ערעור על נכות זמנית בשיעור של 36% בגין התקופה שמיום 1.7.11 ועד ליום 31.3.13 רקע עובדתי 2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 27.8.10 נכות זמנית בשיעור 100%, בגין לימפומה ממאירה, לפי סעיף ליקוי 1(3)(ב) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התוספת). 3. ביום 10.5.12 התכנסה שוב הועדה הרפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער, וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 36% החל מיום 1.7.11, כאשר נכות זו מורכבת מהנכויות הבאות: (א) 20% נכות בגין לימפומה ללא טיפול, לפי פריט ליקוי 2(ב) לתוספת מותאם. (ב) 20% נכות בגין דכאון , לפי פריט ליקוי 34(א)(3) לתוספת, מיום 1.7.11 ועד ליום 31.3.13. (ג) 10% נכות בגין ליקוי ראיה לפי פריט ליקוי 52(1)(ג)(3) לתוספת שבתקנות. 4. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון לוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 5.9.12 והחליטה להותיר את קביעות הועדה מדרג ראשון על כנן. טענות הצדדים 5. יובהר כי המערער טוען רק כנגד החלטתה של הועדה כמפורט בסעיף 3(א) לעיל, שקבעה את דרגת הנכות בגין הלימפומה ללא טיפול, לפי פריט ליקוי 2(ב) לתוספת מותאם, בשיעור של 20%. טענות המערער הן: (א) הוועדה חרגה מסמכותה בכך שקבעה למערער דרגת נכות לפי מבחן מותאם למחלת האנמיה, בהתבסס על סעיף ליקוי 2(ב) לתוספת, בעוד שלמחלה ממנה סובל המערער, לימפומה ממאירה עם סימנים כלליים, קיים סעיף ליקוי ספציפי -סעיף 1(3)(ב) לתוספת. (ב) החלטת הוועדה אינה מנומקת ובפרט לנוכח הסטיה מפריט הליקוי הספציפי התואם את מצבו הרפואי של המערער וקביעת סעיף ליקוי מותאם. (ג) הוועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים שהוגשו לעיונה ביום 5.9.12 אבחון של ד"ר מגמסה אברהים, רופא א.א.ג וסיכום ביקור מבי"ח רמב"ם מיום 2/9/12. במסמכים אלו ישנה התייחסות לתלונותיו בדבר ירידה במשקל, הזעות לילה וחום, תלונות שהוועדה התעלמה מהן. (ד) הועדה דחתה הערעור משיקול זר הנוגע לגובה הכנסתו מעבודה. 6. מנגד טוען המשיב אלה: (א) היועץ האונקולוגי עימו התייעצה הוועדה קבע שהמערער סובל מלימפומה בעלת פרוגנוזה טובה במעקב בלבד. הרופא האונקולוג לא אבחן את המערער כסובל מלימפומה ממאירה ועל כן לא ניתן להעניק לו נכות על פי סעיף ליקוי 1(3)(ב) לתוספת. (ב) החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת כנדרש ואין היא מחוייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך הנמצא בתיק הרפואי של המערער. (ג) על פי החוק והתקנות שהותקנו בעטיו, הזכאות לקצבת נכות כללית כפופה למבחן ההכנסות, כך שאם למערער יש הכנסות גבוהות הוא לא יהיה זכאי לקצבת נכות למרות שהוא עונה על התנאי רפואי ועל אי כושר. מכל מקום, הקביעה בעניין גובה הכנסותיו של המערער היא של פקיד התביעות במשיב וככל שלמערער יש השגות בעניין קביעה זו עליו להגיש תביעה רגילה לבית הדין לעבודה. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל''ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (ניתן ביום 22.6.2006)]. 9. לא מצאתי הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן להתערב בהחלטת הוועדה, באשר היא מפורטת ומנומקת דיה. ראשית נציין, כי הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער אחוזי נכות לתקופה זמנית עד 31.3.13 וככלל וועדה שקובעת דרגת נכות זמנית משוחררת מלהסתמך על מבחני הנכות [דב"ע נא' 99/122 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי (7.3.1991); עב"ל 1193/01 המוסד לביטוח לאומי - ראשד היבי (18.1.2004)]. שנית, הוועדה אמצה את מסקנותיו של ד"ר בורוביק, היועץ האונוקולוג לוועדה שלאחר שבדק את ההמערער קבע שאין התקדמות של המחלה וכי המערער אינו בטיפול אלא במעקב בלבד. נציין כי סעיף 1(ב)(3) לתוספת חל במצב של לימפומה ממאירה, בעוד שהממצאים הרפואיים שנמצאו על ידי היועץ האונקולוג מלמדים על כך שמצבו הרפואי של המערער שונה ומחלתו אינה פעילה. ההתאמה שביצעה הוועדה, הינה סבירה על פני הדברים, ולא מצאנו שיש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים. המדובר בקביעות רפואיות המצויות בסמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מתערב בהן. מובן, כי בתום תקופת הזמניות יוכל המערער להביא מסמכים ונתונים חדשים ומעודכנים על מצבו, ככל שחל שינוי במצבו הרפואי. 10. כך גם, לא מצאנו ממש בטענות המערער בדבר שיקולים זרים הנוגעים לגובה הכנסותיו. ראשית, כפי שעולה מהפרוטוקול, הוועדה לא קבעה דבר לעניין הכנסותיו, אלא המדובר בקביעה של פקיד התביעות וככל שלמערער יש השגות בענין זה עליו להגיש תביעה רגילה. שנית, כאמור בסעיף 195 לחוק ותקנות ביטוח לאומי (ביטוח נכות)(צמצום בהשתכרות), התשמ"ד - 1984 נקבע שהזכאות לקצבת נכות תלויה בהעדר הכנסות מעבודה או ממשלח יד או צמצומן עקב הנכות. 11. אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתה של הוועדה, ודין הערעור להדחות. 12. משעסקינן בתחום הביטוח הסוציאלי-אין צו להוצאות. 13. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. נכות זמניתערעורנכות