בקשת רשות להגן של המבקשים כנגד תובענה כספית על סך 159,580 ₪, אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר על-ידי התובע - המשיב, בנק הפועלים בע"מ - סניף נחלת יצחק 12641 (להלן: "המשיב" ו/או "הבנק"), בשל הפרת כתב התחייבות להחזרת הלוואה מיום 15.10.07 (להלן: "כתב ההתחייבות" נספח א', לכתב התביעה). בכתב התביעה נטען, כי המבקשים קבלו מהמשיב הלוואה ע"ס 632,000 ₪, אותה התחייבו לפרוע בתנאים, במועדים ובשיעורים כמפורט בכתב ההתחייבות בחתימתם. נטען כי המבקשים לא פרעו את התחייבויותיהם במועדי הפירעון. מלכתחילה הוגשה בקשת הרשות להתגונן נתמכת בתצהיר המבקשת 2 בלבד. לאחר מכן הוגשו באישור בית המשפט, תצהירים משלימים לרבות מטעם המבקש 1. המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. המבקשים הינם בעל ואישה. המבקשת 2 מפרטת את העובדות הידועות לה מפי המבקש 1, לפיכך לא מצאתי ליתן כנגדה פסק דין חרף אי התייצבותה לחקירה על התצהיר. טענות המבקשים 5. במהלך שנת 2007 פנה משה דבוש (להלן-"דבוש") למבקש, וביקש ערבות להלוואה ע"ס 700,000 ₪ (להלן-"הלוואת דבוש"). המבקש הסכים ובתנאי כי הערבות תהיה תיק ני"ע ערך בבעלותו, אותו יעביר לסניף הבנק וזה בלבד; המבקש התלווה לדבוש לסניף הבנק שם פגשו בפקיד בשם אביחי; אביחי לא גילה למבקש, כי החברה בגינה לקח דבוש את ההלוואה, הינה חברה בקשיים; מלכתחילה לא עמד דבוש בהחזר ההלוואה אי לכך פנה הבנק למבקש בדרישה לתשלום; 6. המבקש אשר ביקש למנוע את מימוש תיק ני"ע ע"י הבנק, העביר לבנק מידי חודש לבנק על חשבון הלוואת דבוש 22,000 ₪. לאחר תשעה תשלומים, פנה המבקש וביקש להקטין את התשלומים. הבנק הסכים, אך התנה זאת בנטילת הלוואה חדשה על שמם של המבקשים, שכספיה ישמשו לכיסוי הלוואת דבוש; לא נאמר למבקשים, כי הינם נדרשים לחתום על הסכם הלוואה מכוחו יהיו חייבים במלוא הלוואת דבוש. כמו כן, לא נאמר למבקש על ידי אביחי, כי כספי ההלוואה שימשו להחזר חובות עבר של החברה לבנק ולצדדים שלישיים; 7. בלית ברירה נטלו המבקשים את ההלוואה בשני תנאים: הראשון- כבטוחה להלוואה ישמש תיק ניירות הערך ואילו המבקשים עצמם לא יהיו ערבים באופן אישי לפירעון ההלוואה. השני- תינתן למבקשים האפשרות לפעול בתיק ניירות הערך לפי שיקול דעתו. המבקשים חתמו על המסמכים אשר נמסרו להם על ידי אביחי, מבלי לקראם ומבלי לבדקם תוך אמון מלא באביחי; 8. לאחר כחודש פנה המבקש לאביחי וביקש לבצע מספר פעולות בתיק ני"ע. המבקש נתן הוראת קניה למניה שהייתה באותה עת ברמה של 21$. חרף התחייבותו, סירב אביחי לבצע את הפעולה והודיע למבקש כי לא יאפשר לו לפעול בתיק; לטענת המבקשים, אילו היה הבנק מאפשר את הפעולות בתיק המניות, היה שווי התיק גבוה מיתרת ההלוואה. 9. לטענת המבקשים, הבנק ידע מלכתחילה, כי מדובר בסיכון וכי הלוואת דבוש תבלע והנכס הממושכן יועמד לפירעון, אילו היה מיידע את המבקשים, לא היו המבקשים משעבדים את תיק ני"ע. הפרת חובת הגילוי של הבנק, פוטרת את המבקשים לטענתם, מכל תביעה של הבנק. 10. לבנק היה אינטרס להסתיר את המצב העובדתי של החברה, מאחר והחברה לא יכלה לפרוע את חובותיה וכל סכום שנכנס הקטין את הנזק לבנק. 11. הבנק הפר חובותיו בעת החתמת המבקשים על השעבוד הראשון (מש/1) ולכן פטורים הם מתשלום כל סכום בעקבות הטעייה והפרת חובת הגילוי. 12. הבנק פנה אל המבקש 1 וביקש כי יאשר פעולות בני"ע בדיעבד, נדרש בירור עובדתי לענין אופן והיקף מימוש תיק ני"ע- ברור כזה אפשרי רק במסגרת ההליכים בתביעה רגילה. טענות המשיב 13. דין בקשת הרשות להגן של המבקשת 2 להידחות, מאחר ולא התייצבה להיחקר על תצהירה, תצהירה אינו יכול לשמש ראיה בתיק. 15. המבקשים חתמו על שטר משכון (מש/1) ובחרו לשעבד את תיק ניירות הערך שבבעלותם להבטחת חובותיו (בחשבונו הפרטי) של דבוש. המבקשים היו מודעים להסכם עליו חתמו, ובמידה ולא קראו את שטר המשכון עליהם להלין על עצמם. 16. אין מחלוקת כי דבוש לווה כספים מהבנק ולא עמד בהתחייבויותיו. אי לכך, ביקשו המבקשים חלף פרעון מלוא החוב, ליטול את ההלוואה בתשלומים נמוכים ולהבטחת פירעונה שיעבדו את תיק ני"ע פעם נוספת (מש/2). 17. טענתם בדבר מצבה של החברה איננה רלוונטית. המבקשים שתקו במשך שנים עד הגשת התביעה, נטלו אשראי בחשבונם הפרטי לכיסוי החוב, וחתמו על שעבוד נוסף לני"ע. בהתנהגותם זו ויתרו על טענות כנגד הבנק. 18. אין ממש בטענת המבקשים לפיה נמשכו שיקים מזויפים מחשבונו של דבוש. טענה זו נטענה ללא כל פירוט הנדרש בבקשה לרשות להתגונן. אי צרוף תצהיר מטעם דבוש לתמיכה בטענה, מעיד כי עדותו לא פועלת לטובת המבקשים. 19. טענת המבקשים לפיה אינם חייבים אישית לפי הסכם ההלוואה, הינה טענת בדים שיש לדחותה כבר בשלב זה, שכן המדובר בהלוואה מחשבונם הפרטי והם חבים בה אישית. 20. טענת המבקשים לפיה, ביקשו לבצע פעולות בני"ע ובקשתם סורבה, לא פורטה כנדרש. מדובר בטענה מסוג טענת קיזוז, בגין נזקים שנגרמו מסירוב הבנק, אילו היה בה ממש יכולים היו המבקשים לפרטה, לאחר שנמסרו להם המסמכים שנדרשו מההבנק. 21. כך, יש לדחות טענת המבקש לפיה ניסה לרכוש מניה מסוימת. לא היו בידי המבקש הכספים לרכישתה. הבנק רשאי לסרב לקבל הוראותיו של המבקש וזאת לפי שיקול דעתו כפי שצוין בס' 15 ו-20 לשטר המשכון, ובהודעת המבקש 1 לבנק: "תעשו מה שאתם רוצים המניות הם שלכם" (עמ' 6 ש' 5-4 לפרוטוקול). 22. דינה של טענת המבקשים לפיה יתכן כי חובו של דבוש נגבה מצדדים שלישיים אחרים - להידחות, מאחר ומדובר בטענה עובדתית חדשה שלא הופיעה בתצהירים ולא פורטה. 23. יש לדחות ניסיון המבקשים להגשת ראיות חדשות במסגרת הסיכומים. יכולים היו לתקן את בקשתם לאור המסמכים שהומצאו להם ע"י הבנק ובחרו שלא לעשות כן. דיון והכרעה 24. מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524). 25. הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149). 26. אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). על המבקש רשות להתגונן להכבד בפרטי פרטים של הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ מיום 18/2/08, ). הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, עמ' 11 וההפניות שם). מן הדין אל המחלוקת 27. המבקשים חתמו על שטר משכון ניירות ערך ביום 26/2/2007, מש/1. הנערב על פי מש/1 הינו משה דבוש-בסט מאבטחים בע"מ. בסעיף 1 למש/1 מצוין גובה האשראי בסך 700,000 ₪. ביום 15/10/2007 חתמו המבקשים על כתב ההתחייבות נספח א' לתביעה ועל שטר משכון ניירות ערך, מש/2. על פי כתב ההתחייבות, המבקשים הינם הלווים בהלוואה ע"ס 632,000 ₪. 28. טענת המבקש 1 לפיה, העובדה כי נטל התחייבות אישית התחוורה לו, רק במסגרת ההליך המשפטי, אינה מתיישבת עם הוראות כתב ההתחייבות בהן צוין מפורשות, כי מדובר בהעברת הלוואה מחשבון משה דבוש לחשבון המבקשים. 29. כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתה (הוא הדין במשכון), מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו של המסמך, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתה (ראו ע"א 6799/02 משולם נ' בנ' המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145; ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים (ראו ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט (2) 77; ע"א 6645/00 ערד נ' ז'אק אבן (לא פורסם))." (שם, פסקה 14). 30. המבקשים הטוענים כי הבנק הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו, לא השכילו ליתן הסבר המניח את הדעת, מדוע חתמו על כתב ההתחייבות נספח א'. לטענתם פרעו את ההלוואה שנטל דבוש חודשים קודם חתימתם על כתב ההתחייבות. מכאן שידעו כי דבוש אינו עומד בהתחייבויותיו לפירעון ההלוואה. עם זאת לא העלו טענותיהם כנגד המשיב, לעניין הפרת חובת הגילוי באותם מועדים. 31. ככל שהמבקשים טוענים לפגם ברצון, היה עליהם להעלות טענותיהם בתוך זמן סביר. התנהגות המבקשים אינה מתיישבת עם טענותיהם. בחתימתם על כתב ההתחייבות, במודע ולאחר שאף פרעו את הלוואת דבוש משך מספר חודשים, ויתרו המבקשים הלכה למעשה על טענותיהם לעניין הטעיה והפרת חובת הגילוי של הבנק, עובר לחתימתם על מש/1 לטובת הלוואת דבוש. 32. בסיכומים הוסיפו המבקשים טענה נוספת לפיה יש לבדוק את ההלוואות שניתנו לחברה ולדבוש והאם לא נפרעו במלואן או בחלקן. מדובר בטענה עובדתית שלא נכללה בבקשה ובתצהירים ואף לא בתצהירים המשלימים. על בית המשפט להגביל עצמו לנטען בכתבי הטענות (ע"א 398/75 וורנר נ' כץ פ"ד ל(1) 604, 607; ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר פ"ד מג(4) 378, 384; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995, בעמ' 331-329 והאסמכתאות שם). מכל מקום טענה זו נטענה בעלמא. לא הונחה לה כל תשתית עובדתית והיא אף עומדת בניגוד לכתב ההתחייבות עליו חתומים המבקשים . 33. לטענת המבקשים, נמנע מהם בניגוד למוסכם לפעול בתיק ניירות הערך. לטענתם, אילו היה המשיב מבצע את הפעולות אותן היה מחויב לבצע, היה שווי התיק גבוה מיתרת החוב. המשיב טוען כי היה רשאי לסרב לקבל הוראות המבקשים לביצוע פעולות בניירות הערך(סעיף 18 למש/1 מש/2). המבקשים מוסיפים כי אופן מימוש תיק ניירות הערך על ידי הבנק, פגע בערכו. טענה זו מקימה למבקשים טענת הגנה אף כי בדוחק. המבקש לא הציג הוראות קנייה ומכירה של ני"ע. "...יש לי הוראה באינטרנט..בע"פ..בפועל לא הצלחתי להעביר הוראה אחת כי עשו בלוק לאינטרנט...אני לא יודע אם זה בתיק פה..."(עמ' 5 ש' 27-24) וציין כי כל ההתנהלות מול הבנק הייתה טלפונית. בחקירה חוזרת אישר כי: "יש לי בפקס כנראה" (עמ' 6 ש' 14). המבקש אף אישר כי בשלב כלשהו אמר בכעס "תעשו מה שאתם רוצים המניות הם שלכם.." (עמ' 6 שורה 5). המבקש אף לא פרט טענותיו לנזקים להם הוא טוען בגין המימוש אף שניסה לעשות כן במסגרת הסיכומים. עם זאת אני סבורה כי טענה זו מצדיקה בירור עובדתי. לסיכום: לאור כל האמור לעיל ניתנת למבקשים הרשות להתגונן בטענה לפיה ניתנו על ידם הוראות לפעולות בתיק ני"ע ואילו הבנק סרב לבצען שלא כדין וכי האופן בו מומש תיק ניירות הערך פגע בערכו, ובטענה זו בלבד. בשאר טענות המבקשים, לא מצאתי ממש. תצהירי המבקשים ישמשו כתב הגנה לעניין הטענה בגינה ניתנה הרשות להתגונן. הצדדים יבצעו גילוי ועיון הדדי במסמכים בתוך 45 יום . צד המבקש להמציא דרישה לשאלונים ימציא הדרישה בתוך 30 יום ותשובות תינתנה בתוך 30 יום נוספים.כתב התחייבות