## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר אלירן זידאן, יליד שנת 1981, ת.ז. _________, תושב הכפר עין-אלון, הינו אדם אשר פנה לקבלת טיפול רפואי אצל הנתבע, ונגרמו לו נזקים חמורים כתוצאה מהטיפול הרשלני. 2. הנתבע, ד"ר סאמר דאמרון, רופא שיניים במקצועו, בעל מרפאה פרטית בכפר עין-אלון, ת.ז. _________, אשר העניק לתובע טיפול שיניים רשלני ופגום, ובכך גרם לו לנזקים גופניים ונפשיים קשים. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים לתובע בסך כולל של 1,500,000 ₪ (מיליון וחמש מאות אלף שקלים חדשים), בגין ראשי הנזק המפורטים להלן: א. פיצוי בגין כאב וסבל, עוגמת נפש, אובדן הנאות חיים ופגיעה באוטונומיה, בסך של 500,000 ₪. ב. פיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד, לרבות פגיעה בכושר ההשתכרות, בסך של 400,000 ₪. ג. פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, לרבות טיפולי שיניים משקמים, טיפולים נפשיים ונוירולוגיים, תרופות, וכל טיפול רפואי אחר שיידרש, בסך של 350,000 ₪. ד. פיצוי בגין הוצאות נסיעה ואש"ל לעבר ולעתיד, לצורך קבלת טיפולים רפואיים ובדיקות, בסך של 50,000 ₪. ה. פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, בסך של 100,000 ₪. ו. פיצוי בגין עלות חוות דעת מומחים, בסך של 100,000 ₪. 4. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום שיקום הפה והלסתות, וכן בתחום הנוירולוגיה, על מנת להעריך את נזקי התובע ואת הקשר הסיבתי בינם לבין הטיפול הרשלני. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. במהלך חודש אוגוסט 2011, פנה התובע אל הנתבע, רופא שיניים במקצועו, לצורך קבלת טיפולים לשיקום הפה, במטרה לשפר את מצב שיניו ובריאותו האוראלית. 7. הנתבע, אשר קיבל על עצמו את הטיפול בתובע, העניק לו טיפול שיניים רשלני ולקוי, אשר כלל, בין היתר, הדבקת גשר קבוע בלסת העליונה, ללא הערכה נכונה של מורכבות הטיפול, התעלמות מתלונות התובע על כאבים ואי נוחות, ואי ניהול רישום רפואי אמין ומלא. 8. כתוצאה ישירה מהטיפול הרשלני של הנתבע, החל התובע לסבול מכאבי ראש עזים, סחרחורות, חוסר ריכוז, חרדות, עצבנות יתר, קושי באכילה, ונזקק לטיפולים נפשיים ונוירולוגיים ממושכים, ואף נאלץ להיעדר מעבודתו לתקופה ארוכה. 9. עילת התביעה נולדה עם התגלות הנזקים והקשר הסיבתי בינם לבין הטיפול הרשלני של הנתבע, אשר התרחשה בסמוך לאחר סיום הטיפול בחודש אוקטובר 2011, והתגבשה במלואה עם קבלת חוות דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר א. שמפנייר, אשר קבע כי הנזק נגרם כתוצאה מהטיפול הרשלני. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סמכותו העניינית של כבוד בית המשפט לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה העולה על 2,500,000 ₪, וכן מאופי התביעה כ"תביעה אזרחית" בגין נזקי גוף, בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 11. סמכותו המקומית של כבוד בית המשפט לדון בתביעה זו נובעת מכך שהנתבע מנהל את מרפאתו הפרטית בכפר עין-אלון, וכי הטיפול הרשלני נשוא התביעה ניתן במרפאה זו, הנמצאת בתחום שיפוטו של כבוד בית המשפט, בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ## ה. פירוט הטענות ## ## רשלנות רפואית בהערכת מורכבות הטיפול ## 12. הנתבע התרשל בכך שלא העריך נכונה את מורכבות הטיפול הנדרש לתובע, ובכך לא התאים את תוכנית הטיפול למצבו הרפואי הייחודי ולצרכיו, דבר שהוביל לטיפול לקוי ובלתי הולם אשר גרם לנזקים חמורים. 13. הנתבע לא ביצע את כל הבדיקות הנדרשות והמקובלות בטרם החל בטיפול, לרבות צילומי רנטגן מקיפים והערכה מקיפה של מצב הפה והלסתות, ובכך פעל בחוסר זהירות ובניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל. 14. הנתבע התעלם מנתונים רפואיים קודמים של התובע, לרבות תלונות על כאבי ראש, ובכך לא לקח בחשבון את הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בטיפול המוצע, והחמיר את מצבו הבריאותי של התובע. 15. הנתבע לא התייעץ עם מומחים רפואיים נוספים, כגון מומחה לשיקום הפה או נוירולוג, למרות מורכבות המקרה ותלונות התובע, ובכך נמנע מלקבל חוות דעת מקצועית נוספת שהייתה יכולה למנוע את הנזק. 16. הנתבע לא הציג לתובע את כל חלופות הטיפול האפשריות, לרבות טיפולים מורכבים יותר אך יעילים ובטוחים יותר, ובכך מנע מהתובע לקבל החלטה מושכלת ומבוססת על מידע מלא אודות אפשרויות הטיפול השונות. ## התעלמות מתלונות התובע במהלך הטיפול ## 17. הנתבע התעלם באופן שיטתי מתלונות התובע על כאבי ראש, סחרחורות ואי נוחות בפה שהחלו מיד לאחר הטיפול, ובכך לא פעל לבדיקה מחודשת של הטיפול או להתאמתו למצבו המשתנה של התובע. 18. הנתבע לא ייחס חשיבות מספקת לתלונות התובע, ופטר אותן בטענה כי מדובר בתופעות לוואי צפויות שיחלפו מעצמן, ובכך מנע אבחון מוקדם של הבעיה והתערבות רפואית מתאימה בזמן אמת. 19. הנתבע לא זימן את התובע לביקורות תכופות מספיק, למרות תלונותיו החוזרות ונשנות, ובכך לא עקב אחר התפתחות מצבו הרפואי ולא נקט באמצעים הנדרשים למניעת החמרת הנזק. 20. הנתבע לא תיעד כראוי את תלונות התובע ברשומה הרפואית, ובכך מנע מעקב מסודר אחר מצבו והקשה על רופאים אחרים להבין את השתלשלות האירועים ואת הקשר בין הטיפול לנזקים. 21. הנתבע לא הציע לתובע פתרונות חלופיים או התאמות לטיפול, כגון הסרת הגשר הקבוע והרכבת גשר זמני, למרות תלונותיו על סחרחורות, ובכך פעל בחוסר אחריות ובניגוד לחובתו כרופא סביר. ## רשלנות ברישום רפואי ובתיעוד הטיפול ## 22. הנתבע לא ניהל רישום רפואי מלא, מדויק ובזמן אמת אודות הטיפול שניתן לתובע, ובכך הפר חובה חקוקה המוטלת עליו ופגע בזכותו של התובע לתיעוד רפואי שקוף ואמין. 23. הרישום הרפואי שערך הנתבע אינו אמין ומכיל אי דיוקים רבים, לרבות תאריכים שגויים ופרטים חסרים, דבר המעיד על רשלנות חמורה בניהול התיק הרפואי של התובע. 24. הנתבע לא תיעד את כל הפגישות והטיפולים שניתנו לתובע, ובכך מנע אפשרות לבחון את השתלשלות האירועים ואת הקשר הסיבתי בין הטיפול לנזקים שנגרמו. 25. הנתבע לא ציין ברשומה הרפואית את רפלקס ההקאה ממנו סבל התובע בשלב מוקדם של הטיפול, למרות חשיבותו לאבחון ולתכנון הטיפול, ובכך פעל בחוסר מקצועיות ורשלנות. 26. הנתבע לא תיעד את הצעות הטיפול השונות שהוצגו לתובע ואת בחירתו של התובע, ובכך מנע אפשרות לבחון את טענותיו בדבר הסכמה מדעת ופעל בחוסר שקיפות. ## הפרת חובת הסכמה מדעת ## 27. הנתבע לא קיבל מהתובע הסכמה מדעת מלאה ומפורטת לטיפול, שכן לא הציג בפניו את כל הסיכונים, הסיכויים והחלופות לטיפול, ובכך פגע באוטונומיה של התובע ובזכותו לקבל החלטות מושכלות לגבי גופו. 28. הנתבע לא הסביר לתובע באופן ברור ומובן את ההשלכות של בחירת תוכנית טיפול זולה ומהירה יותר, ובכך מנע ממנו להבין את הסיכונים הכרוכים בבחירה זו ואת הפגיעה הפוטנציאלית בבריאותו. 29. הנתבע לא וידא שהתובע אכן הבין את כל הפרטים המהותיים של הטיפול, לרבות הצורך בטיפול בלסת התחתונה והשלכותיו, ובכך לא מילא אחר חובתו להבטיח הסכמה מדעת אמיתית. 30. הנתבע לא תיעד כראוי את תהליך קבלת ההסכמה מדעת, ובכך לא יכול להוכיח כי התובע אכן הסכים לטיפול המוצע לאחר שהבין את כל פרטיו והשלכותיו. 31. הנתבע ניצל את פערי הידע והשפה בינו לבין התובע, ובכך לא הבטיח שהתובע יקבל את כל המידע הנדרש בשפה המובנת לו, דבר הפוגע בתוקף ההסכמה מדעת. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזקים ## 32. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין הטיפול הרשלני של הנתבע לבין כאבי הראש העזים, הסחרחורות, חוסר הריכוז, החרדות, העצבנות היתרה והקושי באכילה מהם סובל התובע. 33. לו היה הנתבע נוהג כרופא סביר ומקצועי, ומעניק לתובע טיפול הולם, או לחלופין, מפסיק את הטיפול עם הופעת התלונות, היה נמנע הנזק שנגרם לתובע. 34. הנזקים שנגרמו לתובע, לרבות הצורך בטיפולים נפשיים ונוירולוגיים, הינם תוצאה ישירה וצפויה של הטיפול הרשלני וההתעלמות מתלונותיו. 35. חוות דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר א. שמפנייר, קובעת באופן חד משמעי כי הנזקים שנגרמו לתובע הינם תוצאה ישירה של הטיפול הרשלני שבוצע על ידי הנתבע. 36. הנתבע, כרופא סביר, היה צריך לצפות כי רשלנותו בטיפול, לרבות אי הערכת מורכבות הטיפול והתעלמות מתלונות התובע, תוביל לנזקים גופניים ונפשיים חמורים למטופל. ## הפרת חובות חקוקות ## 37. הנתבע הפר את חובותיו החקוקות המוטלות עליו מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ובפרט את חובתו למסור מידע מלא ומפורט למטופל, לקבל הסכמה מדעת, ולנהל רשומה רפואית אמינה. 38. הנתבע הפר את חובתו לנהוג במיומנות ובזהירות סבירה, כפי שמצופה מרופא שיניים, ובכך פעל בניגוד להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובפרט סעיפים 35 ו-36 העוסקים בעוולת הרשלנות. 39. הנתבע הפר את חובתו לנהל רישום רפואי מלא ומדויק, כנדרש על פי תקנות בריאות העם (שמירת רשומות רפואיות), התשל"ז-1977, ובכך פגע בזכותו של התובע לתיעוד רפואי אמין. 40. הנתבע הפר את חובתו לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת נזק, ובכך פעל בניגוד לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין, המחייבים כל אדם לנהוג בזהירות כלפי זולתו. 41. הפרת החובות החקוקות על ידי הנתבע מהווה עילה עצמאית לתביעה, ומחייבת את הנתבע בפיצוי התובע בגין כל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרות אלו. ## היפוך נטל הראיה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין ## 42. בנסיבות המקרה, מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראיה אל הנתבע להוכיח כי לא הייתה מצדו רשלנות שיחוב בגינה. 43. לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות המדויקות אשר גרמו לנזק, שכן הוא היה נתון לטיפול רפואי וסמך על מומחיותו של הנתבע. 44. הנזק נגרם על ידי נכס (הטיפול הרפואי והמכשור הרפואי) שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ובכך מתקיים התנאי השני להחלת סעיף 41. 45. מסתבר יותר כי אירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו, לאור התלונות שהחלו מיד לאחר הטיפול והיעדר הסבר חלופי סביר. 46. הנתבע לא ניהל רישום רפואי אמין ומלא, ובכך מנע מהתובע את היכולת להוכיח את נסיבות המקרה, דבר המצדיק את היפוך נטל הראיה. ## נזקי גוף ונפש כתוצאה מהרשלנות ## 47. התובע סובל מכאבי ראש עזים ומתמשכים, סחרחורות תכופות, חוסר ריכוז משמעותי, חרדות קשות ועצבנות יתר, אשר פוגעים באופן ניכר באיכות חייו ובתפקודו היומיומי. 48. כתוצאה מהנזקים, נאלץ התובע לעבור טיפולים נפשיים ונוירולוגיים ממושכים ויקרים, אשר לא הצליחו להשיב את מצבו לקדמותו, והוא צפוי להזדקק לטיפולים אלו גם בעתיד. 49. התובע נאלץ להיעדר מעבודתו לתקופה ממושכת, וכושר השתכרותו נפגע באופן בלתי הפיך, דבר הגורם לו להפסדים כלכליים כבדים ולפגיעה ביכולתו לפרנס את משפחתו. 50. התובע סובל מקושי ניכר באכילה, דבר המשפיע על בריאותו הכללית ועל איכות חייו, ודורש התאמות תזונתיות מיוחדות וטיפולים תומכים. 51. הנזקים שנגרמו לתובע הינם בלתי הפיכים וגרמו לו לסבל רב, עוגמת נפש, אובדן הנאות חיים ופגיעה קשה באוטונומיה, המצדיקים פיצוי הולם ומשמעותי. ## הצורך בטיפולים משקמים עתידיים ## 52. התובע יזדקק לטיפולים משקמים מקיפים ויקרים לשיקום פיו ולסתותיו, לרבות טיפולי חניכיים, גילוי אבחנתי, הכנת גשרים חדשים, שתלים דנטליים ומגנן סגרי קשיח, בעלות כוללת של מאות אלפי שקלים. 53. עלות הטיפולים המשקמים, כפי שפורטה בחוות דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר א. שמפנייר, משקפת את היקף הנזק שנגרם ואת הצורך בשיקום מקיף של מערכת הלעיסה. 54. הטיפולים המשקמים צפויים להימשך שנים רבות, ולכלול מספר החלפות של השיקום לאורך חייו של התובע, דבר המצריך הקצאת משאבים כספיים משמעותיים. 55. הנתבע אחראי למימון מלוא עלויות הטיפולים המשקמים, שכן הצורך בהם נובע ישירות מרשלנותו וממחדליו בטיפול הראשוני. 56. יש לכלול בחישוב הנזק גם את עלויות הטיפול בלסת התחתונה, שכן הזנחתה על ידי הנתבע, או אי מתן הסבר מספק לתובע על חשיבות הטיפול בה, תרמה להחמרת מצבו הכללי. ## אובדן השתכרות ופגיעה בכושר העבודה ## 57. התובע, אשר היה אדם בריא ופעיל עובר לטיפול הרשלני, נאלץ להיעדר מעבודתו לתקופה ממושכת כתוצאה מהנזקים שנגרמו לו, ובכך נגרם לו אובדן השתכרות ממשי. 58. כושר השתכרותו של התובע נפגע באופן בלתי הפיך, והוא צפוי להמשיך לסבול מהפסדי שכר גם בעתיד, עקב מגבלותיו הפיזיות והנפשיות הנובעות מהרשלנות הרפואית. 59. יש לחשב את אובדן ההשתכרות על בסיס שכרו הפוטנציאלי של התובע, תוך התחשבות בקידומו הצפוי ובתוחלת חיי העבודה שלו, אלמלא הרשלנות. 60. הפגיעה בכושר העבודה של התובע אינה מתבטאת רק בהפסד שכר ישיר, אלא גם באובדן הזדמנויות תעסוקתיות, ירידה במוטיבציה ופגיעה ביכולתו להתפתח מקצועית. 61. הנתבע אחראי לפצות את התובע בגין מלוא אובדן ההשתכרות ופגיעה בכושר העבודה, הן לעבר והן לעתיד, שכן נזקים אלו הינם תוצאה ישירה של רשלנותו. ## התנהלות הנתבע בחוסר תום לב ## 62. הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק בכך שלא התייחס ברצינות לתלונות התובע, ובכך גרם להחמרת מצבו ולסבל מיותר. 63. הנתבע ניסה להתנער מאחריותו לנזקים שנגרמו לתובע, תוך הטלת האשמה על התובע עצמו, ובכך פעל בחוסר יושר ובניגוד לחובתו המקצועית והאנושית. 64. הנתבע לא שיתף פעולה באופן מלא עם התובע בניסיון להבין את מקור הבעיה ולמצוא פתרון, ובכך פגע באמון שניתן בו כרופא. 65. הנתבע לא הציג את מלוא התיעוד הרפואי באופן שקוף ואמין, ובכך ניסה להסתיר את רשלנותו ולמנוע מהתובע את היכולת להוכיח את תביעתו. 66. התנהלות הנתבע, אשר כללה ניסיונות להטעות את בית המשפט ולסלף עובדות, מהווה חוסר תום לב דיוני המצדיק הטלת פיצויים עונשיים. ## אשם תורם של הנתבע ## 67. גם אם ייקבע כי לתובע היה אשם תורם כלשהו, הרי שאשמו של הנתבע הינו מכריע ועיקרי, ומהווה את הגורם המרכזי לנזקים שנגרמו. 68. הנתבע, כרופא מקצועי, היה בעל הידע והמומחיות למנוע את הנזק, ואילו התובע, כחולה, היה תלוי בשיקול דעתו ובמקצועיותו. 69. הנתבע לא פעל כנדרש על מנת להבטיח את בריאותו של התובע, ובכך הפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו כרופא. 70. התובע פעל בתום לב ובהתאם להנחיות שקיבל מהנתבע, ולא ניתן לייחס לו אשם תורם משמעותי בנסיבות העניין. 71. יש לדחות את טענות הנתבע בדבר אשם תורם, שכן הן נועדו להתנער מאחריותו המלאה לנזקים שגרם. ## נזקים לא ממוניים ## 72. התובע סובל מכאב וסבל פיזי ונפשי מתמשך, אשר פוגע באופן ניכר באיכות חייו, ביכולתו ליהנות מפעילויות יומיומיות וביחסיו עם סביבתו. 73. עוגמת הנפש שנגרמה לתובע כתוצאה מהטיפול הרשלני, מהנזקים שנגרמו לו ומהצורך בטיפולים רפואיים ממושכים, הינה בלתי ניתנת לכימות אך מצדיקה פיצוי משמעותי. 74. הפגיעה באוטונומיה של התובע, אשר נמנעה ממנו היכולת לקבל החלטות מושכלות לגבי גופו ובריאותו, מהווה נזק לא ממוני המצדיק פיצוי. 75. אובדן הנאות החיים של התובע, אשר נמנע ממנו לעסוק בפעילויות שאהב וליהנות מחיים מלאים, הינו נזק בלתי הפיך המצדיק פיצוי. 76. הפיצוי בגין נזקים לא ממוניים נועד לפצות את התובע על הסבל הרב שנגרם לו, ולהוות גורם מרתיע מפני רשלנות רפואית עתידית. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםמרפאת שינייםרפואהתביעות רשלנות רפואיתשינייםרשלנות