ס 35,000 ₪ ז.פ. 20.1.09 הופקד בבנק ביום 30.7.08. שיק מס' 2786 ע"ס 30,000 ₪ ז.פ. 20.1.09 הופקד בבנק ביום 18.8.08. שיק מס' 2859 ע"ס 39,740 ₪ ז.פ. 28.2.09 הופקד בבנק ביום 3.10.08. שיק מס' 2820 ע"ס 35,380 ₪ ז.פ. 29.2.09 הופקד בבנק ביום 29.9.08. התובע טוען כי השיקים הוסבו ע"י החברה והופקדו בבנק לניכיון, אולם ארבעה מתוכם חזרו מהסיבה של א.כ.מ ושיק נוסף חזר בנימוק נ.ה.ב. התובע טען כי באותם מועדים בהם הופקדו השיקים לניכיון החשבון היה ביתרת חובה, והבנק זיכה את החשבון עקב פעולת הניכיון בכספים בהם השתמשה החברה. בשל אי פרעון השיקים הבנק החליט להגישם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הוגשה התנגדות והתיק הועבר לביהמ"ש השלום להמשך התדיינות. הנתבע טוען כי השיקים נמסרו לחברה הלקוחה לשם ביצוע עבודות פיתוח הכוללות חפירות ומסלעות בביתו בנצרת כאשר שלושת השיקים הראשונים נמסרו לחברה בטרם נחתם הסכם עבודה מיום 25.8.08 וזאת בשל יחסי אמון ששררו בין הצדדים דאז. הנתבע טען כי: א. בינו לבין החברה קיים כשלון תמורה, וכי הוא לא קיבל כל תמורה ממנה לכן לא היתה לו חובה לפרוע את השיקים והוא נתן הוראת ביטול לשיק הראשון וסמך על הנפרעת להחזיר לו יתר השיקים אולם היא לא עשתה זאת. ב. הנתבע כי הבנק אינו אוחז כשורה בעד השיקים ו/או אינו אוחז בעד ערך, מאחר והבנק לא הראה ולא הוכיח כי השיקים הופקדו לניכיון אלא רק לגבייה ומשחזרו השיקים היה על הבנק להחזירם לידי המפקיד משום שהבנק מעולם לא רכש בעלות בשיקים. בנוסף אין התאמה בין שם הנפרעת לשם החברה המסבה והדבר מנשל את הבנק מאחיזה כשורה או מאחיזה בעד ערך בשיקים. ג. הבנק אין לו יותר זכויות בשיקים מעבר לאלה של החברה הקבלנית. התובע טען כי יש לקבל את התביעה מאחר ו-: א. הנתבע לא הוכיח קיום העסקה, לא המציא הסכם מקורי בינו לבין החברה, לא העיד עדים רלוונטיים שישפכו אור על קיום ההסכם ו/או על תוכנו ולא הוכיח כישלון תמורה, אלא המדובר הוא בגלגול שיקים ועל כן אין פגם בזכות הקניין של הבנק ודין התביעה להתקבל. ב. זיכוי חשבון הבנק מעיד כי מדובר בעסקת ניכיון ונבלי לגרוע מטיעון זה, לבנק קיימת זכות עיכבון המהווה ערך ע"פ הפסיקה וכי השיקים משועבדים לטובת הבנק ע" אגרת החוב ת/6. ג. הוא נטל את השיקים כאשר הם תקינים ושלמים לפי מראם בטרם עבר זמנם ונתן בעדם ערך ולא היתה לו כל ידיעה על טיב היחסים בין הנתבע לחברה ונטילת השיקים נעשתה בתום לב ועל כן הוא אוחז כשורה בהם. ד. הוא מחזיק בשיקים בעד ערך מאחר והשיקים סוחרו לו טרם כשלון העסקה/ התמורה בין הנתבע לחברה ועל כן הבנק זכאי להיפרע מהשיקים מכוח אחיזתו בהם. הכרעה; ההתאמה בין שם הנפרעת לחתימת ההיסב; עיינתי בכל השיקים ומעיון בהם עולה כי שם הנפרעת על פי שיקים אלו היא: חברת ס.ע.א.ן בע"מ ומוסבים לתובע ע"י הטבעת חותמת: "ס.ע.א.נ עבודות עפר ושיפוצים בע"מ". איון חולק כי קיימת אי התאמה. בפסיקה נקבע כי העדר התאמה בין שם הנפרע, כפי שהוא מופיע בשיק, לבין חתימת ההיסב על גב השיק, שולל אחיזה כשורה (ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ. ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 757; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ. פורשה בע"מ, פ"ד נ"א (1), 874). במקרה של פרשת הכונס הרשמי הנ"ל שם הנפרע היה "חדיש בע"מ" ובחותמת ההסבה נכתב "חדיש השקעות בע"מ" - ונקבע, כי השטר אינו תקין על פי מראהו ונשלל יסוד תום הלב, ועל כן התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק. ההלכה בעניין זה היא הלכה מושרשת ואין לקבל את טענת התובע כי מדובר בתיאור רשלני שחל בשם הנפרע.על הבנק אשר בחשבונו מנוהל חשבון הנפרעת ומכיר את שמה המלא להקפיד בעת עסקת ניכיון להתאמה מלאה בין שם הנפרעת לבין חתימת ההיסב. מכאן ברור כי השטר אינו תקין על פי מראהו, המסקנה המשפטית היא ששיקים אלה אינם תקינים לפי מראיהם, ולפיכך אין מי שנטל אותם בגדר אוחז כשורה, כמצוות סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. אי לכך הבנק אינו אוחז כשורה בכל השיקים. אוחז בעד ערך; ביחס לשיק 426 ושיק 2739 על סך 35,000 ₪ כל אחד אין מחלוקת בין הצדדים לאור טופס ההפקדה בגין עסקת ניכיון , ששולמה תמורה . יחד עם זאת כידוע, נקבע בפסיקה כי מתן אשראי, לרבות אשראי בעתיד, כנגד שיקים שהלקוח מפקיד בבנק, מהווה מתן ערך בעד השטרות על ידי הבנק (ע"א 569/70 סלמה נ. בנק הפועלים בע"מ חיפה ואח', פ"ד כ"ה (1), 525; ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ברוש מסחר בברזל, פ"ד מ"ב (1), 294); וזאת - במיוחד כאשר חשבונה של הנפרעת בבנק היה מצוי ביתרת חובה בעת הפקדת השיקים, כפי שנאמר בתצהירה של פ.עירית ( סעיף 7 לתצהירה ת/1). די ביתרת חובה בחשבונה של הנפרעת , בעת הפקדת השיקים, על מנת לקבוע שהבנק נתן ערך בעדם (לעניין זה ראו גם: א' 28080/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. די. בי. אס שירותי לווין (1998) בע"מ, בימ"ש השלום תל-אביב - יפו, בסעיפים 23 ו- 26 של פסק הדין). זכויות אוחז בעד ערך; אולם שלילת האחיזה כשורה אינה פוגעת במעמד הבנק כאוחז בעד ערך. השיק הוסב לבנק על ידי הנפרעת "ס.ע.א.נ עבודות עפר ושיפוצים בע"מ". מסירת השיקים לבנק התובע הפכה את הבנק לאוחז. כבר קבעתי לעיל כי הבנק נתן תמורה כמפורט לעיל. זיכוי חשבון "ס.ע.א.נ עבודות עפר ושיפוצים בע"מ" שעמד ביתרת חובה עשה את המערער לאוחז בעד ערך (ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סנדרס, פ"ד לג (1)683.הבנק -התובע הוא, אם כן, אוחז בעד ערך, אך אינו אוחז כשורה (ע"א 645/81 תעשיות הצפון נ' ש. פרידמן, פ"ד לו (3) 757). בהתאם להלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא, אוחז בעד ערך שאיננו אוחז כשורה עשוי להתגבר על טענת כשלון תמורה אם סיחור השטר אליו קדם לכשלון התמורה. זו ההלכה הידועה בכינוי "הלכת גויסקי" (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח', פד"י טז(1) 595). על הלכה זו נכתבה בקורת למכביר והיו שצפו כי ימיה קצרים אך הימים חלפו, בית המשפט העליון לא בטלה, ההלכה על מכונה עומדת וככזו מחייבת את בתי המשפט. בין כשלון תמורה לסיחור- ציר הזמן; מה נקבע בהלכת גוייסקי? שם נקבע, כי "טענת-ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר", וזאת, משום ש"אין מייחסים את הפגימה למפרע" בעובדות הלכת גויסקי יש שני אלמנטים שיש להם חשיבות: הראשון לא היה כל פגם במסירה ; השני שאספקת הסחורה הייתה צריכה להיעשות לאחר מועד הסיחור ומכאן, שבעת הסיחור, עדיין לא נכשלה התמורה. ביקורת רבה נמתחה על הלכה זו. בשלב זה טרם בוטלה ומשבאים אנו ליישמה יש לנהוג משנה זהירות וליישמה במקרה המתאים. בע.א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה פ"ד לח(4) 281, בית המשפט העליון אומר את הדברים הבאים: "זמן הסיחור לעומת מועד הכישלון הוא איפוא קריטי לגבי אוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה). אפילו סוחר לו השטר לא בעד ערך בפועל אלא בעד הבטחה מחייבת, מקנה לו מעמדו זה (עקב הסיחור שקדם לכישלון התמורה) זכות תביעה נגד המושך, אף-על-פי שלזה האחרון הגנה טובה נגד הנפרע: סעיף 26(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 333/61 [10]; ע"א 576/61 [11], בעמ' 1463ועוד. הטעם לכך הוא, ששטר הוא שווה כסף, והוא נמסר לנפרע (בדוגמה דלעיל), לא כדי שיהיה מוחזק במשמרתו אלא על-מנת שינצלו כרצונו ברם, וזה לדעתי חשוב לענייננו, הלכה פסוקה היא, שעל אוחז השטר (בענייננו - הבנק) נטל הראיה מה קדם למה, הסיחור או כישלון התמורה. כפי שנאמר בע"א 218/66 [12], בעמ' 67: :"...די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על-פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות..." ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, פ"ד מב(1) 294, 296 נקבע: "האם הבנק הינו אוחז בעד ערך? חשיבותה של שאלה זו היא בכך, שלפי הלכת ע"א 333/61 [2], מקום בו נכשלה התמורה אחרי הסיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו. אכן, קמו עוררין על הלכה זו; ראה, למשל: ש' לרנר, "שטר-ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) .71אך במקרה שלפנינו הסתמכו עליה הכול, ועל-כן ננהג לפי ההלכה המחייבת שכבר השתרשה בפסיקתנו. לפיכך השאלה היא, אם הבנק אוחז בשיק בעד ערך, כאמור בסעיף 26(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש], לדעתי, התשובה היא חיובית." בית המשפט קבע כי החובה להוכיח מה קדם למה: הסיחור או כשלון התמורה, רובצת לפתחו של האוחז: "ברם, וזה לדעתי חשוב לענייננו, הלכה פסוקה היא, שעל אוחז השטר (בענייננו - הבנק) נטל הראיה מה קדם למה, הסיחור או כישלון התמורה." ראו: ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל נ' בן עליזה, פד"י לח(4) 281. המועד הקובע לטענת כשלון התמורה הוא מועד הפרת ההסכם ולא מועד ביטולו. ראו בעניין זה ע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, (לא פורסם) , וכן ת"א (שלום-ת"א) 124625/98 יחזקאל גרינבאום נ' קופת חולים לאומית, (לא פורסם) . הוכח בפני כי סיחור שיק מס' 426 היה ביום 25/7/12 ( ראה נספחים ל- ת/2) וסיחור שיק 2739 ביום 30/7/12 ( ראה נספחים ל- ת/2) . ביחס ליתר השיקים הוכח בפני על פי ת/1 על צירופיו כי: שיק 2786 סוחר ביום 18/8/08 , שיק 2859 ביום 3/10/08 ושיק 2820 ביום 29/9/08. מה הוא מועד ההפרה? הנתבעת אין בידיה ראיות לעניין זה וכל מה שהוכח בפני ביחס לכך הוא מפי הנתבע. התובע העיד בעמוד 5 שורות 18 עד 22 : "ש.        בהתנגדות אתה אומר שנתת את השיקים ביום ההסכם? ת.        לא זכור לי. הוא בא, ביקש והתחנן ונתתי לו את השיקים. הוא היה לקוח שהיה אצלי כל הזמן במשרד והאמנתי בו. ש.        נתת לו את כל השיקים בבת אחת ת.        לא, למיטב זכרוני, אחרי חתימת ההסכם, נתתי לו עוד 2 שיקים. כשביטלתי את השיק הראשון הוא אמר שלא אדאג, שהוא ייתן לי את השיקים. הוא היה צריך להתחיל את העבודה ב- 1.9. ראיתי שעבר ספטמבר ואוקטובר ואמרתי שאני מבטל את השיקים והוא אמר שלא אדאג. " אם כך הרי כל השיקים שנמסרו לתובע לפני 1/9/12 גם אוחז בעד ערך, בשל העובדה כי הסיחור קדם לכישלון התמורה, גובר על טענה זו ואין הכרח שיהיה אוחז כשורה. אי לכך יש לקבל את התביעה ביחס לשיקים הבאים: שיק מס' 426 ע"ס 35,000 ₪ ז.פ. 12.1.09 הופקד בבנק ביום 25.7.08. שיק מס' 2739 ע"ס 35,000 ₪ ז.פ. 20.1.09 הופקד בבנק ביום 30.7.08. שיק מס' 2786 ע"ס 30,000 ₪ ז.פ. 20.1.09 הופקד בבנק ביום 18.8.08. כישלון תמורה ; עד עתה דנתי בטענות הצדדים בהנחה שאכן קיים כישלון תמורה מלא. נטל השכנוע להוכחת קיומה של עסקה וכשלון תמורה מוטל על הנתבע. על פי הנטען בידי הנתבע מסר הנתבע את השיקים לחברה הנפרעת ס.ע.א.נ. עבודות עפר ושיפוצים בע"מ לשם ביצוע עבודות פיתוח, בדירתו ברח' מגידו 18 ,נצרת עילית. התמורה המלאה בגין ביצוע עבודות על סך 175,120 ₪. הנתבע תמך את גרסתו בהסכם בכתב שנכרת בין הצדדים נושא תאריך 25/8/08 . הנתבע לא זימן אף עד מטעמו לא נציגי הנפרעת, לא פקידתו שערכה את המסמך ואף לא את האדריכל מטעמו. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, תחילה יש לתת אימון בעדות זו ולאחריה לבחון מדוע להסתפק בה כדרישת הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות. לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם, שמעתי סיכומי הצדדים, אני סבור כי הנתבע לא הוכיח בפני קיומה של העסקה ולא את כשלון העסקה. לא נתתי אימון בעדות הנתבע ביחס לקיומה לש העסקה ולא ביחס לכישלון העסקה. כאמור מדובר בעדות יחידה שנתמכה במסמך, עדות לא הותירה בי רושם מהימן ועלה מספר סתירות שלא הניחו את דעתו ואין לתת אימון בעדות זו. ראשית, ההסכם על פי כותרתו נושא תאריך 25/8/08 שעה שכבר ידוע על פי מכלול הראיות שהובאו בפני כי השיקים שיק מס' 426 הופקד בבנק ביום 25.7.08; שיק מס' 2739 הופקד בבנק ביום 30.7.08 ;שיק מס' 2786 הופקד בבנק ביום 18.8.08. שיקים אלו נמסרו לפני חתימת ההסכם. הסברו של הנתבע כי מסר את השיקים בשני שלבים ( פרוט' מיום 13/6/10 שורה 5) אינו משכנע, שכן היה די לציין בתוך ההסכם כי שלושת השיקים הראשונים כבר נמסרו במועד קודם למועד חתימת ההסכם. שנית, מדובר בעבודת גינון בלבד. העלות היא עלות גבוה במיוחד שקביעתה מחויבת להיות על פי כתב כמויות והערכת מהנדס, אחרת כיצד ידעו את העלות המדויקת כשאין בפני שני הצדדים כתב כמויות מאת האדריכל ועל יסוד מה נקבעה העלות!!! מדוע עלות של 60,000 ₪ אינה העלות של הפרויקט או 90,000 ₪, מדוע נקבעה התמורה כפי שנקבעה ועל איזה בסיס!! תשובות אין בנמצא. שלישית, כל עסקה יש בה סוג של פשרה בין הצרכים של הצדדים. נקבע מועד ביצוע אך התשלומים שנקבעו אין בהם כל היגיון. שלושה שיקים לחודש ינואר שנת 2009 על סך 110,000 ₪ . איזה היגיון לא לתת תשלום אחד לחודש ינואר , או מדוע שלושה תשלומים לאותו חודש ושני תשלומים לחודש העוקב אחריו. ההסבר שניתן כאילו מדובר בסוכן ביטוח והחידושים לרבות הם בחודשים אלו והכנסותיו לחודש זה היא גבוה נותרה ללא כל ביסוס או הוכחה. רביעית, הנתבע בחקירתו מיום 13/6/10 ( פרוט' מיום 13/6/10 שורה 5) טען כי מסר את השיקים בשני שלבים ולא ידע לפרט מעבר לכך. ולגבי השאלה מדוע לא נמסרו שיקים עוקבים טען כי לא היו לו שיקים בסדרה בעת הוצאת השיקים. גרסה זו לא משכנעת בשים לב למספרי השיקים. מדובר בשיקים פזורים על פני מספר פנקסים וניסיון החיים מלמד שעוברים מפנקס לפנקס עם תום השימוש בשיקים של אותו פנקס. חמישית, אי הבאת עדי מפתח להוכחת אמיתות העסקה כגון הפקידה שערכה את המסמך; או נציג הנפרעת שיעיד על העסקה ובעיקר את האדריכל שהכין או היה אמור להכין את תוכניות הפיתוח ואת העלות לא הובא למתו עדות , עדות שיכולה לתת משקל נכבד לעדות הנתבע. אי הבאת עדים אלו ,נזקפת לחובת הנתבע. מכל אלה אנו סבור כי כשל הנתבע בהוכחת קיומה של עסקה ובהוכחת כשלון התמורה. מאחר והנתבע נכשל בהוכחת העסקה וכשלון תמורה, הרי חובתו לפרוע את מלוא השיקים כולם, לתובע. התוצאה; אני מקבל את התביעה בשני התיקים שלעיל, וסכום פסק הדין הוא סכום החוב בשני תיקי ההוצאה לפועל: 13-08834-09-0 ותיק 13-08844-09-7, נכון להיום. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עיכוב הליכים אם קיים בשני תיקים אלו מבוטל. הנני מחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ בגין ההליך שבפני. סכום זה יתחלק בשני תיקים ההוצאה לפועל בחלקים שווים. כמו כן מורה לנתבע להשיב לנתבע את סכום האגרה השנייה בסך 1352 ₪ ששולמה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק. לשלוח לצדדים. היסבהסבת שיקחתימת הסבהמסמכיםשיקים