בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן- ההחלטה). רקע עובדתי 2. המערער עובד כמהנדס בבתי הזיקוק. 3. ביום 3.2.2004 נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 19%, בגין ירידה בשמיעה (10%) ובגין טנטון (10%). 4. במהלך השנים הגיש המערער בקשות להחמרת מצב עקב חשיפה לרעש מזיק שנדחו על ידי המשיב. 5. ביום 28.3.2012 הגיש המערער בקשה נוספת להכיר בהחמרה במצבו, שנדחתה על ידי הועדה המחוזית בהסתמך על בדיקת שמיעה ממכון גל, מיום 19.4.2012 בנימוק שבדיקה זו מראה הטבה בירידת השמיעה למול בדיקה קודמת של המערער באותו המכון. 6. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה המחוזית לוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 30.10.2012. בהחלטת הוועדה נקבע כדקלמן: "בדיקת שמיעה מיום 19.4.12 בצירוף בדיקת BERA מ 1/4/12 ממכון אסף תומכים בליקויי שמיעה הגבוה מDB 30 קרוב לודאי שהיו מופקות פלטות קוכלארית בפרוטוקול DP שלא הופקו כאן, לפיכך נכות השמיעה מתאימה לסעיף 72(1)(3)(4) בשיעור 15%. ואולם צורת עקומת השמיעה אצל הנפגע בצירוף אנמנזה של גורמי סיכון לירידה תחושתית עצבית בשמיעה (גיל, יתר שומנים בדם,יתר לחץ דם) מצביעים על כך שחלק מליקוי השמיעה נגרם שלא כתוצאה מחשיפה לרעש ולפיכך יש להפחית מנכות השמיעה של הנפגע 5% לפי סעיף 72(1)(ג)(2) נכותו עקב החשיפה לרעש מגיעה ל 10% בלבד ולפיכך קובעת הועדה שלא חלה החמרה במצבו. על החלטה זו נסוב הערעור בפנינו. טענות הצדדים 7. לטענת המערער, הוועדה אינה יכולה לנכות אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה עקב גורמי סיכון כגון משקל, לחץ דם ושומנים, בפרט לאור העובדה כי ועדות רפואיות קודמות לא מצאו קיומו של מרכיב תחלואתי בליקוי השמיעה. עוד טוען המערער כי משניכתה הוועדה נכותו בגין גורמי הסיכון, היא ביטלה את הקשר הסיבתי שנקבע על ידי ועדות רפואיות קודמות לה ומשכך חרגה מסמכותה. הוועדה גם לא פירטה, כנדרש בפסיקה, את גורמי הסיכון, למשל מהו משקלו של המערער, מהו לחץ הדם שנמצא אצל המערער? ומה השפעה של ערכים אלה על דרגת הנכות שנקבעה. 8. מנגד, לטענת המשיב, הוועדה פעלה כדין. הוועדה קבעה מהי דרגת הנכות הקיימת אצל המערער ביום בדיקתה וכן קבעה מהי דרגת נכות אותה יש לייחס לגורמי סיכון של המערער. קביעת הנכות אותה יש לשייך לגורמי הסיכון הינה עניין שברפואה. בדיון בהחמרת מצב לוועדה יש סמכות לבדוק האם ההחמרה שקיימת היום אצל המערער קשורה לאותה מחלה שהוכרה על ידי פקיד התביעות. דיון והכרעה 9. הוועדה קבעה למערער נכות בגין ליקוי שמיעה בשיעור של 15% אולם, המשיכה וקבעה יש להפחית מנכותו זו שיעור של 5% מכיוון שחלק מליקוי השמיעה נגרם שלא כתוצאה מחשיפה לרעש אלא מגורמי סיכון אחרים. בגין ניכוי זה בלבד הוגש הערעור דנן. 10. בהתאם להלכה שנקבעה בעב"ל 19817-08-11 יונס סועאד נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.3.2012) הוועדה רשאית ואף מחובתה לפי סעיפים 118 ו - 120 לחוק לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה או מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה ומשפיעים גם הם על הנכות ובענייננו, גיל, יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם. בפסק-דין זה עסק בית הדין הארצי בשאלת ניכוי מצב קודם בנסיבות של מחלות המקצוע או המיקרוטראומה, שאינם בבחינת אירוע ממוקד בזמן ידוע אלא תוצאה של הבשלה על פני תקופה ממושכת. בנסיבות אלה ניכוי בגין אירועים מוכחים "מן העבר" - אינו עולה בקנה אחד עם אופי התפתחות המחלה שהוכרה. בנסיבות כגון אלה, יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה. 11. בנסיבות ענייננו, לא מצאתי הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן להתערב בהחלטת הועדה באשר היא מפורטת ומנומקת דיה. לאחר בדיקתה את המערער, קבעה הועדה ופירטה מהם גורמי הסיכון שיש למערער, שאינם קשורים לעבודה והם: גיל, יתר שומנים בדם, יתר לחץ דם, וייחסה להם שיעור של 5% מנכותו של המערער, לפי סעיף ליקוי 72(1)(ג)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- התקנות). משבדקה הוועדה ם את המערער ומצאה, גם אם לראשונה, קיומם של גורמי סיכון אצל המערער שלדעתה גרמו לחלק מליקוי השמיעה שלו, עליה להתחשב בכך בשעה שהיא קובעת את דרגת נכותו. בניגוד לנטען על ידי המערער, הוועדה לא ביטלה את הקשר הסיבתי שנמצא בין ליקוי השמיעה לחשיפה מרעש בעבודתו של המערער, אלא רק קבעה איזה חלק מליקוי השמיעה אינו נובע מהעבודה אלא מגורמי הסיכון. באשר לטענת המערער כי היה על הוועדה לפרט כל אחד מגורמי הסיכון כגון הערכים של השומנים בדם ושל לחץ הדם וכן לייחס לכל אחד מגורמי הסיכון את אחוז הנכות שיש לשייך לו - יצוין כי המערער אינו חולק על עצם קיומם של רכיבי הסיכון ומשעה שהוועדה קבעה את האחוז אותו יש לייחס לכלל גורמי הסיכון, החזרת עניינו של המערער לוועדה אך ורק לצורך פירוט אחוז הנכות אותו יש לייחס לכל אחד מגורמי הסיכון בנפרד לא תסייע למערער, בפרט כשמדובר בקביעה רפואית שבית הדין אינו מתערב בה. 12. לאור האמור לעיל - דין הערעור להידחות. כמקובל, אין צו להוצאות. 13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין. דיוןביטוח לאומי