## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובע: מר ______, ת.ז. _________, המתגורר ברחוב _________, באר שבע. 2. הנתבעת: חברת ______ בע"מ, ח.פ. _________, העוסקת במתן שירותי ביטוח ואחזקה למוצרי חשמל, ומענה ללקוחותיה בכתובת _________, תל אביב. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום זה כולל השבת כספים שנגבו שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. ביום 10.7.11, פנתה הנתבעת אל התובע באמצעות נציגה, מר ______, והציעה לו שירות ביטוח ואחזקה ל-7 מכשירי חשמל בביתו לתקופה של 5 שנים, בעלות כוללת של 4,728 ₪, שתשולם ב-24 תשלומים חודשיים של 197 ₪. התובע הסכים לעסקה ונחתם הסכם ביטוח. 5. התובע החל לשלם את התשלומים החודשיים כסדרם. ביום 28.8.12, כשנה לאחר תחילת ההתקשרות, התקלקל המקרר בביתו של התובע, אשר נכלל ברשימת המוצרים המבוטחים. 6. התובע פנה לנתבעת לקבלת שירות תיקונים, אך נתקל בטענות סותרות ובסירוב לתקן את המקרר, תוך גביית תשלומים עבור שירות שלא ניתן בפועל. 7. עילת התביעה נולדה ביום 28.8.12, עת סירבה הנתבעת לספק את שירות התיקונים למקרר המבוטח, והמשיכה לגבות תשלומים חודשיים עבור שירות שלא סופק, תוך הפרת ההסכם והטעיית התובע. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 8. עניינה של תביעה זו הוא בסכום כספי שאינו עולה על 75,000 ₪, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט השלום. 9. מקום מגוריו של התובע הוא בבאר שבע, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בבאר שבע. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת הסכם הביטוח ## 10. הנתבעת הפרה באופן יסודי את הסכם הביטוח שנחתם עם התובע, בכך שלא עמדה בהתחייבותה לספק שירותי תיקון ואחזקה למקרר המבוטח, למרות שהמקרר נכלל במפורש ברשימת המוצרים המבוטחים והתובע עמד בכל תנאי התשלום. 11. הנתבעת סירבה לתקן את המקרר בטענה כי מדובר במקרר ישן וכי אין ביכולתה לספק חלפים, טענה המהווה הפרה בוטה של ההסכם, שכן הנתבעת הייתה צריכה לבדוק את גיל המקרר ואת יכולתה לספק שירות עבורו טרם חתימת ההסכם וקבלת התשלומים. 12. הנתבעת לא הוכיחה כי בעת חתימת ההסכם לא הייתה לה היכולת לספק שירות למקרר, ועל כן טענתה בדבר היעדר חלפים אינה יכולה לשמש לה כהגנה מפני הפרת ההסכם, במיוחד לאור העובדה שגבתה תשלומים עבור ביטוחו. 13. התנהלות הנתבעת, שכללה תחילה הודעה על ביטול הביטוח ולאחר מכן חזרה בה, תוך המשך גביית תשלומים וסירוב לתקן את המקרר, מהווה הפרה רבתי של תנאי ההסכם ופגיעה באמון שנתן התובע בנתבעת. 14. הנתבעת לא עמדה בחובתה לספק את השירות המובטח, ובכך גרמה לתובע נזקים ישירים ועקיפים, לרבות הצורך ברכישת מקרר חדש והוצאות נלוות, אשר נבעו ישירות מהפרת ההסכם על ידה. ## הטעיה ומצגי שווא ## 15. הנתבעת הטעתה את התובע במצג שווא לפיו המקרר שלו, שיוצר בשנת 2000, נכלל בכיסוי הביטוחי ויהיה זכאי לשירותי תיקון ואחזקה, בעוד שבפועל לא הייתה לה כל כוונה או יכולת לספק שירות זה עקב גילו של המקרר. 16. נציג הנתבעת, מר ______, לא בדק את שנת הייצור של המקרר טרם חתימת ההסכם, או לחילופין, ידע על מגבלות השירות עקב גיל המקרר והסתיר מידע זה מהתובע במכוון, ובכך יצר מצג שווא מטעה. 17. הנתבעת גבתה תשלומים חודשיים מהתובע עבור ביטוח המקרר, בידיעה או בחוסר אכפתיות, כי לא תוכל לספק את השירות המובטח לו, ובכך פעלה בחוסר תום לב מובהק וגרמה לתובע נזק כספי. 18. התובע הסתמך בתום לב על מצגי הנתבעת ועל ההבטחה לכיסוי ביטוחי מלא למקרר, ועל בסיס זה שילם את התשלומים החודשיים, כאשר בדיעבד התברר כי הוטעה וכי המקרר לא היה זכאי לשירות. 19. התנהלות הנתבעת, שכללה גביית כספים עבור שירות שלא ניתן ולא היה ניתן לספק, מהווה הטעיה צרכנית חמורה וגזילת כספים, המצדיקה השבת הכספים שנגבו ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו. ## חוסר תום לב בקיום ההסכם ## 20. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב קיצוני בקיום הסכם הביטוח, בכך שסירבה לספק את השירות המובטח למקרר המבוטח, תוך העלאת טענות שונות וסותרות, ובכך פגעה באמון שנתן התובע בה. 21. הנתבעת לא פעלה בשקיפות ובגילוי נאות כלפי התובע, ולא יידעה אותו מראש על מגבלות השירות הנובעות מגיל המקרר, ובכך הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה כצד להסכם. 22. הנתבעת ניסתה להתנער מאחריותה באמצעות סעיף בהסכם המתנה את השירות בקיומו של נציג מוסמך וחלפים מתאימים, אך לא הוכיחה כי בדקה תנאים אלו טרם ההתקשרות, ובכך פעלה בחוסר תום לב. 23. הצעת הנתבעת לזיכוי כספי חלקי, לאחר שכבר נגבו תשלומים רבים והשירות לא סופק, אינה מהווה מענה הולם לחוסר תום הלב בהתנהלותה ולנזקים שנגרמו לתובע, ואינה פוטרת אותה מאחריותה. 24. התנהלות הנתבעת, שכללה גביית תשלומים עבור שירות שלא סופק, תוך התחמקות מאחריותה החוזית, מהווה חוסר תום לב מובהק המצדיק פיצוי התובע בגין נזקיו ועוגמת נפשו. ## גזילת כספים שלא כדין ## 25. הנתבעת גבתה מהתובע תשלומים חודשיים בסך 197 ₪ למשך תקופה ארוכה, עבור ביטוח מקרר שלגביו ידעה או הייתה צריכה לדעת שלא תוכל לספק שירות, ובכך גזלה כספים שלא כדין מהתובע. 26. התשלומים שנגבו מהתובע עבור ביטוח המקרר, לאחר שהתברר כי הנתבעת אינה יכולה לספק את השירות המובטח, מהווים עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובע, ועל הנתבעת להשיבם במלואם. 27. הנתבעת אף גבתה מהתובע סך של 120 ₪ עבור ביקור טכנאי שלא ביצע תיקון בפועל, ובכך גבתה כספים עבור שירות שלא ניתן, דבר המהווה גזילת כספים נוספת. 28. התובע שילם סך כולל של 2,758 ₪ לנתבעת, כאשר חלק ניכר מסכום זה שולם עבור שירות שלא סופק ולא היה ניתן לספק, ועל כן על הנתבעת להשיב לו את כל הסכומים שנגבו מעבר לשנה הראשונה. 29. הנתבעת לא הוכיחה כי השיבה לתובע את כל הכספים שנגבו ממנו שלא כדין, ועל כן עליה להשיב את יתרת הסכומים ששולמו מעבר לשנה הראשונה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק. ## עוגמת נפש וטרחה ## 30. התנהלות הנתבעת, שכללה סירוב לספק שירות, טענות סותרות, גביית כספים שלא כדין והטעיה, גרמה לתובע עוגמת נפש רבה, תסכול, בזבוז זמן וטרחה מיותרת. 31. התובע נאלץ להתמודד עם קריאות שירות חוזרות ונשנות, ביקור טכנאים שלא הועילו, ושיחות רבות עם נציגי הנתבעת, כל זאת ללא כל פתרון לבעיית המקרר, דבר שגרם לו לטרחה רבה. 32. הצורך ברכישת מקרר חדש, שנבע ישירות מסירוב הנתבעת לתקן את המקרר המבוטח, גרם לתובע עוגמת נפש נוספת והוצאות כספיות בלתי צפויות, אשר הנתבעת אחראית להן. 33. הנתבעת, בהתנהלותה חסרת תום הלב, פגעה בשלוות נפשו של התובע ובאמונו במערכת, ועל כן יש לפצותו בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לו. 34. הפיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה צריך לשקף את חומרת התנהלות הנתבעת ואת הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, ועל כן סך של 1,000 ₪ כפי שנקבע בפסיקה, הינו פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין. ## אחריות הנתבעת לבדיקת המוצר ## 35. על הנתבעת, כחברת ביטוח ואחזקה, מוטלת החובה לבדוק את התאמת המוצרים לכיסוי הביטוחי טרם חתימת ההסכם וגביית תשלומים, ובכלל זה את גיל המקרר ואת יכולתה לספק לו שירות. 36. אי-בדיקת שנת הייצור של המקרר על ידי נציג הנתבעת טרם ההתקשרות, מהווה רשלנות מצידה והפרה של חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי לקוחותיה. 37. הנתבעת לא יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי המקרר ישן ואין חלפים, כאשר היא עצמה כללה אותו ברשימת המוצרים המבוטחים וגבתה תשלומים עבור ביטוחו, מבלי לבצע בדיקה מקדימה נאותה. 38. לו הייתה הנתבעת מבצעת בדיקה נאותה, הייתה מגלה כי אינה יכולה לספק שירות למקרר עקב גילו, והייתה צריכה ליידע את התובע על כך מראש ולא לכלול את המקרר בביטוח. 39. אחריות הנתבעת נובעת מכך שהיא זו שהציעה את שירות הביטוח, קבעה את תנאיו וגבתה תשלומים, ועל כן עליה לשאת בתוצאות מחדליה ואי-בדיקותיה. ## אי-הוכחת טענות הנתבעת ## 40. הנתבעת לא הוכיחה לבית המשפט כי בעת חתימת ההסכם הייתה לה היכולת לספק שירות למקרר, ובכלל זה קיומו של נציג מוסמך ומלאי חלפים מתאימים, כפי שנדרש בסעיף 7 להסכם. 41. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על בדיקה מקדימה שבוצעה לגבי המקרר טרם ההתקשרות, ובכך כשלה בהוכחת טענתה כי פעלה בתום לב וכי לא הייתה יכולה לדעת על מגבלות השירות. 42. הנתבעת לא הוכיחה כי השיבה לתובע את כל הכספים שנגבו ממנו שלא כדין, ועל כן עליה להשיב את יתרת הסכומים ששולמו מעבר לשנה הראשונה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק. 43. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע לא עשה מאמץ לתקן את המקרר באמצעות בעל מקצוע אחר, וטענתה זו אינה פוטרת אותה מאחריותה להפרת ההסכם ואי-מתן השירות המובטח. 44. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד מסודר וברור לגבי סכומי הכסף שנגבו מהתובע ולא הוכח באופן חד משמעי מהו הסכום המדויק שהושב לו, אם בכלל, לאחר ביטול ההסכם. ## חובת גילוי נאות ## 45. על הנתבעת, כחברה המספקת שירותי ביטוח, מוטלת חובת גילוי נאות כלפי לקוחותיה, ובכלל זה גילוי כל המידע הרלוונטי לגבי תנאי הביטוח, מגבלותיו והיכולת לספק את השירות. 46. הנתבעת הפרה את חובת הגילוי הנאות בכך שלא יידעה את התובע מראש על כך שגיל המקרר עלול להוות מכשול למתן שירות, ובכך מנעה ממנו לקבל החלטה מושכלת. 47. אי-גילוי המידע המהותי אודות מגבלות השירות למקרר ישן, מהווה הטעיה אקטיבית מצד הנתבעת ופגיעה בזכותו של התובע לדעת את כל הפרטים הרלוונטיים לעסקה. 48. חובת הגילוי הנאות חלה על הנתבעת גם בשלב המשא ומתן וגם בשלב קיום ההסכם, והפרתה בשני השלבים הללו מצדיקה את קבלת התביעה. 49. הנתבעת הייתה צריכה להבהיר לתובע באופן מפורש וברור כי המקרר שלו, עקב גילו, אינו זכאי לכיסוי ביטוחי מלא או לשירות תיקונים, ובכך למנוע את ההתקשרות המוטעית. ## אחריות לתיקון נזקים ## 50. הנתבעת אחראית לכל הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהפרת ההסכם, ההטעיה וחוסר תום הלב בהתנהלותה, לרבות השבת כספים שנגבו שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה. 51. הנזקים שנגרמו לתובע כוללים את הסכומים ששולמו לנתבעת עבור ביטוח המקרר שלא סופק, את הסכום שנגבה עבור ביקור טכנאי שלא ביצע תיקון, ואת הפיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה. 52. למרות שהתובע רכש מקרר חדש על דעת עצמו, הנתבעת עדיין אחראית לנזקים שנגרמו לו עד לנקודה זו, שכן היא זו שגרמה לו להגיע למצב בו נאלץ לשקול רכישת מקרר חדש. 53. הפיצוי המבוקש בסך 10,000 ₪ משקף את מכלול הנזקים שנגרמו לתובע, הן הכספיים והן הלא-כספיים, ומהווה סעד הולם בנסיבות העניין. 54. על הנתבעת לשאת במלוא עלויות הפיצוי, שכן היא זו שפעלה בחוסר תום לב, הטעתה את התובע והפרה את התחייבויותיה החוזיות, ובכך גרמה לו נזקים ישירים ועקיפים. ## עשיית עושר ולא במשפט ## 55. הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבון התובע, בכך שגבתה ממנו תשלומים חודשיים עבור שירות ביטוח למקרר, כאשר ידעה או הייתה צריכה לדעת שלא תוכל לספק שירות זה. 56. קבלת התשלומים מהתובע, ללא מתן תמורה הולמת בדמות שירות ביטוח ואחזקה למקרר, מהווה עשיית עושר ולא במשפט, ועל הנתבעת להשיב את הכספים שנגבו. 57. העובדה שהנתבעת המשיכה לגבות תשלומים גם לאחר שהתברר כי אינה יכולה לתקן את המקרר, מחזקת את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט. 58. על פי עקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט, על הנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים ששולמו לה מעבר לשנה הראשונה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק. 59. אין זה צודק והוגן שהנתבעת תיהנה מכספים שנגבו עבור שירות שלא סופק, ועל כן יש לחייבה בהשבתם המלאה לתובע. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##פסק דין## 1. א. הנתבעת פנתה אל התובע על מנת לשווק עבורו שירות ביטוח מוצרים חשמליים לתקופה של 5 שנים ובמסגרת זו הגיע מר גדי X. נציג הנתבעת (להלן:"מר X") אל דירת התובע לשם ביצוע העסקה. מר X הסביר לתובע את מהות העסקה, לפיה תבטח הנתבעת 7 מכשירים חשמליים בבית התובע - פריטים אשר פורטו על ידי התובע בסעיף 4 לכתב התביעה- זאת לתקופה של 5 שנים בעלות של תשלומים חודשיים של 197 ₪ שישולמו ב-24 תשלומים ולשם כך נחתם הסכם ביטוח בין הצדדים. (להלן:"ההסכם"). ב. א) התובע החל לשלם תשלומיו וביום 28.8.12 - כשנה לאחר שהתובע כבר נשא בתשלומים- התקלקל המקרר בביתו - מקרר אשר נכלל ברשימת המוצרים הנ"ל- ואז פנה התובע אל הנתבעת על מנת לתקן את הטעון תיקון, אך אז טענה הנתבעת לראשונה, שהביטוח בוטל לאחר ביקור הטכנאי שהגיע על מנת לבצע תיקון אבל גבה כסף ללא ביצוע התיקון. לאחר מכן ובעקבות פניית התובע, הודיעה לו הנתבעת, שחלה טעות וכי הביטוח לא בוטל ואף המשיכו לגבות תשלומים חודשיים. ב) בהמשך לאמור לעיל, נשלח בעל מקצוע מטעם הנתבעת לתקן את המקרר, אך הוא סרב לתקנו בטענה, שמדובר במקרר ישן ועל כן אינו נכלל בביטוח ונגבה מהתובע עבור התיקון סך של 120 ₪- למרות שהתיקון לא בוצע בפועל ולבסוף, נאלץ התובע לרכוש מקרר חדש. ג. התובע סבור, שבהתנהלות הנתבעת יש משום תרמית והטעיה, תוך גזילת כספים ומצגי שווא ולאור השתלשלות העניינים כנ"ל, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו הסך של 10,000 ₪, בו כלל את הסכומים שנגבו ממנו, הוצאות שהיו לו בעקבות הזמנת בעלי מקצוע, עוגמת נפש, הוצאות עורך דין והוצאות עבור רכישת מקרר חדש. 2. א. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע, שכן ההסכם שנחתם עם התובע מתנה את תקופת האחריות לגבי המכשירים המפורטים, אך ורק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי מתאים לדגם לו נדרש התיקון. ב. ביום 15.8.12 נתקבלה לראשונה קריאת התובע לקבלת שירות ובה הלין, שהמקרר נוזל ובהמשך לכך, פנתה הנתבעת אל חברת "אמנה" בישראל. בעקבות פנייה זו, נשלח ביום 19.8.12 טכנאי מטעם שירות "קריסטל" לבית התובע, אשר בדק המקרר ודווח על הצורך בהחלפת מרזב ניקוז מים. הנתבעת אשרה לטכנאי להחליף את הרכיב הנדרש, אך מסיבות שאינן בשליטת הנתבעת והיות והמקרר הוא משנת ייצור 2000, אין חברת השרות יכולה לספק את הרכיב. הנתבעת סבורה, שלאור תקנות הגנת הצרכן פטור היבואן ו/או היצרן מלספק רכיבים למוצר שגילו מעל 7 שנים ובהיעדר החלפים, נבצר מהנתבעת לספק את השירות. למרות זאת, ניסתה הנתבעת לאתר הרכיבים אצל ספק חלפים, אך הדבר לא עלה בידה. ג. לאור אי יכולת להחליף הרכיבים הנ"ל, הציעו נציגי הנתבעת לתובע זיכוי כספי בעד החלק היחסי שנותר בהסכם, אך התובע סרב לכל הצעה. 3. לאחר שבחנתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן: א. הנתבעת מאשרת, שאכן ביום 10.7.11 רכש התובע הסכם שירותי אחזקה לתקופה של 5 שנים אשר כולל כיסוי למוצרי חשמל בביתו - כפי שפרט התובע בכתב התביעה- בעלות כוללת של 4,728 ₪, אשר שולמה בתשלומים חודשיים של 197 ₪ כ"א. הנתבעת גם מאשרת את העובדה, שהתובע אכן שילם תשלומיו מדי חודש בחודשו, אך מכחישה טענת התובע, לפיה הנתבעת הטעתה אותו או גזלה ממנו כספים שלא לצורך. ב. א) העולה מטענות הצדדים - כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט- הוא, שאין בעצם מחלוקת בטענות העובדתיות המהותיות, שאכן מכשירי החשמל אשר ברשימה שהציג התובע אכן בוטחו, אין מחלוקת על כך, שהתובע הודיע ואף הזמין שירות עבור מקרר שהתקלקל והנתבעת גם אינה חולקת על טענת התובע, שבסופו של יום לא תוקן המקרר והמקרר לא הובא למצבו התקין כפי שהיה בעת שנערך הסכם הביטוח. ב) טענת הנתבעת בנדון דנן היא, שהגם שהמקרר לא תוקן, יש לנתבעת הסבר וסיבה, שיש בהם כדי לשכנע את בית המשפט, שלא בשל רשלנות או מרמה או גזל לא תוקן הטעון תיקון, אלא מסתמכת על תנאי ההסכם, אשר בין היתר מצוי בו סעיף, שעל הנתבעת לתקן את הליקוי רק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים, קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל, המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי מתאים לדגם לו נדרש התיקון בעת השירות. ג. אני לא מקבל את טענת הנתבעת, שמפאת גיל המקרר, אשר נרכש בשנת 2000 (לפני כ-12 שנים) אין הנתבעת יכולה לספק את הרכיב שהיה טעון תיקון או החלפה, שכן אין לי ספק, שבעת שהנתבעת הגיעה עם התובע להסכם ובטרם נחתם ההסכם, יכל היה נציג הנתבעת לבדוק את שנת ייצור המקרר והיה מחליט אם לאור גילו יש מקום לכלול אותו ברשימת המוצרים המבוטחים, אך לאחר שהוא נכלל בין המוצרים - אין הנתבעת יכולה להעלות טענה של גיל המקרר. ד. א) בעת שהנתבעת טענה את טענתה, בדבר היעדר חלקי חלוף, הסתמכה הנתבעת על הוראות סעיף 7 של "היקף השירות", הקובע: "האחריות על פי הסכם זה תהא בתוקף לגבי המכשירים המפורטים אך ורק כאשר לחברה המייצרת את הדגמים המפורטים. קיים נציג מוסמך ומורשה מטעמה בישראל, המספק שירותי אחזקה וברשותו קיים מלאי חלקים מתאימים לדגם לו נדרש תיקון בעת השירות". (ראה נ/1) ב) הנתבעת לא הוכיחה לבית המשפט, שבעת שהצדדים חתמו על ההסכם, בדקה הנתבעת, האם לפחות בעת החתימה, הייתה לחברה המייצרת את הדגמים לספק שירותי אחזקה ושברשותו קיים מלאי חלקים מתאימים לדגם מקרר משנת 2000, שכן הנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת, שביום ההתקשרות - 10.7.11- היא אכן יכלה ליתן לתובע השירות המתאים למקרר מסוג זה. ג) אם ביום ההתקשרות - 10.7.11- ידעה הנתבעת שלא ניתן לספק השירות למקרר בן 12 שנים, מוטב היה להודיע לתובע מראש, שאין כל טעם להכניס מקרר זה במסגרת האחריות הביטוחית ולא היה כל טעם לגבות תשלומים חודשיים בעד מוצר, שממילא לא מתאפשר לנתבעת ליתן לו השירות במסגרת אותה אחריות. לכן, היה על הנתבעת להוכיח לבית המשפט, שביום ההתקשרות לא נרשם כך סתם אותו מקרר, שנכלל במסגרת האחריות, כאשר בפועל - לא ניתן היה לספק לו שירות או חלקים חלופיים. 4. לאור האמור לעיל, אין כמובן מקום להעניק לתובע את מלוא סכום התביעה ובוודאי שאין מקום ואין הצדקה לחייב הנתבעת לשלם לו עבור המקרר החדש שרכש כך על דעת עצמו, אך יש מקום לקבל התביעה בחלקה - כפי שיובהר להלן: א. התובע לא הוכיח לבית המשפט, שבטרם החליט לרכוש מקרר חדש, עשה הוא מאמץ כלשהו לתקן את הטעון תיקון על ידי בעל מקצוע אחר - אם הנתבעת לא יכלה לתקן את הטעון תיקון. אילו היה מוכיח התובע, שהתיקון בוצע על ידי מאן דהוא אחר ולנתבעת לא הייתה האפשרות לתקן במסגרת האחריות, אזי רשאי היה התובע לתבוע - לכל היותר- השבת עלות התיקון או עלות החלפת החלק, כולל העבודה שהייתה כרוכה בכך, אך התובע - כאמור- לא הוכיח שתיקן המקרר אלא החליט לרכוש מקרר חדש ולכן, כפי שכבר נאמר לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעת לא בעלות המקרר החדש וגם לא בעלות התיקון, יען כי התובע לא ביצע תיקון בפועל. ב. א) עם זאת, הוכח בפני בית המשפט, שעלות רכישת שירותי האחזקה הייתה 4,728 ₪, אשר שולמה ב-24 תשלומים חודשיים של 197 ₪ כ"א. התובע צרף לכתב התביעה מכתב, שנשלח אליו על ידי גב' בניסטי סתוית, מנהלת קשרי לקוחות על ביטול ההסכם. מכתב זה לא נושא תאריך הוצאתו - אם כי בגוף המכתב נכתבו שני תאריכים בכתב יד 17.10.12 ו- 30.10.12, שאין לדעת מה פשר תאריכים אלה. מעיון נוסף במסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה, שמכתב הביטול הנ"ל נשלח בטעות, אך גם נאמר במכתב זה, שהסכם השירות והאחזקה יבוטל ויושבו הכספים בהתאם לתנאי ההסכם.. (ראה סעיף 10 וסעיף 12 למכתב שנשלח לב"כ התובע ביום 2.1.13 (נ/3). ב) מחד גיסא, וכפי שכבר צוין לעיל, לא הוכיחה הנתבעת שבעת ההתקשרות הייתה לנתבעת - באמצעות נציגיה - יכולת לספק לתובע שירות עבור המקרר הנ"ל, אך היות ומאידך גיסא, טען התובע, שלא הייתה תקלה או קריאת שירות בשנה הראשונה להתקשרות, (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 16- 17) הרי שאין מקום להשיב לתובע החזר כלשהו בגין אותה שנה, יען כי האחריות באותה שנה ניתנה לגבי כל מכשירי החשמל, שברשימה ולכן, כל תשלום ששולם במסגרת שנה זו היה על הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה ולתקן תקלות בכ"א מהמכשירים, לפי הצורך. לכן, אם לא הייתה קריאת שירות בשנה הראשונה, אין גם מקום להניח שאם הייתה קריאה כזאת, לא יכלה הנתבעת לתת השירות המבוקש. לכן, עבור השנה הראשונה אין מקום להשיב לתובע את התשלומים השוטפים ששילם. ג) התובע טוען, שלמרות שהגיעו טכנאים לתקן את התקלה, הם קלקלו אותו והמקרר הפסיק לעבוד בכלל, אך התובע לא הוכיח טענה זו. (עמ' 1 לפ', ש' 18- 19). התובע לא ידע לומר בבית המשפט מהם הסכומים המדויקים שנגבו ממנו. לצורך הבהרת עניין זה, שאל בית המשפט את התובע, מה סכום שנגבה ממנו מעבר לסכום שהיה צריך לגבות בפועל, אך תשובתו של התובע לא התייחסה לשאלה עצמה וכאשר בית המשפט הפנה תשומת לבו של התובע לטענת הנתבעת, שהיא, למעשה, זיכתה אותו בסכום העודף, השיב התובע:" ברגע שהם קיבלו את כתב התביעה, אז הפסיקו לקחת כסף". (ראה בסיפא לעמ' 1 לפ', ורישא לעמ' 2 לפ'). לכן, מתשובותיו של התובע, אין בהירות מה - בעצם- הסכום ששילם ביתר, אחרי ביטול ההסכם. ג. התובע הגיש רשימת תשלומים - ת/1- כאשר מועד התשלום הראשון ששולם הוא: 13.7.11 (עם ההתקשרות) והתשלום האחרון ברשימה הוא בתאריך 6.12.12 ובסה"כ שילם התובע - לפי רשימה זו- הוא 2,758 ₪. בעדותו בבית המשפט, מבקש התובע להשיב לו את כל הסכום המופיע ברשימה זו, קרי סך של 2,758 ₪. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 19- 20). לעומת זאת, טוען נציג הנתבעת, מר אברהם אשריאן, שהנתבעת השיבה לתובע את כל הכסף ששילם החל מחודש נובמבר 2012 ואילך. ד. א) מאחר וקבעתי לעיל, שלפחות עבור השנה הראשונה, עת לא היו תקלות ולא היו פניות לקבל שירות ולכן אין לדעת אם הייתה לנתבעת האפשרות לתקן - אם לאו, הרי בשל אותה שנה, היה על התובע לשלם את התשלומים החודשיים של 197 ₪, ובסה"כ 2,364 ₪. כל סכום העולה על סכום זה ואשר התובע שילם בפועל - על הנתבעת להשיבו לתובע - אם טרם הושב. ב) בנוסף לכך, אין ספק, שהיות והנתבעת הסכימה לבטח - בין רשימת המוצרים החשמליים- גם מקרר משנת ייצור 2000, מבלי לבדוק מלכתחילה אם בבוא יום פקודה היא תוכל לעמוד במשימה ולתקן ולספק חלקים למקרר ישן זה, הרי שהיעדר הבדיקה ואי עמידת התובע על עובדה ספציפית זו - גרם לתובע טרחה, בזבוז זמן ועוגמת נפש בצורך להזמין את הטכנאים מבלי שאלה יוכלו להושיע וליתן לתובע העזרה הדרושה. ג) בהתחשב בכל הנסיבות ובהתחשב בשירות, שבכל זאת ניתן על ידי הנתבעת לתובע (ראה רשימת פעילות טכנאי הנתבעת (נ/4), אני קובע כי בנסיבות אלה, הפיצוי הסביר שעל הנתבעת לפצות את התובע הוא סך של 1,000 ₪. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה והיות ואין בפני בית המשפט הוכחה ברורה, כמה הספיק לשלם התובע לאחר שנת האחריות הראשונה והיות ואין בפני הוכחה ברורה, מה הסכום שהנתבעת השיבה או זיכתה בו את התובע, אני מחליט כדלקמן: א. א) כל סכום ששילם התובע לנתבעת - מעבר לסך של 2,364 ₪- (כאמור בסעיף ד (א) לעיל) על הנתבעת להשיב לתובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -20.12.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמובן, שאם הנתבעת תוכיח או תציג בפני התובע הוכחה, שהיא בעצם כבר השיבה לתובע כל סכום העולה על סך של 2,364 ₪, הרי ברור מאליו הוא שאין על הנתבעת להוסיף ולשלם עוד לתובע סכום נוסף. ג. כמו כן וללא קשר עם החזרת הסכום הנ"ל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪ ( כאמור בסעיף ד(ג) לעיל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. יתרת סכום התביעה נדחית, מהנימוקים שפורטו לעיל ולאור הנסיבות, כפי שתוארו בפסק דין זה, החלטתי שלא לחייב בהוצאות נוספות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. כתב תביעהמסמכיםמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)מוצרחשמל