ערעור על תוספת של 5% נכות יציבה לפי פריט 39(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות). 2. להלן העובדות הרלוונטיות: א. המערער, יליד שנת 1939, נהג מונית במועד הרלוונטי, נפגע ביום 20.6.99 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, במהלכה נפגע בגבו, בצווארו ובכתף שמאל (להלן - התאונה משנת 1999). תאונת עבודה נוספת אירעה למערער ביום 23.6.00, ובמהלכה נפגע בכתף ימין. ב. ועדה רפואית לעררים התכנסה לראשונה בקשר לתאונה משנת 1999 ביום 19.6.00, וקבעה למערער נכויות זמניות בלבד. הוועדה ציינה ממצא של שינויים ניווניים בכתף שמאל, וכן ממצא של שינויים דיסקופטיים בעמוד השדרה הצווארי, אך שוכנעה כי לא נותרה נכות יציבה בגין התאונה בצוואר, בגב ובכתף שמאל. לפי הנתונים שנמסרו על ידי המשיב, לא הוגש ערעור על החלטה זו. ג. במהלך השנים הגיש המערער מספר תביעות החמרה. לדברי ב"כ המשיב, בשנת 2002 נדונה תביעה להחמרת מצב בצוואר, אשר נדחתה; בשנת 2003 נדונה תביעה ראשונה להחמרת מצב בגין כתף שמאל, שהתקבלה ולמערער נקבעה נכות בשיעור 15%. בינואר 2012 הגיש המערער תביעה נוספת להחמרת מצב, שהינה מושא הדיון שבפניי. ד. בהתאם לקבוע בתקנה 36 לתקנות, צירף המערער לתביעת ההחמרה אישור רפואי מיום 29.1.12 שניתן לו על ידי ד"ר ללה אבין, רופאה תעסוקתית. אישור זה מתייחס למצב הכתפיים בלבד, ולא להחמרה במצב הצוואר. ה. ועדה מדרג ראשון התכנסה בעניינו של המערער ביום 22.3.12 וקבעה כי "הממצאים בבדיקתו בוועדה אינם מעלים החמרה במצבו. אין החמרת מצב". על החלטה זו הוגש ערר, שנדון בפני הוועדה מושא ערעור זה. ו. הוועדה, שהתכנסה ביום 13.9.12, קבעה כי היא "מוצאת את תביעתו נכונה... קיימת החמרה בשיעור 5% לפי סעיף 39 3 מ - 29.1.12... סה"כ נכותו היא 19.25%". ז. במאמר מוסגר יצוין כי המערער הגיש תביעה להחמרת מצב גם ביחס למצב כתפו הימנית במסגרת התאונה משנת 2000, אשר נדחתה על ידי הוועדה הרפואית לעררים ביום 24.6.12. ערעור שהגיש לבית דין זה בעקבות החלטת הדחייה (ב"ל 20544-08-12), נדחה אף הוא. טענות הצדדים 3. המערער טוען כי אין די בתוספת אחוזי הנכות שקבעה הוועדה בגין החמרת המצב בכתף. עוד טוען המערער כי טעתה הוועדה משלא פסקה לו אחוזי נכות כלשהם בגין הפגיעה בצוואר; המערער מאשר, בהגינותו, כי אין החמרה כלשהי במצב הצוואר בשנים האחרונות אך לגישתו נעשה לו עוול משלא נקבעו אחוזי נכות בגין מצב הצוואר בוועדות קודמות. עוד טוען המערער כי צריך היה לבחון את תביעותיו להחמרה ביחס לשתי התאונות יחד שכן הפגיעות בשתי הכתפיים קשורות זו לזו. המערער מעלה מגוון טענות נוספות שאינן קשורות להחלטת הוועדה מיום 13.9.12, והוסבר לו כי לא ניתן לדון בהן במסגרת ערעור זה. 4. המשיב טוען כי תביעת ההחמרה מושא הערעור הוגשה אך ורק ביחס לפגיעה בכתף שמאל ולא ביחס לפגיעה בצוואר, וממילא הפגיעה בצוואר אינה רלוונטית; מכל מקום, בחודש ינואר 2002 נדחתה תביעת החמרה ביחס לפגיעה בצוואר ונקבע כי ליקויי המערער בצווארו נובעים משינויים ניווניים. לעניין מצב הכתף - הוועדה בדקה את המערער, נימקה את החלטתה כראוי ואף קיבלה את תביעת ההחמרה, ולכן אין מקום להתערבות שיפוטית בקביעותיה. דיון והכרעה 5. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 קובע כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי". בית הדין לא יתערב, לפיכך, בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים, אלא אם יתברר כי חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה וכיוצ"ב (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999)). 6. המערער העלה שלוש טענות עיקריות לגבי החלטת הוועדה - ביחס לשיעור תוספת אחוזי הנכות בגין ההחמרה במצב כתף שמאל; אי קביעת נכות בגין הפגיעה בצוואר; וההפרדה בין הליקויים בשתי הכתפיים. להלן אבחן את טענותיו כסדרן. 7. באשר לשיעור תוספת אחוזי הנכות בגין ההחמרה במצב כתף שמאל - מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המערער, עיינה בחומר הרפואי שצירף לרבות צילום עדכני של כתף שמאל מיום 6.8.12, והגיעה - תוך מתן הנמקה ראויה לכך - למסקנה רפואית לפיה קיימת החמרה בשיעור 5% במצב הכתף. לאור זאת שוכנעתי כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בנקודה זו. 8. באשר לצוואר - תביעת ההחמרה הוגשה כאמור ביחס לכתף שמאל בלבד, והוועדה לא נדרשה לפיכך לדון ולהכריע ביחס לפגיעה בצוואר. 9. באשר לקשר בין הליקויים בשתי הכתפיים - המערער לא טען לקיומו של קשר כזה בפני הוועדה וממילא זו לא נדרשה לדון בכך. מעבר לצורך אציין כי בהתאם לפסק הדין בעניינו של המערער בתיק בל' 20544-08-12 - טענות המערער בדבר הקשר בין הכתפיים נדונו במסגרת תביעת ההחמרה בקשר לתאונה משנת 2000, ונקבע כי מצב כתף ימין נובע משינויים ניווניים שאינם קשורים לפגיעה שהוכרה. 10. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, לא הוכח פגם משפטי בדרך התנהלותה של הוועדה מיום 13.9.12, ולפיכך דין הערעור להידחות. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. ערעורנכותביטוח לאומי