נכות כללית צמיתה בשיעור 53% טענות המערערת 2. הוועדה הותירה את נכותה הנפשית של המערערת על כנה חרף שלא חל שיפור במצבה, וחרף שבהתאם לשינוי החקיקה שהתרחש היה על הוועדה להגדיל את הנכות. מצבה של המערערת הוכר כפגיעה בינונית לפי התקנות הישנות. הדין החדש שנכנס לתוקפו החל מיום 1/3/12 מתייחס לאותן אבחנות בדיוק, וקובע נכות שונה לחלוטין. סעיפי הליקוי המתאימים על פי החומר הרפואי ואף אם החלטת הוועדה מדרג ראשון עומדת על כנה, הינן 34(א)(3) או 34(א)(4). 3. שימוש בסעיף "סל" שרשום בתקנות הניפוי, אולם שאין לו ממצא רפואי תומך והמנוגד לאבחנות הרפואיות ולעובדה שהפגיעה הינה בתאונות מוכרות. אין מחלוקת לעניין הפגיעה הקיימת בתחום הנוירולוגי, אין גם מחלוקת כי הפגיעה המתוארת בסעיף הליקוי, אינה תואמת את התיסמונת ממנה סובלת המבוטחת, ואין פגיעה בעצב הספציפי בו מדובר. אין גם מחלוקת כי הפגיעה הנוירולוגית המתוארת נקשרה על ידי הוועדה לתאונת הדרכים שעברה המערערת ואין גם מחלוקת שמדובר בפגיעה תיפקודית למהדרין. דווקא לאור העובדה שמדובר בפגיעה תיפקודית משמעותית עולה השאלה מדוע נבחר דווקא סעיף הליקוי המנופה. 4. מבחינה אורטופדית - המשיב מבקש להיתלות במשפט שחולץ מפיה של המערערת, כי היא אינה מערערת מבחינה אורטופדית. גם בגוף הערעור אין מחלוקת על כך שהמערערת סובלת מהגבלה קלה כממצא שאינו במחלוקת, אולם השאלה הינה מה המשמעות של אותה הגבלה קלה. לעניין זה, שתיקת המשיב יש לפרשה כהסכמה לטיעוני המערערת. טענות המשיב 5. המשיב טען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כי הוועדה נשוא הערעור רשמה את תלונות המערער, ערכה בדיקה קלינית יסודית, התייחסה למסמכים, בדיקות וחוות דעת שעמדו בפניה ובהתאם הגיעה למסקנותיה ולהחלטתה. 6. הוועדה הפנתה את המערערת לקבלת חוות דעת פסיכיאטר - פרופ' דב אייזנברג, אשר בדק את המערערת והתייחס למסמכים רלוונטיים שעמדו בפניו, ולאור כל אלה קבע כי המערערת סובלת מהפרעה הסתגלותית ומצבה מתאים ל-10% נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(א)(2). פרופ' אייזנברג מציין בחוות דעתו, בין השאר, כי אין עדות לתכנים פסיכוטיים או בתר חבלתיים, התייחס למצבה ולטיפול אותו מקבלת המערערת וכן התייחס למכתבו של ד"ר גיישין מיום 28/2/12. 7. מבחינה נוירולוגית, הוועדה ציינה שהמערערת סובלת מכאבי ראש וסחרחורות כביטוי של בעיה נפשית וזאת על פי מכתב מרופא נוירולוג ד"ר גור מיום 10/8/11, עוד ציינה הוועדה כיCT מוח ללא ממצאים ומשכך קבעה כי יש להותיר את הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון על כנה. המשיב מציין כי אין סעיף ספציפי לכאבי ראש וסחרחורות, וכי גם המערערת לא הצביעה על סעיף שכזה, לכן, במצב דברים זה, קבעה הוועדה סעיף ליקוי נוירולוגי בשים לב לממצאים שעלו מבדיקתה ומבדיקתו של ד"ר גור. 8. בנוגע לנכות האורטופדית, טען המשיב כי המערערת ציינה מפורשות בתלונותיה כי היא לא מערערת מבחינה אורטופדית, ולפיכך, בהתאם לבקשתה, הוועדה לא ערכה בדיקה בעניין האורטופדי. הכרעה 9. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, אשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407). כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד - חיים קטוע, לקט וועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט וועדות 644). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). אין מחלוקת, כי ועדה רפואית לעררים החלטותיה הינן החלטות "מעין שיפוטיות", ולפיכך חובה עליה לקיים את הדיון כהלכתו, לנהל פרוטוקול, לשמוע את תלונות הנכה ולקיים בעניינו דיון הוגן. כאשר הוכח, כי חובות אלה לא מולאו והופרה חובת ההגינות והנאמנות בהן מחויבת הוועדה, וכן כאשר לא נימקה החלטתה נימוק ראוי, שוקל בית הדין ביטול ההחלטה והחזרת עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפני הוועדה (ע"ע 1091/00 שטרית נ' קופ"ח מאוחדת, פד"ע לה' 5). "ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק". (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא נ' המוסד, פד"ע יז 130; דב"ע לה/129-01 משה שריקי נ' המוסד, פד"ע ז 206; דב"ע מח/11-01 רג'ופקר שמואל נ' המוסד, פד"ע כ 116; דב"ע נד/14-01 עוגן חיון נ' המוסד, פד"ע כז 242; דב"ע נה/17-01 חיים כהן - המוסד, פד"ע כח 535). וזאת מאחר "שרק החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטלה עליה" (דב"ע שם/1694-01 יוסף מלמד נ' המוסד, פד"ע יג 327). מן הראוי שהחלטת הוועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד, פד"ע לד 188). 10. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובמסמכים שבתיק, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. 11. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 31/5/12 עולה, כי הוועדה רשמה תלונות המערערת, פירטה ממצאי בדיקתה הקלינית, והתייחסה לכל תלונותיה של המערערת. בנוגע לתחום הנפשי - בישיבתה מיום 31/5/12 הפנתה הוועדה את המערערת לקבלת חוות דעת פסיכיאטר. ביום 21/6/12, נבדקה המערערת על ידי פרופ' דב אייזנברג - פסיכיאטר, אשר בדק את המערערת, והתייחס לתלונותיה ולמסמכים רפואיים אשר הונחו בפניו, ולאור כל אלה קבע כי המערערת סובלת מהפרעה הסתגלותית ומצבה מתאים ל-10% אחוזי נכות לפי סעיף ליקוי 34א(2). פרופ' אייזנברג מציין בחוות דעתו כי המערערת מתמצאת לחלוטין בזמן, במקום ובסיטואציה, כי אין עדות לתכנים פסיכוטיים או בתר חבלתיים. פרופ' אייזנברג מתייחס למכתבו של ד"ר גיישין ומציין כי התובעת חשה מצוקה עקב חוסר יכולתה לתפקד בשל בעיותיה הגופניות ובשל מצבה הכלכלי הקשה. 12. באשר לתחום הנוירולוגי - מציינת הוועדה את הדברים הבאים: "...עצבים קרניאליים החזרים תקינים כוח גס תקין בארבעת הגפיים החזרים הופקו שווים וערים אין הפרעות תחושה במבחן רומברג יציבה. קורדינציה תקינה הוועדה עיינה מרופא נוירולוג ד"ר גור 10.8.11 מציין שסובלת מכאבי ראש וסחרחורות כביטוי של בעיה נפשית. מומלץ טיפול בתרופות לשיפור מצב רוח CT מח ללא ממצאים שינויים בהתאם... קיבלה נכות מתאימה הוועדה דוחה הערר." 13. בנוגע לנכות האורטופדית ולקביעת הוועדה מדרג ראשון לסעיף ליקוי 35(1)א-ב אשר הוענק בגין קרסול ימין, ציינה המערערת מפורשות בפני הוועדה כי "מבחינה אורטופדית לא מערערת". 14. בהתייחס לטענות המערערת, כי מצבה הוכר כפגיעה בינונית לפי התקנות הישנות, ובשים לב לעובדה כי חל שינוי בחוק הקובע נכות שונה לחלוטין, יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה אשר תבחן מחדש תביעתה, לא מצאנו לקבל טענה זו. הוועדה קיבלה חוות דעת של רופא פסיכיאטר אשר התאים למערערת את הנכות הנפשית על סמך בדיקתו הקלינית ועל סמך מסמכים רפואיים שהונחו בפניו, ולפיכך - אין מקום להתערבות בהחלטת הוועדה אשר הינה קביעה שברפואה ומנומקת דייה. עניין התאמת סעיף ליקוי למצבה הרפואי של המבוטח/ת נתון לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ומשכך אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה בעניין זה. 15. באשר לנכות הנוירולוגית - טוענת המערערת כי לא ברור מדוע נבחר דווקא סעיף ליקוי מנופה, כאשר הפגיעה המתוארת בסעיף הליקוי אינה תואמת את התיסמונת ממנה סובלת המבוטחת, ואין פגיעה בעצב ספציפי בו מדובר. הוועדה עיינה במסמך מרופא נוירולוגי ד"ר גור מיום 10/8/11, המציין שהמערערת סובלת מכאבי ראש וסחרחורות כביטוי של בעיה נפשית כן ציינה הוועדה כי בדיקת CT מוח ללא ממצאים קליניים בהתאם. גם בעניין זה החלטת הוועדה להתאים למערערת את סעיף הליקוי בתחום הנוירולוגי בגין כאבי ראש וסחרחורות לפי סעיף 29(5)(א)I הינה קביעה רפואית גרידא ואין בית הדין מוסמך להתערב בהתאמת סעיף הליקוי, עניין זה מצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה. 16. בנוגע לתחום האורטופדי, אין למערערת להלין אלא על עצמה, שכן ציינה מפורשות בפני הוועדה כי היא לא מערערת מבחינה אורטופדית. 17. לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי בטיעוני המערערת כל עילה משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה. מסקנת הוועדה מנומקת, תוך התייחסות למסמכים רפואיים וממצאים קליניים - והינה בבחינת מסקנה תקינה התואמת דרישות החוק והתקנות. 18. לפיכך, דין הערעור להידחות. 19. אין צו להוצאות. 20. כל צד רשאי להגיש בקשה לרשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. נכות כלליתנכות