המערערת מבקשת לפסול את הרשם מלדון בעניינה ולהורות על ביטול החלטותיו שניתנו לאחר הגשת בקשת הפסלות. לטענתה, אין כל אפשרות מעשית לשכנע את הרשם לשנות את קביעתו שלפיה המערערת לא הביאה ראיות לביסוס יסוד ההכבדה, שכן במסגרת דיון בבקשת ביטול צו עיקול זמני לא קיימת כל אפשרות להביא ראיות נוספות מלבד הראיות שצירפה, לרבות התצהיר. לדברי המערערת, מדובר בקביעה פוזיטיבית של הרשם אשר ניתנה, לדבריו, לאחר עיון מדוקדק בכתבי הטענות שהוגשו. מדובר אם כן, לטענת המערערת, בהבעת עמדה נחרצת שאין כל אפשרות מעשית לשנותה. המערערת מוסיפה כי הערה זו בוטאה בשלב הסופי של ההליך, בסיפת ההחלטה שבה ביטל הרשם ע' רט את העיקול הזמני, ובכך סיים למעשה את הדיון. המערערת מציינת כי המשיב לא הגיש את הבקשה לביטול העיקול באופן מידי. לדעתה, גילה המשיב בהתנהלותו זו כי אין לדידו כל דחיפות בביטולו. לכן, לטענת המערערת, ניתן היה להעביר את הדיון למותב אחר מבלי שייגרם למשיב נזק או עיוות דין. 7. דין הערעור להידחות. המערערת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה לפסול את הרשם ע' רט מלדון בעניינה. כבר נפסק בעבר כי אין בעובדה שאותו שופט דן בעבר בהליך דומה באותו עניין כדי לשמש עילה לפסילת השופט או הרשם (למשל, ע"א 5183/14 רופל נ' מדינת ישראל (2.9.2014)). בנוסף, הדין הנוהג הוא כי ככלל, אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. כך אמנם נעשה גם במקרה דנא (השוו: ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג (11.5.2014)). יתרה מכך, הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש (למשל, ע"א 871/13 וייס נ' שילה (26.1.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). כאמור, במקרה דנא, לא הצביעה המערערת על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיה, ואין בהערת הרשם ע' רט בשולי החלטתו מיום 18.9.2014 כדי להקים עילת פסלות. ממילא, סיים הרשם ע' רט לדון בבקשה לביטול העיקול הזמני ואף הכריע בה. על הכרעתו ניתן כמובן להשיג בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין. כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. פסלות שופט