ערעור על החלטה 10% נכות יציבה בגין הפגיעה בעבודה 2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק דין שניתן על ידי כב' הנשיאה השופטת אפרת לקסר ביום 24.6.12, בתיק בל 3808-07-11 (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין קיבל את ערעור המערערת והורה כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים כדי שתשקול את עמדתה בשנית בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת לבין התאונה וזאת בכפוף להנחיות הבאות: א. תיקה הרפואי של המערערת על כל מסמכיו, לרבות מכתבי ד"ר יונה, והמסמך הרפואי מיום 8.4.11 מטעם פרופ' דן בוסקילה, יובאו לעיון הועדה. ב. הועדה תקבע ותנסח את שאלת הקשר הסיבתי כאמור באופן חד משמעי, ברור ומנומק". לאחר פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 14.8.12 והורתה לפנות לצורך קבלת חוות הדעת של פרופ' סגל, אשר אף נתן חוות דעת לוועדה שדנה בעניינה של המערערת לפני פסק הדין. לאחר קבלת חוות דעת היועץ, התכנסה שוב הוועדה כאמור ביום 30.10.12 וסיכמה את הדיון בהעדר המערערת. 3. עיקר טענות ב"כ המערערת א. פסק הדין נתן הוראה לוועדה לשקול את הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת לבין התאונה והוועדה נשוא הערעור קבעה כי היא לא סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, תוך אימוץ חוות דעתו של היועץ פרופ' סגל - ראומטולוג, אשר קבע בחוות דעתו מיום 26.12.10 בפרק "אבחנה" כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה. ב. קיומה של מחלת הפיברומיאלגיה לא הייתה שנויה במחלוקת בשום שלב, לכן, שלילת האבחנה אינה מקובלת וסותרת את הקביעות הקודמות של הוועדה ושל היועץ פרופ' סגל. ג. פרק "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה" לא מצוין כי תיקה הרפואי המלא של המערערת עמד בפני הוועדה, בניגוד להוראת פסק הדין. 4. עיקר טענות ב"כ המשיב א. פרופ' סגל, בבדיקתו, מאבחן כי יש תמונה של כאבים כרוניים בודדים ומעבר לכך אומר שאינו מסכים עם האבחנה של פיברומיאלגיה מכיוון שבבדיקה הנוכחית וגם בקודמת לא היו כל הנקודות הרגישות (צריך להיות 18 נקודות והוא לא מצא אותן). ב. בחוות דעתו הקודמת של היועץ, בפרק "אבחנה" רשום "פיברומיאלגיה ודיכאון" אבל בגוף חוות הדעת כתוב כי אין קשר סיבתי ברור בין המחלה לתאונה נדונה, ולהערכת המומחה המרכיב הנפשי הוא דומיננטי. ג. קביעת הוועדה - בהתבסס על חוות דעתו של היועץ - היא קביעה רפואית ואין על בית הדין להתערב בה. 5. דיון ומסקנות עת מוחזר עניין לוועדה רפואית לעררים מכוח פסק דין, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין באופן מלא ומדויק. פסק הדין החזיר את עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, אשר לא כלל רופא ראומטולוג, שהינה המומחיות הנדרשת למחלת הפיברומיאלגיה. לכן, סברה הוועדה כי עליה לקבל חוות דעת נוספת של פרופ' סגל, ראומטולוג שבדק את המערערת כיועץ בטרם פסק הדין. בחוות הדעת הראשונה של פרופ' סגל הוא רשם אבחנה של פיברומיאלגיה ודיכאון, אך בפרק "ממצאים רפואיים" הוא כתב: "רגישות של פיברומיאלגיה רק ב-8 מתוך 18 (הכוונה לנקודות הנדרשות לאבחון המחלה) וגם באלו רגישות מינימלית, הרושם שהתלונות הנפשיות דומיננטיות...". בחוות דעתו השנייה, לוועדה נשוא הערעור, ערך המומחה בדיקה קלינית למערערת, ושמע את תלונותיה וקבע בפרק "סיכום ומסקנות": "תמונה של כאבים כרוניים נודדים, ...חרדה דיכאון, אנמנזה של פיברומיאלגיה אך ללא ממצאים אובייקטיביים בבדיקה הגופנית, בשתי בדיקות נפרדות שבוצעו על ידי היועץ, ולכן לדעת היועץ אין אני מסכים עם אבחנה של פיברומיאלגיה... מאחר ובדיקות גם הנוכחית וגם הקודמת היו פחות נקודות רגישות האופייניות לאבחנה של פיברומיאלגיה ולכן תלונות אלה יכולות להיות קשורות לבעיות נפשיות שהופיעו לאחר התאונה הנדונה". בהתאם לאמור, אם מתייחסים לחוות דעת באופן מהותי, גם התוצאות של הבדיקה הגופנית הקודמת וגם זו הנוכחית מטילות בספק בקיומה של מחלת הפיברומיאלגיה, בהעדר "נקודות" הדרושות לאבחנה. כן, בשתי חוות הדעת שולל המומחה קשר סיבתי בין המחלה לבין התאונה, אך כן רואה קשר בין הבעיות הנפשיות של המערערת לתאונה. לאחר קבלת חוות דעתו של היועץ פרופ' סגל, קבעה הוועדה כי היא מקבלת את מסקנותיו "כי אין קשר סיבתי" - כי לפי בדיקה גופנית לא נמצאו סימנים קליניים של פיברומיאלגיה והכאבים של התובעת נובעים מבעיה נפשית אשר נכללים בנכות הנפשית שנקבעה לתובעת". הוועדה הרפואית לעררים, עליה הוטל לקיים את הוראות פסק הדין, קבעה באופן שלא משתמע לשתי פנים שאין קשר סיבתי, כאשר היא מבססת את קביעתה על ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה על ידי היועץ. על כן, הוועדה קיימה את מה שמוטל עליה על פי פסק הדין ואין פגם משפטי בהחלטתה. יובהר כי עולה מן הממצאים הרפואיים של התיק כי אבחנת המחלה אינה תמיד ברורה וחד משמעית ולכן נקבעו פרמטרים מסויימים, שספק אם מתקיימים אצל המערערת - זו קביעה רפואית מובהקת בה אין לבית הדין סמכות להתערב. באשר לטענה הקשורה למסמכים הרפואיים, הוועדה ציינה בפרוטוקול את אלה שהיו בפניה, והמערערת לא הצביעה על אף מסמך רפואי מהותי הקשור לסוגיה הנדונה שלא מצא התייחסות מספקת על ידי הוועדה. 6. לאור האמור, אני סבורה כי אין בהחלטת הוועדה טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבותו של בית הדין ודין הערעור להידחות. מאחר שמדובר בעניין שבתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ערעורנכות