חש כאבים בחזהו, אושפז ביום 20.12.09 ואובחן כמי שסובל מאוטם שריר הלב - הכל כתוצאה מאירוע חריג בעבודתו מיום 15.12.09, וכפי שנקבע בבל 13810-07-10 שבבמסגרתו הוכר אירוע זה כפגיעה בעבודה. הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה נותרה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 25% לפי פריט ליקוי 9(1)גII לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה), שעניינו מצב שלאחר אוטם שריר הלב. 3. לטענת המוסד, היה על הוועדה לדחות את הערר שהוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון, אשר ניכתה משיעור הנכות מחצית בגין גורמי סיכון שונים. בהודעת הערעור נטען כי הוועדה התעלמה מגורמי הסיכון השונים מהם סבל הנפגע, ובכללם עודף שומנים בדם, עודף משקל ו"סיפור משפחתי" של מחלת לב כלילית. 4. מנגד טען הנפגע כי הוועדה פעלה כדין כאשר לא ביצעה ניכוי בגין מצב קודם, שכן גורמי הסיכון השונים שאוזכרו בוועדה מדרג ראשון לא באו לידי ביטוי טרם הפגיעה בעבודה, ולכן אינם בבחינת "ממצאים מוכחים". 5. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת הנימוקים שיפורטו להלן. 6. סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) קובע, כי על הועדה הרפואית לקבוע האם דרגת הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. סעיף 120 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתואה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר איתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". מכאן, שעל בית הדין לבחון האם אכן פעלה הוועדה בהתאם להוראות הדין בקובעה כי הנכות נובעת כולה מהפגיעה שהוכרה. 7. מפרוטוקול הוועדה עולה כי עמדו בפניה תיקו הרפואי של הנפגע, כמו גם סיכומי האשפוז וחוות-הדעת שהוגשו במסגרת הליך ההכרה (סעיף 12 לפרוטוקול). עוד עולה מנימוקי הערר מכוחו התכנסה הוועדה (סעיף 19) כי עיקר הדיון בה התמקד בשאלת אפשרות הניכוי בגין מצב קודם. הוועדה ערכה בדיקה קלינית ותיארה את קורות אשפוזו של המערער בעקבות אוטם שריר הלב וכן את ממצאי תפקודו הנוכחי של הלב, על-פי בדיקת אקו-לב (סעיף 21). הוועדה סיכמה החלטתה כך: "הנ"ל התקבל לאשפוז שהוכר כתאונת עבודה - אשפוז ראשון בחייו, אין סיפור קודם של מחלה כלילית או אשפוז בשל כך. עשר שנים לפני האירוע סבל מאירוע של לחץ בחזה שעבר בירור ובסופו אובחן כמחלה פפטית. לאור זאת הוועדה מקבלת את הערר מהסיבה שאין לנכות מצב קודם ומותירה את נכותו בשיעור 25%". 8. עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה היתה מודעת להיסטוריה הרפואית של הנפגע ועיינה בתיקו הרפואי ובמסמכי האשפוז. משכך - אין בסיס לטענת המוסד לפיה הוועדה "התעלמה" מההיסטוריה הרפואית של הנפגע ומאפשרות קיומם של גורמי סיכון שקיננו בנפגע. 9. לאחר שהוועדה קבעה כי טרם לאירוע שהוכר כפגיעה בעבודה לא סבל המערער מכל ביטוי של מחלה כלילית, מכל איזכור של ביטוי למחלה זו או אשפוז בגינה - נעלה מספק כי לו היה נבדק טרם קרות האירוע לא היה נקבע לו שיעור נכות. לפיכך, ובהעדר נתונים מוכחים בדבר ביטוי לאותה מחלה כלילית - לא היה מקום לנכות משיעור הנכות הכולל. דרך הילוכה של הוועדה בעניין זה תואם את ההלכה שנקבע ב דב"ע מג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד, פד"ע כט 223 (להלן - הלכת מרגוליס). 10. בעב"ל 85/06 יונה הררי - המוסד לביטוח לאומי, יושמה הלכת מרגוליס באשר לאירועי אוטם בשריר הלב. בפרשת הררי נקבע כי ניכוי מצב קודם אפשרי אך ורק במקרה שבו קיים מצב קודם לגבי אותו איבר בגינו סבורה הוועדה כי מגיעה נכות בגין הפגיעה בעבודה. במילים אחרות, ניכוי מצב קודם במקרה של אוטם שריר הלב שהוכר כתאונה בעבודה אפשרי אך ורק אם קיימת פגיעה קודמת בלב, וזאת על יסוד נתונים מוכחים בדבר פגיעה בתפקוד הלב (כגון מיפוי לב, אקו-לב או ממצאי צינתור שקדמו למועד האירוע שהוכר). עוד נקבע כי עובדת קיום ממצא של טרשת עורקים כללית היא כשלעצמה אינה בגדר סיבה לניכוי מצב קודם. החלטת הוועדה שבמוקד הערעור כאן תואמת אף את ההלכה שנקבעה בפרשת הררי. 11. מקובלת עלי עמדת ב"כ הנפגע לפיה פסק-הדין עליו הסתמך המוסד בטיעוניו (עב"ל 19817-08-11 יונס סואעד - המוסד לביטוח לאומי) אינו מתאים לנסיבות המקרה דכאן, שכן עניינו של פסק-דין זה ביישום הלכת מרגוליס במקרים של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. בפסק-דין זה עסק בית הדין הארצי בשאלת ניכוי מצב קודם בנסיבות של מחלות המקצוע או המיקרוטראומה, שאינם בבחינת אירוע ממוקד בזמן ידוע אלא תוצאה של הבשלה על פני תקופה ממושכת. בנסיבות אלה ניכוי בגין אירועים מוכחים "מן העבר" - אינו עולה בקנה אחד עם אופי התפתחות המחלה שהוכרה. בנסיבות כגון אלה, יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה. כאמור - לא כך בענייננו, שעה שמדובר באירוע שהוכר כפגיעה בעבודה וארע במועד ממוקד וספציפי, שבהתייחס אליו ניתן להעריך מה היה שיעור הנכות שהיה נקבע לנפגע לו היה נבדק קודם לאירוע התאונתי, בהתאם להנחיות שנקבעו בפרשת הררי. 12. לאור האמור לעיל- דין הערעור להידחות. לאור תוצאות הערעור, ישא המוסד בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪. 13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין. התקף לב / אוטם שריר הלבאירוע חריג