סילוק רכב חונה פגום על ידי העירייה

המכונית   1.                   מכוניתו הפגועה של התובע חנתה ברחבה ברחוב גרין בפתח תקוה ושבה חנו כלי רכב שונים. ב-8.5.2002 גרר גורר רכב את המכונית למגרש כלשהו, לפי הוראתו של הנתבע מס' 1, מן האגף לפיקוח בעירית פתח תקוה, הנתבעת מס' 2. המכונית נראתה לעין-כל כפגועה באופן רציני, כפי שאפשר להתרשם מן התצלומים שהנתבעים צירפו לכתב ההגנה.   2.                   לדברי התובע, במכונית היתה שמשה ימנית קדמית שבורה כמעט לגמרי וחסרה היתה השמשה האחורית. בעניין זה טענה הנתבעת מס' 2 בכתב הגנתה, כי לא היה במכונית פנס קדמי שמאלי, לא היו חלונות בדלתות הקדמיות, לא היה חלון אחורי והדלת השמאלית הקדמית היתה מחוצה. 3.                   לפי הנראה בתצלומי המכונית, שהנתבעת הגישה לתיק בית המשפט בעת הדיון, היתה המכונית מעוכה מעיכה רבתי גם בצדה הימני. הטענות העיקריות של התובע ושל הנתבעים 4.                   מעיון קפדני בכל טענות הנתבעים עולה, כי הם מבססים את התנהגותם על חוק אחד, על חוק עזר אחד ועל הוראות בטיחות. 5.                   בהתקרב יום ירושלים הורתה הנתבעת מס' 2 להדביק הודעה לבעל הרכב על כלי רכב שחנו במתחם הסמוך למקום שבו עמדו להערך אירועי החג. בהודעה שהודבקה על מכוניתו של התובע הוזהר בעל הרכב, שרכבו חונה במקום מעל חודש ימים ובכך נגרמת לתושבי הסביבה אי נוחות, ושהרכב יסולק על ידי העיריה תוך 48 שעות אם בעל הרכב עצמו לא יסלק אותו או שיציג לעירית רשיון וביטוח תקף לגביו. 6.                   הודעה זו מסתמכת, כנאמר בה, על חוק העזר לפתח תקוה (שמירת הסדר והנקיון), תשנ"ב-1991 (להלן חוק העזר) אך בכתב ההגנה הרחיבו הנתבעים את הסברי מעשיהם גם לתחומים אחרים. 7.                   התובע מבסס את עילת התביעה שלו על כך, שכתוצאה מגרירת רכבו לשטח פתוח נגנבו ממנו חלקים שונים והשאירוהו "ערום ועריה". 8.                   הנתבע מס' 1 הסביר לתובע שמדובר בגרירה לפי הוראת המשטרה. הנתבע מס' 1 לא הסביר לתובע מדוע נגררה מכוניתו לשדה פתוח ולא למקום גרירה של הגורר. 9.                   בכתב התביעה הרחיב התובע את הדיבור על כך, שבין שאלותיו לאגף הפיקוח העירוני בדבר מקום המצא המכונית (שהרי הוא לא ידע מה קרה לה, אולי נגנב מן החניון ברחוב גרין) ועד לגילוי שנגנבו ממנה חלקיה, עבר זמן קצר ביותר. הוא ביקש לראות בזה "תמיהות" המעוררות שאלות. 10.                   התובע קבל על כך שרק את רכבו גררו ואילו לבעלי כלי הרכב האחרים שחנו בחניון ההוא ברחוב גרין הודיעו בכרזות ברמקולים, שיזיזו את מכוניותיהם בגלל אירועי החג. 11.                   מכיוון שהנתבע מס' 1 טען באזני התובע שגרירת כלי הרכב נעשתה על פי הוראות המשטרה, פנה אליה התובע וזו הודיעה לו שהיא לא הינחתה את הנתבעת מס' 2 לגרור כלי רכב (מכתבו של רפ"ק גפני, נספח 2 לכתב התביעה). 12.                   בסוף הדיון בבית המשפט הגיש התובע לתיק שני עמודים שעליהם נדפס תמליל של שיחה בינו לבין הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 עיין בתדפיס, אמר שאינו זוכר אותו אך לא הכחיש אותו בשום פרט. 13.                   בית המשפט לא התרשם שיש בתמליל השיחה כדי להועיל לתובע. טענות הנתבעים 14.                   ניסן כרמי, מנהל אגף הפיקוח והתברואה בנתבעת מס' 2, כתב לתובע ב-16.6.2002, שרכבו של התובע פונה ממקומו "בהליך מזורז עקב המצב הבטחוני והבטיחותי." 15.                   הוא ציין, כי הנתבעת הדביקה על מכוניתו של התובע אזהרה ובה הודעה על השהות של 48 שעות שניתנה לו אך הוא לא הגיב עליה. 16.                   עוד כתב מר כרמי לתובע, כי רכבו היה מוכרז כ"מבוטל" ו"בעקבות המצב" הורחק הרכב למרחק של 50 מטרים מן המקום שבו היה 17.                   בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי ההודעה הודבקה על חלון החזית של מכונית התובע עוד ב-5.5.2002, כלומר ימים אחדים לפני המועד שהוא טען לו תחילה. אכן, ככל שלא נעשה טיפול פלילי במצלמה, שבה צילם הנתבע מס' 1 את המכונית, הודפס עליה אותו תאריך. 18.                   משרד התחבורה אישר לנתבעים, כי רכבו של התובע היה "מבוטל" ביום 15.5.2002 (נספח ב לכתב ההגנה). 19.                   עוד טענו הנתבעים, כי רכבו של התובע לא פונה ל"שדה פתוח", כפי שטען בכתב התביעה ובטיעוניו בבית המשפט, אלא למקום קרוב וסביר למקום שממנו נגרר. הנתבעים צירפו לכתב ההגנה תצלום של האתר האמור (נספח ג1 לכתב ההגנה), ברחוב העליה השניה בעיר. 20.                   עירית פתח תקוה קיימה אירוע ביום ירושלים, שחל ב-9.5.2002 ובחניון שבו חנתה מכוניתו של התובע הוקמה במה. 21.                   עוד ב-5.5.2002 סיירו במקום ראש מדור סיור ומר עזרא סחייק, רכז רישוי עסקים במשטרה והם דרשו - לא נאמר בכתב ההגנה ממי דרשו - שכל כלי הרכב יפונו מן המקום. על רכבו של התובע - נאמר בכתב ההגנה - הודבקה מדבקה גדולה ובולטת בה נתבקש לפנות את המכונית והוא הוזהר, שאם לא יציית להוראה תוך 48 שעות, יסולק רכבו. ההסבר לגרירה 22.                   לכתב ההגנה צורפה מדבקה "דוגמת" זו שהודבקה על רכבו של התובע, כאמור בכתב ההגנה. הנתבע מס' 1 אמר בעדותו בבית המשפט שהוא ראה במו עיניו פקח המדביק, לפי הוראתו של הנתבע, "את המדבקה הירוקה" על מכוניתו של התובע (שורה 6 בעמ' 2 לפרוטוקול). אולם המדבקה שהודבקה על המכונית לא היתה ירוקה כלל אלא סגולה/בורדו, כנראה בבירור בתצלומים שהוגשו לתיק בית המשפט. 23.                   שכנים במקום אמרו - לא נאמר למי אמרו -שמכוניתו של התובע נמצאת במקום כשלושה שבועות. 24.                   בהתחשב במצבו של הרכב ("פרוץ, מבוטל ברישומי משרד התחבורה מיום 16.4.2002, מופקר כשלושה שבועות, מיקומו של הרכב במקום הומה אדם ליד גן ציבורי לילדים, מרכז מסחרי ובמקום בו הוחלט על מיקום במת האירוע והמועד - יום לפני קיום האירוע, הובילו להחלטה על פינוי הרכב בשל הסיכון הבטיחותי והבטחוני הרב והמיידי הכרוך בכך" - סעיף 6.7 לכתב ההגנה), הוא נגרר כאמור. 25.                   עוד טענו הנתבעים בכתב ההגנה, כי למעשה נגרר הרכב מן המקום רק 72 שעות לאחר שהודבקה עליו ההודעה. 26.                   הנתבעים קבעו בכתב הגנתם קביעות משפטיות, לפיהן אין עליהם כל אחריות משפטית לנזקי המכונית. עובדה היא, אמרו, שהרכב נמצא במקום האירוע כשלושה שבועות בנסיבות המתוארות בכתב ההגנה (סעיף 7.2). חניית הרכב במקום במשך כשלושה שבועות מהווה "הפקרה חסרת אחריות" ואות להפקרה מוחלטת של הרכב ראו הנתבעים בכך שהרכב היה פרוץ וללא חלונות (סעיף 7.5). 27.                   מכיוון שמאז פינוי הרכב ב-8.5.02 ועד גניבתו ב-12.5.02 לא לקח התובע את רכבו, אין לו להלין אלא על עצמו. מהי גרוטה 28.                   בפרק האחרון של כתב הגנתם המפורט טענו הנתבעים, כי מדובר בגרוטת רכב, כמשמעותה בחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984, שכן מדובר ב"רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתישן, שפורק או שנקבע כרכב באבדן גמור וכן שלד של רכב או חלקים ממנו." 29.                   לפי סעיף 8 לחוק האמור, רשאית רשות מקומית לסלק גרוטות רכב שהושלכו ברשות הרבים לאחר שדרשה בכתב מבעלה או מהמחזיק בה לפנותה תוך תקופה שקבעה בדרישה והוא לא עשה כן, ולאחר שהודעה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה הודבקה עליה במקום הנראה לעין, 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק. 30.                   מכיוון שהפעולה של "השלכה" מוגדרת בחוק ככוללת, בין היתר, "נטישה" ו"השארה", לכאורה עומדות עד כאן לנתבעים טענות הדין. אלא שזה לכאורה בלבד. 31.                   למעשה פעלו הנתבעים בעניין סילוקו של רכב התובע בניגוד להוראות החוק. התובע לא קיבל התראה 32.                   סעיף 8 מחייב את הרשות לדרוש מן הבעלים של הגרוטה - ועדיין לא הגענו לבדיקת נכונות טענתה המשפטית של עירית פתח תקוה אם מכוניתו של התובע היתה גרוטה מבחינה משפטית - לפנותה תוך "תקופה שקבעה" ואם לא עשה כן, עליה לתת לו התראה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה וזאת לא פחות מ-48 שעות לפני מועד הסילוק המיועד. 33.                   יתר על כן, בעניין המסמך המאשר את מצבו של הרכב כ"מבוטל", שהנתבעים צירפו לכתב ההגנה, אין ממש בטענתם כי הוא הוכר כזה עוד באפריל, שהרי התעודה שהנתבעים צירפו לכתב התביעה נושאת את התאריך 15.5.2002, כך שלכאורה היא אינה מעידה אפילו שהרכב היה מוכרז כ"מבוטל" ביום האירוע. 34.                   זאת ועוד אחרת, המונח התמוה "רכב מובטל" המופיע בתשובה לשאילתה של עירית פתח תקוה למשרד התחבורה, אין לו זכר בחקיקה או בחקיקת משנה במדינת ישראל. 35.                   לפיכך פוסק בית המשפט שלמסמך האמור אין נפקות ואין הנתבעים יכולים להעזר בו כדי להצדיק את גרירת מכוניתו של התובע לפי הוראות חוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 (להלן החוק).. 36.                   בעל הרכב לא קיבל מן הנתבעים מעולם דרישה בדבר כוונה לסלק את רכבו אלא קיבל ישירות את ההתראה של 48 שעות וזאת בניגוד לאמור בסעיף 8 לחוק. 37.                   יתר על כן, בהודעה שהנתבעים הדביקו על השמשה החזיתית של מכונית התובע נאמר כי "רכב זה חונה כאן מעל חודש ימים", טענה שאין לה שחר וזאת על פי כתב ההגנה עצמו, שבו חוזר השימוש במונח "כשלושה שבועות" יותר מפעם אחת. 38.                   בית המשפט רואה בהתנהגותם של הנתבעים התנהגות המעידה על היעדר תום לב או על אי ידיעת החוק או בניגוד לו, שלושה גורמים שאינם מעידים דבר חיובי על התנהגותם. הוראות חוק העזר 39.                   נראה בעליל, שהנתבעים עצמם חשו שלא בנוח עם טענות ההגנה שלהם. עובדה היא, שלא הסתפקו להצדקת המעשה שעשו במכוניתו של התובע בחוק שמירת הנקיון אלא פנו אף לחפש להם סיוע בחוק העזר. 40.                   ברם בדיוק מן הטעמים שבית משפט זה מנה אותם לעיל לגבי החוק, היתה התנהגותם של הנתבעים בלתי חוקית בעליל גם אם פעלו ל"פינוי גרוטת רכב" שפרק ה' לחוק העזר דן בה 41.                   לפי הוראות פרק זה על ראש העיריה - ולא על המינהל לשיפור פני העיר, החתום על ההודעה שהנתבעים הדביקו על שמשת המכונית - לדרוש מבעל הגרוטה לסלקה תוך תקופה שתיקבע בדרישה לאתר לסילוק פסולת שראש העיריה קבע אותו. 42.                   קשה לחלוק על כך, שאין בהודעה לבעל הרכב בפרשה זו כל ציון של אתר פסולת שכזה. הוראת המשטרה 43.                   בהמשך לאמור בסעיף 8 לכתב ההגנה מצא בית המשפט טענה חלופית שלישית שהיתה עילה לנתבעים לגרור את רכבו של התובע מן המקום שבו היה. 44.                   הפעם מדובר ב"דחיפות העניין ובשל הסיכון הבטיחותי והבטחוני המיידי", מונחים המבוססים על מכתבו מיום 16.6.2002 של מר ניסן כרמי, מנהל אגף הפיקוח והתברואה בעיריה אל התובע, 45.                   אין במכתב זה זכר לעילת גרירת הרכב הנזכרת בכתב ההגנה. העילה היא, ככתוב במכתב, פניית המשטרה "לצורך אירוע". ציון העובדה שהרכב היה "פרוץ ושבור" אין בו כדי הפיכתו ל"גרוטה" כלשון חוק שמירת הנקיון. ובמכתב זה חזר מר כרמי על המונח "רכב מבוטל", שבכל הכבוד הראוי בית משפט זה לא מצא לו סימוכין בשום דבר חקיקה בתוקף במדינת ישראל. 46.                   הבעיה שיש לנתבעים בעניין ה היא, שהתובע צירף לכתב התביעה שלו אישור של רפ"ק רון גפני, סגן מפקד משטרת פתח תקוה, המאשר שהמשטרה לא נתנה לעיריה כל הנחיה לבצע גרירה של רכב לאירועי היום האמור. 47.                   הנתבעים לא עשו דבר כדי להפריך את האמור במכתב זה של רפ"ק גפני לתובע. מסקנות בית המשפט 48.                   זהותו של בעל הרכב היתה יכולה להיות ידועה לנתבעים ביום שבו החליטו לקיים את האירוע במקום שבו חנתה מכוניתו. ברם נראה בעליל שהנתבעים פנו למשרד התחבורה כדי לברר את מצבו ששל הרכב רק ב-15.5.02, כלומר לאחר שהתובע פנה לעיריה והתעניין בגורל מכוניתו. 49.                   בית משפט זה בדעה, שלמראה לוחית הרכב, שבכוונת העיריה היה להזיזו מן המקום מן הטעם של עריכת אירוע יום ירושלים במקום, אפשר היה לזהות את בעליו על נקלה, מן הסתם תוך שימוש יעיל וזריז בטלפון. שיחה או שתיים היו מגלות לנתבעים מי הבעלים של הרכב ואפשר היה להודיע לו על נקלה, שבמקום עומדים להערך אירועים חשובים ויואיל נא לסלק את הרכב מן המקום "מטעמי בטיחות ובטחון". 50.                   בנסיבות העניין אין בית המשפט נכנס לבדיקת השאלה, מניין שואבת העיריה את כוחה המשפטי לסלק כלי רכב ממקום חנייתם עקב אירועים שכאלה. 51.                   די לבדיקת שאלה זו בשעתה. 52.                   מכל מקום העיריה לא הוכיחה שהיתה לה במקרה זה סמכות כלשהי לגרור את רכבו של התובע. 53.                   מכיוון שכך, פוסק בית המשפט שמרגע גרירת רכבו של התובע ממקומו שלא כדין, חלה כל האחריות לנעשה באותו רכב על מי שגרר אותו. 54.                   (ראו עוד בעניין גירת כלי רכב על ידי רשות מקומית: ת.ק. 4417/95 אבידן נ' המועצה המקומית גבעת שמואל פ"ד בית משפט השלום בתל אביב,תשנ"ה, 4, 201). 55.                   בית המשפט פוסק, שדין התביעה להתקבל. 56.                   הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, 4,500 ₪ פיצויים. 57.                   סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 9.5.2002 ועד לתשלום המלא בפועל. 58.                   כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 800 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-24.11.2002 ועד לתשלום המלא בפועל.נזק לרכבעירייהרכב חונהרכב