1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 25.11.12 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה מיום 19.4.07. 2. המערער טוען כי הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה בתיק ב"ל 9837-05-12 תורג'מן נ' המל"ל מיום 30.8.12. באותו פסק דין סקר השופט טוינה את השתלשלות האירועים בעניינו של המערער וכתב בסעיף 3: "בקצירת האומר טוען המערער, כי הוועדה נשוא הערעור אשר התכנסה מכוח פסק דין שנתן כב' השופט כהן בחודש מרץ 2011 (להלן: "פסק הדין"), הקובע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש ותחם את סמכויותיה כדלקמן; חרגה מסמכותה. בהקשר זה הפנה המערער להוראות פסק הדין ממרץ 2011 כדלקמן: א. הועדה תתייחס לתקליטור בדיקת C.T מיום 6.4.08. ב. הועדה תשקול בהתאם לממצאיה בנוגע למפרק סובטילי האם יש מקום להעניק נכות נוספת. ג. הועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניינים אלה. ד. הועדה תפרט ותנמק החלטותיה." בהמשך פסק הדין בסעיף 9 כתב השופט טוינה: "9. אין בידי לקבל את טענת המערער כי מכוח פסק דינו של כב' השופט כהן מחודש מרץ 2011, הייתה הוועדה נשוא הערעור מנועה מלקיים בדיקה קלינית למערער ולהסתמך על ממצאיה לצורך קביעת הנכות שיש להכיר למערער בעקבות תאונת העבודה מחודש אפריל 2007 מהנימוקים הבאים: א. בפסק הדין מחודש מרץ 2011, הורה כב' השופט כהן להעביר את עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב חדש בשל חשש כי הוועדה הרפואית לעררים בהרכב שדן בעניינו של המערער בגלגולים הקודמים, נעולה בדעתה. על רקע הנמקה בפסק הדין של כב' השופט כהן בדבר הצורך לבחון את עניינו של המערער בוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אין לקבל את הטענה כי הוועדה נשוא הערעור שבפני תהיה מחויבת בממצאי הבדיקות הקליניות שנערכו למערער בעבר. ב. סמכותה של הוועדה נשוא הערעור לערוך למערער בדיקה קלינית, מקבלת ביטוי מפורש בהוראה שניתנה לוועדה לשקול "בהתאם לממצאיה בנוגע למפרק הסובטילי האם יש מקום להעניק נכות נוספת". משנדרשה הוועדה נשוא הערעור בפסק דינו של כב' השופט כהן לקבוע ממצאים משלה, מחייב הדבר בדיקה קלינית למערער בידי הוועדה. 10. למותר לציין, כי מפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור עולה כי הוועדה רשמה לפניה את תלונות המערער ופרטה את ממצאי הבדיקה שנערכה למערער כדלקמן: "ד"ר ליברמן:.... צלקת ניתוחית באורך של 12 ס"מ בצד... הצלקת לא דביקה וללא סימני גרד או זיהום אין נפיחות. כפות הרגלים... הגבי אין יבלות שתי הכפות זהות שחיקת הנעלים בשתיהן זהה. היקף קרסול ימין 25.5 ס"מ והיקף קרסול שמאל 25 ס"מ... מעל הפטישון, עומד על עקבים ואצבעות כפות הרגלים. תנועות הקרסול זהות עם קרסול שמאל כנ"ל תנועות סובטלריות אינו מתלונן על כאבים בהנעת כף הרגל והקרסול". הוועדה מסכמת כי: "הועדה בדקה את התובע ועיינה באמור הרפואי ראה סעיף בדיקה, הועדה עיניה גם באישור רפואי של פרופ' עטר. הממצאים בבדיקתנו שונים מהממצאים בבדיקתו ... הועדה קיימת מגבלה סוביקטיבית קלה בגין הכאבים עליהם מתלונן הן בקרסול והן סובטלרית ואחוזי הנכות שנקבעו אכן משקפים את מצבו ולכן דוחה את הערעור." ממצאים ומסקנות אלה של הוועדה הם סוגיות שבתחום הרפואה ואינן עומדות לבחינה במסגרת הביקורת השיפוטטית שמקיים בית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, המונחת לפניו. 11. לאור האמור לעיל ובהתאם להסכמת המשיב עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתשלים מלאכתה, ותתייחס לתקליטור בדיקת ה- C.T. מיום 6.4.08. הועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בנושא זה. הועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שיאפשר לבית הדין להתחקות אחר הלך מחשבתה." 4. המערער טוען כי הוועדה טעתה כאשר לא קיימה את פסק הדין מאחר ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה כפי שנקבע בסעיף 11 לפסק הדין מכוחו התכנסה ולכן הוא מבקש שבית הדין יעניק נכות לפי תקנה 49(2)(ו) ולחילופין בית הדין יורה להחליף את הרכב הוועדה. 5. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה פעלה אחר הוראות פסק הדין, היא נדרשה להתייחס לתקליטור בדיקת ה-CT מיום 6.4.08 וכך עשתה והסבירה כי CT לכשלעצמם אינם גורמים לנכות, אלא הנכות נקבעת על פי התפקוד, לכן לטענת ב"כ המשיב דין הערעור להידחות. 6. הוועדה נדרשה להתייחס לתקליטור בדיקת ה-CT מיום 6.4.08. הוועדה הסבירה שכבר בעבר התייחסה לאותה בדיקה וציינה שבדיקת ה-CT אינה גורמת לנכות לפי הגדרת ספר המבחנים של המל"ל ולכן אינה משנה את דעתה. 7. הוועדה כתבה בהחלטתה:- "הוועדה עיינה מחדש בתיקו של התובע ומציינת שכבר בתאריך 7.7.10 התייחסה הוועדה לבדיקת הדימות אשר ביקש כבוד: ביהמ"ש, להתייחס בשנית וציינה: "CT לכשלעצמה אינם גורמים לנכות לפי הגדרת ספר המבחנים של המל"ל . . . " - "הנכות היא תפקודית". ולמרות הוועדה עיינה מחדש בבדיקת הדימות מ- 4.6.08 והאזינה בקשר רב לטענות בא כוחו של התובע (עו"ד רביד) ואינה משנה את דעתה." 8. הוועדה הפנתה להחלטה מיום 7.7.10 בה כתבה בסעיף 23:- "בהמשך להחלטת ביהמ"ש, הוועדה עיינה בכל החומר הרפואי ובממצאים שתוארו ב-CT, הוועדה מציינת שממצאים רנטגנים גם בצילומים וגם ב-CT לכשלעצמם אינם גורמים לנכות לפי הגדרת המבחנים של המל"ל. הנכות היא תפקודית. סעיף 48 3א' מדבר על הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול, טווחי תנועה שמתוארים ע"י הוועדה וגם ע"י פרופ' עטר מתאריך הגבלה קלה עד בינונית. לפיכך הנכות משקפת גם את מצב הקרסול וגם את ההגבלה הקלה שנצפתה בתנועות המפרק הסובטלרי. החלטת הוועדה נשארת בעינה. הוועדה השיבה לטענות ביה"ד כפי שפורטו בפס"ד, לא היתה בקשה, התייחסות לתקנה 15 ולפיכך הוועדה לא דנה בכך. בהתאם לבקשת ביה"ד הוועדה עיינה שוב במכתבו של פרופ' עטר מיום 12.4.09 ואינה מסכימה עם מסקנותיו על גובה דרגת הנכות. קיימת העדפה לתת נכות עפ' סעיף ספציפי (סעיף לקרסול) ולא סעיף כללי. 9. אמנם קביעת הוועדה היא קביעה רפואית ולכאורה לא היה מקום להתערב בה. אולם, משהמוסד לביטוח לאומי עצמו, הסכים להחזיר את עניינו של המערער לצורך התייחסות לבדיקת ה-CT (ר' סעיף 6 לפסק דינו של השופט טוינה בתיק 9837-05-12) יש מקום להורות לוועדה לפרט הממצאים שנמצאו באותה בדיקה ולהסביר האם יש בממצאים אלו כדי לשנות את החלטתה ולפיה תוצאת בדיקת ה-CT אינה מקנה נכות. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין בדיקת ה-CT. 10. משהערעור התקבל בחלקו בלבד ונדחתה בקשת המערער לפיה בית הדין יקבע את דרגת הנכות ונדחתה בקשתו להחליף את הרכב הוועדה, כל צד יישא בהוצאותיו. 11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידה. נכותרפואהעררתאונת עבודהועדה רפואית