1. ערעור על שיעור נכות היציבה של המערערת 10% מיום 1.05.2012. 2. המערערת, רופאה רדיולוגית, נפגעה ביום 12.11.2011 כאשר תוך כדי כוונון כיסא בחדר העבודה במרפאה הסתובב גב הכיסא ופגע בראשה. התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. ביום 15.01.2012 וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור של 10% בגין טנטון החל מיום 1.05.2012. הוועדה קבעה כי לא נותרה למערערת נכות נוירולוגית ואורתופדית בגין התאונה. המערערת הגישה ערר על ההחלטה. 3. ביום 18.11.2012 התכנסה וועדה רפואית לעררים. הוועדה שמעה את תלונות המערערת וערכה לה בדיקה קלינית. ממצאי הבדיקה העלו כי: "א.א.ג- מוסרת על טנטון בתיקה בדיקת שמיעה מ-14/9/12 ובה שמיעה תקינה משמאל, מימין ישנה ירידה שטוחה בין 25-35DB אך מענים קוכילאריים נמצאו תקינים מ-2 הצדדים עד HZ7000 דבר המצביע על שמיעה מימין טובה מהבדיקה הטונלית סף קליטת הדיבור 25DB מימין ו10DB משמאל. אורטופדית- מחזיקה הצוואר בנוקשות גם כשמתהלכת וגם בישיבה. בבדיקה אין כיווץ שחרור בע"ש צווארי. הגבלה קלה ביישור ובכיפוף וגם בסיבוב לימין ושמאל, ביישור המקסימאלי היום לא מתקבלת קרינה לידיים לא נמצא חסר נוירולוגי אובייקטיבי בידיים. כוח אגרוף תקין תנועות כתפיים מלאות לכל המישורים. נוירולוגית- הנבדקת מתארת תאונה שבמהלך נבדקהבפנים משמאל ממשענת כיסא מאז תלונות על סחרחורות כאבי ראש בהדרגה תלונות מפוזרות נוספות. מבחינה נוירולוגית עברה בירור מקיף. בדיקת CT אנגיו דווח על דיסקציה של קרוטיס פנימית משמאלMRI מח ללא עדות לנזק רקמתי במוח. בבדיקתה היום אין סימן לקורנרמשמאל, לא נשמע אוושות מעל עורקי הצוואר. מסרה על ירידת תחושה בפנים משמאל המשתנה בקו האמצע.. לשון בקו האמצע, יתר הבדיקה הנוירולוגית מפורטת בגבולות הנורמה. נבדקה על-ידי פרופ' נתן ברונשטיין 23/9/12 והתרשם ממצב פוסט חבלתי, המליץ על בדיקת SPECT אשר בוצעה 15/10/12 ודווח על ירידה בפרפוזיה לאונה הפריטלית. בקשר לכך לציין שאין ביטוי קליני לכל סבל הקשור לאזור האנטומי הנ"ל ופיזיולוגית ידוע כי הפרפוזיה המוחית חייבת לרדת באופן משמעותי בכדי שיופיעו סימנים קליניים כלשהם. ב-CT אינגיו שבוצע, לכל היותר דווח על היצרות 50% שעם היצרות כזאת אפילו לא חושבים על התעבות או טיפול אחר. לציין לאחר העיון בחומר בתיקה שיש תלונות קודמות על כאבי ראש וסחרחורות ב-2008 ו-2004. EMG 18/12/11 (צ.ל 28/12/2011- א.ר) פגיעה שורשית C7 בשני הצדדים. MRI 22/4/11 בלט דיסק אחורי בגובה C4-C5 C5-C6 בקע, בלט C5-C7. MRI 30/11/11 עם הזרקת גדוליניוםנמצאו בלטים בגובה5C4-C, C5-C6 , C6-C7 לחץ קל על קצות חוט השדרה C5-C6משמאל". הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר רייכל 10/1/12 הוועדה לא מקבלת לא את ממצאיו ולא את מסקנותיו. גם ד"ר רייכל נותן נכות בגין פגיעה שורשית שלא נמצאה היום הן בבדיקה הנוירולוגית והן בבדיקה האורטופדית. טווח התנועות המוגבל של הצוואר קל מאד יחסית. הוועדה בדעה שלא סביר שמכה על הפנים תגרום לפריצת דיסק שתוארה ב-22/4/12 וקרוב לוודאי שהמצב היה קיים קודם לכן וזה מצב ניווני ולא חבלתי. הוועדה לא רואה כל קש"ס בין תלונותיה לתאונה הנדונה". לאור האמור, דחתה הוועדה את הערר. טענות הצדדים 4. טענותיה העיקריות של המערערת במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הן כדלקמן: בהתייחס לנכות האורתופדית - 4.1 קביעת הועדה לפיה אין קשר סיבתי בין נכותה האורטופדית של המערערת בעמוד השדרה הצווארי לבין תאונת העבודה אינה מנומקת ואף אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקות ה-MRI שבוצעו למערערת לאחר התאונה. שלילת קשר סיבתי אינה יכולה להתבסס על השערות והנחות וככל שהוועדה מתייחסת למצב קודם עליה להפנות לחומר רפואי רלוונטי. 4.2 הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר רייכל מיום 10.01.2012 לפיה המערערת סובלת מהגבלה בתנועות צוואר ורדיקולופתיה כתוצאה מפריצת דיסק לאחר תאונת העבודה. קביעת הוועדה שהיא אינה מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר רייכל אינה מנומקת כנדרש. 4.3 הוועדה לא התייחסה לאופי הפגיעה המיוחד. 4.4 הוועדה לא התייחסה לטענותיה בכל הנוגע לפגיעה השורשית בידיה שנגרמה לה בעקבות תאונת העבודה הנדונה והתעלמה ממצאי בדיקת EMG מיום 28.12.2011 מהם עולה כי המערערת סובלת מפגיעה שורשית ב -7C דו צדדית. בהתייחס לנכות הנוירולוגית - 4.5 בפרק הסיכום והמסקנות הוועדה התייחסה אך ורק לנכות האורתופדית. הוועדה לא התייחסה כלל לקשר הסיבתי שבין הנכות הנוירולוגית לתאונה. 4.6 הוועדה התעלמה מממצאי ה-MRA מיום 21.04.2011 שם צוין כי מדובר בדיסקציה על רקע טראומטי. 4.7 הוועדה התעלמה לחלוטין מחוות הדעת של ד"ר סולה. 4.8 הוועדה לא התייחסה למכתבו של פרופ' בורנשטיין מיום 23.09.2012. 4.9 הוועדה שגתה כאשר קבעה כי המערערת התלוננה על סחרחורות קודם לתאונהבשנים 2004 ו-2008. המערערת התלוננה על סחרחורות וכאבי ראש בשנת 2004 בעקבות מכה שקיבלה בביתה אך אלו נמשכו 3 ימים בלבד, ומאז ועד לתאונה לא סבלה המערערת מסחרחורות ו/או כאבי ראש. לא ניתן לייחס "מצב קודם" ו/או לשלול קשר סיבתי על סמך תלונה אחת משנת 2004. 4.10 הוועדה לא דנה כלל באפשרות הפעלתה של תקנה 15 בעניינה של המערערת, חרף העובדה כי מאז התאונה אין ביכולתה לעבוד במשרה מלאה והכנסותיה נפגעו בצורה משמעותית לזמן לא מוגבל. 5. המשיב הסכים להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתדון בתקנה 15 ואולם התנגד לטענות המערערת בהתייחס לנכות האורתופדית ולנכות הנויורולוגית. 5.1 לעניין הנכות האורתופדית נטען כי קביעת הוועדה לפיה לא סביר שאופי הפגיעה יגרום לפריצת דיסק היא קביעה רפואית. הוועדה ביססה החלטתה על הבדיקה הקלינית שביצעה לפיה למערערת הגבלה קלה בתנועות הצוואר שאינה מזכה בנכות. 5.2 באשר לנכות הנוירולוגית נטען כי המערערת נבדקה בבדיקה קלינית על-ידי נוירולוג שישב בוועדה. הנוירולוג בחן את ממצאי בדיקות הדימות שצירפה המערערת ועל בסיסם קבע כי לא קיים ליקוי נוירולוגי כלשהו כתוצאה מהתאונה. הוועדה התייחסה למסמכים רפואיים לפיהם המערערת התלוננה על סחרחורות וכאבי ראש טרם התאונה. לאור האמור, לא נפל ליקוי או פגם בהתייחסות הוועדה לעניין זה. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל מהטעמים המפורטים להלן. 7. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) הוד-המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999) וההפניות שם]. בנוסף יצוין, כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 8. במקרה דנן, קביעת הוועדה לפיה אין קשר סיבתי בין הנכות האורתופדית של המערערת בעמוד שדרה צווארי אינה ברורה. הקביעה לפיה "לא סביר" שמכה על הפנים תגרום לפריצת דיסק אינה מנומקת, בפרט לאור העובדה שהפגיעה הינה "צליפת שוט". יתר על כן, קביעת הוועדה לפיה מדובר במצב קודם שמקורו ניווני ולא חבלתי אינה מנומקת ואינה מעוגנת במסמכים רפואיים. אין כל התייחסות לתלונות של המערערת על כאבים בצוואר טרם התאונה וכן בבדיקות ה - MRI לא אובחנו שינויים ניווניים. אמנם, אין לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר רייכל. ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה לפיהם הגבלת תנועות הצוואר של המערערת קלה מאד ואין הגבלה שורשית היו שונים מממצאיו של ד"ר רייכל לפיהם למערערת הגבלה בינונית בתנועות וקיימת ירידה בתחושה בידיים ומכאן השוני במסקנות. עם זאת, קביעת הוועדה לפיה המערערת אינה סובלת מפגיעה שורשית בידיים מתעלמת מממצאי בדיקת ה -EMG מיום 28.12.2011 בדבר פגיעה שורשית 7C דו-צדדית ועל כן אינה מנומקת כנדרש. 9. באשר לנכות הנוירולוגית - לפי ממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית ובבדיקות ההדמיה, המערערת אינה סובלת מליקוי נוירולוגי. לאור היעדרם של ממצאים בדבר נכות נוירולוגית מובן שהוועדה לא נדרשה לדון בקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. הוועדה התייחסה למכתבו של פרופ' בורנשטיין ולתוצאות בדיקת ה -SPECT אליה הופנתה על ידו לפיהן דווח על ירידה בפרפוזיה לאונה הפריטלית. הוועדה הסבירה כי אין ביטוי קליני לממצאים הנ"ל וכי לפי תוצאות ה-CT אין מדובר במצב המחייב התערבות או טיפול. עם זאת, הוועדה לא התייחסה כלל לחוות דעתו של ד"ר סולה, מומחה לנוירולוגיה מיום 12.12.2011 לפיה המערערת סובלת מכאב מעורק תרדמה וכי מצבה הרפואי תואם נכות בשיעור של 10% בלפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I) מותאם. כך גם, הוועדה התייחסה שתי תלונות קודמות של המערערת בדבר כאבי ראש וסחרחורות משנת 2004 ומשנת 2008. לכתב הערר צורף אישור רפואי של ד"ר רוזנפלד גלינה לפיו משנת 2004 ועד למועד התאונה, המערערת לא התלוננה על כאבי ראש וסחרחורות. 10. אשר על כן, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשוב ותשקול את הקשר הסיבתי בין הנכות האורטופדית של המערערת לבין התאונה בהתחשב בממצאי בדיקות ה-MRI וה - EMG. בנוסף, הוועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר סולה מיום 12.12.2011 ותבחן שוב את המסמכים הרפואיים בתיק של המערערת המעידים על תלונות בדבר כאבי ראש וסחרחורות עובר למועד התאונה, הוועדה תשוב ותשקול את מסקנותיה בדבר הנכות הנוירולוגית לאור חוות הדעת של ד"ר סולה והמסמכים הרפואיים בדבר מצב קודם. הוועדה תדון באפשרות הפעלת תקנה 15 לאור טענות המערערת בדבר מעבר לעבודה חלקית וירידה משמעותית בהכנסות בעקבות התאונה. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. 11. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין למשיב, שאחרת, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בהסכמת המשיב להחזיר את הדיון לוועדה לצורך דיון בתקנה 15. 12. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. נכותערעורתאונת עבודה