שימוש חורג: כלבייה על קרקע חקלאית השופט ע' פוגלמן: העותרים הם חברי אגודת כפר רות ומתגוררים בה. בשנת 1997 הסבו העותרים מבנים הממוקמים בנחלתם ששימשו לגידול צמחים לשימוש ככלביה. בשנת 2005 ביקשו העותרים את הסכמתו של מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) למתן היתר בנייה לצורך הרחבת בית המגורים והכלבייה. בחלוף כארבע שנים, הודיע המינהל כי הוא מתנה את אישורו בהפסקת פעילות של פנסיון ואילוף כלבים. על כן פנו העותרים לבית המשפט המחוזי בתובענה לפסק דין המצהיר כי פעילות כאמור מותרת על קרקע המיועדת לשימוש חקלאי. בעוד ההליך מתנהל, קיבלה הנהלת מינהל מקרקעי ישראל את החלטה מס' 3209 שבה נקבע: "הנהלת המינהל מאשרת את הצעת מנהלת האגף החקלאי להכיר בגידול בעלי חיים שלא למטרות מזון כפעילות חקלאית"; וכי "באשר לשטח בו מבוצעת רכיבה, הפעילות הטיפולית ופעילות אחרת תמורת תשלום נקבע כי תוכר פעילות מסחרית". בית המשפט המחוזי דחה את תובענת העותרים וקבע כי החזקת בעלי חיים לצורך עסק כלכלי היא שימוש חורג בקרקע חקלאית. על פסק הדין הגישו העותרים ערעור התלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 1601/13). לאחר שהוגש הערעור, התקבלה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל הקובעת כי שימוש בקרקע חקלאית לצורך שירותי טיפול, אחסנת בעלי חיים, ריפוי וטיפול באמצעות בעלי חיים, רכיבה טיפולית, לימודי רכיבה ואחסנת בעלי חיים היא שימוש לא חקלאי. על רקע השינוי במצב המשפטי, ביקשו העותרים לתקן את כתב הערעור, אך בקשתם נדחתה. מכאן העתירה שלפנינו המכוונת לחוקיותה של החלטה 1316 של מועצת המינהל. לטענת העותרים, סמכות מועצת מקרקעי ישראל מוגבלת לקביעת מדיניות בלבד. לשיטתם, הקביעה הקונקרטית לגבי כל שימוש ושימוש - אם חקלאי הוא אם לאו - מסורה לטריבונל שיפוטי בלבד מכוח חוק יסוד: השפיטה. מכאן טענת העותרים כי החלטה 1316 נתקבלה בחוסר סמכות ועל כן היא בטלה. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. ככלל יימנע בית משפט זה מלהידרש לעתירה שהוגשה בלא שקדמה לה פנייה לרשות הרלוונטית. עיון בעתירה מעלה שהעתירה דנן הוגשה בלא שהעותרים פנו קודם לכן למועצת מקרקעי ישראל, שטחו את טענותיהם ונתנו לה שהות להשיב לפנייתם. במצב דברים זה, לא ראינו להידרש לעתירה בעת הזו. העתירה נמחקת אפוא תוך שטענות העותרים שמורות להם. אין צו להוצאות. בעלי חייםכלבחקלאותקרקע חקלאיתשימוש חורג