לפני ערעור לפי סעיף 213 כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר 2. בפסה"ד נאמר כדלקמן: "... עניינה של המערערת יוחזר לועדת רשות בהרכב חדש אשר תבחן את מצבה של המערערת בהתייחס לכל הנכויות שנקבעו לה בוועדה הרפואית לעררים מיום 18/3/09. לתשומת לב הוועדה, הוועדה הרפואית לעררים פרטה את הנכויות של המערערת בשני עמודים ויש להתייחס לשניהם". 3. עיקר טענות ב"כ המערערת הם כי: א. הוועדה ציינה ש"רוב נכויותיה של התובעת החלו שנים לפני פרישתה, ועם הליקויים האלה עבדה והם לא גרמו לה למגבלה תפקודית והנ"ל המשיכה לעבוד במסגרת 83% עד לפרישתה". הוועדה לא ציינה את שיעורי הנכות שהיו בסמוך לפרישתה, ולא את אחוזי הנכות ואת הנושאים שבגינם קיבלה את אחוזי הנכות, ושאם הייתה עושה כן, הייתה מגיעה למסקנה אחרת. ב. בנוסף, לפי דו"ח פקידת שיקום של ביטוח לאומי מ - 14/4/08, שנערך שנה אחרי שהמערערת פרשה ניתן לראות כי עדיין אין נכות נוירולוגית, אין נכות נפשית, ונכות אורטופדית היא רק 10%. בפועל, אנו יודעים שהיום הנכות הנוירולוגית היא 20%, הנכות האוטופדית היא 30% מעבר ל 10% האלה שקבעו, זאת אומרת שיש תוספת של עוד 30%, ונפשית 10%. לכן, קביעת הוועדה שרוב הנכויות היו עוד קודם, זה בניגוד למסמך שלהם עצמם. אם ניקח בחשבון שעל זה התווספו הפרעות הסתגלות והגבלה בעמוד שידרה מותני, הרי שקביעת הוועדה שרוב הנכויות כבר היו לה - אינה נכונה מבחינה עובדתית. ג. הוועדה קבעה כי הנכויות שהיו לה לפני כן לא הגבילו אותה. אלא שאין זה נכון, כשהסיבות האמיתיות לפרישתה היו ההגבלות. התוספת הרבה של נכויות בסמוך לפרישתה הם הקש ששבר את גב הגמל ואשר היוו חלק משיקוליה לפרוש - והוועדה לא התייחסה לכך. ד. הוועדה טעתה בכך שלא שקלה ולא פירטה את התוספת שהביאה לפרישתה, אלא רק את חלקה. סמוך לפרישתה היו למערערת הפרעות הסתגלות והגבלה בעמוד שידרה מותנית - וכל תוספת הוסיפה לה לנקדות השבירה. ה. למרות מגבלותיה של התובעת, הוועדה לא התייחסה לכך שבמקום העבודה לא היו שירותים צמודים, דבר שאילץ אותה לעזוב את מקום העובדה, ומאידך - הוועדה לא התייחסה לשאלה איזה מעביד ירצה להעסיק עובדת כזו עם כל כך הרבה תחלואים, וכיצד ואיפה יכולה המערערת להשתכר. ע"פ הנטען, המערערת לא תוכל למצוא במקום אחר כיוון שלא ירצו להעסיק אישה עם כל כך הרבה תחלואים פונקצינאליים. ו. הוועדה לא התייחסה לגיל המערערת, למעביד הסביר ולאחוזי המשרה שהתובעת יכולה לעבוד. 4. מנגד טוען ב"כ המשיב כי: א. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין. מדברי ב"כ המערערת לא עולה כל כל טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה ויישום פסה"ד. ב"כ המערערת יוצא כנגד דו"ח פקידת השיקום, אולם פסה"ד לא הורה על עריכת דו"ח שיקום חדש. ב"כ המערערת אף לא טען זאת לא בפני בית הדין בגלגול הקודם, או בגלגולים לפני כן, ואף לא בפני בית הדין הארצי, ועל כן יש לדחות את כל טענותיו באשר לדו"ח זה. ב. באשר לטענתו בדבר נקודת המוצא של הוועדה, וייחוס הנכויות העיקריות, מפנה ב"כ המשיב את בית הדין לפרוטוקול הוועדה לפיסקה המתחילה במילים "עיקר מגבלותיה..." מועדי התחולה המופיעים בפרוטוקול וועדת אי הכושר נלקחו מהוועדה הרפואית לעררים משנת 2009, אשר היא וועדה חלוטה מאחר וכל הגלגולים בארבע שנים האחרונות התייחסו אך ורק לוועדות אי הכושר. מועד התחולה נרשם על ידי וועדת אי הכושר ב- 10/08 ו 1/07 בהתייחס למועד הפרישה של המערערת כפי שציין בא כוחה ביום 30/1/07. זוהי חוות דעתה המקצועית של הוועדה, ובית הדין נוטה שלא לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת זה. ג. ביחס לטענת ב"כ המערערת לנכות האורולוגית הרי שהוועדה מתייחסת בסיפא של החלטתה גם לנושא זה. ד. לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ואף אם בית הדין יגיע למסקנה כי יש להחזיר את עניינה לוועדה - בוודאי שאין מקום להחזיר להרכב אחר, אחרי שהוועדה שישבה מכוח פסה,ד כבר הייתה בהרכב אחר. 5. קביעת הוועדה : א. הוועדה התכנסה מכוח פסה"ד, ציינה כי המערערת הופיעה לוועדה יחד עם בא כוחה, וכי היא בת 59 שנים, אשר פרשה פרישה מוקדמת לאחר עבודה כמנהלת חשבונות במשך למעלה מ-30 שנה. הוועדה שמעה את תלונותיה ופירטה אותן בהרחבה. בין היתר רשמה כי לדברי המערערת עשתה טעות כאשר פנתה לרופא תעסוקתי רק לאחר הפרישה המוקדמת כיוון שההחלטה על פרישתה נעשתה תוך חודש ולא הספיקה ללכת לרופא תעסוקתי, ושמצבה אף הוחמר מאז. ב. בפרק "דיוני הוועדה והנימוקים לקביעה" אמרה הוועדה: "הוועדה התכנסה לפי החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 9/5/12. הוועדה שמעה בעיון רב את טענותיה של התובעת ועורך דינה. כמו כן עיינו חברי הוועדה בעיון רב בפרוטוקול הוועדה הרפואית על כל עמודיה מ-18/7/09. קיימת הכרה בנכות הרפואית לפי סעיפים אלה... "(וכאן פירטה הוועדה פירוט מלא של כל הנכויות שיש למערערת, כולל סחרחורת בשיעור 20% אי שליטה במתן שתן - 20% ליקוי ראיה ודרכי הדמעות - 10% סוכרת - 20%, כאבים מוסקוסכלולרים - 20% , השמנת יתר - 10% , ועוד). ג. הוועדה המשיכה וכתבה כי: "הוועדה מציינת שרוב נכויותיה של התובעת החלו שנים לפני פרישתה ועם הליקויים הנ"ל עבדה והם לא גרמו למגבלה תפקודית, והנ"ל המשיכה לעבוד במסגרת 83% עד לפרישתה. עיקר השלכותיה שהיו בסמוך לפרישה הינם הפרעות הסתגלות (1/6/08) צניחת נרתיק (1/1/07) הגבלה בע"ש מותני מ-1//07. הגבלות אלו הוכרו בשיעור שאינו מגביל אותה בכושר עבודה. הוועדה מציינת כי התרשמה משיחה עם הנ"ל ומעיון במסמכים שהציגה התובעת כי קיימת נטייה להטבה מסויימת בחלק מבעיותיה (סוכרת בטיפול מחודש וירידה במשקל). הוועדה בדיעה שהתובעת לא איבדה את כושרה לעבוד והיא מסוגלת לעבוד בעבודות משרדיות במסגרת סגורה (באם שירותים בקומת העבודה)" 6. דיון: א. הוועדה התכנסה, כאמור, מתוקף פס"ד של בית הדין הארצי, והיה עליה לפעול על פי האמור בפסה"ד. כידוע, ע"פ הפסיקה "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160, בעמ' 162). מכיוון שבפסה"ד של בית הדין הארצי לא התבקשה חוות דעת חדשה של פקיד שיקום, ולא התבקשה כל התייחסות נוספת לדו"ח הקיים - לא הייתה הוועדה צריכה להתייחס לעניין זה, ולפיכך אין מקום לבדוק טענות ביחס לדו"ח פקיד השיקום, אלא רק לבדוק האם הוועדה פעלה כאמור בפסה"ד. ב. על פי פסה"ד, על הוועדה היה לבחון את מצבה של המערערת "בהתייחס לכל הנכויות שנקבעו לה בוועדה הרפואית לעררים מיום 18/3/09". מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לכל הנכויות בפירוט, כולל אלו המנופות, וכולל נכויות האורטופדיות, נושא הסחרחורת ותכיפות במתן שתן. הוועדה גם ציינה את מועדי תחולת הנכות כפי שנקבעו בוועדות קודמות, כך שברור גם ממתי נקבעו לה נכויות קודמות. ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה ניתן לראות כי חלק מהליקויים מהם סובלת המערערת אינם קשורים לעבודה, ומכל מקום לא מונעים ממנה עבודה בישיבה, במקום בו יש שירותים. מדובר במי שעבדה שנים רבות בהנהלת חשבונות, שהיא עבודה משרדית בישיבה, וכפי שהוועדה מציינת - היו נכויות משנים קודמת (ואף צויינו התאריכים בהם נקבעו). ד. הוועדה מציינת כי אחוזי הנכות הנוספים שניתנו לה בסמוך לאחר שפרשה - אינם בשיעורים כאלה המגבילים אותה לעבודה. השאלה היחידה שנשאלת היא האם אחוזי נכות נוספים אלו, אשר באים כתוספת לאחוזי הנכות הקיימים, יש בהם במצטבר, כדי להגבילה בעבודה (גם אם כשלעצמם אינם גבוהים דיים כדי להגבילה). דהיינו, גם אם תיפקדה, לדעת הוועדה עם 83% נכות רפואית, עד שפרשה, וגם אם האחוזים הנוספים שניתנו לה (בשל קשיי הסתגלות, צניחת נרתיק וע"ש מותני), אינם גבוהים דיים, כשלעצמם, כדי להגבילה לעבודה, יש לבחון האם לאור מכלול כל נכויותיה (כולל אלו שנוספו בסמוך לפרישתה), ולאור גובהם המצטבר, איבדה לדעת הוועדה את כושרה להשתכר, (באופן מלא או חלקי). ה. יוער כי הוועדה אינה אמורה להתייחס לשאלה: "מי יסכים לקבל את המערערת לעבודה", אלא להציע סוגי עבודות היכולות להתאים למגבלותיה הרפואיות, וכי בנקודה זו אין מקום לקבל את הערעור. כמו כן אין כל מקום להעביר את עניינה להרכב אחר (לאחר שזה הוחלף), גם אם בנקודה מסויימת, כאמור לעיל, יש מקום לבירור נוסף. 7. לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור באופן חלקי, ועל הוועדה לפעול ע"פ האמור בסעיף 6 ד' לעיל. הנתבע יישא בהוצאות המערערת בסך של 1,500 ₪ כשכ"ט עו"ד. 8. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ערעור