לטענת המערער, ממצאיה של הוועדה מעלים סתירות כך שברישא של ממצאי הוועדה נרשם "בבדיקה תנועות עמ"ש צווארי מלאות" ובהמשך הוועדה מצאה כי בעת הבדיקה הקלינית נמצאו הגבלות בתנועות הצוואר של המערער "בעת הבדיקה הייתה הגבלה בתנועות הסיבוביות". הוועדה לא נימקה מדוע אין בממצא זה כדי להעניק נכות עפ"י התקנות, שכן הגבלה קלה בתנועות הצוואר מקנה נכות בשיעור 10%. 3. בנוסף לכך טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה באופן ראוי לחוות דעת ד"ר קמחין. הוועדה מציינת שהיא מקבלת באופן חלקי את הממצאים העולים מחוות הדעת אך לא את המסקנות ולא מציינת אילו ממצאים הינה מקבלת ואילו ממצאים שוללת. בנוסף, הוועדה לא התעמתה כלל עם בדיקת CT בה נמצאו פריצות דיסק עם לחץ על השורש. 4. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה הדגיש ב"כ המערער שהוועדה אינה מנמקת דייה את החלטתה ולא ניתן להבין מתוכן החלטת הוועדה אלו ממצאים של ד"ר קמחין אינה מקבלת. הוועדה רושמת מקבלים ממצאים באופן חלקי ולא ניתן לבצע ביקורת שיפוטית על החלטתה. 5. לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה על מנת לשקול בשנית קביעת אחוזי נכות. 6. לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים בעניינו של המערער. הועדה בדקה את המערער ושמעה את תלונותיו ועיינה בבדיקות העזר שעמדו בפניה. הוועדה מציינת כי בבדיקה תנועות עמוד שדרה צווארי מלאות ורגישות בגובה סי 6-7. כח גס החזרים גידים תחושה גפים עליונות תקינים. הוועדה מתייחסת לבדיקת CT וערה לכך שבפענוח הודגמה פריצת דיסק, אך מציינת שבבדיקה לא נמצאו ממצאים מתאימים לבקע דיסקלי וללחץ שורשי בגובה זה. כמו כן מתייחסת לאישור הרפואי של ד"ר קמחין ומציינת כי היא מקבלת את ממצאיו באופן חלקי אך לא את מסקנותיו. המשיב לא סבור שיש צורך בהבהרה של הוועדה איזה ממצאים היא מקבלת באופן חלקי שהרי בסופו של יום הנכויות האורטופדיות נקבעות בהתאם להגבלה בפועל שנמצאת וכזו לא נמצאה. 7. אשר על כן המשיב סבור שכל הטענות בערעור זה הן טענות רפואיות ולא משפטיות ולפיכך יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 8. אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 9. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 10. אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 11. בענייננו, טענות המערער בכתב הערעור מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע, מאחר וזהו תפקיד הועדה. 12. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בהרכב נכון הכולל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ, עיינה בתיקו הרפואי וביצעה בדיקה קלינית במערער. הוועדה ומציינת: "בדיקת תנועות הצוואר בבדיקה תנועות ע"ש צווארי מלאות רגישות בגובה C6C7 כח גס החזרים גידיים תחושה גפיים עליונות תקינים". עוד מציינת הוועדה: "מגיע עם הסנטר לאזור החזה אקסטנסיה מלאה וכן התנועות הסיבוביות בהיסח הדעת היו תקינות". כמו כן ובניגוד לטענת המערער, הוועדה גם מתייחסת לבדיקת ה- CT ומציינת שבבדיקתה הקלינית לא נמצאו ממצאים המתאימים לבקע דיסקאלי וללחץ שרשי. 13. בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש ליתן למערער, כאשר על פני הדברים עולה כי הוועדה ביצעה את עבודתה באופן ראוי ומעמיק והתבססה בהחלטתה הן על ממצאי הבדיקה הקלינית, לרבות תנועות ספונטניות שעשה המערער במהלך הבדיקה, הן על ממצאים הדמייתים והן מעיון בתיקו הרפואי של המערער. אמנם, ד"ר קמחין בחוות דעתו מציע לקבוע למערער 15% נכות, אך הוועדה בבדיקתה מציינת שלאור הממצאים בבדיקה הגופנית אין הוועדה מוצאת נכות תפקודית ולכל היותר עסקינן במחלוקת רפואית בין רופאים כאשר אין חובה מצד הוועדה לאמץ כל חוות דעת רפואית המוגשת לה. כמו כן - ההתייחסות לחוות דעת קמחין היא עניינית. יוער כי אף חוות דעתו של ד"ר קמחין אינה חוות דעת מפורטת ונרחבת ובנסיבות העניין אין לדרוש מהועדה לנמק החלטתה מעבר לנימוק שניתן על ידה. 14. לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה, המחייבת התערבותו של ביה"ד. סוף דבר: 15. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. רפואהועדה רפואית