אחת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים היתה, האם יש בנהיגת התובעת משום רשלנות תורמת - אם לאו ומאחר והשאלה הובאה להכרעת בית המשפט. על בית המשפט להחליט האם אכן קיימת רשלנות תורמת ואם יגיע בית המשפט למסקנה, שאכן יש בנהיגת התובעת רשלנות תורמת, הרי שבמקרה כזה, אין בית המשפט קשור לקביעת חברת הביטוח אשר החליטה החלטה משלה על רשלנות תורמת של 20%, אלא על בית המשפט להכריע בשאלה זו על פי חומר הראיות שהובא בפניו. ##להלן פסק דין בנושא קיזוז 20% מהפיצוי מחברת הביטוח בגין רשלנות תורמת:## 1. א. התובעת נהגה ברכבה בכביש הגישה הראשי לכיוון החניה של מרכז הנופש יבנה ולפתע הגיח מימינה, מרחוב נתיב הספורט, רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"), אשר לא ציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה" שהוצב לפניו, התפרץ לצומת ופגע בעוצמה ברכב התובעת וכתוצאה מכך גרם נזק לרכב התובעת. מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לגרם התאנה והנזק רובצת על הנתבע, פנתה היא אל הנתבעים לפצותה על נזקיה, אך הסכום שהוצע לתובעת, כסכום שאינו שנוי במחלוקת הוא סך של 33,032 ₪ וזה הסכום שאכן שולם לתובעת על ידי הנתבעת 2, שהיא המבטחת את רכבו של הנתבע (להלן:"הנתבעת"), אך סכום זה אינו מכסה את סכום הנזק הממשי אשר נגרם בפועל לתובעת. ב. בחישוב תשלום הנזק, החליטה הנתבעת לנכות ו/או לקזז לתובעת את הסכומים הבאים: א) הנתבעת החליטה לקזז 20% מגובה הנזק בגין רשלנות תורמת של התובעת והתובעת סבורה שלא היה מקום כלל לקזז סכום כלשהו, משום, שלדעתה- הרשלנות הבלעדית היא של הנתבע. ב) הופחת סך 1,300 ₪ מדו"ח השמאי ששולם במלואו על ידי התובעת והיה על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא שכרו של השמאי. כמו כן, הפחיתה הנתבעת סך של 1,100 ₪ מעלות תיקון הרכב, בטענה שיש לקזז 300 ₪ מעלות הפחחות וסך של 800 ₪ מעלות הצבע וגם סכומים אלה לא היה מקום לנכותם. ג) הנתבעת גם הפחיתה סך של 549 ₪ מסכום ירידת הערך - ללא כל הצדקה, כאשר מדובר ברכב יד ראשונה משנת ייצור 2010. ג. על כן, סבורה התובעת, שעדיין על הנתבעים לפצות אותה בסכומים שנוכו בסכום כולל של 10,107 ₪, המשוערך ליום הגשת התביעה לסך של 10,250 ₪ ובתוספת סך 1,000 ₪ עבור עוגמת נפש, בזבוז זמן, הוצאות נסיעה וכיוצ"ב - מגיע לתובעת סך של 11,250 ₪, שהוא סכום התביעה. 2. א. הנתבעים מצביעים על כך, שעיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת למידת הרשלנות התורמת של התובעת - זאת משום שהתאונה אירעה בצומת לא מרומזר והיה על התובעת לתת דעתה בטרם כניסתה לצומת, על אף שזכות הקדימה הייתה שלה. לכן, על אף שהיה מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת העולה על 20% - החליטה הנתבעת להסתפק בשיעור רשלנות זה. ב. באשר לסכומים שנוכו ו/או קוזזו על ידי הנתבעת מסכום הנזק הכללי, טענו הנתבעים, ששמאי מטעם התובעת לא התייחס לעברו של הרכב בעת שקבע את שיעור ירידת הערך ולכן החליטה הנתבעת- לפנים משורת הדין- לשלם לתובעת סך של 8,770 ₪ המגלם שיעור ירידת ערך של 8% במקום סך של 9,319 ₪ המגלם ירידת ערך בשיעור 8.5% וכך הופחת סך של 549 ₪ בפריט זה. כמו כן, טענו הנתבעים, ששכר הטרחה שקבע השמאי הוא מעל הסכום הראוי להיקבע בנסיבות אלה ולכן החליטה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,200 ₪ עבור שכר טרחת שמאי במקום הסך של 2,500 ₪. ג. מאחר והנתבעים סבורים, שהסכומים ששולמו לתובעת הם כל הסכומים המגיעים לה בגין תאונה זו, ביקשו הנתבעים לדחות את תביעת התובעת. 3. אחת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים היא, האם יש בנהיגת התובעת משום רשלנות תורמת - אם לאו ומאחר והשאלה הובאה להכרעת בית המשפט, הרי שבנדון דנן, על בית המשפט להחליט האם אכן קיימת רשלנות תורמת ואם יגיע בית המשפט למסקנה, שאכן יש בנהיגת התובעת רשלנות תורמת, הרי שבמקרה כזה, אין בית המשפט קשור לקביעת הנתבעת אשר החליטה החלטה משלה על רשלנות תורמת של 20%, אלא על בית המשפט להכריע בשאלה זו על פי חומר הראיות שהובא בפניו. לאחר ששמעתי הן את התובעת והן את הנתבע ולאחר שעיינתי בחומר הראיות הרלוונטי, הנני להחליט כדלקמן: א. בדרך כלל, על בית המשפט לקבוע דבר האחריות של נהג זה או אחר לגרם התאונה ועל בית המשפט להחליט אם קיימת רשלנות תורמת ומהי אותה רשלנות תורמת שיש להשית על אותו צד. קביעת המבטחת שיעור רשלנות תורמת היא קביעה חד צדדית, כאשר אין בפניה כל הראיות המובאות בפני בית המשפט, לכן רצוי וראוי שעניין זה יתברר בבית המשפט ולא לאפשר קביעה זאת בצורה שרירותית, חד צדדית על ידי המבטחת. ב. א) למעשה, הנתבעים אינם מביאים גרסה על האופן בו קרתה התאונה, אלא הנתבעים קבעו לתובעת רשלנות תורמת, רק משום, שהתאונה אירעה בצומת לא מרומזר, תוך הסתמכות על ההלכה, שעל התובעת היה לתת דעתה בטרם נכנסה לצומת על אף שזכות הקדימה הייתה שלה ולתמיכת טענה זו, מובאת ההלכה הפסוקה הקובעת:" שזכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית ואין להשתמש בה בעיניים עצומות". (ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם ואח', פ"ד כט(2) 341). ב) הלכה זו, אכן הלכה היא ומורין על פיה, ברם בטרם ההסתמכות על הלכה זו, יש לבחון את העובדות של כל מקרה ומקרה ולבדוק, האם באמת נהגה התובעת בעיניים עצומות מבלי להתחשב ברכב הנתבע, אשר הגיע מימינה ואשר היה מוצב לפניו תמרור:"האט ותן זכות קדימה". בנוסף לכך, אם הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, שיש:"להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור מכריע לקרות התאונה ולדחות את התביעה" ואם נציג הנתבעת סבור, שיש לייחס לתובעת תרומת רשלנות גבוהה יותר או אחריות מרבית (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה, ההדגשות שלי-ג.ב. וראה גם דברי נציג הנתבעת בעמ' 4 לפ', ש' 4 וש' 8), אזי מדוע החליטה הנתבעת לקזז רק 20% רשלנות תורמת? ג. על מנת להחיל על מקרה זה את ההלכה הפסוקה, יש לבדוק כיווני נסיעה של כ"א מהמעורבים בתאונה, יש לבדוק את מיקום התאונה ואת מיקום הפגיעות בכל אחד מהרכבים המעורבים בתאונה. לאחר בחינת עדויות הצדדים וחומר הראיות, אני קובע, שבמקרה זה, אין להטיל על התובעת רשלנות תורמת ואני קובע, שהתאונה אירעה באחריותו של הנתבע - זאת מהנימוקים הבאים: א) לטענת התובעת, התפרץ הנתבע לצומת בעת שהיא נוסעת ישר והתובעת המחישה את כיוון נסיעתה, כיוון נסיעת הנתבע ומקום התאונה על גבי תמונת מקום האירוע. (ת/1). בתמונה זו, אף נראה התמרור, אשר בכיוון יציאת הנתבע לכביש הראשי. ב) התובעת נחקרה ארוכות על ידי נציג הנתבעת, אך לא מצאתי שבחקירה זו התגלו סתירות, אלא באמצעות החקירה הצליחה התובעת אף להבהיר מספר עובדות החשובות כשלעצמן לאופן קרות התאונה אשר המסקנה הנובעת מעובדות אלו היא, שאין - במקרה זה- רשלנות תורמת לתובעת. ג) רכב התובעת נפגע, כאשר התובעת הייתה לקראת סופה של הצומת, דהיינו הספיקה לעבור כבר מחצית הצומת ואז יצא הנתבע מימינה של התובעת, ממקום שבו מוצב תמרור ופגע ברכב התובעת. הפגיעות ברכב התובעת, אכן תומכות בטענות התובעת, שהיא אכן כבר עברה עם חלקו הארי של הרכב שלה את חזית מכונית הנתבע וכך ובאופן כזה, נפגע רכב התובעת במוקד ימני, דלת קדמית ימנית, דלת אחורית ימנית, תוך פגיעה בעמוד הפלדה האמצעי, שבין שתי הדלתות.(ראה עדות התובעת בעמ' 2 לפ',ש' 3, ש' 6- 7 וש' 17- 20). ד) הנזק שנגרם לרכב התובעת מוכיח, שהנתבע פגע בעוצמה ברכב התובעת. התובעת טוענת וכך גם השיבה בחקירה הנגדית, שבעת שנסעה במקום זה ובעת שעברה את הצומת, עוד לא ראתה את רכב הנתבע. לעומת זאת, עולה מעדות הנתבע, שהוא יצא מאותו רחוב - למרות התמרור שהיה מוצב לפניו- בחוסר זהירות, בחוסר תשומת לב מספקת ובמהירות שלא התאימה לתנאי השטח ובעצם, עולה מעדות הנתבע, שהוא יצא כך אל הכביש הראשי, למרות שהיה לו - באותו זמן- שדה ראיה מוגבל, שכן כך אומר הנתבע לעניין זה:" ראיתי את המשאית כשעמדתי, המשאית חסמה ממש את שדה הראייה. אפשר לומר, שהתובעת הייתה מאחורי המשאית, המשאית הסתירה לי את שדה הראיה ולכן לא ראיתי את מכונית התובעת...אני פגעתי בתובעת". (עמ' 3 לפ',ש' 21- 24). גם אם אקבל טענת נציג הנתבעת, שהתובעת עקפה משאית בטרם הגיע רכב התובעת מול מקום יציאתו של הנתבע - גם אז אין לשלול אחריות מלאה מהנתבע, שכן דווקא במקרה כזה, שהייתה משאית והנתבע לא יכול היה לראות את רכב התובעת, אשר עקף את המשאית - היה על הנתבע להמתין ולא לצאת ולציית לתמרור, עד שלפחות תחלוף על פניו אותה משאית. ה) לא בכדי ראתה הנתבעת שיש לשלם לתובעת הסכום שאינו שנוי במחלוקת, יען כי היא ראתה בנתבע אחראי לתאונה - אם כי הנתבעת גם סברה, שיש לייחס לתובעת רשלנות תורמת. תיאורו של הנתבע, על היעדר שדה ראייה אשר לא אפשרה לו לראות מה נעשה בכביש הראשי - תיאור זה, מביא, בעצם, למסקנה, שהיות והנתבע החליט לצאת למרות היעדר שדה ראיה והיות ומעוצמת המכה והנזק אף עולה, שהנתבע יצא לכביש הראשי לא במהירות סבירה - כל זה מביא למסקנה, שיש לייחס לנתבע אחריות בלעדית לגרם התאונה. 4. בסופו של הדיון, סיכם יפה נציג הנתבעת את טענותיו, מדוע יש - לדעתו להטיל רשלנות תורמת על התובעת, ברם לאחר שבית המשפט בדק ובחן את כל העובדות לעומקן, לא מצאתי שבמקרה בו קא עסקינן יש להטיל רשלנות תורמת על התובעת. ומשקבעתי, שאין לייחס לתובעת רשלנות תורמת, יש עתה להכריע בשאלה הנוספת שעדיין נותרה שנויה במחלוקת - היא שאלת גובה הנזק וסכום הנזק שעל הנתבעים עדיין לשלם לתובעת. 5. א. מחוות הדעת של השמאי עולה, סכום נזק ממשי לרכב בסך של 31,320 ₪ (כולל מע"מ), ירידת ערך בסך 9,319 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 2,500 ₪ ובסה"כ 43,139 ₪. בעת שהנתבעת החליטה לשלם לתובעת חלק מסכום הנזק, היא חישבה את גובה הנזק כך: נזק ממשי בסך של 31,320 ₪, ירידת ערך בסך 8,770 ₪ (במקום 9,319 ₪), שכ"ט שמאי 1,200 ₪ (במקום 2,500 ₪) ובסה"כ 41,290 ₪. מתוך הסכום הכללי של 41,290 ₪ קיזזה הנתבעת 20% רשלנות תורמת, קרי סך של 8,258 ₪ ובאופן כזה העבירה לתובעת את הסך של 33,032 ₪. ב. לאחר שבחנתי הטענות באשר לגובה הנזק ובטרם אגיע לסכום הסופי שעל הנתבעים עדיין לשלם לתובעת, יש בדעתי להתייחס באופן נפרד לכ"א מהנזקים הנתבעים על ידי התובעת והמפורטים לעיל ואתחיל דווקא בשאלת גובה שכר טרחתו של השמאי: א) השמאי קבע את שכרו בסך של 2,500 ₪, כאשר בסך זה כלל השמאי גם סך של 600 ₪ בתוספת מע"מ עבור הכנת דו"ח ירידת ערך ובכך הגדיל השמאי את שכרו ואני מקבל את טענת נציג הנתבעת, שהשכר אשר נקבע על ידי השמאי בנסיבות אלו הוא גבוה ומעל הסכום המקובל הנגבה על ידי שמאים המכינים חוות דעת והמוגשות לבית המשפט. ב) לטעמי, לא היה מקום, שהשמאי יגבה סכום נוסף בעד דו"ח ירידת הערך, משום שהשמאי לא הגיש דו"ח נפרד המתייחס רק לירידת ערך, אלא קביעת שיעור ירידת הערך נבלעה בדו"ח הכללי של קביעת נזקי הרכב של התובעת. בנוסף לכך, לא עולה מדו"ח ירידת ערך, שהשמאי טרח ופרט בחוות דעת זו, את האלמנטים שעליהם הסתמך על מנת לקבוע שיעורי ירידת הערך כפי שקבע. כך למשל, נערכה חוות הדעת הכללית ובד בבד נקבעו גם שיעורי ירידת הערך, מבלי שהשמאי יבדוק שוב את הרכב לאחר תיקונו, שהרי ידוע בוודאי לשמאי הנכבד, שלאופן וטיב תיקון הרכב ישנה השפעה על קביעת גובה שיעור ירידת הערך. ג) זאת ועוד, מחוות הדעת של השמאי עולה, שקביעה זו של שיעורי ירידת הערך אינה משקפת ואינה לוקחת בחשבון את אותם פרמטרים שעל שמאי לקחת בחשבון בעת קביעת שיעורי ירידת הערך ולכן, בצדק ציין השמאי, שייתכנו פערים בין ירידת הערך בהערכה ובין ירידת הערך בפועל ועל מנת לקבוע ירידת ערך מסחרית חלה עבודה אחרת ויש צורך בבדיקה פיזית של מכירת הרכב בפועל ועוד ציונים כאלה או אחרים. ד) עוד מציין השמאי, ששכר הטרחה נקבע בהתאם להמלצות איגוד השמאים ובהתאם לפסיקות בית המשפט לעניין שכ"ט שמאי ולכן הוא קבע את שכרו לפי 300 ₪ לשעת עבודה בתוספת מע"מ. בעניין אמירה זו, עלי לציין שניים אלה: ראשית, מהרשום בדו"ח על נספחיו אין כל ציון על מספר השעות שהשקיע השמאי לצורך הכנת חוות דעתו ושנית, קביעת שכר טרחתו של השמאי גם היא נכללת בעיקרון הקטנת הנזק החל על הניזוק וכל הגדלת שכר טרחה בסכום לא סביר - מגדיל את הנזק לצד הצריך לשלם. ה) מחד גיסא, ער אנוכי לעובדה, שהתובעת שילמה לשמאי הסכום שהוא החליט לגבות ממנה ואין ספק שאם התובעת לא תקבל החזר הסכום ששילמה, ייגרם לה חסרון כיס, ברם מאידך גיסא, אין מקום להשיב כל סכום שייגבה על ידי השמאי - גם אם סכום זה נראה מעל הסכום הסביר המקובל בנסיבות אלה. לכן, מקובלת עלי טענתו של נציג הנתבעת, שאכן מדובר בשכר טרחת שמאי גבוה ושאינו סביר. בכתב התביעה, טוענת התובעת, שהשכר ששולם על ידה לשמאי הוא סביר לכל הדעות (סעיף 7 פסקא 3 לכתב התביעה), ברם, בית המשפט היושב בדין ושומע תיקים רבים מסוג זה ונחשף- לא פעם- לשכ"ט שמאי, איננו סבור שהשכר אותו קבע השמאי הוא סביר ויש להבחין בין המקובל ובין החורג מהמקובל. שכר הטרחה אותו קבע השמאי בתיק זה, אינו שכר התואם את המקובל בנדון דנן. ו) אי לכך ומכל האמור לעיל, אני מעמיד את שכרו של השמאי לסך של 1,200 ₪, כפי שנקבע על ידי הנתבעת ושכר זה הוא לא שכר נמוך בנסיבות המקרה. ג. באשר לפריט הנזק של ירידת ערך, שנוכה מהסכום שהעריך השמאי סך של 549 ₪, אני חוזר על כבר שנאמר לעיל בהתייחס לפריט ירידת הערך ובנוסף לכך, אני מחליט כדלקמן: א) מעיון בחוות הדעת של השמאי עולה, שהוא קבע שיעורי ירידת ערך עוד לפני שהרכב תוקן ועם כל הכבוד לשמאי, הוא בוודאי יודע שלאופן וטיב תיקון הרכב יש השפעה על קביעת שיעורי ירידת ערך ולכן לא מצאתי בחוות דעתו כל התייחסות או ציון אם השמאי לקח בחשבון את השפעת תיקון הרכב. אגב, מתוכן חוות הדעת ניתן ללמוד, שחוות הדעת וכן קביעת שיעורי ירידת הערך הוכנו בעת ובעונה אחת, בעוד שהרכב נבדק בימים 16- 18 לחודש יולי 2012, ומחשבונית התיקון עולה, שהרכב תוקן לאחר בדיקת הרכב ולכן עולה מכך, שהשמאי לא ראה, לא בדק הרכב לאחר התיקון ומכאן עולה המסקנה הברורה, שבעת קביעת שיעורי ירידת הערך, לא לקח השמאי בחשבון את מצבו של הרכב לאחר תיקונו. ב) זאת ועוד, מהערות הסיכום שפרט השמאי בחוות דעתו עולה, שלמרות קביעת שיעורי ירידת הערך- כפי שנקבעו, עדיין ייתכנו פערים בין הערכת ירידת הערך ובין ירידת הערך בפועל ועל מנת לקבוע ירידת ערך מסחרית חלה עבודה אחרת ויש צורך בבדיקה פיזית שלמכירת הרכב בפועל, קבלת הצעות ממשיות לקניית הרכב ועוד כיוצא באלה הערות ועוד צוין, שהשמאי אף העמיד את התובעת על ההשלכות והפערים העלולים להיות בין הערכתו את ירידת הערך ובין ירידת הערך בפועל. ג) לכן, בנסיבות אלה יש לומר שעבודתו של השמאי בקביעת ירידת הערך הסופית לרכב לא הושלמה ואוכל רק לומר, שחסד עשתה הנתבעת עם התובעת אם לאור הציונים שציין השמאי בחוותדעתו, נוכה רק 0.5% מגובה ירידת הערך, כאשר חוות הדעת חסרה פרטים רבים שיש להתחשב בהם בעת קביעת שיעורי ירידת ערך. ד) לכן, בנסיבות אלה, לא מצאתי שיש עוד להוסיף לתובעת סכום כלשהו בגין ירידת הערך- מעבר לסכום ששולם על ידי הנתבעת בנדון דנן. 6. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שהתובעת הוכיחה סכום נזק בסך של 41,290 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 31,320 ₪, ירידת ערך בסך 8,770 ₪ ושכ"ט שמאי 1,200 ₪ (כפי שנקבע לעיל). מתוך הסך הנ"ל שילמה הנתבעת לתובעת סך של 33,032 ₪ ולכן היתרה הבלתי מסולקת מגיעה לכדי סך של 8,258 ₪. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 8,258 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 18.12.12- ועד התשלום בפועל. ב) יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה ואני קובע, שאין מקום לשלם לתובעת עבור עוגמת נפש או הוצאות בלתי מוכחות, משום שגם אם החליטה הנתבעת לקזז הסכומים שקיזזה, הרי במקרה זה ולאור התייחסות בית המשפט לתוכן חוות דעתו של השמאי ולאור העובדות האחרות שפורטו בכל הקשור לאירוע התאונה - לא נהגה הנתבעת בשרירות לב, אלא יכלה בהחלט לשקול את כל האירוע, הן על פי גרסת התובעת והן על פי גרסת הנתבע והן ממכלול הראיות שהיו בפניה. ג) כמו כן, אני מחייב הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תשומת לב המזכירות מופנית לכך, שבתיק זה נסרקו גם מוצגים שאינם שייכים לתיק זה. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. קיזוזפיצוייםחברת ביטוחפוליסהרשלנות תורמתרשלנות