להלן פסקי דין בנושא תביעות רשלנות רפואית נגד כללית סמייל: ##רשלנות רפואית בהתקנת שיניים תותבות## 1. ביום 5.2.06 הוגשה על ידי התובע תביעה שעניינה רשלנות רפואית של הנתבעת. טען התובע כי התבעת התרשלה בביצוע התקנת שיניים תותבות לתובע. 2. ביום 5.10.06 ובהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי אובייקטיבי לבחינת טענות התובע. 3. לאחר מספר חילופין של מומחים ובסופו של יום מונה פרופסור אברמובסקי ליתן חוות דעת. פרופ' אברמובסקי קבע לאחר בדיקת התובע בסיכום חוות דעתו מיום 25.1.08 כדלקמן: "לא ניתן לבדוק התאמת תותבת אשר אינה נמצאת בפה של המטופל מספר חודשים ולציין אם הטיפול בוצע כראוי או לא". "נראה לי כי למטופל בוצע טיפול נאות, בוצעו התייעצויות ע"י רופאי שיניים כלליים והפניה לרופא שיניים מומחה לשיקום הפה ומומחה לכירוגיה פה ולסת שבסופן הוצעו מס' תכניות טיפול. אם אכן סבל המטופל מכאב או חוסר נוחות לאחר קבלת התח"ל, היה עליו כמקובל וסביר לפנות מיידית למרפאת השינים על מנת לטפל בתלונתו ולא להמתין מס' חודשים (אם או בלי שימוש בתח"ל)". 4. לאחר חוות הדעת של פרופ' אברמובסקי אפשרתי לצדדים להתייחס לבדיקתו. רק הנתבעת הגישה את התייחסותה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המומחה שעמדו על 5,750 ₪ ושולמו על ידה וכן בהוצאות הדיון. 5. שקלתי את כל נסיבות העניין ובמיוחד האמור בחוות הדעת של פרופ' אברמובסקי. בהתאם לחוות הדעת, דין התביעה להידחות ולאחר שהתובע כשל בהוכחת טענתו ולפיה הנתבעת טיפלה בו ברשלנות. 6. אשר לנושא ההוצאות, אני מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של התובע וכן את העובדה ולפיה למרות שמדובר בתביעות קטנות, עמדה התובעת על מומחה מהשורה הראשונה בתחום בו נטענה הרשלנות. אני מביא בחשבון גם כי הנתבעת נשאה באופן בלעדי בשכרו של המומחה בסך 5,750 ₪. לפיכך ובשקלול נסיבות הענין אני מורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. ##רשלנות רפואית בטיפול שורש## עניינה של התביעה שלפניי בנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מטיפול שיניים רשלני שניתן לו על ידי רופא מטעם הנתבעת ביום 2.6.09 (להלן: "הטיפול"). טענות התובע: לטענת התובע, ביום 2.6.09 הגיע למרפאה שבניהול הנתבעת לצורך טיפול שורש. בעת זריקת ההרדמה המקומית חש התובע מעין "זרם חשמלי" חזק בנקודת הדקירה, שנבע מפגיעה בעצב שמתחת ללשונו. כתוצאה מכך, סבל התובע משך כחודשיים ימים מחוסר תחושה, שהפכה עם הזמן לתחושה עמומה באזור הסנטר והשפה התחתונה. לדבריו, התחושה המלאה חזרה רק כשבוע לפני הגשת כתב תביעתו. התובע פנה לנתבעת אך זו לא השיבה לפניותיו . כתוצאה מן הטיפול הרשלני, ומשלא פעלה הנתבעת לבדיקת תלונתו, נאלץ התובע לפנות לרופאים אחרים ולבצע בדיקות שונות. התובע העמיד תביעתו על סך של 30,000 ₪ וטען לנזקים שונים, ובכללם עלויות הבדיקות שנאלץ לבצע לאחר הטיפול הרשלני, הוצאות נסיעה, אובדן ימי עבודה, החזר עלות הטיפול הרשלני, תשלום עתידי בגין טיפולי שיניים במרפאות אחרות נוכח אי רצונו לממש את זכויותיו הביטוחיות אצל הנתבעת וכן, פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מאובדן התחושה. בתשובה שהגיש התובע לכתב ההגנה של הנתבעת הוסיף, כי טענת הנתבעת לפיה הטיפול הסתיים ללא אירועים חריגים אינה נכונה, שכן הטיפול הופסק בשל כאבים עזים וחולשה כללית. עוד טען, כי לא הוסבר דבר אודות סיכונים וסיבוכים אפשריים כתוצאה מהטיפול. טענות הנתבעת הנתבעת מצידה אישרה כי התובע אכן עבר טיפול שורש בשן מספר 37 ביום 2.6.09 אך מהלכו, לטענתה, היה תקין וללא אירועים חריגים. לטיפול זה הוקדם אבחון ביום 13.5.09. אז ניתנו לתובע הסברים בדבר תוכנית הטיפול, עלותה וסיבוכים אפשריים. לאחר קבלת הסכמתו הוחל בביצוע הטיפול. ביום 5.6.09, פנה התובע לרופא המטפל וטען כי לאחר שההרדמה התפוגגה חש ירידה בתחושה באזור השפה התחתונה והסנטר בצד שמאלי, ועקב כך הוזמן למעקב. לאחר יומיים, ביום 7.6.09, חזר התובע למרפאה. לאחר התייעצות שנערכה בין רופאה במרפאה, הרופא המטפל ומומחה פה ולסת, הומלץ לתובע על נטילת ויטמין B ועריכת בדיקה במחלקת פה ולסת בבית החולים כרמל. במהלך חודש יוני, פנה התובע לקבלת החזר כספי בסך 700 ₪ בגין הבדיקה בביה"ח כרמל והובהר לו כי יש צורך להגיש בקשה בכתב. התובע הגיש בקשה אשר הועברה לטיפול מחלקת פניות הציבור ואולם, בטרם התקבלה החלטה בעניינו, בחר להגיש תביעתו זו. לטענת הנתבעת, לא נפל כל דופי בטיפול אותו קיבל התובע. התובע לא הוכיח כי חוסר התחושה נגרם כתוצאה מזריקת האלחוש אותה קיבל, ולא הביא חוות דעת רפואית ערוכה כדין מטעמו להוכחת טענותיו בכל הנוגע לטיפול הרשלני. לעניין מכתבו של ד"ר כהן מיום 10.6.09, אשר צורף לכתב התביעה, טענה הנתבעת כי אין ליתן כל משקל לאמור בו, שכן אין המדובר בחוות דעת רפואית כלל ועיקר. בכל אופן, מעיון במכתב עולה כי בבדיקה שביצע ד"ר כהן לתובע נמצא כי התובע חש במגע בשפתו השמאלית ובסנטרו. עוד טענה הנתבעת, כי אף אם חוסר התחושה הנטען נגרם כתוצאה מזריקת האלחוש, הרי שמדובר בסיבוך מוכר וידוע אשר אינו עולה כדי רשלנות. לעניין נזקיו הנטענים של התובע, טענה הנתבעת כי המדובר בנזקים מופרזים ומנופחים ואין כל קשר בינם ובין הטיפול שקיבל מאת רופא הנתבעת. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. בעדותו בבית המשפט, תיאר התובע את אובדן התחושה אשר חווה כתוצאה מן הטיפול והשלכותיה על תפקודו. ייאמר כבר כעת, כי הגם שלא הוגשה על ידי התובע חוות דעת רפואית בדבר אופיו של הטיפול או בדבר מצבו הרפואי בעקבות הטיפול, הרי שממכלול הראיות אשר הובאו שוכנעתי כי התובע אכן חווה אובדן תחושה בשפתו התחתונה ובסנטרו בצידו השמאלי, וכי הדבר נגרם עקב הטיפול. אופן התנהלותו של התובע מיד לאחר הטיפול תומך אף הוא בגרסתו זו. במסגרת סעיף 2.5 לכתב הגנתה, אישרה הנתבעת כי כבר ביום 5.9.09, היינו, כשלושה ימים לאחר הטיפול, שב התובע למרפאה והתלונן על אובדן התחושה והוזמן למעקב אצל המנהל הרפואי אצל הנתבעת. כמו כן, אישרה הנתבעת כי התובע ביקר שוב במרפאה כיומיים לאחר מכן, ביום 7.9.09, ונבדק על ידי אחת מרופאות המרפאה. הנתבעת מאשרת במסגרת סעיף 2.6 לכתב הגנתה, כי אותה רופאה מצאה לנכון לקיים התייעצות הן עם הרופא המטפל והן עם מומחה פה ולסת בעניינו של התובע, ואשר לאחריה הוחלט כי יש מקום להפנות את התובע לבדיקה במחלקת פה ולסת בבית החולים כרמל. פניית התובע לקבלת ייעוץ רפואי במחלקת פה ולסת בביה"ח פוריה וצילום שיניים (ראה החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה) מלמדת אף היא על נכונות טענותיו וכנותן לעניין זה. יחד עם זאת, טובה בעיני טענת הנתבעת ולפיה אף אם אלו הם פני הדברים, הרי שאין בכך כדי להוכיח קיומה של רשלנות מצד הרופא המטפל. התובע לא הביא חוות דעת רפואית אשר יש בה כדי לתמוך בטענתו לפיה אובדן התחושה נבע מפעולה רשלנית שבוצעה. למעשה, די בכך כדי לדחות את טענת התובע לעניין זה. מכתבו של ד"ר כהן מיום 30.6.09, לפיו התובע ציין כי תחושתו בצד השמאלי ירודה, אינה מהווה חוות דעת רפואית ערוכה כדין, ואין בו כדי להוכיח את טענת התובע בדבר רשלנות מצד הרופא המטפל. ואולם, מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצויו של התובע, ולו באופן חלקי. הן בכתב תשובתו והן בעדותו לפניי, הבהיר התובע כי טרם הטיפול לא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בו ו/או תופעות הלוואי העלולות להיגרם בעטיו. הגם שטענתו של התובע לעניין זה הועלתה כאמור כבר בכתב תשובתו מיום 18.1.10, נמנעה הנתבעת מלזמן לעדות את הרופא המטפל, לא הבהירה במסמכים או בעדות מה בדיוק הוסבר לתובע טרם הטיפול, ולא הציגה כל ראיה אחרת אשר יש בה כדי לתמוך בטענתה לפיה אכן הוסברו לתובע הסיכונים הגלומים בטיפול אותו עבר. חוק זכויות החולה תשנ"ו 1996 מסדיר היום את נושא ההסכמה מדעת לקבלת טיפול רפואי. סעיף 13 (ב)(3) לחוק קובע, כי לשם קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי על המטפל למסור למטופל מידע הדרוש לו באופן סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע, בין היתר: "הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות". כפי שצוין לעיל, שוכנעתי מעדותו של התובע ומיתר הראיות שהוגשו לעיוני, כי לתובע נגרמה אי נוחות למשך תקופה של כחודשיים וזאת בשל אובדן התחושה בפיו. לאור העובדה שהנתבעת לא הבהירה לו שקיימת אפשרות שהדבר אכן יתרחש, הרי שהתרשלה כלפיו ושללה ממנו למעשה את האפשרות ליתן הסכמה מדעת לקבלת הטיפול. אומנם, התובע לא ציין כי לו ניתן לו הסבר מספק גם בעניין תופעת הלוואי לזריקת האלחוש שאז היה נמנע מהטיפול. למעשה, ניתן לקבוע כי לא היה נמנע מכך ועל כן לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות שבהעדר ההסבר לנזק שנגרם. משכך, הרי שנזקו בר פיצוי מחמת הפגיעה באוטונומיה שלו לקבל החלטה מושכלת. ראה בעניין זה ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל חיפה פ"ד נג (4) עמ' 526. ראה גם ת"א (מחוזי – חיפה) 869/06 אסתר כהן נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בתקדין). בגין הפרת חובה זו אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 1,500 ₪. כמו כן, אני מוצאת שיש מקום לפצותו בסכום של 693 ₪ בגין עלות הצילום ה-C.T. ועלות בדיקתו בביה"ח פוריה. אכן, צודקת הנתבעת כי הפנתה את התובע לבדיקות בביה"ח כרמל. אולם, סבורני שלנוכח אופן השתלשלות העניינים בין התובע לנתבעת לאחר הטיפול, אין לזקוף לחובתו את פנייתו של התובע למרפאה אחרת בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן. מאידך, לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את עלות הטיפול מיום 2.6.09 שכן, לא הוכחה רשלנות כלשהי. אין בידי לקבל את טענות התובע בדבר נזקיו העתידיים בגין אי ניצול הביטוח אצל הנתבעת שכן, מלבד העובדה שמדובר בנזק עתידי שטרם התגבש הרי, שלא עלה בידי התובע להוכיחו כלל ועיקר. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת כאמור את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,193 ₪. כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 400 ₪ בגין הוצאותיו. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות