סמכויות שופט לגבי חפצים שנמצאו: סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) השופט א' רובינשטיין: א. השאלה שהועלתה בפרשה זו היתה פרשנות סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, שעניינה "סמכויות שופט לגבי חפצים שנמצאו". הסעיף קובע כי "הובא לפני שופט, מכוח צו חיפוש, חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו ולא הוכיח המחזיק הצדק חוקי, רשאי השופט להורות על החרמתו, השחתתו או השמדתו, אף אם לא יובא אדם לדין בקשר אליו". ב. בנידון דידן נתפסו אצל המבקשות תכשיטים שהיו חשודים כרכוש גנוב, והמבקשת 1 גם הודתה בכך כללית בחקירתה. בסופו של יום לא הועמדו המבקשות לדין, והמדינה ביקשה להחרים את התכשיטים; ואולם, לשיטת המבקשות משלא הועמדו לדין, יש להחזיר להן מה שלא הוכח כגנוב. ג. בית משפט השלום פירש את סעיף 31 כחל על חפצים שהאיסור להחזיק בהם נובע ממהותם (סמים או נשק ללא רשיון, למשל). בית המשפט המחוזי פירש פרשנות תכליתית, המביטה אל מהות הנסיבות, לרבות איסור החל על מי שמידיו נתפס החפץ, להחזיק בו. ד. לטעמנו, במישור המשפטי, נכונה פרשנות בית המשפט המחוזי, "חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו" הוא חפץ שלמחזיק בו אסור להשתמש בו או להחזיקו, שכן הוא רכוש גנוב - למשל, ולא רק חפץ שכל אדם אינו רשאי להחזיק בו כמו סמים מסוכנים. ה. ואולם, מצאנו כי במישור הדיוני לא ניתנה הזדמנות מספקת למבקשות לטעון את טענתן באשר לבעלותן בתכשיטים או חלקם ולהוכיחה. נוכח חשיבותה של זכות הקניין יש מקום להקפיד בכגון דא, ועל בית המשפט לנקוט הליך שבו הדבר יתאפשר, תוך שהנטל על המבקשות, הטוענות לזכות ברכוש. הנושא יטופל איפוא בדומה להליך שנקבע כ"פרוצדורה מתקנת" בבש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 817, 826. בהסכמת הצדדים נותנים אנו איפוא רשות ערעור, ומקבלים את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום, ובו יגישו המבקשות-המערערות תצהירים וייחקרו עליהם, ולאחר מכן יכריע בית המשפט. הערעור מתקבל לפי האמור, אך נשוב ונאמר כי במישור המשפטי הפרשני קיבלנו עמדת המדינה. מעצרמשפט פלילישופטיםסדר דין פלילי