תביעה בגין ביטוח מוצרי חשמל

1. א. הנתבעת פנתה אל התובע על מנת לשווק עבורו שירות ביטוח מוצרים חשמליים לתקופה של 5 שנים ובמסגרת זו הגיע מר גדי X. נציג הנתבעת (להלן:"מר X") אל דירת התובע לשם ביצוע העסקה. מר X הסביר לתובע את מהות העסקה, לפיה תבטח הנתבעת 7 מכשירים חשמליים בבית התובע - פריטים אשר פורטו על ידי התובע בסעיף 4 לכתב התביעה- זאת לתקופה של 5 שנים בעלות של תשלומים חודשיים של 197 ₪ שישולמו ב-24 תשלומים ולשם כך נחתם הסכם ביטוח בין הצדדים. (להלן:"ההסכם"). ב. א) התובע החל לשלם תשלומיו וביום 28.8.12 - כשנה לאחר שהתובע כבר נשא בתשלומים- התקלקל המקרר בביתו - מקרר אשר נכלל ברשימת המוצרים הנ"ל- ואז פנה התובע אל הנתבעת על מנת לתקן את הטעון תיקון, אך אז טענה הנתבעת לראשונה, שהביטוח בוטל לאחר ביקור הטכנאי שהגיע על מנת לבצע תיקון אבל גבה כסף ללא ביצוע התיקון. לאחר מכן ובעקבות פניית התובע, הודיעה לו הנתבעת, שחלה טעות וכי הביטוח לא בוטל ואף המשיכו לגבות תשלומים חודשיים. ב) בהמשך לאמור לעיל, נשלח בעל מקצוע מטעם הנתבעת לתקן את המקרר, אך הוא סרב לתקנו בטענה, שמדובר במקרר ישן ועל כן אינו נכלל בביטוח ונגבה מהתובע עבור התיקון סך של 120 ₪- למרות שהתיקון לא בוצע בפועל ולבסוף, נאלץ התובע לרכוש מקרר חדש. ג. התובע סבור, שבהתנהלות הנתבעת יש משום תרמית והטעיה, תוך גזילת כספים ומצגי שווא ולאור השתלשלות העניינים כנ"ל, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו הסך של 10,000 ₪, בו כלל את הסכומים שנגבו ממנו, הוצאות שהיו לו בעקבות הזמנת בעלי מקצוע, עוגמת נפש, הוצאות עורך דין והוצאות עבור רכישת מקרר חדש. 2. א. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע, שכן ההסכם שנחתם עם התובע מתנה את תקופת האחריות לגבי המכשירים המפורטים, אך ורק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי מתאים לדגם לו נדרש התיקון. ב. ביום 15.8.12 נתקבלה לראשונה קריאת התובע לקבלת שירות ובה הלין, שהמקרר נוזל ובהמשך לכך, פנתה הנתבעת אל חברת "אמנה" בישראל. בעקבות פנייה זו, נשלח ביום 19.8.12 טכנאי מטעם שירות "קריסטל" לבית התובע, אשר בדק המקרר ודווח על הצורך בהחלפת מרזב ניקוז מים. הנתבעת אשרה לטכנאי להחליף את הרכיב הנדרש, אך מסיבות שאינן בשליטת הנתבעת והיות והמקרר הוא משנת ייצור 2000, אין חברת השרות יכולה לספק את הרכיב. הנתבעת סבורה, שלאור תקנות הגנת הצרכן פטור היבואן ו/או היצרן מלספק רכיבים למוצר שגילו מעל 7 שנים ובהיעדר החלפים, נבצר מהנתבעת לספק את השירות. למרות זאת, ניסתה הנתבעת לאתר הרכיבים אצל ספק חלפים, אך הדבר לא עלה בידה. ג. לאור אי יכולת להחליף הרכיבים הנ"ל, הציעו נציגי הנתבעת לתובע זיכוי כספי בעד החלק היחסי שנותר בהסכם, אך התובע סרב לכל הצעה. 3. לאחר שבחנתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן: א. הנתבעת מאשרת, שאכן ביום 10.7.11 רכש התובע הסכם שירותי אחזקה לתקופה של 5 שנים אשר כולל כיסוי למוצרי חשמל בביתו - כפי שפרט התובע בכתב התביעה- בעלות כוללת של 4,728 ₪, אשר שולמה בתשלומים חודשיים של 197 ₪ כ"א. הנתבעת גם מאשרת את העובדה, שהתובע אכן שילם תשלומיו מדי חודש בחודשו, אך מכחישה טענת התובע, לפיה הנתבעת הטעתה אותו או גזלה ממנו כספים שלא לצורך. ב. א) העולה מטענות הצדדים - כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט- הוא, שאין בעצם מחלוקת בטענות העובדתיות המהותיות, שאכן מכשירי החשמל אשר ברשימה שהציג התובע אכן בוטחו, אין מחלוקת על כך, שהתובע הודיע ואף הזמין שירות עבור מקרר שהתקלקל והנתבעת גם אינה חולקת על טענת התובע, שבסופו של יום לא תוקן המקרר והמקרר לא הובא למצבו התקין כפי שהיה בעת שנערך הסכם הביטוח. ב) טענת הנתבעת בנדון דנן היא, שהגם שהמקרר לא תוקן, יש לנתבעת הסבר וסיבה, שיש בהם כדי לשכנע את בית המשפט, שלא בשל רשלנות או מרמה או גזל לא תוקן הטעון תיקון, אלא מסתמכת על תנאי ההסכם, אשר בין היתר מצוי בו סעיף, שעל הנתבעת לתקן את הליקוי רק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים, קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל, המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי מתאים לדגם לו נדרש התיקון בעת השירות. ג. אני לא מקבל את טענת הנתבעת, שמפאת גיל המקרר, אשר נרכש בשנת 2000 (לפני כ-12 שנים) אין הנתבעת יכולה לספק את הרכיב שהיה טעון תיקון או החלפה, שכן אין לי ספק, שבעת שהנתבעת הגיעה עם התובע להסכם ובטרם נחתם ההסכם, יכל היה נציג הנתבעת לבדוק את שנת ייצור המקרר והיה מחליט אם לאור גילו יש מקום לכלול אותו ברשימת המוצרים המבוטחים, אך לאחר שהוא נכלל בין המוצרים - אין הנתבעת יכולה להעלות טענה של גיל המקרר. ד. א) בעת שהנתבעת טענה את טענתה, בדבר היעדר חלקי חלוף, הסתמכה הנתבעת על הוראות סעיף 7 של "היקף השירות", הקובע: "האחריות על פי הסכם זה תהא בתוקף לגבי המכשירים המפורטים אך ורק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים. קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל, המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי חלקים מתאימים לדגם לו נדרש תיקון בעת השירות". (ראה נ/1) ב) הנתבעת לא הוכיחה לבית המשפט, שבעת שהצדדים חתמו על ההסכם, בדקה הנתבעת, האם לפחות בעת החתימה, הייתה לחברה המייצרת את הדגמים לספק שירותי אחזקה ושברשותו קיים מלאי חלקים מתאימים לדגם מקרר משנת 2000, שכן הנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת, שביום ההתקשרות - 10.7.11- היא אכן יכלה ליתן לתובע השירות המתאים למקרר מסוג זה. ג) אם ביום ההתקשרות - 10.7.11- ידעה הנתבעת שלא ניתן לספק השירות למקרר בן 12 שנים, מוטב היה להודיע לתובע מראש, שאין כל טעם להכניס מקרר זה במסגרת האחריות הביטוחית ולא היה כל טעם לגבות תשלומים חודשיים בעד מוצר, שממילא לא מתאפשר לנתבעת ליתן לו השירות במסגרת אותה אחריות. לכן, היה על הנתבעת להוכיח לבית המשפט, שביום ההתקשרות לא נרשם כך סתם אותו מקרר, שנכלל במסגרת האחריות, כאשר בפועל - לא ניתן היה לספק לו שירות או חלקים חלופיים. 4. לאור האמור לעיל, אין כמובן מקום להעניק לתובע את מלוא סכום התביעה ובוודאי שאין מקום ואין הצדקה לחייב הנתבעת לשלם לו עבור המקרר החדש שרכש כך על דעת עצמו, אך יש מקום לקבל התביעה בחלקה - כפי שיובהר להלן: א. התובע לא הוכיח לבית המשפט, שבטרם החליט לרכוש מקרר חדש, עשה הוא מאמץ כלשהו לתקן את הטעון תיקון על ידי בעל מקצוע אחר - אם הנתבעת לא יכלה לתקן את הטעון תיקון. אילו היה מוכיח התובע, שהתיקון בוצע על ידי מאן דהוא אחר ולנתבעת לא הייתה האפשרות לתקן במסגרת האחריות, אזי רשאי היה התובע לתבוע - לכל היותר- השבת עלות התיקון או עלות החלפת החלק, כולל העבודה שהייתה כרוכה בכך, אך התובע - כאמור- לא הוכיח שתיקן המקרר אלא החליט לרכוש מקרר חדש ולכן, כפי שכבר נאמר לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעת לא בעלות המקרר החדש וגם לא בעלות התיקון, יען כי התובע לא ביצע תיקון בפועל. ב. א) עם זאת, הוכח בפני בית המשפט, שעלות רכישת שירותי האחזקה הייתה 4,728 ₪, אשר שולמה ב-24 תשלומים חודשיים של 197 ₪ כ"א. התובע צרף לכתב התביעה מכתב, שנשלח אליו על ידי גב' בניסטי סתוית, מנהלת קשרי לקוחות על ביטול ההסכם. מכתב זה לא נושא תאריך הוצאתו - אם כי בגוף המכתב נכתבו שני תאריכים בכתב יד 17.10.12 ו- 30.10.12, שאין לדעת מה פשר תאריכים אלה. מעיון נוסף במסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה, שמכתב הביטול הנ"ל נשלח בטעות, אך גם נאמר במכתב זה, שהסכם השירות והאחזקה יבוטל ויושבו הכספים בהתאם לתנאי ההסכם.. (ראה סעיף 10 וסעיף 12 למכתב שנשלח לב"כ התובע ביום 2.1.13 (נ/3). ב) מחד גיסא, וכפי שכבר צוין לעיל, לא הוכיחה הנתבעת שבעת ההתקשרות הייתה לנתבעת - באמצעות נציגיה - יכולת לספק לתובע שירות עבור המקרר הנ"ל, אך היות ומאידך גיסא, טען התובע, שלא הייתה תקלה או קריאת שירות בשנה הראשונה להתקשרות, (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 16- 17) הרי שאין מקום להשיב לתובע החזר כלשהו בגין אותה שנה, יען כי האחריות באותה שנה ניתנה לגבי כל מכשירי החשמל, שברשימה ולכן, כל תשלום ששולם במסגרת שנה זו היה על הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה ולתקן תקלות בכ"א מהמכשירים, לפי הצורך. לכן, אם לא הייתה קריאת שירות בשנה הראשונה, אין גם מקום להניח שאם הייתה קריאה כזאת, לא יכלה הנתבעת לתת השירות המבוקש. לכן, עבור השנה הראשונה אין מקום להשיב לתובע את התשלומים השוטפים ששילם. ג) התובע טוען, שלמרות שהגיעו טכנאים לתקן את התקלה, הם קלקלו אותו והמקרר הפסיק לעבוד בכלל, אך התובע לא הוכיח טענה זו. (עמ' 1 לפ', ש' 18- 19). התובע לא ידע לומר בבית המשפט מהם הסכומים המדויקים שנגבו ממנו. לצורך הבהרת עניין זה, שאל בית המשפט את התובע, מה סכום שנגבה ממנו מעבר לסכום שהיה צריך לגבות בפועל, אך תשובתו של התובע לא התייחסה לשאלה עצמה וכאשר בית המשפט הפנה תשומת לבו של התובע לטענת הנתבעת, שהיא, למעשה, זיכתה אותו בסכום העודף, השיב התובע:" ברגע שהם קיבלו את כתב התביעה, אז הפסיקו לקחת כסף". (ראה בסיפא לעמ' 1 לפ', ורישא לעמ' 2 לפ'). לכן, מתשובותיו של התובע, אין בהירות מה - בעצם- הסכום ששילם ביתר, אחרי ביטול ההסכם. ג. התובע הגיש רשימת תשלומים - ת/1- כאשר מועד התשלום הראשון ששולם הוא: 13.7.11 (עם ההתקשרות) והתשלום האחרון ברשימה הוא בתאריך 6.12.12 ובסה"כ שילם התובע - לפי רשימה זו- הוא 2,758 ₪. בעדותו בבית המשפט, מבקש התובע להשיב לו את כל הסכום המופיע ברשימה זו, קרי סך של 2,758 ₪. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 19- 20). לעומת זאת, טוען נציג הנתבעת, מר אברהם אשריאן, שהנתבעת השיבה לתובע את כל הכסף ששילם החל מחודש נובמבר 2012 ואילך. ד. א) מאחר וקבעתי לעיל, שלפחות עבור השנה הראשונה, עת לא היו תקלות ולא היו פניות לקבל שירות ולכן אין לדעת אם הייתה לנתבעת האפשרות לתקן - אם לאו, הרי בשל אותה שנה, היה על התובע לשלם את התשלומים החודשיים של 197 ₪, ובסה"כ 2,364 ₪. כל סכום העולה על סכום זה ואשר התובע שילם בפועל - על הנתבעת להשיבו לתובע - אם טרם הושב. ב) בנוסף לכך, אין ספק, שהיות והנתבעת הסכימה לבטח - בין רשימת המוצרים החשמליים- גם מקרר משנת ייצור 2000, מבלי לבדוק מלכתחילה אם בבוא יום פקודה היא תוכל לעמוד במשימה ולתקן ולספק חלקים למקרר ישן זה, הרי שהיעדר הבדיקה ואי עמידת התובע על עובדה ספציפית זו - גרם לתובע טרחה, בזבוז זמן ועוגמת נפש בצורך להזמין את הטכנאים מבלי שאלה יוכלו להושיע וליתן לתובע העזרה הדרושה. ג) בהתחשב בכל הנסיבות ובהתחשב בשירות, שבכל זאת ניתן על ידי הנתבעת לתובע (ראה רשימת פעילות טכנאי הנתבעת (נ/4), אני קובע כי בנסיבות אלה, הפיצוי הסביר שעל הנתבעת לפצות את התובע הוא סך של 1,000 ₪. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה והיות ואין בפני בית המשפט הוכחה ברורה, כמה הספיק לשלם התובע לאחר שנת האחריות הראשונה והיות ואין בפני הוכחה ברורה, מה הסכום שהנתבעת השיבה או זיכתה בו את התובע, אני מחליט כדלקמן: א. א) כל סכום ששילם התובע לנתבעת - מעבר לסך של 2,364 ₪- (כאמור בסעיף ד (א) לעיל) על הנתבעת להשיב לתובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -20.12.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמובן, שאם הנתבעת תוכיח או תציג בפני התובע הוכחה, שהיא בעצם כבר השיבה לתובע כל סכום העולה על סך של 2,364 ₪, הרי ברור מאליו הוא שאין על הנתבעת להוסיף ולשלם עוד לתובע סכום נוסף. ג. כמו כן וללא קשר עם החזרת הסכום הנ"ל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪ ( כאמור בסעיף ד(ג) לעיל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. יתרת סכום התביעה נדחית, מהנימוקים שפורטו לעיל ולאור הנסיבות, כפי שתוארו בפסק דין זה, החלטתי שלא לחייב בהוצאות נוספות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)חשמלמוצר