עתירה לבג"ץ לבטל את סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל להלן: החוק או חוק ההוצאה לפועל), המסמיך את רשם ההוצאה לפועל להטיל הגבלות על רישיון הנהיגה של החייב. העתירה 1. העותרים, שניהם חייבים בהוצאה לפועל שרישיונם הוגבל, טוענים כי סעיף 66א(6) לחוק אינו חוקתי מאחר ש"הוא בניגוד לסעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו" ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה. לטענתם, הסעיף אינו הולם את ערכי מדינת ישראל ותכליתו אינה ראויה באשר הוא נועד להטיל מורא בחייבים. עוד נטען כי הסעיף אינו מידתי משום שנעשה בו שימוש "סיטונאי", גם כלפי חייבים שאין להם כיצד לשלם את חובותיהם ואין בו כדי להביא לגביית החובות. הם מתארים גידול עקבי באחוז הבקשות המוגשות להטלת הגבלה על רישיון הנהיגה, וגידול באחוז הבקשות המתקבלות בהתאם. את טענותיהם הם מבססים באמצעות נתונים הלקוחים בעיקר מדוחות של רשות האכיפה והגבייה. 2. המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף. המשיבים 2-1 טוענים כי בית משפט זה כבר דן בסוגיה מושא העתירה בעבר, ומפנים לבג"ץ 5440/11 חן נ' שר המשפטים (11.3.2012) (להלן: בג"ץ חן), בו נדחתה עתירה לביטול סעיף 66א(6) לחוק מאחר שלא הונחה בה תשתית עובדתית מינימאלית המבססת את הנטען. לטענת המשיבים 2-1, גם העתירה שלפנינו אינה מכילה תשתית עובדתית שיש בה כדי להוכיח את הנטען. לכך מוסיפה המשיבה 3 כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה, שכן העותרים כלל לא ביססו את הטענה כי הסעיף פוגע בזכות אדם חוקתית ומכל מקום הסעיף עומד בתנאי פסקת ההגבלה. הכרעה 3. צודקים המשיבים כי בבג"ץ חן נדונה ונדחתה עתירה דומה ביותר, שבה התבקש סעד זהה לגבי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל. הנשיא א' גרוניס ציין בפתח פסק הדין (פסקה 3) כי: "הסעיף נשוא העתירה נחקק במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל משנת 2008 ומהווה תוצר של דיונים שונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת. במסגרת התיקון לחוק צומצמה האפשרות ליתן צווי מאסר כנגד חייבים, תוך שהוקנו לרשם ההוצאה לפועל סמכויות להטיל על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם מגבלות שונות. נראה, כי המנגנונים שנקבעו בחוק מבקשים לאזן בין זכויות הקניין של הזוכים, לבין החובה לשמור על זכויות החייבים וכבודם. כך, נקבע כי הטלת מגבלות תיעשה אך במקרים בהם מדובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, או בחייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו (קרי, בהתקיימות תנאי מן התנאים שבסעיף 66ב לחוק). כן נקבע כי בטרם כניסתן לתוקף של מגבלות תישלח אל החייב הודעת התראה (סעיף 66ג), וכי המגבלות יוטלו בהתאם לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאיזן בין הפגיעה בחייב לבין זכויות הזוכה, בשים לב להליכים האחרים שננקטו נגד החייב (סעיפים 66א ו-66ד). הסעיף הספציפי שנגדו מכוונת העתירה אף קובע כי הגבלה של התליית רישיון נהיגה "לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו". הנה כי כן, דרך ארוכה יש לעבור על פי החוק עד שתופעל הסנקציה הקבועה בסעיף. נראה כי אף העותר ער לכך, ועל כן, בפועל, עתירתו מכוונת בעיקר כלפי אופן היישום של הסעיף בלשכות ההוצאה לפועל בכלל, ובמקרה האישי שלו בפרט, ולא כנגד הוראת הסעיף גופה." הגם ש"דרך ארוכה יש לעבור על פי החוק עד שתופעל הסנקציה הקבועה בסעיף", נמנע הנשיא גרוניס מלהביע עמדה לגבי המנגנון הקבוע בחוק או חוקתיות התיקון לחוק, ודחה את העתירה על הסף מן הטעם שהעותרים לא פרשו תשתית עובדתית, ולו מינימאלית, שיש בה לבסס את הטענה כי יישום הסעיף אינו מידתי. 4. אף אנו איננו רואים הכרח להביע עמדה לגבי הוראת סעיף 66א(6) לחוק בגדרי העתירה הנוכחית, שכן גם את העתירה הזו יש לדחות על הסף הואיל ואינה מניחה תשתית עובדתית ומשפטית מספיקה, המבססת את טענות העותרים. צודקת המשיבה 3 כי טענת העותרים לפיה הסעיף פוגע בזכות אדם חוקתית, נטענה באורח סתמי, בעלמא וללא ניתוח משפטי הולם. ניתוח כאמור בולט במיוחד בהיעדרו בהתחשב במנגנוני האיזון שנקבעו כתנאי להפעלת הסנקציה שבסעיף 66א(6) לחוק, שיש בהם כדי לרסן באופן פנימי את פוטנציאל הפגיעה בחייבים. גם הטענות שהועלו ביחס לאופן היישום של הסעיף, דהיינו הטענה כי רשמי ההוצאה לפועל עושים שימוש בלתי מידתי בסנקציה זו, "בסיטונאות" כנטען, לא בוססה בנתונים ובעובדות כנדרש. הנתונים היחידים שגובו באסמכתאות נוגעים לשנים 2012 - 2013 בלבד, אף שתיקון מס' 29 נכנס לתוקף כבר בשנת 2009. נתונים אחרים שהובאו אינם רלוונטיים לעניין או שהם מתייחסים לכלל המגבלות הקבועות בסעיף 66א (לקבל או להחזיק בדרכון, לעכב יציאה מהארץ, להשתמש בכרטיס אשראי וכיו"ב) מבלי להבחין ביניהן. גם שני המקרים הפרטניים שאותם מתאר בא-כוח העותרים כדוגמה להפעלה גורפת כביכול של הסנקציה מצד רשמי ההוצאה לפועל, אינם יכולים לבסס - ולו באופן לכאורי - את טענות העותרים או להצדיק את הסעד שהתבקש. יצוין כי באשר לעניינם הפרטני של העותרים, אין התייחסות של ממש בעתירה. סוף דבר, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, לא יהיה צו להוצאות. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)הוצאה לפועל